הייתי שומרת לילה/ בנימין גל
יום ד', 26/08/2009 שעה 21:29
פעם, לפני הרבה שנים, נהגו ילדי הקיבוצים להתגורר במשותף בבית ילדים. עבור ילדים רבים מהעיר, אגב, הוא היה מושא לקנאה, בבחינת הדשא הירוק יותר של השכן. בסך הכול, זה נראה נחמד לגור עם ילדים רבים אחרים ובלי הורים טרדניים וקפדנים בסביבה. הסידור הזה, שהיה חלק בלתי נפרד מהקולקטיב הממוסד בארץ ישראל, עורר לימים לא מעט ביקורת, בדרך כלל מצד הילדים שהיו חלק ממנו. רבים טענו שהדבר הרחיק אותם ממשפחתם וחשף אותם לסביבה מנוכרת, לעתים גם מנצלת. ללא קשר לחיוב או לשלילה שבסידור הזה, אני רוצה להביא בפניכם את ההומורסקה של בנימין גל, הומוריסט מקיבוץ יחיעם, המתעדת את חוויותיו של ''שומרת לילה'', כלומר האדם המופקד על שמירת הילדים לעת שינה. גל פרסם בשנות הששים את הקובץ ''בקלחת משותפת'', בו תיאר בשנינות חלק מהמצבים הללו. הספר, כמובן, אינו ניתן להשגה בחנויות רגילות - אבל מומלץ בחום לכל מי שרוצה להיזכר באווירה של אז.









רוני גלבפיש, כותבת מוכשרת ורגישה וחברה טובה, כתבה לאחרונה מאמר המתפלמס עם ביקורת שפירסם עמרי הרצוג מ''הארץ'' על ספרה של נועה זית ארבע אחרי הצהריים. עיקר הויכוח בין השניים נסוב סביב עניין הלינה המשותפת בקיבוצים. הרצוג טען שהביקורת הגורפת של יוצאי קיבוצים על הלינה המשותפת היא סוג של טרנד שבמסגרתו קיים מעין הסכמה כללית על כך שיש לחסל חשבונות עם הקיבוץ. גלבפיש הגיבה ברוגז על הקביעה הזו, אבל סייגה את עצמה באמרה שאין ערובה לילדות אידילית, לא בעיר ולא בכפר.

אבל מה שתפס אותי במאמרה היה דווקא משפט קטן על ''חשבון...עם כל שומרות הלילה לדורותיהן על החוויה המפוקפקת של ילדות בבית הילדים בקיבוץ''. נזכרתי שיש בספרייתי הומורסקה העוסקת בדיוק בעניין זה והחלטתי להביאה לכאן כמעין אמירה מבודחת על רוח אותה תקופה.

מי שינתח את הטקסט הזה יכול למצוא בו לא מעט עניין. אקדמאים לסוגיהם ינתחו את העובדה שתואר המקצוע הוא ''שומרת לילה'', כלומר הוא מיוחד לנשים. הפמיניסטיות יטענו שמדובר בהגבלת נשים למקצועות בעלי חשיבות חברתית מופחתת. הסוציולוגים יספרו על הקשר הקיים בין דומיננטיות נשית במקצוע כלשהו (הוראה, למשל) לבין ירידת השכר בו וצניחת הסטאטוס החברתי שלו. היסטוריונים ינסו לראות בו השתקפות של חברה וולונטארית שיכלה לתפקד במגבלות מסוימות בתקופת זמן נתונה בלבד. כלכלנים ימדדו את הערך הכספי של שירות מסוג זה וינסו לחשב אותו בהתאם לתרומה היצרנית של שאר בעלי המקצועות בקיבוצים. ואילו עבדכם הנאמן, שמעולם לא היה חבר קיבוץ ומשתדל להתנתק מהניתוחים הללו, קורא את ההומור הנשכח הזה וצוחק מקרב לב. אני מציע לכולם לנהוג באופן דומה.




 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 









ספרו של בנימין גל, בקלחת משותפת, יצא לאור בשנת 1964 בספרית פועלים. איורים: שמואל כץ.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מתפלמס? עם עמרי הרצוג?   רוני   יום ה', 27/08/2009 שעה 2:10   [הצג]
נ פ ל א !   הדודה מחדרה   יום ה', 27/08/2009 שעה 7:16   [הצג]
שומרת לילה   יונתן   יום ה', 27/08/2009 שעה 8:25   [הצג]   [2 תגובות]
לפני הכל   שיר דמע   יום ה', 27/08/2009 שעה 9:55   [הצג]   [8 תגובות]
מבדח ביותר   דוד קסירר   יום ו', 28/08/2009 שעה 11:03   [הצג]
לינה משותפת   אמא של...   יום ו', 28/08/2009 שעה 23:30   [הצג]
נשים היו שומרות וגברים היו שומרים   שי   שבת, 29/08/2009 שעה 0:30   [הצג]
ראו התוצאות   גלבוע דוד   יום ד', 30/09/2009 שעה 21:22   [הצג]
סליחה שאני מתערבת בדיון המלומד   פזית   יום ו', 16/10/2009 שעה 18:19   [הצג]   [2 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©