החופש להיות אנטישמי
יום ו', 21/08/2009 שעה 23:45
שר החוץ השבדי קארל בילדט התנער פעמיים מעמדת שגרירת שבדיה בישראל המגנה את הפרסום המייחס לצה''ל מזימה לחסל פלסטינים חפים מפשע על מנת לקצור את אבריהם ולמכרם לרשתות העוסקות בסחר באיברים אלה. בפעם הראשונה שלח את דוברת משרדו לומר שהשגרירה רצתה להחניף לדעת הקהל בישראל. בפעם השנייה פרסם בבלוג שלו מאמר קצר ובו הגן על חופש הביטוי בשבדיה וקבע כי הכתבה ההיא חוסה בצילו. זהו ביטוי נוסף לפחדנותם של מי שרואים עצמם כליבראלים מערביים להתמודד עם החשיבה המייחסת תיאוריות קונסיפרציה לכל מי שאינו מקובל עליהם פוליטית, כמו ארצות הברית וישראל. בין התקרית הזו לבין התנצלותו של הכתב האיטלקי ריקרדו קריסטיאנו על שהעז לצלם ולהפיץ את תמונות הלינץ' ברמאללה בשנת 2000 עובר קו מחבר ישר וברור. אט-אט הולכות הקנאות והאנטישמיות וקונות להם מקום של כבוד בתודעת המערב הנאור. רק שלא יקראו לזה ביקורת פוליטית.









קצירת איברים ומכירתם לרשת בינלאומית של סוחרי איברים יהודים. אפטונבלאדט (מקור תמונה 1)

ב-‏12 באוקטובר 2000 ביצע אספסוף פלסטיני צמא דם לינץ' מזעזע ביוסי אברהמי ובוואדים נורזיץ'. השניים, חיילי מילואים בחטמ''ר בנימין, תעו בדרכם ונכנסו לרמאללה. מכאן והלאה, רשות הדיבור לוויקיפדיה: ''בעודם נכנסים לרמאללה, זוהו על ידי עוברים ושבים פלסטינים שהחלו מיידים על הרכב אבנים וחוסמים את דרכם. לאחר עצירתם דרשו שוטרים פלסטינים במדים מהחיילים להילוות אליהם לחקירה בתחנת המשטרה. הוצאת החיילים מהמכונית והובלתם אל תחנת המשטרה בוצעה תוך כדי הכאתם על ידי המון משולהב ועל ידי השוטרים. בעת הוצאתם מהרכב נטלו מהם השוטרים את נשקיהם האישיים וכן אקדח נוסף שהיה ברשותם. בתחנת המשטרה נקטו כלפיהם למעלה מעשרה שוטרים ואזרחים רבים שפרצו לתחנה באלימות קשה מאד והיכו אותם מכות מוות באלות השוטרים, מוטות ברזל ובחפצים קהים, וכן דקרו אותם מספר פעמים. בתוך זמן קצר נפוצה הידיעה על הימצאותם של החיילים הישראלים בתחנת המשטרה ובחצר המשטרה התקבצו מאות פלסטינים מצוידים במקלות ובבלוקים ועודדו את המתעללים. ההמון המשולהב הצית את מכונית החיילים ודרש לקבל את החיילים לידיו. לבסוף הושלכו גופות החיילים דרך החלון לידי ההמון הזועם שגרר אותם ברחוב והמשיך בהתעללות בהן ובריטושן. ריטוש הגופות נמשך עד אשר נפוצה בהמון השמועה לפיה צה''ל עומד לנקוט בפעולת תגמול ואז התפזר ההמון באחת והגופות נעזבו. אחד המשתתפים העיקריים בלינץ', עזיז צלאחה, אשר השליך את הגופות מהחלון, הוציא ראשו מהחלון והציג את ידיו המגואלות בדם, בעוד שההמון מריע''. וכאילו כדי להוסיף על הזוועה, כאשר צלצלה מאוחר יותר אשתו של אברהמי כדי לשוחח עם בעלה ענה לה אחד הרוצחים בגאווה: ''עכשיו שחטתי אותו''.

צוות של רשת הטלוויזיה האיטלקית RAI היה במקום בזמן אמת וצילם את השחיטה העליזה. העיתונאי הבכיר בצוות היה ריקרדו קריסטיאנו. הצילומים של קריסטיאנו וצוותו נפוצו בכל העולם, זעזעו לא מעט בני אדם וגם שימשו את מאמץ ההסברה הישראלי. הפלסטינים הגיבו על ה''פאדיחה'' בביקורת קשה על האיטלקים ובאיומים על חייו של קריסטיאנו. זה האחרון, במקום לצאת משטחי הרשות הפלסטינית ולעמוד באומץ על שלו, שלח מכתב לרשות הפלסטינית , שבו התנצל על צילום הלינץ'. הוא ציין כי הוא פועל על פי כללי העבודה העיתונאיים המוכתבים על-ידי הרשות, ומשתמע מהמכתב, כי הוא מבטיח שלא יצולמו יותר אירועים העלולים להציג את הרשות באופן שלילי. כמו כן ציין קריסטיאנו, כי מתחריו בתקשורת האיטלקית הם אלה שאחראים לשידור צילומי הלינץ', ובכך הפנה כלפיהם אצבע מאשימה. בכך הוכיח קריסטיאנו בעיקר דבר אחד: עיתונאי הוא לא.

תקרית זו הייתה ביטוי מזעזע במיוחד של ההתרפסות המערבית מול האלימות האסלאמית. קריסטיאנו זרק לפח האשפה את האתיקה העיתונאית הבסיסית ביותר במטרה לא להרגיז יותר מדי את האספסוף הרצחני ואת אלה האחראים להענשתו (שכמובן נמנעו מלעשות כן והותירו את העבודה הזו לישראל). דיווח על לינץ' מחריד נתפס כעלבון שמטיח עיתונאי במדינה (או ברשות, מה זה כבר משנה) שבה בוצע הלינץ'. והעיתונאי, מצידו, כרע על ברכיו (המטאפוריות), ליקק בלשונו (המטאפורית) את נעליהם של הרוצחים ואחר כך שב לכסות את הצדדים החיוביים באישיותם ובדמותה הלוקטיבית של הרשות הפלסטינית.









יש דמיון משמעותי בין המקרה הזה לבין הטענה בעיתון השבדי ''אפטונבלאדט'' לפיה חיילי צה''ל הורגים פלסטינים כדי לסחור באיבריהם. בגיחוך מריר ניתן לומר שזהו כנראה שיפור טכנולוגי של הרעיון לפיו יהודים רוצחים ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות. אבל אם נחזור לקרקע המציאות, נגלה שהדינאמיקה דומה בשני המקרים. בשניהם פורסמו סיפורים מזעזעים. אחד מהם אומת מייד (יש צילומים, לא?) והסתיים בהתנצלות; האחר לא אומת מעולם, אבל המדינה שבתחומה הוא פורסם רואה בו פרסום לגיטימי גם אם אינו כולל ולו רבע הוכחה לטענה המרכזית. בשני המקרים ההוכחה לא ממש חשובה עבור המימסד (כלי התקשורת האיטלקי וממשלת שבדיה); חשובה העמדה המימסדית המתרפסת שמטרתה לפייס את החוגים האנטישמיים במדינות מהן יצא הפרסום. ושוב: מי שמבקש לפייס את אותם אנטישמים (פלסטינים ושבדים) אינם גורמים הזויים וחסרי משקל של ממש אלא עצם מעצמותיו ובשר מבשרו של המימסד המערבי.

(אגב, מי שיש לו ספק באנטישמיות הנודפת מהקטע הזה מוזמן להציץ בפרסום המקורי באתר העיתון. התיזה המרכזית יונקת ישירות, כאמור, מעלילות דם מוכרות. גופתו המרוטשת של צעיר פלסטיני מוצגת מעל תמונתו של רב יהודי מזוקן הנאשם בסחר איברים בארה''ב ומקושר ישירות לפרשה. כמעט כל קלישאה דיאלקטית וויזואלית אפשרית בהקשר זה מופיעה שם. רק המסמך העתיק ההוא המדבר על מזימה ציונית כלשהי להשתלט על נכסים שלא שייכים ליהודים לא מופיע שם, אבל רוחו מרחפת באוויר).

בחוגים מסוימים ומשפיעים בישראל נתפסת כיום האנטישמיות כתופעה השייכת לעבר הרחוק. היא מזוהה עם תקופות חשוכת, אבל כאלה שלא תחזורנה עוד. זו גם אחת הסיבות שטיעונים אנטישמיים במסווה של ביקורת פוליטית או מדינית מתקבלים כאן לעתים בהבנה, שלא לומר בהסכמה. אי-היכרות עם האנטישמיות השורשית, זו שמקורה בדעות קדומות והיא מחפשת לעצמה צידוק מוסרי ליבראלי ושמרני כאחד, מובילה למסקנה שלא מדובר אלא בביקורת לגיטימית על ישראל. ואכן, מה יותר לגיטימי מהטענה שהכיבוש משחית עד כדי כך שחיילי ישראל מחפשים לעצמם רווח קל באמצעות קצירת איברים מגופם של פלסטינים שאותם הם מרססים באש חיה בלי חשבון? הרי אלמלא שהו בשטחים מלכתחילה, לא הייתה מתרחשת תופעה שכזו כלל וכלל. הלא כן?

עמדה החוששת להתעמת עם המציאות. קארל בילדט (מקור תמונה 2).

אבל בואו ונחזור לרגע למימסד השבדי. שר החוץ השבדי קארל בילדט דחה בימה האחרונה את הטענה שמדובר בפרסום שנבע ממניעים אנטישמיים והגן על חירות הביטוי הנהוגה בארצו ומאפשרת אפילו פרסומים מסוג זה. בילדט היה האיש שהורה להוקיע את הגינוי שפרסמה שגרירת שבדיה בישראל לכתבה השערורייתית ב''אפטונבלאדט'' ושלח את דוברת משרד החוץ שלו להסביר ש''השגרירות בתל אביב הגיבה בהתאם לדעת הקהל בישראל''. או, במלים אחרות, הגינוי נובע מרצון להחניף לישראל ולא משירות אמיתי של האינטרס השבדי.

הגענו לכך שבילדט עומד על זכותו של כלי תקשורת שבדי לפרסם כתבה נטולת בסיס עובדתי, נגועה בנימות אנטישמיות מובהקות ותוך קבלה אוטומטית של הטענות המועלות בה. מסקרן אותי כיצד היה בילדט מגיב, דרך משל, לטענה שבני ארצו קצרו את איבריהם של יהודים שהועברו לשבדיה בימי מלחמת העולם השנייה על ידי המחתרת הדנית (למי שלוקח את זה ברצינות: אין ולא הייתה מעולם כל טענה מסוג זה, אבל העלאת האפשרות הזו מראה שאין גבול לשטויות ולשקרים שאפשר להמציא בשמה של אותה חירות ביטוי).

בילדט שייך, כנראה, לאותו עדר של שוטים שלא הפיקו לקחים מהאירועים שעברו על אירופה בשנים האחרונות. לשיטתו, אם יתנו לכל אדם לבטא את אשר על ליבו, לרבות טקסטים גזעניים, מסיתים ושקריים, הכול יהיה בסדר ושבדיה תוכל להתנאות במשטרה הפתוח והסובלני. מבחינתו, אין כנראה ערך משמעותי למה שפרסומים אלה עלולים לעולל.

למרבה האירוניה, הביא בילדט כדוגמה לפתיחות השבדית המועילה דווקא את פרשת קריקטורות מוחמד, שהתחוללה בכלל בדנמרק. ''כשהיה לנו דיון סוער על מה שאנשים רבים ראו כהשמצת האיסלאם והנביא מוחמד, אני חושב שהרווחנו את ההבנה שדרך פתיחות ניתן לבנות סובלנות - הבנה שהיא כל כך חיונית לחברה שלנו. זוהי גם אמונתי ביחס למקרה זה''', כתב בבלוגו. גם אם נניח שהוא אינו מבין את ההבדל בין קריקטורות לבין פרסומים המתיימרים לייצג עובדות, קשה להאמין שהאיש שכח למה גרמה אותה פרשה עצמה.

אז הנה תזכורת קצרה למדינאי השבדי הנאור. בעקבות פרסומי הקריקטורות נערכו ברשות הפלסטינית הפגנות ואף נשרפו דגלי דנמרק והג'יהאד האיסלאמי אף איים בחטיפת תיירים מסקנדינביה. ב-‏2 בפברואר מומשו האיומים, כשתייר גרמני נחטף בשכם, אך שוחרר לאחר זמן קצר, ואנשי טרור פלסטינים צרו על משרד האיחוד האירופי בעזה תוך כדי ירייה באוויר, בדרישת התנצלות (למרות שממשלת דנמרק כבר התנצלה קודם לכן). ב-‏4 בפברואר 2006 הוצתו שגרירויות דנמרק ונורבגיה בדמשק על ידי אלפי מתפרעים. דווח שנעשה ניסיון גם להצית את שגרירות צרפת, אך הוא סוכל ברגע האחרון על ידי המשטרה הסורית. בעקבות האירועים הורתה דנמרק לכל אזרחיה לעזוב את סוריה מיד5. ב-‏5 בפברואר באותה שנה הוצתה שגרירות דנמרק בביירות. מהומות כבדות ואלימות במיוחד אירעו גם באפגניסטן ומצרים. באפגניסטן, נורו מספר מפגינים על ידי המשטרה המקומית. כל האירועים הללו מראים לא רע כיצד עלול טקסט להשפיע ועד כמה מעריכים בקהילות המוסלמיות את חופש הביטוי שבילדט מקדש כל כך.

עד לרגע זה לא ידוע על שום מקרה של שריפת שגרירות שבדית על ידי יהודים, על חטיפת אזרחים שבדיים על ידי ישראלים או על הצתת משרדי חברות שבדיות על ידי ציונים. קשה גם להאמין שיתחולל אירוע מסוג זה. בהנחה שגם בשבדיה מבינים שמדובר בעלילת דם נטו, הרי שגינוי הדברים הנאמרים בכתבה לא היה מפחית מכבודה של שבדיה ולא היה פוגע כהוא זה בחירות הביטוי המלבבת שלה. הוא בסך הכול היה מבהיר שממשלת שבדיה אינה מוכנה לתת יד לעלילות דם מטופשות ומסוכנות מסוג זה. הוקעת השגרירה בגין פרסום גינוי לכתבה המחרידה ההיא אינה מעידה אלא פחדנותו של על מי שהורה על כך, כלומר על בילדט בכבודו ובעצמו.









במושגים שבדיים, יתכן בהחלט שהתקרית הדיפלומטית עם ישראל אינה בעלת משקל של ממש. אבל לטווח הארוך, חששם של אנשים כבילדט להתעמת אירועים כאלה ולצאת נגד התבטאויות מהסוג שפורסמו ''אפטונבלאדט'' תפגע בעמידותה של המדינה השבדית נגד הגורמים המבקשים לשנות את דמותה ולהפכה למשהו הרבה פחות נאור ומתקדם מכפי שהייתה פעם.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
(ללא כותרת)   מיקי   שבת, 22/08/2009 שעה 1:25   [הצג]   [1793 תגובות]
לא פרושים ולא צדוקים   סמילי   שבת, 22/08/2009 שעה 1:37   [הצג]   [942 תגובות]
שינוי כל הערכים   ניצן   שבת, 22/08/2009 שעה 10:46   [הצג]
שמרנים ולא ליברלים   אבי   שבת, 22/08/2009 שעה 23:54   [הצג]
לא יודע, אורי   קרפד   יום א', 23/08/2009 שעה 8:21   [הצג]   [4 תגובות]
על חופש הסיטוי בשבדיה   מיכאל ז.   יום א', 23/08/2009 שעה 11:36   [הצג]   [2 תגובות]
לאורי   שרה   יום ב', 24/08/2009 שעה 14:19   [הצג]
אני מוחה   חיים   יום ד', 26/08/2009 שעה 18:38   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©