דהירת הכינורות של אלכס וייס
יום א', 19/07/2009 שעה 23:22
לפני זמן מה בחרתי כאן את השיר שלטעמי הוא השילוב המושלם ביותר בין טקסט פואטי, הלחנה וירטואוזית, עיבוד איכותי וביצוע קלאסי. מדי פעם זה קורה: שיר שאחד הפרמטרים החשובים שלו הוא איכותי כל כך או מקורי כל כך שאי אפשר להניח לו סתם כך לנפשו וחייבים להניח אותו על השולחן, לפרק אותו לחלקיו ולנסות להסביר מה כל כך מלהיב בו.דומה שזה בדיוק מה שצריך לקרות עם ''למה למה'', להיט לא נורא משמעותי של דואו מצליח שהעיבוד הייחודי שלו זכה הפך אותו למשהו אחר לגמרי. כשמקשיבים שוב ושוב לעיבוד הזה, קשה שלא לתהות מה עבר במוחו של המעבד כאשר עבד על כך. צריך לשמוע את זה כדי להבין ולהאמין: המעבד יצר כאן תחרות גלויה בין הזמרים לבין חטיבת כלי המיתר המלווה אותם - ואין בכלל ספק מי המנצח בתחרות הזו. וגם כמה מלים על שיכחה תרבותית, אחת הרעות החולות ביותר הפושות בחברה שלנו.










לפני זמן מה בחרתי כאן את ''ליל חנייה'', השיר שלטעמי הוא השילוב המושלם ביותר בין טקסט פואטי, הלחנה וירטואוזית, עיבוד איכותי וביצוע קלאסי, כפזמון המולחן הישרלי הטוב בכל הזמנים. מדי פעם זה קורה: תופס את האוזן שיר שאחד הפרמטרים החשובים שלו הוא איכותי כל כך או מקורי כל כך שאי אפשר להניח לו סתם כך לנפשו וחייבים להניח אותו על השולחן, לפרק אותו לחלקיו ולנסות להסביר מה כל כך מלהיב בו.

אני מניח שאת ''למה למה'' לא תזמזמו מייד לכשתקראו את שם השיר בפוסט הזה. לעומת זאת, אם תלחצו על הקישור לשיר ביוטיוב, תיזכרו בו לאלתר. שמעו אותו עד הסוף. אתם חייבים את זה לעצמכם – וגם כדי להבין מדוע נכתב הפוסט הזה.

אילן ואילנית בימים הטובים (מקור תמונה 1: האוסף ''כך היה כך יהיה'').

''למה למה'' היה להיט גדול במצעדי הפזמונים של ראשית שנות השבעים. שלמה צח וחנה גת, הלא הם אילן ואילנית, עלו על הנוסחה שהביאה להם להיטים בשרשרת לאורך למעלה מעשר שנים. אילן היה המוח הארגוני והאיש מאחורי בחירת הכיוון המוסיקלי; אילנית נתנה את הגוון הקולי המיוחד, הדיקציה שאי אפשר לטעות בה והמראה הבהיר והחייכני שהזכיר יותר כוכבי פופ בינלאומיים מאשר את הזירה הישראלית המוכרת. מאוחר יותר נפרדו השניים. צח הפך לאחד האמרגנים המצליחים בארץ; אילנית המשיכה עם שמה הבימתי לקריירה ישראלית ואירופית שמעטים הישראלים שהצליחו לחקות. היא הופיעה על דפי כל עיתון ישראלי, מ''על המשמר'' ו''מעריב'' ועד ''להיטון'' ו''אצבעוני'', נשלחה לייצג את ישראל בתחרויות זמר בינלאומיות (מהן פעמיים באירוויזיון), הופיעה באינספור תוכניות טלוויזיה והייתה הכוכבת הבלתי מערוערת של פסטיבלי הזמר.

אילנית הקפידה על עבודה עם מיטב היוצרים. אהוד מנור ונורית הירש היו אחראים לרבות מהצלחותיה (''אי שם'', ''בשנה הבאה'', ''ללכת שבי אחרייך'', ''הנה ימים באים''), אבל היא הקליטה גם משיריהם של יוצרים נוספים, בהם רחל שפירא (''נחמה'', ''שיר של יום חולין'', ''חלק בעולם'', ''שיר על נחלים''), שמרית אור (''אל הדרך'', ''אני לא מאמינה'', ''רק הירח זורח'', ''בשביל אל הכפר'') ושייקה פייקוב (''ארץ ארץ'', ''רינגולי'', ''אחי גיבורי התהילה'', ''תבורכי ארצי'', ''בפרוט נבל ועוגב'', ''לאורך השדרה שאין בה איש'', ''חמסין של ניסן)''. על היוצרים שכתבו והלחינו עבורה ניתן למנות גם את קובי אושרת, יאיר רוזנבלום, דודו ברק ואחרים.

''למה למה'' היה אמנם להיט גדול בשעתו, אבל כשמציצים בו קצת יותר מקרוב רואים שהוא להיט די סטנדרטי. המלים של אבי קורן אינן יוצאות דופן: בחורה ובחורה השולחים זה לזו רמזים דקים על אהבתם. לא חסרים טקסטים כאלה. הלחן של אפי נצר טוב יותר והפזמון החוזר קליט מאוד. אבל מה שמשכנע בשיר הזה במיוחד הוא העיבוד המופלא של אלכס וייס.

אלכס וייס, שעלה בגיל צעיר מהונגריה, היה דמות מיוחדת במינה. הוא נמנה עם המעטים מבין המוזיקאים הישראלים בדורו שעסקו כמעט אך ורק בעיבוד מוזיקלי ולא בהלחנה .הוא ניצח על התזמורת של אולפני CBS שליוותה מאות יצירות מוסיקליות שביצעו זמרים ישראליים. כמעט כולם עברו תחת ידו ושיריהם נשאו את עקבות העיבודים שלו: התרנגולים, אריק איינשטיין ושלום חנוך , שלישיית התאומים, שלישיית גשר הירקון, הצ'רצ'ילים, זהר השביעי, חוה אלברשטיין, אושיק לוי, צביקה פיק, שלישיית הטוב, הרע והנערה, יוסי בנאי, יהורם גאון, אריק לביא, רבים משירי פסטיבלי הזמר, מי לא.

לוייס, כמו למוסיקאים רבים בני התקופה, הייתה השכלה קלאסית. הרקע הזה בא לידי ביטוי כמעט בכל פעולה שעשה. בין השאר, הוסיף קטעים מוסיקליים בעלי צליל ייחודי לשירים רבים מאותה תקופה, כמו ''אבשלום'' של מוטי פליישר, ''המשתה'' של דני גולן, ''בוא הביתה'' של שולה חן, ''מה שהיה היה'' של אריק איינשטיין, ואחרים הוא הרבה לשלב בעיבודיו אלמנטים השייכים למוזיקה קלאסית. דוגמה לכך הוא השיר ''חוזה לך ברח'' אותו כתבו יעקב רוטבליט ושלום חנוך לאושיק לוי. העיבוד לשיר דומה לתהליך פיתוח ביצירה קלאסית: פתיחה חרישית של פסנתר, אליו מצטרפים בהדרגה גיטרה בס, חצוצרות, וכינורות המלווים את המבצע אל שיאו של השיר ואט אט נעלמים לפי סדר כניסתם. לעתים תיבל וייס את עיבודיו בקטעים קלאסיים מוכרים כמו למשל קטע הכינורות הקלאסי בעיבוד ל''על כפיו יביא'' של רבקה זוהר.









ועכשיו, אחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת, אני מחזיר אותנו ל''למה למה'', דוגמה נוספת לעבודתו של וייס. הקשיבו נא פעם נוספת לביצוע של אילן ואילנית. העיבוד מתחיל מפריטה פשוטה על גיטרה קלאסית. אחר כך מצטרפים התופים והמרשים ביותר – חטיבת הכינורות שמאחור. החטיבה הזו מנגנת מהר יותר ויותר ומושכת את הצמד להגביר את מהירות שירתו. כשמגיעים לפזמון שירתו האנמית של צח איטית למדי, אבל אילנית מגבירה קצב בליווי הכינורות המסתערים קדימה.

לווייס היה כנראה גם רקע כלשהו במוסיקת עם רוסית, שכן הוא מצליח לשלב אל תוך העיבוד שלו גם מוטיבים ברורים מכיוון זה, לרבות השפעות של מחול הקזאצ'וק ושריקות המשתלבות במקצב ההולך ומתגבר ושועט קדימה.

אלכס וייס. במדינה אחרת היו מתייחסים אליו כאל קווינסי ג'ונס (מקור תמונה 2).

ועכשיו שימו לב מה קורה שלוש דקות ועשר שניות (3:10 דקות) מרגע תחילת השיר. הטקסט הסתיים כבר מזמן והצמד עומד לסיים עם ה''ליי לה ליי'' הצפוי. אבל במקביל נותנים הכנרים גז, הקצב נדמה מהיר יותר מאי פעם ובמקביל לכך הולכת ומתפוגגת שירתם של אילן ואילנית. התזמורת, כאילו אינה מודעת לכך כלל, ממשיכה במהירות קדימה בנגינה וירטואוזית של קטע מוסיקלי מהמשובחים שהיו כאן. פשוט שיעור מאלף בעיבוד ששובר את כל מוסכמות הפופ המקובלות ולוקח אותנו אל המקום בו צמח וייס כשקיבל שיעורי נגינה בפסנתר בארץ מולדתו.

הקטע הזה נמשך בערך כדקה, לא יותר. דקה היא המון זמן כשמדובר בשיר של ארבע דקות בערך, אבל כאן צריך לנסות להקשיב שוב לשיר הזה מהתחלה. משום שכאשר עושים זאת מגלים שהניצנים של הסתערות הכינורות המרהיבה הזאת מופיעים כבר בראשיתו של השיר במעין ''חימום מנועים'' לקראת הישורת האחרונה.

אני זוכר את הרגע בו גיליתי את התקליט ''ישראל שלי חוגגת'' בו הופיע השיר הזה, כשהוא מעלה אבק על אחד המדפים בבית ההורים. כשהאזנתי לו שוב גיליתי את העיבוד היפהפה הזה ומאז אני מוצא עצמי מדי פעם עושה סשנים של האזנה חוזרת ומנסה לפענח מה, לעזאזל, עבר במוחו של וייס כשפיתח את השיר הסטנדרטי הזה בצורה הזו, שגרמה לו להיצרב אצלי כל כך חזק. הרי ברור שגם במונחים של אז היה העיבוד הזה מנוגד לכל היגיון מסחרי. ישנם שירים או אלבומים שסביבם יש סיפורים ואגדות שנותרים לנצח. אבל לי לא ידוע שום דבר על הקלטת השיר הזה ועל מה שגרם לווייס לעבוד עליו בצורה כזו דווקא.









אלכס וייס הלך לעולמו ב-‏10 בספטמבר 2001. אני זוכר היטב כיצד ביום המחרת הבחנתי במודעה קטנה במסגרת שחורה באחד העיתונים המבשרת על כך והתפלאתי כיתד זה לא שמו לב לכך עורכי הטוק שואוז הרדיופוניים ואף מבקר מוסיקה לא כתב טור הספד. כתבתי פעם על ''התרבות המתפוגגת'', אותה שיכחה שמקורה בשילוב הבלתי נלאה של זלזול ובורות הפושה בקרב פרנסי תעשיית המוסיקה של ימינו ואוכלת בכל פה בזיכרון ההיסטורי שלנו. בחברה בריאה יותר ובעלת כבוד רב יותר למורשתה התרבותית הוא היה זוכה לפחות למעמד שאליו הגיע קווינסי ג'ונס בארצות הברית. בישראל זכרו הוא נחלתם של מוסיקאים מזדקנים שמשחזרים בנוסטלגיה את ימי תהילתם. מכל מקום, מאוחר יותר באותו היום בו הבחנתי באותה מודעת אבל צנועה התחולל אירוע שהשליך לאבדון כל בדל סיכוי שמישהו בכלל יכתוב עליו משהו.

את קברו של אלכס וייס אני פוגש פעם בשנה. לא, אינני קרוב משפחה וגם לא ידיד של שארי בשרו. וייס קבור ליד אביה של זוגתי, בבית העלמין ירקון. על מצבת השיש, ליד התיבה ''המוסיקאי אלכס וייס'' חקוק מפתח סול גדול ושחור. אחרי הכול, מישהו צריך לזכור את תרומתו של האיש הזה למוסיקה הישראלית ביובל השנים הראשון שלאחר קום המדינה, ואם אין אנו עושים זאת שעה שאנו סובבים בין אחינו החיים, מן הדין שנזכרנו לפחות כשאנו באים לבקר את המתים.

ובכל פעם שאני רואה את אותו מפתח סול ואת שמו של וייס המתנוסס לידו מתחילה להזדמזם במוחי הדהירה המטורפת ההיא של הכינורות בדקה האחרונה של ''למה למה''. אכן, עיבוד מופתי.









ושוב: לשיר ''למה למה'' ולעיבוד היוצא דופן של אלכס וייס.





[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מעבד גאון   צ'יקי   יום ב', 20/07/2009 שעה 0:44   [הצג]   [2 תגובות]
למה לא מלמדים כך ספרות בבתי ספר   מונס   יום ב', 27/07/2009 שעה 17:16   [הצג]
גם אותי זה העסיק   דב   יום ה', 30/07/2009 שעה 17:28   [הצג]
מסכים עם כל מילה   דרור   יום ה', 10/09/2009 שעה 18:58   [הצג]
רגע שקט - דני גולן   מיכאל   יום ו', 01/10/2010 שעה 18:49   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©