ההיגיון הבריא של אדמונד לוי
יום ב', 13/07/2009 שעה 23:49
מילות הביקורת החריפות שהטיח השופט העליון אדמונד לוי בפסק דינו השערורייתי של משה דרורי היו כמים צוננים על חלקת קרקע יבשה. פסיקתו של דרורי, כזכור, הסבירה שצעירה שנפגעה מאדם שלא שילם את חובו, רצה אחריו כדי לדרוש ממנו שישלם וכמעט נדרסה על ידו (תוך שהיא נפגעת בראשה ומאבדת את הכרתה) אינה זכאית אלא להתנצלות מצידו ואת העבריין אין להרשיע. הפסיקה הזו הייתה הזויה, מתנשאת וחסרת כל צדק. דומה היה שכמעט כל אחד קיבל ממנה את מה שהוא רוצה: דרורי את היכולת להשתמש בו כבסיס למשפט ההלכתי החביב עליו; העסקונה הרבנית המקורבת לש''ס את זיכויו של הדורס כדי להבטיח את עתידו כדיין; ואילו הנפגעת, כך דרורי, אמורה להסתפק בהתנצלות גרידא ובפיצוי כספי כלשהו. טוב שלוי שם לשטות האכזרית הזו. וטוב יהיה שבעתיים אם סוף סוף תיחשף רשמית זהותו של הדורס המבטיח, הידוע בינתיים בכינויו א'.









יפה עשה השופט העליון אדמונד לוי כאשר ביטא במלים קשות את דעתו על פסק הדין שהוציא השופט המחוזי משה דרורי בעניינו של איתמר ביטון. איתמר ביטון,למי שאינו יודע, הוא אותו א' שהשתדל כל כך לדרוס את הקופאית נוגה זוראיש כשזו ניסתה למלא את חובתה ולגבות ממנו כסף בגין קנייה שביצע. מי שרוצה יכול לנסות ולייחס לי עבירה כלשהי בגין חשיפת זהותו של האיש החביב הזה, שיהיה לו לבריאות.

אדמונד לוי. שכל ישר והיגיון בריא (מקור תמונה 1).

''ישבתי וקראתי שוב ושוב את ההחלטה ולא הבנתי איך הוא לא מורשע'', התבטא השופט לוי על פסק דינו של דרורי. והוסיף: ''זה פשוט לא מתקבל על הדעת''. אכן, דברים כדרבנות.









פסק הדין השערורייתי של דרורי נודע לשמצה בעיקר בשל אותה התבטאות בה קבע לגבי זוראיש כי ''...המאורע המכונן של חייה, שבו היא התקבלה סופית לחברה הישראלת, כשווה בין שווים, הוא הדיון בפניי. היא החלה את דבריה בהיסוס, בתחושה כי היא אינה נחשבת, ואדם בעל רכב (הנאשם) נהג כלפיה והתייחס אליה, כאל כלב. בהדרגה, נוכחה המתלוננת לדעת, כי שופט מקשיב לכל הגיג מדבריה, שני עורכי דין פונים אליה בנימוס, ולבסוף, גם מי שפגע בה, מתנצל''. במלים אחרות, זוראיש בכלל הייתה צריכה להודות לשופט על שביקש מביטון להתנצל. רק חסר היה שיתבע לעצמו את פרס ישראל לקליטת עלייה ולסובלנות בין-עדתית. שחצנות ופטרונות כאלו לא נראו כבר זמן רב בבתי הדין שלנו.

אבל כמה שורות אלה, מקוממות ככל שיהיו, אינן היחידות שחשפו את מלוא חומרתה של המגיפה הפושטת בעולם בתי המשפט. מי שיעיין במסמך שחיבר דרורי וחובק למעלה משלוש מאות עמודים, יגלה שהוא עושה שם שימוש נרחב במה שבשפה מכובסת קרוי ''המשפט העברי'' ובשפה פחות מלבבת קרוי המשפט ההלכתי. למעשה, דרורי מרחיב את פסק דינו כדי לייצר במסגרתו תשתית לפסיקה שהיא בעיקרה על פי ההלכה הרבנית. הנה דוגמה מייצגת. דרורי מצטט מתוך פסיקה ישנה של אגרנט הקובעת כי ''...מותר ומותר יהיה לו, לאותו בית משפט – לשם המטרה המצומצמת של מתן תוקף לנישואין שנערכו בחוץ לארץ רק על פי דין תורה – לראות את החוק העברי כחוקם הלאומי של הצדדים... ואפילו היו הם, בשעת הינשאם, אזרחי מדינה זרה שאינה מכירה בנישואים כאלה'' (סעיף 186). לאחר מכן הוא מרחיב ועורך דיון בן עשרות סעיפים במטרה להוכיח שיש לפסוק גם במקרה הזה על פי המשפט ההלכתי.

מדובר כאן במעשה שמבחינת דרורי מהווה לא פחות ממהפכה: למשפט ההלכתי יש מבחינתו את אותו התוקף לפחות (וכנראה שהרבה יותר) מאשר לדין האזרחי. כאשר הוא מבסס את הטענה הזו על מובאות מדברי אגרנט הוא מסביר מדוע יש להסתמך על מקורות כמו הרמב''ם, הראב''ד, הרב יוסף קארו, התלמוד הירושלמי וספרי יונה ויחזקאל. ההסתמכות על מקורות אלה, הסלחניים מאוד בגישתם לחוטאים א-לה ביטון, היא זו המובילה אותו למסקנה כי יש לסלוח גם לביטון על ניסיון הדריסה שלו ועל כך שהביא לאיבוד הכרתה של נוגה זוראיש. אליבא דדרורי, ביטון ראוי לסליחה ועצם העובדה שהוא בכלל טורח להתנצל היא עניין שעל זוראיש להתייחס אליו בחרדת קודש.

דרורי עושה אפוא שימוש במערכת המשפט כדי לקדם פסיקה לפי כלליה של מערכת מתחרה. מבחינתו אין סתירה בין פסיקה לפי האחת לבין פסיקה על פי האחרת. לפיכך, יתכן בהחלט ששופטים שיסתמכו על פסק דינו של דרורי יוכלו לבחור במערכת הנוחה להם ולהתאים את פסיקתם לא לזו הנהוגה במדינה מאז הקמתה אלא לזו שמספקת להם את הפתרונות הקרובים ביותר לערכיהם הפרטיים. את המגמה הזו צריך לשרש מהמערכת שלנו ומייד. ואם לאו, בל נתפלא אם יום אחד תקבע ערכאה גבוהה כי מאחר והפסיקה ההלכתית מתירה החלת דין רודף על איש ציבור שמסרב לפעול על פי תכתיבים הלכתיים יש לבטל בכך פסיקה של ערכאה נמוכה יותר האוסרת החלת דין שכזה.

בין אם מדובר בצירוף מקרים ובין אם לאו, טוב הוא ששופט דתי כאדמונד לוי עומד בראש ההרכב העומד לפסול את פסיקתו השערורייתית של השופט הדתי משה דרורי. צריך לתת דרור בפסיקה גם להיגיון הבריא ולחוש הצדק הטבעי ולא רק למחויבות האוטומטית לפסיקה ההלכתית. חוש זה נעדר בבירור מהחלטתו של דרורי להעדיף את עתידו של איתמר ביטון כדיין על פני עשיית צדק עם נוגה זוראיש שנפגעה בראשה ואיבדה את הכרתה בשל התנהגותו המזעזעת וחסרת הלב של ביטון.









פרשת זוראיש היא דוגמה חיובית להשפעתה המרסנת של המדיה ולקונוטציות החיוביות שיכולות להיות ללחצה של דעת הקהל. היא כזו משום שהדיספרופורציה בין הכוחות שקמו לסייע לביטון לבין אלה שתמכו בזוראיש בולטת לעין.

משה דרורי. עיוות דין משווע (מקור תמונה 2).

הבה ונמפה את סביבתו הקרובה של איתמר ביטון. אביו הוא שמעון ביטון, הרב הספרדי הראשי של חדרה. ביטון מזוהה עם תנועת ש''ס ונבחר לתפקידו בתמיכתה הנלהבת. בבחירות האחרונות למועצת העירייה אף סייע לה ונכח בעצרות בחירות מטעמה שבה הובעה תמיכה קולנית במועמד חיים אביטן (שאף נבחר לבסוף). איתמר ביטון נשוי לאחייניתו של הרב אברהם אלמליח. אלמליח עומד בראש ישיבת ''אורח חיים'', הממוקמת ברחוב אלפנדרי בירושלים. הרב החביב עשה קריירה לא רעה בתחום העסקנות הדתית. בעבר היה מנהל בתי הדין הרבניים ויושב ראש הוועדה לבחירת רבנים ראשיים וחברי מועצת הרבנות הראשית. שנה לאחר שמונה לתפקיד זה בחרה המועצה בראשות אלמליח את שלמה עמאר לתפקיד הרב הספרדי הראשי של מדינת ישראל. לפני שנים אחדות ניצל עמאר בעור שיניו מכתב אישום פלילי לאחר שבנו מאיר עמאר, שהתעלל קשות בצעיר שניהל קשר רומנטי עם אחותו (בין היתר כפתו מאיר עמאר ואחד מחבריו את הצעיר, שיסו בו כלבים, גזרו את כיפתו וגזזו את פאותיו), הודה כי אביו ידע כל העת על המתרחש ולא טרח להתערב למען הצעיר המוכה.

עמאר הוכיח שהוא יודע להחזיר טובות. במכתב המלצה שכתב עבור איתמר ביטון סיפר שאביו של הצעיר – הרב שמעון ביטון – ''זכה להקים עולה של תורה ביישוב... והקים ישיבה כולל אברכים והוא אהוב על תושבי המקום, וב''ה כל בניו וחתניו יראי ה' תלמידי חכמים ועוסקים בצורכי ציבור ואמונה, אהובים על הציבור הרחב'' (סעיף 58). במלים אחרות, אומר עמאר, האב הוא איש טוב, ולכן אל לכם להרשיע את בנו העבריין.

גם אלי ישי נרתם למאמץ לחלץ עבריין מהרשעה. אחרי הכול, ביטון האב עשה גדולות ונצורות למען ש''ס ועל כן על יו''ר המפלגה לשלם את חובה. הטון של ישי הפך, לאחר זמן מה, גם לטון של דרורי. אחד מנימוקיו המרכזיים של ישי הוא ש''אבי המשפחה מחנך את כל צאצאיו לעשייה ציבורית בתחום הרבני ובתחום החברתי. בין צאצאים אלה, נכלל הנאשם, אשר כלשון המכתב רבים מעריכים כי יגיע לגדולות וכבר עתה משמש הוא למנהיג רוחני וכתובת לכל נזקק ביישוב''. לאור דברים אלה, מסיים סגן ראש הממשלה את מכתבו באומרו כי ''הרשעה עלולה לקטוע את עתידו הרבני והציבורי ודומני שזהו עונש שראוי למנוע הימנו, מה גם שמדובר בנזק לרבים, כי 'רבים צריכים לו'. אני ממליץ איפה לאמץ כוונה זו שההליך המשפטי יסתיים ללא הרשעה, ובטוחני כי ניחם על מעשיו באופן שאין למעלה ממנו''.

אינני יודע איזה מורה רוחני יכול להיות אדם כמו איתמר ביטון. כשלעצמי, אני מקווה בכל ליבי שסגולותיהם של המורים הרוחניים במדינת ישראל אינם כוללים גניבה ודריסה (אם כי מצעד אסירי ש''ס לדורותיה מאשש בדיוק את התיזה העצובה הזו). איתמר ביטון, לפחות, כבר צבר ניסיון בתחום החשד לביצוע גניבה. ''אין לחובתו של המשיב הרשעות קודמות'', כתב השופט י. נועם בהחלטה שנתן בעניין בקשה לעצור את ביטון עד תום ההליכים נגדו, והוסיף: ''אולם, בחודש אוגוסט 2005 הוא שוחרר בערובה בתיק אחר בגין חשד לביצוע גניבה ממרכול, והעבירות הנדונות בוצעו כארבעה חודשים לאחר מכן''. מעניין מה היה גורלו של אותו חשד לשוד במרכול. האם גם הוא נאלץ ''לסלוח'' לצעיר השאפתן לאחר שנלחץ על ידי שועים ורבנים?

מה שברור הוא שבקרב חבורת הרבנים הללו התגבשה החלטה לבצע נפוטיזם בוטה ולמנות את הגנב והדורס לדיין. לפי סולם הערכים שאנשים אלה דוגלים בו בעוד עשרים-שלושים שנה נקבל אותו כשר מטעם ש''ס או כרב ראשי לישראל. אם רב אחד מתעלם ביודעים מהתעללות שסופג אדם מבני משפחתו, הרי שההתקדמות המוסרית הליניארית מכתיבה שיורשו יהיה בעצמו אטום-רגש וחסר-לב.

ולכן, כפי שכבר אמרתי, טוב עשה אדמונד לוי כשביטא את שאט-הנפש שלו מהתנהגותו הבהמית של ביטון ומפסיקתו האוהדת של דרורי בעניינו. מעבר לכך שהביא סוף סוף את ההיגיון הבריא שבהרשעת דורס בכוונה תחילה בדין (אף כי עדיין לא הפך את פסיקתו של דרורי), הראה לוי מדוע הוא עצמו ראוי לכהן כשופט עליון ואילו דרורי אינו ראוי כלל לעלות על כס השיפוט.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
רק תיקון עובדתי קטן   שיר דמע   יום ג', 14/07/2009 שעה 9:46   [הצג]   [3 תגובות]
זאת ועוד   שושי שמר   יום ג', 14/07/2009 שעה 10:49   [הצג]   [2 תגובות]
ועכשיו לגוף העניין   שיר דמע   יום ג', 14/07/2009 שעה 10:51   [הצג]   [2 תגובות]
אלוהים גדול   תומר   יום ג', 14/07/2009 שעה 12:12   [הצג]
בין שופטים לדיינים   אורי דורי   יום ג', 14/07/2009 שעה 20:39   [הצג]   [2 תגובות]
איך איש לא שם לב קודם?   רחל אשכנזי   יום ד', 15/07/2009 שעה 23:22   [הצג]   [6 תגובות]
הבעיה היא   אמא של...   יום ו', 17/07/2009 שעה 10:04   [הצג]   [22 תגובות]
אדמונד לוי הציל במעט את כבוד המשפט העברי   בועז כהן   יום ו', 17/07/2009 שעה 23:22   [הצג]
לינץ' וירטואלי   בעל השם   יום ו', 17/07/2009 שעה 23:58   [הצג]
אכן הגיון בריא   איתמר   יום א', 19/07/2009 שעה 14:11   [הצג]
טליבן ש''ס   חיים אלבוחר   יום ג', 21/07/2009 שעה 15:03   [הצג]   [3 תגובות]
הכל טוב ויפה.אבל...   אני.רק שאלה   יום ד', 22/07/2009 שעה 19:15   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©