דרושה: משפחה עם ראש טוב לחופשה משותפת
יום א', 28/06/2009 שעה 15:11
בימים כתיקונם אני מפרסם ב''אפלטון'' מאמרים על היסטוריה, תרבות, ספורט, בלוגוספירה ולעתים גם אקטואליה פוליטית. יש גם סיפורים על חוויות משפחתיות, אבל אלה נדירים יותר. הפעם זהו פוסט חריג, שעניינו הרצון לצאת לבילוי דו-משפחתי בחו''ל. וזה הסיפור: אשתקד יצאנו להפלגה בספינת נהר בצרפת. הייתה זו הפעם הראשונה שלנו בסוג זה של בילוי, אבל החוויה הייתה מהנה כל כך, משחררת כל כך ומלכדת כל כך שהחלטנו שאנחנו מאוד רוצים לחזור עליה. העניין הוא שהפעם אנו רוצים לשדרג אותה. במקום שנהיה משפחה אחת, חשבנו לצרף עוד אחת ולהיות שתיים. כך יהיו גם לילדים וגם להורים אפשרויות משחק ובילוי מגוונות יותר. ניסיון לעניין בכך משפחות המקורבות אלינו העלה חרס (לא בגלל חוסר עניין כמו בגלל היעדר קונסנזוס במשפחות הללו), מה שמביא אותנו לכותרת המאמר הזה.









סהר קציר, בת ארבע וקצת, צופה בהנאה מסיפון הספינה אל הגדה.

בחופשת החגים אשתקד, אחרי הרבה הכנות והתרוצצויות, יצאנו לחופשה של שבועיים בצרפת. הילדים התרגשו מאו מהסיכוי לבקר ביורודיסני, בפארק אסטריקס, בעיר ההיסטורית אורליאן (אחרי ששמעו מאבא את עלילות ז'אן ד'ארק) וכמובן בשכיות החמדה של פאריס. אבל האטרקציה האמיתית של אותה נסיעה הייתה ההפלגה המשפחתית בספינת נהר לאורך ה''קנאל לטראל'', נתיב מים מלאכותי היוצא מתוך נהר הלואר וזורם במקביל אליו – ובאחד המקרים אף באמת מים העוברת מעליו.

אותה הפלגת נהר נכנסה מייד לקלאסיקה המשפחתית. תפעול הספינה היה קל מאוד. הילדים נהנו מכל רגע. להורים היה המון זמן להיות עם ילדיהם. את הארוחות בילינו יחד בחדר האורחים או על הסיפון. מדי פעם נהנו הקטנים לעלות על הסיפון, לנעוץ מבט בנוף הכפרי הציורי והירוק שבתוכו הפלגנו, לנופף לשלום לנוסעי ספינות שעל פניהן חלפנו וסתם להתפרקד על אחד המשטחים העליונים, לעצום עיניים ולהפקיר את עצמם לשמש החמימה. כשהיו למטה שיחקו בינם לבין עצמם בצעצועים שהבאנו מן הבית, עלעלו בספרים, הרכיבו פאזלים וסייעו לאמא לבשל. כשנכנסנו לתוך לוֹק (מעין קטע סגור באפיק שאליו מזרימים וממנו מוציאים מים במטרה להעלות או להוריד את הספינה ולהעביר אותה אל מפלס אחר של הנהר) אהבה סהר להחזיק את חבל הבטיחות שעה שאמא כרכה אותו סביב המוט המיועד לכך על הגדה. בזמן העגינות נהגנו לרדת מסיפון, לנעול את הדלתות ולצאת לטייל בעיירות אליהן הגענו. כשיצאנו לעשות קניות הרכבנו אותם על שני זוגות אופניים ששכרנו מראש ורכבנו אל הסופרמרקט הסמוך. באחת העיירות נכנסנו למאפיה קטנה והאיש שעמד אצל הדלפק, קשיש מאיר פנים בעל שיער שיבה ושפם גדול, כיבד את סהר ואת עופריקו במאפה קטן ממולא ברסק תפוחים. השניים היו מבסוטים ובתמורה זיכו אותו (שלא בפניו, כמובן) בכינוי המתבקש ''ג'פטו''. את ה''וואו'' שפלטו בני המשפחה כשנכנסנו לכנסייה המרשימה בעיר נֶוֶור כשהביטו את התקרה הגבוהה ואל עבודות האמנות השזורות בה, אני זוכר היטב. גם את הפיצה הטרייה והנימוחה שממנה התלהבו כולם (חוץ ממני; אני אולי האדם היחיד במדינה שלא אוהב פיצות) כשנכנסנו לפיצריה בכפר היפהפה סאנסר לאחר שגשם קל החל לטפטף עלינו. והכי חשוב – הביחד המשפחתי שלנו היה שווה כל שנייה. אחרי הכול, כשאבא ואמא עובדים רוב שעות היום והילדים עסוקים בענייניהם שלהם, הזמן שנותר כדי לגבש את המשפחה כיחידה אחת מוגבל למדי. ואילו כאן, בלב השקט הכפרי הזה, שבו משק כנפיו של זבוב נדמה כמעט כבום על-קולי, השהות המאוחדת היא עניין טבעי וברור.

וכל זה עוד בלי להזכיר את הניתוק היחסי ממנעמי הטכנולוגיה. יכולנו לקחת איתנו מחשב נייד, אבל החלטנו לוותר. אנחנו הרי מכירים את הבן הבכור שלנו: רק תנו לו מחשב והוא כבר ימצא לפחות מאתיים שבעים ושבע סיבות מדוע הוא צריך לבלות מולו את מרבית שעות היום כשהוא לוחץ במהירות מסחררת על העכבר או על מקש הרווח ומתמודד מול החייזרים התלת-מימדיים שתוקפים את הממלכה שלו או השד יודע מה. ויתרנו גם על טלוויזיות למיניהן. כשיוצאים לטיול נופים לא מבלים את הזמן כשהעיניים תקועות במסך מרצד. זה אפשר לעשות גם בבית. הבאנו קצת דיסקים מהבית ושמענו הרבה מוסיקה וסיפורי ילדים שצרבתי להם לפי הנסיעה. בערבים נהגנו לקרוא לצמד-חמד פרקים מתוך ''העי''ג'', ספרו המשעשע של רואלד דאל. כשהלכו לישון בחדר הילדים שלהם היו משוחחים על כך בצחוק ובלחש, כמו שילדים אוהבים.

בקיצור, החלטנו שאנחנו רוצים לצאת לנסיעה נוספת.

העניין הוא שאנחנו רוצים לשדרג את החוויה. הבילוי המשפחתי המשותף הוא בהחלט עניין רצוי, אבל יש לה מגבלות משל עצמה. ראשית, צריך לחשוב על הילדים. כשהיינו רק עם שניים היה ברור שחברתו הטובה ביותר ושותפתו היחידה של בן השמונה וחצי למשחקים ולפעילויות היא בת ארבע בלבד. זה אומר שגם אם השניים מוצאים להם דברים משותפים לעסוק בהם, זה אינו בהכרח המצב הטבעי. לפיכך, צריך לנסות ולשלב אותם עם ילדים בגיל דומה (או לפחות בגיל ביניים). גם להורים עדיף לגוון את שהותם באמצעות תקשורת ופעילות משותפת עם הורים אחרים בגיל דומה. בקיצור, אנחנו רוצים לצאת לשייט נהרות בצוותא עם משפחה נוספת.

הפלגה רעוה בנוף ציורי. סהר על רקע ה''קנאל לטראל'' של הלואר.

אלא שהפלגה וקוץ בה. מבין המשפחות הקרובות אלינו, אין אף אחת שהרעיון הזה מושך את כל מרכיביה. באחת מהן הכריז האב שהוא מצטער מאוד אבל הפלגות הן עניין שהוא לא סובל, גם אם הנהר שעליו הן מתקיימות שקט וחלק כראי. במשפחה אחרת הודיע האב שדווקא בא לו משהו עם קצת יותר אקשן מאשר הפלגה איטית בפרובינציה כפרית. אני מאמין לשניהם, משום שכחבר שלהם אני מכיר את העדפותיהם האישיות כבר מבילויים קודמים. בנות הזוג בשתי המשפחות הללו דווקא הגיבו בחיוב, אבל אין לי שום חשק להתמודד עם מבטי ה''אמרתי לך'' של הבעלים במקרה שיתאכזבו מהחוויה כולה. משפחה שלישית מעדיפה דווקא לבלות את לילותיה בבתי מלון ולא בתא בירכתי ספינת נהר. בקיצור, אין לי שום כוונה לנסות ולשכנע בעניין זה אדם שאינו מעוניין בכך מלכתחילה. איש איש והעדפותיו.

כך שעדיין נותרנו בגפנו.

ולכן, החלטתי לנצל את ''אפלטון'' כדי לנסות ולבדוק חיבור משותף עם משפחה דומה (שוב: דומה; לא זהה) לצורך טיול דו-משפחתי. הנה הנתונים: אנחנו בני ארבעים, שפויים בדעתם (בדרך כלל), עם ילד בן תשע וחצי וילדה בת חמש. שניהם פעלתנים, מקסימים, בעלי אופי נוח, נהנים מפאזלים, מהרכבות וממשחקי שולחן, אוהבים לצחוק ולהתחכם ומתגעגעים כמונו לחוויית ההפלגה. אנחנו אוהבים לטייל, לאכול (חוץ מעופריקו, שהרגלי האכילה שלו – כלומר לא לאכול כלום במשך היום ולרוקן חצי מקרר לפני השינה – יכולים לגרום גם לגוש בטון לצאת משיווי המשקל שלו), לספר בדיחות ולשיר. המועד המועדף עלינו הוא בחגים הקרובים (ספטמבר-אוקטובר), כי אחר כך כבר מגיע החורף; האביב, מצד שני, קצת רחוק מדי. היעד המבוקש הוא נהר אירופי שלו וציורי כפי שמתואר כאן, אבל טרם סיכמנו עליו והנושא בהחלט פתוח לדיון.

מי שמכיר משפחה דומה מוזמן להעביר אליה את הפוסט הזה. מי שרוצה לכתוב לי על כך משהו מוזמן לעשות זאת בטוקבקים או במייל ori@aplaton.co.il. בילוי נעים גם לכם.







מקור התמונות: האלבום המשפחתי.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
(ללא כותרת)   אייל   יום א', 28/06/2009 שעה 16:56   [הצג]
לאורי   שרה   יום ב', 29/06/2009 שעה 14:09   [הצג]   [2 תגובות]
תמיד רציתי לעשות שיט כזה   ביילע   יום ה', 02/07/2009 שעה 0:30   [הצג]
משפחה צרפתית מקובלת?   ניקולא בגלין   יום ה', 02/07/2009 שעה 14:16   [הצג]   [6 תגובות]
לאנס היה שמח להצטרף   עינת מירון   יום ה', 16/07/2009 שעה 8:22   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©