הנשיא העשירי
יום ב', 22/06/2009 שעה 18:46
בינואר 2005, שנתיים ומחצה טרם סיומה המשוער של קדנציית הנשיא קצב וזמן רב לפני שפורסמו שערוריות המין שסביבן מתנהל עתה משפטו, פרסמתי בבלוג הזה מאמר ובו הצעתי לבחור בסופר אלי עמיר לנשיאות המדינה. מובן מאליו שהייתה זו מועמדות וירטואלית בלבד, אבל התגובה החיובית שקיבלה די היה בה כדי לדרבן אותי להקים אתר תמיכה צנוע. אלי עמיר לא נבחר – הן משום שחברי כנסת אינם מחויבים לתמוך במועמד שמציע בלוגר כלשהו (או כל אדם אחר מן הציבור) והן משום שלא היו לו גייסות פוליטיים להפעלת לחץ על אותם חברי כנסת. ובכל זאת, מעצם הרעיון שמהציבור עולה ובוקעת מועמדות כלשהי, אפשר לשאוב לא מעט עידוד. אמנם הנשיא פרס טרם השלים שליש מכהונתו, אבל דומה כי אולי כבר עתה כדאי לדון בזהותם האפשרית של יורשיו - ולו בשל העובדה שפרס נתפס כברירת המחדל לאחר שהנשיא הקודם המיט עלינו את בזיונותיו. ובכן, הנה שתי הצעות משלי.









בינואר 2005, שנתיים ומחצה טרם סיום הקדנציה המשוערת של משה קצב וזמן רב לפני שפורסמו שערוריות המין שסביבן מתנהל עתה משפטו, פרסמתי בבלוג הזה מאמר ובו הצעתי את מועמדותו של הסופר אלי עמיר לנשיא המדינה. מובן מאליו שהייתה זו מועמדות וירטואלית בלבד, אבל התגובה החיובית שקיבלה די היה בה כדי לדרבן אותי להקים אתר תמיכה צנוע. אלי עמיר לא נבחר – הן משום שחברי כנסת אינם מחויבים לתמוך במועמד שמציע בלוגר כלשהו (או כל אדם אחר מן הציבור) והן משום שלא היו לו גייסות פוליטיים להפעלת לחץ על אותם חברי כנסת. ובכל זאת, מעצם הרעיון שמהציבור עולה ובוקעת מועמדות כלשהי, אפשר לשאוב לא מעט עידוד.

בשנים האחרונות נראה היה כי הנסיבות כמעט כפו עלינו דיון ציבורי בשאלת אופייה של הנשיאות והתאמתם של האנשים המועמדים לכהן בו. יצחק נבון, שהיה כנראה הנשיא הפופולארי ביותר בתולדות המדינה, זכה למעמדו זה משום שניצב בצומת דרכים שניקזה אליו לא מעט אלמנטים חיוביים: הוא היה מזכירו ואיש אמונו של דוד בן גוריון, מייסדה וראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל; הוא ייצג שורשיות ירושלמית וזיקה חזקה לעדה הספרדית; הוא היה בקיא בתרבות ובמסורות של עמי ערב ודיבר ערבית שוטפת, מה שהקל עליו להתקרב למיעוט הערבי הגדול כאן; הוא צבר קילומטראז' פוליטי ראוי ומכובד, בין השאר כיו''ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת; הוא נחשב לאיש ספר ותרבות (פרסם את ''בוסתן ספרדי'' ופעל לשימור שפת הלאדינו); והוא גם נחשב לאדם הגון וישר דרך. כאשר כיהן בתפקידו הצליח למצוא מסילות לליבם של מרבית אזרחיו. אם כבר ספג מוסד הנשיאות ביקורת קשה כלשהי בתקופתו, כוונה זו בעיקר כלפי רעייתו אופירה, ובדרך כלל מסיבות שנראות כיום מטופשות למדי.


בניגוד לנבון הקונסנזואלי, שני הנשיאים שכיהנו בשנים 1993-2007 היו הכול חוץ מקונסנזוס – ואם כבר התגבשה סביבם הסכמה מסוימת, הרי שזו התפוררה לאחר זמן קצר יחסית. עזר וייצמן נודע עוד לפני בחירתו בבוטותו המילולית והואשם בסקסיזם ובהומופוביה. שנה וחצי לאחר שנבחר לכהונה שנייה פרסם העיתונאי יואב יצחק ידיעות לפיהן קיבל וייצמן סכומי כסף גדולים מאיש העסקים אדוארד סרוסי מבלי שדיווח על כך, וזאת במהלך כהונתו כחבר כנסת וכשר. פרשייה אחרונה זו האיצה את החלטת וייצמן לסיים את תפקידו. יורשו של זה, משה קצב, היה פוליטיקאי אפור ששידר בשנים הראשונות של הקדנציה שלו מעין ממלכתיות נבובה וחסרת תוכן. שנה לפני סיום כהונתו התפוצצו כמה פרשיות מין שכתוצאה מהן הוגש נגדו כתב אישום פלילי חמור. דומה כי מעולם לא היה מוסד הנשיאות בשפל שכזה: נשיא שנאלץ להתפטר בגלל חשדות ש''שומן'' על ידי מיליונר ונשיא אחר העומד לדין באשמת ביצוע אונס. על רקע זה נראתה בחירתו של שמעון פרס כמעט כברירת מחדל; מי שנכווה פעמיים נזהר בפעם השלישית.

בניגוד לכמה מחברי, אני דווקא סבור שפרס יסיים את הקדנציה שלו במועד. לכשזו תסתיים, אגב, יהיה הנשיא הנוכחי קרוב מאוד לציין תשעים ואחת שנות חיים. אבל עם כל הכבוד לזקן הפוליטיקאים הפועלים כאן כיום, דומה שכאשר אדם מגיע לגיל מופלג שכזה אין דבר טבעי יותר מפתיחת דיון בעניין זהותם האפשרית של יורשיו.









אני ממליץ בכל לב להימנע מבנית מגדלים באוויר ומ ההנחה שבחירתם של אישים שעיסוקם הפוליטי הוא שולי או משני בכלל עומדת על הפרק. הבחירות האחרונות לנשיאות היו כמעט תמיד של אנשי צבא שעברו הסבה לפוליטיקה או של פוליטיקאים ממסדיים שראו בכך חותמת כבוד ראויה על קריירה ציבורית ארוכה. ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ולכן דומני כי יש לפחות שני שמות העולים על דעתי ויכולים למלא את התפקיד הזה בהצלחה. ראשית, אקדים ואומר שאת שניהם אינני מכיר ומעולם לא פגשתים. ועדיין, שניהם מוחזקים כאנשים הגונים וערכיים. שניהם אנשי ספר רהוטים המייצגים בכבוד את הספרות העברית בשיאיה העכשוויים. שניהם מוכרים ומוערכים בעולם כולו.

לעניין אחרון זה יש חשיבות של ממש. הלא גם נבחרי עמנו הגיעו למסקנה שאחרי הביזיונות שהעמיס עלינו משה קצב בשלל התנסויותיו המיניות המפוקפקות יש צורך בבחירת אדם שפועלו ואישיותו זוכים להערכתם של קבוצות אנשים נוספות מחוץ לאלה הפועלות בסניף הליכוד באשדוד ובסביבותיה. שמעון פרס ענה על התנאי הזה. אבל דומה כי הגם שההכרה הציבורית בהתאמתו של פרס לתפקיד היא בלתי מעורערת, אולי הגיעה השעה להרהר בקול באנשים בעלי מוכרות בעלת אופי שונה מעט.









מאיר שלו הוא הראשון שעולה על דעתי. תחנות חייו מוכרות לישראלים רבים, הן מסיפוריו שלו והן בשל העניין שהן מעוררות בנו ביומיום. הוא בנו של סופר מוכר ומוערך (שאהבתו למקורות המקראיים אף הביאה אותו להתחרות בחידון התנ''ך העולמי); יליד יישוב שהפך למעין מיתוס בתולדות ההתיישבות העובדת (נהלל); שירת כלוחם קרבי (סיירת גולני); משמש כבעל טור מושחז בעיתונות היומיומית (''ידיעות אחרונות'') וכפרשן מקרא מקורי ונון-קונפורמיסטי (''תנ''ך עכשיו'', ''ראשית, פעמים ראשונות במקרא''); וכמובן – סופרם ומחברם של רומנים העוסקים בהוויה הישראלית, מתמקדים בעיקר בראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, שואבים רבות מן המקורות ומחוברים לנוף, לטבע ולהיסטוריה של הארץ. כמו כן, פרסם יותר מתריסר ספרי ילדים, כולם מצוינים ומעוררי מחשבה. אישית, לפחות, אני משתדל לרכוש את כל מה שהוא מוציא: תמיד טוב לדעת שרומן הנטוע בשורשים היסטוריים נכתב על בסיס תחקיר רציני ומעמיק. וזה מה ששלו עושה, בין אם מדובר במשפחת אופים ב''עשו'', בסחר בקר ב''כימים אחדים'' או ביונאות ב''יונה ונער''.

משיכתו של שלו להיסטוריה ה(ארצ)ישראלית מעמתת אותנו עם משהו שאנו נוטים לשכוח: את ההיסטוריה של עצמנו. בבתי הספר שלנו לא מלמדים - אני חוזר: לא מלמדים – את ההיסטוריה של מדינת מאז תקומתה. המדינה היחידה בעולם שזה קורה בה. אם תשאלו למה ימלמלו לכם משהו על כך שיש על כך מחלוקת פוליטית ומשרד החינוך מתלבט ושאר בלה בלה. בתודעה שלנו, יש חור ענק: פעם היו כאן אבות אבותינו שאחד מהם אף קיבל הבטחה לרשת את הארץ הזאת במעמד הברית בין הבתרים; ואחר כך באו הרצל ובן גוריון ובגין והקימו את המדינה. זה, פחות או יותר, מה שרבים יודעים כאן על המתרחש. ואני לא בטוח שאפילו את זה. דרוש אדם בעל מודעות היסטורית עמוקה כשלו כדי להסביר לנו עד כמה המצב הזה פגום מיסודו.

מאיר שלו גם ניסח כמה מהביקורות המדויקות ביותר שקראתי בשנים האחרונות על מערכת החינוך הבעייתית והמתפוררת שלנו. ביקורות שראוי שיישמעו ויובאו בחשבון לא רק בהתפרסמן מעל דפי עיתון אלא גם בהיאמרן מתוך עמדת השפעה בצנטרום של הפיילה הציבורית. ''אקלימו של בית הספר, כולל האלימות, הוא המשך ישיר של האקלים הכללי, כולל האלימות'', כתב בטורו בספטמבר 2005, ''ובמדינת ישראל, בניגוד לחברה היהודית שהצמיחה והקימה אותה, אין החינוך, ההשכלה והידע מוערכים ונכספים כמו שפעם היו. סולם העדיפויות של הממשלה אחר, וגם מה שהתחיל כלגלוג על משכילים חיוורי פנים, נעשה סולם ערכים שבו ערוץ הילדים הוא ההכשרה האינטלקטואלית לקראת ערוץ 2. וכך, כל ישראלי מכיר לעומק את הגיגיהם של יעל בר זוהר, עוזי כהן ופיני גרשון. אבל מי זוכר את שמו של החנון ההוא, נו, וגם את הלפלף השני, שקיבלו פרס נובל בכימיה רק לפני שנה?''


במלים אחרות, אם אנחנו רוצים שאנשי ציבור אצלנו ירימו טלפון, יחלקו כבוד וישתפו את הציבור בהערכתם לפועלם של מדענים, סופרים ושאר גורמים שפעילותם אינה בהכרח במוקד הפריים-טיים הטלוויזיוני, כדאי לחשוב על מישהו שיזרוק להם את האמת הזו בפרצוף וינסה להרגיל אותם לחשיבה קצת אחרת. שלו הוא מועמד טוב להתחיל בו.









ועכשיו, ברשותכם, למועמד השני. בראשית דברי אמרתי שכמה מנשיאינו באו מקרב אנשי הצבא שעברו לפוליטיקה. חיים הרצוג ועזר וייצמן הם דוגמאות טובות לכך (אגב, גם אפרים קציר עשה קריירה צבאית קצרה – אמנם בעלת אופי מדעי-מחקרי - שבשיאה היה מפקד חיל המדע של צה''ל בדרגת אלוף משנה). גם המועמד השני שלי בא מהקבוצה הזו. אלא שבניגוד לרבים אחרים, הוא לא צלל ישירות מהצבא לפוליטיקה אלא שיבץ בקריירה שלו שני תפקידים מוניציפאליים. באחד מהם הוא הוכיח שביכולתו לנהל עיר גדולה; באחר – הציל כמעט בוודאות את עתידה של עיר קטנה.

המדובר, כמובן, בעמרם מצנע. דומני שאין ויכוח על כך שמדובר באחד מאנשי הציבור הרציניים וההגונים ביותר המצויים בינינו. הוא עשה קריירה צבאית מפוארת, זכה בעיטורים על אומץ ליבו בקרבות ששת הימים ויום הכיפורים ולא היסס למתוח ביקורת על שר הביטחון שרון כאשר חלק על עמדתו בעניין מטרות מבצע שלום הגליל. בתקופתו כראש העיר חיפה, פעל בין היתר לקידום מערכת החינוך והשלמת התקנת מחשבים בכל רובדי המערכת. הוא ניסה ליצור אקלים עסקי ותנופת פיתוח של מרכזים מסחריים במטרה למשוך משקיעים פרטיים וציבוריים. הוא אחראי לבניית תשתית תחבורה הכוללת כבישים, מחלפים, גשרים, יזם הוספת תחנות רכבת ובניית מסוף תעופה לטיסות קצרות טווח.

כשהתמודד מצנע על ראשות הממשלה מטעם מפלגת העבודה הוא לא הסתיר את עמדותיו ואמר דברים ברורים. הקו שנקט היה שמאלי במובהק מזה שבו נקטו קודמיו ברק ובן אליעזר והוא אף קרא לפירוק התנחלויות ברצועת עזה הרבה לפני שאריאל שרון (שתקף את הקו של מצנע באותה מערכת בחירות) החליט על ביצוע צעד כזה בדיוק במסגרת תוכנית ההתנתקות שלו. כשחשב שפינוי היישובים הללו חשוב מיצירת בידול פוליטי הסכים גם להקמת ממשלת אחדות לאומית של העבודה עם הליכוד.

אבל דומה כי עיקר ההערכה כלפי מצנע בשנים האחרונות מקורה בהחלטתו ללכת למדבר, פשוטו כמשמעו. הוא למד מהעיתונות שהעיירה הדרומית ירוחם מצויה על סף פשיטת רגל ושירותי המועצה מושבתים בגלל התנהלותו השערורייתית של ראש העירייה ברוך אלמקייס וששר הפנים אופיר פינס הדיח את אלמקייס ובכוונתו למנות לירוחם ועדה קרואה שתנהל את ענייניה עד לעריכת בחירות חדשות. מצנע הציע את עצמו כמועמד לעמוד בראש הוועדה ונענה בחיוב.

מאז מינויו עברה ירוחם מהפך של ממש. כבר לפני שנתיים דיווח על כך אלישיב רייכנר, עיתונאי ומורה המתגורר בירוחם, בבלוג שלו ''דרומי''. ''כשהגיע לירוחם'', תיאר רייכנר, ''הוא מצא מועצה בגירעון תקציבי עמוק, מערכת חינוך מושבתת לסירוגין, ומתנ''ס וספרייה סגורים. תוך חודשים ספורים הוא החזיר את המועצה ליציבות כלכלית, ייצב את מערכת החינוך, פתח מחדש את שערי המתנ''ס והספרייה, הקים קרנות חדשות, גייס כספים, והחל לעמול על תוכניות פיתוח לטווח רחוק, שיצעידו את ירוחם קדימה. שנתיים אחרי נחיתתו של מצנע בירוחם, תושבי העיירה כבר קוטפים חלק מפירות עשייתו. מערכת החינוך נהנית משדרוג אמצעים, ומהעשרה בתחומי ידע מגוונים, עשרות משפחות בונות את ביתם על מגרשים שרכשו בעלות מסובסדת, המועצה והמתנ''ס פועלים ביעילות, ופארק אגם ירוחם שהוקם בו מכון לטיהור שפכים הולך ומתפתח לקראת הפיכתו למרכז תיירותי. בשנה האחרונה שלו בירוחם מתכנן מצנע לסיים את שיקומו של פארק האגם, להמשיך ולגייס תרומות לקידום פרויקטים בתחום החינוך, לפעול לפיתוח ההון האנושי בעיירה, וללחוץ לזירוז הקמת עיר הבה''דים בצומת הנגב''. דיווחים בכלי התקשורת מלמדים על ביקוש גובר לנדל''ן בירוחם. אשתקד האריך שר הפנים מאיר שטרית את כהונת מצנע בשנתיים, כלומר עד סוף 2010.

מצנע אינו פטור מביקורת בשל טעויות שעשה או פרויקטים שבוצעו בהשראתו ובחסותו. כחיפאי במקור, אני מתרגז בכל פעם שאני רואה את הבניין העצום של מלון ליאונרדו (לשעבר מרידיאן) שהוקם בתקופתו על קו החוף וחוסם את הגישה וחלק משדה הראייה של הים באזור ההוא. לו היה הדבר אפשרי, הייתי משלם לבעלי המלון פיצויים, מסלק משם את המטרד הארכיטקטוני הזה ומפתח את המקום הזה באופן שונה לגמרי. הוא לא טיפח מספיק את הדר הכרמל, מה שגרם לעזיבת חלק גדול מתושביה. אבל בשורה התחתונה הוא אדם שנהנה ממקדם אמינות גבוה. אני מאמין שהוא עושה את מה שהוא חושב כנכון. אני לא מכיר יותר מדי אנשים שהיו עוזבים את הכנסת כדי ללכת לירוחם. זוהי דוגמה אישית ראויה ומעשה ברמה לובה-אליאבית. אם היו עוד כמה פוליטיקאים כמותו עושים צעד דומה, הדימוי של נבחרי העם שלנו היה משתפר פלאים.









אינני משלה את עצמי שלהצעה שלי יש סיכוי לחרוג מן המרחב האינטרנטי ולהבקיע לה דרך לכנסת. רק לעתים נדירות נוטים פוליטיקאים מקצועיים לקדם רעיונות מסוג זה. מה גם שבפועל כבר נעשים מאמצים לקדם את מועמדותו של יו''ר הכנסת, ח''כ רובי ריבלין, כמו גם גישושים לבדיקת מועמדותם של אנשים כמו דליה איציק, בנימין בן אליעזר ואולי גם דוד לוי – ודרכם של מגעים כאלה שהם מבשילים לכריתת הסכמים פוליטיים אד-הוק. לשלו או למצנע, אם יורשה לי להניח כך, אין כיום גדודים פוליטיים שיתמכו במועמדותם. זו, כשלעצמה, סיבה טובה נוספת לחשוב על שמותיהם ברצינות.

ואתם, כמובן, מוזמנים לחוות את דעתכם.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מועמדים מצויינים   אלעד לוי   יום ב', 22/06/2009 שעה 19:16   [הצג]
(ללא כותרת)   מה עם אשה? אין אף אשה מתאימה?   יום ב', 22/06/2009 שעה 19:22   [הצג]
עוד שם שהוזכר בעבר   בר שושני   יום ב', 22/06/2009 שעה 19:26   [הצג]   [2 תגובות]
יפה יפה   שרה   יום ב', 22/06/2009 שעה 20:04   [הצג]
(ללא כותרת)   חיים   יום ב', 22/06/2009 שעה 20:29   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   חיים   יום ב', 22/06/2009 שעה 20:34   [הצג]   [2 תגובות]
אחד העם   דובי   יום ב', 22/06/2009 שעה 22:34   [הצג]
אבל מאיר שלו   שושי   יום ג', 23/06/2009 שעה 0:55   [הצג]
לא חושב   סמיילי   יום ג', 23/06/2009 שעה 1:23   [הצג]
(ללא כותרת)   חיים   יום ג', 23/06/2009 שעה 15:18   [הצג]   [2 תגובות]
מנותק מהמציאות   יגאל לביב   יום ג', 23/06/2009 שעה 15:29   [הצג]   [2 תגובות]
ריבלין יהיה הנשיא הבא   נמרוד ברנע   יום ג', 23/06/2009 שעה 21:20   [הצג]   [2 תגובות]
בעל הבלוג ראוי לתפקיד   בשם קדום   יום ד', 24/06/2009 שעה 4:32   [הצג]
למה לא פינטו   אפי   יום ד', 24/06/2009 שעה 6:57   [הצג]   [6 תגובות]
אתה מקדים את כולם   יואל פ.   יום ד', 24/06/2009 שעה 10:30   [הצג]
פרופ' אמנון רובינשטיין   אלמוני   יום ד', 24/06/2009 שעה 11:43   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©