רשימת ה-‏25: הבלוגים הנבחרים של ''אפלטון'' לשנת 2009
יום ג', 19/05/2009 שעה 0:04
חציו השני של מאי כבר כאן, וזו השעה בה אני מפרסם כמדי שנה את ''רשימת ה-‏25''. המדובר, כזכור ב-‏25 הבלוגים שנהניתי לגלוש בהם מאז מאי שעבר. עליה אני מוסיף את רשימת עשרת הבלוגים המבטיחים, דהיינו בלוגים שפועלים פחות משנה אחת ושיש להם פוטנציאל להפוך למוקד קריאה רב-עניין. שום בלוג אינו יכול להופיע ברשימות הללו יותר משנתיים ברציפות. ובכן, רשימה זו כבר הפכה למסורת ב''אפלטון'' ומעניין לציין כי מדי שנה היא מעוררת יותר ויותר תשומת לב. כבר לפני מספר שבועות החלו כותבים שונים לרחרח במייל או בטוקבקים מה סיכוייהם להיכלל בה. השבתי לכולם את שאני אומר כאן: מדובר בטעם אישי שלי, ולכן אני יכול לעודד גולשים לשלוח אלי כתובות של בלוגים יפים ומעניינים שאינם מורים לרבים או סתם להמליץ על מה שמתחשק להם - אבל אינני יכול להתחייב שדווקא על אלו אמליץ. ובכן, קריאה נעימה לכולם. וכתמיד - אשמח לתגובות ולהצעות.











לפני ארבע שנים פרסמתי את רשימת הבלוגים שהיה לי מעניין לבקר בהם באותה שנה. האמת היא שהייתי יכול לפרסם רשימה ארוכה בהרבה, אבל החלטתי להגביל את עצמי ומפה לשם יצא שמדובר בעשרים וחמישה. לא דירגתי אותם, משום שאינני אוהב דירוגים המתבצעים על פי פרמטרים בלתי-מדידים – והתרשמות היא פרמטר שלא ניתן למדוד אותו אלא על פי אמת המידה היחידנית של המתרשם, וגם היא אינה תמיד ניתנת להסבר. ולכן, סדר הופעת הבלוגים ברשימה היה חסר כל משמעות. מאחר ולא דירגתי אותם הם מופיעים לפי הסדר האלפביתי של שמות כותביהם – אמיתיים או בדויים.

רשימת ה-‏25 מתפרסמת, אפוא, זו השנה החמישית ברציפות – ולפיכך ניתן בהחלט לומר שהיא הפכה למסורת. כמו הרבה פריטים אינפורמטיביים או טקסטואליים שהופכים למסורות, יש בכך חן מסוים. כך, למשל, אני מקיים מסורת פרטית משלי לאחר שאימצתי כבר לפני זמן רב את ההרגל לסרוק סיפורים קצרים, סאטירות הומוריסטיות ואגדות עממיות ולפרסמן ב''אפלטון''. יש לכך כמה סיבות טובות, אבל השתיים המשמעותיות ביותר הן שאני נהנה מהן ושחשוב לי שהם יונצחו לא רק בספרים ישנים שכריכותיהם מעלות אבד משנים של שיכחה במחסנים ישנים, אלא גם במרחב שנגיש להמוני בני אדם. כך, למשל, פרסמתי השנה את ''הבית מס' 15'', סיפורה הנוסטלגי של לאה גולדברג על שני ילדים הזורעים סוכריות באדמה וממתינים שהללו יניבו עצי ממתקים בשפע; ''מעשה במים אחרונים והספורט הלאומי'', סאטירה קישונית על הפרנויה הקבועה (והמוצדקת לעתים) מפני התייבשות מאגרי המים והפאניקה התוקפת את גורמי השלטון בשל כך; ''פרוטקשן בכרמל'', פרשנות מקורית של מאיר שלו על פרשת דוד, אביגיל ונבל הכרמלי; ''למה צוחקת הבריכה?'', פרוזה מחורזת הכתובה בווירטואוזיות שלונסקאית ומביאה הסבר מקורי למקורה של המילה ''דג''; ''אנשי שלומנו'', מעשיה עממית שפרסם אליהו נאוי באחד מספרי הפולקלור הערבי שלו ומספרת על חקירת משטרה שאינה נטולת פרוטקציות; ''מעשה בסוחר, בקאדי ובפיקדון'', אגדה פרסית על לץ עממי המצליח בחוכמתו להערים על פקיד מימשל מושחת; ועוד אי-אלו סיפורים מסוג זה, שעדיף להם שיהיו זמינים ברשת מאשר יאבדו בין דפים מצהיבים של ספרים מרוטים ומעלי אבק.

הבלוגוספירה הישראלית הופכת עם הזמן ליותר ויותר ממוסדת. כמו בכל קבוצה חברתית מובחנת, גם בה נוצרים גרעינים משפיעים המקושרים ביניהם בקשרי היכרות, ממוקמים בצמתי השפעה (כמו היי-טק ומדיה פופולארית) ונהנים מקשת היכרויות רחבה. הגורמים המחברים הללו חוצים פלטפורמות טכנולוגיות ומבוססים לעתים קרובות על השקפת עולם דומה, קשרים חברתיים קרובים ופעילות חברתית משותפת.

התחזית הפרטית שלי היא שבמשך הזמן יצברו חלק מהבלוגרים השפעה שתחרוג מעב לגבולות החברתיים שבתוכם הם פועלים כיום. במלים אחרות, הבלוג יהפוך להיות מדיום שיזכה להכרה עממית כמוקד לדיון וכמקור למידע חדש או לעמדה בעלת משמעות. הדוגמה המובהקת ביותר של התופעה הזו היא כמובן דבורית שרגל, שהבלוג שלה משמש כזירה לפרסום ולדיון מידע הקשור במתרחש במערכות המדיה, בין אם מאחורי הקלעים שלהן ובין אם לפניהן.

התהליך שאני מתאר יהיה אבולוציוני וינבע מתוך הבלוגוספירה. חלק מהכותבים יניחו את המקלדת וייפנו לעסוק בתחומים אלטרנטיביים. אחרים יוסיפו לכתוב למעגלים חברתיים מוגבלים. הקבוצה השלישית תוסיף לנסות ולהפוך את הבלוגים שלה למוקדי השפעה. המעטים שיצליחו ייהנו יום אחד ממעמד תקשורתי השקול כיום לזה של כתב בכיר במדיום משפיע. ההבדל העיקרי יהיה שהם יעשו את הפריצה בזכות כתיבתם שלהם ולא בעזרת פלטפורמה בעלת מערך שיווק המוני גדול ומשומן. כל זה ייקח זמן. יתכן שזה יקרה בעוד חמש או עשר שנים, אבל התהליך הזה הוא בלתי נמנע. כשלקהל קוראים גדול יש גישה ישירה ונטולת מתווכים אל כישוריו של הכותב, הוא יכול לשפוט אותו באופן יעיל ורציני בהרבה מכפי שניתן לו לעשות באמצעות פילטרים של עורכים, מגיהים ושאר אנשי טקסט הפועלים במערכת ממוסדת.

רשימת הבלוגים שאני מביא כאן מייצגת אך ורק את טעמי הפרטי. יתכן ויהיה מי שינסה לנתח את הרשימה הזו בכלים סוציולוגיים כאלה ואחרים. כדאי לוותר על כך מראש. אין לי כל כוונה למנן את הבלוגים שאני רואה כאיכותיים במיוחד לפי קריטריונים של מין, מוצא, עמדה פוליטית או כל אמת מידה אחרת שאינה קשורה לכתיבה נטו ולהנאה הפרטית שלי מקריאתם. גם פופולאריות הבלוג אינה מדד קובע כאן. חלק מהבלוגים הנכללים ברשימה הם עתירי כניסות; אחרים – פחות. ובכן, חשוב ככל שיהיה, המדד הזה אינו רלוונטי לרשימה שלי.


ישנם לא מעט בלוגים שאני נהנה אישית מקריאתם אך נמנעתי מהכנסתם לרשימה הזו. אבל אין ביכולתי להקיף את כולם ולכן לא אזכיר אותם כאן. יתכן שבעתיד חלק מהבלוגים האיכותיים שמתפקדים זמן קצר בלבד יהפכו אף הם להיות חלק ממנה. מה שברור הוא שמהבלוגים שכינסתי כאן אפשר ללמוד לא מעט. אני עצמי עושה זאת לעתים קרובות למדי ובכך מיישם את אחד היתרונות המרכזיים, לטעמי, של הבלוגוספירה: שימוש בערוצי מידע אלטרנטיביים, ישירים, שמעשירים את עולמי ומספקים לו ידע רב ומועיל וכלים חדשים המסייעים להתמודד עם המציאות היומיומית.

ואם בכתיבה עסקינן, דומה שבה במידה שראוי לציין תרומתם של בלוגרים לכתיבה, יש להזכיר גם את אובדנם. אשתקד ציינתי כאן את ציפי מעיין, בלוגרית שהלכה לעולמה לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. גם השנה ספגה הבלוגוספירה אבידה כבדה, בעקבות פטירתה של אביגיל בכלר, אישה חכמה, רגישה ושופעת הומור שניהלה במשך שנים את הבלוג ''הגיגיל''. אביגיל הלכה לעולם שכולו טוב ב-‏26 באוגוסט 2008 לאחר שבמשך זמן מה אף הייתה מאושפזת בבית חולים בגרמניה. הבלוג שלה עודנו יושב ברשת, והלוואי שיישאר שם לאורך זמן. יהי זכרה ברוך.

ובכן, הרי לכם רשימת ה-‏25 לשנת 2009, ממוינת על פי שמות הבלוגרים בסדר אלפביתי עולה (כשאלה שבחרו בכינוי הנכתב באותיות לועזיות מופיעים תחילה). ושוב: הפרמטרים לקביעתה אינם תקפים לגבי אף אחד פרט לעבדכם הנאמן.









הכותב הבלוג בכמה מילים
Anne of Green Gables קוראת ''קוראת הכל, ספרים, עיתונים, רשימת מצרכים על קופסאות קורנפלקס... כל מה שכתוב''. כך מציגב עצמה הבלוגרית המתכנה בשמה של גיבורת סדרת ''האסופית''. למרות ההקדמה המבודחת, זהו בלוג רציני מאוד, הסוקר בקצרה ספרי קריאה, תוך הכנסת תיאור עלילתי תמציתי וביקורת המתוקצרת למשפטים ספורים. בין המבוקרים של השנה האחרונה: ''פתרון סופי'' של מייקל שייבון, ''עיניה התכולות'' של לואיס באיארד ו''מוסיקה פופולארית מוויטולה'' של מיקאל ניאמי. מעניין.
CrazyVet כי וטרינר חייב להיות משוגע סטודנטית לווטרינריה בברצלונה שעוברת ללימודי דוקטורט בטובינגן. הכתיבה שלה על בעלי חיים היא משב רוח מרענן באווירה האורבאנית ההולכת וקונה לה דומיננטיות בבלוגוספירה. חלק מהסיפורים שלה נעים על הסקאלה שבין משעשעים למוזרים, כמו למשלחיבתה לצפייה בתחרויות רעיית כבשים. על כך היא מוסיפה תיאורים על קולאז' של חוויות מהבחירות לחונטה באוניברסיטה, העבודה במעבדת מחקר בצרפת, ניקוי כלובים של בעלי חיים והרבה פריטים תרבותיים מהסוג שלא היו מגיעים אלינו אלמלא תיעדה אותם בעצמה. יופי של בלוג.
Dantel בתי תל אביב אני לא בדיוק חסיד גדול של התל-אביביות, בעיקר בשל גישת ה''אני ואפסי עוד'' שמשדרים רבים ממכרי המתגוררים בה כלפי המציאות הלא-תל-אביבית. אבל ללא קשר לעמדתי הפרטית, הרי אין ויכוח על חיוניותה של העיר הזו להווייה הישראלית ולתרבות שלנו בפרט. הדרך הטובה ביותר להכיר את תל אביב הלא-בליינית, שעברה הוא בן מאה שנה בלבד אבל כבר אינו מוכר לרבים, היא סקירת ההיסטוריה שלה. בבלוג הזה, המוקש לבתים בעלי המשמעות של העיר העברית הראשונה, הדבר מתבצע היטב. הבלוג הזה הופך מבנים שבמבט ראשון נראים כמעט סתמיים לאבני דרך בתולדות העיר ומביא חלק גדול מהסיפורים שמאחוריהם, כולל התייחסות לארכיטקטורה שלהם ולסביבתם. מאלף.
אורן צור מדע בזיוני בשנה שעברה נכנס הבלוג העצמאי של אורן צור לקטגוריית עשרת המבטיחים. השנה הוא גם קיים. הבקיאות המופלגת של צור בתחומים עליהם הוא כותב מאפשרת ללמוד ממנו המון. אם בעבר התרכז במדע פופולארי וכתב הן על ענייני הלכה והן על פענוח צפנים, הרי שהשנה גיוון לכיוון ביקורת התקשורת, תרבות אינטרנטית ולינגוויסטיקה שימושית. תמיד מהנה.
אורן ראב The Gospel According to Whom הבלוגים המוסיקליים תופסים כאן כבר מקום של כבוד. אורן ראב ממשיך יפה את המסורת הזאת כשהוא מביא אתר אישי כתוב היטב ובאריכות, העוסק בעיקר בביקורת מוסיקלית. אצל ראב, מוסיקאי בזכות עצמו, יש שילוב של ישן וגם חדש ומצאתי עצמי מתחבר לכתיבה שלו על אמנים כברוס ספרינגסטין, אליוט סמית', גראנט לי בפאלו ועוד. והשורה שאהבתי, מתוך ההספד על בוב דידלי, שהתמוטט ומת במהלך הופעה בשנה שעברה, על כך שהוא ''עזר לנו להבין, מוקדם יותר משהיינו צריכים לצפות, את האמת על מוזיקה - המוזיקאים הגדולים האמיתיים לא נבדלים מהאחרים מפני שהם נבדלים מהמוזיקה המיינסטרימית. הם נבדלים מהאחרים מפני שהם לא יודעים איפה המוזיקה המיינסטרימית נמצאת בכלל''. ראב הוא מבקר מוסיקה מצוין ומלהיב. רק מעטים כותבים על מוסיקה מתוך כבוד ליסודות הראשוניים שלה ולחשיבה שמאחוריה כפי שהוא עושה.
איילת עוז ללא אליבי כותבת בלוג שחלק ניכר ממנו מוקדש ללימודי המשפטים בהרווארד. בנוסף, לא מעט התפלפלויות על פוליטיקה, חברה ומוסר. כתוב היטב, שוטף ומנומק.
איציק אלפסי גשם באלפסי אלפסי, דוקטורנט לפסיכולוגיה חברתית בסאות'המפטון, משוגע על כדורגל. כאלה לא חסרים, אמנם, אבל אלפסי מצליח לחבר אל הטקסטים שלו גם נושאים נוספים. איכשהו, טקסטים המתחילים בשיר של אהוד בנאי, בשפעת קשה או בסרט של אמיר קוסטריצה תמיד מגיעים אל הכדור השחור-לבן הזה ואל מושאי ההעדפה והתיעוב של אלפסי בתחום זה. נחמד.
אלמה פריי בלוג דמיוני ז'אנר הרווקייה התל-אביבית יכול להתמלא די בקלות בקיטורים מרירים על חוסר המזל בזוגיות, על החיים המעצבנים ועל חיפוש עבודה מתסכל. אם עושים את זה בחן, זה דווקא יכול לתפוס. אלמה, מודעת לעצמה, מסתכלת על החיים הללו בזווית אירונית מעט ומתעדת את חייה של פנויה תל-אביבית בתמהיל נכון של הומור ופיכחון. מי שקורא אותה מרגיש כאילו הוא יושב איתה בקפה הקרוב ומשוחח איתה על כוס אספרסו. על המיאוס מהפיק-אפ בארים, הדיאטות וגם על ההוויה התל-אביבית, משלטי החוצות ועד התיירים המציפים את העיר.
ביילע אמא של מתבגרים יש משהו מפוכח ונכון מאוד בדרך בה כותבים לא מעט בלוגרים שעברו את גיל הפחזות. כשפתחה את הבלוג שלה, בנובמבר 2006, התחייבה ביילע להוכיח לילדיה המתבגרים ש''חושבים שלאמא שלהם אין שום סיבה לפתוח בלוג ושזה מתאים לילדים בגיל הטיפש עשרה בלי חברים אמיתיים'' שהם טועים. מאז היא עשתה כברת דרך ודומה שכבר מזמן עקפה את מרבית חבריהם של צאצאיה בסיבוב. בשפה בהירה וברורה היא מפנטזת על היום שבו נשים ינהלו את העולם והוא יהיה הרבה יותר מעוצב ומסודר, מתלבטת אם לספר לנשים צעירות אמיתות הריוניות בלתי נעימות שיפחיתו מהתלהבותן וקושרת בין ט''ו בשבט לבחירות. כספרנית במקצועה, היא מביאה לא מעט חוויות הקשורות למקצוע המעניין הזה, לרבות ביקור בכלא איילון או סיפור על פרויקטים שונים בתחום. והיא גם מייצגת נאמנה של הספרנוספירה (כל הזכויות על המונח שמורות ליגאל חמיש), ז'אנר אישי-מקצועי שעולה כפורח בשנים האחרונות ומפתח לעצמו מקום של כבוד ברשת.
גדי טאוב גדי טאוב: אתר ולפרקים גם בלוג פעם הגדרתי כלל שאומר שבלוגר הכלול ברשימה זו יכול להיבחר אליה שנה נוספת וזהו זה. רק מעטים זכו לכך, וברשימה הנוכחית גדי טאוב מקבל גם השנה צל''ש שני רצוף על בלוגו האינטליגנטי והרהוט. טאוב, כפי שכתבתי אשתקד, מבטא חשיבה שפויה ומתונה מהממוצע בבלוגוספירה הפוליטית. הוא מותח ביקורת על הפוסט-מודרניזם והפוסט-ציונות, תוקף את הטענהה הקבוע הנשמעת בשמאל הרדיקלי ש''מדינה יהודית'' ו''מדינה דמוקרטית'' הם תרתי דסתרי ואינו חושש להצביע על הדמיון בין הפמיניזם הרדיקלי לבין התנועות הפונדמנטליסטיות ביהדות ובאסלאם. תמיד מרתק ומחכים.
דובי קננגיסר לא שומעים! קננגיסר הוא איש מעניין ורב פעלים. ברזומה שלו פעילות אינטרנטית עשירה וגם קריירה אקדמית מבטיחה, ויחד עם מטען הידע הרחב שלו הוא בונה מכל הלבנים הללו את הבלוג הפרטי שלו, אותו הוא מפעיל מטורונטו. שהות ממושכת בחו''ל יכולה להרחיב מאוד את זווית ההסתכלות על מה שמתרחש כאן. קננגיסר עושה את זה היטב, כשהוא מנתח מבחר נושאים, החל מביקורת הפמיניזם וכלה בפוליטיקה השוואתית. וכל זה בכתיבה רהוטה, עתירת מובאות ובעלת התייחסות לפינות שלא תמיד מכוסות בדיון הציבורי אצלנו.
הוטגוד HotGod אחד הבלוגרים הרבגוניים והשנונים שאני אוהב לקרוא. יש בו מינון נכון של ציניות ופיכחון ולא מעט ידע כללי. הוא אינו חושש להביע עמדות בלתי פופולאריות (למשל, ההתנגדות הבלתי-אופנתית למחיר שדרשו אנשי החמאס בעסקת שליט) ועושה זאת בצורה מנומקת היטב. מעבר לכך, יש לו גם נטייה לקחת מוצרים קטנים, לעתים יומיומיים כמו זוג אופניים או אולר שוויצרי, ולכתוב עליהם תוך שהוא מפרק לפרטים את התועלות הטונות בהם. בכל הסלט הזה הוא מערבב גם חיבה לפוטושופ שגורמת לו לבצע תעלולים ויזואליים משעשעים. כיף לקרוא.
זיו מגן אל אוסטרליה ספק אתר חדשות ספק בלוג. כבר שנים מתגורר זיו מגן בעיר הציורית גולד קוסט, מספר משם על חייו במדינת הענק המרתקת הזו ואגב כל גם מביא סיפורים מהווי החיים, מהפוליטיקה ומהידיעות המרכזיות המתפרסמות בתקשורת האוסטרלית, החל מהצעה לביטול דמי אבטלה לאבוריג'ינים, עבור דרך אורגיות שארגנו כמרים וכלה במסעדה סינית שנאלצה לשלם סכום הגון לסועדת שגילתה באורז שלה מקק מטוגן. אם בעבר הביא מגן מאמרים בהומור שנון תוך נקיטת עמדות ערכיות מסוימות, הרי שעתה הוא מתמקד בהבאת חדשות בנוסח יבש יותר – אבל לא פחות מעניין. אוסטרליה למתחילים.
יעקב זנדמן אבא של עמר בן 17 היה עמר זנדמן כשהלך לעולמו באופן פתאומי ובדמי ימיו. אביו, יעקב, מגדיר את אישיותו כיום כמעוצבת במידה רבה בעקבות החיים המשותפים עם בנו והטרגדיה שעבר. מרבית החוויות האישיות שנזדמן מתאר בבלוגו מקושרות אסוציאטיבית לארוע העצוב הזה. והוא כותב בכישרון רב, תוך שליפת פרטים שונים מהזיכרון ואריגתם למרקם אנושי נוגע ללב. יפה ומרגש.
יעקב זנדמן כל הדברים גדולים כקטנים דומני כי זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה של רשימת ה-‏25 בה נכנסים אליה שני בלוגים שונים של אותו כותב. אם ב''אבא של עמר'' אפוף הבלוג בגעגועים ובזכרונות מאירוע טראגי, הרי שבבלוג המכונה בשם ספרו של ג'יימס הריוט יש כתיבה על היומיום השואף, תוך הבלחות של הומור דק ואלמנטים גראפיים הנטולים לעתים אף הם מעולם ספרות הילדים. ובכל זאת, התובנות הן של אדם מבוגר ומפוכח: המלצה להיזהר מאנשי עסקים בחליפות מהודרות הנושאים דברי חלקות, הזדקקות מוזרה לכל מיני סוגי שעונים, הרהור על קוצר יכולתם של בני האדם לחשוב כמה דורות קדימה – וגם כמה פרויקטים מצולמים מרהיבים, החל מכאלה הקשורים לאדם הויטרובי וכלה בפוסטים בהשראת הציור הנודע American Gothic. מאלף.
מולי בנטמן פוליטיקה קטנה כפי שכבר כתבתי כמה פעמים, כתיבה פוליטית היא הליכה בטריטוריה ממולכדת. קל מאוד להיכנס לפינה פוליטית צרה, אבל אצל מולי בנטמן זה לא קורה. נהפוך הוא: אהבתו לפוליטיקה אינה מוגבלת לישראל בלבד, אלא מתרחבת לקשת רחבה שתחילתה בצרפת וסופה באמריקה והיא נוגעת באקדמיה ובתרבות. הוא ביקורתי כלפי המציאות הפוליטית הקיימת, אך ביקורתו עניינית ומתונה וגם האירוניה העצמית שלו אינ נותנת תחושה של הליכה ''על הקצה''. בלוג מרתק, שפוליטיקה היא חוט השדרה שלו אבל הרקמה תרבותית שסביבה מעניינת לא פחות.
מיכאל זילברמן טופס 630 בחור לעניין ובלוגר כלבבי. כותב איכותי ובעל ידע עצום הרוחש חיבה גדולה לפרשיות היסטוריות נשכחות ויודע לתאר אותן באופן בלתי שכיח. כשנוצר אצלי רצון לקרוא על משהו דומה לזה אני הולך ישירות אליו. היכולת שלו לחבר היסטוריה עלומה לנושאים אקטואליים (כמו כאשר תיאר התנגשות של מטוס באמפייר סטייט בילדינג) והחיבה הבלתי-מסותרת שהוא רוחש לאוצרות תרבות מתקופת הילדות הופכות את הבלוג של זילברמן לפנינה אמיתית. תענוג.
נמרוד אבישר בלוגיקה אפשר להתווכח עם העמדות שמבטא נמרוד אבישר, שכן הוא אדם פוליטי במובהק וכתיבתו פוליטית אף היא. אי-צדק מקפיץ אותו מייד לכתיבת פוסט מחאה תקיף. אבל כתיבתו הרהוטה ומנומקת אינה חוטאת בפאתוס (ולעתים בהיסטריה) המאפיינת חלק מהבלוגיזם הרדיקלי. הדימויים שלו לעתים בלתי שכיחים (''החברה הישראלית ב-‏2009 דומה יותר ויותר לכביש נורווגי: צרה, נטולת שוליים, מתקדמת בנתיב אחד'') ושאובים מידע אישי רב וכנראה גם מכמה חוויות פרטיות שנצרבו עמוק בזיכרון. מעניין.
נתאי פרץ סיפורי סבתא נתאי פרץ מציע לצלם סרטים המתעדים רגעים משמעותיים במישור המשפחתי. תוך כדי, הוא נובר בעצמו בפרטים היסטוריים של משפחות ולעתים גם כותב על אישים משפיעים תוך שהוא מתמקד ביכולתם לבטא את עצמם. על לנין, למשל, כתב שיכול היה לחסוך לעצמו את העבודה האדירה שהשקיע בכתיבה, עריכה והפצה של עיתונים מחתרתיים לו הייתה לו האפשרות לכתוב בלוג בוורדפרס. אבל מעבר לבדיחה הזו, מדובר בבלוג שכתיבתו מחושבת היטב ושחלק מהפרסומים בו יכולים לגעת בנימים רגישים במיוחד.
עמית גל דברים שרואים משם כשאדם עוסק בעת ובעונה אחת במתמטיקה, במוסיקה, במחשבים ובהתנהגות ארגונית ויכול לדבר על כל אלה בשטף ובבהירות הוא מייצר בכך פוטנציאל לבלוג מרתק. עמית גל משלב בין כל אלה לבין העדפות אישיות מתחומי האמנות והמשפחה. אין הרבה שילובים כאלה ברשת. החיסרון היחיד: הבלוג לא התעדכן כבר זמן רב.
צבי סבר אימפריה אסלאמית חדשה צבי סבר נטל על עצמו משימה בסדר גודל בלתי-שכיח: להחדיר לתודעה שלנו שממש מול פרצופנו , כמעין פאזל שחלקיו נבנים בנפרד זה מזה ולבסוף עתידים להתחבר לתמונה ברורה, קמה אימפריה אסלאמית שלא הייתה כדוגמתה לגודל ולעוצמה. באמצעות ניתוחים של דפוסים פוליטיים והתפתחות דמוגרפית שרטט סבר את גבולות האימפריה המתעוררת ש''תתפרס על פני רוב העולם הישן, ממערב אירופה עד צפון מזרח מונגוליה ועד דרום מזרח אוקייניה ועד דרום מערב אפריקה'', כשישראל מצויה במרכזה – ואף הגיש מסמכים בנושאים אלה לשמעון פרס, עוזי דיין ושאול מופז. סבר מאמין שיש דרכים להתמודד עם התהליך הזה ושזהו צו השעה. כל זה נראה אקטואלי במיוחד בתקופה בה הטליבאן מצוי במסע לכיבוש השלטון בפקיסטן המגורענת ואילו בקרן אפריקה מתקדמת תנועת אל-שבאב אל עבר כיבוש מלא של הבירה הסומלית מוגדישו. גם אם לא מקבלים את עמדותיו, חובה לקרוא את הניתוח שלו בתשומת לב. מרתק ומאיים כאחד.
רביב דרוקר הבלוג של רביב דרוקר הכתב המדיני של ערוץ 10 כותב היטב המתחולל מאחורי הקלעים של הפוליטיקה. כתיבתו מערבת, כמעט כמובן מאליו, גם דילמות תקשורתיות ואישיות. דרוקר יודע לתאר היטב את המאורעות שכולנו רואים ולפעמים להאיר זווית שלא חשבנו עליה קודם או לספק מעט אינפורמציה המפיצה עליה אור חדש.
רזי בן עזר הכל קשור מוסיקאי המתגורר בפלורידה ואוהב להסתכל קדימה ואחורה בעת ובעונה אחת. בה בשעה שהוא כותב על פועלה של המוסיקאית האגדית קרול קינג, מנתח את ההרמוניות הקוליות של גלדיס נייט או משתאה על מורכבותו הפופולארית של להיט מבית היוצר של ג'ף לין, הוא גם נהנה לנצל את הטכנולוגיה האולפנית שלו ולמזג שני שירים שונים ליצירה משונה אחת. בנוסף, הוא גם יודע לתאר היטב חוויות אישיות, כמו אהבה ישנה או עבודה משותפת עם הקומודורס או עם פוליאנה פרנק. מעניין. מאלף.
שחר אילן משגיח כשרות במשך שנים קראתי את שחר אילן ב''הארץ''. האיש הביא פעם אחר פעם סימוכין לתחושת האוכלוסייה החילונית שהחרדים בארץ מקבלים יחס שלטוני מועדף, הן בחקיקה והן בחלוקת המשאבים. בשנים האחרונות שימש אילן ככתב בכנסת ומשם הביא לא מעט סיפורים ותובנות הייחודיים למי שמסתובב במעגלי ההשפעה וניחן ביכולת ניתוח נדירה. הוא לא שוכח עובדות שכמעט נמלטו מהזיכרון, דוגמת התחרדותו של הנשיא לשעבר קצב (שכינה את החילונים ''תינוקות שנישבו''), שם לב לכך ששוב החלו מוסיקאים (אם כי רק מעטים מהם) לכתוב שירי הערכה לחיילים ותוהה בסרקאזם מדוע רק דוגמניות רצות לכנסת ואילו התהליך ההפוך אינו מתרחש. באופן סוריאליסטי משהו, אחד מרגעי השיא של הבלוג בשנה האחרונה היה ראיון עצמי בו סיפר על פיטוריו מ''הארץ''. תמיד מרתק.
שלמה מן המכתש בגבעתיים כותרת המשנה של הבלוג הזה הוא ''על מגרש שעשה קבוצה''. קצת מזכיר את הרעיון של ''Waltzing Matilda'', שמישהו פעם כתב עליו שהוא שיר שסביבו התגבשה אומה. שלמה מן, לשעבר איש מעריב שהתפרסם כאשר עמד מאחורי הבלוג ''עומדים בשער'' שחשף שערוריות בעיתונות הספורט, מעמיד כאן אנדרטה למגרש כדורגל ונלחם על המשך שימורו מול אלה המבקשים להפוך אותו לשכונת מגדלי מגורים. אין זווית שמן לא מכסה: שערים גדולים שנכבשו במגרש הזה, שכנים המחווים את דעתם על התוכניות (כולל המוסיקאי מוני אמריליו), ראיונות עם שחקני עבר ששיחקו (יוז'י סורינוב) או אימנו (ליאון קונסטנטינובסקי) שם ועוד. מן כותב היטב, בצורה זורמת ומעניינת. יופי.










וכפי שאמרתי, הנה גם רשימה של עשרת הבלוגים המבטיחים, כלומר אלה שפועלים במשך פחות משנה וטומנים בחובם פוטנציאל נאה של גיוון, הבעה ועניין גם לטווח הרחוק.


הכותב הבלוג בכמה מילים
אביגיל בורשטיין אותיות, סימני פיסוק ורווחים לשעבר מנהלת פרויקטים בתעשיית היי-טק וכיום מתרגמת. אני אוהב את התובנות שלה על תוצרי התרבות העכשוויים שלנו (למשל, הביקורת על כך שביטוי כמו ''האח הגדול'', שהיה מזוהה שנים עם ספרו של ג'ורג' אורוול ''1984'' הפך כיום למזוהה עם תוכנית טלוויזיה). היא מספרת על התקופה בה חיה בפאריס וחיפשה את האתרים בה תרחשה עלילת ספר שתרגמה. היא מנסה למצוא את הדרך האופטימלית לעבוד מבתי קפה וסורקת אותם בזה אחר זה. כתיבה ישירה ובלתי-מתחכמת עם הרבה מאוד מטען תרבותי. מבטיח מאוד. (תודה לרוני גלבפיש).
הילה קריב ביסים בדרך כלל אני לא מצוי יותר מדי בבלוגי הבישול, אבל זה תפס את אחת מחברותי הטובות, ששכנעה אותי שיש כאן עתיד. מתכונים טובים, בישול לא מסובך, כמה אנקדוטות בלתי מחייבות וכתיבה ברורה ולא מתחכמת. בהחלט מבטיח.
המכון למורשת בן גוריון הבלוג של דוד בן גוריון לא בדיוק בלוג במובן המקובל, שכן ''כותבו'' כבר אינו עימנו מזה 36 שנה. ועדיין, זהו ניסיון מעניין של המכון למורשת בן גוריון להביא את הגולשים בני זמננו להתכתב עם ההיסטוריה. חומר הגלם של הבלוג הזה הוא יומניו וזכרונותיו של ראש הממשלה הראשון שלנו, שבהם תיעד בעקביות וכמעט באובססיביות, כמעט כל פרט אפשרי. התכתבות עם נתן אלתרמן, פתק לא-פורמאלי ממשה שרת או ויכוח עם שמעון פרס – כל פרט כזה הוא בסיס לדיון שיכול להימשך זמן רב. הקוראים יכולים – ואולי זו גם הציפייה – ''להתכתב'' בטוקבקים עם המנהיג המנוח, אבל עד עתה נמנעים לעשות זאת – אולי בגלל הפרסום הלא-רב שניתן לפרויקט היפה הזה. מומלץ לנסות.
חבצלת קלאסית מיתולוגיה פרטית חוויות אישיות המתוארות בפוסטים קצרים, תמציתיים, אבל בשפה תאורית יפה ולא-בנאלית. התרוממות רוח בזמן הליכה על מדרכה, תחושת בדידות בליל סדר פסח, זיכרון רחוק של אהבה שגוועה והתבוננות מפוכחת על חוויות מהעבר ועל השינוי האנושי שחל בה עצמה. יפה.
טל ירון מבט פילוסופי את טל ירון, אינטלקטואל וכותב מוכשר, מעניין כיצד עושים מדע. מדוע מחליטים החלטות כאלו ואחרות, ומהי הלוגיקה של המדע. בנוסף, הוא גם מייצר פרשנות תנ''כית על ההיסטוריה של חג הפסח ומשתדל למצוא את הצדדים הנסתרים והחיוביים שביהדות. בנוסף, הוא גם מנתח את הטוויטר כאלמנט הקשור לדמוקרטיה ישירה, מטרה ראויה לדעתו. מעניין למדי.
מרט פרחומובסקי תרבות – מרט פרחומובסקי בימים כתיקונם משמש הקולנוען מרט פרחומובסקי כמבקר הקולנוע של ידיעות תל אביב. בנוסף, הוא מנהל בלוג בן פחות משנה בו הוא מפרסם ביקורות גם על תיאטרון, אופרה ומחול. חלק מהפוסטים הם פרסום חוזר של ביקורות שפורסמו בעיתון המודפס. תוכלו למצוא שם גם את פרטי ההתכסחות של פרחומובסקי עם בית ליסין, ראיון עם המנצח הלמוט רילינג ועוד כמה פנינים מסוג זה. מעניין לקרוא.
נמרוד ברנע האדם הסביר התפתחותו של האדם הפוליטי משתקפת היטב בדמותו ובכתיבתו של ברנע, מרצניק צעיר ושרוף שפתח בפעילותו עוד כשעבד כמלצר ומאז הגיע לכנסת וכיום הוא משמש כעוזר פרלמנטרי לח''כ אילן גילאון. הוא חריף, חד, לא חושש מכתיבה ארכנית ומפורטת ועדיין מגלה דברים חדשים במסעו אל תוך הפוליטיקה הממוסדת. את כל אלה הוא מתאר בצורה מעניינת ורבת פנים.
עוד ליצן עצוב הספירלה ואני לא בדיוק הבלוג הראשון שפותח הליצן, אבל זהו העדכני והעכשווי ביותר. בנימה מדוכדכת משהו הוא מספר על קריירה שלא הייתה, על אהבה שמעולם לא התקיימה, על הלימודים באוניברסיטה שלא השילו לתואר. הוא עושה את זה בכנות גדולה ובעגמומיות בלתי מתבכיינת המשווה לכתיבה מימד אותנטי ונוגע ללב.
עמית גולדנברג סופר פרילאנס בלוג חדש יחסית של צעיר הכותב על ''מוזיקה, תרבות, מלחמות דת וקצת מעולמו של הפרילאנס''. הרבה חוויות קטנות הכתובות בשטף ובשפה רהוטה, כמו גילוי קקטוס קסום המרפא את אלה המתחככים בו והופך מוקד עלייה לרגל לסובלים; אינטראקציה עם סביבה חרדית בירושלים ובמיוחד עם רב הטורח לשלוח שי לחג לסבתו; עדכון פרטים שהתבקש לבצע בביתו של חייל הנושא שם של עבריין פלילי מוכר. יש גם נגיעות אקטואליות, כמו התכתבות עם אקדמאית אירופית המבקשת סיוע בהעמדת חיילים לדין בינלאומי בעקבות מבצע עופרת יצוקה. כתיבה שוטפת ובהירה המתארת תערובת של מעשים ומחשבות באופן מדויק ותכליתי.
שי (Tyrannosaurus Sex) היה לי שם ממש טוב, אבל שכחתי איש צעיר שכותב על האישי ועל הציבורי, חש שהוא מבזבז את זמנו בשירותו הצבאי כטכנאי מחשבים. כתיבה מפורטת, מנומקת, מתובלת לעתים קרובות בהומור יבש במינון נכון ועם יכולת לייצר דיאלוגים שוטפים. יפה.










לרשימות קודמות:

- לרשימת ה-‏25 של שנת 2005
- לרשימת ה-‏25 של שנת 2006
- לרשימת ה-‏25 של שנת 2007
- לרשימת ה-‏25 של שנת 2008










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
אני אוהב את הרשימות האלה!   בועז כהן   יום ג', 19/05/2009 שעה 0:11   [הצג]   [3 תגובות]
מסורת מסורת   מירי   יום ג', 19/05/2009 שעה 5:02   [הצג]   [2 תגובות]
הרשימה הגרועה ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת   לא חשוב   יום ג', 19/05/2009 שעה 6:17   [הצג]   [7 תגובות]
מורה נבוכים   בני תבורי   יום ג', 19/05/2009 שעה 6:18   [הצג]   [2 תגובות]
רבים מהם לא הכרתי   רוני   יום ג', 19/05/2009 שעה 7:45   [הצג]
תודה על הבחירה   שלמה מן   יום ג', 19/05/2009 שעה 9:33   [הצג]
תודה על הרשימה ועל הבחירה   המכון למורשת בן גוריון   יום ג', 19/05/2009 שעה 10:08   [הצג]   [3 תגובות]
כתמיד רשימה נהדרת   שיר דמע   יום ג', 19/05/2009 שעה 10:46   [הצג]
המממ... מתי אספיק את הכל???   עינת מירון   יום ג', 19/05/2009 שעה 11:00   [הצג]
הצעה קטנה   תמר   יום ג', 19/05/2009 שעה 11:06   [הצג]   [2 תגובות]
תודה רבה   איילת עוז   יום ג', 19/05/2009 שעה 12:01   [הצג]   [2 תגובות]
תודה על המילים הטובות   אביגיל   יום ג', 19/05/2009 שעה 12:54   [הצג]
אני ממש לא הולך לכתוב כאן   יגאל חמיש   יום ג', 19/05/2009 שעה 16:05   [הצג]
תודה והסמקה   אורן   יום ג', 19/05/2009 שעה 16:37   [הצג]
מסכימה עם מלותיה של איילת עוז   dantel   יום ג', 19/05/2009 שעה 17:13   [הצג]
(ללא כותרת)   שרון   יום ג', 19/05/2009 שעה 19:01   [הצג]
איזו הפתעה נעימה   CrazyVet   יום ג', 19/05/2009 שעה 20:18   [הצג]
מודה אני   נמרוד אבישר   יום ג', 19/05/2009 שעה 20:29   [הצג]
הפתעת השנה להיכלל ברשימה   ביילע   יום ג', 19/05/2009 שעה 20:55   [הצג]   [2 תגובות]
ניצן הזהב   אורי קציר   יום ג', 19/05/2009 שעה 22:08   [הצג]
איזה כיף!   אלמה   יום ג', 19/05/2009 שעה 22:55   [הצג]
תודה על הרשימה   יעל   יום ד', 20/05/2009 שעה 13:16   [הצג]
חבורת ספרנוספירה 1   אילנה שקולניק   יום ד', 20/05/2009 שעה 19:53   [הצג]
שמח לחתום את הרשימה הנהדרת הזו   שי   יום ד', 20/05/2009 שעה 21:14   [הצג]
תודה גדולה   יעקב   יום ה', 21/05/2009 שעה 22:00   [הצג]
איזו הפתעה בלתי צפויה   עמית גל   יום ו', 22/05/2009 שעה 5:43   [הצג]
רשימה מעניינית   איציק   יום א', 24/05/2009 שעה 14:59   [הצג]   [3 תגובות]
הידד   של ברמן   יום א', 24/05/2009 שעה 23:36   [הצג]
תודה על ההמלצה   Anne of green gables   יום ב', 15/06/2009 שעה 22:22   [הצג]
בלוג חזק של תום   http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2894   שבת, 13/03/2010 שעה 20:43   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©