לכמה חברים זקוק האדם
יום ד', 22/04/2009 שעה 23:54
הנה אנקדוטה קטנה: לפני מספר ימים קבעתי עם עוד כמה חברים למפגש בבית קפה תל-אביבי. קבוצה קבועה של ארבעה-חמישה חברים שבשנה וחצי האחרונות מאוד נהנים לראות זה את זה, להחליף חוויות וסתם לפטפט. בחילופי המיילים שנועדו לקבוע את השעה והמקום המדויקים העלתי הצעה להרחיב מעט את מעגל המשתתפים. אחת החברות אמרה שהיא מצטערת, אבל םורום המוני מדי גורם לה לחוסר נוחות מסוים. הגבתי לה שגם אצלי המצב דומה וכשבחדר יש יותר משמונה בני אדם העניין כבר מרגיש לי כאילו אני במקום הומה אדם. כמיזנטרופ לאטנטי אני יכול להבין היטב אנשים המסתפקים בשניים-שלושה חברים ולא מעבר לכך. מן הצד האחר, אני קצת מתקשה להבין אנשים שחשים בנוח עם נחילי בני אדם הסובבים אותם בכל שעה. וכך נזכרתי במעשיה ישנה על ידידות שמקורה - תאמינו או לא - באחד מספרי ''חסמבה''. הנה היא.









דומני שמקור המידע שצץ בראשי שווה דיון נוסף. כלומר איך, לעזאזל, קורה שמכל מקורות המידע שבעולם העשויים לצוץ בראשי בזמן נתון בוקע לו דווקא שביב אינפורמציה מטקסט כמו ''חסמבה''. ליתר דיוק, ''חסמבה והסוד הגדול''.

כמה מלים על הספר. ''חסמבה'' היא חבורת ילדים, בפיקודו של ירון זהבי האגדי (שנברא בהשראת הילד ירון לונדון, שאותו הכיר המחבר יגאל מוסינזון שעה ששכר חדר בבית הוריו של ירון), הנלחמת בבריטים, במסתננים, במרגלים, במחבלים ובכנופיות שודדים. הספר השישי בסדרה, ''חסמבה והסוד הגדול'' , מתאר את מאבקה של החבורה בכנופיה בינלאומית שמבקשת להשתלט על מחצבי הנגב. במסגרת המבצע משתפיפ החסמבאים פעולה עם נער בשם הנריקו, עולה ממרוקו המתפרסם בזכות מבצע גבורה שהוביל במהלך מלחמת העצמאות ושבמהלכו פוצצה חוליית בחלנים את תותחי האויב שאיימו על קיבוצי הדרום. שעה שהוא מאושפז בבית חולים בשל פציעה, קורא ירון את סיפור המבצע הנועז של הנריקו המתפרסם ב''דבר לילדים''. למרות שהספר אמור לעסוק בפעילותה של ''חסמבה'' נגד אותה כנופיה בינלאומית הרי שסיפור הנריקו תופס את חלק הארי של הספר: קרוב ל-‏100 עמודים מתוך 160 עמודי הספר כולו. זהו סיפור בתוך סיפור.

וכאן מגיע רובד נוסף - סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. ירון קורא על תקרית בה נקלע הנריקו הנועז לאוהלם של חיילים מצריים. אחד מהם, חסן שמו, מקרב אותו אליו ומגונן עליו מפני האחרים החושדים בו שהוא ישראלי. במהלך הלילה יושבים החיילים, אוכלים את ארוחתם הדלה - ואז פותח חסן ומספר מעשייה על הידידות, שאותה אני מביא כאן. ושוב - המעשייה הזו עוסקת במספר החברים האידיאלי עבור האדם.

הנייר המקורי של הספר הוא באיכות גרועה (נייר עיתון). דפיו הצהיבו במשך השנים. חלק מהאותיות מטושטשות. ובכל זאת - כדאי לקרוא את הפולקלור הערבי החכם הזה. הוא מביא למחשבה אודות גורלים של כל אותם סלבריטאים - פוליטיקאים, כוכבי בידור, ספורטאים - שאחרי פרישתם מבינים לפתע שדממת הטלפונים והבדידות הפתאומית הם לא בדיוק מה שעליו חשבו בתקופת זוהרם.









 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 










חסמבה והסוד הגדול, מאת יגאל מוסינזון, הוצאת שלגי, תל אביב, מהדורת 1976.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
נאה דורש! נאה מקיים?   יעלה   יום ה', 23/04/2009 שעה 8:53   [הצג]   [6 תגובות]
5000   יעקב   שבת, 25/04/2009 שעה 1:10   [הצג]   [5 תגובות]
אם כבר פרטים קטנים...   מוטי   יום ג', 28/04/2009 שעה 13:14   [הצג]   [2 תגובות]
פספסת שורה אלמותית בהמשך   עמוס כהן   יום א', 28/04/2013 שעה 14:13   [הצג]   [3 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©