השיר הישראלי הטוב ביותר
יום ה', 09/04/2009 שעה 22:31
השוואה בין איכותן של יצירות אמנות המשתייכות לז'אנר אמנותי מסוים היא בלתי-נמנעת. היא לא תמיד חכמה, לא תמיד מדויקת ולא תמיד רצויה, אבל אין לכם אדם אחד עלי אדמות שאינו מבצע את ההשוואה הזו, בין בליבו פנימה ובין בחברת מכרים. גם דירוג של יצירות הוא עניין אנושי לכל דבר ועניין. ראיתי בעבר כמה וכמה דירוגים המציבים בראש רשימה כזו או אחרת את שיק הרוק הטוב ביותר בכל הזמנים או את היצירה הקלאסית הטובה בכל הדורות. אצלי, משום מה, מזמזם כבר זמן רב בראש שיר ישראלי מסוים מאוד שלטעמי הוא השילוב המושלם בין כתיבה איכותית לבין הלחנה גאונית. כאשר על שני הקטעים הללו חתומים משורר שדורות קראו את כתביו בשקיקה מדי שבוע ומלחין שאחראי ליצירות מופת של המוסיקה העברית, כממעט בלתי נמנע להדביק לו תו איכות. במקרה של השיר המסוים הזה, יש כאן אפילו יותר מכך.









לעתים אני מוצא את עצמי משוטט בין קלאסיקות פזמונאיות בשפה העברית ותוהה אם ניתן לדרג אותן במונחים של איכות לא רק בהשוואה לקטגוריות אחרות אלא גם בהשוואה בינן לבין עצמן. ובסוף התהליך הזה אני תמיד מוצא את עצמי מסכם ש''ליל חנייה'' הוא הטוב מכולם. הטוב ביותר.

אני ממליץ בכל לב להקשיב לשיר הזה שוב ושוב. העיבוד התזמורתי מצוין, הסאונד גרוע מאוד, ההקלטה ידעה ימים טובים יותר, ובכל זאת, זהו בית ספר לכתיבה וביצוע נכונים של מוסיקה איכותית, כזה שלא מקבלים במעבדות לפופ נוסחאתי בסגנון ''כוכב נולד''. חנן יובל בחולצה רוסית עם צווארון רקום ומעוגל, ירדנה ארזי בשמלת מקסי ובחולצה לבנה תפוחת שרוולים ואפרים שמיר במשקפיים עבי קרן ובחולצת כפתורים שיכולה להתאים גם לעבודה במשרד. הביצוע אינו חף מבעיות של תיאום וארזי אף נאלצת לתקן פה ושם פספוסים קלים, אבל למרות זאת הוא מדביק וסוחף.

המשורר. אלתרמן , בתמונה הנטולה מעטיפת ספרו של מרדכי נאור, ''הטור השמיני'' (מקור תמונה 1).









ביצוע השוואות בין פזמונים מולחנים הוא עניין בעייתי בפני עצמו. אפשר לבצע אינספור השוואות כאלה, ולטעמי הדבר אף אינו בלתי-רצוי, משום שאני סולד מכל גילוי של יחסיות תרבותית והתפיסה הפוסט-מודרניסטית הגורסת שלכל היצירות יש אותו ערך תרבותי והכול רק עניין של טעם אישי היא בעיני הבל ורעות רוח. ליצירה, כל יצירה, יש מאפיינים משל עצמה אבל בתחומו של כל מאפיין ניתן להבחין ברמות שונות של תיחכום, פשטות, מורכבות, רלוונטיות או יכולת ביטוי. הצירוף של כל אלה יחדיו מפיק עבורנו מותר אמנותי שיש לו ערך בפני עצמו, לעתים אף גדול מסכום חלקיו.

בשנים קודמות ראיתי כבר כמה וכמה ניסיונות של עיתונאים ומבקרי תרבות לבחור את השיר הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. דומני שבין המתמודדים הקבועים בצמרת אפשר למנות את ''עטור מצחך'', שכתב אברהם חלפי והלחין יוני רכטר, כמו גם את ''ירושלים של זהב'' הבלתי נמנע, שירה הנצחי והשנוי במחלוקת של נעמי שמר. בשני המקרים אפשר להצביע על לחן מורכב המתלבש על מלים בעלות משמעות מעמיקה, הן ברמה האישית (''עטור מצחך'') והן במישור הלאומי-היסטורי (''ירושלים של זהב''). אגב, זה אינו ניסיון יוצא דופן. בעולם מתפרסמים מעת לעת דירוגים של השירים הטובים ביותר בכל הזמנים. מגזין ה''רולינג סטון'' העניק את התואר הזה ל''כמו אבן מתגלגלת'' של בוב דילן. ה''סאן הראלד'' בחר את ''יושב על הרציף'' של אוטיס רדינג. אתר everyhit.com בחר את ''רפסודיה בוהמית'' של להקת קווין. אתר rocklistmusic בחר את ''תנודות טובות'' של הביץ' בויז כשיר הטוב ביותר בכל הזמנים. והיו כמובן גם לא מעט שירים של הביטלס שכיכבו במצעדים כאלה, החל מ''בחיי'' וכלה ב''שדות תות לנצח''. כך שעל אף שמדובר בעניין שנוי במחלוקת, הוא בוודאי לא חסר-תקדים.









אני זוכר מה קרה לי בתקופה בה עמדתי על דעתי המוסיקלית ונפגשתי מחדש בשיר הזה שבילדותי המוקדמת, על אף קליטותו היחסית, לא הותיר בי רושם חריג. אבל אז, אי-שם בגיל ההתבגרות, גיליתי את ערימת התקליטים המאובקים וקמוטי העטיפה של הורי והתחלתי להאזין להם בזה אחר זה. וכשהגעתי אל פסטיבל הזמר והפזמון 1973 גיליתי יצירה בעלת נפח אמנותי שכמותו שמעתי עד אז לעתים נדירות בלבד. ו''ליל חניה'' היה גולת הכותרת. עד היום אני זוכר כיצד נותרתי פעור פה לאחר סיום השיר, ואחר כך רצתי אל המכשיר העתיק שניגן אותו, הנחתי את המחט שוב על תחילת הרצועה וכך שוב ושוב במשך עשר פעמים לפחות. והרושם הזה טבוע בי עד עצם היום הזה.

''ליל חניה'', פרי עטו של נתן אלתרמן, הוא יצירה נדירה בסוגה. זהו טקסט העוסק בצבא המתכונן למלחמה ומסתיים כאשר נפגעים ראשוני הלוחמים בקרב. הוא אינו בנוי כפזמון אלא כשירה בעלת משקל משתנה והשורות המשמשות בו כפזמון הן למעשה אחד מבתי השיר ואינן מוטיב חוזר בו. כך שעל רקע זה בולט עוד יותר לחנו המרהיב של המלחין יאיר רוזנבלום שהפך אותו להישג מוסיקלי. אבל בכך עוד אגע בהמשך. ברשותכם, ניגש עתה לטקסט.


ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף
בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל
בהתפרש המחנה אשר דינו
להיות שופך דם האדם ומגינו.


הצבא נערך למלחמה. הוא מתמקם בנקודת ההיערכות ומקים מעין עיר אוהלים. ההתמקמות הזו היא זמנית בלבד. דינו של המחנה הגדול ''להיות שופך דם האדם ומגינו'', משפט של חמש מלים המכיל בתוכו את הסתירה המובנית בכל מלחמה באשר היא: הכורח לקטול אדם אחד כדי להגן על האחר. בתורת המשחקים זה ידוע כ''משחק סכום אפס'', אלא שבמשחק הספציפי הזה הברירה היא בין רע לרע מאוד.


ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.


אצל אלתרמן, שליווה בכתיבתו אירועים צבאיים עתירי פרסום – חלקם אירועים מכוננים – הצבא אינו רק קבוצה של בני אנוש הנוטלים כלי נשק ומסתערים כדי לקטול את האויב. זהו גוף רב-פנים, מורכב, שבו החיילים אינם רק מכשיר בשירותה של אומה אלא גם בני אדם, ששותפותם לאירוע טראגי במהותו מחייבת אותם לעזרה הדדית, הן באותן מלאכות הקשורות לצורך להתכונן לפעולה הצבאית (''ליל אד מן הדוודים'' יכול להתפרש לשני כיוונים, האחד קשור לבישול והאחר לפעולות אחרות התלויות בהשגת חום גבוה, כמו ריתוך או מסגרות) והן במהלך הקרב עצמו. מתוך אחדות גורל זו נבנית אותה רעות רוח, המתמזגת בחשיבותו הלאומית של האירוע כאבן דרך ''בבניינה של ממלכה'', או, אם נרצה, בהקמתה של מדינה. שכן נראה כי שיר זה קשור למלחמה שליוותה את מדינת ישראל עם הקמתה. והלילה הזה, למרות חשיבותו ואולי בגללה, הוא ''ליל נדודים''. ומאחר ונאמר לנו כבר בראשית הבית שמדובר ב''ליל חניה'', ברור כי אין הכוונה לנדודים במובנם כתנועה ממקום למקום אלא בנדודי שינה. ואך טבעי הוא – אדם היודע שביום המחרת הוא עלול לקפח את חייו ודאי יבלה שעות ארוכות במחשבה על הצורך להתכונן לקראת אפשרות שכזו, על משפחתו שנותרה בעורף, על חבריו, על המורשת שיותיר אחריו. והלילה, אותו ליל נדודים, אינו פוסח על שום לוחם ואינו נותן מנוח. הוא ''ניצב פרוש על היחיד והגדודים'' כמעין ישות מאיימת.


מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע
היה נשקף פתאום מראה המלחמה
כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל
בו חירותם של מסעות וחירומם
בו הכלים והחוקות בעירומם.


שלב ההתארגנות הראשוני חלף עבר. במקום בו לא היה עד לפני שעות אחדות דבר עומד עתה מחנה צבאי גדול ורחב. זוהי שעת האשמורת הראשונה. החלוקה לאשמורות מופיעה כבר במקרא. ישנן דעות בהלכה הסוברות כי ראשיתן של האשמורות בשקיעת החמה וסופן בהנץ החמה, רש''י סבור כי ראשיתן בצאת הכוכבים וסופן בעלות השחר. בצה''ל נהוג לחלק את המשמרות לשלוש אשמורות, כשזו המוגדרת ראשונה חלה בשעות 18:00-22:00. אם נעצום עיניים נוכל לדמיין אורות הבוקעים מלפידים המאירים את חשכת הלילה ואולי את הבהובן הרגעי של מדורות הפרושות על פני המרחב. ובתוך כל אלה מסביר לנו אלתרמן שבשעה זו של ערב, שעה שהאנשים טרם עלו על יצועם, חולף בצופה מן הצד ההרהור על צידה הצועני, הנוודי, של המלחמה. ועל הסיטואציה האכזרית שמפשיטה את ''הכלים והחוקות'', כלומר את המוסכמות החברתיות והלגאליות, עד למצב בו ''במלחמה כמו במלחמה'' וכל ההוויה מתמלאת בתוכן אחד ויחיד: מלחמת קיום אכזרית ואיומה.

המלחין. רוזנבלום, בתמונה מתוך ''זה השיר שלך'', דיסק אוסף שיצא לזכרו.

''הוא מזכיר את 'חירותם של מסעות וחירומם''', כתבה על כך הבלוגרית פלגיה בנובמבר 2007, ''ומה שהוא 'חירום' הוא בשום אופן לא חופשי, ואת 'הכלים והחוקות בעירומם'. התמציתיות הזאת, היא מכת החרב שחד וחלק קוטעת את הרומנטיות בכל פעם שנראה שגולשים אליה''.


בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק
שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו
ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך
ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא
צווחת צבעיו החריפים על חלילו.


בבית זה חוזר אלתרמן אל עצמו, המשורר העומד על גבעה מטאפורית מעל שדה המערכה וצופה בתכונה הגדולה לקראת פרוץ מעשי האיבה. הוא, הכותב שירה צרופה, אינו סבור כי עליו להפיץ באמצעותה את מה שהוא מכנה ''מליצות הזמן'', ביטוי שאני מפרש כביטויים שנועדו להחדיר בלוחמים מוטיבציה או, אם תרצו, ציונות. את המורל של אלה מרומם דווקא ''הזמר הנפוץ'', כלומר אותו טקסט עממי המצוי בפי החיילים עצמם.

כשאני קורא, למשל, את המלים ''במלוא צווחת צבעיו החריפים'' אני נזכר באותה גירסה מקאברית לשיר הילדים ''רד אלינו אוירון'' שקלט העיתונאי המנוח דן סממה מפי חיילים במלחמת לבנון הראשונה. ''רד אלינו אוירון/ קח אותנו לבנון/ נילחם בשביל שרון/ ונחזור בתוך ארון'', זימרו אז החיילים אל תוך המצלמה והמיקרופון של הערוץ הראשון. זמר זה, עממי ומאולתר-למחצה, מבטא היטב את תחושתם האותנטית של החיילים. ואלתרמן, כמה עשרות שנים קודם לכן, לוקח צעד או שניים לאחור ומודה בעצמו שאין הוא סבור כי משורר חד-עט יכול להחליף בגישתו המתוחכמת את תפיסת החיים של הלוחמים עצמם.


על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול.


ועתה, לאחר שהושלמה ההיערכות, הגיעה שעתו של המפקד לשאת דברים. הלה נושא על כתפיו משימה לא פשוטה. עליו להדביר את הספקנות והמקאבריות הפושטים במחנה, להסביר את חשיבות המלחמה ולעורר בחיילים אמביציה מחודשת. ואין דרך לעשות זאת כמו להזכיר את היפוכם של דברים. היפוכה של מלחמה הוא אהבה. המפקד מסביר לחייליו כי הם נמצאים משם משום שהם רוצים להגן על ארץ אהובה ואף יותר מכך – על בני אדם אהובים. על כל אלה מרחף איום קיומי והימצאו של הצבא בחזית נועד לנטרל את האיום הזה, גם אם הדבר כרוך בקורבנות ובסבל. הצבא ממלא חובה הנגזרת מהגדרת תפקידו, שהיא הגנה על גבולות המדינה. משום כך הוא נושא בעול ויוצא לקרב. והמפקד המרצה בפני חייליו אולי אינו נושא נאום מופתי הבנוי לתלפיות כפי שהיה עושה דמוסתנס האתונאי, למשל, אבל הוא אותנטי לא פחות מכל המצביאים קלי-הלשון. והמוטיבציה שהוא מרביץ בחייליו מתבצעת לא רק ''בלי מורך לב'' אלא גם ''בלי חשש מפני הזול''. אלתרמן אינו מפרש את מהותו של אותו ''זול'', אבל פרשנותי שלי היא שאותו מפקד אינו מבטיח ללוחמיו שלל ותהילה בנסותו לדרבנם אלא מעמיד אותם בפני המציאות הקשה והסבוכה כפי שהוא רואה אותה ובמידה מסוימת גם אחראי להתהוותה.


עת מלחמה גם צלם הדברים האלה
היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה
עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב
נפשו של דור, גם בשדה זרועה
לזכור, לא רק לרע, ימי רעה.


תפיסתו של אלתרמן את המלחמה מורכבת יותר מאשר מקובל בקצוות הפוליטיים. הוא מבין את ההכרח שבלחימה אך אינו מחמיץ הזדמנות לתאר את מוראותיה. מן הצד האחר הוא סבור שהצורך להפגיש בני אדם עם סיטואציה טראגית, שלא לומר מורבידית, מוציאה מהם גם צדדים שביומיום הלא-מלחמתי אינן בולטים במיוחד. אומץ לב, רעות נפש ותחושת חובה הן תכונות חיוביות שכאלה. שלוש השורות האחרונות מבהירות את גישתו היטב: הדור שממנו יוצאים לוחמים אלה לא יזכור את המלחמה הזו רק לרעה כי אם גם לטובה, הן בשל הערכים האנושיים שנתגלו בה והן בשל היותה אירוע מכונן ברמה הלאומית והתודעתית גם יחד. זו עמדה שקשה לייצג ביומיום בו המלחמה נתפסת כהתגלמותו של הרוע המוחלט, המתבטא באובדן חיי אדם. אלתרמן מנבא כי ''נפשו של דור'' תראה את המלחמה הזו באור חיובי גם אם חלליו של אותו דור עצמו יהיו פזורים בשדה המערכה.


גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד
כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים.
כל זה מתל ומגדות נחל יהיה
עולה ביעף ושב נקטע בילל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל...


זוכרים את ההתייחסות ההיא של פלגיה לקטיעת הרומנטיקה באמצעות תיאור קצרה של אקט אלים? התייחסות זו מוצאת כאן ביטוי מובהק. את ההרהור הארוך על מהות המלחמה ועל התובנות שאפשר או רצוי להפיק ממנה קוטע המראה הנורא ''של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל''. עוד יהיה זמן להרהורים לאחר מכן, אך בינתיים הקרב התחדש. וכן, כבר נפלו בו חללים.









יאיר רוזנבלום הלחין את השיר לגמרי במקרה. איתי פלאות מביא באתר שלו את הסיפור מפי המלחין עצמו. כפי שנהג יאיר רוזנבלום לספר, זמן קצר לפני מועד הגשת השירים המועמדים לפסטיבל הזמר והפזמון, התקשר אליו יהורם גאון ושאל אם יש לו, ליאיר, שיר בשביל הפסטיבל. ליאיר לא היה שום דבר בהישג יד, אך למרות זאת ענה קצרות ''ודאי''.

המחמיץ. גאון, שדווקא התעניין בשירו של אלתרמן, לא הגיע לקחת מרוזנבלום את היצירה המולחנת (מקור תמונה 2).

- ''מה השיר?'' שאל הגאון.

יאיר מיהר לפתוח את הספר הראשון שהיה לפניו, ''עיר היונה''.

- '''ליל חניה' של אלתרמן'', ענה מניה וביה, כשהוא קורא את כותרת השיר שבעמוד המקרי אותו פתח.

- ''טוב, אני בא לשמוע אותו מחר'', חתם יהורם את השיחה.

רוזנבלום נאלץ לספק את הסחורה שהבטיח. הוא ישב כל הלילה כדי להלחין את השיר הקשה וקילל את עצמו שלא בחר בשיר קל יותר בעל מבנה של בית-פזמון כמקובל בפסטיבל.

למחרת המתין המלחין לבוא הזמר, אך יהורם לא הופיע - לא באותו היום, לא למחרת ואף לא ביום שלאחר מכן. גם רוזנבלום הבין שיש לו ביד משהו חריג. אבל הפסטיבל התקרב, גאון לא הראה סימני הגעה והמלחין, שלא רצה לוותר על השיר, החליט למסור אותו לכמה מבני טיפוחיו מלהקת הנח''ל. הבחירה נפלה על אפרים שמיר, ירדנה ארזי וחנן יובל.

השלושה היו כבר אז כוכבים מוכרים. חנן יובל כבר הספיק עד אז לככב בהרכבים מצליחים כמו השלושרים (שם ביצע, בין השאר, את הבלדה הפופולארית ''צרות טובות'') ובשובבי ציון (ביצע את ''נוגה'') ואף שיתף פעולה עם כוכבים כמו שלמה ארצי וג'וזי כץ. אפרים שמיר כבר הספיק לככב כסולן להקת הנח''ל, ללהוט במצעדים עם השיר ''מיקה'', להצטרף ללהקת השניצלים ולהימנות על חברי ההרכב הטרי והרענן ''כוורת''. ארזי נאת המראה כיכבה בהצגה ''קונגרס הצחוק הציוני'', ממנה בקעה שלישיית שוקולד מנטה מסטיק, שכבר שיגרה להיט או שניים למצעדים. במלים אחרות, רוזנבלום הלך על כוכבים בנסיקה.

חנן יובל היה הראשון שאותו שיכנע רוזנבלום לבצע את השיר. יובל הבין שמבלי משים נםפל בידיו אוצר לא קטן ואף היה משוכנע שיבצע אותו סולו. הוא התאכזב מאוד כאשר כשהגיע לחדר החזרות הציגו אותו בפני שני הזמרים הצעירים ממנו, ארזי ושמיר. עד כדי כך היה יובל מאוכזב וממורמר, שבו ברגע יצא מהחדר והודיע שמבחינתו השניים יכולים לשיר מה שהם רוצים, אבל הוא מחוץ למשחק. רוזנבלום היה צריך להפעיל לא מעט לחץ על יובל כדי שיוותר על רצונו לשיר סולו ויסכים להשתתף בהרכב המשולש.

אפרים שמיר עלה ארצה חמש שנים קודם לכן ושליטתו בעברית עדיין לא הייתה אז טובה דיה כדי שיבין בכלל על מה הוא שר. רוזנבלום ישב איתו שעות והסביר לו את משמעות הטקסט האלתרמני המסובך הזה. אף שכשרונו כזמר לא היה מוטל בספק, שמיר לא חש בטוח דיו עם הטקסט הזה, ולימים סיפר כי פשוט למד אותו פונטית, כלומר למד לבטא הברה הברה מבלי להבין את משמעות המלים.

ארזי הייתה היחידה שלא היו לה בעיות כאלה. היא התלהבה מאוד מההזדמנות לעמוד על בימת פסטיבל הזמר המיתולוגי ולקבל את תשומת הלב הלאומית בשידור הטלוויזיה של יום העצמאות. ארזי הכירה לא רע את אלתרמן ואף שגם לה לא היה קל להתגבר על הטקסט, לפחות נחסכו ממנה הלבטים של שני הגברים שבחבורה.








כפי שציינתי בפתיחה, הביצוע הזה אינו חף מבעיות. הפקת הפסטיבל כולו התבצעה אז בסטנדרטים שכבר אינם מקובלים כיום. התפאורה, למשל, מורכבת מריבועי קרטון עם עיגולי צלופן במרכזם. שתי דקות מתחילת השיר מושכת ארזי יותר מדי את המילה ''והחוקות'', הרבה מעבר לטווח של יובל ושמיר שכבר עוברים ל''בעירומם'', ומייד נאלצת לתקן ולהצטרף אליהם רק בחלק מן ההברה הסוגרת של המילה האחרונה. ובכל זאת, כאמור, יש לביצוע הזה אפקטיביות מיידית.

מהביצוע של השיר הזה לא שרדו יותר מדי סיפורים. סביר להניח שבימי החזרות לא היה קל להם להתגבר על הטקסט המורכב, שמילותיו הבלתי קליטות היקשו על מציאת הפרייזינג הנכון. זה היה שונה לחלוטין מכל טקסט אחר שביצעו עד אז. ובכל זאת, ההופעה ההיא על הבמה נחרתה בזיכרון כביצוע מושלם של שירה מולחנת רצינית וכבדה שבדרך פלא כלשהי הפכה בעזרת רוזנבלום לנכס צאן ברזל של המוסיקה הישראלית.

לפני כמה שנים כתבתי טקסט למופע הצדעה לזמר העברי שבו כיכבו דודו זכאי, מיטל טרבלסי ותזמורת הקאמרטה הירושלמית. באחת החזרות מצאתי את עצמי יושב עם מנהל הקאמרטה דאז, מיקי גור, ומחליף איתו רשמים על המוסיקה של רוזנבלום, שאחדים משיריו הוכנסו לתוכנית. ''הוא הלחין את 'ליל חנייה' פרקים פרקים, כמו ביצירה קלאסית'', איבחן גור, ''כששומעים את הלחן רואים שכל בית מולחן בנפרד ורק אחר כך הוא מקשר בין הבתים''. אחרי השיחה הזו הלכתי והקשבתי לשיר פעם נוספת. גור צדק במאה אחוז.

יש משהו בלחן המעודד את המאזין להקשיב לשיר הזה שוב ושוב. הביצוע הנלהב של שלושת הזמרים הצעירים מגביר את המוטיבציה הזאת. כשמאזינים כל כך הרבה לשיר לומדים את המלים שלו ומתעמקים בהן. חישבו על זאת, והרי לכם דינאמיקה מובהקת של אירוע בו המנגינה מצליחה לקדם את המודעות למלים ולהעמיק את העניין הבלתי שכיח בפואמות מסוג זה.

בואו ונשוב לקביעה המקורית שלי, זו שבגללה רבים מכם בכלל החליטו לקרוא את המאמר. ''ליל חנייה'' הוא לטעמי הפזמון הישראלי הקל (פזמון = טקסט + לחן + עיבוד + ביצוע, כולם בקטגוריה של מוסיקה פופולארית) הקרוב ביותר לשלמות בכל הפרמטרים הרלוונטיים. אני משתמש כאן במילה ''פזמון'' כדי להבחין יצירה מתחום המוסיקה הקלה לבין המונח ''שיר'' הנטול מתחום יצירתם של המשוררים. אבל אם אתם מבחינים בין ההבדל בעצמכם, אין לי שום התנגדות שתחליפו את ''פזמון'' ב''שיר''.

והנה הוא שוב: ''ליל חנייה'', השיר השילוב המושלם בין שירה נדירה להלחנה חכמה.












[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
שיר נפלא   ולדי   יום ה', 09/04/2009 שעה 23:52   [הצג]
(ללא כותרת)   יגאל לביב   יום ו', 10/04/2009 שעה 11:35   [הצג]   [3 תגובות]
מסכים לחלוטין   מיכאל   יום ו', 10/04/2009 שעה 12:29   [הצג]
ליל חניה   איתמר ז   יום ו', 10/04/2009 שעה 20:57   [הצג]   [3 תגובות]
מספר הערות בזרם התודעה   קואלה   שבת, 11/04/2009 שעה 1:55   [הצג]
חיים   עם כל הכבוד ויש כבוד...   יום ב', 13/04/2009 שעה 20:54   [הצג]   [5 תגובות]
(ללא כותרת)   דוד מירושלים   יום ג', 14/04/2009 שעה 18:51   [הצג]
שיר נפלא ומאמר נפלא   רוני   יום ד', 15/04/2009 שעה 23:35   [הצג]
פנומנלי, בהחלט   יצהר   יום ה', 16/04/2009 שעה 10:19   [הצג]   [2 תגובות]
זה ללא ספק השיר החשוב מפסטיבל הזמר 73'   שרון   שבת, 25/04/2009 שעה 22:40   [הצג]   [3 תגובות]
ללא ספק -השיר הגדול בכל הזמנים   קרמבו   יום ב', 27/04/2009 שעה 11:36   [הצג]
בלוג טוב   בריזה   יום א', 03/05/2009 שעה 13:41   [הצג]   [2 תגובות]
מסביב למדורה   מספר 666   יום ב', 04/05/2009 שעה 10:02   [הצג]   [2 תגובות]
אני מחרה מחזיק - השיר הישראלי הגדול בכל הזמנים   אלמוני   יום ו', 29/05/2009 שעה 10:48   [הצג]
ירדנה ארזי היא הזמרת הלאומית   לביא   שבת, 17/10/2009 שעה 23:54   [הצג]
פרוש מרתק כמו השיר עצמו.   תומר   יום ב', 01/02/2010 שעה 16:45   [הצג]
אין ספק שמדובר בנכס צאן פלטינום ובשיר החזק ביותר   יואל   שבת, 13/02/2010 שעה 22:57   [הצג]
קשה להבין את מלוא המשמעות של השיר אם לא קוראים את כולו.   איתן מנדלבאום   יום ו', 05/03/2010 שעה 19:23   [הצג]   [2 תגובות]
האם מי מכם יודע?   גיל   שבת, 17/04/2010 שעה 18:51   [הצג]
ועוד שיר של אלתרמן   michaly@gmail.com   יום א', 18/04/2010 שעה 21:04   [הצג]
במקרה לגמרי הגעתי לזה...   יגאל חמיש   שבת, 05/06/2010 שעה 16:49   [הצג]
אלתרמן+רוזנבלום=יצירה מופלאה   רונית   יום ו', 25/06/2010 שעה 0:50   [הצג]
תודה על הפוסט   ערן   יום ה', 05/08/2010 שעה 1:26   [הצג]
ולינק לביצוע עם סאונד טוב בהרבה   ערן   יום ה', 05/08/2010 שעה 1:30   [הצג]
(ללא כותרת)   איתי   יום ב', 09/08/2010 שעה 13:56   [הצג]
תמימות (שלא לומר טיפשות ובורות)   היסטוריון חדש ישן   יום ו', 17/09/2010 שעה 16:23   [הצג]   [2 תגובות]
פרשנות שונה?   תל   יום ב', 18/10/2010 שעה 10:27   [הצג]
ליל חניה   אלוני   יום ו', 14/01/2011 שעה 4:44   [הצג]
אורי, תודה   בועז נחמד, תל אביב   שבת, 22/01/2011 שעה 17:30   [הצג]
שירה צרופה וזמר נפוץ   אורי   יום ב', 21/02/2011 שעה 21:21   [הצג]
הנאה צרופה   אדיר בנימיני   שבת, 02/07/2011 שעה 19:26   [הצג]   [3 תגובות]
איזה יופי   אסתי   יום ו', 19/08/2011 שעה 8:15   [הצג]
לגבי ''הטעות'' של ירדנה   רוני   יום ג', 06/09/2011 שעה 14:05   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   אברהם   יום ג', 13/09/2011 שעה 10:31   [הצג]
(ללא כותרת)   אפרת   יום ד', 14/09/2011 שעה 8:52   [הצג]
קריאה ביקורתית   איל   יום ב', 03/10/2011 שעה 20:59   [הצג]   [3 תגובות]
מסכים איתך   אני   יום ו', 14/10/2011 שעה 2:44   [הצג]
וואו!   אלי לוי   יום ב', 24/10/2011 שעה 16:24   [הצג]
אין ''מילים''   רמי   יום ג', 25/10/2011 שעה 9:41   [הצג]
כל הכבוד   אבי   יום ג', 25/10/2011 שעה 17:53   [הצג]
שיר גדול   רונית   שבת, 12/11/2011 שעה 0:02   [הצג]
כתיבה טובה על שיר מעולה   ארנת טורין   יום ה', 12/01/2012 שעה 11:56   [הצג]
(ללא כותרת)   נטע   יום ה', 07/06/2012 שעה 19:58   [הצג]
סייגים והשגות   ענבר מ.   יום א', 17/06/2012 שעה 21:19   [הצג]   [2 תגובות]
האמנם שגיאה של ארזי?   עמית   יום ב', 30/07/2012 שעה 13:53   [הצג]   [2 תגובות]
תרגום לאנגלית   מעיין   יום ו', 16/11/2012 שעה 20:41   [הצג]
מיליטריזם נמלץ   מנוח יהודין   שבת, 30/03/2013 שעה 17:20   [הצג]
פשוט ניתוח מעולה   יויו   יום ב', 08/04/2013 שעה 23:23   [הצג]
ניתוח מקסים לשיר מקסים. תודה   טליה   יום א', 05/05/2013 שעה 17:22   [הצג]
איך הכל התחבר לי   ענת, אלטנוילנד   יום ב', 06/05/2013 שעה 22:51   [הצג]
כל כך רציתי למצוא מאמר כמו זה   אלמוני   יום ב', 23/09/2013 שעה 15:00   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©