סודות מהבית הלבן/ איתמר לוין
יום ד', 25/02/2009 שעה 22:38
האם היה ג'ורג' וושינגטון נשיאה הראשון של ארצות הברית? סבר להניח שכל ילד ממוצע בארצות הברית יאמר לכם שכך הדבר. אלא שישנם היסטוריונים שסבורים אחרת. איתמר לוין, במאמר אורח, מביא את הסיפורים הקטנים שמאחורי נשיאי ארצות הברית לדורותיהם. למשל, על שר האוצר שבתגובה להתפרצות זעם של הנשיא כלפיו הודיע על התפטרותו; על הנשיא שבגדיו נגנבו ממנו שעה שהתרחץ בנהר הפוטומק; על הסנאטור ששימש כנשיא ארצות הברית במשך עשרים וארבע שעות תמימות מבלי שאפילו ידע על כך; ועל הנשיא שבצעירותו שילם לאדם אחר כדי שיתגייס במקומו ובכך נמנע ממילוי חובת השירות הצבאי שלו. כשקואים את כל זה עולה בראש המחשבה אילו עובדות משונות תתגלינה בעתיד על הנשיאים בני זמננו, כמו קלינטון, אובמה וצמד הבושים. אנתולוגיה בזעיר אנפין של אנקדוטות נשיאותיות.









ג'ון הנסון: הנשיא הראשון

לא, זו אינה טעות. כמה היסטוריונים אומרים, כי הנסון היה הראשון שנשא את התואר ''נשיא'' ב-‏13 המושבות שמרדו בבריטניה והקימו את ארה''ב. הנסון היה התשיעי בין 16 ראשי ''הקונגרס של ארצות הברית'', אשר פעל בשנים 1774=1789 – החל משנתיים לפני הכרזת העצמאות ועד לאישור החוקה, והראשון שנשא את התואר ''נשיא הקונגרס של ארצות הברית''.

ג'פרסון חשש לחתום את שמו. ג'ון אדמס

הנסון עמד בראש הקונגרס ונחשב לראש הממשלה, שכן הסמכויות הביצועיות היו גם הן בידי הקונגרס, אך לא לראש המדינה. אפילו ג'ורג' וושינגטון היה כפוף לקונגרס זה, וכך למשל ב=-1783 מסר לנשיאו, תומס מיפין, את התפטרותו מתפקיד מפקד צבא המושבות. רק ב-‏1789 נקבעה חלוקת הסמכויות בין הקונגרס לבין הנשיא במתכונת המוכרת כיום, וכידוע וושינגטון נבחר לנשיא הראשון במסגרת זו.


ג'ורג' וושינגטון: מהיר חימה

''מהיר לכעוס ומהיר לרצות'', כינו חכמינו בפרקי אבות את מי שמתלהט במהירות ונרגע באותה מהירות. ג'ורג' וושינגטון בהחלט התאים לתיאור. עמיתיו הקרובים ידעו לספר על התפרצויות זעם בלתי נשלטות. במקרה אחד הוא צרח על מי שיהיה לימים שר האוצר שלו, אלכסנדר המילטון, בטענה שאילץ אותו להמתין עשר דקות. המילטון השיב שמדובר היה בשתי דקות בלבד והודיע על התפטרותו.

וושינגטון היה אחד האנשים העשירים ביותר בארה''ב. עם מותו, הוערך שווי אחוזתו במאונט ורנון בסכום עתק של חצי מיליון דולר והיא השתרעה על פני 120 אלף דונם. הוא העסיק עבדים רבים, שחורים כמובן, שנקברו בקבר אחים בלתי מסומן בשולי אחוזתו. המוטו של משפחתו היה: ''המטרה מקדשת את האמצעים''.


ג'ון אדמס: סותם הפיות

פעולה כושלת ושולית של פריצה למטה המפלגה הדמוקרטית עלתה לריצ'רד ניקסון בנשיאותו. ייתכן ובאותם ימים קשים של ווטרגייט, קינא ניקסון בג'ון אדמס, אשר המחצית השנייה של כהונתו זכתה לכינוי ''שלטון הטרור''.

קשה להאמין, אבל בארה''ב הדמוקרטית והנאורה הועברו חוקים, שאיפשרו לממשלה לכלוא את מתנגדיה בעוון מתיחת ביקורת עליה. הפחד היה כה גדול, עד שתומס ג'פרסון הנערץ – מנסח החוקה וסגנו דאז של אדמס – הפסיק לחתום על מכתביו, מחשש שפקידי הדואר יפתחו אותם, ילשינו עליו והוא יואשם בבגידה.

לא פחות מ-‏20 פעילים במפלגה הרפובליקנית הואשמו במתיחת ביקורת על אדמס וממשלו ורובם נשלחו לכלא. רבים אחרים ברחו מן המדינה על מנת להימנע מגורל דומה. אפילו חברי קונגרס היו נתונים למעקב; אחד מהם, מתיו ליון, נאסר לארבעה חודשים ונקנס ב-‏1,500 דולר בשל ביקורת על אדמס. בוחריו הגיבו במגבית למימון הקנס ושבו ובחרו בו, בעודו מרצה את מאסרו.

בנג'מין פרנקלין, עוד אחד מהאבות המייסדים של ארה''ב, אמר על אדמס: ''הוא תמיד היה אדם ישר, לעיתים קרובות אדם חכם, אבל מדי פעם הוא יצא מדעתו בנושאים מסוימים''.


תומס ג'פרסון: הנוצרי בסתר

כאשר התמודד תומס ג'פרסון על תפקיד הנשיא, הוא סירב לדון באמונותיו הדתיות – מה שהוביל רבים לחשוב שאין לו כאלה. לאחר שנבחר, היו שמיהרו להחביא את ספרי התנ''ך שלהם, מחשש ש''ג'פרסון השטני'' יחרים אותם. למעשה, ג'פרסון היה אדם דתי וביקר בכנסייה, אם כי לא האמין בשמימיותו של ישו.


ג'ון קווינסי אדמס: בגדים

כאשר שימש כנשיא, אהב ג'ון קווינסי אדמס (בנו של אדמס סותם הפיות) לרחוץ בנהר הפוטומק, בלי יותר מדי בגדים לגופו. פעם אחת גנב מישהו את בגדיו, והנשיא נאלץ לבקש מילד שעבר בסביבה לרוץ לבית הלבן ולהביא לו בגדים אחרים.


אלוף ביריקת טבק. זכרי טיילור

ויליאם הריסון: נאום ארוך

ויליאם הנרי הריסון נרצח בידי... נאום ההשבעה שלו. הגנרל בן ה-‏68 נשא נאום בן שעתיים ביום חורף קר, ללא כובע, מעיל או כפפות. מיד לאחר מכן חלה בדלקת ריאות ומת כעבור חודש. האירוניה היתה, שבנאומו הבטיח הריסון שלא יתמודד על קדנציה שנייה.


דייוויד אצ'יסון: יום אחד

הפולקלור היהודי מספר על יהודי שהיה מלך פולין ליום אחד. לא ברור האם יש לסיפור בסיס היסטורי, אך ברור שדייוויד רייס אצ'יסון היה נשיא ארה''ב למשך יום אחד. הקדנציה של ג'יימס פולק הסתיימה ביום ראשון, 4 במארס 1849 (באותה עת נכנס הנשיא לתפקידו רק במארס ולא ב=20 בינואר כמקובל כיום). מחליפו היה זכרי טיילור, אך כנוצרי אדוק הוא סירב להישבע אמונים ביום המקודש לנוצרים.

מאחר שסגנו של פולק התפטר מספר ימים קודם לכן, עברה הנשיאות לידי נשיא הסנט – וזה היה אצ'יסון. מאוחר יותר סיפר אצ'יסון, שכלל לא ידע על כך ושבילה את רוב היום בשינה. על מצבתו נכתב: ''נשיא ארה''ב ליום אחד''.


זכרי טיילור: איכר זקן

עוד אחד מהגנרלים שהפכו לנשיאים היה זכרי טיילור, אך הוא לא היה גנרל רגיל. הוא שנא מדים, לבש מעיל ירוק מלוכלך ומכנסיים דהויים, ונראה לאחד מקציניו ''כמו איכר זקן שהולך לשוק למכור ביצים''.

טיילור נודע גם בחיבתו ללעיסת טבק וביכולתו לירוק את הטבק מפיו הישר למטרה שסימן לעצמו. כאשר הוצע לו לרוץ לנשיאות, היתה תגובתו המיידית: ''תפסיקו לדבר שטויות ותשתו את הוויסקי שלכם''.


פרנקלין פירס: נשיא במאסר

כאשר שימש פרנקלין פירס כנשיא, הוא יצא לרכיבה על סוסו ובטעות פגע באשה זקנה. שלא כמו בימינו, הנשיא היה בגפו והוא נעצר. פירס שוחרר רק כאשר השוטר הבין את מי עצר. אגב: הנשיא יוליסס גרנט נעצר כמה עשרות שנים מאוחר יותר בעוון נהיגה במהירות מופרזת במרכבתו.


ג'יימס ביוקנן: לקוטב הצפוני

הנשיא ג'יימס פולק מינה את ג'יימס ביוקנן לשר החוץ בממשלו וספג על כך ביקורת קשה מאחד מקודמיו, אנדרו ג'קסון. פולק תמה: ''אבל הרי אתה בעצמך מינית אותו לשגריר ברוסיה!'' ג'קסון השיב: ''נכון, זה היה המקום הכי רחוק אליו יכולתי לשלוח אותו מבלי שיגרום נזק. אם היה לנו שגריר בקוטב הצפוני, הייתי שולח אותו לשם!''.

ביוקנן היה אלכוהוליסט וגמע כמויות עצומות של אלכוהול, בלי להראות שום סימני שכרות. כאשר מינה הנשיא אברהם לינקולן את הגנרל יוליסס גרנט למפקד כוחות הצפון במלחמת האזרחים, נאמר לו בביקורתיות שגרנט אוהב לשתות. תשובתו של לינקולן נכנסה להיסטוריה: ''תגידו לי מה הוא שותה ואשלח את זה לכל הגנרלים שלי''.


אברהם לינקולן: הכופר

אם יש לאמריקנים משהו דמוי מקדש, קרוב לוודאי שזוהי מצבת הזיכרון לאברהם לינקולן בוושינגטון. אירוני למדי, בהתחשב בעובדה שלינקולן היה כופר של ממש בעיניים נוצריות. הוא כתב ספר בו טען שהתנ''ך אינו אלא זיוף ושישו לא היה בן אלוהים, אך מעבידו שרף את כתב היד. לאחר שנבחר לינקולן לנשיא, הצליחו מקורביו לשכנע אותו להזכיר מדי פעם את אלוהים בנאומיו – אך הוא מעולם לא הזכיר בהם את ישו. בנאומו המפורסם ביותר, נאום גטיסברג, הזכיר לינקולן את אלוהים רק בדרך אגב במילים שקדמו למשפט בן האלמוות בו סיים את דבריו: ''כדי שאומה זו, בעזרת האל, תדע לידה חדשה בחֵירוּת וכדי שממשל העם, בידי העם, למען העם לא יסוף מן הארץ''.


אנדרו ג'ונסון: כמעט לינץ'

למרות שהיה בעלי עבדים והתגורר במדינת טנסי, אנדרו ג'ונסון התנגד לפרישת הדרום מארה''ב. כאשר שב מטכס השבעתו של לינקולן ועבר דרך העיירה לינצ'בורג במדינת וירג'יניה, התנפלו עליו תושבים מקומיים, גררו אותו מהרכבת, בעטו בו, היכו אותו, ירקו עליו והתכוונו לתלות אותו.

רק התערבותו של זקן מקומי מנעה את המעשה. האיש צעק: ''השכנים שלו בעיר גרינוויל כבר עשו הכנות לתלות את הסנטור כאשר יגיע. לתושבי וירג'יניה אין רשות למנוע מהם זכות זו''. כאשר פרשה לבסוף טנסי מהאיחוד, נאלץ ג'ונסון לברוח מן המדינה.

תלה בני אדם במו ידיו. גרובר קליבלנד

אגב, לעיירה לינצ'בורג אין קשר ישיר למילה ''לינץ''', אם כי שני מקורות אפשריים לביטוי קשורים גם הם למדינת וירג'יניה. ככל הנראה מקור הביטוי בשמו של ויליאם לינץ', שהורשה בשנת 1782 להעניש פושעים ללא הליך משפטי מוסדר. ייתכן שהמקור הוא שמו של צ'רלס לינץ', אף הוא מווירג'יניה, שנהג להעניש ללא משפט פושעים ותומכי בריטים בתקופת מלחמת העצמאות של ארה''ב.


יוליסס גרנט: גנרל משונה

יוליסס גרנט הגיע לנשיאות על כנפי נצחונו במלחמת האזרחים כמפקד צבאות הצפון, ואף היה הגנרל המלא (ארבעה כוכבים) הראשון בצבא ארה''ב מאז וושינגטון. ואולם, הוא היה ממש טיפוס אנטי=צבאי: ביישן, שנא מדים, לא התעניין במיוחד בנושאים צבאיים, לא אהב לצוד וסלד ממראה דם. אביו היה צריך ממש להכריח אותו לפנות ללימודים בבית הספר הנודע לקצינים ווסט פוינט, וגרנט אמר על עצמו: ''אני יותר איכר מאשר חייל''.

גרנט אף מתח ביקורת על יציאתה של ארה''ב למלחמה נגד מכסיקו, למרות שכחייל ממושמע נטל בה חלק, ואמר: ''זו אחת המלחמות הכי פחות מוצדקות שהוכרזה בידי מדינה חזקה על אומה חלשה יותר. זה היה מקרה של רפובליקה שהלכה בעקבות המונרכיות האירופיות, בכך שלא בחנה שיקולים של צדק ברצותה להרחיב את גבולותיה''. לדעת גרנט, מלחמת האזרחים היתה העונש שקיבלה ארה''ב על המלחמה נגד מכסיקו.


גרובר קליבלנד: לא לגיוס

כאשר קיבל גרובר קליבלנד צו גיוס לצבא הצפון במלחמת האזרחים, הוא מצא דרך חוקית לחלוטין להימנע מחובה בלתי נעימה זו: הוא שילם 150 דולר לאדם שהתגייס במקומו. שני אחיו כבר גויסו לצבא, וקליבלנד החליט שמקומו הוא בבית, על מנת לפרנס את אמו ואחותו.

זה לא אומר שקליבלנד לא היה מסוגל להרוג. מאוחר יותר, כאשר שימש כשריף במדינת ניו-יורק, היה על קליבלנד למלא את מקומו של התליין שנעדר מעבודתו, והוא אכן תלה במו ידיו שני מורשעים. מעשה זה זיכה אותו בכינוי הלא-כל-כך מחמיא ''התליין מבאפלו''.


תאודור רוזוולט: הפך לגיבור

תאודור רוזוולט היה ילד חולני וצנום, שלאחר קטטה עם כמה בריונים החליט לפתח את גופו וכך הפך לדמות רחבת הגרם המוכרת מן התמונות. הוא גם פיתח חיבה מיוחדת לקרבות, וכאשר פרצה המלחמה בין ארה''ב לספרד, מיהר לגייס סביבו קבוצת לוחמים ויצא להגן על קובה.

רוזוולט השתתף בפועל במלחמה רק שבוע, ומתוכו רק יום אחד היה של לחימה ממשית – על גבעת סן חואן. הדבר לא הפריע לו לפרסם ספר על מעלליו, אשר הפך אותו לגיבור לאומי. ''סן חואן היה היום הגדול ביותר בחיי'', אמר מאוחר יותר.

אולי מכאן בין היתר נבעה אמרתו של בנו: ''אבא תמיד רצה להיות במרכז העניינים. בחתונה הוא רצה שיחשבו שהוא החתן, ובהלוויה הוא רצה שיחשבו שהוא הגופה''.


וודרו וילסון: הגזען

כנשיא ארה''ב בזמן מלחמת העולם הראשונה, וילסון נודע בעיקר בזכות ''14 הנקודות'' שהציג ואשר נועדו למנוע מלחמות עתידיות ולהבטיח שלום עולמי. הוא הרבה פחות ידוע כגזען, אך נראה שהוא היה הגרוע שבנשיאי ארה''ב מבחינה זו.
וילסון פעל בנחרצות למניעת חקיקה שתבטיח שוויון זכויות לשחורים. הפעם היחידה בה נפגש בבית הלבן עם מנהיגים שחורים, הסתיימה בכך שהנשיא זרק אותם ממשרדו. בהמרצתו נשארה המפלגה הדמוקרטית סגורה בפני שחורים במשך שני עשורים נוספים, ויש המייחסים לו גם את הגזענות בממשל עד אמצע שנות ה-‏50. אין פלא, איפוא, שתחת נשיאותו זכה ה''קו קלוקס קלאן'' לפריחה ומהומות גזעניות שטפו את ארה''ב.


הרברט הובר: ווטרגייט הראשון

בשנת 1930 הורה הנשיא הרברט הובר לשניים מעובדי מודיעין הצי – הקצין גלן הוול והאזרח רוברט פטרקין – לפרוץ למטה המפלגה הדמוקרטית בניו-יורק. הוול מספר ביומנו, שמשימתם היתה לאתר תיק, אשר לדברי הובר תוכנו היה כה הרסני, עד שהיה הורס את שמו הטוב וממוטט את הממשל. השניים חיפשו אך לא מצאו דבר.

הפריצה כמובן לא הצילה את נשיאותו של הובר, אשר שילם את מחיר מפולת המניות הגדולה של 1929, השפל הגדול שבא בעקבותיה ומנהיגותו ההססנית והכושלת בטיפול במשבר.

גירסה מוקדמת לווטרגייט. הרברט הובר


פרנקלין רוזוולט: המשפחה

פרנקלין דלאנו רוזוולט היה קרוב משפחה של הרבה יותר מנשיא אחד. כולם יודעים על קרבתו לתאודור רוזוולט (בני דודים מדרגה חמישית), אך פחות ידועה העובדה שהיה לו קשר משפחתי גם עם הנשיאים הבאים: ויליאם טאפט, בנג'מין הריסון, יוליסס גרנט, זכרי טיילור, ויליאם הריסון, מרטין ון=ביורן, ג'ון קווינסי אדמס, ג'יימס מדיסון, ג'ון אדמס וג'ורג' וושינגטון. רוזוולט וקרוביו החזיקו בנשיאות שליש מתקופת קיומה עד 1945.


ג'ון קנדי: המתחזה

ג'ון קנדי נחשב לגיבור מלחמה לאחר שמטוסו הופל בידי משחתת יפנית במלחמת העולם השנייה והוא ניצל. אלא שלמעשה, התקרית כלל לא אירעה בזמן קרב והמשחתות היפניות לא היו מסוגלות להפיל את המטוס מדגם PT=109 אותו הטיס קנדי. לאור זאת הועלתה הטענה שקנדי וצוותו נרדמו או היו שיכורים, וכמה היסטוריונים תוהים כיצד לא הועמדו לדין צבאי.

בשנת 1957 זכה קנדי בפרס פוליצר על הספר ''Profiles in Courage'', אך לא הוא כתב אותו. ההערכה היא, שמחבר הצללים שלו היה תאודור סורנסון, אחד מכותביו נאומיו.


לינדון ג'ונסון: הסבא המת

חושבים שרק אצלנו מתחוללת ביום הבחירות תחיית המתים ונפטרים מופיעים בהמוניהם להצביע? תחשבו שוב. כאשר נבחר לינדון ג'ונסון ב=1948 לסנט כנציג טקסס, הוא קיבל בין היתר את קולו של סבו, ויליאם באקלי, אשר למרבה הצער הלך לעולמו 44 שנים קודם.

בחירתו של ג'ונסון באותה שנה היתה כולה זיוף. בספירה חוזרת של הקולות, התגלו לפתע במחוז ג'ים וולס 202 קולות שלא נספרו. כל הפתקים היו באותו כתב יד (אז עוד לא היתה הצבעה אלקטרונית) ובאותו דיו, הפתקים נספרו בסדר א''ב, כולם ללא יוצא מן הכלל היו בעד ג'ונסון ואחד מהם היה של אותו סב ז''ל. כך ניצח ג'ונסון בהפרש של 84 קולות.









המאמר פורסם על ידי איתמר לוין בגיליון כתב העת ''רואה החשבון'' שפורסם באוקטובר 2008. מקור החומר במאמר בספר Weird History 101 מאת ג'ון ריצ'רד סטיבנס. כותב המאמר, איתמר לוין, הוא עיתונאי ועורך ששימש בעבר כעורך החדשות של העיתון ''גלובס'' וכיום משמש כעורך הפרסומים של לשכת רואי חשבון. מקור כל תמונות הנשיאים הוא באתר About.com.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
קנדי   עדו   יום ד', 25/02/2009 שעה 23:08   [הצג]
קרבת משפחה   יואב   יום ה', 26/02/2009 שעה 1:22   [הצג]   [5 תגובות]
הנשיא טיילור   אבי   יום ה', 26/02/2009 שעה 9:43   [הצג]
שני הסנטים שלי.   יונתן   יום ה', 26/02/2009 שעה 15:54   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©