מלחמה בקריקטורות
יום ג', 20/01/2009 שעה 20:51
''ישנם אירועים מפתיעים בהיסטוריה שכולם חזו אותם מראש'', נכתב פעם בספר לימוד ישן. לא, זו אינה מלחמת לבנון הראשונה או השנייה. גם לא מבצע ענבי זעם, חומת מגן או עופרת יצוקה. המדובר במלחמת העולם הראשונה, אותה שפיכת דם איומה שבעשתו נחשבה למלחמה הנוראה ביותר בהיסטוריה ולכזו שמסמלת את סוף עידן המלחמות. פרוץ המלחמה לא היה צריך להיות הפתעה; הייתה זו תוצאה של התפתחות ממושכת. כל עוד הר הגעש כבוי אינך יכול להיות מופתע מעובדת התפרצותו, לכל היותר אתה מופתע מן העיתוי או מן ההיקף הגדול. מלחמה זו, על מוראותיה והסתבכויותיה, סיפקה למאיירים ולקריקטוריסטים שלל הזדמנויות ללעוג לסכלות, לגזענות, לשחצנות, לפטריוטיזם המופרז ולתופעות אחרות הנלוות למלחמות כאלה. סרקתי, אפוא, כמה קרקטורות והבאתי אותן כאן. אמנות מקאברית בעידן מדמם.









 
 


השלום נח על יצועו בקריקטורה שנתנה ביטוי לאופיו של השלום ששרר באירופה לפני מלחמת העולם הראשונה. הקריקטורה הזו צוירה בידי הצייר הצרפתי אונורה דומייה עוד בשנת 1868, אבל הייתה רלוונטית מאוד גם בתקופה שלפני 1914.





 
 


כולם חיילים. בראשית המלחמה לא היה קיים בבריטניה גיוס חובה והתעמולה קראה בכל אמצעי התקשורת המקובלים להתגייס. למעלה מימין: המודעה המפורסמת ביותר. שר המלחמה קיצ'נר, שדמותו הייתה כה ידועה עד שאיזכור שמו לא היה נחוץ במודעה, קורא לאזרח הבריטי לההצטרף לצבא הבריטי. למעלה משמאל: פנייה רגשית המבוססת על שאלה שמפנים ילדים לאביהם, המתלבט כיצד לא להיראות כבפניהם כמי שהשתמט ממילוי חובה פטריוטית. למטה: כולם חיילים. נכי מלחמה בצרפת יצאו לעבוד. נשים עבדו בבתי חרושת לתחמושת.





 
 






כולם חיילים. קריקטורה אנגלית המתארת חייל השב מן החזית ואומר לפועל השובת: ''מה היית חושב עלי, חבר, אילו שבתתי באמצע הקרב עבור תוספת תשלום? ובכן, זה מה שאתה עושה!''





 
 






מיהו המנצח? א': העיתונות הגרמנית מציגה אלה מול אלה את שטחי הכיבוש שלה ושל אוסטריה-הונגריה ושל בעלות הברית. ב': עיתונות בעלות הברית מציגה, לעומת זאתף בתחילת יולי 1918, את גרמניה כמפסידה. הקריקטורה, שהתפרסמה בעיתון ''פאנץ''', שמה בפי האזרח הגרמני את המלים: ''והם אומרים לי שכך זה יכול להימשך שנים על גבי שנים, על גבי שנים...''.





 
 






שלוש תמונות המתייחסות למטרות המלחמה: ''חירות!'', ''לא עוד מלחמה!'', ''תקוות האנושות!''. למעלה מימין: תחושת השליחות של אמריקה משתמעת מהכותרת לקריקטורה שפורסמה ב-‏1917, ''תקוות האנושות!''. למטה משמאל: ''לעולם לא עוד!'' - כרזה של התנועה הפציפיסטית ''לא עוד מלחמה'' בלונדון. למטה מימין: כרזה של מלווה המלחמה הצרפתי המראה את דגל החירות ננעץ באדמת אירופה המדממת על ידי נושאי הסיסמה ''חירות!''.





 
 


התייחסות ספקנית במיוחד בקריקטורה בריטית לפרויקט חבר הלאומים של הנשיא האמריקני וילסון. העיתון ''פרנץ''' מראה את וילסון כשהוא אומר אל יונת השלום: ''הנה ענף הזית טרף ביך, לכי...''. ואילו היונה עונה לו: ''כמובן שאני רוצה להשביע את רצון כולם, אך האם אין ענף זה קצת עבה מדי?''





 
 


''האטליז של עבדול חמיד. השליט הטורקי מתואר כמי שנהנה מהעובדה שתשומת הלב הבינלאומית מופנית אל המלחמה המשתוללת בשלוש יבשות. ''בואו, איפוא'', הוא אומר, ''כל עוד הם עסוקים בשלהם אני יכול להרוג עוד כמה ארמנים''.





 
 


לאחר המלחמה. ה,מקום תחת השמש'' של גרמניה בעיניים אמריקניות.





 
 


ארבעת המנצחים יוצאים מוועידת ורסאי. וילסון מארצות הברית, קלמאנסו מצרפת, אורלנדו מאיטליה ולויד ג'ורג' מבריטניה. כותרת הקריקטורה הזו היא ''השלום ובשר התותחים של מחזור 1940''. קלמאנסו, בעוזבו את ועידת השלום משתאה לפתע ופולט: ''מוזר, נדמה לי שאני שומע בכי של ילד''. הצייר, למי שלא הבין, לא ממש מאמין ביכולתו של חוזה השלום החדש למנוע מלחמה עולמית נוספת. במבט לאחור מצטיירת אמירה זו כמעט כנבואה.







כל הקריקטורות והאיורים מקורם בספר הלימוד לבית הספר הממלכתי האימפריאליזם ומלחמת העולם הראשונה, מהדורת ניסוי שנכתבה על ידי המרכז לתוכניות לימודים במשרד החינוך והתרבות, 1982, ירושלים. כתיבה ועריכה: משה צימרמן. חומר חזותי: מרים עדיאל ומיכל רז. הערכה ומנגנון דידקטי: מרים גבע ויהודית וולף. ייעוץ מדעי: פרופ' יהושע פורת. עריכה לשונית: עדנה אלעזרי. עטיפה: ציפי פסחוביץ.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
זה מתוך ספר לימוד לתיכון?   יהונתן   יום ד', 21/01/2009 שעה 8:30   [הצג]   [4 תגובות]
הקריקטורה על השביתה   אבי   יום ה', 22/01/2009 שעה 10:55   [הצג]   [3 תגובות]
יונת השלום   ש.ר.ה   יום ה', 12/02/2009 שעה 12:06   [הצג]
טעות נפוצה   אינגסוק   יום א', 22/02/2009 שעה 22:20   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©