לחסידי גור יש חשבון ארוך עם משפחת פרוש. החשבון הזה לא החל במערכת הבחירות האחרונה של עירית ירושלים, וככל הנראה גם לא יסתיים בה. כבר לפני חצי יובל שנים גרמו חסידים אלה לצלקת עמוקה בנפשו של האיש הזה. להגנתם טענו שהוא עשה דבר דומה.
וכך היה המעשה. במוסף סוף השבוע של עיתון ''הארץ'' של יום השישי הראשון של חודש יוני 1984 פירסם העיתונאי עקיבא אלדר מאמר ובו טען כי ח''כ מנחם פרוש, מכיריה ומוותיקיה של סיעת אגודת ישראל, אינו צריך לחשוש מרוטציה בין חברי הכנסת של אגודת ישראל משום שהרבי מגור, שדחף לרוטציה כזו נגד פרוש, הוא כבר בן שמונים ושש, ובגילו הכול כבר יכול לקרות.
החרדים אולי טוענים שהם לא קוראים עיתונות פופולארית, אבל אלה שטויות. העתקים של מאמרו של אלדר הופצו עוד לפני כניסתה של אותה שבת באלפי עותקים בשכונת גאולה החרדית. החסידים הזועמים טענו שזלזול כזה ברבי עוד לא היה. מפה לאוזן נלחש כי אלדר לא כתב את הדברים על דעת עצמו וכי פרוש עצמו הוא שאמר לו אותם. עד מהרה חדלו הכול להתייחס אל המידע הזה כאל שמועה והוא קם והיה לעובדה. פרוש אשם. הוא השמיץ את הרבי הנערץ. וכשהתכנסו חסידי גור בשבת בבית המדרש של החסידות קם אחד הבנים, הרב שמחה בונים ספרנוביץ, ואמר כי בפולין היה חבר פרלמנט אחד שהימרה את פי הרבי והחסידים הנאמנים הלכו אליו, שברו לו את כל הקריסטלים בבית והיכו אותו מכות נאמנות. כך אמר ספרנוביץ ולא פירש. החסידים הבינו את הרמז.
סמוך למוצאי אותה שבת, בערך בשש בערב, התפלל ח''כ פרוש בבית הכנסת של מלון ''המרכז'' בירושלים, המצוי בבעלותו. בניו, כמו גם אורחים רבים אחרים במלון, היו בחברתו. ''דלת המלון נפתחה באחת, כאילו פוצצו אותה בחומר נפץ'', תיאר אמנון לוי בספרו
החרדים את האירועים, ''חמישים בחורים לובשי שחורים, מגבעות על ראשיהם ומבט רצחני בעיניהם, שעטו פנימה. הם סילקו מדרכם את פקיד הקבלה הערבי, גוי של שבת, ומיהרו אל גרם המדרגות, בדרך לקומה התחתונה, אל בית הכנסת של המלון. מנחם פרוש, חבר הכנסת בן השבעים, היה יעדם. פרוש שמע את המהומה, הרים את עיניו וראה אותם. מבט אחד הספיק לו לדעת מי הם: 'הקוזאקים של הרבי מגור'. כך קוראים להם ברחוב החרדי, בגלל הגרביים המיוחדים שהם גורבים, גרבי קוזאקים במקור. הבחורים, תלמידי ישיבת 'שפת אמת' של חסידות גור, מיהרו אל פרוש. תוך דקות הוא היה מוטל על הרצפה. היכו אותו בצלעותיו, שברו את משקפיו, משכו בזקנו, רמסו את השטריימל שלו. קבוצה אחרת התנפלה על בניו, שעמדו לא הרחק מאביהם. אחרים טיפלו במקום עצמו: מנורות נופצו, חלונות נשברו וכיסאות הועפו. כשיצאו הבחורים מהמלון, היה פרוש שרוע על הרצפה, בלי יכולת לזוז. באותו לילה הבהילו אותו לבית החולים 'ביקור חולים', שם אובחן אצלו זעזוע מוח, והוא חובר למכונת א.ק.ג. שבועיים ימים שכב שם, מוכה וחבול, לפני שחזר הביתה''. לוי סיכם את תיאור ההתעללות הזו במלים: ''המהלך העז של החיים החרדיים, אינו מאפשר תגובה נלהמת פחות, משום הצורך למצות את התגובה ולהביא אותה למקסימום של קיצוניות. אין זה משנה כלל כי הפעולה נעשתה על סמך חשד לא מבוסס וכי מדובר בבן שבעים. מי שמעריץ את הרבי חייב להתייצב לעת שכזאת ולעשות כל מעשה''.
הסכסוך בין משפחת פרוש לחסידות גור מתגלגל עד לימינו אלה. בנו של מנחם פרוש, מאיר פרוש, השתייך
הריץ בהצלחה את מאיר רובינשטיין לראשות העיר ביתר עילית בניגוד לעמדת רבו האדמו''ר מבויאן שתמך בראש העיר הקודם יצחק פינדרוס. צעד זה הביא להרחקתו מהחסידות. אבל גרוע לא פחות מכך, תמיכתו של פרוש ברובינשטיין התבצעה בניגוד לעמדה מפורשת של האדמו''ר מגור (ושל הרב יוסף שלום אלישיב). כתוצאה מכך שבה גור וראתה בפרוש – הפעם הבן – אויב של ממש. חסידיה לא זו בלבד שלא תמכו במועמדותו של פרוש לראשות עיריית ירושלים אלא אף הצביעו בהמוניהם בעד מועמדותו של ניר ברקת החילוני.
לאחר תבוסתו של פרוש לברקת בבחירות לעיריית ירושלים
הוציא מטהו המאוכזב עלון ובו פירט את האשמותיו נגד מי שהוא רואה כבוגדים במחנה החרדי. כדאי לעיין בפרסום הזה היטב. הוא מלמד לא רק על עוצמת השנאה בין הצדדים (שהיא, כשלעצמה, אינה תופעה חדשה ), אלא אף על הצורך העז להטיח תיאוריות קונספירציה בתגובה לכישלון פוליטי. בשום מקום במסמך הזה אין מטה פרוש מנסה לנתח את שגיאותיו שלו.
| |
 זה לא רק מאבק פוליטי אלא פשע. אנשי פרוש מאשימים את חסידי גור בהצבעה עבור מחלל שבת ובהסתת החילונים נגד החרדים. |
|
| |
| |
 השאוות ההתמודדות למריבה של קמצא ובר-קמצא. בגלל סכסוך עתיק יומין זה חרבה, כזכור, ירושלים. זו אמת המידה, לא פחות. |
|
| |
| |
 טבלה השוואתית של אחוזי הצבעה. העליה בהצבעה החילונית אינה מוסברת בחששם של החילונים מפרוש ומהתבטאויותיו אלא ב''הסתה'' שביצעו חסידי גור. |
|
| |
| |
 הכישלון צורב עוד יותר משום שירושלים הלכה והתחרדה בשנים האחרונות. עוד נימוק המחזק את טענת הבגידה המופנית נגד חלק מהחרדים. |
|
| |
| |
 מניפולציות נגד פרוש: ראיונות מוזמנים, סקרים מפוברקים, לובינג של השמצות. |
|
| |
| |
 ליצמן מוצג כמפלג הציבור החרדי שעה שברקת חוגג, כביכול, את ניחצונו הקרוב על המחנה החרדי המפוצל. |
|
| |
| |
 ''אין כבודו מחול''. פרוש יצא נגד אלישיב בבחירות בביתר עלית וכתוצאה מכך קבעו חסידיו של הלה כי לא ניתן למחול על פגיעה זו. |
|
| |
במידה רבה מזכירה ההתנהלות הרטורית הזאת את תגובתן של מדינות ערביות מסוימות אחרי מלחמת ששת הימים: הן לא יכלו לטעון כי הובסו על ידי צבא ישראל משום שהפגיעה הייתה קשה מדי והיה חשש שאמירה כזו תביא למרי במדינותיהם. לפיכך החליטו להאשים בסיוע לישראל את ארצות הברית ובריטניה.
למעשה, תיאוריות הקונספירציה במדינות ערב בנוגע לישראל לא תמו מעולם: ישראל שולחת נערות יפהפיות וצעירות לקיים מגע מיני עם גברים מצרים תמימים כדי להדביקם באיידס, ישראל מבקשת להשתלט על כלכלת ירדן ושאר שטויות מסוג זה. כל בעיה חברתית, כלכלית או פוליטית התוקפת מדינה ערבית כלשהי מוסברת שם על ידי קונסיפרטורים חובבים כקנוניה ישראלית.
הפמפלט הזה קצת מזכיר את הדינמיקה המוכרת הזו. הוא אינו עושה חשבון נפש אמיתי ואינו עוסק בכישלון מטה פרוש. הוא עוסק בהטלת האשמה באחרים ובניקוי עצמו מכל אחריות. התבטאויותיו של המועמד פרוש על היום בו לא יהיה אף ראש עיר חילוני בארץ, למשל, אינן מוזכרות כלל. אין בהן תועלת כשהרטוריקה כולה מכוונת להמעיט בערך האחר. גם אם הן גרמו נזק עצום למועמד עצמו.
