יוספה הפנויה/ אפרים קישון
שבת, 01/11/2008 שעה 2:59
הנה שני מצבים שהתנגשות ביניהם אפשרית בלא מעט סיטואציות, אבל הביטוי שלה אצל אפרים קישון הוא מיוחד במינו. מצב ראשון: הורים לילדים קטנים המבקשים לפנות לעצמם מעט זמן איכות ולצאת לבילוי של ערב נזקקים לשמרטף (בייביסיטר בלעז). מצב שני: הורים אלה, בהיותם ישראלים, מוצאים לנכון להתערב במעשי זולתם גם כאשר מעשים אלה הם פרטיים ביותר ונוגעים לחייהם האישיים. ''יוספה הפנויה'', פליטו חביב של קישון משנות השבעים, מדגים היטב להיכן יכולה להגיע התרכובת הנפיצה הזו: מעשה בבחורה שתמיד יכלה להתפנות כדי לשמור על ילדיהם של בני הזוג. השניים, שחרדו מפני בידודתה האישית ושקיעתה המופרזת (לטעמם) בספרי הלימוד שלה, החליטו לשדך לה בחור צעיר ונאה. וכל האשר, הי הוא כתוב בדברי ימיה של השמרטפית הפנויה, לפי מיטב הסיפור הקישוני. קריאה נעימה.











 
 


 
 


 
 


 
 


 
 










מקורו של הסיפור בספר משפחתי, מאת אפרים קישון. הספר יצא לאור בשנת 1980 בהוצאת ספרית מעריב. עיטורים: ה. האוצינגר. עיצוב: אריה בן נתן.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מעולה [חדש]
דינה גלעד   שבת, 01/11/2008 שעה 9:29
אני כל כך מכירה את זה. יש לי חברה שכל מה שהיא מנסה לעשות זה לשדך גברים לנשים. כאילו שמישהו ביקש את המעורבות שלה.

והקטע של קישון - קלאסיקה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ככה אנחנו נראים... [חדש]
שי   שבת, 01/11/2008 שעה 10:13
לוקחים בעלות על חיים של אחרים כאילו שהם שלנו... קישון מתאר את הדביקות הזאת בעט המשעשע/מושחז שלו.
תודה ענקית על הסיפור.
שי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה! [חדש]
יהונתן   יום ב', 03/11/2008 שעה 0:07
זה אחד מהספרים היותר מצחיקים שאני מכיר.

(מעניין עד כמה נדיר וידוי כזה ממישהו שנולד אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים (בתור מסמל תקופה). בטח די נדיר).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©