הצדדים המסקרנים של שרה פיילין
שבת, 30/08/2008 שעה 21:12
האימייל הראשון נחת בתיבת הדואר שלי שתי דקות בלבד לאחר שברשת CNN שודרה הודעתו המפתיעה של ג'ון מקיין על החלטתו למנות את מושלת אלסקה, שרה פיילין, כמועמדת לסגניתו בבחירות הקרובות לנשיאות. ''נו?'', הקניט הכותב בפתיחה נוסח שלמה ניצן, ''אתה הרי האיש היחיד ברשת שכותב משהו על אלסקה. אולי תכתוב משהו גם על הגברת הזו?''. בעקבות האימייל הזה הגיעו כמה נוספים. כולם הזכירו לי את ''עברי'' כחובב אלסקה מושבע. הייתה לי ברירה? נעניתי בחיוב. אז הנה, אני עומד באתגר. אין טעם לנתח את הסיבות שהביאו את מקיין למנות את פיילין ואת התועלת השולית שתביא לו בקרב נשים, אוונגליסטים וכדומה. ובכן, על קצה המזלג: הקריירה שלה, ההישגים, הפופולאריות וגם כמה נקודות שבהן יתעניינו, קרוב לוודאי, כמה חוקרים פרו-דמוקרטיים.










אני מניח שדברי יתקלו בספקנות מסוימת, אבל אני עוקב אחר שרה פיילין מזה קרוב לשלוש שנים. מאז ביקרתי באלסקה גברה והלכה התעניינותי במדינה זו. כתבתי בעבר עבודת מאסטר על פרק אדמדם בהיסטוריה שלה, הבאתי כאן יותר מפעם אחת את המנהג הקבוע שלה לשלוח מאות (ולעתים עד אלפיים) דולר לתושביה מדי שנה כסף שמקורו בתגמולים שהיא מקבלת מזכיינים הקודחים באדמתה; ואחד האתרים אותם אני פוקד מדי יומיים-שלושה הוא זה של ה''אנקורייג' דיילי ניוז'', העיתון הגדול והמשפיע ביותר במדינה. חלק מהמעקב הזה כולל גם צפייה בפוליטיקה הבעייתית המאפיינת את אלסקה ובמתחולל סביבה. אני מודה ומתוודה שלא חשבתי שמועמד רציני לנשיאות ייקח דווקא פוליטיקאי מאלסקה כמועמד לשמש סגנו. מצד שני, אני שמח שטעיתי. אין כמו אקט כזה כדי לעורר עניין מחודש במדינה המופלאה הזו.









את הפוליטיקה של אלסקה ניתבו בשנים האחרונות שני הסנאטורים הרפובליקניים מטעמה, שפעלו בוושינגטון. האחד מהם, טד סטיבנס, בן 85, יושב בסנאט של ארצות הברית מאז 1971 וכשהוא מתמודד בבחירות הוא זוכה בדרך כלל לשלושה רבעים מקולות הבוחרים הטורחים לבוא ולהצביע. כהונתו של סטיבנס היא עניין ברור מאליו עד כדי כך ששוב אין אלסקני המאמין ברצינות שסטיבנס יואיל בטובו לפרוש ממנו מרצונו. סטיבנס הוא גם אחד הסנאטורים המפוקפקים ביותר המסתובבים בקפיטול. ''לוס אנג'לס טיימס'' קבע כי חלק גדול מהונו עשה סטיבנס מהשקעות משותפות עם אנשי עסקים שהוא עצמו פעל לתיקון חקיקה באופן הנוח להם. האפ.בי.איי ושלטונות המס ניהלו חקירה שממנה עולה כי בנו של סטיבנס, ששימש כסנאטור של מדינת אלסקה, קיבל שוחד מאיל נפט אלסקני בשם ביל אלן. בביתו של סטיבנס האב באלסקה נערך חיפוש מקיף ולאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום שקובע כי לא דיווח ולא שילם מס על טובות הנאה בגובה רבע מיליון דולר שקיבל מאנשי עסקים. התברר כי גם כי חברת נפט בשם VECO מימנה שיפוצים בביתו של סטיבנס בעיירת היוקרה האלסקנית גירדווד – שיפוצים שיותר מאשר הכפילו את שטח הבית. בנוסף נחקרים חשדות לפיהם כספים שהעביר סטיבנס כתמיכה למרכז הימי של אלסקה הגיעו לכיסו של טרוור מקייב, ששימש בעבר כרכז חקיקה מטעם סטיבנס. יש עוד, אבל נסתפק בזה בינתיים.

''המושלת הלוהטת ביותר באמריקה'', מכריזה כותרת מגזין פופולארי. לוהטת או לא, היא בוודאי בחירה מסקרנת למועמדות לסגנות נשיא (מקור תמונה).

הברנש האחר היה פרנק מרקובסקי. הלה לא נחשב למושחת בממדים שאליהם הגיע סטיבנס, אבל גם הוא צבר ותק וושינגטוני כזה שהביא את האלסקנים למאוס בו. הוא צעיר בעשר שנים מסטיבנס, נבחר לסנאט עשר שנים אחריו ושירת בו למעלה מעשרים שנה. בין היתר עמד בראש ועדת האנרגיה ומשאבי הטבע של הסנאט ופעל לשם התרת קידוחים במקלט הארקטי הלאומי לחיות בר שבצפון אלסקה. באזור זה יש עתודות נפט וגז גדולות וחברות האנרגיה מעוניינות בהן מאוד. ב-‏2002 פרש מהסנאט, התמודד על תפקיד מושל אלסקה והביס את המושל הדמוקרטי המכהן טוני נולס. כשנכנס לתפקיד הייתה לו הזכות – כמו במדינות רבות בארצות הברית – למנות מחליף לתפקיד שפינה הוא עצמו בסנאט. מרקובסקי בחר למנות את מי ששימשה אז כמנהיגת הרוב הרפובליקני בסנאט של אלסקה - ביתו, ליסה מרקובסקי. המינוי עורר זעם רב באלסקה ונכח הסערה הציבורית וההאשמות בנפוטיזם בוטה הוכנס בחוק הבחירות האלסקני תיקון המונע ממושל למנות סנאטורים בעתיד. אחר כך גם הסתבך כשאישר הקמת צינור להזרמת גז טבעי באופן שעקף את ההליך ההכרחי בסנאט של אלסקה. בתגובה יזם הסנאט של אלסקה הליך משפטי שמנע את הוצאת הפרויקט הזה לפועל. במלים אחרות, מרקובסקי הצליח לאבד מהר מאוד את האהדה לה זכה בבחירות.









שרה פיילין עצמה צמחה במידה רבה על המיאוס הגדול שפשט בפוליטיקה האלסקנית מדרכם המסואבת של סטיבנס ומרקובסקי. היא עצמה שייכת לאותה מפלגה ממנה צמחו הם, אבל במידה רבה מזכירה דרכה במפלגה זו את המסלול שעשתה ציפי לבני מול, נניח, ישראל כץ או סילבן שלום. בקמפיין הבחירות שלה הצהירה שבראש מעייניה יעמדו שיפור החינוך, ביטחון הציבור והתחבורה. מרקובסקי מינה אותה כנציבת האתיקה בגוף האחראי מטעם המדינה על קידוחי הנפט והגז. היא עצמה התפטרה אחרי שנה בתפקיד במחאה על כך שמנהיגי הרפובליקנים באלסקה התעלמו במופגן מאזהרותיה על הפרות חוק ועל ניגודי עניינים בפעילותם של בכירים בחברה. היא אף גילתה כי יושב ראש המפלגה באלסקה, שעבד אף הוא באותה חברה ממשלתית, בילה חלק ניכר בזמנו בעיסוק בענייני מפלגה על חשבון החברה ואף העביר ללוביסט כלשהו מידע רגיש. אחר כך התמודדה מול מרקובסקי בפריימריז הרפובליקניים בקרב שלמתבונן מן הצד נאה כמו קרב דויד בגליית. היא ניצחה.

כמושלת, ביטלה פיילין 35 מינויים שעשה המושל הקודם מרקובסקי בשעות האחרונות לכהונתו, בהן זו בה מינה את ראש הצוות שלו, ג'ים קלארק, לתפקיד בכור ברשות הפיתוח של הנפט והגז באלסקה (קלארק עצמו הודה מאוחר יותר שתכנן להעביר כספים מרשות זו אל מסע הבחירות של מרקובסקי). מייד לאחר מכן יצאה פיילין בקריאה פומבית למיודענו מלפני כמה פסקאות, הסנאטור סטיבנס, לחשוף את התנהלותו הכספית נוכח החקירה המתנהלת נגדו. היא פעלה להגברת הסטנדרטים האתיים בהתנהלות הממשלתית. היא פעלה למען הגברת קידוחי הנפט והגז בשטחי אלסקה אבל במקביל העלתה את המס המוטל על רווחי הזכייניות מהקידוחים הללו והקימה צוות להתמודדות עם השינויים באקלים ועם אפקט החממה שיוצרים קידוחי הגז. בעקבות העלייה במחירי הנפט הציעה לנצל את העודף בתקציב המימשל האלסקני ולהעביר לכל משפחה כרטיס המאפשר לה לצרוך מדי חודש דלק חינם עד שווי של מאה דולר. כמו כן הציעה לסבסד חלק מתצרוכת החשמל כדי שהחברות המפיקות אותו לא ייקרו את תעריפי החשמל שמשלמים התושבים.









לעומת זאת, סביר להניח שכמה נקודות בביוגרפיה של פיילין יספגו מטחי אש עזים מצד המפלגה הדמוקרטית. אינני מתכוון להתנגדותה להפלות מלאכותיות (היא עצמה ילדה תינוק שידעה מראש כי ילקה בתסמונת דאון) או לנישואי בני אותו מין דווקא. אלה הם מן המפורסמות. כוונתי לדברים שטרם פורסמו בהרחבה מחוץ לאלסקה עצמה. הנה הם, ברשותכם.

1. ב-‏11 ביולי 2008 הדיחה פיילין את נציב ביטחון הציבור וולטר מונגן. הנימוק הרשמי הוא שמונגן ''התגלה כי שאינו מסוגל לעבוד בצוות, בכל הנוגע לנושאים תקציביים. כדי לרכך את המכה הציעה לו פיילין להפוך למנכ''ל המועצה לפיקוח על משקאות אלכוהוליים. מונגן דחה את ההצעה. אחר כך סיפר שלהדחתו היו סיבות שונות. לדבריו, שרה פיילין לחצה עליו לפטר מתפקידו שוטר בשם מייוק ווטן, שבאותה תקופה היה מצוי בהליכי גירושין מכוערים למדי מאחותה של פיילין, מולי מקאן. במלים אחרות, מונגן האשים את פיילין שניצלה את סמכותה כדי להתעלל בשוטר בשל סכסוך משפחתי. כל הנעיין מצוי עתה בחקירה. פיילין כבר הודתה כי אנשי הצוות שלה יצרו קשר עם 25 בכירים במנגנון המפקח על המשטרה האלסקנית כדי להביא לפיטוריו של ווטן, כולל פעם אחת בה התחזתה אחת העובדות שלה למושלת בכבודה ובעצמה (פיילין טענה כי התחזות זו נעשתה ללא ידיעתה).

2. שרה פיילין עומדת להפוך לסבתא. בדרך כלל נהוג לברך אירועים מסוג זה במזל טוב ובאיחולי ברכה לאם ולאב הצעירים, אלא שבמקרה זה מדובר בביתה בת ה-‏17 של המועמדת לסגנית הנשיא. בת שבע-עשרה. תיכוניסטית. סקס לפני נישואין. הריון בגיל העשרה. אירועים מסוג זה שכיחים למדי בארצות הברית, אבל ודאי שאינם מוסיפים לרזומה של מישהי ששמרנות הוא כרטיס הביקור שלה. הנערה ההרה לא תבצע הפלה, כמובן, אלא תינשא לאביו של הרך שברחמה. אפשר כבר לדמיין את כסיסת הציפורניים ואת הגידוף החרישי שמשלחים ראשי הימין השמרני באוויר לעברו של מקיין.

3. בתחילת הקריירה הפוליטית המהירה שלה שימשה פיילין כראש עיירית ואסילה שבאלסקה. בשנת 1996 אירחה בעירה אישיות חשובה: פאט ביוקנן, שמרן מובהק, קרא תיגר על מועמדותו של בוב דול לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית. ביוקנן, בדלן קיצוני, נחשב במקרה הטוב כאנטי-ישראלי. פיילין ענדה על בגדיה כפתור המכריז ''ביוקנן לנשיאות''. לאחר מכן טענה שלא תמכה בו אלא בסך הכול ביצעה מחווה במטרה לקדם בברכה את כל המועמדים לנשיאות המגיעים לעירה. ביוקנן עצמו תיאר אותה כתומכת. בפריימריז של 1996, מכל מקום, עלה בידי ביוקנן לזכות באלסקה – אחת מארבע מדינות בלבד שתמכו בו באותה שנה (יחד עם מיזורי, לואיזיאנה וניו המפשייר).

4. גם חובבי הטבע - שלא לומר חיות הבר - לא יאהבו את פיילין במיוחד. נוסף על התמיכה שלה בהתרת קידוחי נפט וגז בשמורות הארקטיות, היא גם הוציאה חוזה על הזאבים. במסגרת תוכנית של מדינת אלסקה לקיום בקרה על ריבוי טבעי של טורפים, אישרה המושלת – בעצמה ציידת נלהבת – הענקת תמריצים לציידים בסך 150 דולר לכל זאב שיצודו במסגרת המכסה המותרת. היא אף הגדילה עשות וביקשה להתיר ציד זאבים ממסוקים. תוכנית אחרונה זו עוררה סערה גדולה בקרב הירוקים ופעילי שימור הסביבה. הגיע הדבר לכך שציר בית נבחרים מקליפורניה הגיש הצעת חוק האוסרת על ציד זאבים ממסוקים. במאי 2008 אף התנגדה נמרצות להחלטתו של שר הפנים הפדרלי, דירק קמפת'ורן (בעצמו רפובליקני) להכריז על דובי הקוטב כמין המצוי בסכנת הכחדה. אפשר להמשיך כהנה וכהנה אבל העניין ברור: המאזניים של פיילין מכריעות לטובת האנרגיה ולא לטובת השימור.









מה עמדתה של שרה פיילין בנושאים הקשורים למדיניות חוץ וביטחון? לא ברור עדיין. אם אכן תמכה בביוקנן יתכן שמחשבתה היא בדלנית מיסודה – מה שלא יפתיע במיוחד את אלה המכירים את הלך הרוחות האלסקני הטיפוסי. לעומת זאת, לבוס מקיין - שלא נסוג מתמיכתו במעורבות בעיראק גם כזו הפכה למאוד בלתי-פופולארית בארצו - יש עמדות התומכות במעורבות נמרצת של אמריקה בעניינים בינלאומיים. מקיין הוא גם פרו-ישראלי בגישתו לסכסוך המזרח-תיכוני. עמדתה של פיילין בעניין זה, זו הרשמית לפחות, עדיין בלתי ידועה.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
תודה רבה על הסקירה המרתקת [חדש]
ע.   שבת, 30/08/2008 שעה 23:17 אתר אישי
אין ספק, מונית בזאת לכתבנו באלסקה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

LOL [חדש]
אבי   יום א', 31/08/2008 שעה 8:39
בתגובה לע.
אתר אישי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

LOL [חדש]
אורי קציר   יום א', 31/08/2008 שעה 9:45
בתגובה לאבי
אתר אישי
תודה על המינוי. אפשר לדון בנושא השכר?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

LOL [חדש]
אבי   יום א', 31/08/2008 שעה 10:00
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
בוודאי :)
אם היא הולכת להיות סגנית-נשיא, אני מניח שיהיה כדאי להיות ''המומחה הישראלי מספר אחת'' לה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה שאלות ברשותך [חדש]
סטודנט להיסטוריה   יום א', 31/08/2008 שעה 13:33
הייתי רוצה לשאול כמה שאלות על אלסקה שלא מצאתי עליהם תשובה:
1. מה אחוז האוכלוסיה הקבועה ומה אחוז האוכלוסיה שמתחלף?
2. יש פה עניין פוליטי מעניין מצד אחד שולטת המפלגה הרפובלקנית ובמיוחד החלק היותר ימני כלכלי שלה, ומצד שני מסבסדים את הדלק? האם זה בגלל קושי החיים באיזור שאפילו עניים אינם מעוניינים לעבור לשם?
3. מה עושים כל האנשים שגרים יחסית בבידוד, וכלי התחבורה העיקרי שלהם היה עד עכשיו מטוסים נוכח עליית מחירי הדלק.
4. איך עם מזג האוויר הקשה ומרחבים הענקיים אפשר להחזיק עיירה של 600 אנשים שהגברת ניהלה לפני היותה מושלת המדינה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה שאלות ברשותך [חדש]
אורי קציר   יום א', 31/08/2008 שעה 22:23
בתגובה לסטודנט להיסטוריה
אתר אישי
1. אין לי מושג למה כוונתך ב''אחוז האוכלוסייה שמתחלף''. זו שאלה מוזרה. באלסקה יש בערך 700 אלף תושבים. ,תושבים'' משמע שהם מקיימים את עיקר חייהם באלסקה. ארץ זו היא ביתם. יא אינה מחנה של נוודים.

2. עוד שאלה מוזרה. אחוז העניים באלסקה הוא מן הנמוכים בארה''ב זו מדינה מסודרת שהלוואי רבות כמותה. ואשר לעניין האחר - מתי הרפובליקנים אינם מוכנים לסייע לאוכלוסיה? איזה מין עיוורון מנחה אותך בהנחת המוצא הזו?

3. כנראה שאינך מכיר את הסביבה. רוב תושבי אלסקה מתגוררים בערים. 300 אלף איש מתגוררים באנקורייג', מה שהופך אותה לעיר גדולה יותר מחיפה, למשל. קרוב למאה אלף נוספים - בפיירבנקס. אלה ''המתגוררים בבידוד'' הם מיעוט קטן. לרבים מהם יש רשיון טיס. ההכנסה לנפש במדינה זו היא אחת הגבוהות באמריקה, כך שהם יכולים להרשות לעצמם לממן את הדלק. זו לא הוצאה גדולה כל כך כפי שאתה סבור.

4. הגברת ניהלה עיירה של 6700 איש ולא של 600. עיירה כזו אינה פרושה על מרחבים ענקיים אלא על כמה עשרות דונמים. מזג האוויר הקשה הוא עניין לחורף בלבד, וכמו במקומות אחרים - מסתדרים. מחממים, מתלבשים היטב ומצליחים לעבור את זה בשלום.

5. אם לכל אלה לא מצאת תשובה באינטרנט אני מפקפק אם אתה בכלל סטודנט להיסטוריה. זה נראה כמו שילוב של בורות וקנטרנות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קצת נעלבתי אבל תודה [חדש]
סטודנט להיסטוריה   יום א', 31/08/2008 שעה 23:53
בתגובה לאורי קציר
פניתי אליך בתור מומחה, ואני סטודנט להיסטוריה בקושי שנה. זכרתי שקראתי שמכיוון שחברות הנפט מעסיקות חלק ניכר מהתושבים אז יש תחלופה רבה של אנשים שבאים ממקומות שונים לעבוד באלסקה, ועוזבים אחרי שנה או כמה שנים חזרה למקום מגוריהם בגלל האקלים הקשה. דבר נוסף השאלה שלי לגבי העיירות הקטנות נבעה מכך שהאקלים הקשה במיוחד בחורף מקשה על העיירה לספק שירותים מגוונים במיוחד רפואים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צחוק הגורל [חדש]
אמיר ליברמן   יום א', 31/08/2008 שעה 23:31
אני חושב שהרפובליקנים עשו תרגיל מאוד יפה לדמוקרטים - הדמוקרטים דיברו הרבה על כך שהפעם תהיה להם מועמדת לנשיאות אישה, אחר כך הם דיברו שאובמה ימנה את הילארי לסגנית שלו.

והנה, בא מקיין ועושה את שהדמוקרטים לא הצליחו לעשות.

כמו שאני מכיר אותך, בטח תשלוף לי איזה מערכת בחירות ב 1905 שבה כבר הייתה סגנית נשיא או משהו, אבל בכל אופן - די אירוני שאם כל ''הנאורות'' הדמוקרטית, דווקא השמרנים הקדימו אותם הפעם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צחוק הגורל [חדש]
אורי קציר   יום א', 31/08/2008 שעה 23:52
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
דווקא לא. וולטר מונדייל עשה היסטוריה כשהיה לראשון שבוחר אישה כמועמדת לסגניתו בבחירות של 1984. מונדייל, דמוקרט, נחל אז הפסד צורב במיוחד לרונלד רייגן (אחד הגדולים והגורפים בתולדות הבחירות, אם לא הגדול שבהם). העובדה שבעלה של פרארו, ג'ון זקארו, הסתבך בכל מיני שערוריות ובעיות מס לא סייעה במיוחד לצמד מונדייל-פרארו.

לעניין קידום האוכלוסיות המקופחות: אל תשכח שאצל ג'ורג' וו. בוש כיהנה יועצת לביטחון לאומי שחורה, שהפכה אחר כך למזכירת מדינה שחורה. לא היו רבים כאלה בעבר, בוודאי לא בעשרות השנים האחרונות. הרמטכ''ל השחור הראשון, קולין פאואל, היה לאחר מכן לשר חוץ שחור במימשל בוש הבן. במלים אחרות, זה לא חדש. הרפובליקנים כבר מזמן הטמיעו את הצורך בשוויון פומאלי לאוכלוסיות מקופחות. דומני שאפילו הסנטור (לשעבר) האינדיאני-למחצה מקולורדו, בן נייטהורס, הוא רפובליקני. העובדה שכיום אין כמעט הבדל בתמיכה בייצוג שווה לנשים בי דמוקרטים לרפובליקנים היא זו שאפשרה, בין השאר, לג'ון מקיין לבחור באישה כסגניתו.

אגב, ההערה שלך מזכירה לי משהו. שמעתי פעם רב-שיח במכון לדמוקרטיה בו השתתפו, בין השאר, הח''כים דאז רובי ריבלין (ליכוד) ועוזי ברעם (עבודה). ריבלין חלק מחמאה לעבודה בכך שדוווקא מפלגה זו, שנודעה בהמצאת ''הועדת המסדרת'', הנהיגה לראשונה פריימריז חופשיים (אלה שבהן ניצח רבין את פרס ב-‏1992). ברעם החזיר במחמאה משלו כשהזכיר שאל מול אות ועדה מסדרת של המערך הנהיג הליכוד את שיטת בחירת השביעיות הרבה לפני הפריימריז של העבודה. במלים אחרות, כל אחד נתן למפלגה היריבה קרדיט על דמוקרטיזציה וקדמת יותר של החיים הפוליטיים. כשלעצמו, זה היה מחזה שהייתי רוצה לראות רבים כמותו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה [חדש]
יונתן   יום ג', 02/09/2008 שעה 19:00 אתר אישי
תודה על החשיפה לצפון (קלישאה קלישאה, אבל הייתי חייב. אני מוצף נוסטלגיה לימי מגי וג'ואל).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה [חדש]
אורי קציר   יום ג', 02/09/2008 שעה 19:09
בתגובה ליונתן
אתר אישי
אינשאללה תוחזר הסידרה מעוררת הגעגועים הזו במהרה בימינו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©