בטי פידלר מסגירה
יום ו', 22/08/2008 שעה 12:08
היא היתה יפהפייה. על כך אין חולקים. יש הטוענים כי מדובר ביופי זוהר, מסחרר, כזה המסנוור עיני גברים ומעורר טינת נשים. ואכן, גברים רבים חיזרו אחריה. אחד מהם אף היה מבכירי הספינה בה הפליגה. ולא הייתה זו סתם ספינה. ה''אף על פי כן'', שעזבה בספטמבר 1947 את חופי איטליה, נשאה על סיפונה מאות נוסעים שביקשו להגיע לארץ ישראל. ביניהם הייתה גם בטי פידלר, יהודיה ילידת הונגריה ששימשה כסוכנת של המודיעין הבריטי ונטלה על עצמה להסגיר את הספינה ואת אנשיה לידי שולחיה. יש המסרים שראו אותה משגרת איתותים במראה שבידה אל ספינות חולפות. כשלכדו הבריטים את הספינה, לאחר קרב קצר, ירדה עימם בטי והצביעה על מפקדי ההפלגה. הנוסעים ניסו לעשות בה לינץ' אך היא חמקה אל החוף, עלתה על מכונית ונעלמה. המסתורין קים גם כיום. היכן היא? מה עלה בגורלה?









מעפילי הספינה שלכדה. ניסו לעשות לינץ' במרגלת (מקור תמונה 1).

ריגול הוא תחום שסביבו נרקמה לא מעט רומנטיקה. במידה רבה ''אשמות'' בכך הוליווד ותעשיות מסך המושפעות ממנה. כשאני מספר זאת דומה שאינני מחדש דבר: ברבות מדראמות הריגול הסטנדרטיות ניתן לתאר, בתפקיד מפתח כלשהו, יפהפייה כלשהי, לעתים קרובות בעלת אופי פתייני. הדמות המזוהה ביותר עם עיסוקים מסוג זה היא כמובן זו של מאטה הארי האגדית (שבפועל הייתה מרגלת עלובה למדי, אבל נניח לזאת עכשיו), אבל לא חסרות נוספות. המציאות היומיומית אפורה כמובן בהרבה.

אחת מפרשיות הריגול הנשכחות הקשורות למאבק על עצמאות היישוב היהודי התחוללה דווקא בלב ים. זירת האירוע הייתה נחתת קנדית קטנה מדגם 147 TLC בנפח של שלוש מאות טון, שבימי מלחמת העולם הראשונה הובילה טנקים של בעלות הברית אל אתר הנחיתה בצפון אפריקה לצורך בלימת התקדמותו של רומל. לאחר המלחמה נקנתה על ידי חברת ספנות איטלקית לצורך הובלת תוצרת חקלאית. ב-‏1947, לאחר שכבר לא הייתה ראויה עוד לשימוש קרבי, נמכרה במחיר מבצע לשליח המוסד לעלייה ב' של ארגון ההגנה. ב-‏15 בספטמבר 1947 הפליגה הספינה מנמל פורמיה שבדרום איטליה, לא הרחק מנאפולי, כשעל סיפונה 434 מעפילים, ושמה פניה לארץ ישראל. שמה שונה ל''אף על פי כן'', במעין הצהרה מתריסה נוכח המאורעות הקשים שנתלוו להפלגתה של ספינה אחרת, גדולה בהרבה, ''יציאת אירופה'' (''אקסודוס'') שמה. שם הספינה היה אות וסימן לכך שכוונת ראשי ההגנה היא להוסיף ולדרבן את עליית פליטי אירופה לארץ ישראל – על אף השמירה הקפדנית של ספינות בריטיות על חופיה.

''אף על פי כן'' הפליגה ארצה כשהיא מוסווית כספינת סוחר מצרית המובילה כותנה. מפקד האוניה היה יצחק לנדאור. ה'גדעונים' היו חיה פיפרברג (בר מאיר) ויוסף לזרובסקי. מלווים נוספים היו אנשי הפלי''ם יהושע (אוסי) רביד, אלי שחר ומשה קרופניק. עד מהרה נודע לבריטים על אופייה האמיתי. ב-‏26 בספטמבר גילה אותה מטוס סיור בריטי כשהייתה כעשרים מייל צפונית לפורט סעיד. עד מהרה קרבו אליה משחתות בריטיות ומלחיהן התכוננו להשתלט עליה. המעפילים התארגנו לקרב פנים אל פנים. כשהחל הקרב הפנה ההגאי את ''אף על פי כן'' לעבר המשחתת הקרובה ופגע בה. הבריטים, רותחים מזעם, הגיבו בתקיפה קשה עוד יותר. בעשרים הדקות הבאות הם הפעילו נשק חם, הפריחו גז מדמיע והתיזו סילוני מים. מהיריות נהרג אחד המעפילים, נוח גולדפרב, ושניים נפצעו. שבעה נוספים נפצעו במהלך ההשתלטות הבריטית. הספינה הפגועה נגררה לנמל חיפה.

אלא שההשתלטות, אלימה ככל שתהיה, הייתה רק המבוא לחשיפתה של המרגלת ששהתה על ספינת המעפילים. היא פעלה בשליחותו של המודיעין הבריטי, שבאותה תקופה עשה מאמץ גדול לחדור אל תוך מחנות הפליטים היהודיים מאירופה במטרה להתחקות שם אחר פעילות שליחי ההגנה. בידי סוכנים אלה עלה ליצור קשר עם בחורה טובת מראה בשם בטי פידלר שהיא, בעצם, גיבורת המאמר הזה.









בטי פידלר נולדה בהונגריה. היא עלתה עם אימה לארץ ישראל. זמן מה לאחר מכן נישאה האם לקצין בריטי ששירת כאן. הקצין הפך לאביה החורג של בטי והיא התגוררה בביתו. לאחר מכן חזרה לאירופה, ניצלה מזוועת ההשמדה של יהודי הונגריה ומאוחר יותר התגלגלה לאחד ממחנות הפליטים היהודיים בגרמניה. בקיץ 1947 עלתה, יחד עם אחותה, על סיפון ''אף על פי כן''. מהסיפורים ששרדו מאז עולה כי לכמה מהנוסעים נראתה התנהגותה חשודה. היו שטענו כי ראו אותה מאותתת באמצעות מראה לספינות בריטיות חולפות.

היא הייתה יפהפייה. על כך אין איש מתווכח. גברים חיפשו את קרבתה ללא הרף. היא קשרה קשרים רומנטיים גם עם אחד המלווים מ''המוסד לעלייה ב'''. קשר זה עורר את תשומת ליבם של כמה נוסעים אחרים, שטרחו להזהירו מפניה. לא כולם האמינו להאשמות אלה. אבל לאחר שהשתלטו הבריטים על הספינה נחשף הכול. בטי פידלר ירדה איתם לבטן הספינה והצביעה על המלחים האיטלקיים ועל שניים מן המלווים, אנשי ההגנה.

מחנות המעפילים בקפריסין. בעקבות הפרשה שונו הנהלים והמלווים קיבלו הוראות ללוות את המעפילים גם למחנות המעצר (מקור תמונה 2).

אלי (כושי) שחר סיפר בזיכרונותיו על ההסגרה. ''ב-‏26.9.47 בשעת חצות כשאוניית המשחית חזרה אלינו וריכזה זרקור לירכתיים התברר שבטי נראתה ליד בתי השימוש עם פנס'', כתב, ''לאחר שנכבשנו על ידי הצי הבריטי היא ניגשה לאחד מהאנשים בלבוש שוטר בריטי שעלה על האוניה ודיברה עימו. מאוחר יותר בצירוף מלחי בריטים עברה במחסן והצביעה על רב החובל האיטלקי, הצוות האיטלקי ועל יוסקה שנאסרו. כשהגיעה אלי, משום מה לרגע היא נרתעה, ניצלתי את ההזדמנות והשתלשלתי לים מאחד החלונות. מזלי לא האיר לי פנים ולאחר חצי שעה של שחיה הופיעו סירות משמר של המשטרה וביקשו ממני לעלות. ניסיתי לברוח והם קפצו למים וניסו להטביע אותי, אז עליתי בכוחות עצמי. קיבלתי מכות ונזרקתי ללא הכרה למחסן האחורי. התעוררתי כשהעבירו אותי ל'אף על פי כן' שנגררה לחיפה. קיבל אותי איש הבולשת הבריטי. הוא שאל אותי האם אני ישראלי. עניתי בשלילה. לידו עמדה המרגלת, הוא שאל אותה מי אני והיא אמרה ישראלי – מפקד האוניה. העבירו אותי לחדר המאסר ושם פגשתי את שלושת האסירים ואת יוסקה האלחוטאי''.

שחר סיפר כי בתא המעצר מצאו הוא וחבריו תמונות של בטי פידלר ובצידן האחורי כיתוב באנגלית: ''הנ''ל עובדת בשרותנו, נא הגישו לה את מלוא העזרה''. החבורה העבירה את התמונות לאחת המעפילות וביקשה ממנה לשמור על התמונות במקום בטוח.

עם ערב נגררה ''אף על פי כן'' לנמל חיפה. אחד מאנשי הבולשת הבריטים נטל עימו את בטי פידלר וביקש להורידה אל הרציף לפני לפני הנוסעים האחרים, כדי שתוכל להרוויח זמן ולהיעלם מעיניהם. המעפילים שהבחינו בכך ניסו להתנפל על הבחורה ולעשות בה לינץ'. הבריטים הגיבו בכוח וכמה מעפילים נפצעו. בטי מיהרה לרדת מהספינה. מכונית המתינה לה ביציאה מהנמל. עד היום לא ברור מה עלה בגורלה. מקובל להניח שהבריטים הבריחו אותה מהארץ, כפי שעשו עם סוכנים יהודים אחרים שהופעלו על ידם, דוגמת היינריך ריינהולד מהאצ''ל.

הנוהג היה שהמלחים והמלווים מתחבאים בספינה בשעה שהבריטים מפנים את המעפילים מהספינה ומגרשים אותם לקפריסין. למחרת הגעת הספינה לחיפה הועלו המעפילים לאוניות הגירוש ''אמפייר קומפורט'' ו''אמפייר רסט'' ונלקחו למעצר במחנות החורף בקפריסין; המלווים שהסגירה בטי נלקחו לחקירה. אחד מהם, יוסף לזרובסקי, סיפר שהוא וחבריו הצליחו לברוח, להיטמע בין המעפילים ולהגיע עימם לקפריסין. מכל מקום, בעקבות ההלשנה של בטי פידלר ניתנה הוראה שהמלחים והמלווים יתערבו בקרב המעפילים ויגיעו עימם למחנות.

אחד מאלה שהצליחו לחמוק מהסגרה לבריטים היה אוסי רביד, ממלווי הספינה, שהתערב בין המעפילים והגיע עימם לקפריסין. ''לאחר כחודש ששהייתי בקפריסין הוברחתי על ספינה חזרה ארצה'', סיפר לימים בזיכרונותיו שפורסמו באתר הפלי''ם. ''התייצבתי אצל יגאל אלון וספרתי לו את כל קורותיי באונייה ונתתי לו את תמונתה של בטי. יגאל אמר שיוציא אנשים למפקדת C.I.D ביפו על מנת לחפש ולחקור אודותיה''.

רביד מספר שככל הנראה לא עלה בידי שליחיו של אלון לעלות על עקבותיה. '' זמן רב אחרי זה, כשהייתי בחזרה באיטליה, נודע לי שאחותה החורגת הגיעה לקבוץ כפר גלעדי לאחר שחרורה מקפריסין ושהתה שם כשנה וחצי. לאחר מכן נעלמה בירושלים במנזר ועקבותיה של בטי אבדו''.






אמר שיחקור את העניין. יגאל אלון (מקור תמונה 3).




אם גורלה של בטי פידלר היה להישכח הרי שגורל ''אף על פי כן'' היה שונה לחלוטין. לאחר עזיבת הבריטים צורפה אל שייטת הנחתות של חיל הים ושימשה כספינת אימונים ליחידת נחיתה של החיל בתקופת מלחמת העצמאות. לאחר מכן שימשה כאוניית בסיס לשייטת 11 (שייטת הנחיתה), עד להוצאתה משרות ב-‏1958. היא נותרה על עומדה בנמל במשך שנים ארוכות, מחלידה ונטושה. רבות מאחיותיה למשימת ההעפלה פורקו ונמכרו לגרוטאות. כשהוקם מוזיאון ההעפלה בחיפה היא הייתה כמעט הספינה היחידה שנותרה כאופציה לשחזור ספינת מעפילים. היא רותכה, נחתכה לארבעה חלקים וחלקים אלה הועברו אל מרגלות הכרמל ושם חוברו מחדש. חלקים מחדריה שוחזרו ורוהטו בפריטי ציוד שונים שהיו מקובלים אז בספינות מעין אלה. למעשה, זוהי הספינה המוכרת ביותר למבקרי המוזיאונים השונים הקשורים בתקופת ההעפלה משום ששחזורה הוא המוצלח ביותר.









אבל ברשותכם, הייתי מעדיף לשוב אל בטי פידלר. קריירת המודיעין שלה הייתה קצרצרה. העובדה שנחשפה על ידי הבריטים והצביעה בגלוי על מנהיגי הספינה והמעפילים שעליה ''שרפה'' אותה כליל. לאחר שחמקה מרודפיה נעלמה אל תוך ערפל ההיסטוריה ומאז שכחו אותה רבים. אם היה בכוונתה לבנות מחדש את חייה בארץ ישראל הרי שאותה הפלגה קצרה גזרה עליה גלות נצח בארץ אחרת. אם לא התכוונה לעלות ארצה אלא רק לבצע הפלגה חד-פעמית במטרה למלא משימה מסוימת – ובכן, זה כבר עניין אחר.

ככל הנראה, בעיני מפקדי הפלמ''ח לא הצדיקה הפעולה החד-פעמית של בטי פידלר השקעת מאמץ רב מדי כדי לאתרה. ובכל זאת, מסקרנת אותי השאלה מה עלה בגורלה של אותה בחורה. לאן ברחה? היכן השתקעה? האם נישאה והקימה משפחה? במה עסקה מאז? העם עודנה בחיים? האם צאצאיה – באם יש כאלה – מכירים את הפרק הקצר הזה בחיי אמם?

תעלומה.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מדהים.קשה להאמין שיהודיה,ניצולת המחנות,   אזרח.   שבת, 23/08/2008 שעה 11:27   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   דובי   שבת, 23/08/2008 שעה 19:01   [הצג]   [5 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©