קדימה, שיגידו כבר משהו
יום ג', 19/08/2008 שעה 21:15
מפלגת קדימה תקיים בקרוב את הפריימריז החשובים ביותר בתולדותיה. מי שינצח בהם לא יהיה מועמדה לראשות הממשלה; הוא יהיה ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. רק פעם אחת בתולדות המדינה קה שבסיטואציה של פרישת ראש ממשלה מכהן הלכה מפלגתו לבחירות פנימיות במטרה למנות לו מחליף. הבחירות הללו יכלו להיות הזדמנות טובה להוציא מארבעת המועמדים מחויבות רעיונית שחורגת מההצהרות הכלליות וחסרות המשמעות שאותן הן משמיעים כמצוות אנשים מלומדה מתחת לכל עץ רענן. אבל המציאות הישראלית אינה מעודדת זאתף פוליטיקאים שהתחייבו על מדיניות מפורטת וירדו לפרטיה באופן מדוקדק נאלצו לספוג לא מעט מהלומות כשהדבר חזר אליהם כבומראנג. וכך התברר פעם נוספת שלסחורות כמו גילוי לב ולתכנון רציני אין ותר מדי קונים בהווייה הפוליטית שלנו. האם זה יקרה בקרוב? אשרי המאמין









אהוד אולמרט יפרוש בחודש הבא מראשות הממשלה. כך אמר והתחייב קבל עם ואומה. הוא יהיה האדם השני בלבד בהיסטוריה של מדינת ישראל שפרישתו במהלך הקדנציה שאליה נבחר תביא לבחירת יורשו על ידי מפלגתו. זה קרה לראשונה ב-‏1983, זמן מה לאחר פרישתו של מנחם בגין מראשות הממשלה. מאחר ואיש לא העלה על דעתו להקדים את הבחירות בשל הפרישה בלבד, התכנס מרכז הליכוד לבחור לו יורש. יצחק שמיר, בתמיכת שר הביטחון משה ארנס, הצליח לגייס 59 אחוזים מקולות חברי המרכז והביס את מתחרהו היחיד, דוד לוי, שקיבל 41 אחוזים בלבד.

שני האנשים הללו היו שונים זה מזה תכלית שינוי. יצחק שמיר התנגד להסכמי קמפ דייוויד, שהיו ההישג הבולט ביותר במהלך הקדנציה וחצי של מנחם בגין כראש ממשלה, ולימים גיבש לעצמו דימוי של נץ טורף בתחום המדיני ושל סרבן כרוני בכל הנוגע להסדרים טריטוריאליים. דוד לוי, למעט התארגנות החישוקים האנטי-שמירית לה היה שותף (בצוותא עם אריאל שרון ועם יצחק מודעי) בסוף שנות השמונים – התארגנות שהציגה את שמיר כמי שנכנע ללחצים אמריקניים לבצע ויתורים משמעותיים לפלסטינים - שידר בדרך כלל מתינות מדינית, נכונות לפשרה טריטוריאלית משמעותית. באווירה של אז היו הבדלים אלה משמעותיים, בפרט כאשר שני המתמודדים היו יוצאי אותה מפלגה.

מופז ולבני. בהיעדר דרישה לעומק האמירות נותרות שטחיות. ובכלל, גילוי לב אינו משתלם בפוליטיקה שלנו (מקור תמונה)

למרות כל זאת, נותרה הצגת עמדותיהם עניין פנים-ליכודי מובהק. העימותים ביניהם, גם אלה שנועדו להבליט את ההבדלים הרעיוניים, היו מכוונים לתכלית פנימית בלבד. היה חשוב להם לזכות בתמיכתם של חברי הגוף הבוחר, הלא הוא מרכז הליכוד. לפיכך, התמקדו הקמפיינים שלהם בחברי המרכז ולא באזרחי המדינה כולה. למעשה, בודדו שמיר ולוי את מרכז הליכוד מכלל אזרחי המדינה ולא אפשרו לכלל הבוחרים להפעיל לחץ על חברי המרכז להצביע בעד אחד מהם בהתאם לעמדותיו האידיאולוגיות.

במישור הפורמאלי ניתן אולי להצדיק צעד שכזה בכך שבשיטת הבחירות שהייתה נהוגה אז – בחירה במפלגה שתקים קואליציה סביבה – הצביעו אזרחי ישראל ממילא עבור קואליציה ימנית בהנהגת הליכוד ואם אין מתוכננות בחירות לפרק הזמן הקצר שלאחר הסתלקותו של מנחם בגין אין גם טעם בהצגת עמדות מנוגדות בפני ציבור שממילא לא יוכל לשקלל אותן בתהליך אלקטוראלי. תפיסה זו הופכת את הצגת העמדות לציבור הכללי לכמעט מיותרת. חברי המרכז, כאמור, העדיפו את שמיר.









עשרים וחמש שנה חלפו מאז. מחצית היובל. ישראל היא מדינה אחרת. הנורמות הפוליטיות הנהוגות בה עברו שינויים והקצנות. ראשות הממשלה, פעם נחלתן הבלעדית של מפלגות בעלות ארבעים מנדטים לפחות, מצויה היום בידי מפלגה שבחלק מהסקרים מקבלת מחצית מהכמות הזו ואף פחות מכך. גורלה של מפלגה זו עדיין אינו ברור. אחד המתמודדים על ראשותה לא רצה לעבור אליה כשקמה ולדבריו, לפחות, החליט לאחר מכן להצטרף בהשפעת מייסדה חסר ההכרה. מתמודדת אחרת דווקא נמנתה על הגרעין המייסד שלה, אבל אינה פוסלת אפשרות של פרישה ממנה והקמת ישות מפלגתית מתחרה. שני מתמודדים אחרים מתגאים ברזומה שלהם, האחד בתפקידים המגוונים שמילא והאחר בעברו הביטחוני העשיר.

אף אחד מכל אלה לא טרח עד כה לעמוד באירוע פומבי ולפרט בגלוי מה עמדותיו בנושאים שעל סדר היום. הם יכולים לתרץ זאת בכך שעמדותיהם ידועות ושמעשיהם מעידים על אותן עמדות. לכל היותר באו לראיון של חמש עד עשר דקות באיזה אולפן טלוויזיה. אתמול, למשל, התארחה ציפי לבני באולפנו של עודד בן-עמי וענתה לשאלות שהפנה אליה כשזמן התגובה שלה מוגבל. אין צורך להרחיב על הפורמט הזה: שאלות קצרות, תשובות קליפיות, שלושים שניות לתשובה, אמירות מתוכנתות שמכוונות להעביר מסר של מקצועיות גבוהה ואמינות בלתי-מעורערת. אבל ככל שאני מעריך את יכולותיה של לבני, קצת קשה היה לבחון את המצע שלה לראשות קדימה. היא פשוט לא התבקשה לתת אותו. כל שהיה שם הוא ''למה את צריכה את זה'', ''אומרים עלייך שיש לך בעיות ביחסי אנוש'' ושאר שליפות שמתבייתות על דימויים ולא על אינפורמציה. למען הסר ספק, גם אם שאול מופז, אבי דיכטר ומאיר שטרית יבואו להתארח לשאלונים מסוג זה לא ניתן יהיה ללמוד מכך יותר מדי על אישיותם ועל האידיאלים המנחים אותם (בהנחה שיש כאלה). ברור לחלוטין שחמש דקות בתוכנית אירוח או במהדורת חדשות אינם בדיוק המקום המתאים להעמיק בו אל חקר צפונות המועמד.

חבל שקדימה אינה מחייבת את המועמדים לראשותה לפרט במדויק את המצע שלהם להנהגתה. לו היה הדבר תלוי בי, הייתי מחייב את הרביעייה הזו לענות על שאלון מפורט וארוך הדורש מהם לספר לא רק מה המטרות שאליהן ישאפו לחתור בתפקידם החדש אלא גם כיצד בכוונתם להשיגן.

קחו, למשל, את המשפט הבא. המועמד שכתב אותו מציע ''לטפח את הכשרון והידע החל משלב החינוך. לאפשר לכל תלמידה ותלמיד להנות מהתנאים האופטימליים, קרי, תשתיות תומכות מתאימות וצוות מורים מצוין''. למועמד קוראים שאול מופז. המטרה, כמובן, ראויה ביותר. אבל מאחר ומופז משמש כחבר ממשלה מזה מספר שנים, עליו לדעת שתחום החינוך סובל מתשתיות בעייתיות, תוכניות לימוד שעוברות רידוד ופוליטיזציה, כוח אדם בינוני – וכמובן תיקצוב לקוי. איך, עם כל המגבלות הללו, יגבש מופז ''תנאים אופטימליים''? כיצד יטפח ''כישרון וידע''? האם יסכים להפנות לחינוך תקציבים ממשרד הביטחון, למשל? ואולי יתעל לתחום זה כספים שיחסוך לאחר שיביא לקיצוץ בקצבאות הילד החמישי השישי והשביעי? האם יסכים, בשם התמיכה בטיפוח הכישרון והידע, להתעמת עם ש''ס ועם יהדות התורה? ובכלל, האם אותו טיפוח הוא נחלתו של פלח תלמידים מוגבל או שהוא כולל גם את המיגזר החרדי? והאם כדי להשיג את הטיפוח הזה בכוונתו לאלץ את החינוך הממלכתי ואת מעיין החינוך התורני להחיל אצלם את תוכנית הליבה? וכיצד יש בדעתו להעלות את איכות המורים? באמצעות העלאת רף הקבלה לעבודה? אולי באמצעות העלאת שכר נוספת? ומהיכן ייקח את המימון לכך?

איך מציע מופז לפתור אל הבעיות הללו אין לי כל מושג. הוא פשוט לא מתייחס לעניין הזה. במציאות הקיימת גם אין מי שיחייב אותו לעשות זאת. ושוב – הציטוט ממנו מובא כאן כדוגמה בלבד. אתר האינטרנט הרשמי של ציפי לבני לא נותן לנו יותר מידע. לדיכטר ושטרית אין אתרים אישיים והחומר שיש עליהם באתר קדימה דל למדי ומסתכם במעין ''אני מאמין'' כללי וקונסנזואלי של כמה שורות. ושוב – ספק אם היו יכולים להרשות זאת לעצמם לו הייתה קיים כלל מחייב כלשהו המחייב אותם לפרט יותר ולהתייחס לדרכי המימון והביצוע של הצעותיהם. ספק אם היו יכולים להרשות זאת לעצמם לו הייתה הנורמה הפוליטית המקובלת כופה עליהם להקים אתר אישי המסביר במדויק את מדיניותם העתידית וכיצד להוציאה מן הכוח אל הפועל.

שיהיה ברור: לא כדאי לטפח אשליות בעניין זה. לא חסרים פוליטיקאים שנכוו מניסיון להסביר במדויק את תוכניותיהם. אחד הסובלים הגדולים מעניין פירוט הכוונות היה אדם שדווקא הבהיר היטב מה עומד להיות על סדר יומו העתידי ביום שלאחר בחירתו. אני מתכוון לעמיר פרץ, שציבור בוחריו הפוטנציאלי הטמיע לחלוטין את המחויבות שלו לסדר יום חברתי רחב – ודווקא משום כך התאכזב אותו ציבור כפל כפליים כאשר בחר פרץ לכהן כשר ביטחון דווקא. לו היה פרץ מטפח גם אג'נדה ביטחונית במקביל לזו החברתית יתכן שהמהלומה מדעת הקהל לא הייתה כואבת כל כך. אבל פרץ לא עשה את זה. ואז באה מלחמת לבנון השנייה ובעקבותיה דוח וינוגרד על שני חלקיו, ופרץ נאלץ לוותר גם על התפקיד היוקרתי הזה.

השיעור הכואב הזה הבהיר פעם נוספת, למי שעוד היה צריך הבהרה שכזו, שגילוי לב מלא ביחס לכוונות הביצוע של המתמודד אינם משתלמים ציבורית ואלקטוראלית. העמימות, בהקשר זה, עדיפה. היא מאפשרת לפרש בדיעבד כל אמירה כפולת משמעות ככזו המייצגת כוונה מקורית טהורה כלשהי. לא כל שכן כשמדובר במפלגת מרכז שקורצת לבוחרים משמאל ומימין כאחד. למעשה, התגובה הציבורית לכך אינה מעודדת שום פוליטיקאי לעשות צעד דומה בעתיד, שכן גילוי לב אינו נחשב אצלנו כסחורה פוליטית בעלת ערך כלשהו. הוא רק מעודד התקפות עזות יותר על המועמד מצד יריביו.









ושוב: להצהרת כוונות מפורטת מעין זו יש משמעות רבה מהמקובל משום שמי שייבחר לראשות קדימה יהפוך לאלתר להיות ראש הממשלה. מותר להניח, למשל, שמדיניות ה''שלום תמורת שלום'' של מופז בנוגע לסוריה ולבנון, למשל, שונה מהותית מהמדיניות שעליה חושבים לבני ושטרית. אבל בהיעדר מצע מסודר, כל שנותר הוא להסתמך על הצהרותיהם בכלי התקשורת.

כמפלגה, קדימה לא תאלץ איש מהמועמדים להנהגתה לספר על כוונותיו יותר מכפי שהוא בוחר לעשות מלכתחילה. הדבר תלוי במועמדים עצמם. אם יעשה זאת מישהו מהם, יהיה בכך משום שינוי שירענן קצת את המערכת הפוליטית היגעה והדוויה שלנו ויעניק לו – מבחינתו לפחות – קרדיט של פוליטיקאי רציני ובעל נכונות להתחייב על רעיון כלשהו. אשרי המאמין.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מאמר מצוין   אדר   יום ד', 20/08/2008 שעה 1:05   [הצג]
(ללא כותרת)   יגאל לביב   יום ד', 20/08/2008 שעה 6:28   [הצג]
מאמר טוב   שמעון   יום ד', 20/08/2008 שעה 7:49   [הצג]
מאה שמונים מעלות   אלדד   יום ד', 20/08/2008 שעה 9:52   [הצג]   [2 תגובות]
Rabin/Peres 1974 was the first case   Dedicated reader   יום ו', 22/08/2008 שעה 3:36   [הצג]
קדימה לתדמית   ערן עסיס   שבת, 23/08/2008 שעה 23:11   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©