''אני, סמיר קונטאר''
יום א', 29/06/2008 שעה 21:46
אני שונא ציונים. יהודי שחי בישראל הוא ציוני. הוא מבצע פשעי מלחמה נגד הפלסטינים, שהם אחינו הערבים. ולכן הוא בעצמו בן מוות. כל הערבים צריכים להזהות עם הפלסטינים ולחסל את הציונים הפושעים. זה בדיוק מה שהיה לי בראש כשהובלתי עוד שלושה מחברי אל הפשיטה המפורסמת ההיא, שהרבה חשיבה צבאית עמדה מאחוריה והרבה תכנון מדוקדק הושקע בה. שימו לב למורכבותה: אימונים קפדניים, שרשרת פיקוד מסודרת, הפלגה בים סוער אל המעוז הישראלי בעיר הגבול ההיא, ירי על רכב חולף, השתלטות על בית מגורים, חיסול הציונים המתגוררים בו. אל ייקל הדבר בעיניכם, זוהי פעולה מסובכת. ואני, שעמדתי בראש הפעולה הזו, זכיתי לתהילה שאפילו אנדי וורהול לא חלם עליה; לא חמש עשרה דקות, אלא שלושים שנה. וכל זה בגלל שחיסלתי גבר ציוני ואיזו ילדה שבכתה על החוף. היה שווה.









שמי סמיר קונטאר. ב-‏20 ביולי אהיה בן ארבעים ושש. זמן טוב להתחיל בו חיים חדשים. בגיל הזה רבים מקציני הצבא הציונים יוצאים לפנסיה ונהנים מהחיים. גם אני הייתי בשירות צבאי במשך עשרים ותשע השנים האחרונות. הייתי אסיר לבנוני בכלא הציוני. נשביתי במהלך פעולה צבאית שביצעתי יחד עם שאהידים אחרים מהארגון שלנו. עכשיו אני חוזר הביתה.

אני רוצה לספר לכם כאן את קורות חיי. רבים מכם יודעים על כך משהו, אבל עכשיו אעשה זאת בצורה מסודרת.

נולדתי וגדלתי בכפר עביה שבהר הלבנון, סמוך לנמל התעופה של ביירות. היו לי עוד שני אחים וארבע אחיות. המשפחה שלי נחשבה לאמידה למדי, נורמטיבית. אנשים שקטים, לא פוליטיים, בסלון הבית היתה תלויה תמונה של כמאל ג'ונבלאט, המנהיג הדרוזי המנוח. אבל מעורבות פוליטית לא היתה. אבי היה איש מתון. שף שעבד בחברה בינלאומית. תחילה בלבנון, אחר כך בערב הסעודית. היה מגיע הביתה אחת לשלושה חודשים. אמא הייתה עקרת בית.

הגיבור שרצח פעוטה בת ארבע. סמיר קונטאר (מקור תמונה).

בעצם, חבל לחזור על כל זה. ממילא זה לא רלוונטי. לפני גיל חמש עשרה הלכתי לקורס לוחמים של הפתח. אחר כך הצטרפתי לארגון של אחמד ג'יבריל. כשהתפלגה משם חזית השחרור הפלסטינית של אבו עבאס הלכתי איתם. עשיתי קורס קצינים והצטרפתי לחוליה שהלכה לבצע פיגוע. המטרה היתה להשתלט על אוטובוס בין בית שאן לטבריה ולדרוש את שחרורם של פלסטינים שנכלאו בארץ. היינו אמורים לחצות את נהר הירדן בשחייה ואז להשתלט על האוטובוס. אלא שכבר בגבול, כנראה בעקבות הלשנה, חיכו לנו אנשי מודיעין ירדנים. נעצרנו מיד, נחקרנו ונכלאנו. הייתי עצור במשך 11 חודשים. שוחררתי בדצמבר 1978.

אחר כך ביקש ממני אבו עבאס לעמוד בראש חוליה שבה יהיו עוד עוד שלושה אנשים: אחמד אל-אבראס, עבד מג'יד אסלאן ומהנא סלים. הוא אמר לי שאנחנו צריכים לפגוע באוטו. כל אוטו. מה שיעבור. שאחר כך אנחנו צריכים להגיע לאיזה בית, כל בית שהוא, לחטוף משם אנשים ולשוב איתם ללבנון כדי שיהיו בני ערובה.









הגענו עם סירה לנהריה. הייתה שעת חצות. חושך מוחלט. כשהלכנו לאורך החוף התקרב אלינו מישהו. ראינו שזה שוטר ישראלי. דפקנו בו כדור והוא מת. המשכנו לנהריה. מבצע נאסר, כמו שאבו עבאס קרא לפעולה שלנו, הגיע לשלב הקריטי ביותר שלו.

היה ברור לי שאני רוצה להרוג יהודים. נכון, אני לא שונא יהודים, אבל אין לי שום דבר נגד ערבים שהכרחתם אותם להיות אזרחים ישראלים. היהודים הם הגרעין הלוחם שלכם.

הגענו לאיזה בית בנהריה. היה ברור לנו שאנחנו חייבים לפעול מהר כי מישהו בטח כבר הבין שיש כאן שוטר הרוג ועוד מעט כל ישראלי שיש לו כלי נשק ירדוף אחרינו. ירינו על אחת הדלתות וזרקנו עליה רימונים. פרצנו פנימה ומצאנו שם בחור צעיר וילדה קטנה. ידענו שיש שם בטח גם אישה ואולי עוד ילדים. כמה מאיתנו החזיקו את האבא ואת הילדה והאחרים חיפשו אותם. ירינו כדי להפחיד אותם ולהכריח אותם לצעוק ממקום המחבוא שלהם, אבל לא שמענו כלום. אחר כך סיפרו לי שהאמא הסתתרה עם עוד איזו ילדה והשתיקה אותה כדי שלא תבכה. הילדה נחנקה ומתה.

הילדה שתפסנו התחילה לבכות. בא לי לתקוע בה כדור, אבל החלטתי להתאפק. יהיה זמן לזה אחר כך. האבא ניסה להרגיע אותה ואמר לה שהכל יהיה בסדר. הוא לא ידע אז מה אנחנו מתכננים עבורם. כיוונתי עליהם את הנשק שלי ואמרתי להם לזוז לכיוון הים. הילדה בכתה שהיא רוצה את אמא. אבל לא היה לפי זמן להיכנס שוב לדירה ולחפש גם אותה.

כשהגענו אל החוף סימנתי לחברים שלי שהגיע הזמן לגמור את הסיפור עם הגבר הזה, שבטח היה חייל בצבא הציוני ואולי גם הרג ערבים חפים מפשע. יריתי בגבו והוא התמוטט על החול. לא יכולתי להרשות לו להישאר בחיים. סחבתי את הגופה שלו אל הים, דחפתי את הראש שלו פנימה והחזקתי אותו ככה כמה דקות עד שהייתי בטוח שהוא מת.

החזקנו את הילדה הקטנה שעמדה וצרחה שם ככה שכמעט כל העולם שמע. שתראה, הפושעת הזו, מה קורה לאנשים רעים כמו האבא שלה. היה ברור לי שגם איתה נצטרך לסגור את החשבון. זה היה הדבר האחרון שרציתי שהיא תזכור, הילדה הזאת. שאבא שלה כבר לא יכול לשמור עליה. שאין מי שיכול לעצור את גיבורי חזית השחרור הפלסטינית.

ואז ניגשתי אל הקינוח. הלכתי אל הילדה הבוכה, גררתי אותה אל סלע ורוצצתי את ראשה עליו. בהתחלה היא צרחה וקראה בבכי לאבא ולאמא שלה שיעזרו לה אבל אני לא נכנעתי לסחיטה הרגשית הזאת והמשכתי. אחר כך, כדי להיות בטוח שהיא מתה, לקחתי את הרובה שלי ועם הקת הכיתי בראשה כמו באמוק והוא הוטח שוב ושוב אל הסלע, כשהעיניים הגדולות שלה מפסיקות לראות והפה שלה מתעוות בכאב איום. הייתי אחוז טירוף. ירד לה המון דם. אבל זה מה שקורה כשנתקלים בנו, הלוחמים הפלסטינים הגיבורים. אנחנו, אין לנו אלוהים. שלא יצפו מאיתנו לרחמים. גם לא תינוקות בנות ארבע.

אתם יודעים מי הכי הרגיז אותי באותו יום? הבוגד הדרוזי. אתם לא יודעים על מי אני מדבר, נכון? אז אני אספר לכם. קראו לו יוסף משלב. אחר כך הוא היה גנרל בצבא הישראלי. הוא תפס אותי והכניס לי כזו סטירה שאפילו אבא שלי לא נתן לי. חתיכת בוגד שכמותו. בושה לראות ערבי כמוהו שמשתף פעולה עם הפושעים הציונים. אצלנו כבר היו מעמידים אותו עם הגב אל הקיר.

שניים מהחברים שלי נהרגו מיריות הציונים. אחר כך הביאו אותי ואת אחמד למשפט. הם רצו לדון אותי למוות, הטיפשים האלו, אבל החוק המפותל והמסובך שלהם לא איפשר את זה. אני בז לאנשים חלשים כאלה. אני הלכתי אל משימת הגבורה שלי בידיעה ברורה שלא אחזור ממנה חי. והם, הרכרוכיים האלה שהמערב הדקדנטי ניוון את מחשבתם והפך אותם לדמויות רופסות וחיוורות, שומרים עלי בחיים.

אחר כך, בכלא, הבנתי שאני כנראה חכם יותר מכל האסירים האחרים,האנאלפביתים הפלסטיניים שבאו ממחנות הפליטים ומעולם לא למדו שום דבר ולא ידעו להסביר אפילו לעצמם מה הפילוסופיה שבשמה הם נלחמים. אבל אני הייתי אחר והם הבינו את זה. משכיל, רהוט, רציני, כמעט הוגה דעות. הפכתי לאסיר הביטחוני הוותיק והמוערך ביותר. הייתי כל כך מוערך שהיה ברור שמתישהו מישהו יתחיל לדרוש את שחרורי. וזה קרה. ובנוסף לכל זה הישראלים גם נתנו לי לעשות תואר אקדמי באוניברסטה הפתוחה. אפילו התחתנתי והבאתי ילדים לעולם. מה אתם יודעים.

היום אני גיבור לאומי בלבנון. חיזבאללה, הכוח הפוליטי החזק ביותר שם, הפך אותי לאישיות נערצת. אז נכון, אני חילוני עם עבר מרכסיסטי והם שיעים משוגעים שמעבירים את החיילים שלהם שטיפות מוח תוצרת איראן, אבל אחרי שביליתי את כל חיי הבוגרים בכלא הישראלי נדמה לי שאני זכאי לקצת הערצה.

אני יכול עוד להמשיך ולספר לכם על תולדות חיי, אבל נדמה לי שאת הבסיס הבנתם. אני גיבור ערבי. הרגתי ישראלי בן עשרים ושמונה ורוצצתי את ראשה של תינוקת בת ארבע. זו הייתה פעולה צבאית ממדרגה ראשונה. היא השיגה את שלה. עובדה, עד היום אין ישראלי שלא מדבר עליה ולא מזכיר אותה. כשאני חושב על זה, אולי זה בגלל שהרגתי את התינוקת ההיא. אם הייתי הורג רק את אבא שלה אף אחד לא היה זוכר את זה.

פעם הייתי שום דבר. סתם עוד ילד דרוזי מהרי הלבנון. היום אני גיבור בגלל שרצחתי ילדה קטנה. לא חמש עשרה דקות של תהילה קיבלתי אלא שלושים שנה כאלה. בעוד כמה ימים אעמוד על במות ענק ורבבות מעריצים יריעו לי ויקבלו את פני כאל. ערוצי טלוויזיה מכל העולם ירדפו אחרי וירצו לראיין אותי. קלוז-אפים שלי יפארו את שבועוני החדשות הנחשבים ביותר. תיכוניסטים מסוקסים ובנות ענוגות יתלו תמונות של בחדריהם. כל משפט של יצוטט בהרחבה ויהפוך לסלוגן של עזוז וגבורה. שמי יינון לנצח בתולדות לבנון ופלסטין. ילדים ילמדו עלי מספרי ההיסטוריה. היה שווה.









למען הסר ספק, הטקסט הזה אינו מצוטט במדויק מפיו של האיש שבפיו הושם. הוא נובע ישירות מהעידנא דריתחא בו אני שרוי ברגעי כתיבה אלה. מי שרוצה להעיר לי על עניינים של טעם, מתבקש לעשות זאת במייל.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
עצוב ואכזרי [חדש]
ליאת   יום א', 29/06/2008 שעה 22:08
עצוב מאוד, אכזרי מאוד, אבל פוגע בדיוק במקום הנכון, ממש בקישקעס.

ברגעים שכאלה, אחרי קבלת החלטה על עסקאות חליפין, נוטים להתרכז במי שנקבל ואילו הזיכרון על מעשי הזוועה של קונטאר מתפוגג ונעלם בערפילי הזמן. תודה שהזכרת לנו, גם אם זה היה עצוב ואכזרי כל כך, מה קרה שם ובמה ''גבורתו'' של קונטאר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סמיר והסיוטים [חדש]
אלמוני   יום ב', 16/08/2010 שעה 12:10
בתגובה לליאת
הילדה שסמיר רוצץ את גולגלתה סהכ בת 4 הילדה שלי הילדה שלך הילדה של החותך סהכ בת 4 ולחשוב על זה שהאבא נורה בגבו ואחרכך הוטבע בים וכל זה וכל זה לפני עינייה של הילדה בת ה4 מה עבר על הילדה שזועקת למראה עינייה ולחשוב שאנכנו יכולנן להיות במקומם ולא לשכוח היתה לילדה גם אחות שנחנקה למוות עיי האמא טרגדיה אין סופית למי שנשאר חי ולחיות מחדש בסיוט הזה אבל בזה הסיים אני מברך ומודה לאל שסמיר קונטאר נשאר בחיים כי אני יודע שהסיוט של עיניו בלרוצץ את גולגולתה של הילדה הזועקת תמיד תשוב לבקרו ומזל טוב ליום ההולדת של בתך סמיר בתך בת ה4
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עיסקה גרועה [חדש]
אלעד כהן   יום א', 29/06/2008 שעה 23:41
כל כך נכון. ועיסקת השבויים הזאת כל כך לא הגיונית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך נכון [חדש]
יובלוג   יום ב', 30/06/2008 שעה 0:29 אתר אישי
ועדיין, עיסקת השבויים הזאת הכי הגיונית בעולם.

מצד אחד, הזעזוע והקרביים המתהפכים עקב העובדה שבן-בליעל, חלאת המין האנושי וכל תיאור אחר שניתן לו רק יעשה עימו חסד הולך להשתחרר ולקבל כבוד מלכים בלבנון.

אבל מצד שני - יש לנו לפני הכל את החובה המוסרית לחיילנו שלנו, שצריכים לחזור. חיים או מתים. בכל דרך שהיא. זאת לא פעולה רגשית בלבד - זו גם פעולה רציונאלית. כל חייל ישראלי צריך לדעת שאם ייחטף המדינה תחזיר אותו ולא תיתן לו להינמק בשבי. זה כבר לא רק הכאב של המשפחות (שגם הוא מהווה כאן שיקול), מדובר כאן גם על חוסנו של הצבא שלנו. קל מאוד להיות גיבורים מרחוק ולהגיד שצריכים להיות חזקים ולא להיכנע לדרישות - אבל בסופו של דבר הממשלה מחוייבת לחיילים שהיא שלחה, ואנו בתור הציבור שבחר את הממשלה ששלחה אותם - מחוייבים אליהם גם כן.

אגב, בעסקת חילופי השבויים בה הוחזר סוחר הסמים הבוגד תמך מרבית הציבור הישראלי. אז כשמדובר בחיילים שלנו, אין לי ספק בכלל מה צריכה להיות העמדה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך נכון [חדש]
אורי קציר   יום ב', 30/06/2008 שעה 0:40
בתגובה ליובלוג
אתר אישי
בעיסקה הזו יש הרבה רגש ופחות מדי היגיון. במקרה של טננבאום, כמו במקרה של גלעד שליט, מחזיקי בני הערובה הביאו הוכחות לכך שהם בחיים. בשל כך הם זכו לקבל מישראל תמורה של אנשים חיים. החשוב ביותר הוא להציל חיי אדם. גופות, עם כל הסימפטיה לרצונן של משפחות להביא את בניהן לקבורה בישראל, הן משניות בחשיבותן.

ואשר לחוסנו של הצבא - הוא ייפגע יותר אם אויביו יבינו שלאחר שנקבע שישראל מוכנה לשלם באסירים חיים תמות גופו אין להם אלא לחסל את שבוייהם הבאים ולדרוש תמורתם אסירים חיים. אנשים רגישים כמוך תמיד יצדיקו עסקה כזו בנימוקים הומינטאריים. אבל מה לעשות, יובל, והאינטרס הלאומי של ישראל אינו נשען אך ורק על שיקולים אמוציונאליים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך נכון [חדש]
קואלה   יום ב', 30/06/2008 שעה 4:48
בתגובה לאורי קציר
בעיסקה הזאת אין שום היגיון. עצם העובדה, שבמסגרת משא ומתן מזרח תיכוני לא דרשנו אות חיים לפני התקדמות, מעידה אלף עדים על הרפיסות שלנו. הרי גם לצד השני יש אינטרסים ולהיטות להוכיח עצמו, אז למה לא למנף את זה? עצם העובדה שעופר דקל טרח שנתיים על עיסקה, לא אומר שהיא מוצלחת.

בואו גם נזכור שהשבויים יצאו למשימתם על מנת להגן עלינו, אזרחי ישראל. אם בסופו של יום אנחנו נפגעים בגלל שחרור מרצחים, אולי לא כדאי להוציא חיילים למשימות ביטחון שמא ייפלו בשבי?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך לא נכון קואלה [חדש]
אתגרס   יום א', 06/07/2008 שעה 22:05
בתגובה לקואלה
(קראתי את התגובות רק עד כאן בינתיים)

אמרת: ''עצם העובדה, שבמסגרת משא ומתן מזרח תיכוני לא דרשנו אות חיים לפני התקדמות...''

הסיבה שדבר לא זז כבר שנתיים היא בשל העובדה שדרשנו אות חיים לפני התקדמות. ואם היינו ממשיכים לדרוש - דבר לא היה זז גם עוד חמש שנים, או עשר שנים. לבסוף הם היו חוטפים חייל נוסף.

המחיר שסוכם פה הוא זול: רוצח שפל - שהיה קטין בעת ביצוע הרצח, וישב בכלא 29 שנים שזה כמעט נצח - שעצם היותו גיבור בעיניהם שמה אותם ללעג ולקלס בעיני כל אדם שעיניו בראשו, ועוד ארבעה מחבלים שנשבו לאחר החטיפה, ועוד גופות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך לא נכון קואלה [חדש]
אורי קציר   יום ב', 07/07/2008 שעה 8:53
בתגובה לאתגרס
אתר אישי
מצטער, אבל אני לא מסכים לדעתך. הדבר הבסיסי ביותר בעסקת שבויים הוא ששני הצדדים ידעו מראש על מצב השבויים טרם החלפתם. המצב הזה אינו סימטרי. הרי בחיזבאללה יודעים שקונטאר חי. איש לא ניסה להסתיר את מצבו ולא עמעם את העובדה הביולוגית הפשוטה הזו. להבדיל, הרי גם החמאס אינו מסתיר את העובדה שגלעד שליט חי; אדרבא, הוא אף עושה מאמצים כדי להעביר מידע אמין על שלומו ובריאותו מתוך אמונה שככל שיהיה מצבו שפיר יותר כך תהיה ישראל מוכנה להתגמש במו''מ על מספר האסירים שתשחרר וזהותם.

הלקח שאפשר ללמוד מהנסיגה הטוטאלית אפילו מהרצון לדעת אם השבויים בחיים הוא שלהבא לא יהיה טעם בכלל לשמור על שבויים כאלה בחיים. בניגוד לדעה שנשמעה כאן, מניעת חטיפות היא בלתי אפשרית. אלא שעל החטוף הבא לא יהיה הכרח לשמור חי. אחרי שיסחטו ממנו בחקירה את כל מה שניתן יעמדו ויתקעו כדור בראשו (בהתחשב בעובדה שאל-קאעידה חודר בעקביות לשדרות השלטון בעזה, נראה שגם שיטת העריפות המצולמות בווידיאו עלולה להיכנס לשימוש). ממילא ישראל מוכנה לשלם תמורת גופות את אותו המחיר שהיא מוכנה לשלם עבור חיילים חיים. ובכן, מדוע לא להרוויח חלל ציוני אחד נוסף?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך לא נכון קואלה [חדש]
אתגרס   יום ב', 07/07/2008 שעה 14:06
בתגובה לאורי קציר
אורי, מה שאתה אומר לא פותר לנו את הבעיה. אז נבהיר להם שאין משא ומתן ללא מידע, והם יסרבו, ואז מה? ננתק קשר? לכמה זמן בדיוק, עשרים שנה?

לא נסוגנו מהרצון לדעת אם הבנים בחיים, פשוט הבהרנו להם שאם אין מידע אנו מניחים שהם מתים - כך הבנתי - ולראיה המחיר הזול (כאמור, קונטאר לא ביצע את מעשי הרצח הללו במילניום. בישראל מקובל לשחרר רוצחים לאחר תקופות ארוכות. אני לא רואה פה ניצחון אמיתי של חיזבאללה).

ובוודאי שיש הבדל במחיר, הרי עבור אדם חי אנו משחררים מספר תלת ספרתי של אסירים. גם החמאס וגם חיזבאללה יודעים מה ההבדל, יודעים שיש הבדל. אם הם ירוויחו חלל ציוני נוסף, הם יפסידו בגדול בעסקת השחרור. לא ברור לי כיצד הגעת למסקנה ש''...ישראל מוכנה לשלם תמורת גופות את אותו המחיר שהיא מוכנה לשלם עבור חיילים חיים'' - הרי אם היינו מקבלים סרט וידאו המציג את רגב וגולדווסר בחיים, המחיר היה גבוה עשרת מונים.

אני מסכים שלא ניתן למנוע חטיפות עתידיות. לכן יצאנו למלחמה, שזה בעצם הצעד ההרתעתי ביותר, האין זאת?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך לא נכון קואלה [חדש]
אורי קציר   יום ב', 07/07/2008 שעה 17:22
בתגובה לאתגרס
אתר אישי
אני מניח שאפילו לחיזבאללה אין עניין להחזיק אצלם שבויים - חיים או מתים - במשך עשרים שנה. מקרה רון ארד הוא היוצא מן הכלל שאינו מעיד בשום צורה על הכלל. אני לא זוכר משא ומתן שבו לא היה ידוע לשני הצדדים מראש אם המועמדים להחלפה חיים או מתים.

אשר לניצחון - הוא אינו רק עניין של מתן פרשנות לעובדות. הוא גם - ואולי בעיקר - עניין של תדמית. המצרים והסורים טוענים עד היום שניצחו במלחמת יום הכיפורים למרות ששום מכשול משמעותי לא עמד בין צהל לבין הטלת מצור על ערי הבירה שלהם. תדמיתית, הם הצליחו ליצור את הרושם שניצחו במלחמה הזאת. כך גם לגבי עסקת השבויים: אם בראשית התהליך החיזבאללה חוטף חיילים, מנהיגו מצהיר שהחטיפה מיועדת להשיב הביתה את סמיר קונטאר ובסופו של עניין קונטאר חוזר תמורת שלושה שתי גופות - אז כן, זהו בפירוש ניצחון תדמיתי של הצד השני. אני סבור שזהו גם ניצחון עובדתי, אבל כאן עמדותינו חלוקות.

אם ישראל מניחה שהשניים מתים - אין כל הצדקה לשחרר תמורתם אסירים חיים. אם המחיר של השארת אחד מקלפי המיקוח הטובים ביותר שיש לישראל בכלאו הוא השארתן של שתי גופות בטריטוריה לבנונית - ככל שזה נשמע לך בעייתי, אני סבור שזה מחיר כדאי.

ולקביעה האחרונה שלך: אם היינו מקבלים הוכחה חותכת שרגב וגולדווסר בחיים הייתה הרבה פחות בעיתיות בשחרורו של קונטאר. ישראל כבר שילמה מחיר יקר בעבר עבור שבויים חיים ושחרורו של קונטאר היה נתפס צעד כואב אבל כמעט בהגדרה גם הכרחי. אגב, גם כאן היה זה בוודאי מתפרש כניצחון של נסראללה אבל דעת הקהל הישראלית הייתה נוטה יותר להתעלם מהעניין הזה ולתמוך בהשבת החיילים לארץ גם תמורת מחיר יקר במיוחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך לא נכון קואלה [חדש]
אתגרס   יום ג', 08/07/2008 שעה 16:36
בתגובה לאורי קציר
אורי, אשאל אותך שאלה פשוטה: לאחר שהם הבהירו כי הם מסרבים לתת מידע ללא שחרור של מחבלים חיים, כמה זמן אתה מוכן לשחק איתם ''נראה מי ימצמץ ראשון''? תן בבקשה פרק זמן.

המחיר שהוצג הוא זול בעיני, ומבחינתי אנחנו נותנים את קונטאר עבור מידע, עבור שקט נפשי, עבור סוף פסוק ולא עבור גופות. אני מייחס חשיבות רבה לפרק הזמן שעבר מאז שנלכד המחבל. את אמנה מונא לא הייתי משחרר ב-‏2008 עבור מידע.

המצב בו המשפחות שלהם נמצאות הוא בלתי נסבל. התקשורת עושה רגשות אשם לשבעה מיליון אזרחים. והכל כי על אף ההערכה שהם מתים, זה לא ידוע לנו בוודאות של מאה אחוז.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך לא נכון קואלה [חדש]
אורי קציר   יום ג', 08/07/2008 שעה 16:44
בתגובה לאתגרס
אתר אישי
אני מוכן להמתין פרק זמן ארוך מאוד. נסראללה הראה נכונות עצומה לשאת ולתת על טננבאום כאשר היה ברור כי הלה חי ושלם. אם הוא מוכן למתוח את העניין כמו מסטיק זה מצביע בדיוק על מה שיש לו ביד: גופות ולא אנשים חיים. נסראללה פשוט חשש שלמשמע המילה ''גופות'' לא תסכים ישראל לשחרר עבורו סמל דוגמת קונטאר, שאותו הוא עצמו התחייב להחזיר ללבנון.

יכולתה של ישראל לעמוד במשא ומתן אינה צריכה להיות כפופה אפילו לסערת הנפש של המשפחות. ואני לא מקבל כמובן מאליו את התפיסה שאומרת שמשא ומתן הוא אקט שבו רק לצד אחד יש שליטה על המידע. זה משול לאדם המתבקש לשלם מיליון דולר על בית שאמור לשמש למגוריו - אבל הוא אינו מורשה להיכנס בין כתליו. היית מסכים לעשות עיסקה בתנאים כאלה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך לא נכון קואלה [חדש]
אתגרס   יום ד', 09/07/2008 שעה 2:08
בתגובה לאורי קציר
ודאי שלא, אך לדעתי זה דווקא משול לאדם המתבקש לשלם מיליון דולר עבור מגרש של דונם בכפר שמריהו, ועליו בית שהוא אינו יודע את מצבו. לכן הוא יוצא מתוך נקודת הנחה שמדובר בחורבה שתחייב הריסה, ומשלם בכל זאת כי המחיר סביר בעיניו.

אורי, האבסורד שבניהול ''משא ומתן'' ללא מידע על מצב החטופים ברור לכל אדם בר דעת. למעשה, אין פה כלל משא ומתן, ואת העסקה יש לראות כאילו התשלום הוא עבור מידע (ולדעתי כך רואה אותו הצמרת המדינית). כן, קונטאר לא קונה לנו גופות, אלא מידע ודאי (ההבדל בין ''מתים'', לבין ''מתים ב-‏99.9 אחוז'' גבוה מאוד), סוף לפרשה הזו, שקט נפשי עבור המשפחות ועבור העם.

נשאלת השאלה ''האם ראוי לשלם עבור מידע?'' והתשובה היא: תלוי המחיר. בוודאי לא היית מתנגד לתשלום של גופה אחת של לוחם חיזבאללה עבור המידע, או לשחרורו של איזה דג רקק. ההבדל בינינו הוא שאני מוכן לשלם מחיר גבוה יותר. לא רוצח שאתמול נכנס לתאו, כן רוצח שמתארח בבתי הסוהר שלנו כבר 30 שנה ברצף.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך נכון [חדש]
יובלוג   יום ב', 30/06/2008 שעה 14:48
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אורי, כל הפוסט הארוך (והמצמרר, והנכון) שכתבת היה כולו ניסיון לסחיטה רגשית, אז על מה אתה מלין ש''אנשים רגישים כמוני'' תמיד יצדיקו עסקה כזו?

סמיר קונטאר הוא רוצח מזעזע, אבל אני לא חושב שמישהו מאמין שדווקא הוא כשיהיה חופשי יידע טוב יותר איך לפגוע באזרחים ישראלים. יש לחיזבאללה מספיק מוחות (וגם מספיק מוטיבציה - אתה מוזמן לקרוא על זה אצלי http://www.yuvalog.co.il/?p=151). זה פשוט יזעזע אותנו הרבה יותר וייפגע כאן עיקרון הענישה לרוצחים מתועבים כאלה - אבל עיקרון פידיון השבויים מתחזק כאן.

המטרה של ישראל היא לדעת להימנע מהחטיפות האלה - וחטיפתו של שליט, כמו גם חטיפתם של רגב וגולדווסר, נבעה מפרצות נוראיות בתפיסת הביטחון באותם אזורים. את הקו שתפסה פלוגתם של רגב וגולדווסר תפס הגדוד שלי שנה לפני כן, וכל מה שאני יכול להגיד הוא שבמקרה הם נחטפו ולא מאות חיילים אחרים שעשו סיור באותה נקודה בדיוק בשנים שקדמו לחטיפה. ישראל צריכה, יכולה וחייבת למנוע את החטיפות.
אולי יש לנו הבדלים קלים בתפיסה, אבל מבחינתי המטרה של ישראל היא לא להתחנן בפני אותם אירגונים שישמרו לנו על החטופים העתידיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך נכון [חדש]
אורי קציר   יום ב', 30/06/2008 שעה 17:13
בתגובה ליובלוג
אתר אישי
יובל, אנחנו לא מלאכים. מדינה של שבעה מיליון תושבים אינה יכולה להפקיד שומרי ראש על כל אחד ואחד מתושביה כדי שלא ייחטף. כתבת על פירצה ביטחונית שהייתה בגיזרה ממנה נחטפו רגב וגולדווסר. אני מקבל את דהריך, אבל הוכח כבר בעבר שאין בעייה מיוחדת לחטוף חיילים גם באזורים בהם הנוכחות הביטחונית מאסיבית בהרבה. אילן סעדון, אבי סספורטס ונחשון וקסמן הם רק דוגמאות ספורות. בכל המקרים בוצעו החטיפות במרכז הארץ והרחק מגבולותיה.

לעניין הפוסט שלי, הוא לא התכוון לומר שסמיר קונטאר יתמחה מעתה והלאה בפיגועי איכות. הוא בא מלא מעט כעס ונועד להעמיד דברים על ראשם, בבחינת הקדמה מתונה לגל התעמולתי שיעיבר אותנו נסראללה ושבו יוצג הלוחם הדגול קונטאר כמשיחה החדש של לבנון. אין כאן שום ניסיון לסחיטה רגשית. סחיטה כזו מתבצעת על ידי אנשים שפונים לרגשותיהם של בני אדם ושעיקר נימוקיהם אמוציונאליים. הנימוק של רציונאלי לחלוטין: שחרר אסירים חיים תמורת גופות - וקיבלת מצב שבו לא כדאי לצד שעימו אתה עושה את החליפין לשמור על חיי שבוייו.

בוא נניח, רק לצורך הדיון, שיום אחד יתברר שמותם של רגב וגולדווסר בא עליהם לפני מספר שבועות ולא כאשר נחטפו מהגבול. לפי אותה הנחה, מייד כאשר נסגרו עיקרי ההסכם באמצעות המתווך הגרמני - הסכם שעיקריו חילופי אסירים חיים תמורת שבויים שלא ידוע אם הם בחיים - לא היה לנסראללה עניין להשאיר אותם בחיים והוא הורה לחסלם. מה אז? האם גם כאן נראה לך שהעיסקה הזו כדאית?

עם כל הכבוד לרגשותיהן של משפחות הנעדרים, רגש אינו תחליף לאינטרס ביטחוני. גם פדיון שבויים צריך להתבצע על בסיס לא-רגשי. גורלו של שבוי חי כמו גלעד שליט (שכעת לא ברור בכלל אם יש לחמאס עניין להחזיקו בחיים) חשוב בעיני יותר מאשר שלמשפחות הנעדרים יהיה קבר לפקוד מדי שנה. נכון, זה לא מאוד פוליטיקלי קורקט לומר דבר כזה, אבל זו עמדתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין לי מה לומר [חדש]
שי שלוש   יום ב', 30/06/2008 שעה 0:37 אתר אישי
באמת שאין לי ועצוב לי מאוד. זהו.

שי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש לקבוע נוסחא ברורה לחילופי שבויים עתידיים [חדש]
פיני   יום ב', 30/06/2008 שעה 2:01
הרגש הוא אלמנט מרכזי בכל החלטה הקשורה בחיי אדם, על אחת כמה וכמה החלטה מעין זו שקיבלה הממשלה היום.
אבל יש לזכור שהרגש פועל על שני הקטבים - גם על המצדדים וגם על המתנגדים. לכן, אין צורך לנתק את הרגש מהשיקולים לכאן ולכאן אך מאידך אין לתת לו משקל יתר על פני שאר השיקולים.
חלאת האדם סמיר קונטאר צריך להינמק כל חייו בכלא, ואם כבר הוחלט לשחררו משיקולים כל שהם, על ראש הממשלה (שאישר את שיחררו) להורות למוסד לחסלו (עם כל ההשלכות של צעד מעין זה) ועד אז חייו יהפכו לגיהנום של בריחה מתמדת כדי שעוד יתגעגע לימיו השלווים בכלא הישראלי.
ולהבא יש לקבוע חד משמעית נוסחא ברורה ופשוטה:
הוכיחו כי חיילנו בחיים - תקבלו שבויים חיים. לא תוכיחו כי הם בחיים - תקבלו רק גופות. על המספרים ניתן להתמקח.
העיסקה הזאת כבר סגורה. אבל הכרזה מעין זו תבטיח בראש ובראשונה את שלומו של גלעד שליט ואת שלומם של החטופים/השבויים העתידיים שלנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש לקבוע נוסחא ברורה לחילופי שבויים עתידיים [חדש]
גכ   יום ו', 18/07/2008 שעה 0:32
בתגובה לפיני
כל כך נכון!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פוסט צדקני במיוחד [חדש]
אנאערף   יום ב', 30/06/2008 שעה 2:52
אני ילד פלסטיני שחקתי בחצר ופתאום נפלה פצצה ואני מאז לא משחק בחצר, תשאלו למה?

כי אתם צדקנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פוסט צדקני במיוחד [חדש]
קואלה   יום ב', 30/06/2008 שעה 4:57
בתגובה לאנאערף
לילד הפלשתיני שלום,

אתה צעיר מדי בשביל לזכור את ההיסטוריה, אבל יש כזה דבר. ומכיוון שלאנשים יש היסטוריה, ולא רק ''כאן ועכשיו'' כפי שארגונים כמו ''בצלם'' רוצים שנחשוב, אז חשוב לדעת אותה. כי לאנשים יש זיכרון, והם רוצים להגן על עצמם מאלה שעשו להם רע, ועלולים לעשות שוב.

האם סיפרו לך על השחיטות במאורעות תרפ''ט, על תל-חי, על שיתוף הפעולה של המופתי עם הנאצים, על דחיית החלטת החלוקה, על פלישת מדינות ערב, על שלושת הלאווים של וועידת חרטום וםעל האמנה הפלשתינית?

אם לא, כדאי אולי לשאול איזה דוד שהגיע מ''חליל'' (חברון), הוא וודאי יספר לך מדוע שחט את שכנו היהודי שמשפחתו התגוררה ארבע מאות שנה בשכנות טובה איתו.

או אולי השכן, שהבן שלו היה אחד מאלה שרצחו את הספורטאים במינכן, יספר לך על מעשי הגבורה שלו.

ואולי פשוט יותר לפתוח ספר היסטוריה (לא כזה שנדפס ברשות הפלשתינית), ולקרוא.

ואז תבין, למה נפלה פצצה. היא לא מכוונת נגדך אישית, אבל בעם שלך יש כאלה שהיא צריכה לפגוע בהם. ואם אנחנו טועים, אנחנו מצטערים, אבל אנחנו רוצים לחיות, ואין לנו ברירה.

שלך,

השורד
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפצצה נפלה בחצר כי הם מסתתרים בין נשים וילדים [חדש]
ענת   יום ו', 18/07/2008 שעה 23:47
בתגובה לקואלה
זו שיטת לוחמה עיקרית יעילה ובלתי קונבנציונלית.
ילדים פלסטינאים, והמוּסר היהודי-ישראלי, מוחזקים כבני ערובה וכמיגון חי שבחסותו מבצעים החמס והחיזבללה ודומיהם את פעולותיהם כנגד ישראל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

להקרין אותו בכור ביבנה [חדש]
שמעון   יום ב', 30/06/2008 שעה 10:22
ככה שימות עוד חודש חודשיים מהקרינה!!!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

להקרין אותו בכור ביבנה [חדש]
לא צדקן   יום ג', 01/07/2008 שעה 15:05
בתגובה לשמעון
להזריק לו אבולה או שחפת שידביק את נאסראללה כשיחליפו נשיקות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תישמע [חדש]
סץם אחת   יום ב', 30/06/2008 שעה 12:21 אתר אישי
לא יודעת
הצלחת לזעזע אותי קצת
אני מניחה שכתבת בערך את הדברים שעברו לו בראש:
אני גיבור לאומי, שיחקתי אותה וניצלתי את היהודים האלה עד תומם.

יפה לך, על הכתיבה המדויקת והקולעת כל כך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עצוב ומתסכל [חדש]
איל   יום ב', 30/06/2008 שעה 16:09
כתבת דברים קשים וטוב שכך.
חבל שמקבלי ההחלטות לא קראו את זה לפני שקיבלו החלטה אומללה לשחרר את הרוצח הזה.

הסחיטה הרגשית שחיזבאללה מעביר את כולנו ואת משפחות הנעדרים היא בלתי נסלחת. כמה חבל שהתקשורת בארץ מלבה את התסכול ומצגיגה את המתנגדים לעיסקה כאילו הם אנשים חסרי לב ומצפון כשההפך הוא הדבר. כמה חבל שנכנעים לצער משפחות הנעדרים ומעדיפים אותו על פני טובת הכלל (קרי, כליאתם של רוצחים מתועבים ללא אפשרות חנינה והתעקשות על עיקרון שך חיים תמורת חיים).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עצוב ומתסכל [חדש]
אורי קציר   יום ב', 30/06/2008 שעה 17:02
בתגובה לאיל
אתר אישי
אין לי טענות כלפי החיזבאללה בהקשר הזה. הם עושים מניפולציות רבות מספור כדי למקסם את הישגיהם הצבאיים והתעמולתיים. הבעייה שלי היא עם קבלת ההחלטות כאן, אצלנו.

לפני עשרים וכמה שנים נעשתה עסקת ג'יבריל. שוחררו 1150 אסירים בתמורה להחזרת שלושה שבויים שנלקחו על ידי אש''ף ונספחיו בימי מלחמת לבנון. כל המדינה לא עמדה בדמעות אמהותיהם של החיילים, בתחנוני משפחותיהם ובעצב שנשקף מעיני חבריהם. הסקרים הראו על תמיכה מוחלטת בעיסקה הזו.

לימים התברר כי חלק לא מבוטל מאותם אסירים משוחררים חזר לעסוק בטרור, מה שגבה מאיתנו מחיר דמים. היינו צריכים ללמוד כבר אז שללא קשר לפער הכמותי בין המוחלפים משני הצדדים, לא צעריך לבסס החלטות על שיקולים רגשיים . לצערי, זה בדיוק מה שקארה כאן. דעת הקהל לחצה לשחרר, העיתונים הפכו לסטיקרים מטעם משפחות הנעדרים ושאלת המחיר הפכה להיות משנית בלבד. בדרך כלל נכונות לעשות עיסקה בכל מחיר שהוא חוזרת אל המוותרים כבומרנג. והלוואי ואתבדה.

וכל זה גם ללא קשר לכך שאולמרט, ראש ממשלה בלתי פופולארי בעליל, נזקק עתה להישג פוליטי של ממש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ציני וקולע [חדש]
mr.globy   יום ב', 30/06/2008 שעה 18:53
למרות הציניות הרבה אין לי אלה להסכים עם מה שנכתב.
מומלץ לתרגם לערבית ולשלוח לכמה מ''ידידנו'' הערבים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המציאות עולה על כל דמיון [חדש]
שי   יום ג', 01/07/2008 שעה 7:52
לפעמים שהטירוף הופך הגיון צרוף, יפה שמישהו שם איזו מראה.
היה לי קשה מאוד לקרוא את זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פוסט מעולה. [חדש]
SilentMike   יום ג', 01/07/2008 שעה 21:15 אתר אישי
תיקון קטן: ''ולדרוש את שחרורם של פךשטינים''

שימוש יפה ברגש מצידך. ואתה גם צודק. אין הצדקה להחזיר מחבל חי בעד גופות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פוסט מעולה. [חדש]
אורי קציר   יום ד', 02/07/2008 שעה 8:35
בתגובה לSilentMike
אתר אישי
תיקנתי, תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לשחרר את סמיר קונטאר [חדש]
חיים   יום ד', 02/07/2008 שעה 21:15
אפשר לשחרר את סמיר קונטאר, אבל לפני כן להדביק אותו באיידס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עדיף לשחרר אותו מאשר אחרים [חדש]
האזרח י.   יום ה', 03/07/2008 שעה 17:47
סמיר קונטאר כבר לא צעיר וספק אם בן אדם בגילו יחזור לעסוק בטרור.
לכן מבחינה מסויימת עדיף להחזיר אותו מאשר מרצחים אחרים צעירים יותר עם ידע בבניית פצצות וחגורות נפץ ושאר מזיקים.
הם אלו ששיחררנו בעסקאות הקודמות והם אלו שישר חוזרים לעסוק בטרור ואף ביניהם היו אנשים עם ידע טכני רב שיכלו לחזור לחבריהם הנאלחים וללמדם את כל תורת הכנת חומרי נפץ.
קונטאר (שלא תבינו אותי לא נכון, הייתי מעדיף לו היה נמק ומת בצינוק חשוך) אינו שייך לז'אנר הזה ואין בידו ידע טכני קריטי ולכן עדיף לשחרר אותו ולא מחבלים צעירים יותר ובעלי ידע רב יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כיצד לתקן מעט את המצב [חדש]
אנכי   יום ו', 04/07/2008 שעה 11:46 אתר אישי
הניצחון של החיזבאללה בשחרור סמיר קונטאר יכול גם לשמש כבומרנג נגדם. מערך הסברה לאומי ראוי לשמו חייב לדעת איך לנצל את זה בחזית הלוחמה הפסיכולוגית.
קירו ב''אנכי'' -
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ואם היינו מפעילים עונש מוות למחבלים [חדש]
מפוכחת   יום ב', 07/07/2008 שעה 8:45
עונש מוות למחבלים עם ''דם על הידיים'' נשמע אולי לא פוליטיקלי קורקט, אבל יכול למנוע חלק מהסחר מכר הזה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
קרן   יום ה', 17/07/2008 שעה 19:45
אני כולי צמרמורות ברגע זה .. כמה אכזרי בנאדם יכול להיות :( פשוט לא נתפס. אני לא מבינה למה לא רצחו אותו ורק אז החזירו אותו .... ברגע זה הייתי מוכנה להיוצ אני זאת שיורה בו ורוצחת אותו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בע עליך סמיר קונטאר ! [חדש]
שונאת אותו , שונאת !   יום ו', 18/07/2008 שעה 12:29
יאלה מה הוא חש לי גיבור
איכ' בע עליו
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני דרוזי ומתבייש בךךך יבן זונהה [חדש]
דרוזי ומתבייש   יום ו', 18/07/2008 שעה 13:05
אני דרוזי ואני מתבייש בךך ימחבלל מנייאקקק ימזדיין הלוואי וימותו אנשים כמוךךךךךךך אנחנו הדרוזים אוהבים את מדינת ישראללללללללללללל ונישאר אוהבים אותהההה ימחבל מניוקקקקקקקק.
שונאים אנשים כמוך אנחנו מתביישים בךךךךךך.
אתה בושה לכל הדרוזיםם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני דרוזי ומתבייש בךךך יבן זונהה [חדש]
- רספקט -   יום ד', 14/07/2010 שעה 1:36
בתגובה לדרוזי ומתבייש
חסרים לנו אנשים כמוך...
(ראיתי שההודעה פורסמה ממזמן, אבל הייתי חייב...)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רכרוכיים [חדש]
תומר   יום ב', 21/07/2008 שעה 10:58
כואב ומפלח את הלב.כמה שזה מדויק,ככה ישר לפרצוף.אנחנו שוכחים מהר ואפילו - סולחים מהר.
את האיש הזה לא ניתן היה להוציא להורג בגלל החוק,אבל במזבלה שלו,שם בלבנון,אין חוקים.
אם יש טיפת צדק בעולם,טיפה-חשוב להתגייס ולהשמיד את התולעת השמנה והזחוחה הזאת.
משפחת הרן תוקיר תודה,למרות שזה לא יחזיר את יקיריה הטהורים.
משתתף בצערכם משפחת הרן...
לוחם במיל'
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני, פואד סניורה [חדש]
אריה ק   יום ו', 25/07/2008 שעה 0:57 אתר אישי
אני פואד סניורה ראש ממשלת לבנון אולצתי להגיע לשדה התעופה לקבל את פניך, יא סמיר.

הרגשתי שלישראלים יש רבות על מה להתגאות.

על כך שיש להם אישה כמו מיקי גולדוואסר.

כשאנשיו של שייח' חסן לא היו בחדר הבטתי בך, גב' גולדוואסר, יוצאת גאה מפתח ביתך ואמרתי לעצמי איזה אפסים אנחנו הלבנונים שאין לנו אנשים כה מוסריים כמוך וכמוכם.

אמרתי לעצמי איזה אפס אני, ראש ממשלה שעומד לצאת לשדה התעופה כדי ללחוץ את ידיו של אפס מאופס, אבק אדם שרצח את הילדה הזו.

אבל ככה זה בלבנון.

כל מקק הופך לגיבור.

אין לנו מדינה. אנחנו שבטים שבטים. תראו, גם אתם (הישראלים) שבטים שבטים אבל יש לכם משהו, חוט שדרה.

אתם אמנם מתים על המחלה שלכם - הלקאה עצמית ומזוכיזם יום יומי ופשוט מתים להרוג את עצמכם (שזו מחלה שלכם מאז ומתמיד, עוד לפני שהגעתם לפלשתין) אבל אתם בכל זאת משהו. דמוקרטים ורציניים.

אנחנו לא יכולים לפרגן לכם כי אסור לנו.

עוד יפוצצו לי את המכונית. אמא'לההההה!

לא חאראם עלי?!

אני כל כך השתדלתי במלחמת לבנון ואפילו הזלתי דמעה.

עכשיו כשאני רואה את קרנית ומיקי, את צבי והבנים - אני מקנא.

לכם יש את שני הארונות מכוסים בדגלי ישראל, את ההורים הגאים האלה, את הדמעות ואת הגאווה (שאתם לא יודעים להוציא אותה כי אתם כל כך נבהלים משייח' חסן - אפילו יותר ממני, למרות שבינינו אין לכם ממש סיבה).

ומה לנו יש?

את סמיר, החולירע הרוצח. זה סמל לבנון? זו בושה וחרפה.

אבל אסור לי להגיד זאת.

אל תגידו שכתבתי ב''אפלטון''.

אורי, ממש אל תסגיר אותי.

שיח' חסן יכעס מאד...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התואר באו''פ ולא בת''א [חדש]
אריה ק   יום ו', 25/07/2008 שעה 1:03 אתר אישי
תיקון קטן, אורי:

האוניברסיטה הפתוחה היא המקום שבו למד סמיר קונטאר.
לא אוניברסיטת ת''א.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התואר באו''פ ולא בת''א [חדש]
אורי קציר   יום ו', 25/07/2008 שעה 8:16
בתגובה לאריה ק
אתר אישי
תודה, אריה. תיקנתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תישרף יא בן ממזר [חדש]
חסן נסראללה   יום ו', 25/07/2008 שעה 5:39
שימות הבן זונה ושימותו אלה שמאחוריו
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה שיישרף? שיסבול בגהנום הלבנוני [חדש]
אריה ק   יום ו', 25/07/2008 שעה 10:29
בתגובה לחסן נסראללה
אתר אישי
התגובות של חלקנו נוטות להגזמה, לרגשנות יתר.

הרגשנות הזו מעניקה את המקום הלא נכון לאנשים הלא-נכונים.

חוזקנו כחברה היא לא ברגע שנעצים את האויב על ידי כך שנתרגש מכל מילה של נסראללה (ונקרין אותו שוב ושוב כמאזוכיסטים חסרי תקנה) ושנלווה את הרוצח קונטר.

יש אפשרות לאלטרנטיבה: לעודד את הרוח הישראלית הטובה, להביט את החיוב אצלנו, לשפר את הדמוקרטיה הישראלית, להעצים את הרגשות החיוביים המעניקים השראה.

לא סתם מיקי גולדוואסר וקרנית, צבי רגב וילדיו מעוררי הכבוד ''עשו משהו'' בנשמותיהם של ישראלים רבים. הם עשו זאת כי הם שונים.

לא סתם סמדר הרן מעוררת התרגשות כי האיפוק שלה הוא הישראליות ולא ההתלהמות.

די ללכת שבי אחר המלחמה הפסיכולוגית של הצד השני.

איפוק, עשייה חיובית, גאווה על מה שיש (ויש!), בלי הלקאה עצמית (במקומות הלא נכונים).

עלינו להתגאות שאנו כחברה הזדעזענו השבוע מהחייל והמפקד שביצעו פשע כאשר ירו באדם כפות ללא צורך.

וקונטר?!
הוא הגיע אל המקום שבו לא ילמד באוניברסיטה הפתוחה. הגיע למקום שאין בו כלום, אין בו רוח טובה.

האמינו שבתוך תוכו קונטר מבין שרגע השחרור הוא לא הרגע המאושר בחייו. הוא נראה כה לכוד במדים ומשנן את הטקסטים שנתנו לו. הוא בובה!

רוצח בובה.

אתם לא מרחמים עליו?

אני קצת...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הבל הבלים [חדש]
אזרח מפוכח (לא ציוני)   יום ו', 19/12/2008 שעה 18:03
הגרסה האמיתית של מה שהיה תוכלו למצוא בכתבת מעריב יום לאחר הארוע וכך נאמר :'' ככל הנראה הילדה ואביה נהרגו מאש כוחותינו ''.
תתפכחו קצת ותפסיקו לפנטז סביב הסיפור שהממסד רוצה שתאמינו לו.
אין ספק שזוהי טרגדיה מכאיבה ,מות ילדה ואביה וחורבן משפחה.
אבל במקביל לסמיר בואו נזכור איזה גיבורים יש לכם..
ונתחיל עם חתן פרס נובל לשלום ??!! אלוף המבצע של ענבי זעם רוצח יותר ממאה בניאדם שהסתתרו בבסיס יוניפל בלבנון ביניהם 46 ילדים ופעוטות !!!(אבל מדובר בילדים ערביים).
נעבור למנהיג ההיסטורי מגיבורי הציונות ומאלופי הרוצחים מר אריאל... מלך סברה ושתילה ו..ו..ו
גיבורי הציונות לא יוכלו להיות כך אלא אם יימצא על ידיהם דם של ילדים ופעוטות ערביים $ $
ואל לנו לשכוח האמרה המפורסמת של חיילי הצבא הישראלי :'' ערבי טוב, ערבי מת ''.
אז נו... באמת... תפסיקו לפנטז על סיפורו של סמיר הוא כל כך מתגמד לצד סיפורי הגבורה של אגדות הציונות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סתם עונה על השאלה [חדש]
אלמוני   יום ב', 16/08/2010 שעה 12:47
בתגובה לאזרח מפוכח (לא ציוני)
איזה גיבורים יש לנו טועה אזרח מפוכח ולא ציוני אז ככה הציונים לדבר כזה לא קוראים מבצע צבאי אתם כן הציונים לא יורים אש תותחים מבנינים מאוכלסים בציונים אתם כן המוסד הציוני שיצא לחסל את אבוגיאד וחיסל אותו בלבנון לא חיסל את אישתו וילדיה עד רבה הציונים דאגו לסגור אותם בשירותים לבל יראו את החיסול אבל אתם אתם ממש ממש לא אנכנו תודה לאל
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השם ינקם דמו [חדש]
אחות כואבת   יום ו', 05/08/2011 שעה 11:48
אני רוצה לומר לסמיר האכזרי שהוא פחדן אין לא ביצים ניראה אותו נילחם מול חיילים פחדן שפל שהשם ינקם את דמו בייסורים ממני אחותו של השוטר שירה לא בגב
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©