קדיש שמירה
יום ו', 27/06/2008 שעה 14:58
במאי 1985 שחררה ישראל 1150 אסירים, בהם השייך אחמד יאסין, לימים מייסדו ומנהיגו של ארגון החמאס; והמחבל היפאני קוזו אוקמוטו, אחד ממבצעי הטבח בשדה התעופה לוד ב-‏1972. בתמורה לשחרורם החזיר ארגונו של אחמד ג'יבריל לידי ישראל שלושה חיילים ששבה בלבנון. עיסקה זו נחשב לימים לבעייתית במיוח עקב הכמות העצומה של אסירים שהסכימה ישראל לשחרר. אפס, על אף כל הבעיות הכרוכות בה, עדיין קיבלה ישראל לידיה תמורתם אסירים חיים. במקרה העומד כרגע על סדר היום, זה של המו''מ להחזרת השבויים רגב וגולדווסר, אין שום ודאות לגבי השאלה אם עודם בחיים. אם נסראללה אינו יכול להוכיח שהשניים עודם חיים, המחיר להחזרת גופותיהם חייב להיות נמוך יותר ואינו יכול לכלול מחבלים חיים. כדי לראות חלמאות מהי, אולי כדאי שנחזור למעשייה חלמאית ממש.









מוסכמת יסוד: גורלם של החיים חשוב מגורל המתים. מכך נובע שמחירם של החיים גבוה ממחיר המתים. המחיר הוא מספר החיים או המתים שאנו מוכנים לשחרר בתמורה להחזרת החיים אלינו. עמדתי הבסיסית היא שתמורת גופות ישראליות יש לשלם בגופות אנשי חיזבאללה. שחרור אסירי חיזבאללה חיים תמורות גופות יביא לכך שלחיזבאללה לא יהיה אינטרס לשמור על שבויי העתיד בחיים. אחרי שיחטפו אותם, יסחטו מהם כל פיסת מידע שרק ניתן ואז יתקעו כדור בראשם וינהלו משא ומתן שיימרח על פני שנים בו יתבעו לשוב ולנהוג לפי אותו התקדים – ישראל תשחרר אסירים חיים והם יחזירו לה גופות בלבד.

בשעת כתיבת הדברים האלה טרם הובאה לממשלה עסקת חילופי השבויים עם החיזבאללה. לפי הידוע לנו לא הביא חסן נסראללה שום אינדיקציה לכך שאלדד רגב ואהוד גולדווסר עודם בחיים. הדעת נותנת שהיה מביא הוכחה כזו אם זה אכן היה המצב, משום שכך היה יכול לסחוט שחרור אסירים רבים יותר וחשובים יותר. מדובר באותו אדם שטרח להביא בעבר הוכחה אחר הוכחה לשלמות גופו ולמצבו הרפואי התקין של ישראלי אחר שהיה בידיו, אלחנן טננבאום שמו. אנשי חמאס ברצועת עזה טורחים להעביר מכתבים מגלעד שליט כדי להבהיר שהחייל בריא ושלם ולהשיג בכך שחרור המוני של אסירים המוחזקים בידי ישראל. מדוע אין נסראללה נוהג כמותם של שני החיילים שבידיו?

המחבל היפאני קוזו אוקאמוטו נישא על כתפי מעריצים עם החזרתו ללבנון במסגרת עיסקת ג'יבריל. תמורת הרוצח הזה (ועוד 1149 אסירים) קיבלה ישראל לידיה שלושה שבויים חיים (מקור תמונה).

אחת משתיים: או נסראללה העביר לידי המתווך הגרמני הוכחות לחייהם של השניים שעליהן שומרת מערכת הביטחון בסוד כמוס; או שאין בידיו הוכחות כאלה, כלומר רגב וגולדווסר מתים. לו היה מעביר הוכחה כזו, סביר להניח שאולמרט היה עושה בה שימוש כדי להקל את הלחץ מעליו ולתת בכך הצדקה סביבה לשחרורו של אסיר בעל חשיבות כסמיר קונטאר. סביר גם להניח שנסראללה עצמו היה מנצל אותה כדי להוכיח שמי שמעכב את עסקת החליפין הם הישראלים והם בלבד. מאחר שכל אלה לא התרחשו, המסקנה המתבקשת היא שהשניים אינם עוד בחיים. לפיכך, יש להחזיר תמורתם גופות בלבד.

אני מניח שיימצאו לא מעט שיחלקו עלי ושיטענו את ההיפך, אבל כל אלה אינן בגדר עמדות חדשות – לא שלי ולא של מתנגדי. ובכן, את תרומתי לפולמוס אני רוצה להביא לא באמצעות חזרה על נימוקים שכבר הושמעו אלא בסיפור מעשייה עממית אחת. המדובר בקהילה יהודית גדולה שביקשה לפתור בעיה ביטחונית מסוימת. למען הסר ספק, מדובר בבעיית רכוש ולא בבעיה הקשורה בדיני נפשות. מכל מקום, התנהלותם של פרנסי אותה קהילה מזכירה במידה רבה את הזיג-זג המתעתע שעברה מדינת ישראל במהלך המשא ומתן המפרך לשחרור השבויים. זיג-זג שבסופו היא הגיעה אל תוצאה בלתי רצויה לחלוטין, שלפחות חלקה הוא תולדה של לחצים לשים קץ לבעיה הנסחבת הזו אחת ולתמיד ולא משנה מה המחיר שאותן תיתבע הקהילה לשלם לשם כך. החלק האחר הוא תולדה של שנושא ונותן שמסנדל את עצמו כך ששוב אינו יכול למנוע את הפורענות הבאה שתתרגש עליו.

שמה של הקהילה הזו, למי שעדיין לא ניחש זאת בעצמו, הוא חלם. ודומה שרק הולם הוא להשיב על משא ומתן חלמאי במעשייה המציגה התנהלות שרוחם של חכמי אותה עיר שורה עליה.









שמעתם פעם על''קדיש שמירה''? לא? ובכן, בחלם של אותם ימים קדומים נהגו לומר אותו בלילות. ומדוע? הסכיתו ושמעו.

שמעו אנשי חלם שנפח בא לעירם. יצאו לראות בריה זו מה היא. ראוהו שהוא מפוחם ואמרו:

- ''אין שחור אלא צועני''.

ומפני שרוב הצוענים גנבים הם, החלו החנוונים צועקים:

- ''יבוא זה ויגנוב את כל הסחורה שבחנויותינו!''

עמדו וקראו לאסיפה רבה. נקהלו כל החלמאים ובאו לבית הקהל. הושיבו בראש שבעה משיבי טעם, אנשי עצה, על שבעה כסאות למועצה. פתחו בעלי החנויות ואמרו:

- הנה, כפי שבא נפח לעירנו, והנפח שחור, והשחור צועני, והצועני גנב, מה נעשה שלא יגנוב מחנויותינו?''

ישבו משיבי טעם שבעה ימים ושבעה לילות, חקרו בדבר ונשאו ונתנו עד שהורו:

- ''בעלי החנויות יהיו נעורים בלילה וכל אנשי העיר יהיו נעורים ביום, וכך יהיו שומרים את החנויות ביום ובלילה''.

שמע הקהל ומחא כף, וקרא זה אל זה ואמר שלוש פעמים:

- ''אין חכמים כחלמאים!''

ישבו בעלי החנויות והיו נעורים בלילות ושמרו חנויותיהם. בשחרית הלכו החנוונים לישון ולא היה מי שימכור סחורה לחלמאים כל אותם הימים.

עמדו וקראו לאסיפה רבה. נקהלו כל החלמאים ובאו לבית הקהל. הושיבו בראש שבעה משיבי טעם, אנשי עצה, על שבעה כסאות למועצה. פתחו החנוונים ואמרו:

- ''הנה, כפי שבא נפח לעירנו, והנפח שחור, והשחור צועני, והצועני גנב, לפיכך אנו שומרים בלילה וישנים ביום, עתה אין מי שימכור סחורה לחלמאים – מה נעשה שנישן ונמכור?''

ישבו משיבי טעם שבעה ימים ושבעה לילות, חקרו בדבר ונשאו ונתנו עד שהורו:

- ''בלילה מושיבים חכם מחכמי חלם, שיהיה הוא שומר את החנויות והחנוונים ישנים וביום הוא ישן והחנוונים מוכרים''.

שמע הקהל ומחא כף, וקרא זה אל זה שלוש פעמים ואמר:

- ''אין חכמים כחלמאים!''

הושיבו חכם מחכמי חלם, שיהיה שומר את החנויות בלילה. למחרת בא השומר ואמר:

- ''איני יכול לעמוד מפני הצינה''.

עמדו וקראו לאסיפה רבה. נקהלו כל החלמאים ובאו לבית הקהל. הושיבו בראש שבעה משיבי טעם, אנשי עצה, על שבעה כסאות למועצה. פתחו החנוונים ואמרו:

- ''הנה, כפי שבא נפח לעירנו, והנפח שחור, והשחור צועני, והצועני גנב, לפיכך שמרנו בלילה וישנו ביום; לא היה מי שימכור סחורה לחלמאים, הושבנו שומר מחכמינו, כדי שנישן ונמכור. עתה אין שומרנו יכול לעמוד מפני הצינה. מה נעשה שיעמוד?''

ישבו משיבי טעם שבעה ימים ושבעה לילות, חקרו בדבר ונשאו ונתנו עד שהורו:

- ''מעטפים את השומר אדרת של עורות אילים ויעמוד מפני הצינה''.

שמע הקהל ומחא כף, וקרא זה אל זה שלוש פעמים ואמר:

- ''אין חכמים כחלמאים!''

הלבישו את השומר אדרת של עורות אילים. למחרת בא השומר ואמר:

- ''מתיירא אני, זאב יראני, יהא סבור שאיל אני ויאכלני''.

עמדו וקראו לאסיפה רבה. נקהלו כל החלמאים ובאו לבית הקהל. הושיבו בראש שבעה משיבי טעם, אנשי עצה, על שבעה כסאות למועצה. פתחו החנוונים וסיפרו כל אותו מעשה מתחילה ועד סוף, וגמרו:

- ''ועתה מתיירא שומרנו שמא זאב יראהו ויהא סבור איל הוא ויאכלהו, מה לעשות שלא יהא סבור כך?''

ישבו שבעת החכמים שבעה ימים ושבעה לילות, חקרו בדבר ונשאו ונתנו עד שהורו:

- ''מרכיבים את השומר על גבי סוס ויהא הזאב מכיר בו שאינו איל''.

שמע הקהל ומחא כף, וקרא זה אל זה שלוש פעמים ואמר:

- ''אין חכמים כחלמאים!''

הרכיבו את השומר על גבי סוס. למחרת בא השומר ואמר:

- ''חוששני שלא ילך הסוס וישליכני לאחת הפחתים''.

עמדו וקראו לאסיפה רבה, ישבו החכמים וחקרו בדבר: מה יעשו שלא ישליך הסוס את השומר? נשאו ונתנו עד שהורו:

- ''קושרים את הסוס לעמוד, ולא יזוז ממקומו''.

באו לקשור את הסוס והחלו החנוונים לריב זה עם זה. זה אומר ''לחנותי יקשרוהו!'' וזה אומר ''לחנותי יקשרוהו!'' ואין שלום.

עמדו וקראו לאסיפה רבה ושוב חקרו בדבר ונשאו ונתנו עד שהורו:

- ''לשם השלום, קושרים את הסוס אל בית המרחץ שבקהילה, שכל החלמאים בעליו ה, ונמצא זה עומד ברשות כולם''.

שמע הקהל ומחא כף, וקרא זה אל זה שלוש פעמים ואמר:

- ''אין חכמים כחלמאים!''

קשרו את הסוס אל בית המרחץ. למחרת יצאו החנוונים וראו שחנויותיהם פתוחות וריקות – משמע גנבים היו.

הזמינו את השומר לדין. נקהלו כל החלמאים ובאו לבית הדין. ישבו שלושה דיינים מומחי והחלו חוקרים ודורשים.
שאלו את השומר:

- ''מפני מה לא תפסת את הגנבים?''

אמר:

- ''על הסוס הייתי והסוס קשור שלא יזוז''.

אמרו לו:

- ''ולא התרת אותו?''

אמר:

- ''חושש הייתי שלא ישליכני אל אחת הפחתים''.

אמרו לו:

- ''ולא ירדת מן הסוס?''

אמר:

- ''אדרת אילים אני עטוף ויראתי מפני הזאב, שלא יהיה סבור שאיל אני''.

אמרו לו:

- ''ולא פשטת אותה מעליך?''

אמר:

- ''לא הייתי יכול לעמוד מפני הצינה''.

אמרו לו:

- ''ולא צעקת שתעיר את החנוונים?''

אמר להם:

- ''הם הושיבו אותי כדי שיהיו ישנים ולא נעורים!''

שמע הקהל ומחא כף, וקרא זה אל זה שלוש פעמים ואמר:

- ''אין חכמים כחלמאים!''

והורו מרנן לומר קדיש דרבנן, ברכת הודיה לריבון העולמים על תשעה קבין חוכמה שנתן לחלמאים. והוא הוא קדיש שמירה שבחלם הבירה.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
אני דוקא אוהב את הזיג זג הזה [חדש]
מהגג   יום א', 29/06/2008 שעה 0:06 אתר אישי
אני בעד לשחק קצת משחקים מזרח-תיכוניים.

היות ורגב-גולדווסר (כנראה) אינם בחיים הרי שהזמן בעסקה פועל לטובתנו ואין עלינו לחץ למהר לאנשהו.

אין כמו לומר לקונטאר המנוול שילך להכין נאום חגיגי ואז לפתוח מחדש את סוגיית המחיר ולתת לו לחזור לתא.

קצת לערער לו ולנסארללה את הוודאות שמה שהם חושבים שיקרה אכן יקרה. שיסבלו, אולי נוכל להוריד את המחיר.

מי שרוצה דוגמא למיקוח קשוח מוזמן לראות את ההתנהגות של ערפאת בהסכם קהיר/עזה ויריחו תחילה שם הוא המשיך את המיקוח על הבמה בשידור חי.

ואין כמו סיפורי חלם
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
שיר-דמע   יום א', 29/06/2008 שעה 10:35 אתר אישי
אני מודה שלא לגמרי הצלחתי להבין את הקשר בין סיפור החלמאים לבין ענין חילופי השבויים.

אין ספק שחטיפת חיילים מעמידה את ישראל במצב קשה, בדילמה נוראה.

בהקשר הספציפי של גולדווסר ורגב קשה לי במיוחד להביע דעה משום שאנחנו מקורבים במידה מסוימת לאודי גולדווסר, ועצם המחשבה על כך שהוא איננו בחיים - אם כי אכן חשיבה הגיונית כפי שעשית מובילה למסקנה הזו - היא קשה מנשוא.

מעבר לזה אני לא בקיאה בפרטים אבל מרפרוף בעיתון הבוקר הבנתי שהמחיר שאמור להיות משולם בעבורם הוא נמוך יחסית, וחוץ מקונטאר יש שם בעיקר (אם כי לא רק) גופות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום א', 29/06/2008 שעה 14:10
בתגובה לשיר-דמע
אתר אישי
שיר-דמע, הקשר הוא שמו''מ המנוהל על בסיס עובדות שההיקש מהן שגוי ומעוות מוביל לתוצאות שהן גרועות מתנאי הפתיחה. בפרשת רגב וגולדווסר נאלצת ישראל לוותר על סמיר קונטאר, שאותו כבר ניסה החיזבאללה לשחרר בעבר ונכשל. בתמורה היא מקבלת - על פי דברי אהוד אולמרט בישיבת הממשלה שדנה בעיסקה - שתי גופות. המסקנה: תמיד ניתן לחסל שבוי ישראלי ולקבל תמורתו שבוי חי. זוהי נקודת סיום הגרועה מנקודת המוצא.

הסיפור החלמאי ממחיש את אותו התהליך עצמו: נקודת המוצא היא שיש חשד שפלוני יבצע פשע; נקודת הסיום היא שהפשע לא נמנע משום שהשומר שמר אך ורק על נקודה מסוימת בעיירה ולא כיסה שטח רכב יותר.

זה הדמיון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
ויליאם גאן   יום א', 29/06/2008 שעה 11:26
מעבר לעניין החלמאות בענייני המשאים ומתנים שהתנהלו בעבר יש דבר אחד שמנקר במוחי כל הזמן ואינו נותן לי מנוח:
בעבור מה מקבל אותו עופר דקל שכר מן המדינה ששוכרת את שירותיו כמתווך?

הלא אם בוחנים את עמדות הפתיחה של שני הצדדים במגעים שנוהלו בעבר עם אירגוני הטרור למיניהם מתברר שתמיד ישראל קיבלה את תנאי הפתיחה של הטרוריסטים או במילים אחרות כל הדרישות של הטרוריסטים התמלאו במלואן. על כן נשאלת השאלה לשם מה לנהל משא ומתן אם פעם אחר פעם אותו עופר דקל נע ונד בין בירות אירופיות קרירות (ולבטח מתאכסן בבתי מלון 40 כוכבים) ואינו מצליח לכופף ולו במחצית המילימטר את הצד השני?

במשא ומתן המתנהל עם החמאס עמדות הפתיחה של האירגון הוגדרו היטב: שיחרור של 1000 מחבלים תמורת גלעד שליט. אחרי איזה זמן ניסו כפי הנראה הנושאים והנותנים להמתיק את הגלולה המרה והיציגו ''התקדמות'' שכביכול הושגה: קודם ישוחררו 450 אסירים, ובתמורה יועבר גלעד שליט למצרים, ואח''כ ישוחררו ורק בשלב הסופי ישוחררו עוד 550 אסירים...
גם התביעה שלא לשחרר אסירים עם דם על הידיים התמוססה לחלוטין: ראש השב''כ התנגד נחרצות בתחילת המשא ומתן לשיחרורם ואילו עתה אנו שומעים כי הוא איננו מתנגד לכך וזאת בתנאי שאלה לא ישובו ליהודה ושומרון אלא לרצועת עזה.
וואלה יופי - לא רק שישוחררו 1000 אסירים כמו שדרש החמאס בתחילח המשא ומתן אלא אף כאלה עם דם על הידים.
אבל אותם נושאים ונותנים מוכרים לנו לוקשים שאכן התנהל כאן משא ומתו אמיתי.
לא משא ומתן הוא זה אלא מתן ומתן.

ובעניין המו''מ עם החיזבאללה השאלה הטורדת את מנוחתי בלילות היא הסתירה שבין דבריו המתלהמים של ראש ממשלתנו היקר במהלך מלחמת לבנון שבהם הבטיח כי הכניעה לסחטנות בעבר לא תחזור על עצמה הפעם. ''לא עוד'' צעק האיש מעל בימת הכנסת וגם גיבה את דבריו, כך נדמה לי, בהטחת אגרופו הקמוץ על לוח בימת הנואמים.
והלא אחד הצידוקים ליציאה למלחמה היה לדבריו השבת החטופים.
והנ חלפו להן שנתיים וכל אותו פסאדה התבררה כריקה מתוכן: לא די שהיציאה למחמה לא הביאה לשיחרור החטופים אלא שישראל הסכימה לשחרר את קונטאר החי תמורת שתי גופות!
וכדי להוסיף חטא על פשע הסכימה הממשלה להחזיר גם שבויים נוספים וגם עשרות רבות של גופות.
החמור מכל היא העובדה כי הצד השני מבין עכשיו שהממשלה טובה מאד בדיבורים מתלהמים אבל חלשה מאד כשזה מגיע למעשים, וההבנה שלו לא תיטיב עימנו במשאים ומתנים עתידיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©