אני, בלוג פוליטי
יום א', 22/06/2008 שעה 8:20
יותר ויותר אנשי ציבור בישראל (ומכאן והלאה, ברשותכם, אני מעדיף להשתמש במינוח המקובל יותר ''פוליטיקאים'') מבינים שקיים מדיום נוסף, בלוג שמו, העשוי לסייע להם בתקשורת ישירה עם אותם בוחרים שאחריהם הם נוהגים לחזר בהתלהבות רבה כל כך לפני הבחירות. לעתים הם לא מגדירים אותו כבלוג אלא כאתר אישי, אבל ההגדרה הזו כבר מזמן אינה עניין לעסוק בו. הבלוג הוא אחד הפורמטים הנוחים ביותר לקבוע באמצעותם סדר יום ולנהל דיאלוג עם אלה הקוראים בו. הפוליטיקאים מארץ הקודש, משום מה, החליטו שאתר אישי הוא מעין מחסן אינטרנטי שאליו יש לדחוס את כל הנאומים, הצעות החוק, ההצעות לסדר ולההודעות לעיתונות שהוציאו אי-פעם מתחת ידם. ללא ביטוי אישי, ללא נכונות לענות לשאלות ולתגובות של גולשים, ללא שום סימן שהם בכלל מבינים שזה כלי תקשורת ולא לוח מודעות. כמה עצות לפוליטיקאים הבוחרים לפתוח בלוג.









פוליטיקאים יקרים,


שמי אורי קציר. נעים מאוד. בעוונותי, אני בלוגר, כלומר אחד מאלה שכותבים את עשרות אלפי הבלוגים המתפרסמים ברשת. אין לי יומרות מיוחדות בכתיבת הבלוג שלי. אני פשוט רוצה לחלוק חוויות, העדפות ותחומי עניין עם קהל רחב. מי שרוצה לקרוא – יבורך. מי שמבקש להגיב – עוד יותר טוב. מי שלא רוצה – לא נורא. בניגוד אליכם, אני לא מתמודד על מקום בכנסת ולא כל קול חשוב לי.

אבל לא על הבלוג שלי באתי לדבר כאן (אני מדבר עליו לא מעט, כך שהגיעה העת לעשות הפסקה), אלא על הבלוגים שלכם. טוב, נו, לפחות אלא שאתם קוראים להם בלוגים או מתייחסים אליהם ככאלה. יצא לי לבקר בכמה עשרות כאלה לאחרונה והרושם שעימו נותרת היה, איך לומר בעדינות, לא משהו.

אי-שם, כנראה לפני מספר חודשים, הסביר לכם מישהו שכדאי לפתוח בלוג. זה נחמד, הבלוג הזה. זה יושב ברשת, זמין לאלפי בני אדם ומחובר לקבוצה ההיא של הצעירים שטרם גיבשו עמדה פוליטית ושניתן להשפיע עליהם לתמוך בכם. אולי חשבתם בצורה צנועה יותר, כלומר פשוט להנציח את פועלכם במקום שאינו בהכרח הכרטיס האישי שלכם באתר הכנסת (תמציתי מדי) או הפירוט המסוים על מעלליכם באתר המפלגה (לא מעניין כאלה שאינם תומכים או עיתונאים). אותו מישהו גם הסביר לכם בוודאי שבלוג גם אינו דורש מכם יותר מדי משאבים. שעדיף לא להיכנס להוצאה חריגה בסעיף קשר עם ציבור הבוחרים שבתקציב. פעם היה ח''כ בשם רענן כהן שלקראת הבחירות שלח מכתבים לאיזה רבע מיליון מתפקדים של מפלגת העבודה, הוציא על כך מאות לפי שקלים וחטף על הראש מקלחת ציבורית ותקשורתית מוצדקת. בלוג עולה גרושים, אם בכלל, ומספר האנשים שמגיעים אליו ושלא מעיפים אותו מייד לכל הרוחות יכול להיות הרבה יותר משמעותי, אז מה רע?

אז זהו, שהעניינים לא בדיוק מתנהלים ככה. אם לא אכפת לכם שאני אומר את זה, ברוב המקרים הבלוגים שלכם פשוט מזעזעים. מין פרבדה אישית, אגוצנטרית, חסרת כל רצון לתקשר עם הקוראים בגובה העיניים. זה משעמם, יהיר, מעצבן, כמעט כל תכונה שאתם לא רוצים להראות במהלך מפגש עם בני אדם אחרים. כי זה מה שזה, מפגש. אפילו פגישה עיוורת. כשיצאתם לבליינד דייט עם בן או בת זוג פוטנציאליים כל מה שעניין אתכם היה לנאום בפניו בגוף שלישי על עצמכם?

כך שבדרך כלל, כשאני מגיע לבלוג כזה לוקח לי בדיוק שלוש דקות כדי להבין שאני לא רוצה לבקר בו שוב (והמהדרין יוסיפו שמדובר בשתי דקות ובחמישים וחמש שניות יותר מהזמן הממוצע של קורא סביר אחר). מהסיבה הזו, ומעוד כמה סיבות שלא קשורות לכל זה, אני מרשה לעצמי להשיא לכם כמה עצות להרמת בלוג סביר. לא גדול מהחיים, לא בהכרח הפנתיאון של האינטרנט העברי, אבל סביר. כזה שאפשר לקרוא בעניין מסוים ולחזור אליו מדי פעם.

(אני יודע שאצל חלקכם זה בכל לא נקרא בלוג. אולי אתם קוראים לזה בשם ''האתר של ח''כ פלוני''. אז תצאו מהשטות הזאת. היום כמעט ואין אתר אישי שהוא לא בלוג. וניהול בלוג דורש מחויבות מסוימת. עוד מעט אגיע גם לזה).









1. תנו לבלוג שלכם שם. במתן שם לפרויקט שלכם יש משום האצלה של אישיותכם. זה יכול להיות משהו שקשור לתחביב שלכם, לנטייה אישית או אפילו לשם המלא שלכם. ליוסי שריד, מישהו שרבים מכם מכירים, יש בלוג הקרוי ''הישרדות''. אני מניח שיצא לכם כבר להבין דבר או שניים בתקשורת, כך שבוודאי הבחנתם מייד שזו מעין התחכמות המתכתבת עם שם משפחתו של הכותב ומייצרת זיקה מיידית אל תוכנית הריאליטי הפופולארית. אתם לא חייבים להיות כאלה מתוחכמים כי לא לכל אחד יש כישרון לקופירייט. אפשר להסתפק ב''האתר הרשמי של גדעון סער'', אבל כדאי שתפנימו שאנשים לא אוהבים לגלוש אל תוך אתרים רשמיים. את זה יש להם מספיק במהלך הסידורים של שעות היום. בשעות הפנאי שלהם הם מעדיפים דברים בלתי-רשמיים. מצד שני, אם האתר שלכם מתחיל במלים ''גולשים וגולשות יקרים'' ועובר מייד למכתב רשמי המרוח מול פרצופו של הגולש ומתייחס אליו כאילו הוא צריך להודות לאלים על שנפגש בכם, זה נראה רע. את הבנת את זה, אסתרינה טרטמן?
 
טרטמן. מכתב רשמי ומנוכר.
 

2. כתבו בגוף ראשון. בלוג הוא מדיום אישי. הוא לא יכול להיות כזה כשאתם מפרסמים בו טקסטים הכתובים בגוף שלישי. כשאדם כותב על עצמו בגוף שלישי זה נראה מזעזע, בעיקר נוכח היומרה שלו לתקשר עם בני אדם רגילים, כאלה שמדברים בגוף ראשון. זה לא עיתון ואף אחד לא כותב עליכם עבור צד שלישי. זה אתם שאמורים לכתוב. קל מאוד להורות לעוזר הפרלמנטרי שלכם לקחת את ההודעה לעיתונות שהוא הכין אתמול עבורכם והניח בתאיהם של כתבי הכנסת ולעשות לה קופי פייסט לאתר שלכם. אבל בלוג זה קצת יותר מזה. הוא אמור לשקף חלק מהאישיות שלכם. הייתי מפנה כאן לדוגמה רעה בבלוג ספציפי של פוליטיקאי, אבל האמת היא שכמעט כולם כאלה. בקיצור, בלוג הוא לא אתר שסוגד לכם אלא מבטא אתכם. בנימין נתניהו, הכוונה בראש ובראשונה אליך (אבל לא רק).

3. אל תהיו פורמאליים מדי. אני יודע, אתם חברי כנסת (או כאלה המבקשים להיבחר לכנסת) והממלכתיות חשובה לכם. אבל טקסט כמו נשמע כאילו נגזר מתוך נאום של עסקן הסתדרותי בשנות הששים. אין לי ויכוח עם התוכן, אלא עם הצורה. זה אולי בסדר כשמדובר בנאום לחברי ועד העובדים, אבל נשמע מליצי ומנופח כשקהל היעד הוא גולשי רשת שמחפשים אמירה ישירה, ברורה ומנומקת.

4. ספרו על חוויות אישיות. למען הסר ספק, אני מתכוון לחוויות אישיות שלכם, לא של הבן החרוץ שמעדכן עבורכם או של העוזר הפרלמנטרי שיושב ועושה את זה כשאתם מקיימים פגישה עם עיתונאי או עם איזה פעיל סניפים בחדר הסמוך. משהו שראיתם בטלוויזיה הקפיץ אתכם להעלות הצעת חוק או שאילתא? ספרו על זה. זה מעניין. מישהו נתן לכם איזו עצה כשהסתובבתם עם העגלה בסופרמרקט ואתם חושבים שכדאי לשמוע על כך עוד כמה דעות? יופי. עכשיו כתבו את זה עם כל ההקשר המתבקש. וזה לא נגמר כאן. ראיתם לאחרונה סרט טוב? קראתם ספר מרתק? יצאתם לטיול מאלף בחו''ל? הנכד הקטן אמר איזו חוכמה שמראה על התפתחותו המהירה? לא מזיק לספר גם על זה. יוסי ביילין עושה את זה בכלל לא רע. שווה לבקר אצלו וללמוד משהו.
 
נתניהו. בראיון, בהודעה לעיתונות, בנאום במליאה. נתניהו מדבר אל העולם, אבל לא אל קוראיו.
 

5. אל תהיו פשטניים. כשאתם מטיפים את משנתכם בעשרים שניות של שידור בטלוויזיה, הפשטנות היא כמעט הכרח. אבל כאן זה בלוג, לא טלוויזיה. למבקרים בו יש זמן לקרוא אתכם. לכן, אל תתייחסו אליהם כאל אידיוטים מושלמים. יש גם כאלה, אבל אי אפשר לומר שהם בהכרח השכיח כאן. אבל זה אפילו קצת יותר מורכב: אתם יכולים לעשות שימוש בקשר עם מבקרי הבלוג שלכם כדי לעמוד על הלך הרוח הציבורי. ולכן, אם אתם כבר מנסים לבדוק מהו הלך הרוח הזה, תהיו בבקשה קצת פחות חד-מימדיים. גדעון סער, זה מכוון גם אליך. כשאתה עושה משאל (לא סקר, גדעון, משאל. סקר הוא משהו שעושים לפי פילוחים של גיל, דמוגרפיה, השכלה, מוצא, מקום מגורים ועוד כל מיני פרמטרים שאינם קשורים להצבעה מקרית ברשת. פרטים אצל מינה צמח) ובו על האמירה ''אולמרט מציע את הגולן לאסד'' יש רק שתי אפשרויות תגובה - שזה ''אווילי ומסוכן'' או ''יצירתי וחיובי'' - אתה מקבל תשובות שלא שוות הרבה. הרי גם אתה יודע שהפתרון לשאלה הזו – כל פתרון, גם זה של אולמרט – הוא קצת יותר מורכב. נכון?

6. פתחו טוקבקים. אחת הרעות החולות של הבלוגים של רובכם היא שפשוט אי אפשר לדבר אתכם. בסדר, אפשר לשלוח מייל, אבל רק בינינו – לא תמיד אתם טורחים לענות. ובשביל לשלוח מייל לא צריך בלוג. אפשר להיכנס לאתר הכנסת או המפלגה, למצוא שם את הכתובת ולשלוח. בלוג, בפעם העשירית, הוא קצת יותר מאפשרות טכנית ליצירת קשר. הוא מקום שמביעים בו חלק מעצמכם ומקבלים תשומות גם מהגולשים. מתן אפשרות למבקרים להגיב על הטקסטים המתפרסמים אצלכם נותנת קורטוב של תחושה שהקשר איתם באמת מעניין אתכם. אתם יכולים לקבוע מדיניות תגובות קשוחה ככל שתרצו או למחוק גידופים למיניהם, אבל חסימה מוחלטת לתגובות מעידה, לטעמי, על נרקיסיזם מסוים, שלא לומר אטימות.

7. ענו למגיבים. נתתם אפשרות להגיב? יופי. תואילו ברוב טובכם גם להשיב לאלה מהם ששואלים אתכם שאלות או מדברים לעניין. אם מישהו מתייחס לטקסטים שלכם ברצינות וטורח להשאיר תגובה עניינית, תשתדלו להראות לו שיש כאן הדדיות. נכון, זה לא ישיבת סיעה שבה כל ויכוח שלישי הופך לאייטם תקשורתי, אבל מדובר בקשר שלכם עם הציבור ושל הציבור אתכם, וכמו שזה נראה כרגע אתם מתייחסים לעצמכם כאל כותל מערבי שהציבור יכול לכתוב לו פתקים אבל הוא אינו יכול לענות. זה מה שנקרא לדבר אל הקירות. שלי יחימוביץ', זה מאוד נחמד שהלכת צעד אחד לפני האחרים ונתת גם אפשרות להגיב. אכפת לך, במטותא, גם להראות שאת מתייחסת לתגובות הללו? להשיב לפחות על חלקן כפי שעושים בני התרבות שבין הבלוגרים?
 
יחימוביץ'. כביכול אישי, אבל בעצם מדברת בגוף שלישי. וגם לענות על הטוקבקים לא יזיק. נכון?
 

8. הגיבו אצל אחרים. אני יודע, אתם אנשים עסוקים מאוד. יש לכם ישיבות בוועדות ובוועדות המשנה, ישיבות מליאה, נאומים, פגישות בסניפי המפלגה, ישיבות במזנון או במשרד עם העיתונאים ואולי גם איזו נסיעה לניו יורק או ללונדון כדי לממש שם את הסכם חילופי התרבות עם בורקינה פאסו. ובכל זאת, בלוג זה עניין שדורש השקעה והשקעה דורשת זמן. אם נושא כלשהו מעניין אתכם אתם יכולים להיות בטוחים שקיימים כמה בלוגרים שכבר עוסקים בו. אם הם עוסקים בו, סימן שזה מעניין גם אותם. במלים אחרות, מצאתם משהו משותף. אם עמדתכם בנושא שמעניין אתכם סופגת ביקורת אצל בלוגר כלשהו, לא יזיק את תיכנסו ותסבירו אותה בעצמכם. מתן וילנאי, למשל, התמרמר מאוד על זיהויו המוחלט עם התיקון המחמיר של החוק למניעת הסתננות (''חוק וילנאי'') ונאלץ להעביר הבהרה עמומה בעניין זה באמצעות יותם פלדמן מ''הארץ''. הצגת העמדה הזו ברשת כבר לפני שבועות ארוכים הייתה מאפשרת לו לנטרל חלק מהנזק או לפחות לעורר ויכוח שיש בו מעט יותר אינפורמציה רלוונטית. אפשר אפילו לבקש מהבלוגר לפרסם אצלו מאמר שכתבתם על כך ושמנמק את עמדתכם במדויק. זו אינה פחיתות כבוד.

9. גלו מעט חוש הומור. עבדתי מספיק זמן עם פוליטיקאים מקצועיים כדי לדעת שחלקם ניחנו באישיות חמה וקולחת. נכון, לא כולם, אבל שום דבר בעולם הזה לא מושלם. שביב של בדיחה, חידוד או גילוי אחר של שנינות יכול לעשות מבחינתכם את ההבדל בין גולש שיאמר לעצמו ''את הברנש הזה אני רוצה לקרוא שוב'' לבין מישהו שיחליט שפעם אחת אצלכם הספיקה לו בהחלט.

10. הכניסו חדשות בבלוג. התקשורת הישראלית שטחית ברובה ולא מקדישה יותר מדי זמן לסיפורי עומק. לעומת זאת, אצלכם נצבר לא מעט מידע שנתקע בתקשורת ולא מגיע אלינו. הבלוג הוא דרך מצוינת להעביר אותו. אם אתם נותנים אייטם לעיתונאי והוא לא מפרסם את זה, העלו אותו לבלוג שלכם. אני לא מדבר על רק על הצהרות תמיכה בדבר אחד והתנגדות לדבר אחר, אלא על יוזמות ממש. תגלו שלאחר תקופת דגירה מסוימת שבה הרשת תסתגל לבלוג שלכם, יבואו יותר ויותר גולשים לבקר ולדלות ממנו אינפורמציה. למעשה, יתכן שבעתיד אפילו כלי התקשורת הממוסדים יצטטו את הבלוג שלכם. אז קדימה.
 
אורון. העדכון האחרון של האתר שלו היה לפני חודשים ארוכים. האתר קם, כנראה, אך ורק לצורך הבחירות המקדימות במרצ.
 









יש עוד אלמנט אחד שלא הבאתי בעשר הנקודות האלה, אבל משום מה חשבתי שהוא ברור מאליו. אחר כך חשבתי פעם נוספת והתברר לי שזה לא תמיד ברור ובוודאי שא לכל אחד. אז הנה זה: עדכנו את הבלוג שלכם. נכון, הקמתם אותו בעיקר לקראת הבחירות, אבל לתומי חשבתי שקשר עם הבוחר צריך לשמר ארבע שנים ולא רק בחודש-חודשיים שלפני התאריך בו אתם זקוקים לפתק שלו. עמי איילון, דני יתום ואהוד ברק, הכוונה אליכם. גם אתם, זהבה גלאון, רן כהן וחיים אורון.

כשהבלוג שלכם לא מעודכן הוא נראה כמו מי שהחל לבנות אתר, לא גמר בשום צורה אבל כבר רץ לספר לחבר'ה. לא רק שזה לא רציני, זה מראה על חוסר נכונות להשקיע ולהתמיד. לא בדיוק התכונות שתרצו שיזהו אתכם, אני מניח.

אני מניח שיש עוד כמה וכמה עצות שאני יכול להביא כאן, אבל המסר ברור. אני מודה ומתוודה שיש נושאים שבהם אינני מבין ולו כזרת. אין לי מושג איך לקדם את הבלוג שלי במנועי חיפוש, אני לא מבין דבר וחצי דבר בעיצוב (והבלוג שלי הוא הדבר הכי פחות מעוצב ברשת) ומה שאני יודע על ענייני ווידג'טים ושאר תוספות משעשעות לאתר שווה לרמת הידע של האדמו''ר מויז'ניץ על שיטות גידול הפפאיה באיי פיג'י. כלומר, יש נושאים שבשל בורותי בהם אינני רואה עצמי מוסמך לייעץ לגביהם. יש בלוגרים שמבינים בכך יותר ממני. אולי כדאי לכם לבקש את עזרתם. זה מקובל כאן, אתם יודעים.

בהצלחה.








(הרוצה לבקר באתרים אישיים של נבחרי ציבור נוספים יכול לגשת לאלה: אופיר פינס, אפרים סנה, סילבן שלום, ראובן ריבלין, דב חנין, קולט אביטל, דוד טל, נדיה חילו, זבולון אורלב, מיקי איתן, מיכאל מלכיאור - ואתם מוזמנים להפנות לנוספים).








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
לא מסכים   דרומי   יום א', 22/06/2008 שעה 9:25   [הצג]   [2389 תגובות]
בעד בלוג פוליטי אנונימי   אבי   יום א', 22/06/2008 שעה 14:20   [הצג]   [6920 תגובות]
יש מישהו שהוא בסדר?   אלמוני   יום א', 22/06/2008 שעה 19:20   [הצג]   [2 תגובות]
ואם אנחנו מגיעים,   שושי   יום א', 22/06/2008 שעה 23:32   [הצג]
הפוליטיקאי הישראלי והבלוג הפוליטי   מולי בנטמן   יום ב', 23/06/2008 שעה 10:49   [הצג]
טוקבקים של פוליטיקאים ועוזרים   איתי   יום ג', 24/06/2008 שעה 17:01   [הצג]   [5 תגובות]
תגובת עוזרו של ח''כ דב חנין   אורי קציר   יום א', 29/06/2008 שעה 18:02   [הצג]
הזמנה למפגש בלוגרים   יעל   יום ב', 26/01/2009 שעה 12:47   [הצג]
יש בלוגים פוליטיים מוצלחים   עודד גורא   יום ג', 06/04/2010 שעה 12:58   [הצג]   [255 תגובות]
עכשיו תהיה התועררות   אלמוני   יום ו', 10/02/2012 שעה 0:07   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©