הוצאה להורג
יום א', 08/06/2008 שעה 16:21
היה זה, כנראה, אחד האירועים הביזאריים וחסרי ההיגיון ביותר בהיסטוריה המשפטית של טנסי. ביום 13 בספטמבר 1913 תלו עובדי מסילת הברזל של קלינצ'פילד פילה בשם מרי, שמשקלה ארבעה וחצי טון. מרי נתלתה על עגורן רכבות אימתני, שהיה אולי המכשיר היחיד ברדיוס הנראה לעין שיכול היה להרים את ארבע וחצי הטונות ששקל גופה הכבד. מבחינת המקומיים היה זה צדק בסגנון התנ''כי הישן. עשרים וארבע שעות קודם לכן, שעה שהלכה בלוויית אחד מפעולי הקרקס מבריכת המים שלה ושל חבריה חזרה אל אוהל הקרקס שבו עבדה, בער בה זעמה על הפועל משום שהלה לא התיר לה להרים פלח אבטיח עסיסי שהוטל על הדרך. היא עטפה אותו בחדקה, הטילה אותו אל דוכן משקאות סמון ולאחר מכן הסתערה עליו ורקדה על ראשו כך שלא נותר ממנו הרבה. בעלי הקרקס, שרצה להימנע מחרם על המופע שלו, החליט לפעול.








יש הסבורים כי מעשה מסוג זה אינו יכול להתרחש אלא בארצות הברית לבדה; ולא בכל מדינה אמריקנית אלא רק בכמה מהדרומיות שבהן. במקום בו המשפט הקדום שיש לתושבים על האדם מוחל במהירות גם על כל יצור חי אחר. במקום בו התפיסה של ''עין תחת עין'' אינה מתפוגגת מזה מאות שנים ולעתים קרובות חוצה את גבולות הדמיון וחורגת אל ארץ הביזאר.

זה קרה לפני קרוב למאה שנה., ב-‏13 בספטמבר 1916, בארווין, טנסי. היה זה אירוע חריג כל כך שיש אומרים שעד עצם היום הזה הוא מעורר ויכוחים קשים בין תושבי הסביבה. חלק מהוויכוחים עוסקים בעובדות עצמן; אחרים – בהצדקת האירוע או בתקיפתו. וזה דבר המעשה: מרי, פילה לפי שיוכה הזואולוגי, הוצאה להורג בתלייה על מנוף רכבות בתחנת קלינצ'פילד הסמוכה לארווין.

מפת הדרכים של קלינצ'פילד. ארווין שכנה אז בקצה הדרומי של המסילה (מקור תמונה 2).

סביר להניח שיש בין תושבי ארווין גם כאלה המבקשים לקבור את הסיפור הזה אחת ולתמיד, תרתי משמע. יש גם כאלה המתעניינים בו ומבקשים לדעת עוד ועוד פרטים על האירוע המוזר והעצוב הזה. העובדות העיקריות הידועות לנו הן אלה:

צ'ארלס ה. ספארקס היה מייסדו ובעליו של Spark's World Famous Show, מעין קרקס נודד שסיפק בידור משפחתי להמונים. ספארקס הכיר היטב את עסקי הקרקסנות, בהם היה שקוע מזה עשרים שנה. ב-‏1896 רכש הקרקס שלו פילה בשם מרי, שהייתה אז בת ארבע. באותה תקופה היה הקרקס נודד בעגלה הרתומה לסוסים. ב-‏1905 גדל העסק וספארקס נאלץ להשתמש בקרון רכבת מלא כדי להעביר את מופעו מעיר אחת לאחרת. ב-‏1906 תפס הקרקס כבר שלושה קרונות רכבת. וב-‏1916 היה צורך בחמישה-עשר קרונות רכבת. אכן, מופע מצליח לכל הדעות.

ועדיין, למרות ההתפתחות הנאה של עסקיו, באותה תקופה היה צ'ארלי מתוסכל למדי. הקרקס שלו היה עדיין קטן מזה של ג'ון רובינסון, מתחרהו העיקרי. שוויו של קרקס נמדד אז בכמות בעלי החיים הגדולים ובכמות הציוד שנשא עימו. לשם השוואה, באותן שנים מילא הקרקס של רובינסון 42 קרונות רכבת. לרשות רובינסון עמדו תריסר פילים; לספארקס היו חמישה בלבד. צ'ארלי השתדל, איפוא, ככל יכולתו. הוא נדד עם המופע שלו ברחבי מדינות הדרום, תלה בעיירות השדה כרזות שבישרו על עריכת מצעד ססגוני של העובדים ובעלי החיים טרם המופע ודאג שאוהל הקרקס הענק יתמלא בצופים סקרנים. ''המופע שמעולם לא איכזב!'' זעקו כותרות הכרזות מעל לוחות המודעות. ואכן, למרות שלא הוביל על מתחרהו בתחרות הגדולה ביניהם, יכול היה ספארקס להתגאות במופע משעשע למדי, שכלל ביצוע תרגילים על ידי כלבי ים מאולפים, כלבים שפרוותם אופרה בפודרה, ליצנים, אקרובט שיכול היה להלך על ראשו – ופילים. וגולת הכותרת של אלו האחרונים הייתה מרי, בת עינו של ספארקס.

מרי בילתה עשרים שנה בקרקס. למעשה, היא הייתה בעל החיים הראשון שגוייס לשורותיו. ספארקס עצמו, גם אשתו אדי, דאגו לטפל היטב בבעלי החיים שלהם. המאמנים קיבלו הנחיה מפורשת להתייחס אליהם בעדינות רבה. בפרסומי הקרקס היא תוארה, בהגזמה המקובלת, כ''בעל החיים הגדול ביותר עלי אדמות''. ספארקס נהג לספר שהיא גדולה בשלושה אינצ'ים (שבעה סנטימטרים וחצי) מג'אמבו, הפיל האגדי של פ.ט. בארנום. משקלה היה עניין לוויכוח. במקום אחד נאמר כי היה חמישה טון; באחר – שלושה וחצי. ככל הנראה היה באזור הארבעה טו, אולי קצת יותר. מכל מקום, אין ספק שהשנים הארוכות בשירותו של ספארקס לימדו אותה כמה וכמה תעלולים. סיפרו עליה שידעה ''לנגן'' עשרים וחמישה לחנים שונים באמצעות תרועותיה. אמרו גם שהדהימה קהל גדול בניו יורק כשהפגינה את כישוריה כפיצ'רית (זורקת במשחק בייסבול. ספארקס אמר ששווייה הוא כעשרים אלף דולר, הון בלתי מבוטל באותה תקופה. מכל חמשת פיליו, מרי הייתה האהובה עליו ביותר.

באותה שנה הופיע הקרקס בג'נקינס שבקנטאקי ומשם עבר לעיירת כורים הקטנה סנט פול שבווירג'יניה. הקרקס הגיע לרציף הרכבת קלינצ'פילד ב-‏9 בספטמבר 1916. מוקדם יותר באותו הקיץ פרש מאמן הפילים הקבוע, לואיס ריד, מתפקידו. פול ג'קובי, שעבד לאחרונה אף הוא באילוף פילי הקרקס, תפס את מקומו. כאשר הגיעו לסנט פול נזקק הקרקס לאדם שיתפקד כמשגיח קבוע על הפעילים. יום לאחר מכן, כשהם עדיין בסנט פול, שכר ספארקס לתפקיד השומר את וולטר ''רד'' אלברידג'.

רד אלרידג', ששערו האדום כלהבה היה העילה לשם החיבה שהדבק לו אי-שם בילדותו, היה בחור דק גו. לא היה לו דבר להפסיד מהצטרפות למופע הקרקס של ספארקס. כמו נוודים אחרים הגיע בקרון רכבת כלשהו מנורפוק לסנט פול והחליט להישאר שם זמן מה. בתחילה שימש כעובד ניקיון במלון ריברסייד ושעה שטיאטא רצפות ורוקן פחי אשפה ניסה לעבד במוחו רעיונות כיצד למצוא ג'וב מרק יותר ומתגמל לא פחות. הוא החליט לבלות זמן מה בעבודה באותו מלון ואז להמשיך הלאה. כשבאה לידיו ההזדמנות לעשות כמה גרושים בקרקס, לא היסס לרגע. לא היה לו ולו רגע אחד של ניסיון בעבודה מסוג זה, אבל בוודאי שהיא קסמה לו יותר משטיפת רצפות. בחיי הנדודים שלו למד ממילא להסתגל לדרישותיהם המשונות של כל מיני אנשים. עכשיו, הרהר לעצמו, יהיו אלה דרישותיהם של פילים ושאר מיני חיות משונות. ''מה שהחיים האלה מזמנים לי'', חלפה מחשבה במוחו.

מסנט פול נסע הקרקס לקינגספורט, שם הופיע ב-‏12 בספטמבר בפני תושבים מקומיים. בין ההצגות הובלו הפילים אל שוקת מים כדי שיוכלו להתרענן.

ואז קרה האסון.









איש אינו מתכחש לעובדה שב-‏12 בספטמבר 1916 הרגה מרי את אלדריג' בקינגספורט, טנסי. מהלך המאורעות שהוביל לכך אינו ברור דיו; במשך השנים השתרבבו אל תוך האירועים לא מעט מיתוסים, גוזמאות ושאר סיפורים שאמיתותם מפוקפקת. לפי גירסה אחת קיבל אלדריג' הוראה לקחת את מרי למאגר מים סמוך כדי שתוכל לשתות, להתרענן ולהתיז מעט מים על חבריה הפילים. וו.ה. קולמן, שהיה אז בן תשע עשרה, סיפר כי אלדריג' לא היה לבדו וכי קבוצה של שבעה-שמונה עובדים ליוותה מספר דומה של פילים אל מאגר המים. כל עובד היה מצויד במקל חד שבו היה עליו לעשות שימוש במקרה והפיל מתמהמה או מסרב להישמע לו. קולמן סיפר שמרי סטתה מדרכה כדי לאכול פלח אבטיח שהושלך בצד הדרך. אלדריג' תקע בה את המקל שלו. מרי התרתחה, כרכה את חידקה סביב מותניו של הג'ינג'י ותוך שהיא מבצעת סיבוב חד הטילה אותו בכל הכוח בדוכן משקאות סמוך. מעוצמת ההטלה הוטח אלברידג' אל הקרקע כאילו היה שק תפוחי אדמה. מרי הנרגזת לא בזבזה זמן. היא שעטה עליו. טיפסה על ראשו ודרכה עליו שוב ושוב.

קולמן היה בטוח שאלדריג' נהרג מהמכה שספג, אבל ככל הנראה לא חלק עימו מרי את האבחנה המיידית הזו. היא ניגשה אליו ופשוט דרכה בכל כובד משקלה על ראשו. לאלברידג' לא היה סיכוי. אחרי ההתעללות הזו נראה ראשו כמו פיתה. הוא עצמו עבר לעולם שכולו טוב. ''דם וחלקי מוח ניגרו על פני הרחוב'', תיאר קולמן את מה שקרה שם.

גופתה של מרי מתנודדת על גבי עגורן הרכבות. יתכן שהתצלום מזויף, אבל לאירוע עצמו היו מאות עדים (מקור תמונה 1).

גירסה אחרת, שעליה סופר ב-‏13 בספטמבר בעיתון המקומי ''ג'ונסון סיטי סטאף'' נצמדה לסיור לפיו הטיחה מרי את קורבנה האומלל בדוכן המשקאות, אך סיפרה כי הסתערה אלי ונעצה בגופו את חטיה הענקיים עד שהללו נבלעו בו לחלוטין. אחר כך, במה שנראה לחלק מהצופים כמצעד ניצחון רצחני, השליכה את גופתו המשוסעת אל תוך הקהל. גירסה שלישית, שפורסמה ב''ג'ונסון סיטי פרס'' ב-‏1936, משערת שתקיפת אלדריג' נבעה פשוט משעמום. לדברי הכותב צעד אלדריג' בשובה ונחת ליד מרי לאחר שזו סיימה את התרעננותה. מסיבה כלשהי, מרי התרגזה מאוד ותוך שהיא חובטת בו בחידקה גרמה לו לפצעי מוות. גירסה רביעית טוענת כי מרי הרגה את אלדריג' פשוט משום שסבלה מכאבים בשיניה וחמתה בערה בה לאחר שאלדריג' דקר אותה במקלו. את הזיהום גילו, כך מספרת האגדה בעיר ארווין, רק לאחר שמרי נפחה את נשמתה.

אנשי הקרקס והמבקרים בו, שצפו חסרי אונים במחזה המזעזע, נתקפו בעתת אימים. ''חסלו את הפילה הזאת!'' צרחו כמה מהם. אחד הנוכחים במקום, נפח במקצועו, ירה במרי המשתוללת, אך אפילו הרובה שהיה בידו באותו יום לא הצליח לגרום לה לנזק של ממש. צ'ארלי ספארקס, ששמע את ההמולה ממקום אחר במיתחם הקרקס, הגיע למקום במרוצה והחל להרגיע אותה בדברי כיבושין. אחר כך כבר לא הייתה לו ברירה: ראש העיר והשריף הודיעו על ''מעצרה'' של מרי והעבירו אותה למיתחם סמוך לבית המעצר המחוזי. עוברים ושבים, רבים מהם כאלה שכבר הספיקו להתעדכן על הטרגדיה הנוראה בקרקס, התעכבו כדי לצפות בה. מאוחר יותר צוטטו חלק מאותם עוברי אורח בעיתון ''ג'ונסון סיטי סטאף'' בהעידם כי הפילה לא יצרה עימם כל מגע.









אבל בסופו של דבר כל זה לא שינה דבר משום שהשורה התחתונה הייתה זהה: אדם מת. יש לעשות צדק ולהוציא להורג את הרוצחת, בין אם היא פילה ובין אם כל בעל חיים אחר. וחוץ מזה, צ'ארלי ספארקס לא היה שוטה: הוא ידע היטב ששום עיירה בטנסי לא תזמין אותו להופיע בפני תושביה כאשר בצוות בעלי החיים שלו מצויה פילה גדולה ורצחנית. ג'ונסון סיטי, העיר בה היה הקרקס מיועד להופיע ב-‏26 בספטמבר, קבעה עוד קודם לכן תקנה המטילה מס מותרות על ירידים המתקיימים בתחומיה במטרה למנוע נוכלויות ופגיעה בתושבים. לא היה זה סוד שפרנסי ג'ונסון סיטי מחפשים עילה לאסור על הופעת כל המופעים הנודדים בתחומיה. ככל שמרי הייתה מוותיקות הקרקס ואהובה על כולם, היה עליה לשלם את המחיר.

השאלה הייתה רק איך.

הדרך הפשוטה מכולן הייתה, כמובן, הוצאתה להורג בירייה. כולם ראו שמייד לאחר שהשתוללותה הביאה למותו של אלדריג' המסכן ירה בה הנפח הנץ' קוקס חמישה כדורים מאקדחו, אך הללו כמעט ולא גרמו לה נזק. האגדה מוסיפה שהשריף גאלהאן ירה בה מכלי נשק בקוטר גדול יותר אך גם ניסיון זה לא הביא לתוצאות שלהן קיווה. ירי באקדח או ברובה בארבע הפינות הרכות של גולגולתה יכול היה לעשות את העבודה, אבל היה מסוכן מדי: פציעה שלא תקטול אותה עלולה לגרום להשתוללות מציד ולפגיעה בקהל הסקרנים שוודאי ייאסף כדי לצפות במחזה. ''אין שום אקדח במדינה הזאת שיכול לחסל אותה'', אמר מנהל הקרקס.

הרעלת מזונה הייתה אופציה בעלת סיכוי נמוך למדי. מרי ידעה להבחין היטב במאכלים שנגועים ברעל ונמנעה מהתקרבות אליהם. מישהו הציע לחשמל אותה למוות. הוא זכר כי שלוש עשרה שנים קודם לכן, ב-‏1903, הוצא להורג בקוני איילנד פיל בשם טופסי באמצעות חישמולו למוות. לפי אחת האגדות אכן ניסו לעשות זאת בקינגספורט. ''...הזרימו לגופה זרם במתח של ארבעים וארבעה אלף וולט והיא רקדה מעט'', סיפר על כך פועל הרכבת מונט לילי. אחרים דיווחו שמכל חשמל בכל לא הייתה אופציה משום שבאתרי הרכבות לא היה מקור כוח רב עוצמה כל כך שיכול להשפיע בכלל על מרי. טענה אחרונה זו נשמעת הגיונית במיוחד נוכח העובדה שבמרבית מסילות הברזל האמריקניות המשיכו להשתמש בקרונות קיטור עד שנות השלושים, כך שהעלאת מכת החשמל כאופציית המתה נשמעת בלתי-הגיונית למדי.

מישהו אחר הציע שיטה אכזרית עוד יותר: לחבר את מרי לשני קטרי רכבת בעת ובעונה אחת, להסיעם בכיוונים מנוגדים וכך, למעשה, לקרוע את גופה לשניים. הלה הציע גם את הדרך האחרת – לכבול אותה למסילה ולהתנגש בה עם שני קטרים משני צידי גופה וכך למחוץ אותה כליל. שני הרעיונות נפסלו מייד כ''בלתי אנושיים''.

היה עליהם לנסות, איפוא, גישה אחרת.

ברציף הרכבות בקלינצ'פילד היה גם עגורן ענק שבאמצעותו ניתן היה פשוט להוציאה להורג בתלייה. קלינצ'פילד הייתה מקום נאות גם מבחינה משפטית. טכנית, לפחות, הרגה מרי את רד אלברידג' בקינגספורט, השייכת למחוז סאליבן; כך שעליה לפגוש את גורלה באותו מחוז עצמו – וקלינצ'פילד הייתה ממוקמת בתחומו. וכך הוחלט שמרי תיתלה למחרת בצווארה עד צאת נשמתה מעגורן נייד המשמש להרמת קרונות רכבת.

באותו קיץ ירדו בסביבה זו גשמים סוחפים במיוחד, שאף גרמו לשיטפונות במסילות הברזל המקומיות. היה ברור שקלינצ'פילד לא תסכן את עגורן הרכבות הענק שלה במסע הלוך ושוב, לאורך כמאה ושלושים קילומטרים, אל נקודה הנמצאת צפונית לקינגספורט, שעה שיתכן שחברת הרכבות עלולה להידרש לו דווקא דרומית לשם, באזור הרי הבלו רידג' שבתחום צפון קרוליינה. מעט לפני חצות הלילה החליט צ'ארלי ספארקס להעביר את מרי לארווין ולתלות אותה שם. החלטה זו תנציח במאה השנים שלאחר מכן את ארווין כאתר הוצאתה להורג של הפילה האומללה.

בשנת 1916 הייתה ארווין עיירת רכבות בעלת קצב גידול מהיר. אחד הגורמים להתפתחותה המזורזת היה היותה מרכז תיקונים של חברת הרכבות שהפעילה את המסילות שקישרו בין סינסינטי, קלינצ'פילד ואוהיו. בשש עשרה השנים שקדמו לאותה שרשרת אירועים טראגית צמחה האוכלוסייה העירונית פי שלושה. גם מראה פניה שופר: מעל לרחובות הבוציים נבנו מדרכות נאות. מכל מקום, קו הרכבות של קלינצ'פילד שימש להעברת פחם וכלי קדרות מהרי טנסי לשווקים המרוחקים יותר. חברת הרכבות גם הייתה המעסיק הגדול ביותר באזור.









מרי לא השתתפה במופע הקרקס של ספארקס ביום בו עלתה לגרדום. היא נכבלה מחוץ לאוהל הקרקס ולפי דיווחים מאותה תקופה התנועעה בעצבנות מצד לצד משך רוב הזמן. הקהל, שהיה נרגז בשל אי-הופעתה של הפילה הקטלנית, קיבל בתשואות את ההודעה שנמסרה במהלך המופע לפיה מרי תוצא להורג בתלייה בשעות אחרת הצהריים של אותו יום בתחנת הרכבת של קלינצ'פילד. החשוב מכל, סיים ספארקס את הודעתו, הוא שאין בכוונתו לגבות תשלום עבור הצפייה באירוע והנוכחים מוזמנים לבוא בעצמם ולחזות בו חינם אין כסף.

כריכת ספר המתעד את הפרשה. סביר להניח שתושבי ארווין אינם גאים במיוחד באירוע הזה כיום (מקור תמונה 3).

יותר מ-‏2500 צופים נאספו כדי לצפות בתליית הפילה. האירוע התרחש ליד משטח הסיבוב ותחנת הכוח בתחנת קלינצ'פילד. יום ה-‏13 בספטמבר היה מעונן במיוחד. הכבישים היו עדיין לחים ונוצצים מגשמי הלילה. טיפות גשם זרזפו מהשמיים. מכאן ואילך אין ויכוח על השתלשלות האירועים – ככל הנראה גם בגלל מספר העדים הרב שהתכנסו לכבודו. מירטל טיילור, עדת ראייה שנכחה במקום, זכרה כי לא היה אפילו ילד אחד בקלינצ'פילד שהרשה לעצמו להיעדר מהאירוע. ''הצעידו את מרי ואת הפילים האחרים מהמופע אל תחנת הרכבת במורד רחוב לאב אל תחנת הרכבת, כשהם צועדים בשורה, חדק אחרי זנב. אנחנו הילדים שמרנו מרחק משום שהיינו מפוחדים עד מוות – אבל עדיין רצינו לראות את כל זה'', סיפרה. וייד אמברוז, שהיה אז בן עשרים, נזכר שהפועלים כבלו את רגלה אל המסילה ולאחר מכן הרחיקו משם את שאר הפילים.

''לקח להם זמן רב לכרוך את השרשרת סביב צווארה'', נזכרה, ''אחר כך חיברו את זרוע העגורן לשרשרת הצוואר שלה וכשהחלו למשוך אותה כלפי מעלה, שמעתי את העצמות שלה ואת רצועת הטבעת הכובלת את הרגל כשהן מתבקעות. רק אז הם גילו שעדיין הייתה כבולה ברגלה למסילה ושחררו את הרגל.
כשחושבים על פילה במשקל רב כל כך אין זה מפתיע שלאחר שהחל העגורן למשוך מעלה את גופה הכבד נשבר כבל המתכת שירד מראשו אל צווארה. הכבל שעליו נתלתה מרי לא היה אלא שלשלת שבעגה המקצועית נקראה ''שבע שמיניות'', כלומר בעלת יכולת נשיאה של 3800 קילוגרם, שעה שמרי שקלה ארבעה וחצי טון. נשמע קול פיצוח רם, השלשלת בותקה ומרי האומללה צנחה חזרה אל האדמה. נשמע קול חבטה אדיר כשגופה פגע בקרקע ומייד לאחר מכן זעקתה הכאב של הפילה כשחשה בכאב המפלח של ירכה השבורה.

עתה לא חיבר שום כבל את מרי למקום יציב כלשהו והיא הצליחה איכשהו להזדקף מלוא קומתה כשהיא משמיעה זעקות כאב עזות. הקהל, שזכר את קטילתו המיידית של אלדריג', הגיב בפאניקה. בדמיונם ראו הצופים את הפילה האכזרית כשהיא מסתערת עליהם ומבקשת למחוץ אותם למוות. הם נפוצו לכל עבר בזעקות רמות, מחפשים אחר מקום מקלט. אחד מפועלי הרכבת שלא איבד את עשתונותיו רץ מאחוריה וכשהוא מזנק על תלולית קטנה הצליח לחבר אליה שלשלת עבה וכבדה יותר. מישהו הפעיל את העגורן פעם נוספת ומרי נמשכה מלוא גופה מעלה. כעבור דקות אחדות כבר לא נותרה רוח חיים באפה.

במשך כמחצית השעה התנודדה גווייתה האימתנית מראש העגורן. אחר כך כרו בור גדול כמאה ועשרים מטרים במעלה המסילה וקברו אותה שם. מימדי הקבר שנויים במחלוקת. יש הטוענים כי היה זה קבר בגודל של 3.00X3.60 מטרים, אך מידות אלה נראות קטנות מדי בהשוואה לגודלה של מרי. ארי טענו כי הבור שנכרה היה ''גדול כמו אסם''.

אחת השאלות שרושמי הרשומות המקומיים טרם הסכימו בינם לבין עצמם לגביה היא האם ניסרו תלייניה של מרי את חטי השנהב שלה והסירוה מגופה טרם הביאו אותה אלי קבר. עד ראייה בשם מ.ד. קלארק טען כי באותו לילה שבו כמה מהם אל קברה, חפרו בו והסירו את חטיה מגופה. בעניין זה יש חשיבות לתצלום היחיד שנותר מאותה תלייה ביזארית. שנהביה של מרי אינם נראים בו כלל ועיקר, מה שמוביל לשתי מסקנות אפשריות: או שהוסרו ממנה טרם תלייתה – או שהתמונה צולמה לאחר מכן ולכבוד זאת הוצאה הגופה מן הקבר והועלתה על גבי העגורן למען תתועד ויזואלית. אפשרות שלישית היא, כמובן, שהתמונה זויפה; כאשר הגיע התצלום אל המגזין ארגוסי (Argosy) דחו אותו עורכיו על הסף בטענה כי מדובר בפיברוק.

שנהבים או לא שנהבים, תמונה מקורית או פוטו מונטאז' שבדיעבד, על העובדה שהאירוע אכן התרחש אין ויכוח. התצלום מגלה עד כמה היה הקהל המקומי, הדרומי כל כך בהווייתו, רעב לגרוטסקות מסוג זה. ואם אפשר, מבחינתו, לשלבן עם צדק פואטי ו''עין תחת עין'' בסגנון תנ''כי – מה טוב. בימים ההם, בהם הייתה תלייה פומבית אירוע שמשך אלפי סקרנים שביקשו להתבדר, תלייתה של פילה הייתה עניין מרתק בהרבה מהמקובל.









גופתה של מרי עדיין קבורה שם, במקום כלשהו סמוך למסילה הישנה. אתר קבורתה מעולם לא נחפר. מותר להניח שתושבי ארווין והסביבה אינם גאים במיוחד במוניטין שהוציא להם הטקס המזעזע הזה.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
(ללא כותרת)   מהגג   יום א', 08/06/2008 שעה 17:26   [הצג]
זה עונש אפקטיבי!   ל   יום א', 08/06/2008 שעה 18:55   [הצג]   [3 תגובות]
הזכרת לי את הסרט סיפורי דגים   שמאלני   יום ב', 09/06/2008 שעה 17:53   [הצג]
עצוב   של ברמן   יום ב', 09/06/2008 שעה 18:30   [הצג]
.   רחלי   יום ג', 10/06/2008 שעה 23:44   [הצג]
איזה סיפור מזעזע, אילו אנשים טיפשים ורעים.   שרי שורצשילד   יום א', 15/06/2008 שעה 5:02   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©