החקירה המקרית של מנהלת הרשת
יום ד', 04/06/2008 שעה 14:14
חני קולמן, ילידת אוקראינה שעלתה ארצה בגיל רך, משמשת כמנהלת הרשת של חברת הדר הדרכה טובה. היא עונה כמעט על כל סטריאוטיפ של רווקה תל-אביבית מצויה, כולל הציפייה הבלתי-פוסקת לכך שהחברה האחרון שלה יאמר כן והשלכתו מהבית לאחר שלא נכנע ללחציה. ההורים המיואשים יושבים לה על הזנב, בתקווה שתביא להם כבר נכד ראשון. אפילו חברותיה שואלות אותה אם לא נמאס לה לקנות אוכל לשישבת עבור עצמה בלבד. חייה השלווים והמתסכלים של חני נקלעים יום אחד לרצף עלילתי בלתי-צפוי לאחר שאחד מבכירי החברה בה היא עובדת נהגרג במה שנראה כתאונה מצערת ותו לא. חני מתחילה לחשוד שיש כאן הרבה יותר מהנגלה לעין ומתחילה לדלות מידע מרשת המחשבים שלה ומהאנשים היושבים במשרדים סביבה. החקירה מביאה אותה למחוזות בלתי צפויים. רומן מתח של הסופרת, המו''לית והבלוגרית הדס מטס.









לפני מספר שבועות נחת בתיבה שלי מייל מהדס מטס – סופרת, מו''לית ובעלת הבלוג ''אמא של שחר''. היא ביקשה שאכתוב ביקורת על ספרה החדש, ''תאונת עבודה''. הסכמתי, כמובן, בתנאי שאוכל לכתוב ככל העולה על דעתי. היא הסכימה. וכאן אני ממלא את חלקי בהסכם שלנו.

כמה מלים על העלילה. חני קולמן היא מנהלת רשת בחברה בשם ''הדר הדרכה טובה''. לפני שנים רבות עלתה מברית המועצות, חזותה החיצונית אינה מעידה על מוצאה האוקראיני (חבריה בעבודה מאמינים, משום מה, שהיא ילידת בריטניה) ודיבורה צברי לחלוטין וחף מכל מבטא. כמו תל-אביביות לא מעטות אחרות באמצע שנות השלושים לחייהן, היא מתגוררת לבדה בדירה שכורה, מצויה בלחץ מתמיד מצד הוריה למצוא לעצמה חתן וכדי להפיג את בדידותה נוטה להיכנס לסטוצים מזדמנים עם גברים שמשפיעים עליה מעט חום. האקס המיתולוגי שלה, נתי סגל, צעיר ממנה בשלוש שנים וכמו תל-אביביים לא מעטים אחרים, אינו ממהר להתמסד. פעם גרו יחדיו, אך אחרי שלא מיהר להיכנע לאולטימטום הנישואין שהציבה, נאלץ לעזוב את דירתה. כל זה אינו מפריע להם להמשיך ולקיים יחסים ידידותיים למדי, כולל סקס.

מה שמוציא את חני מהרווקות הסטנדרטית הוא החשד המתעורר בה זמן מה לאחר מותו של אחד הסמנכ''לים בחברה, שלום גוטמן שמו. גוטמן הוא טיפוס בלתי נסבל. הוא מנהל רומנים עם עובדות בחברה ועם נשותיהם של חבריו לעבודה. הוא משמש כמאגר מהלך של סודות אישיים שהצליח להוציא מכל דכפין – ואינו מהסס לעשות בהם שימוש כדי לקדם את ענייניו. הארסיות המופגנת שלו כלפי חלק מעובדי החברה הבכירים מלבה עוד יותר את מדורת השנאה כלפיו. רק מעטים מצטערים באמת כשיום אחד נמצאת גופתו במורד מדרגות החברה ובידו בקבוק שמן זית שבור. הפרוגנוזה המשטרתית היא שהאיש החליק על שמן שנשפך מהבקבוק, התגלגל ללא מעצורים במדרגות ונהרג. כאילו לא די בכך, אימו הזקנה של הנרצח מתה זמן קצר לאחר מכן, לא הרבה אחרי שהתגאתה באוזני העובדים שבאו לנחמה שבנה סיפר לה לא מעט סודות שידע משום שחשב שהיא סנילית וממילא לא תזכור דבר וחצי דבר.


אל תוך צירוף הנסיבות הזה נכנסת חני. זמן מה לאחר מותו של גוטמן, מתחיל להתעורר בה החשד כי המדובר בכלל ברצח. היא מתחילה לחטט ולבדוק למי יש מניע לעשות זאת. לאט לאט היא נוכחת שללא מעט עובדים הייתה סיבה טובה לרצות בהשתקתו. זה עבר אצלו השפלות פומביות; ההוא חשד שגוטמן שוכב עם אשתו; ואצל שלישי אולי קיים רצון לתפוס את תפקידו של הנרצח. מי מכל אלה העז וביצע את הרצח המתוחכם הזה?

''תאונת עבודה'' מוגדר כספר מתח (המילה ''מתח'' אף מופיעה במודגש על המשולש שבקצה השמאלי של כריכתו). בספר מתח סטנדרטי יש בדרך כלל דמות המתחקה אחר שורשי התעלומה בה היא נתקלת ומצליחה, לאחר קשיים מרובים (ולעתים קרובות גם תוך כדי מעבר חוויות מורבידיות) לפתרה. הדמות המצטיירת מן הרומן עטופה באריזה של אנטי-גיבור. חני אינה יפה במיוחד, אינה זוהרת במיוחד ואינה פאם פאטאל הנוהגת להשכיב גברים ולהתעמר בהם כרצונה. מטס מתארת בפנינו שתי יריעות חיים של חני, האישית והמקצועית. והשתיים הללו נוטות לשוחח זו עם זו ולהשפיע האחת על האחרת. כך קורה כשסמנכ''ל משאבי האנוש, גרוש טרי המפנטז על מנהלת הרשת הכפופה לו, מזמין את עצמו אל דירתה, משתפך באוזניה על קשייו האישיים ואף מעביר את הלילה על הספה בסלונה. כך קורה גם כשהיא נעזרת באקס המיתולוגי שלה כדי לבחון את קרביו של מחשב אחר בעבודה. וזה מתרחש כאשר היא נחלצת ממגע מיני סוער עם מאן דהוא כדי לענות לצלצול הטלפון הטורדני במחשבה שאולי המתקשר הוא מנכ''ל החברה.

חני אינה בלשית מקצועית. העיסוק שלה בבילוש מקרי לחלוטין ובמידה רבה ניתן לשער שהוא נובע מהבדידות היחסית בה היא שרויה ומכך שיש לה עודף זמן פנוי. לו הייתה בעלת משפחה, סביר להניח שהייתה שבה אל ביתה בסיומו של יום עבודה ומתפנה לגידול ילדים ולעניינים מסוג זה. אבל חוסר המחויבות הרגשית שלה מותיר לה זמן רב להעבירו בעבודה. ושם, בסקרנות גוברת והולכת, היא מנהלת את בדיקותיה הקטנות.

הכלי המרכזי שבו עושה חני שימוש כדי לעקוב אחר העובדים בהם היא חושדת הוא המחשב. היא יודעת מתי נכנס ויצא כל אחד אל הרשת הפנימית, יש לה גישה לתכתובות המייל ואת הידע הזה היא צוברת ומנתחת. למעשה, את עיקר עבודת הבילוש שלה היא מבצעת מ''המאורה'', השם אותו היא מעניקה למשרדה עמוס הציוד. יש לה גם כמה גיחות אל מחוץ למשרדה, ובהן היא מגלה אי-אלו עובדות שיכולות לסייע בידה (כמו קן אהבים מאובזר כהלכה הממוקם במקלט המוזנח של החברה; או נסיעה למושב בו מתגוררת קולגה במטרה לבדוק תוכנה בעייתית במחשבה האישי), אבל המרכז הוא המשרד. זה הגיוני, משום שמעקב דיגיטאלי יכול להועיל לא פחות מנסיעה מהירה אחרי מכונית מתרחקת; אבל זה גם הופך את המעקב הזה לסטאטי משהו במישור העלילתי ולכן פוגם בשטף האירועים.

מטס עושה עבודה טובה בתיאור הסביבה החברתית והחומרית בה פועלת מנהלת הרשת שבראה. כשהיא יושבת לארוחה בחברת הוריה ובן-זוגה לשעבר היא יורדת לפרטים קטנים, החל מההכנות והמרכיבים המדויקים של הארוחה, עבור דרך הקיטורים הקבועים של אימה הטרחנית על שאינה מצליחה למצוא לעצמה חתן וכלה באנקדוטה רגשנית שמביא אביה. במובן הזה, היא מביאה תיאור אמין של היומיום השגרתי של הרווקים התל-אביביים המתבגרים. מצד שני, כשחושבים על העלילה האיטית משהו, הרי שריבוי הפרטים מביא לעתים לתחושה של גודש מסוים, של פירוט יתר.

לעומת זאת, דווקא בסביבת העבודה של חני יש ערך רב לתיאור מפורט של מערכות היחסים הסבוכות הנרקמות בין הדמויות הפועלות בה. צעד אחר צעד חושפת מטס את החשבונות הקטנוניים השוררים בין העובדים. היא מתארת את ההווי המוכר של הפסקת צהריים במזללה הסמוכה (שזוכה לכינוי המלבב ''קקמייקה'', כנראה בשל טיב המזון המוגש בה), חילופי דברים בהרמת קול מאחורי דלתות המשרדים, הישארות מעבר לשעת סיום העבודה וכדומה.

מקום ראוי תופסים הדיאלוגים המתייחסים לשאלות של דעות קדומות הטבועות בישראלים על בני העלייה הסובייטית. חוקר משטרה מתוודה באוזניה של חני ש''תמיד פינטזתי על כוסית רוסייה'', משפט שנשמע אמין במיוחד כשהוא מיוחס לגבר ישראלי חסר כל עידון. החברה בה עובדת חני מלאה ביוצאי רוסיה ושכנותיה, מה שמביא ללא מעט הקנטות הדדיות, כולל לא מעט עלבונות.

חוסר המקצועיות הבלשי של חני קולמן, כמו גם אישיותו הבלתי נסבלת של הנרצח, מביאים לכך שהיא טועה פעם אחר פעם. היא מאתרת עוד ועוד גורמים העלולים, מבחינתה, להוות מניע לרצח. במובן זה היא מזכירה מעט את המפקח קלוזו מסדרת סרטי ''הפנתר הוורוד'', שמצליח תמיד לחשוד באנשים הבלתי רלוונטיים, לטעות שוב ושוב ואיכשהו, בשל צירוף נסיבות משעשע שאינו בשליטתו, מגיע לבסוף אל פתרון התעלומה. גם ב''תאונת עבודה'' יש רגעים משעשעים. למשל, כאשר הקופאיות הרוסיות בסופרמרקט אינן מודעות למוצאה הסובייטי של מנהלת הרשת הצעירה ומחליפות לידה רשמים על עכוזו ציודו האישי ביותר של גבר העומד בסמוך ומפנטזות על מה שבכוונתן לעשות לו.

יחד עם זאת, הספר אינו נקי מבעיות אמינות. באחת מסצינות השיא מזעיקה חני עזרה באמצעות שיגור דואר אלקטרוני מתיבתו של אדם החשוד בעיניה. בשל המהירות בה עליה לפעול היא מקלידה רק את שמו של הנמען ומקווה שהוא כבר יבין את העניין. הוא מבין – על בסיס שמו בלבד והתיבה שממנה הגיע המייל – ואפילו לא טורח להחזיר מייל כדי לברר את הפנייה התמוהה הזו אלא נחלץ לסייע ובאופן פיסי ומעשי. בהמשך נחלצים לעזרתה של הבלשית החובבת שלושה גברים – חבר לשעבר, יזיז בהווה והבוס שמחזר אחריה ופעם אחת אף הטריד אותה מינית. אין לי מושג מה הרקע של כל אחד מכם בספרות בלשית, אבל הסיכוי שדווקא מקבץ אנושי שכזה יתגייס בזמן אמת כדי לסייע ולהציל מסכנה בחורה שהם מתחרים על חסדיה – נו, גם אתם יכולים להבין שמדובר בהסתברות נמוכה עד אבסורדית. שלא לדבר על כך שמותה המסתורי של אימו של גוטמן אינו זוכה כמעט להסבר - מוות שמלכתחילה נראה בעייתי מאוד על רקע הדברים שסיפרה.

מטס קלעה את עצמה, אולי מבלי דעת, גם אל תוך סיטואציה ספרותית שאינה בשליטתה. ז'אנר ספרי המתח עבר בשנים האחרונות שינוי התואם את קצב החיים המסחרר בו נתונה החברה המערבית המודרנית. סופרים שונים ומשונים, מקלייב קאסלר ועד הארלן קובן, מייצרים עלילות מפותלות שקצב התרחשותן מהיר מאוד, כמעט קליפי. כל פרק מסתיים, מטאפורית, בעצירה בשנייה האחרונה על שפת צוק ובהצצה חטופה במראה המדהים הנגלה תחתיו – מה שמעורר את הקורא להתגבר על עייפותו ולהמשיך לפרק הבא. ''בתאונת עבודה'' הקצב איטי מאוד, שגרתי, כמעט נינוח. הוא תופס תאוצה רק בעמודים האחרונים, בהם חורגת העלילה מהמפגשים עם חברים לעבודה ועם בני זוג כאלה או אחרים ונכנסת לחלל סגור וממלכד שממנו חייבת החוקרת הצעירה למצוא מוצא. מזכיר במשהו את ההתחוללות האיטית שיצר פיטר הוג ב''חוש השלג של העלמה סמילה''. פיתוח עלילה איטי מאפשר התמקדות בנפשות הפועלות ובנייה מדורגת של אישיותן ותכונותיהן; מצד שני, טמון בו הסיכון של אי-גירוי הקורא להמשך הקריאה.

''תאונת עבודה'' אינו ספר גדול. הוא גם אינו ספר גרוע. הפלוס שלו הוא ביצירת דמות של בלשית לא-מיומנת שבאה ''מלמטה'' ונקלעת לסיטואציה שבחלק מהזמן נדמית כגדולה על מידותיה. המינוס נעוץ בכך שהעלילה אינה משיגה את אותה רמת אמינות ומיומנות של הדמויות המעורבות ושל הסביבה החברתית. כספר קריאה לנסיעה ארוכה ומונוטונית הוא טוב למדי; אבל לא בטוח שתוכלו לצטט ממנו זמן רב לאחר שתשלימו את קריאתו.









''תאונת עבודה'', מאת הדס מטס, הוצאת אגס, 2008. עיצוב העטיפה: נעמה יפה. פנים הספר: תאיר אלישע.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©