רשימת ה-‏25: הבלוגים הנבחרים של ''אפלטון'' לשנת 2008
שבת, 24/05/2008 שעה 1:05
בשלוש השנים האחרונות אני מפרסם את רשימת הבלוגים שבביקור בהם אני מוצא עניין מיוחד. הרשימה הזו, שאין היה בה כל דירוג פנימי אלא רק בחירה סובייקטיבית ששיקפה את טעמי האישיים, מתפרסמת זו השנה הרביעית ברציפות, ומניסיוני היא מעוררת עניין מסוים בקרב מבקרי ''אפלטון''. הרשימה כוללת 25 בלוגים שפועלים לפחות שנה אחת ועוד עשרה בלוגים מבטיחים: אתרים מעניינים שפועלים במשך פחות משנה ושבעליהם השכילו לצקת לתוכן תוכן מעורר עניין וברמה נאותה. הנימוקים והטעמים הם אישיים לחלוטין ואינם מחייבים, כמובן, איש מלבדי. כל מי שמבקש למצוא ברשימה הזו שיקוף כלשהו של החברה הישראלית או מחוייב לכללים כלשהם של תקינות פוליטית, מוטב שיידע זאת מראש. ובכן, הרי לכם מסע פרטי בהחלט אל הבלוגוספירה הישראלית.









לפני כשלוש שנים פרסמתי את רשימת הבלוגים שהיה לי מעניין לבקר בהם באותה שנה. האמת היא שהייתי יכול לפרסם רשימה ארוכה בהרבה, אבל החלטתי להגביל את עצמי ומפה לשם יצא שמדובר בעשרים וחמישה. לא דירגתי אותם, משום שאינני אוהב דירוגים המתבצעים על פי פרמטרים בלתי-מדידים – והתרשמות היא פרמטר שלא ניתן למדוד אותו אלא על פי אמת המידה היחידנית של המתרשם, וגם היא אינה תמיד ניתנת להסבר. ולכן, סדר הופעת הבלוגים ברשימה הוא חסר כל משמעות. מאחר ולא דירגתי אותם הם מופיעים לפי הסדר האלפביתי של שמות כותביהם – אמיתיים או בדויים.


רשימת ה-‏25 כבר הפכה, אם כן, למסורת. כמו הרבה פריטים אינפורמטיביים או טקסטואליים שהופכים למסורות, יש בכך חן מסוים. כך, למשל, אימצתי כבר לפני זמן רב את ההרגל לסרוק סיפורים קצרים, סאטירות הומוריסטיות ואגדות עממיות ולפרסמן ב''אפלטון''. יש לכך כמה סיבות טובות, אבל השתיים המשמעותיות ביותר הן שאני נהנה מהן ושחשוב לי שהם יונצחו לא רק בספרים ישנים שכריכותיהם מעלות אבק משנים של שיכחה במחסנים ישנים, אלא גם במרחב שנגיש להמוני בני אדם. כך, למשל, פרסמתי השנה את ''הצד השני של המטבע'' (על עצה בתחום המאוד אישי שעלתה ביוקר ליועץ שהשיאה למלך); ''העובדות הקשורות בחוזה בשר בקר'' (על גורלו של אדם האובד במבוכי הביורוקרטיה הוושינגטונית); ''הבית הארור'' (על הטרגדיה הפוקדת אדם שמבקש להיטיב עם דייריו); ''חמש שאלות של הקיסר הסיני'' (על חוכמתו של טיבטי הבא לנצח בתחרות שמטרתה נישואין לבת הקיסר); ''טייס-משנה פנג'' (על רעות מרגשת הנרקמת בין טייס ישראלי לכלבו הנבון); ''מכרות המלח של ז'אן בואיה'' (על גילוי האתר המפורסם בשווייץ); ''מנוּ'' (על ילד טעון טיפוח ויחסיו עם מורתו); ''בגן'' (סאטירה העוסקת בהרכבת ממשלה); ועוד.

שנים אחדות לאחר שתופעת הבלוגים החלה לצבור תאוצה, ניתן לומר כי בשנה האחרונה הייתה שנת ההתמסדות של המדיום הזה. אחרי שפלטפורמות ניהול בלוגים רבות משתתפים הצליחו להתבסס, קמו בעקבותיהן כמה נוספות. אפס, למעט דה מרקר קפה שום פלטפורמה עצמאית לא הצליחה לפרוץ בשנה האחרונה ולבסס את עצמה בקרב קהל כותבים משמעותי. וגם דה מרקר קפה, ששיווקה את עצמה כמקום מפגש לבלוגרים החותרים להקמת מיזמים עסקיים משותפים ובפועל הפכה לעוד בלוגיה רחבה, אינה עצמאית במובן המקובל, משום שהיא מיזם של קבוצת שוקן.

בישראל פועלות כיום כמה בלוגיות חופשיות גדולות. ישראבלוג, שבנה יריב חבוט, היא הוותיקה שבהן, אבל לצידה פועלות גם רשימות (שלמרות הודעת בעליו על קשיי תפעול משמעותיים עדיין פעילה, ואף מקבלת אליה כותבים חדשים); בלוגלי, פרי פיתוחם של אלעד זלומונס, תום סלע וחנית כהן, המבוססת על וורדפרס מעוברת; תפוז, שגם לו אלפי בוגרים משל עצמו; וכמה בלוגיות קטנות יותר, שקהל היעד שלהן הוא בדרך כלל בני נוער וצעירים. בין אלה האחרונות ניתן למנות את דקס, פלוגז ואחרים. דומה כי כיום אין בישראל אדם העומד על דעתו שאינו נוטל חלק בדינאמיקה המרתקת הזו, או לכל הפחות מודע לקיומה. עד כדי כך הפך המנגנון האינטראקטיבי הזה לפופולארי, שכיום ניתן למצוא עדרים של פוליטיקאים, מנהלים ואנשי עסקים שמפעילים מנגנונים דמויי בלוגים מאתרי העסקים שהם מנהלים. עובדתית, האינטראקטיביות היא אין; הרשמיות המנוכרת – אאוט.

דומה כי עם הזמן גם הולכת וגוברת התחרות בין פורטלי הבלוגים למיניהם, וכבר יש תוצאות בשטח. הרגלי הגלישה שלי באגרגטורים האלה מושפעים, במידה רבה, מקצב העדכון שלהם במקורות מידע (כלומר בלוגים) חדשים. אני עצמי מעדיף את Grapes של אביעד קדרון ואת MiniBox, שאמנם אינו עוסק רק בבלוגים, אבל נותן תצוגה לא רעה של העדכונים השוטפים בהם. אחרים, כמו Blogish או כוורת (המיועדת לבלוגרים דתיים) לא הצליחו להמריא. סביר להניח שבשנה הבאה נצפה בעוד כמה ניסיונות מסוג זה.

ועדיין, אפילו החרוצים שבמפעילי האגרגטורים אינם מצליחים להניח את ידם על כל הבלוגים האיכותיים החדשים הנפתחים מדי יום. זו משימה קשה ומאתגרת, ולעתים גם מעוטת סיכוי. אחרי הכל, מה הסיכוי לאתר בלוג טוב המוחבא בתוך אתר קהילתי או מקומי שממילא הגישה אליו היא נחלתם כמות מוגבלת של גולשים. האמת, לא גדול.

כבר אמרתי בעבר שאני מאמין שבלוג טוב ניתן למדידה על פני הזמן. במדידה על פני ציר כרונולוגי רציף ניתן להרכיב את תפיסת העולם של הכותב, כולל החריגים שבתפיסה כזו. תפיסת המציאות שלו מן הדין שתקיף יותר מאשר חוויות אישיות גרידא אלא גם התייחסות רחבה לסובב אותו. בהקשר זה זכור לי ציטוט מספר ילדים ישן של ברוך נאדל (דומני שהיה זה ''נט''י והאוצר במדבר יהודה'', עוד אחד מאותם ספרים שרק עכברי קריאה כעבדכם הנאמן טורחים לחפש במחסנים מאובקים ולקרוא בשקיקה גם בגיל הבגרות) בה קובע אחד הגיבורים נחרצות ש''אדם צריך להתמחות במקצוע מסוים, אבל עליו לדעת משהו גם בתחומים אחרים, ומשהו מן המשהו בכל תחום''. ובכן, אולי אני לא מצטט מהקלאסיקה של הספרות העולמית, אבל המסר העיקרי ברור. אם נמיר את ההתייחסות למקצוע בהתייחסות הבלוגר לעצמו, נקבל בדיוק את מה שעליו אני מדבר: כותב הממקד את כתיבתו כמעט אך ורק בעצמו ובחייו האישיים מעורר בי עניין מוגבל למדי. כידוע, לא חסרים כאלה ברשת וטווח הכיסוי שלהם נע בין חוויות הלימודים, הדיאטה, הסקס והבילויים. אם נאמר את זה במלים פשוטות עוד יותר: אני נהנה מאוד מבלוגים שמלמדים אותי דברים שלא ידעתי קודם לכן, דברים שמעוררים את סקרנותו של הכותב בהקשר האינטלקטואלי. אני לא יכול להתחייב על כך שכללים אלו יישמרו לנצח, אבל ברמה העקרונית זה פחות או יותר מגדיר את הטעם הפרטי שלי.


יתכן ויהיה מי שינסה לנתח את הרשימה הזו בכלים סוציולוגיים כאלה ואחרים. כדאי לוותר על כך מראש. אין לי כל כוונה למנן את הבלוגים שאני רואה כאיכותיים במיוחד לפי קריטריונים של מין, מוצא, עמדה פוליטית או כל אמת מידה אחרת שאינה קשורה לכתיבה נטו. גם פופולאריות הבלוג אינה מדד קובע כאן. חלק מהבלוגים הנכללים ברשימה הם עתירי כניסות; אחרים – פחות. ובכן, חשוב ככל שיהיה, המדד הזה אינו רלוונטי לרשימה שלי.

וכמובן, לכל כלל יש יוצאים מן הכלל. ישנם בלוגרים המביעים את עצמם באופן מעורר הערכה, אך משום מה בלוגיהם עוסקים בנושאים מצומצמים למדי. ישנם גם כאלה שכתיבתם ברורה ומנומקת, אבל כשאני מבקר בהם אני חש כאילו אני אורח בלתי רצוי שם, בעיקר בשל הקביעות הנחרצות מדי המעמידות את הכותב כיודע כל לעומת קוראיו חסרי הדעת או מודיעות לי שמאן דהוא הינו מטומטם ומי שמביע עמדה בזכותו משייך את עצמו לאותה קטגוריה שכלית. סגנון מרתיע, מה לעשות.

ישנם לא מעט בלוגים שאני נהנה אישית מקריאתם אך נמנעתי מהכנסתם לרשימה הזו. אבל אין ביכולתי להקיף את כולם ולכן לא אזכיר אותם כאן. יתכן שבעתיד חלק מהבלוגים האיכותיים שמתפקדים זמן קצר בלבד יהפכו אף הם להיות חלק ממנה. מה שברור הוא שמהבלוגים שכינסתי כאן אפשר ללמוד לא מעט. אני עצמי עושה זאת לעתים קרובות למדי ובכך מיישם את אחד היתרונות המרכזיים, לטעמי, של הבלוגוספירה: שימוש בערוצי מידע אלטרנטיביים, ישירים, שמעשירים את עולמי ומספקים לו ידע רב ומועיל וכלים חדשים המסייעים להתמודד עם המציאות היומיומית.

אם בכתיבה עסקינן, דומה שבמה במידה שראוי לציין תרומתם של בלוגרים לכתיבה, יש להזכיר גם את אובדנם. ב-‏22 במרץ הלכה לעולמה ציפי מעיין, אישה אופטימית, בלוגרית רגישה ופסלת מוכשרת, לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. ''מוזר אבל לא פוחדת. מתכננת. מתכוננת'', כתבה באומץ ימים ספורים לפני שנכנסה לבית החולים בפעם האחרונה. יהי זכרה ברוך.









אם כן, הרי לכם רשימת ה-‏25 לשנת 2008, ממוינת על פי שמות הבלוגרים בסדר אלפביתי עולה (כשאלה שבחרו בכינוי הנכתב באותיות לועזיות מופיעים תחילה). ושוב: הפרמטרים לקביעתה אינם תקפים לגבי אף אחד פרט לעבדכם הנאמן.









הכותב הבלוג בכמה מילים
SilentMike SilentMike ניוז ''מיומניו והגיגיו של דילטאנט בעל כורחו''. כך מגדיר מייק השקט את אוסף הטקסטים שבבלוג שלו. אבל זוהי הצהרה בלשון סגי נהור, שכן מייק הוא ההיפך הגמור מדילטאנט. כתיבתו מציגה ספקנות כרונית, חטטנות מדעית, אתאיזם מנומק וחשיבה ביקורתית רחבת אופקים. ''לשיר את שירת המדע זה להאמין באמת המוחלטת ועם זאת לא להאמין בדבר. משום שאותה האמת, בסופו של דבר, חייבת לבוא לפני כל אמונה'', הוא כותב באחד הפוסטים שלו. ויחד עם זאת, הוא עוסק גם בנושאים שוטפים שעל סדר היום: שביתות מורים, דוח וינוגרד ומיסוד הזנות, ובכולם מפגן עומק ורצינות. יופי.
thp היהודי הנודד בלוגר ותיק ובעל יכולת הבעה גבוהה העוסק לא מעט בשלות של תרבות וזהות. אחד הבודדים ברשת שהתייחס, למשל, לספרו של ההיסטוריון שלמה זנד המנסה להפריך את המיתוס על קיומו של גזע יהודי. ככל הנראה אחד הגורמים לכך הוא ישיבתו בליבה של פרובינציה אמריקנית וניסיונו להבין את ההוויה המיוחדת סביבו. מתאר היטב גם מערכות יחסים זוגיות, כולל החד-פעמיות שבהן. מצוין.
איידהו עין ירוקה מחייכת בלוג לירי, עם נטייה ברורה לחפור ולחטט בסצינות מורבידיות. אלא שאיידהו עושה זאת בעדינות מסוימת ומתוך רצון להראות טרגדיות מצידן הבלתי מוכר. הקטע על האם המבקשת מהקצין הנאצי שירצח אותה טרם שהוא יורה בביתה מצמרר. כך גם הסיפור על אנג'לינה, צעירה שנהרגה בפיגוע ושהכותב תוהה על קנקנה. וכאילו לא די בכך הוא גם רומנטיקן המשרטט סיטואציות שיש בהן דקויות עדינות ומטאפורות ציוריות. רגיש ויפה.
אריה יעקובסון שליחות שבדית יעקובסון משמש כשליח של תנועת בני עקיבא בשבדיה. חלק גדול מסיפוריו מוקדש להתמודדות המשפחתית עם המטלות הכרוכות בציון חגים, עריכת מחנות וכדומה. ויש גם סצינות משעשעות, דוגמת זו של איש האבטחה בשדה התעופה הסבור שעייפותו הכבדה של הנוסע מעידה על היותו בגילופין; או הצעתו המבודחת לכתוב מדריך שכותרתו כיד להתסדר עם החמות בשישה ימים''. חלק מתיאוריה של המציאות הסקנדינבית (כמו תהליך הקליטה הארוך והמפורט של ילדים בגן חדש) יכול בהחלט גם לשמש לחומר למחשבה גם אצלנו.
אריה עמיחי דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ לא חסרים בלוגים שעיקר עיסוקם באקטואליה קשה ובניסיון לנתח מאורעות ולהביע לגביהם עמדה ברורה. אריה עמיחי, דוקטורנט למדע הדתות בפרינסטון, עושה זאת בצורה שמדברת אלי במיוחד: מתונה, לא מתלהמת ומאוד עניינית. אני לא מקבל את עמדתו בחלק מהנושאים שבהם הוא עוסק (למשל, תמיכתו העקרונית בהקמת מדינה דו-לאומית), אבל הנאה מקריאה אין פירושה שעלי להסכים עם כל דבריו. בלי קשר, נדיר למדי למצוא בקפה דה מרקר כותבים המוותרים מרצונם על האפשרות לקבל כוכבי הערכה או תגובות מסוג זה. כדאי לקרוא.
גדי טאוב גדי טאוב: אתר ולפרקים גם בלוג דומה שאת העיתונאי וההיסטוריון המוכשר הזה כמעט ואין צורך להציג. כאשר המימד הפוליטי הרלוונטי בבלוג וספירה נוטה לרדיקליזם, טאוב מבטא חשיבה שפויה ומתונה יותר. הוא מבקר בוטה של הפוסט-מודרניזם, תוקף את הרלטיביזם התרבותי ומסוגל להתפלמס בבהירות עם המגמות הפוסט-ציוניות שהופכות לאופנה פוליטית בשמאל. גם כשאני לא מסכים איתו בחלק מהדברים (למשל, בנושא הקמפיינים נגד העישון) כיף לי לקרוא אותו.
גיא חג'ג' עונג שבת אולי הבלוג המוסיקלי הטוב ביותר הפועל כיום. גיא חג'ג', שבימים כתיקונם גם כותב טורי ביקורת ב-Ynet, אוהב מאוד מוסיקה, מעריך יצירות שצברו אבק עם השנים ומתאמץ מאוד כדי שנבין שהן עדיין קלאסיקה של ממש, גם אם אינן מצויות במאגר המידע האישי שלנו. לעתים הוא מביא דיווחים מוסיקליים תמציתיים, קישורים לנקודות בלתי מוכרות ברשת ושאר פנינים, כשכולם ממוספרים בסדר רץ. בור סוד של שירים, קישורים ומאמרים. מצוין.
גיל גרינגרוז הומו סאפיינס תמיד אפשר למצוא אצל גרינגרוז טקסט מעניין. כפסיכולוג אבולוציוני הוא מסביר את השפעת ההתפתחות הביולוגית של האדם (ולא רק שלו) על תיפקודיו ובחירותיו בהווה. חלק מהסבריו נתפסים כבלתי תקינים פוליטית ומעוררים דיונים נוקבים במיוחד. רשימה מצומצמת: השורשים האבולוציוניים של האונס; השפעת הביולוגיה על העדפות רומנטיות; הבדלים ברמת התחרותיות של גברים ונשים; הקשר בין מספר ילדים לתוחלת החיים של ההורים; מדוע נשים נמשכות לגברים אתלטיים; השפעת המחזור החודשי על בחירות זוגיות שמבצעות נשים; גבולות הספקנות במחקר מדעי; ועוד. אפשר - ואף מומלץ – ללמוד מהבלוג הזה לא מעט.
גנגי וזה כל מה שיש אני זוכר שקראתי את הפוסט הראשון שפורסם בבלוג הזה, טקסט נוגע שעסק בזיכרון אחותה המתה של הכותבת ובקשר שהיא חשה אליה עתה, כשהיא עצמה חולה בסרטן (היא החלימה בינתיים). מאז פרסמה הלשונאית הירושלמית, ברהיטות ובשטף הלשון האופייניים לה, לא מעט סיפורים מרגשים, כולל על פגישה מקרית בבית קפה שהולידה גילוי מחודש של דודה, שנעלם בימי מלחמת העולם השנייה ועל השכנה המעצבנת שנהגה לחפש כל עילה כדי להכותה בילדותה, אבל משום מה היא מוצאת עצמה מהרהרת בה שוב ושוב. גנגי מסוגלת לקחת סצינות פעוטה, כמעט בלתי מורגשות אצל רובנו, ולהסתכל עליהן מזווית בלתי צפויה. מרתק.
זיוה הבלוג של זיוה כותבת על חייה במסגרת אתר הבית של ''בת-קול'', ארגון של לסביות דתיות. מתמודדת עם לא מעט סטיגמות ועושה את זה בצורה מרתקת. הרבה דיונים על שאלות הלכתיות הנוגעות לגאים ולגאות. סיפורים על פעילות משותפת במסגרת קהילת הנשים שבה היא חברה ועל דילמות הקשורות בחינוך הצאצאים. לא שגרתי.
חמוטל ילין, מול פלנדרס ואביגיל גרייף בלי ניקוד בלוג על ספרים וספרות שאני מוצא עצמי תוהה מדוע לא נכנס לרשימות האלה קודם לכן. הצפה מאסיבית של דיווחים על ספרים חדשים, קלאסיקות, סקירת פגמים בעולם הספרות וכמעט כל זווית הקשורה לנושא. אין סוגה בלתי מכוסה: ספרי ילדים, רומנים היסטוריים, אלבומי תמונות, ספרות מתורגמת, ביקורות, הכל. קצב העדכונים מהיר, הם מתבססים גם על תאריכים רלוונטיים (למשל, יום מותו של שייקספיר או יום הולדתו של ברנרד שאו) ובכך יוצרים זיקה אקטואלית לנושא הפוסטים. כשמישהו שאוהב לקרוא גם יודע לכתוב היטב על מה שהוא קורא, זה כמעט תמדי מתכון מנצח. וכשמכפילים את זה בשלוש – לא כל שכן.
טוני וולוקוביצקי Mirrors and Beyond החייל הצעיר כותב לא מעט פרוזה ולפעמים עושה את זה לא רע בכלל. הרושם הוא שטוני משתדל לאתר קווי תפר בין דמיון למציאות וכמי שמושפע לא מעט מז'אנר הפנטזיה והמבע הבדיוני הוא לעתים כותב על אדם שנקלע לסצינה המבלבלת אותו ואולי מעט גדולה עליו. הסגנון עדיין אינו מגובש דיו אבל הכישרון שם.
טל רוזנברג טרף קל אחד הכותבים הרהוטים והעקביים ביותר בבלוגספירה. כשהוא מתאר סצינה פשוטה באופן סיפורי שוטף, היא הופכת פתאום למשעשעת במיוחד. חוויותיו מתקופת האבטלה, צפייתו במערכון קאלט גרמני וההתייחסויות שלו לנושאים אקטואליים מושכות לא מעט עניין. רהוט, שוטף, מבודח, לעתים קרובות גם שנון. פשוט בלוג טוב.
טלי על חוויות גדילה הכירו נא את חולצה לקטית. קוראים לה טלי, היא כותבת ועורכת לפי מקצועה ומצליחה למזג את הכישרון שלה בתחומים אלה עם חוויות ותובנות שהיא שולפת ממערכת היחסים שלה עם בתה הקטנה, מיקה. התפתחותה של הקטנה מתועדת לפרטי פרטים. מפניניה של הקטנטונת, שלפי התיאורים ניחנה בערנות בלתי מצויה, אפשר כבר לכתוב ספר הומורסקות. בתוך זרם התודעה השופע מהכתיבה של טלי היא משלבת גם טקסטים של נתן אלתרמן (שיר ערש), רוני סומק (שיר מחבל הטבור) ויואל הופמן (ספר יוסף). העובדה שהיא משמיעה לזאטוטה את ''אבינועם בחור כארז'' בכלל שבתה את ליבי. בלוג אימהי מעולה.
יופי6 הקלות הבלתי ניסבלת של הצחוק והשיכחה הכותב המכנה עצמו יופי6 הוא חובב מושבע של מוסיקה קלאסית ושל יופי אסתטי בכלל. כשהוא משלב את כל אלה עם זכרונות ילדות או חוויות עדינות מהיומיום מתקבל קולאז' נעים לקריאה. במהלך ביקור אצל רופאת השיניים הוא נזכר דווקא בפאי, אותו יחס מתמטי המשמש לחישוב שטח המעגל ואפילו מצליח לאתר שיר העוסק בו. במקום אחר הוא כותב על סצינת החיזור של פאן אחרי הנימפה סירינקס. הוא רוחש סימפטיה לנסיך צ'ארלס, בין השאר בשל העובדה שהוא חי בתקופה הנוכחית מסבכת לו את החיים בהשוואה ליורשי עצר שקדמו לו. החיבה שלו לג'ון דנוור המנוח מקנה לו אצלי נקודת זכות נוספת.
כדרלעומר (טל גוטמן) קורות ממלכת עילם שמות של בלוגים יכולים להיות נושא לא רע לכתיבת תיזה. תסכימו איתי ש''קורות ממלכת עילם, הוא אחד המקוריים שבהם, בעיקר בהתחשב בעובדה שמרבית היישוב אינו ממש מודע לקיומה, או ששכח את מה שלמד בשיעורי התנ''ך. הכותב הוא עירוני מובהק: משוגע על תל אביב, לא מת על ירושלים, מעריץ את ניו יורק - וכותב היטב על רבים מהמאפיינים של המטרופולינים הסואנים הללו. וזה כולל ארכיטקטורה, להקות רוק, תוכניות טלוויזיה פופולאריות וכדומה. מעניין.
מסתורית מחשבותיה של מסתורית מורה בבית ספר תיכון ביישוב ערבי המספרת על חוויותיה היומיומיות, כולל התייחסויות לסיטואציות שונות בהן מתעמתות ערביותה ומוסלמיותה עם החברה היהודית. יש בכתביה לא מעט תובנות שימושיות עבור יהודים המבקשים להציץ אל הדת שמעבר לכביש. גישתה אינה אקדמית ונוטה יותר לרצינות יומיומית עד קלילות מבודחת. הבלוג שלה מאפשר להציץ גם ליחסים בין צעירים מודרניים בחברה הערבית לבין החלקים היותר שמרניים בה.
סימון שמואל One Rupee כמיטב המסורת של השנים האחרונות, יש ברשימה הזו גם אתר שלא עונה תמיד להגדרות המקובלות של בלוג. סימון שמואל, מטייל נלהב שמוצא עצמו חוזר שוב ושוב להודו ולשכנותיה שבמזרח, העמיד אתר ובו מיטב התמונות שצילם שם. יש גם מידע המקל על ההכנות לנסיעה, אבל התמונות הן העיקר, וכשברקע יש מוסיקה תואמת, לא צריך הרבה יותר מכך כדי להחליט שזהו זה, קמים ונוסעים. סימון בא מאהבה והדבר מורגש מייד. תענוג.
עמית כנעני זה לא רק מקצוע אם לשניים, עובדת בהיי-טק ומדלגת שוב ושוב בין שני העולמות. כתיבה שוטפת, עדכנית, עם לא מעט התייחסויות לנקודות המיפגש האינטרנטיות המוכרות (פייסבוק, טוויטר, טקראנץ' וכדומה) ולבעיות שהן עלולות ליצור ביומיום. אין לה שום בעיה לדלג מניהול מוצר להתרשמויות מהאמנית סופי קאל ולספר על תובנות חדשות אגב קבלת מייל עם מסר מחבק מהילדה בגן. ובלי קשר, היא גם נתנה את אחת הקביעות המדויקות ביותר שאני מכיר לגבי המדיום שבו אתם גולשים עתה. ''כתיבת בלוגים היא דיאלקטיקה במיטבה (גילוי והסתר, יחסי מרות ויחסים שיוויוניים, כוח והגמוניה), היא נותנת את (האשליה?) שאחד ועוד אחד יכולים להיות יותר משניים, ומתוך דיון ותגובה, הקבלה (ההמוניות ומגוון הקולות מעודדים הקבלה, הסינדיקציה ממקבלת אותנו מבלי משים, RSSים משכפלים וממקבלים את כל מה שאנחנו עושים ברשת) הדברים יהיו טובים יותר, או לפחות יקבלו הרבה צפיות. אמונה, כנטייה אנושית, היא לעיתים קרובות תחושה של ביטחון בכך שאחד ועוד אחד הם יותר משניים - כנראה שכתיבה מספקת סוג של אמונה, משהו לחכות לו''. לגזור ולשמור לכנסי הבלוגרים למיניהם.
פני ברסימנטוב קסטה פני ברסימנטוב אוהבת מוסיקה. אפילו מאוד. אבל בשונה מבלוגים מוסיקליים אחרים היא רואה את המוסיקה מזזווית אחרת. כהגדרתה שלה היא ''מנסה לבדוק כיצד הרשת, אתרים ותוכנות, דיגיטציה של מידע ומה שמכונה 'תרבות דיגיטלית' - משפיעים על מאזינים וצרכנים של מוסיקה, על מעריצים ואספנים של מוסיקה, על היחסים של האומנים עם הקהל ועל היחסים של תעשיית המוסיקה עם הקהל''. ובים הרחב הזה היא שוחה כדג מיומן. בשנה האחרונה, למשל, כתבה לא מעט על הקמה ופיתוח של ספריות מוסיקליות, דיווחה על מעבר בכירים מחברת מוסיקה אחת לאחרת, סיפרה על העברת מוסיקה לסליל אנלוגי בסגנון הישן וסייעה במחקר ותיעוד של מוצרי חברת המוסיקה המנוחה קוליפון. מרתק.
רונן א. קידר Im Ausland מתרגם שחי ועובד בגרמניה ומספר משם באופן ציורי, בהומור ובלא מעט תמונות על החוויות בין נתקל ישראלי בארץ הייקים. להביא חתול בית לגרמניה זו סאגה ביורוקראטית שלמה, אחוזי השומן בגבינות כמעט ואינם יורדים מ-‏45, אבטיח עולה למעלה ממאה שקל וכדי להתאמן בפסנתר צריך לבקש רשות מהשכנים הממורמרים. מפגש מנטאלי מעניין בין שני עולמות. יומן במיטבו.
שיר-דמע מה שעובר עלי אחת הפנינים של ישראבלוג. כותבת על קשת גדולה של נושאים: ספרות יפה, התמודדות עם סכיזופרניה, זיכרונות משנת השירות וקצת חוויות הקשורות ברקע המשפטי שלה. כתיבה שוטפת, גלויה, ישירה. יפה.
שירה חורש Hope is the thing with Feathers שאול טשרניחובסקי לא ידע את זה אבל כשכתב את השורות האלמותיות ''כי עוד נפשי דרור שואפת/ לא מכרתיה לעגל פז/ כי עוד אאמין באדם/ גם ברוחו, רוח עז'', הוא חשב על אנשים כמו שירה חורש. היא איבדה את שמיעתה, אבל חילקה את הדיסקים שלה לחברה ונהנתה מכל רגע. עברה ניתוח בעמוד השידרה, אבל המשיכה לכתוב בבהירות ובחדות, כולל על זכויות פליטים ונשים, על קונצרטים מוסיקליים שנכחה בהם ועל מה לא. היא רגישה ומפוכחת מאוד, אבל אופטימית - והאופטימיות שלה מדבקת במיוחד ומעלה לא מעט חיוכים. בלוג של בחורה שמעריכה את ההנאות הקטנות של החיים, אלה שאנו לוקחים כמובן מאליו.
של ברמן הערות שוליים לאפלטון היה כאן גם אשתקד. אחד הבלוגים שכל כניסה אליהם מלווה בידיעה הברורה שלא משנה מה תקרא הפעם זה יהיה כתוב באופן בהיר ומרתק. זיכרון ישן על פולמוס ההתיוונות בבית הספר, ביקורת על התפיסה החד-ממדית של הפדופיליה ומתחבט בסיבות המניעות אנשים נעלמים לכתוב אנציקלופדיות בלתי-נגמרות. מצוין.
שלמה מן עומדים בשער מעוז הביקורת האינטרנטית של עיתונות הספורט היומית. מה שהתחיל כפרויקט משותף של רביב שכטר ועודד קרמר עבר בירושה לבלוגר ייגר מאיסטר, שעד מהרה הגביר לא רק את ווליום הביקורת אלא גם את הקרב הגדול עם אתר One (שזכה שם לכינוי ''אתר הריכולים והמסיבות'') בכלל ועם אופירה אסייג בפרט, שנתפסו בעיניו כמייצגי תהליכים של רידוד וחיפוף. בהתערבות תפוז אולץ ייגר מאיסטר למחוק חלק מתכני הבלוג, פרש ממנו והעביר אותו בירושה לכותב אחר. זמן מה לאחר מכן נחשפה זהות הכותב באמצעות כתב תביעה שהגיש One נגדו. בימי הזוהר שלו היה הבלוג הזה לנקרא ביותר מסוגו במערכות מדיית הספורט – ובדין. האמירות שלו היו חדות ומושחזות, המידע שוטף ואמין והקביעות מבוססות ומדויקות. גם בלוגים שלא קשורים לביקורת ספורט דווקא יכולים ללמוד ממנו.










וכפי שאמרתי, הנה גם רשימה של עשרת הבלוגים המבטיחים, כלומר אלה שפועלים במשך פחות משנה וטומנים בחובם פוטנציאל נאה של גיוון, הבעה ועניין גם לטווח הרחוק.

הכותב הבלוג בכמה מילים
Dolly The Daily Dolly הבלוג שבקע מתוך ניוזלטר שבו המליצה דולי לחבריה על פוסטים מעניינים במיוחד בבלוגים שהיא קוראת הפך לאחד הנקראים ביותר בסביבה. היו כבר לא מעט כאלה בעבר, אבל דולי עושה את כל זה בקיצור רב, באיפוק יחסי ובחן בלתי מבוטל.
Mister Normal עוד רגע אני נוחת. עוד רגע אני ממריא הבחור שהה בשליחות ציונית באוניברסיטה אמריקנית וחזר משם עם הרבה מאוד חוויות ותובנות. חלק גדול האמריקנה ששבה איתו ארצה מצאה את דרכה לפוסטים מנוסחים היטב המספרים על הדוד סם בשפה המגשרת בין הרקע התרבותי הפרטי שלו לבין המציאות שם. הוא כותב באופן מפוכח גם על נושאים הקשורים בזוגיות ובדילמות הצצות בינה לבינה. מעניין.
אור גראור מספרים בחשיכה סטודנט לפיזיקה, עורך ספרים, מפרסם סיפורים קצרים ומתגורר בסין. רק נתוני הפתיחה האלה מבטיחים קולאז' אסוציאטיבי מעניין. הוא כותב על ביקורות על ספרים חדשים, מעדיף סיפורים קצרים על פני רומנים ומספר על המיניות הסינית ועל ניסיונות לטייל באזורים מוכי רוכלים וטרדנים בסין הקלאסית ועל סדר פסח מקורי במסעדה המהפכנית בעיר שבשיאמן. כתוב היטב ומסקרן במיוחד.
אור ברקת זנב לאריות יש לעתים משהו מרענן בריאת ביקורת מנומקת שאינה מתמקדת בפרובוקציות מילוליות חסרות טעם. אור ברקת עושה את זה מצוין. הוא מעיד על עצמו שהוא ''אנרכיסט פרקטי'', כלומר כמי שאינו שואף לאנרכיה אמיתית אלא משתדל למשוך את החבל לצד שלו בכל כוחו, ובראותו את היהדות כדת הכוללת מרכיבים גזעניים אף מכריז על עצמו שאינו יהודי. הוא מבקר את נועם חומסקי, יוצא נגד חקיקה של הכנסת האוסרת עישון בבסיסי צה''ל, מבצע אנליזה לעצימות הנמוכה של מעורבותו הפוליטית ומודה בפומבי בפסימיזם שלו. מעניין.
אורן צור מדע בזיוני הכנסתו של אורן צור לקטגוריית הבלוגים המבטיחים מוזרה מעט, משום שבמשך שנים ניהל בלוג ב''רשימות'' ורק לפני כשמונה חודשים עבר לדומיין עצמאי. למרות שהוא מעיד על עצמו שאינו מומחה בתחומים עליהם הוא כותב, אפשר לוותר על הצניעות. האיש ידען, כותב באופן אינטליגנטי ומרשים ומתפרש על קשת רחבה של תחומי עניין, החל מסוגיות הלכתיות וכלה בפענוח צפנים. תענוג.
גלי וינשטיין משרד הפטנטים של ד''ר גלי וינשטיין וינשטיין מתעניינת באדם אחד בלבד, אבל מישהו שתחומי מקריו כיסו עולם ומלואו. המדובר באלברט איינשטיין, וככל שזה תלוי בוינשטיין היא עוסקת בפרדוקסים של התנועה בזמן, בעמדותיו של איינשטיין כלפי הפרויקט הגרעיני של ארה''ב, בפגישתו עם המשורר ההודי רבינדרנת טאגור ואפילו ברומנים שניהל מחוץ לחיי הנישואין שלו. השאלה אם הסוללה הזו לא תישרף במהירות עדיין פתוחה, אבל הכתיבה בהחלט מעניינת והנושא מרתק.
חוה פנחס כהן הבלוג של חוה פנחס כהן המשוררת הוותיקה מפרסמת עתה מאמרים ויצירות גם ברשת. אחד מהמרתקים שבפוסטים שלה עוסק בדרך בה הצליחה להתחבר אל המשנה והגמרא והיא אף מביאה טקסט נשכח של ביאליק המנתח את הסיבות לניתוק שחשים בני נוער מהטקסטים הללו. ויש כמובן גם טקסטים אינטימיים יותרף על סיטואציות שבינו לבינה.
יופי תירוש וזהר כוכבי בֵּיני לְבֵיני הבלוג המשותף של בני הזוג (שהוא איחוד של שני בלוגים נפרדים) הוא חוויה מעניינת. היא כותבת על משפט, פילוסופיה ומיגדר. הוא עוסק בחוויות יומיומיות, פרטיות ואקטואליות כאחד, ומשלב מובאות מהתרבות הפופולארית. שניהם זורמים ומאתגרים.
ליאופולד אוטוביוגרפיה בלוג, ככלל, נחשב כמדיום בעל אופי צעיר. ליאופולד, שחצה זה מכבר את גיל השמונים, מראה את צידה האחר של המשוואה הזו. עיקר החוויות שהוא מעלה לרשת הן מתקופת מלחמת העולם השנייה. אחת מהן, למשל, היא של אורח יהודי במלון הקטן שניהלה דודתו של ליאופולד. זו נדרשה על ידי חיילים פולניים שהתארחו במקום (ולא ידעו על יהדותה שלה) לדאוג לסילוקו של אותו אורח יהודי. הלה פתר את הבעיה כשהופיע לארוחת הצהריים של אותם חיילים כשהוא לבוש במדי גנרל. מיותר לומר שהללו נסוגו מייד מדרישתם. הוא זוכר את הפחד מפני ציור המומיה שראה בספר על מצרים העתיקה, את הדגיגים הקטנים שניסה ללכוד בנחל שליד בית דודתו, את עליית הגג הגדולה ומלאת האוצרות המאובקים שבבית סבו וסבתו. מעשיר ומרתק.
מוטי היינריך קו ישר - איך להיות המדינה העשירה בעולם למוטי היינריך יש חזון והוא רואה בו יעד אפשרי בהחלט: הפיכת ישראל לאור לגויים בכל תחומי החיים. הוא מתבסס על מה שהוא מגדיר ''השקפת עולם של קפיטליזם, של חופש הפרט ושל מיעוט התערבות ועשייה מזיקה של השלטון'', במה שנראה כאוריינטציה רפובליקנית אמריקנית קלאסית. היינריך נכנס למבנה הכלכלי ולסדר הפוליטי, מותח ביקורת על התערבותם המוגזמת של הירוקים בכלכלה ומציע משאל עירוני בין תושבים שהמועצות המקומיות מתכוונת לבצע שימוש במשאביהם המשותפים (חוף ים סמוך, למשל). אם יש קפיטליזם המוצג באופן רדיקלי במיוחד – תמצאו אותו כאן.










- לרשימת ה-‏25 של שנת 2005
- לרשימת ה-‏25 של שנת 2006
- לרשימת ה-‏25 של שנת 2007







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
וואו   שירה חורש   שבת, 24/05/2008 שעה 10:46   [הצג]
בלוגים חדשים   דינה ק.   שבת, 24/05/2008 שעה 11:58   [הצג]
תודה רבה   טרף קל   שבת, 24/05/2008 שעה 12:39   [הצג]
תודה רבה   של ברמן   שבת, 24/05/2008 שעה 14:12   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   עמית כנעני   שבת, 24/05/2008 שעה 14:38   [הצג]
גיא חג'ג', תומר ליכטש, אחי רז   בועז כהן   שבת, 24/05/2008 שעה 16:09   [הצג]   [3 תגובות]
בחירה מדויקת בדרך כלל   רונה   שבת, 24/05/2008 שעה 16:34   [הצג]
מצויין :)   המיליונר בפיג'מה   שבת, 24/05/2008 שעה 16:35   [הצג]
מופתעת ומתרגשת   שיר-דמע   שבת, 24/05/2008 שעה 19:11   [הצג]   [2 תגובות]
תודה ועוד אחת   אורן צור   שבת, 24/05/2008 שעה 21:04   [הצג]   [2 תגובות]
תודה לך   איידהו   שבת, 24/05/2008 שעה 23:04   [הצג]   [2 תגובות]
גאה למצוא ברשימה 2 חברות טובות שלי   כרמל   יום א', 25/05/2008 שעה 8:45   [הצג]   [3 תגובות]
לכבוד הוא לי   גנגי   יום א', 25/05/2008 שעה 11:17   [הצג]
תודה על הרשימה, ושאלה   ginger   יום א', 25/05/2008 שעה 11:19   [הצג]
אחלה רשימה!   הבלתי מנוקדים   יום א', 25/05/2008 שעה 11:28   [הצג]
תודה תודה תודה   רונן א. קידר   יום א', 25/05/2008 שעה 11:54   [הצג]   [4 תגובות]
(ללא כותרת)   גלי   יום א', 25/05/2008 שעה 22:16   [הצג]
מפתיע, תודה רבה   כדרלעומר   יום א', 25/05/2008 שעה 23:53   [הצג]
תודה <אייקון מסמיק>   חולצה לקטית   יום ב', 26/05/2008 שעה 3:18   [הצג]
(ללא כותרת)   אוגוסטנוס   יום ב', 26/05/2008 שעה 9:01   [הצג]   [2 תגובות]
תודה רבה   יופי6   יום ב', 26/05/2008 שעה 12:57   [הצג]
תודה על המחמאה   זיוה   יום ב', 26/05/2008 שעה 14:54   [הצג]
(ללא כותרת)   SilentMike   יום ב', 26/05/2008 שעה 16:54   [הצג]
תודה אישית   אריה יעקובסון   יום ג', 27/05/2008 שעה 3:08   [הצג]
(ללא כותרת)   אלמוני   יום ג', 27/05/2008 שעה 22:21   [הצג]   [2 תגובות]
תודה   ליאופולד   יום ה', 29/05/2008 שעה 22:20   [הצג]   [2 תגובות]
מברוכ על הרשימה   אורן אהרוני   יום ג', 10/06/2008 שעה 13:11   [הצג]
פיספסתם את הוטגוד   רונית   יום ג', 10/06/2008 שעה 14:44   [הצג]
פספסת את הבלוג הזה!   מתן ריבלין   יום ד', 11/06/2008 שעה 2:43   [הצג]
עומדים בשער   מיקי   יום ד', 11/06/2008 שעה 14:57   [הצג]   [2 תגובות]
עדכון כתובת הבלוג   כדרלעומר   יום ג', 15/09/2009 שעה 17:22   [הצג]   [2 תגובות]
בלוגים איכותיים   כספי   יום ה', 15/07/2010 שעה 18:28   [הצג]
(ללא כותרת)   פיטר פן   יום א', 15/05/2011 שעה 7:30   [הצג]
דניק   sdanb   שבת, 03/12/2011 שעה 2:59   [הצג]
רשימה מצוינת!   דניאל בכנוב   יום ב', 23/04/2012 שעה 22:37   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©