ההזדמנות של לבני
יום ג', 13/05/2008 שעה 10:34
אהוד אולמרט מסובך עד מעבר לראשו בפרשיות שהמשטרה חופרת וחוקרת בהן. יתכן שיסיים את תפקידו לפני תום הקדנציה שלו וייתכן שלא, אבל ברור כי גם אם יצליח איכשהו לצאת מכל התסבוכות האלה, הרי שתדמיתו נפגעה באופן חמור ביותר. בנסיבות הללו ראוי כי יוחלף על ידי ציפי לבני, הנראית כעת כמועמדת האטרקטיבית ביותר שיכולה קדימה להציע. לבני לא נחשדה מעולם בפלילים ומוחזקת בעיני כאדם ישר. היא נחשבת לאישה אינטליגנטית ומוכשרת, מתונה בתפיסתה המדינית וכמי שמילאה בהצלחה את תפקידיה המיניסטריאליים הקודמים (בינוי ושיכון, קליטה, משפטים). יש לה רקע ביטחוני מסוים, היא בעלת גישה ריאליסטית ונחשבת למזוהה עם הדרישה לחיזוק שלטון החוק. אם יחד עימה יחזרו לזירה הפוליטית עוד כמה אנשים בעלי חוש אחריות שבמשך השנים פרשו ממנה, אולי אולי נראה התאוששות מה במעמד הפוליטיקה הישראלית.









בספרה ''מרד הנפילים'' מתארת איין ראנד את קורותיהם של ממציאים, תעשיינים ואמנים מוכשרים במיוחד, הנאלצים להתמודד עם חברה החומסת מהם את פרי המצאותיהם ולמעשה מענישה אותם בגין יושרם והאינטליגנציה שלהם. ביניהם אפשר למצוא יצרן מתכות הממציא פלדה קלה וזולה במיוחד; מהנדס המתכנן מכשיר לקליטת חשמל סטאטי מהאוויר וניצולו היומיומי; ובעלת חברת רכבות שמפתחת תשתיות איכותיות במיוחד. כשמגיעה ההתעמרות בהם לממדים מדאיגים במיוחד, פורשים הגאונים הללו לעמק נסתר בקולורדו ומקימים בו את מושבת החלומות שלהם. ללא נוכחותם הולכת המדינה האמריקנית ומתמוטטת. אז, רק אז, הם נענים לקריאה הציבורית, יוצאים ממחבואם ומתחילים לבנות את כל העסק מחדש.

ככל שתופתעו מהקביעה הזו, יש בישראל אנשי ציבור ישרים ומוכשרים. יושר ציבורי וכישורים אישיים גבוהים חייבים להיות בנמצא בכל סקטור פוליטי. מסיבה זו אני לא נכנס כאן לשאלת הנטיות הפוליטיות שלהם; לצורך הנושא שבו עוסק המאמר הזה הנטייה הזו אינה מעניינת ואינה רלוונטית. הם משתדלים לבצע את עבודתם הציבורית לפי הבנתם. הם מקדמים הצעות חקיקה שהעיסוק התקשורתי בהן הוא דל במקרה הטוב ולא קיים במקרה הרע. הם אינם פופוליסטיים. הם נרתעים מקבלת טובות הנאה, לא מדברים על עצמם במונחים היסטוריים, אינם מככבים בחקירות משטרה וברוב המקרים הדימוי הציבורי שלהם אפרורי עד משעמם.

אולמרט ולבני. הזדמנות נדירה (מקור תמונה).

רוצים שמות? בבקשה. בני בגין. יוסי שריד. אברהם פורז. אריה אלדד. אילן גילאון. לובה אליאב. מנחם בן-ששון. רוני בריזון. עוזי ברעם. אלי גולדשמידט. שי חרמש. בני טמקין. שלי יחימוביץ. יצחק לוי. יוסי כץ. אלכס לובוצקי. עוזי לנדאו. עמרם מצנע. דן מרידור. אורה נמיר. מיקי איתן. גדעון סער. אופיר פינס. אמנון רובינשטיין. וזו סתם רשימה מקרית שדליתי מזכרוני המקליש. אין טעם להתווכח על הערכים הפוליטיים שכל אחד מהם מייצג. הנושא כאן אחר לגמרי: מבחינת מה שהאנשים הללו מייצגים, התרכובת ההכרחית של יושר אישי וכישורים פוליטיים ואינטלקטואליים, הם בהחלט נבחרי ציבור ראויים. שלא תהיה טעות: הם פוליטיקאים, וככאלה גם עוסקים בפוליטיקה, כולל בצדדים הפחות סימפטיים הקשורים בה. אלא שנראה שסף האחריות הציבורית שלהם גבוה מהמקובל. נדמה לי שאם נשים אידיאות בצד ונתמקד בשאלה ''מי ראוי להיות חבר כנסת'', רובכם תסכימו איתי שמדובר באנשים ראויים. ואם נחזור לאיזכור של הרומן המופיע בפסקה הראשונה – לו הדבר היה תלוי בי, הייתי מזמין את אלה מביניהם שכבר פרשו מהכנסת שישובו מעיסוקיהם ויתרמו מזמנם ומכישוריהם לפרלמנט המידרדר שלנו.








הבעיה המרכזית היא שרוב רובם של האנשים הללו מוצאים עצמם בדרך כלל תחת תקרת זכוכית פוליטית (לא מיינתי את השמות שרשמתי כאן אלא לפי קריטריון אחד בלבד: שהאנשים המוזכרים ברשימה עודם בחיים). וכאשר אני בוחן אותה שוב, אני מגיע למסקנה שרק בודדים מהם (דן מרידור, יוסי שריד ואמנון רובינשטיין) כיהנו בתפקידים מיניסטריאליים בכירים ומבוקשים (בדרך כלל המשרדים המבוקשים ביותר והבכירים ביותר הם הביטחון, החוץ, האוצר והחינוך), ובאחד המקרים (מרידור) הדבר קרה רק לאחר שהופעל לחץ כבד על ראש הממשלה נתניהו לבצע את המינוי. אחרים כיהנו כשרי משפטים, עבודה, פנים, תחבורה, תיירות וכדומה. מדובר בתפקידים חשובים מאוד כשלעצמם, אבל נדיר למדי למצוא פוליטיקאי המזנק ישירות מהם אל לשכת ראש הממשלה. לא לחינם ביקש עמיר פרץ, לדוגמה, לכהן כשר ביטחון בממשלת אולמרט. הוא הבין היטב שללא מילוי אחד מארבעת התפקידים הללו יקשה עליו לטעון שיש לו ניסיון ניהולי וביצועי על סדר יום לאומי כלשהו. כהונתו כשר הביטחון נועדה למלא את החלל הזה.

מטבע הדברים, כל פוליטיקאי רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר. ''אף אחד לא נכנס לחיים הפוליטיים כדי לסיים כראש המשמרת הצעירה'', אמר פעם אברום בורג כשנשאל על ידי רזי ברקאי על שאיפותיו הפוליטיות בעתיד. הוא צדק. אין אדם פוליטי שאינו חולם להתקדם אל המשרה הבכירה ביותר האפשרית עבורו.

אבל כפי שאמרתי, המשרה הבכירה ביותר, ראשות הממשלה, מושגת פעם אחר פעם על ידי פוליטיקאים שמוכנים לעשות כל דבר כדי להגיע אליה. הקו האדום שלהם גמיש מאוד. עמותות פיקטיביות, העברות כספים חשאיות, קשרים עם טיפוסים מפוקפקים, עסקאות נדל''ן משונות, אי-תשלום עבור שירותים ומוצרים שונים - בכל אלה הספיקו ארבעת ראשי הממשלה האחרונים שלנו להסתבך כהוגן. כולם נחקרו על ידי המשטרה, כולם איבדו את זיכרונם כשנשאלו שאלות מביכות, כולם הסתתרו מאחורי גורמים כאלה ואחרים שעליהם הטילו – בדרך זו או אחרת – את האחריות למעשים שיוחסו להם עצמם. למעשה, נראה כי כיום מזוהה תפקיד ראש הממשלה עם שחיתות אישית או ממסדית באופן כמעט אוטומטי. כשמטמיעים את הנורמות האלה במשך תריסר שנים ויותר, הציבור לומד להבין שאין אלטרנטיבה.

קחו את מערכת הבחירות הקרובה כדוגמה. ברק ונתניהו יתמודדו בראשות העבודה והליכוד, בהתאמה. אולמרט הודיע שיעמוד בראש קדימה. הניסיון שהצטבר במהלך כהונתם של שני הראשונים היה עגום למדי, הן במישור הציבורי והן בזה האישי. גם השלישי אינו נחשב בדיוק להצלחה גדולה. אלא שלאולמרט, בניגוד לקודמיו, יש כרגע אלטרנטיבה. קוראים לה ציפי לבני.

לבני, ככל שהדברים ידועים לי, לא נחשדה מעולם בפלילים ומוחזקת בעיני כאדם ישר. היא נחשבת לאישה אינטליגנטית ומוכשרת, מתונה בתפיסתה המדינית וכמי שמילאה בהצלחה את תפקידיה המיניסטריאליים הקודמים (בינוי ושיכון, קליטה, משפטים). יש לה רקע ביטחוני מסוים, היא בעלת גישה ריאליסטית ונחשבת למזוהה עם הדרישה לחיזוק שלטון החוק. במלים אחרות, דומה שהשררה עדיין לא פגמה בתכונותיה החיוביות.

רק אדם שמשלב הגינותו האישית עם כישורים מדיניים ברמה גבוהה והצגת חזון מרחיק ראות לעתיד יוכל לשקם את הדימוי הציבורי המחורר של תפקיד ראש הממשלה. לבני נתפסת בציבור כאדם כזה. יתכן בהחלט שקיימים כמה נבחרי ציבור נוספים כאלה במפלגות הגדולות, אבל לבני היא הממוקמת כרגע בנקודת הזינוק הרלוונטית ביותר להגיע לתפקיד הרם הזה.

חוק יסוד הממשלה קובע כי ''נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה; חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה והוא לא חזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו''. בהתאם לכך, ועל בסיס אותה נבצרות, החליף אולמרט עצמו בינואר 2006 את אריאל שרון חסר ההכרה. אם ייאלץ אולמרט לעזוב את תפקידו לפני שישלים את כהונתו, לבני תחליף אותו. אבל גם ללא הסעיף הזה, נראה כי מבין המועמדים שיש להם סיכוי להגיע לראשות הממשלה היא המתאימה ביותר לתפקיד הזה.

לפני הפריימריז לראשות מפלגת העבודה כתבתי כי לטעמי, לפחות, המועמד המתאים ביותר מבין המתמודדים הוא אופיר פינס (שוב: לא הבחיר ביותר, לא הפופולארי ביותר ולא הנערץ ביותר; המתאים ביותר). אני סבור כעת כי ציפי לבני היא המתאימה ביותר לעמוד בראש רשימת קדימה. גם אם אינכם מסכימים עם הבחירות הפרטיות שלי, דומני שלא תכחישו את דברי אם אומר שהם עדיפים על ההנהגה הקיימת.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מסכימה מאוד   שיר-דמע   יום ג', 13/05/2008 שעה 11:30   [הצג]   [4 תגובות]
ישרה, ישרה, אבל...   אבי   יום ג', 13/05/2008 שעה 11:37   [הצג]
(ללא כותרת)   אור ברקת   יום ג', 13/05/2008 שעה 13:11   [הצג]
תקרת הזכוכית   דובי   יום ד', 14/05/2008 שעה 19:36   [הצג]   [7 תגובות]
(ללא כותרת)   חיים   שבת, 17/05/2008 שעה 16:48   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   ירון   יום ב', 19/05/2008 שעה 12:54   [הצג]   [3981 תגובות]
יש איתה רק בעיה אחת:   אסף   שבת, 24/05/2008 שעה 19:42   [הצג]   [2 תגובות]
מסכים עם דבריך בהחלט.   SilentMike   יום ב', 26/05/2008 שעה 16:17   [הצג]   [3 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©