הצד השני של המטבע/ אליהו נאוי
יום ג', 06/05/2008 שעה 14:09
בעוונותי, אני מחבב מאוד מעשיות. מאוד חביבים עלי סיפורים הנטולים מהפולקלור הערבי העשיר, שמשום מה בשנים האחרונות ירדה הפופולאריות שלו. השבוע, בצירוף מחשבות מקרי לחלוטין, מצאתי עצמי מהרהר באותו סיפור ישן נושן על טענתו של ליצן החצר שלפיה ישנם מקרים בהם ההתנצלות על החטא גרועה מהחטא עצמו. אני מניח שאתם זוכרים את ההמשך: המלך סירב להאמין לדברי המוקיון והורה לו להוכיח לו את הדבר. יום אחד, כשעהל המלך במדרגות, הגיח הליצן מאחוריו וצבט קלות בעכוזו. המלך הזועם רתח על החוצפה וכבר רצה לעשות שפטים בליצן השובב, כשזה הקדים והתנצל. ''חשבתי שזו המלכה'', אמר - ובכך הוכיח את טענתו המקורית. המעשיה הזו הובילה אותי להרהר בסיפור עממי אחר, זה הקשור בחשק שתקף יום אחד את המלך האגדי הארון אל-רשיד לבצע דבר מה בחברת אשתו נאת המראה...









את דאוד אל-נאטור סביר להניח שאינכם מכירים. זה היה שמו של פרשן מדיני בשידור הערבי של קול ההגנה ולאחר מכן גם של קול ישראל. דאוד שידר אחת לשבוע , מפברואר 1946 ועד לדצמבר 1957. הוא פנה למאזיניו בשפה הערבית המדוברת, מתון ורגוע, משל היה קשיש שצבר ניסיון חיים רב. דבריו היו מתובלים במסכת חייהם של פשוטי העם ובמעשיות, משלים ופתגמים. וכך, בהמחשה ציורית ומפולפלת, הוליך את המאזינים להבהרת התמונה המדינית שאותה הציג בפניהם. מאחורי הכינוי דאוד אל-נאטור עמד אליהו נאוי, מזרחן ועורך דין ששימש כמזכיר ארגון השומרים, ולאחר שהשתחרר משירות צבאי גם כשופט מחוזי וכראש עיריית באר שבע.

אחד הסיפורים היותר משעשעים על דאוד התרחש בשלהי מלחמת העצמאות. באותם ימים התארח מפקד יחידת המיעוטים בצה''ל בביתו של שייך דרוזי בגליל. המפקד הציג את קציניו בפני המארח. האחרון שבין המוצגים היה סגן צעיר.

- ''וזה'', אמר המפקד בחיוך בהחוותו על הקצין הצעיר, ''זה הוא דאוד אל-נאטור''.
- ''אני מבין שאדוני הוא בנו'', אמר המארח.
- ''אני הוא דאוד אל-נאטור'', השיב הסגן.
- ''כוונתי לזה שמדבר ברדיו'', הסביר השייך.
- ''אני הוא'', ענה הקצין.
- ''אתם מהתלים בי'', אמר השייך במבוכה.
- ''אני הוא דאוד אל-נאטור, אם טוב ואם רע הדבר בעיניך'', עמד הסגן על דעתו.
- ''איני מאמין לך עד שתוכיח לי זאת'', התעקש המארח.
- ''יפה'', הסכים הקצין, ''ובכן, פעם היו בדמשק שני יהודים, איברהים ואיסחאק. ביום מן הימים נפגשו השניים ברחוב העיר ולאחר שבירכו איש את רעהו ושאלו לשלו בני המשפחה ומצב העסקים פנה איברהים לחברו:
- חי אלוהים, איסחאק, רואה אני שאינך יודע מה אירע.
- מהו שאירע? לא שמעתי דבר, השיב איסחאק.
- הן כל העיר מדברת על כך, השיב איברהים, התאסלמית.
- מה הדבר? תמה איסחאק.
- התאסלמתי, עברתי לדת האיסלאם! הסביר איברהים.
- דברי הבל, פסק איסחאק. אינני מאמין לך.
- יא איסחאק, אני מעיד כי אין אללה מבלעדי אללה. אני מעיד כי מוחמד הוא שליח אללה! מוסלמי אני, הכריז איברהים.
- בשם אלוהים, חדל לשטות בי, קרא איסחאק בקוצר רוח.
- רצונך שאקרא פרקי תפילה או פרשיות מן הקוראן הקדוש?
- יכול אתה לקרוא כאוות נפשך, אינני מאמין לך - פסק איסחאק.
- שמע יא איסחאק, רצונך שאקלל את אלוהיך, את דתך, את תביאיך מוסא והארון וחבקוק וכל השאר?
- אין צורך לקלל, אני כבר מאמין, נכנע איסחאק''.

- ''עתה גם אני מאמין'', אמר השייך בחיוך, ''אך סבור הייתי שדאוד אל-נאטור הוא אחד ששרד מימי שלטון הטורקים בארץ, זקן ובעל בעמיו, שמצנפתו מכסה חדר, שזקנו מטאטא בית וביטנו מכילה גמל''.









השבוע נזכרתי במעשיה קצרה ומשעשעת שקראתי בספרו של נאוי סיפורי ערב. מעשה במלך המפורסם הארון אל-רשיד שיום אחד תקף אותו ייצרו ונתאווה לבצע מעשה מסוים בצוותא עם רעייתו. אלא שזו, מה לעשות, חוותה אותה עת ממש התנסות נשית אופיינית. פנה הארון אל-רשיד אל יועצו החכם, אבו נוואס, וביקש את עצתו.

אבל מדוע אני בכלל מספר את כל זה? הנה, קראו בעצמכם.









 
 


 
 


 
 


 
 









הספר סיפורי ערב , מאת אליהו נאוי (דאוד אל-נאטור), יצא לאור בירושלים בשנת 1972 בהוצאת כתר. ציורים: יוסי שטרן.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
נהדר:)   נתי   יום ג', 06/05/2008 שעה 2:18   [הצג]
מעולה   עודד מור   יום ג', 06/05/2008 שעה 9:41   [הצג]   [3 תגובות]
(ללא כותרת)   מיקי   שבת, 17/05/2008 שעה 16:57   [הצג]
ממש מסכנים   עמראן   שבת, 03/12/2011 שעה 21:20   [הצג]   [2 תגובות]
מדהים   רונן מנחם   יום ג', 01/05/2012 שעה 21:47   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©