שמכבי לא תתפלא/ אמיר ליברמן
יום ב', 05/05/2008 שעה 0:15
במאמר הקודם שפורסם כאן התפלמסתי עם אוהדי ספורט שבחירתם העיקרית אינה לעודד את קבוצתם דווקא אלא להטיח את ממרתם בקבוצה היריבה, ולא זו בלבד אלא אף לאמץ אל ליבם כל יריבה שלישית המתמודדת נגד השנואה המיתולוגית. כשלעצמי, אינני מבין את ההתנהגות הזו ובנפרד מהאהדות שלי בארץ, הרי שבטורנירים בינלאומיים אני מעודד כל ספורטאי ישראלי יחיד או - תתפלאו - גם קבוצות ישראליות באשר הן. כך קרה שכשאוהד מכבי חיפה בכדורגל עודדתי בשעתו את הפועל חיפה באותה עונה בה התמודדה בזירה האירופית. סיפרתי גם על ל', רעי משכבר הימים, שבפיינל פור היורוליג בחר לעודד את סיינה בחצי הגמר ואת צסק''א בגמר. ובכן, ל' החליט להגיב ולהסביר את טינתו לצהובים, ובאותה הזדמנות גם החליט לחשוף את זהותו. מאמר אורח של אמיר ליברמן על המַכַּבּוֹפוֹבִּיָה שלו ועל הגורמים להיווצרותה.








מי שלא יודע לפרגן לאחרים, שלא יתפלא שהם לא מפרגנים לו.

מי שקרא את המאמר שפרסם אורי תחת הכותרת ''הערב אהיה מיושן'', יכול לחשוב שאותו ל' שמוזכר שם מחזיק בבית בובת וודו של צביקה שרף או שמעון מזרחי, שהוא לבש היום בגדי אבל בגלל הניצחון של מכבי בחצי גמר היורוליג ושלפני המשחק, הוא הצטרף לאוהדי הפועל תל אביב בתליית שלטי חוצות ענקיים בתל אביב המייחלים לניצחונה של צסק''א. ובכן – לא מניה ולא מקצתה.

לטובת הדור שלא ידע את ל', להלן מספר שלבים במערכת היחסים בינו לבין מכבי.









כירושלמי גאה, בנו של חבר באצ''ל, קבוצת הכדורסל הראשונה אותה אהדתי הייתה בית''ר ירושלים. כן, הייתה פעם חיה כזאת. בית''ר הגיעה לגמר הגביע בשנת 72/73. הכוכב של הקבוצה היה ג'ק אייזנר, שקלע 2,370 נק' ב-‏110 משחקים בליגת העל. המגרש הביתי היה המגרש הפתוח בעמק המצלבה.

נעבור ארבע-חמש שנים קדימה. מכבי באמת נחשבה אז לקבוצה של המדינה. אפילו היה לי בבית את התקליט של שידור משחק הגמר בין מכבי לווארזה. לאחר הזכייה השנייה של מכבי באליפות אירופה, יצאתי עם חברי הטוב ש' לחגוג את התואר יחד עם כל ההמונים הירושלמים.

באותם ימים, הכדורגל עניין אותי הרבה יותר מהכדורסל. המשחקים היחידים שהועברו בטלוויזיה (למעט גביע אירופה) היו גמר גביע המדינה. מכבי לקחה תואר אחרי תואר וזה התחיל לשעמם ולהימאס על הרבה אנשים.

בסוף שנות השמונים עלתה הפועל ירושלים לליגת העל ופתאום הייתה לי קבוצה מקומית שאפשר להזדהות אותה – בחופשים מהצבא ובשנות האוניברסיטה העליזות, ראיתי הרבה מאוד משחקים במלחה. אגב, ראיתי לא פחות משחקים בליגת העל בכדורסל נשים, זו של אס''א ירושלים.

עד כאן – לא משהו טרגי במיוחד ואז...

נקודת המשבר הראשונה הגיעה לפני עשר שנים, בדצמבר 1998:


ראיתם את הטבלה, נכון? ועכשיו להסבר. עד לאותו משחק, היה ברור שמכבי משחקת במטרה לנצח כל משחק ומשחק. גם אם מכבי הייתה משחקת נגד נבחרת הגן של הבן שלי (עוד לא בן שלוש), שמעון מזרחי היה מסביר לפני המשחק שמכבי לא מזלזלת ביריבה, ושא' הוא אולי צעיר, אבל גבוה.

באותה שנה כבר אימן פיני גרשון את מכבי תל אביב. הקבוצה יצאה לזאגרב לפגוש את ציבונה המקומית, אותה אימן וינקו ילובאץ, שששנה קודם לכן היה על הפיירול של מכבי כמאמן. זה המשחק האחרון בבית המוקדם. בכל בית היו שש קבוצות. ולאחר עשרה מחזורים עלו שלוש הראשונות לבית נוסף, עם שלוש הקבוצות שסיימו אחרונות בבית מקביל, והמשיכו לשחק. ניצחון של מכבי, היה מקנה לה את המקום השני בבית המוקדם, הפסד עד 18 הפרש (מכבי ניצחה ב-‏19 הפרש במפגש הראשון בין שתי הקבוצות), היה משאיר אותה במקום השלישי והפסד גבוה יותר היה מוריד אותה למקום הרביעי. ליריבותיה של מכבי היה מאזן טוב משלה ומקום שלישי משמעותו הייתה משחק בשמינית הגמר מול קינדר בולוניה, שכללה אז את תותחים בינלאומיים כדנילוביץ', סקונקיני, נסטרוביץ' וריגודו.

המשחק יצא לדרך. הקרואטים הובילו בשמונה הפרש במחצית והפער הלך וגדל. איפה שהוא כשנותרו שש -שבע דקות לסיום, מכבי הבינו שהם לא ינצחו ואז הם עברו לטקטיקת – בואו נסיים במקום הרביעי. מכבי ניסתה הכל בכדי שהפער נגדה ילך ויגדל. שארפ לקח שלשות מהחצי והוא וחבריו עשו עבירות רבות על המארחים, שהלכו לקו 26 פעם, מול 12 בלבד של מכבי. בכל משחק אחר, שמעון היה מתלונן על השיפוט, אבל לא הפעם. הפער הלך וגדל. עודד קטש, היום אויב האומה ואז שחקן מכבי, קלע שלשה ולא הבין מדוע חבריו לספסל תופסים את הראש.(כמו שחקני הפועל בית שאן לאחר שער השוויון המדהים של אלמוג חזן ב''משחק השרוכים'' עם בית''ר ירושלים). גרשון מיהר להוצריד את קטש לספסל כדי שלא ימשיך לקלוע ויהרוס את התכנית. ראיתי את המשחק ולא האמנתי – לא רק שמכבי מנסה להפסיד את המשחק, אלא שהיא מנסה להפסיד אותו בהפרש גדול ככל האפשר. התוצאה הגיעה ל-‏78:60 לציבונה ואז, רק אז, נפל האסימון לילובאץ'. זריקות העונשין של שחקניו בשתי הדקות האחרונות פגעו במטוסים בשמי זאגרב ומכבי נכשלה בתכנית שלה. קינדר בולוניה הגיעה בשמינית הגמר והעונה הסתיימה.









זו הייתה תחילת ההתפכחות. מכאן ואילך היו מספר תקריות שהראו על חוסר פרגון/חוסר ספורטיביות ותסלחו לי אם טעיתי בסדר הכרונולוגי של הדברים:

הספורטיביות במיטבה. עוד לפני עידן החוזים הרב שנתיים ביורוליג, הייתה עונה שבה קינן במכבי החשש מאיבוד האליפות. האיש החזק באיגוד הכדורסל (ולא – אין הכוונה לראש האיגוד) העביר החלטה שקובעת שלא משנה מי תזכה באליפות, מכבי תהיה זו שתשתתף בגביע אירופה לאלופות. למזלנו, קמו מספר עיתונאי ספורט שמחו נגד ההחלטה הזו והיא בוטלה.

או ה''גביע בשלושים שקל'', למשל. בשנת 2004, זכתה מכבי ביורוליג ומאמנה פיני גרשון ''פירגן'' להפועל ירושלים, שזכתה בגביע יול''ב באותה השנה במלים: ''מה זה יול''ב קאפ? גביע ב-‏30 שקל?!”

או תקרית ''שעת כושר''. ב-‏2005, שנה לאחר התקרית הקודמת, שיחקה מכבי תל אביב באוסישקין בדרבי מול הפועל. מכבי הובילה בהפרש גדול ודווקא אז, כשאפילו דני דבורין היה מסכים שאין עוד סיכוי להפוך את היוצרות, בחר מאמן האדומים, אפי בירנבוים, לקחת כמה פסקי זמן. גור שלף ושאראס יאסיקביצ'יוס הגיבו בירידה הפגנתית לשכיבות שמיכה במהלך פסקי הזמן והביאו את הזלזול ביריבות לשיאים חדשים.

או הפרשה שאותה אני מכנה ''היו לנו תכניות אחרות''. גמר גביע המדינה ב-‏2008. הפועל ירושלים, ברוב חוצפתה, סגרה פער של 20 הפרש ברבע האחרון וזכתה בגביע, ועוד ביד אליהו (בשבילי הוא יהיה תמיד יד אליהו ולא ''היכל נוקייה''). שחקני מכבי הפגינו בגרות מלאה, לקחו את המדליות של המנוצחים בגמר וירדו לחדר ההלבשה מבלי לכבד את הקבוצה שזכתה בגביע.

אני חושב שהבנתם את הרעיון. למכבי יש מסורת ארוכת ימים של חוסר פרגון ליריבות שלה, מבחינת ''אני ואפסי עוד''. מי שלא מפרגן לאחרים, שלא יצפה שאחרים יפרגנו לו.

אגב, אם יש מישהו שהייתי שמח עבורו אם מכבי תזכה בגביע זהו צביקה שרף. יש לי הרגשה שבתור כתב ספורט לא הייתי מסתדר אתו באופן אישי, אבל הנכונות שלו לאמן את נבחרת ישראל בכדורסל לפני טורניר ההזדמנות האחרונה לפני כשלוש שנים, שעה שכל המאמנים האחרים ברחו מהנבחרת כאילו הייתה שדרות, גרמו לי להעריך אותו בתור מאמן.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
בר שושני   בר שושני   יום ב', 05/05/2008 שעה 0:59   [הצג]   [15 תגובות]
עם כל זאת מכבי היא מודל לחיקוי כקבוצה   שי   יום ב', 05/05/2008 שעה 9:46   [הצג]
הם צריכים כמה שנים של שקט..   רונן ש'   יום א', 18/05/2008 שעה 23:46   [הצג]   [2 תגובות]
ומה עם פרשת הפיצה של צ'ורה?   אורן צור   יום א', 25/05/2008 שעה 15:47   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©