הבשר הלבן של סאן פרנסיסקו
יום א', 09/03/2008 שעה 8:59
תופעת הזנות טורדת את מנוחתו של המין האנושי משחר קיומו. אם הזנות היא המקצוע העתיק ביותר בהיסטוריה, הרי שהניסיון למגרה הגיע מייד לאחר מכן. מאז במשך אלפי שנים הפכו והפכו בעניין הזה וטרם נמצא לו פתרון מוסכם. יש הסוברים שגם לאחר כל אותן שנים ניתן לסלק את נושא הסחר במין אם רק יוטלו על העוסקים בו – פרוצות, לקוחות, סרסורים או כולם גם יחד – העונשים המחמירים ביותר. יש הסבורים שלא ניתן להכחיד את המקצוע הזה מן העולם ומעדיפים למסדו בחקיקה ולהכפיפו לפיקוח מחמיר, שיצמצם או אף ימנע את השתלטות העולם התחתון על התחום. אבל אין, ולא יכול להיות, ויכוח על אילוצן של בנות שטרם סיימו את התפתחותן המינית לעסוק במסחר זה. מה גם שאותו אילוץ כרוך בהפעלת אלימות קשה, בהרעבה, בכבילה ובעינויים מסוגים שמייד ידובר בהם. בחלקם, לפחות.









התופעה החברתית הקרויה זנות טורדת את מנוחתו של המין האנושי משחר קיומו. אם הזנות היא המקצוע העתיק ביותר בהיסטוריה (ואולי הוא שני בעתיקותו לפוליטיקאים, אבל נושא זה עדיין מצוי במחלוקת), הרי שהניסיון למגרה הגיע מייד לאחר מכן. מאז ועד היום, דרך מאות ואלפי שנות קיום, הפכו והפכו בעניין הזה וטרם נמצא לו פתרון מוסכם. יש הסוברים שגם לאחר כל אותן שנים ניתן לסלק את נושא הסחר במין אם רק יוטלו על העוסקים בו – פרוצות, לקוחות, סרסורים או כולם גם יחד – העונשים המחמירים ביותר. יש הסבורים שלא ניתן להכחיד את המקצוע הזה מן העולם ומעדיפים למסדו בחקיקה ולהכפיפו לפיקוח מחמיר, שיצמצם או אף ימנע את השתלטות העולם התחתון על התחום. אבל דומני שאין, ולא יכול להיות, ויכוח על אילוצן של בנות שטרם סיימו את התפתחותן המינית לעסוק במסחר זה. מה גם שאותו אילוץ כרוך בהפעלת אלימות קשה, בהרעבה, בכבילה ובעינויים מסוגים שמייד ידובר בהם. בחלקם, לפחות.









שפחת מין סינית חוצה את הכביש ומשפילה מבט . ציפייה לכניעות מוחלטת.

על אף שאברהם לינקולן שחרר את העבדים כבר בשנת 1863, הרי שסוג מושחת ומזעזע יותר של עבדות הוסיף להתקיים באמריקה במשך 47 שנים נוספות – עבדות מין. בעיסוק בזוי ומלוכלך זה אולצו נערות תמימות בגילאי 12 עד 19 לעסוק במלאכת הזנות המטונפת ביותר שניתן להעלות על הדעת. עבדות זו שררה עד 1910, השנה בה אושר על ידי הקונגרס חוק מאן (Mann Act), שאסר העברה ממדינה למדינה של נשים למטרות בלתי מוסריות.

מכל מקום, גורלן של הנערות הסיניות היה מזעזע במיוחד. הן נרכשו עבור פרוטות בסין ויובאו לקליפורניה, בה נמכרו למרבה במחיר. לרוע מזלן, חוק מאן לא סייע להן כלל ועיקר והמסחר בנערות סיניות נמשך עמוק אל תוך שנות העשרים של המאה העשרים. רבות מאותן נערות מפוחדות ניסו להימלט על נפשן, אבל נלכדו מיד. עד 1895, השנה בה פתחה דונאלדינה קמרון במסע הצלב שלה נגד התעשייה המשגשגת הזו, לא היה בנמצא כל מקום מקלט עבורן.

''כל שפחות המין בסאן פרנסיסקו, במיוחד אלה שאכלסו את הבקתות העלובות, ספגו יחס מזעזע ומביש מידי מעסיקיהן'', כתב על כך הרברט אסברי בספרו The Barbay Coast, ''הן לא קיבלו ולו סנט אחד מהכנסותיהן ורובן גם לא יצאו מהבקתות שלהן אלא לפרקי זמן קצרים ביותר...אם לא עלה בידן לספק כל גבר שביקר אצלן הן נענשו בהצלפות שוטים ובצריבת גופן בברזל מלובן''.

נערה סינית נחשבה בארצה כבעלת ערך נמוך למדי, משום שבדרך כלל היו אלה הוריה שמכרו אותה לתעשיית הזנות. נערה שכזו הייתה בקושי סחורה למרבה במחיר במכירות פומביות. לנערות אלה לא הייתה כל שליטה על תנאיהן הפיסיים או על זכויותיהן. חיה כלואה בכלוב זכתה בדרך כלל ליותר התחשבות וחירות מהן. למרבה האירוניה, דווקא אישה סינית בשם אה טוי (Ah Toy) נמנתה על היזמים הראשונים של יבוא הנערות המשגשג מסין לקליפורניה.
אה טוי יפת התואר הפליגה ב-‏1849 לסאן פרנסיסקו על גבי ספינה סינית. במהלך המסע מת בעלה ממחלה, מה שלא מנע ממנה פתח רומן סוער עם רב החובל. ימאי זה גילה כלפי נדיבות רבה. כשירדה אה טוי מהספינה היו כיסיה מלאים מטבעות זהב והבגדים שלגופה היו עשויים משי טהור.

הצעירה הנאה משכה תשומת לב מיידית. כשחצתה את רחוב האמבארקאדרו, לא הרחק מהנמל, הבחינו בה כמה גברים והודיעו לה על רצונם בחברתה. הייתה זו התנסות שלא הורגלה בה. בסין נחשבה אישה לכל היותר ל''נקבה חסרת ערך''. אבל בסאן פרנסיסקו נראה היה שמראה אישה, במיוחד בעלת תווים אסיאניים, מהווה מקור משיכה לגברים. אה טוי החוותה בנימוס קידה קטנה, אבל שעה שעשתה תנועה זו כבר היה מוחה טרוד בדאגות פרנסה. אם גברים אמריקניים מגורים כל כך ממראה אישה סינית החולפת על פניהם ברחוב, הרהרה, ודאי יסכימו לשלם עבור ההזדמנות להעיף בה מבט ממרחק קטן בהרבה.

אף שהעניקה את חסדיה לרב החובל, אה טוי לא נחשבה אז כפרוצה אלא כפילגש. היא החליטה ליזום מופע על בסיס העקרון של ''לראות ולא לגעת'' ולגבות מהגברים שיגיעו לצפות בו מחירים מפולפלים. היא שכרה בית בן שני חדרים, בנתה במה באחד מהם וניקבה חורי הצצה בקיר המפריד. אחר כך שכרה בריון ממוצא סיני והורתה לו לגבות אונקיית זהב מכל לקוח שיבקש לצפות במופע.

המיזם החדש משך מיד לקוחות סקרניים. לאחר שנמכרו כל הכרטיסים וליד כל נקב הצצה עמד גבר חרמן נכנסה אה טוי אל החדר האחר כשלגופה קימונו משי שבשני צדדיו שסעים מהאימרה ועד למותן. מתחת לקימונו לא לבשה אה טוי דבר. עם כל תנועה של גופה המחוטב עלתה רמת הגירוי אצל הגברים המציצים, ועד מהרה נשמעו מעבר לקיר רקיעות רגליים, נהמות וגניחות. ההופעה לא ארכה יתר מדקות ספורות, אבל הגברי היו מוכנים לשלם עבורה בכסף טוב ונראה היה כי אה טוי מצויה על הדרך הנכונה לעושר. התור שהשתרך ליד דלת הבית נמשך יותר מגוש בניינים שלם.

אבל את ההון המשמעותי ביותר לא צברה אה טוי ממופע המציצנות שלה. לקוחותיה החלו לשלם לה בזהב מזויף והסיני שהיה שותפה לעסק לא יכול היה להבדיל בינו לבין זהב אמיתי. אה טוי ניסתה לתבוע כמה מהגברים שרימו אותה אבל בית המשפט דחה את תביעתה. היא סגרה את הפיפ שואו והפכה לפילגשם של כמה גברים עתירי ממון והשפעה. בסיועם של אלה הפכה אה טוי ליבואנית משגשגת של פרוצות סיניות לאמריקה. היא פתחה רשת של בתי בושת ובקתות מין בכל רחבי קליפורניה ונודעה כמאדאם האסיאנית הראשונה של סאן פרנסיסקו.

אה טוי הביאה את הבנות מסין, שם בחרה אותן בעצמה ורכשה אותן מהוריהן תמורת סכומים מגוחכים. האישה המתוחכמת הזו נטלה את הבנות חסרות הניסיון והמפוחדות, שרבות מהן היו בנות אחת עשרה בלבד, והעבירה אותם לתקופת ''השתלמות'' אצל רב החובל וצוות הספינה שעליה הפליגו לאמריקה. כאשר הגיעה הספינה לסאן פרנסיסקו כבר היו הבנות האלה פרוצות מנוסות. הן קלטו מהו ערכו של מטבע וידעו להבדיל בין זהב אמיתי למזויף. הן למדו לומר ''קודם לשלם'' ומרחו על פניהו פודרה וסומק כדי להיראות רעננות ומזמינות.

בקתות הבושת של רובע הפרוצות בצ'יינטאון של סאן פרנסיסקו. תנאים תברואה גרועים במיוחד.










בין 1850 לסוף המאה ה-‏19 הובאו לאמריקה אלפי פרוצות סיניות. רוב היבואנים היו מהגרים מהמזרח הרחוק שראו בכך דרך קלה להתעשרות. סוחרי בשר תאבי בצע אלה רכשו בנות צעירות ורעננות ומכרו אותן לסוחרים עשירים ולבעלי מכרות תפוחי כיס. רבות מילדות אלה הובאו לסאן פרנסיסקו בתיבות מרופדות, כאילו היו חיות בר. הן לא דיברו או הבינו את השפה האנגלית ולא ידעו דבר וחצי דבר על יעדן או על מה שמצפה להן בסיום המסע. אחרות נמכרו לבעלים או להורים ''על הנייר'' , והובאו לאמריקה במסווה של רעיה או בת מאומצת. מאחר ובסין נהוג היה להשיא נערות צעירות לגברים מבוגרים יותר, והדבר היה ידוע גם לשלטונות ההגירה האמריקניים, לא הערימו האחרונים מכשולים מיותרים על הבנות שזה עתה הגיעו לנמל. חלק מאותם פקידי הגירה ''שומנו'' ושוחדו כדי שיימנעו מהפנית שאלות מיותרות. חלק קטן מהבנות הבוגרות והנאות יותר שוכנעו להגר לאמריקה לאחר שהובטח להן שתשודכנה לגבר עשיר או שתקבלנה חינוך גבוה – אך לאחר מכן מצאו עצמן נמכרות לבתי בושת.

כשהגיעו הבנות לראשונה הן הובלו, כעדר כבשים מבוהלות, אל מערה תת-קרקעית גדולה שזכתה לכינוי ''חדר המלכה'' (Queen's Room). בשבועות הבאים הן היו נתונות להשגחתה הקשוחה של סיניות מבוגרות שצלחו איכשהו את סאגת הזנות המזעזעת של החוף המערבי. נשים אלה לימדו את הבנות את רזי שידול הגברים ועינוגם. הן למדו לומר ''נערה סינית חמודה מאוד! אתה נכנס פנימה בבקשה ואני עושה אותך מאושר מאוד!'' ( ''China girl very nice! You come inside please and I make you very happy!'').

לאחר שהבנות נחו מתלאות המסע והיו מוכנות לבדיקה היו סוחרי הנשים מודיעים לקונים על קיומה של מכירה פומבית. ''כשהחלה המכירה, הובאו הבנות בזו אחר זו'', תיאר הרברט אסברי את האירועים הללו, ''הן הופשטו, נצבטו ונדחפו ובכמה מקרים אף נבדקו בידי רופאים סיניים...המחיר שעליו הוסכם היה מועבר לידי הנערה, בזהב או במטבע קשה, וזו העבירה אותו מייד הגבר שהציע אותה למכירה''. העיסקה הושלמה.

כדי שכל העסקה תיראה חוקית אולצה הנערה לחתום על הסכם שנוסחו הקצר היה כזה: ''תמורת (סכום הכסף) שנמסר לידי היום, אני (שם האישה), מבטיחה למכור את גופי במשך תקופה של (מספר) שנים. אם, במהלך תקופה זו, אחלה למשך יום אחד, יתווספו שבועיים לתקופה זו, ואם אחלה למשך יותר מיום אחד, תקופת העיסוק שלי בזנות תתארך בחודש נוסף. אבל אם אברח או אמלט ממשמורת שומרי, אוחזק כשפחה למשך כל ימי חיי. (חתימה).

המסמך הזה, מזעזע ככל שהיה, היה מטעה. במהלך המחזור החודשי שלה נחשבה האישה אוטומטית כ''חולה'' במשך יותר מיום אחד, אלא אם כן הייתה הרה. מאחר ולא יכלה לעבוד בתקופה זו, נוסף לפחות חודש אחד לתקופת הזנות שנכפתה עליה, בהתאם לחוזה. הנערה הסינית הוכנסה, אפוא, לשיגרה שממנה לא יכלה לצאת, כשהיא נדונה למעשה לעבוד בזנות עד שתגווע ממחלה כלשהי או עד שתהפוך קשישה מכדי לעסוק במכירת גופה. כסף לא קיבלה מעולם; מעסיקה היה לוקח ממנה את כל תמורת עבודתה. מאחר והנערה הסינית לא ידעה קרוא וכתוב, היא חתמה על החוזה באמצעות סימון האות X, כשהיא אינה מודעת כלל למשמעות הצעד שעשתה.

נערות אלה היו רכוש בעל ערך. בשנת 1850 נמכרה כל אחת מהן תמורת כמה מאות דולרים בממוצע. כשעלה הביקוש לנערות סיניות, זינקו הסכומים מעלה. במהלך שנות התשעים של המאה ה-‏19 נמכרו אפילו תינוקות בנות שנה, שזה עתה הגיעו מסין, תמורת מאה דולר כל אחת. נראה היה כי אין קץ להתעללות הזו. איזו תקווה יכולה הייתה להיות לתינוקת שאומנה לעסוק בזנות עוד לפני שהגיעה אל שנות העשרה שלה?









לאחר שנמכרו במכירה פומבית הובאו הנערות לבית בושת או לבקתה. הפרוצות שהועסקו בבתי הבושת נהגו לטפח את עצמן, להתאפר, להתבשם וללבוש שמלות ממשי עדין ומשובח. הן הגישו ללקוחות משקאות והיה עליהן לענג כל גבר שביקש ליהנות מחסדיהן, ובכל צורה שהייתה מועדפת עליו.

נערות המזרח שמרו היטב על ניקיונן. מדי יום גילחו את שיער גופן וטבלו באמבטיה. על אף שכתשעים אחוזים מהן נדבקו בסופו של דבר במחלות כלשהן, לא היה זה בגלל בעיות הקשורות להיגיינה אישית. לעתים קרובות קרה שנערה בעלת יופי חריג או קסם רב משכה את תשומת ליבו של לקוח עשיר והלה רכש אותה מתוך כוונה להועיד אותו לו עצמו בלבד. כשהיה מואס בה, חזרה הפרוצה אל בית הבושת או שהפכה לפרוצה עצמאית. היו גם מקרים מעטים בהם התאהבו גברים בנערות אלה ונישאו להן. אפס, מדובר היה במקרים נדירים למדי.

נערה סינית בחלון המסורג של אחת מבקתות הבושת. שני חדרים שבהן השתמשו עד שש בנות.

חייהן של הנערות שנמכרו לבעלי הבקתות היו שונים לחלוטין. הן נשלחו לעבוד באזור מוכה עכברושים של הצ'יינטאון ומקום עבודתן היה בבקתה ובה שני חדרים קטנים ועלובים שהופרדו זה מזה בעזרת וילון בלבד. בכל בקתה כזו עבדו עד שש בנות. דלת צרה וחלונות מסורגים היו הםתחים היחידים בבקתה. על פלג גופן העליון לבשו חולצות משי רקומות בלבד. בממוצע נמשכה העסקתה של נערת בקתות כשש שנים. כינויה היה ''נערת סינג סונג'' (Sing Song Girl), משום שהיה עליה לעמוד מחוץ לדלת הבקתה ולספר לעוברים ושבים על חסדיה. את קולה המזמין ניתן היה לשמוע נישא באוויר הלילה כשהיא קוראת בסלנג המקומי: ''שני דולר לצפייה, ארבעה דולר למישוש, שישה דולר לעניין עצמו''. כשעבר לקוח פוטנציאלי ליד הבקתה נהגה להסיר את חולצתה, להציג את שדיה בפניו, להשמיע גניחות מפתות ולפתל את גופה בתנועות מזמינות.

המאבק היומיומי על כספי הלקוחות והצורך להתפרנס בכל מחיר מאימת ''בעל הבית'' הפך רבות מנערות אלה לנשים בעלות עיניים מזרות אימה שנפשן הייתה מלאה בכמויות ובעוצמות של שנאה ופחד עד שהיו מוכנות לחבוט ולהתנפל על כל אחת. כדי להרגיע את הנערה נהג בעל הבקתה לכבול אותה למיטה ולהלעיט אותה בסמים נרקוטיים. ''שש שנים היו תקופה ארוכה עבור נערה שנקלעה לבקתה, ובשל העובדה שכמעט דרך קבע החלה את שנות העשרה המוקדמות שלה באומללות ובדיכוי, הרי שפרוצה סינית בת יותר מעשרים שנה הייתה עניין נדיר למדי'', כתב על כך הרברט אסברי. כאשר לא ניתן היה לנצלה עוד לצרכי זנות, נהגו לכלוא אותה בתא קטנטן ובו היה עליה לבחור אם להירצח או לטרוף בעצמה את נפשה בכפה.

וכך תיאר ה''סאן פרנסיסקו כרוניקל'' בדצמבר 1869 את המקום הנורא בו גוועת, או נרצחת, פרוצה סינית חולה. ''זהו מקום מתועב במיוחד. בצידו האחד, תשעים סנטימטרים מעל הרצפה, קבוע דרגש באורך של כמטר ועשרים, ועליו שתי מחצלות העשויות נייר אורז. אין בחדר אפילו זכר של ריהוט, לא שולחן, לא כסא או שרפרף, גם לא חלונות כלשהם. כאשר אחת מאותן פרוצות חסרות מזל אינה ראויה עוד לשימוש, מחווה רופא סיני את דעתו כי מחלתה אינה ניתנת לריפוי ואז מודיעים לה כי עליה למות. בלילה מובילים אותה לחור כלשהו הקרוי 'בית חולים', מאלצים אתה בכוח להיכנס פנימה ומשכיבים אותה על הדרגש. לידה מניחים ספל מים, כוס אורז ועששית שמן קטנה. אלה הממונים על ניהול המקום הזה יודעים כבר בעצמם כמה זמן תבער העששית, וכשתם זמן הבערה הם שבים אל בית החולים ונכנסים לחדר. בדרך כלל האישה כבר מתה, בין אם מרעב ובין אם מהתאבדות. אבל לעתים מוצאים אישה שעדיין יש בה זיק של חיים. הניצוץ מהבהב כאשר ה'רופאים' נכנסים לחדר; אבל מבחינתם הם אין זה משנה דבר. הם באים כדי לקחת משם גווייה ולעולם אין הם חוזרים בלעדיה''.

בשנת 1870 פעלו כמה אלפי נשים סיניות בסצנת הזנות של סאן פרנסיסקו. הסינים כולם, נשים כגברים, כונו על ידי המקומיים ''הסינים הברבריים, (The Heathen Chinese), משום שנהגו לשמר את המנהגים שהביאו מארץ מוצאם. הגברים נעלו נעלי בית ממשי ושמרו על תסרוקת הצמות שלהם. הם נודעו לשמצה בשל מאורות האופיום שניהלו ובשל שפחות הקטנות שנהגו לכלוא בהן מאחורי דלתות נעולות. ''בשל הדעות הקדומות שרווחו באותה תקופה, לא נחשבו הנערות הסיניות לבנות אנוש של ממש בקהילה הלבנה...'', כתבה על כך דורות'י גריי בספרה Women of the West, ''גורלן לא עניין איש. סאן פרנסיסקו, שהייתה לה תדמית של יישוב ספר אמיתי, הייתה גאה להיות עיר חטאים''.









ב-‏1873 ייסדו כמה נשים לבנות ואדוקות את ''המועצה המזרחית'' (The Oriental Board). ברחוב סקרמנטו בנו אותן נשים מיסיון פרסביטריאני, בו עבדו בהתנדבות. ב-‏1895 הצטרפה למיסיון הזה אישה יוצאת דופן בשם דונאלדינה קמרון. אישיותה הנמרצת שינתה לחלוטין את חיי הפרוצות הסיניות בעיר. בתוך זמן קצר ניהלה דונאלדינה, שהביאה עימה ניסיון מסוים בתחום העבודה הסוציאלית, את המיסיון כולו. היא והנשים שסייעו לה לא המתינו לקריאות העזרה של הנשים הסיניות. היא החליטה לנקוט יוזמה בעצמה, ובראש חברותיה יצאה אל הסמטאות המעופשות ואל הרחובות הסואנים כדי לאתר את נשות הלילה. היה זה יותר ממסע צלב עבור הנשים הללו. היה זה מאבק נגד הזנות המאורגנת ולמען שחרורן של קורבנות עבדות המין ממאסרן.

דונאלדינה הייתה בחורה צעירה ממוצא מעורב, סקוטי וניו-זילנדי. היא הייתה גבוהה, צנומה וכחולת עיניים. דיבורה היה רך ושערה הארוך, בגוון הנוטה לאפור, היה קלוע בתסרוקת פומפדור. מתחת לחזותה העדינה שכנה נפש אמיצה שלא ידעה פחד בנסותה לחלץ את שפחות המין האומללות מגורלן. עד מהרה הכירה כל סימטה נידחת בצ'יינטאון. היא למדה במהירות מי היו אנשי המפתח בכל מוסד ותכופות נחלה הצלחות במסעותיה נגד בתי בושת סיניים. מייד לאחר שהועברה אליה פיסת מידע על פעילות שכזו פתחה בפעילות שנועדה לסגור את אותו מוסד.

דונאלדינה קמרון (שנייה מימין) עם כמה מ''בנותיה''. חטפה את הנערות מתוך בתי הבושת.

אישה יוצאת דופן זו נודעה בשני כינויים. הנערות שהעריצו אותה וביקשו להפגין את חיבתן קראו לה לו מו (Lo Mo), מעין קיצור לביטוי Beloved Mother (אם אהובה). סוחרי המין ומנהלי בתי הבושת, שחששו ממנה ותיעבו אותה, כינו אותה פאהן קוואי (Fahn Quai), כלומר ''השטן הלבן''. לנערות האומללות שבבעלותם סיפרו שדונאלדינה אינה אלא שטן ממין נקבה שמבקשת למצוץ את דמן ולהתעלל בהן ללא רחמים. אבל עד מהרה חדרו הסיפורים שהתשפטו אודות הצעירה הנמרצת גם אל התאים הזעירים והמצחינים של בתי הבושת העלובים ביותר ואצל הבנות החלה לחלחל התודעה כי דונאלדינה פועלת, בעצם, לטובתן הן.

על אף שדונאלדינה הייתה אישה צנומה למדי, היא לא היססה אף להשתמש בגרזן כדי לפרוץ את דלתו של בית בושת ולעקור את קורות העץ במו ידיה כדי להוציא משם נערה אומללה. פעם עקרה ממקומה דלת גנובה ולעיניה נתגלה מסתור זעיר מתחת לרצפה בו הסתתרה שפחת מין צעירה ונפחדת. בחלק מהזמן הסתייעה דונאלדינה בשוטרי מחלק המוסר של סאן פרנסיסקו, מה שהוביל למרדפים על גבי גגות הבתים, בתוכי הסימטאות המתעקלות ואל תוך המרתפים שורצי העכברושים. כך חילצה דונאלדינה מכלאן אסירה אחר אסירה מכלאן. היה זה עולם שפל ונקלה בו שימשו בערבוביה עננים מתאבכים של אופיום, אנקות כאב וזעזוע, אלימות בלתי מרוסנת ותחושות משתקות של חוסר אונים.

עד מהרה למדו הנערות עצמן כיצד לתקשר עם דונאלדינה. בחלק מהמקרים נעזרו בלקוחות טובי לב ושיגרו בעזרתם הודעה אל המיסיון. כאשר הגיעה דונאלדינה אל בית הבושת, העמידה הנערה פנים כנאבקת בה בכל כוחה. אם הייתה הפשיטה נכשלת, ידעה הנערה כי גורלה יהיה להישלח למחנה כורים כלשהו, בו תהיה נתונה לחסדיהם של מאות כורים שלא ראו אישה זה זמן רב. אבל רק לעתים רחוקות נכשלה דונאלדינה במשימתה.

כל הנערות סבלו משנים ארוכות של התעללות אכזרית. היה עליהן ללמוד מחדש טוב לב מהו ודונאלדינה, בעזרת אמונתה, כוחה ואהבתה, הקדישה את חייה כדי לסייע לשפחות המין לשעבר למצוא מחדש חיים שיש בהם כבוד אמיתי והערכה עצמית של ממש. היא דאגה לכך שתקבלנה חינוך נאות ותלמדנה אחריות מהי. רבות מאותן נערות, שפעם לא היה להן כל עתיד משל עצמן, נכנסו במהלך השנים להריון. כאשר קרה דבר מעין זה תמיד היה בא הבחור האחראי לכך אל דונאלדינה ומבקש את רשותה לשאת את בת חסותה לאישה. בדרך כלל נהגה להשיב בחיוב לפניות אלה, ואף תכננה בעצמה את הנישואין. לא הייתה אף נערה שפניה הושבו ריקם על ידי נשות המיסיון; כולן היו ''בנותיה'' של דונאלדינה.

בשנת 1928 הפכה יוקי קין (Yokee Keen), פרוצה לשעבר שניצלה על ידי דונאלדינה, לסינית הראשונה שסיימה בהצלחה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת סטנפורד שבפאלו אלטו, קליפורניה. לאחר שהשלימה את לימודיה חזרה יוקי אל מולדתה כדי לחנך שם את בני עמה. פרוצות לשעבר אחרות הלכו בדרכה של יוקי, כשכולן עושות מאמץ עצום לשפר את גורלם של הסינים שנותרו בארץ המוצא. המודל של דונאלדינה השפיעה עליהן באופן כה עמוק, עד כי תכננו להקדיש את חייהן לחינוך העם הסיני ולנסות למנוע את המצב המזעזע בו נמכרות נערות לתעשיית הזנות תמורת פרוטות.

בשנת 1939, כשהיא בת שבעים, פרשה דונאלדינה מהמיסיון. יותר מארבעים שנה בילתה בו, נאבקת בכל רגע נגד הזנות הכפויה והדעות הקדומות הקשורות בקהילה הסינית. עתה רצתה לנוח. היא עברה להתגורר בקוטג' בפאלו אלטו, יחד עם שתי אחיותיה, כשהיא מוקפת בחברים רבים ובילדים שאימצה. לאחר שאחיותיה מתו, עברה להתגורר איתה אישה בשם טיין וו (Tien Wu), גם היא שפחת מין לשעבר. ב-‏4 בינואר 1968 הלכה דונאלדינה קמרון לעולמה בגיל המופלג של 99 שנה. במהלך חייה הצילה את חייהן של יותר משלושת אלפים בנות סיניות.
אנומליה משונה היא שאה טוי, האם המייסדת של סחר הנשים הסיניות בחלק זה של קליפורניה, מתה אף היא בגיל 99.

בשנת 1928, ששים שנה לאחר שפרשה מעיסוקה כבעלת רשת בתי בושת וכיבואנית של נערות סיניות למטרת זנות כפויה, מתה אה טוי בביתה הנאה בסאן חוזה באותו גיל מופלג.









מרבית החומר שכאן, כולל התמונות, מקורו בספרה של אן סיגרייבס Soiled Doves: Prostitution in the Early West, שיצא לאור בשנת 1994; ובספרו של הרברט אסברי The Barbary Coast, שיצא לאור בשנת 1933.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
כל הכבוד על היוזמה   שמאלני   יום א', 09/03/2008 שעה 18:23   [הצג]
בטח כבר אמרו לך...   שמרלינגז   יום ד', 12/03/2008 שעה 1:02   [הצג]   [2 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©