התודעה היעודית/ יוסי גמזו
יום ג', 04/03/2008 שעה 23:34
את יוסי גמזו אני זוכר עוד מבית הספר היסודי. לא, הוא לא היה בכיתה שלי, ואפילו לא המורה. הוא מבוגר ממני בכמה עשרות שנים והקשר בינינו היה שאנו, תלמידי כיתה ה', דיקלמנו את המקאמה המחורזת שלו, ''אתם ואנחנו'', בטקס סיום שנת הלימודים. אם נהיה יותר מדויקים – הטקסטים שייצגו את הדור של הורינו הושמו עתה בפי ילדיהם שלהם. פעם מצאתי במחסן ישן את ''אתם נוער אתם?!'', אותו ספר בו ריכז גמזו הצעיר את התמודדותו ההומוריסטית עם טענות דור המייסדים כלפיו. שמרתי אותו מכל משמר ועתה, כשאני מעיין בו שוב, אני מוצא בו לא מעט טקסטים שגורמים לי להרהר. גמזו תיאר בהומור את התיסכול בו שרוי דור שחש שהחמיץ את האתגרים הלאומיים שעימם התמודדו הוריו ונאלץ להתמודד עם תחושה של חוסר יעוד. האין זה נכון גם בימינו?









את יוסי גמזו אני זוכר עוד מבית הספר היסודי. לא, הוא לא היה בכיתה שלי, ואפילו לא המורה. הוא מבוגר ממני בכמה עשרות שנים והקשר בינינו היה שאנו, תלמידי כיתה ה', דיקלמנו את המקאמה המחורזת שלו, ''אתם ואנחנו'', בטקס סיום שנת הלימודים. המצחיק בכל הסיפור היה שאותה מקאמה נכתבה נכתבה על דור הילדים שנולד וגדל לאחר קום המדינה ומצא עצמו עומד נכלם מול הוריו, נזוף על שלא לחם להקמתה, לא העלה מעפילים לחוף ולא הקים יישובים באזורי הספר – ודווקא את הטקסט הזה בחר מי שבחר לשים בפינו. אם נהיה יותר מדויקים – הטקסטים שייצגו את הדור של הורינו הושמו עתה בפי ילדיהם שלהם.

פעם מצאתי במחסן ישן את ''אתם נוער אתם?!'', אותו ספר בו ריכז גמזו הצעיר את התמודדותו ההומוריסטית עם טענות דור המייסדים כלפיו. שמרתי אותו מכל משמר ועתה, כשאני מעיין בו שוב, אני מוצא בו לא מעט טקסטים שגורמים לי להרהר.

אבל תחילה כמה מלים על גמזו עצמו. האיש, משורר ופזמונאי בחסד, נולד ב-‏1938 בפאריס. אביו, מבקר האמנות חיים גמזו, נודע לימים בזכות שורת המחץ הקטלנית ביותר בדברי ימי הביקורת הישראלית (על מחזהו של עידו בן גוריון ''סמי ימות בשש'' כתב חיים גמזו למחרת ''לדידי יכול היה למות כבר בחמש'') ומשמו גזר הסאטיריקן אפרים קישון את הפועל ''לגמוז''. לאחר עלותו ארצה התחנך בקיבוצים גבע ומעברות, העברי את שירותו הצבאי כעיתונאי ועורך ב''במחנה גדנ''ע'', ולאחר שחרורו החל בלימודי ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

עוד כילד נתבלט כשרונו הספרותי, ושירו הראשון נתפרסם שלא מדעתו בגיל תשע ב''משמר לילדים''. את שיריו הראשונים פרסמו אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן. המשיך בכתיבה בעלון המוסד החינוכי בקיבוץ מעברות, ובשאר בטאוני נוער וילדים. וכן פרסם שירים ליריים ב''דבר'', ''הארץ'', ''על המשמר'', ''מעריב'' ועוד. לאחר מכן באו טורים מחורזים בעניינים אקטואליים ב''על המשמר'' - ב''מפייט ומחוץ'', וב''דבר'' - ''על ספסל בשדרה''. חיבר פזמונים רבים שכתב ללהקות ולתוכניות בידור ברדיו. בין השירים שכתב: הכותל, איפה הן הבחורות ההן וסתם יום של חול. בד בבד עם קריירה מצליחה של פזמונאי, כתב גם שירה לירית רצינית, ופרסמה תחת שמות עט שונים.

בשנים 1971-1972 היה גם עורכו ומוציאו לאור של השבועון ''פופאי/חבריה'' שהיה מורכב משני חלקים: החלק החיצוני ''פופאי'' כלל קומיקס מתורגמים, בדרך כלל מסיפורי פופאי המלח וחבורתו (סויפי, אוליב-שמן זית, בלוטו-ברוטוס, וימפי, סבתא זרש ועוד), פרופסור חרטומי הממציאן הלא יוצלח, ועוד. בחלק הפנימי ''חבריה'', נכללו שירים וסיפורים לילדים.

בראשית שנות השבעים, ערך והוציא לאור כתב עת ספרותי בשם ''אופק'', שממנו יצאו שני גליונות. בגליונות אלה נדפס מחזור שיריו, שכתב תחת שם בדוי, שמו של נזיר פרנציסקאני בשם אנדריאס אנג'לו דונאטי, בשם פעמוני עין כרם. יש הטוענים שבשירים אלו תינה את צרותיו האישיות והמשפחתיות הקשות. התוודה גמזו כי אכן חמד לצון בקרב חבריו המשוררים בקפה ''כסית'' התל אביבי כי הוא הוא שכתב את הסונאטות הללו.

כעשרים שנה עשה בארצות הברית ובאוסטרליה, שם לימד ספרות עברית כפרופסור באוניברסיטאות שונות. בשנת 1993 חזר לישראל ולימד במכללה האקדמית של אילת. משם החל לפרסם שוב שירה רצינית, אירונית סאטירית וביקורתית מאוד. שיריו נתפרסמו מאז בכתבי עת שונים: ''צפון'', ''מהות'', ועוד. כן נתפרסמו שיריו, תחת שם העט ''פ. קול'', בכתב העת לשירה '' הליקון'', ובמוסף לספרות של עיתון ''הארץ''.

את ''אתם נוער אתם?!'' פרסם גמזו בהיותו בן עשרים. שם הספר נטול מנאומו הבלתי נשכח של השומר האגדי אברהם שפירא, שבאחד הכנסים הטיח בבני נוער שהקשיבו בצימאון לדבריו ''אתם נוער אתם? אתם חרא!''. יש בו, כפי שאמרתי, כמה חרוזים הגורמים לאדם להרהר במתרחש סביבו. בחרתי להביא כאן את ''התודעה היעודית'', משום שבדומה לתקופתנו הייתה קיימת גם לפני חמישים שנה הטענה שהנוער אינו מכיר את מקורות היהדות ולפיכך אינו מחובר לערכי מוסר שהשתבחו עם הדורות ומאמץ לעצמו תרבות אסקפיסטית המורכבת מאלילי פופ וכוכבי ספורט. לדידו של גמזו, לפחות, מה שחסר הנער בן זמנו אינו עוד שיעור במשנה ובפירושי הרמב''ם אלא מה שהוא מכנה ''רוחה של המדינה שבדרך'' או, אם נדייק – ''תכלית וטעם ויעוד''.

חמישים שנה לאחר מכן ניתן לומר משהו דומה על הדור הנוכחי. הוא אינו מחוסר כישורים; נהפוך הוא. הוא אינו איכותי פחות; נהפוך הוא. אלא שהוא נעדר כל שאיפה להשיג מטרה לאומית כלשהי. הוא שקוע באותו אינדיבידואליזם אסקפיסטי שאותו הגדיר פעם משורר ופזמונאי אחר, יעקב רוטבליט שמו, במלים ''אכול ושתה כי מחר ביירות''.









 
 


 
 


 
 


 
 


 
 









מקור הטקסט והאיורים הוא בספר אתם נוער אתם?!, מאת יוסי גמזו. הספר יצא לאור בשנת 1958 בהוצאת מסדה.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
תשובת הנוער   יונגער מאן   יום ד', 05/03/2008 שעה 0:44   [הצג]
נקודה נכונה   שאול   יום ד', 05/03/2008 שעה 10:29   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©