המודל הסקנדינבי/ אבי קליין
יום ב', 31/12/2007 שעה 20:18
במציאות בה מתמודדת ישראל עם גידול מתמשך במספרם של התושבים המוגדרים כעניים, עם מערכת חינוך שאינה מצליחה לענות על הצרכים ועם הסכמי העסקה שבירים, אולי כדאי לבדוק מה מתרחש מעבר לים. בשוודיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד שירותי החינוך והתרבות מסובסדים, שיעור ההוצאה הממשלתית על תוכניות להכשרת מובטלים הוא הגבוה בעולם, השכר נקבע במשא ומתן משותף בין המעסיקים לארגון העובדים המרכזי, החקיקה מחייבת שיתוף של עובדים בקבלת החלטות הנוגעות לחברה, משום שאלה משפיעים בסופו של דבר גם עליהם. התוצאה: הפער בין בעלי הכנסות הגבוהות לבעלי ההכנסות הנמוכות נמוך בהרבה מהמקובל בעולם. אפשר לראות בכך סוציאליזם שאבד עליו הכלח, ואפשר גם להבין זאת כסוציאל-דמוקרטיה המאזנת את כוחם של בעלי ההון לטובת הרוב שאינם כאלה. מאמר אורח של אבי קליין המציג מציאות אחרת.









בשנים האחרונות עולה קרנו של ''המודל הסקנדינבי'' ברחבי העולם. ראש ממשלת יפן לשעבר ג'וניצ'ירו קואיזומי, שביקר בשבדיה בשנת 2006 שיבח את ''המודל הסקנדינבי''; האיחוד האירופאי ערך יום עיון מיוחד בנושא ''המודל הסקנדינבי'' ומידת ישימותו בשאר מדינות אירופה; ולאחרונה אף התבשרנו על בקשת מקלט מדיני של משפחה אמריקנית בפינלנד (עקב טענת בניה שהם נרדפים במדינתם בגלל התנגדותם למדיניותו של הנשיא ג'ורג' בוש) ועל בקשת מקלט מדיני של עשרים וחמישה פעילי שמאל שווייצרים בשבדיה (בגלל עליית הימין הקיצוני בבחירות). הסיפורים אודות בקשות המקלט המדיני, הם אומנם אנקדוטות מעניינות ותו לא, אולם הם מלמדים אותנו אודות ההערכה הרבה שחולקים בעולם ל''מודל הסקנדינבי''.

בישראל, לעומת זאת, מודל זה אינו ידוע ואינו מוכר. הדבר בולט בייחוד בספרות הכלכלית והעסקית בישראל, בה נמצא, פעמים רבות, טענות שמחברות בין הצלחה בעסקים, תחרותיות, חדשנות ופיתוח וקידום כלכלי לבין שיטות קפיטליסטיות ניאו-ליברליות שמעודדות את הפחתת המעורבות הממשלתית, תגמול ותמרוץ דיפרנציאלי, פירוקם של האיגודים המקצועיים והועדים, הגברת הגמישות בשוק העבודה, הורדת נטל המס, הפרטות, דרגולציה וצמצום התלות ברווחה שניתנת ע''י המדינה. פעולות אלו, עפ''י גישה זו, אשר שלטת בעיקר בעולם האנגלו-סקסי, נתפסות כמשחררות את הרוח היזמית והיצירתית של הפרט מכבלי הביורוקרטיה הממשלתית והקולקטיבית, אשר פוגמת בתחרותיות, ביזמות ובפיתוח והקידום הטכנולוגי. לעומת גישה זו, ''המודל הסקנדינבי'' גורס בגישה ההפוכה. בבסיס גישה סוציאל-דמוקרטית זו ניצבת המטרה של חלוקה מחדש של הכוח הכלכלי והעיקרון של שוויון בתוצאות ולא רק שוויון בהזדמנויות (אם כי ''המודל הסקנדינבי'', אינו שואף לשוויון מוחלט כמו השיטה הקומוניסטית).

מדינת רווחה אוניברסאלית: האלמנט הראשון ב''מודל הסקנדינבי'' הוא יישום של מדינת רווחה אוניברסאלית מקיפה ביותר, כלומר לכלל התושבים ולא לשכבות הנמוכות בלבד. במדינות סקנדינביה שירותי הבריאות מסובסדים (כולל טיפולי שיניים עד גיל שמונה עשרה), שירותי החינוך מסובסדים (מהפעוטון ועד הדוקטורט, כולל מלגות מחייה לכל סטודנט), הדיור הציבורי, אשר חלקים גדולים מהתושבים במדינות סקנדינביה גרים בו, מסובסד, שירותי התרבות מסובסדים (כך, לדוגמה, המוזיאונים לא גובים תשלום מהמבקרים) ושיעור ההוצאה על נושאים חברתיים הוא הגבוה בעולם. בדנמרק, לדוגמה, זמן הזכאות לקבלת דמי אבטלה הוא הגבוה בעולם ועומד על 1200 ימים. שיעור ההוצאה הממשלתית בדנמרק על תוכניות הכשרה למובטלים, הוא הגבוה בעולם ועומד על 4.5% מהתמ''ג. בפינלנד, מספר ימי החופשה בתשלום הוא הגבוה בעולם ועומד על חמישה שבועות (לכך יש להוסיף עוד תשעה ימי חג בתשלום). בנורבגיה, עוברים בהדרגה לשבוע עבודה של 30 שעות שבועיות ועוד. הזכאות לקבלת שירותים במדינת רווחה זו, נתונה לכל דורש ללא מבחן הכנסה, וזאת ממספר סיבות: ראשית, מודל זה גורס שבריאות, חינוך, דיור, תרבות וכו' הם זכויותיו של כל אזרח, ללא כל קשר להכנסתו ושמחובתה של המדינה לספק זכויות אלו. מטרת המדינה, בנוסף על הבטחת ביטחון פיזי, היא בשיפור חייהם של תושביה, לשם כך היא נוצרה ולשם כך היא קיימת. הבטחת זכויות אלו, מאפשרת רמת חיים נאותה וראויה לכל התושבים, עשירים כעניים. שנית, מדינת רווחה סלקטיבית פוגעת, בסופו של דבר, בחלשים. זאת משום, שבמידה והזכאות לרווחה היא תלוית הכנסה, השכבות הגבוהות והבינוניות, אשר מממנות את מדינת הרווחה, אך אינן נהנות מההטבות, ישאפו לקצץ בהטבות. אף יש לזכור שהשכבות הנמוכות, הן לרוב חלשות יותר ומוגבלות יותר באמצעיהן וסיכוין להצליח במאבקים לבד הוא קטן. לבסוף, מדינת רווחה סלקטיבית, יוצרת סטיגמות כלפי מקבלי הרווחה. סטיגמות אשר מוטמעות, פעמים רבות, בקרב מקבלי הרווחה עצמם וגורמות לחוסר בטחון ואי אמון בעצמם (ולעתים אף בקרב ילדיהם). מדינת רווחה אוניברסאלית, לעומת זאת, מונעת תופעות אלו. הרווחה ניתנת לכל האזרחים, מתוקף זכותם לקבלה ומקבלי הרווחה לא מפתחים תסביכים אודות כשלון אישי ואי התאמה לחברה.

שוק עבודה שוויוני: אלמנט נוסף של ''המודל הסקנדינבי'' הוא שוק עבודה, בו המדינה והאיגודים מתערבים ומגבילים את כוחם של המעבידים, מתוך הנחה ששוק העבודה הוא שוק לא שוויוני, בו למעבידים כוח רב מן העובדים. התערבותה של הממשלה השבדית, לדוגמה, הצליחה להשיג חופשת לידה בתשלום של שנה וחצי (חופשת הלידה בתשלום הגבוהה בעולם) ומשנת 2002 כלל העובדים בשבדיה זכאים לצאת לשנת שבתון ב-‏70% משכורת. בנורבגיה, המדינה שלא הסכימה עם מצב של אי שוויון מגדרי בשוק העבודה, קבעה ש-‏40% מהדירקטוריון בכל חברה ציבורית (פרטית או ממשלתית) יהיה מכל מין. כתוצאה מחוק זה, שיעור הנשים בדירקטוריונים בחברות ציבוריות בנורבגיה הוא הגבוה בעולם. אולם, עיקר השוני בין ''המודל הסקנדינבי'' לבין המודל הקפיטליסטי הניאו-ליברלי (להלן ''המודל האנגלו-סקסי''), נמצא בכוחם הרב של האיגודים ב''מודל הסקנדינבי''. שיעור ההתאגדות במדינות סקנדינביה, נע בין 80% בשבדיה, דנמרק ופינלנד ל-‏60% בנורבגיה והוא שיעור ההתאגדות הגבוה בעולם. השכר במדינות סקנדינביה נקבע במו''מ קולקטיבי בין איגוד המעסיקים לאיגוד העובדים הראשי, או במקרים נדירים בהם מו''מ זה נכשל, בין המעסיקים לאיגוד בכל ענף. חוזה אישי הוא נדיר ביותר במדינות אלו וההסכמים שהושגו במו''מ תקפים גם כלפי עובדים, אשר לא חברים באיגודים. שיטה זו מאפשרת שכר גבוה לעובדים ופערים נמוכים בינם לבין ההנהלה. לפי נתוני האו''ם, הפער בין העשירון העליון לעשירון התחתון במדינות סקנדינביה (שבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד) הוא פי 6.5, זאת לעומת פער של פי 13.6 בין העשירון העליון לעשירון התחתון במדינות האנגלו-סקסיות (ארה''ב, בריטניה, אוסטרליה וניו-זילנד). לאיגודים במדינות סקנדינביה זכות לשביתת הזדהות עם מקומות עבודה אחרים ואפילו זכות לשבות מסיבות פוליטיות ל-‏24 שעות (מלחמה שהם מתנגדים לה וכו') ובשבדיה לאיגוד יש זכות ''חרם'' כנגד פירמות, אשר לא מקיימות את חוקי העבודה או שמסרבות לחתום על המו''מ הקולקטיבי, כלומר כל חבר באיגוד מסרב לתת שירות לפירמה, אשר הכריזו עליה ''חרם''. ההיגיון שעומד מאחורי ''החרם'' גורס, שפירמה שמפרה את ההסכם שנחתם במו''מ או שאינה מוכנה לחתום על הסכם במו''מ, אינה הסכימה על תנאים של שיתוף פעולה עם האיגודים או שהפרה אותם ולכן האיגודים לא מחויבים לשתף איתה פעולה. לאחר משפט שנערך בבית הדין של האיחוד האירופאי בין האיגוד לחברת בנייה לטבית, אשר הוטל עליה ''חרם'' נקבע, שזכות ''החרם'' היא זכות חוקית ותקפה גם כלפי פירמות זרות שפועלות בשבדיה. מעבר לאיזון בשוק העבודה בין עובדים למעבידים, ''המודל הסקנדינבי'' גורס, שלאיגודים תפקיד נוסף והוא ''דמוקרטיזציה במקום העבודה''. לפי מודל זה, העובדים אינם גורם ייצור בלבד לשימושו של המעביד, יש להם זכויות ויש לתת להם להשתתף בהחלטות של הפירמה, אשר, בסופו של דבר, משפיעות גם עליהם. משום כך, ''המודל הסקנדינבי'' קובע, שחלק מחברי הדירקטוריון המנהל בכל חברה, יהיו חברי איגודים, אשר נבחרים ע''י העובדים (בדנמרק ובנורבגיה שליש מחברי הדירקטוריון, בפינלנד 20% מחברי הדירקטוריון ובשבדיה 3 מחברי הדירקטוריון נבחרים ע''י העובדים). ''דמוקרטיזציה במקום העבודה'', עפ''י ''המודל הסקנדינבי'', הוא הרחבה של העיקרון הדמוקרטי גם לשוק העבודה, מתוך הנחה שגורסת, שדמוקרטיה היא שיטה להגבלת האליטות. לפי הנחה זו, תולדותיו של הרעיון הדמוקרטי ויישומו בפועל הוא למעשה ההיסטוריה של הגבלת האליטות. אולם בעוד ו''המודל האנגלו-סקסי'' גורס, שיש להגביל את האליטות הפוליטיות בלבד, ''המודל הסקנדינבי'' גורס, שיש להגביל גם את האליטות הכלכליות.

שיתוף בבעלות: אלמנט אחרון של ''המודל הסקנדינבי'' הוא עיקרון השיתוף בבעלות. עיקרון זה מושג ע''י שליטה של האיגודים המקצועיים על 50% מההון בסקנדינביה באמצעות קרנות האיגודים, אשר משקיעות וקונות מניות. לנתון זה יש להוסיף שליטה ישירה של הממשלות בסקנדינביה על פירמות שונות כגון שליטה של הממשלה הנורבגית על חברות הנפט. יש לציין, שהן הקרנות של האיגודים והן קרנות ההשקעה של המדינות הסקנדינביות משקיעות בהתאם לעיקרון ''ההשקעה האתית'', שלפיו אין להשקיע בפירמות שפוגעות בזכויות עובדים, שמזיקות לאקולוגיה או שעוזרות לייצור נשק להשמדה המונית (כך, לדוגמה, קרנות ההשקעה הסקנדינביות מכרו את מניותיהם בחברות כגון וול-מארט ו-IBM, בגלל שפעולותיהן לא היו אתיות). לבסוף, יש להוסיף ש''המודל הסקנדינבי'' גורס, שאין להתעלם ממדינות שגורלן לא שפר עליהן ולכן שיעור התרומה של מדינות סקנדינביה למדינות העולם השלישי כאחוז מהתל''ג שלהן הוא הגבוה בעולם ( עפ''י נתוני האו''ם בשנת 2004, התרומה במדינות סקנדינביה למדינות העולם השלישי עמדה על 0.71% מהתל''ג שלהן, וזאת לעומת תרומתן של המדינות האנגלו-סקסיות שעמדה על 0.25% מהתל''ג שלהן).








רמת תחרותיות ופיתוח וקידום כלכלי: אך האם ''המודל הסקנדינבי'' פוגע בתחרותיות, בחדשנות ובפיתוח ובקידום הטכנולוגי? האם מדיניות שמעודדת שוויוניות גורמת לניוון והסתאבות? האם הקידמה לא נפגעת במדינה שמאמצת את מודל זה? לשם תשובה על שאלה זו, בדקתי את התוצאות של מדינות סקנדינביה לעומת המדינות האנגלו-סקסיות ב''מדד התחרותיות'' (Growth Competitiveness Index) של ''הפורום הכלכלי העולמי'' (World Economic Forum) מתחילת שנות האלפיים עד ימינו אנו. מדד זה בודק באילו מדינות הכי כדאי לפתוח עסקים, כלומר אילו מדינות הן הרווחיות ביותר. המדד שמשתנה משנה לשנה, משלב בין נתונים קשיחים לסקרים ושאלונים בקרב מנהלים ובעלי חברות שפועלים ברחבי העולם. גרף 1 מראה את מספר נקודותיהם של מדינות סקנדינביה והמדינות האנגלו-סקסיות משנת 2001 ועד שנת 2007 (הגרף גם יציג את כמות נקודותיה של ישראל בכל שנה במדד זה, בתור אמת מידה שבאמצעותה ניתן יהיה לבחון את הפער בניקוד בין מדינות סקנדינביה למדינות האנגלו-סקסיות). בסך בכל, ממוצע נקודותיהם של מדינות סקנדינביה בין השנים 2001-2007 עומד על 5.60, בעוד ממוצע נקודותיהם של המדינות האנגלו-סקסיות במדד זה עומד על 5.40 (ממוצע נקודותיה של ישראל הוא 5.06), כאשר שנת 2001 הייתה השנה היחידה בה ממוצע נקודותיהם של המדינות האנגלו-סקסיות היה גבוה מממוצע נקודותיהם של מדינות סקנדינביה.
 
 

המדד השני נקרא Networked Readiness Index, הוא מפורסם ע''י ''הפורום הכלכלי העולמי'' בשילוב עם בית הספר למנהל עסקים INSEAD ובודק את רמת הטכנולוגיה, שיעור חדירתה, כמות ההמצאות הטכנולוגיות, רמת החינוך המדעי בבתי ספר ובאוניברסיטאות ועוד. גרף 2 יציג את מספר נקודותיהם של המדינות הסקנדינביות והמדינות האנגלו-סקסיות במדד זה משנת 2001 ועד שנת 2006 (אין עדיין נתונים לגבי שנת 2007) וכמו כן יוצג גם מספר נקודותיה של ישראל במדד זה בתור אמת מידה. ממוצע נקודותיהם של המדינות הסקנדינביות בשנים 2001-2006 במדד זה עומד על 5.49, בעוד ממוצע נקודותיהם של המדינות האנגלו-סקסיות עומד על 5.26 (ממוצע נקודותיה של ישראל במדד זה הוא 5 נקודות). בכל השנים שנבדקו במדד, ממוצע נקודותיהם של מדינות סקנדינביה היה גבוה ממוצע נקודותיהם של המדינות האנגלו-סקסיות.
 
 

בדיקה של מדדים אלו, מראה לנו שקבלה ויישום של ה''המודל הסקנדינבי'' אינה פוגעת בתחרותיות או בפיתוח ובקידום הטכנולוגי ושניתן לקיים כלכלה תחרותית, חדשנית ומתקדמת אך נאמנה לעקרונות של חלוקה מחדש של הכוח הכלכלי ולעיקרון השוויון בתוצאות.









המאמר פורסם לראשונה בפרסום שהוצא לאור על ידי עיתון ''הארץ''. המחבר, אבי קליין, סיים תואר ראשון בהיסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת ת''א ועומד לסיים תואר שני בהיסטוריה עם התמחות בתנועות שלום והתנגדות למלחמה בבריטניה בזמן מלחמת העולם הראשונה.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מתודולוגיה   צביקה   יום ב', 31/12/2007 שעה 22:44   [הצג]   [23 תגובות]
הצלחת לשכנע אותי   שיר-דמע   יום ג', 01/01/2008 שעה 9:04   [הצג]   [25 תגובות]
כלכלה ופיננסים   דובי   יום ו', 04/01/2008 שעה 5:08   [הצג]   [2 תגובות]
אבי קליין   אבי   יום ב', 07/01/2008 שעה 8:16   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©