הקרב של יוסי בן הרוש
יום א', 28/10/2007 שעה 8:09
הרבנות הראשית שללה לפני מספר חודשים את רשיונו של הרב יוסי בן הרוש לערוך חופות בישראל. וכל כך למה? משום שבן הרוש הוא רב ''מתירני'' מדי לטעמם של ראשי הגוף הזה. הוא מתבדח מתחת לחופה, מנשק את הכלה ואת אמה, רוקד עם האורחים, אינו פוסל בני זוג שאינם עונים לקריטריונים חרדיים הקשורים בצניעות ואף נוטל חלק בטקסים שלא מוגש בהם אוכל כשר. כל אלה הביאו אליו לא מעט לקוחות, אבל היו לצנינים בעיני רושמי ההיתרים ברבנות והם החליטו להוציא אותו מהמשחק. העניין הוא שאם לוקחים בחשבון את האיום הגובר על הנישואים הרבניים מצד האלטרנטיבה האזרחית בחו''ל ואת פעילותו של ארגון צהר של רבני הציונות הדתית, מבינים שמקרה בן הרוש הוא קרב מאסף של המימסד הרבני המצוי בתהליך מתמיד של איבוד האימון הציבורי.










הכירו נא את פ'. הוא יליד השרון, בוגר המודיעין הצבאי ולמד יחד איתי יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בראשית שנות התשעים. באוניברסיטה הכרנו זה את זה לא רע, אבל היינו רחוקים מקרבה אישית. לא השתגעתי על הסגנון האישי של חלק מחבריו, מה גם שחברי שלי היו מעטים משלו ושונים מהם תכלית שינוי. לקראת סיום התואר הראשון הגענו שנינו לקורס הצוערים של משרד החוץ. במעין צירוף מקרים יצא שבשל הסדר האלפביתי של שמות משפחתנו הושיבו אותנו זה ליד זה. אז, בשיעורים ובהרצאות, התחלנו להחליף בינינו הערות, פתקים וחידודים. כל אחד גילה את האחר והפכנו לחברים קרובים. לימים סיימנו שנינו את הקורס הבסיסי, פרשנו ממשרד החוץ והלכנו לדרכים נפרדות. אני חזרתי לפרנסתי הנושנה כמדריך טיולים ולאחר מכן פניתי לעולם התקשורת; הוא עסק מספר שנים בשיווק מוצרים כאלה ואחרים ולאחר מכן נסע לשליחות מטעם הסוכנות בצפון אמריקה.

פ', פולמוסן מוכשר, היה אחד המזוהים ביותר בקמפוס שלנו עם הימין הפוליטי. ב-‏1992, כשרפול הוביל את שמיניית צומת המפתיעה לכנסת תוך שהוא מציג שילוב של ניציות מדינית וביטחונית ורעיונות של הפרדה בין דת ומדינה, נרשמו לא מעט צעירים שהתבלטו בין רשימה זו לבין מרצ. לפ' לא הייתה בעיה כזו. יונה מדינית הוא לא היה מעולם, ולכן הצביע לצומת. במערכות בחירות מאוחרות יותר הצביע לנתניהו ולשרון. בענייני דת נטה תמיד לאורתודוכסיה, כנראה בהשפעת סבו המנוח, אדם שומר מצוות שאליו התקרב במיוחד – אף כי תמך באכיפת גיוס חובה של חרדים לצה''ל. במהלך ההיכרות המשותפת שלנו מצאנו את עצמנו באינספור ויכוחים סוערים, שכמעט תמיד נפתחים בדת, בהיסטוריה ובפוליטיקה וכמעט תמיד מסתיימים בהלצות ובפרצי צחוק על חשבונן של דמויות כאלה ואחרות.

באמצע שנות התשעים נסע פ', כאמור, לאותה שליחות סוכנותית בחו''ל. כשחזר ארצה כעבור שנתיים כבר חל בו שינוי ניכר. הוא עדיין נשאר אותו ימני שורשי, אבל האורתודוכסיה הדתית כבר לא שלטה בלעדית בתפיסתו הפולחנית, אם כי בחייו האישיים נהג לפיה. שוחחנו על כך לא מעט והוא הודה כי המפגש שלו עם קהילות קונסרבטיביות, רפורמיות ורקונסורקציוניסטיות לימד אותו שאפשר לחיות חיים יהודיים גם בדרך שאינה בהכרח מבית מדרשה של הרבנות הראשית. בדומה לחלק ממנהיגי יהדות אמריקה, העריך כי לקהילות אלה, המשמשות כחלק אינטגראלי מהזהות היהודית בתפוצות, יש תפקיד מפתח במניעת התבוללות התפוצות. התפיסה הקודמת שלו, זו ששללה את הקונסרבטיביות והרפורמיות כפרשנויות לגיטימיות ליהדות, התפוגגה. באירועים כאלה ואחרים עודנו נוהג כמנהג האורתודוכסים אבל יש בו פתיחות רבה מבעבר.

לא דורך במקום. הרב יוסי בן הרוש (צילום: רזי. מקור תמונה: מוסף ''7 ימים'' של ידיעות אחרונות, 26.10.2007).







נזכרתי בפ' כשקראתי את כתבתה של סמדר שיר ''רב גמיש'' (''ידיעות אחרונות'', מוסף ''7 ימים'', 26.10.2007), העוסקת ברב יוסי בן הרוש. בן הרוש, כך כתבתה של שיר, עורך לא מעט חתונות ונחשב לרב אהוד ומקובל בקרב זוגות חילוניים. הסיבה העיקרית לכך הוא שהאיש רואה את החתן והכלה כעומדים במרכז הטקס. הוא אינו עוסק בשאלות הקשורות לצניעותם המינית, הבגדים שלובשת הכלה בכלולותיה, שמירת הכשרות באולם השמחות שבו בחרו לחגוג וסוגיות מעין אלה. במקום זאת הוא מקיים טקס נישואין עליז ומבודח, מתיר לבני הזוג לברך זה את זו בכל טקסט שהוא, מאפשר אינטראקציה בינם לבין קהל המוזמנים ובמקרה אחד אף התיר לחתן נרגש להכניס לחופת נישואיו את כלבתו הנאמנה, חברתו הטובה ביותר גם בתקופות הרווקות והבדידות. הוא אינו מתבייש לרקוד עם הכלה או עם אמה ומתעלם לחלוטין מהמיאוס והסלידה שמפגינים רבנים אחרים מקרבתה הנוראה של אישה. ''זו מצווה גדולה לשמח חתן וכלה'', הוא אומר.

כל זה יכול היה להצטייר בנקל כעוד כתבת יחצ''נות שהצליח מאן דהוא להשחיל אל תוך החוברת הנקראת ביותר במדינה בסופי שבוע. לא חסרות כאלה, ולמעשה ניתן להניח שזהו הרוב המכריע של הכתבות המתפרסמות במוספים מעין אלה (כלומר, גם של עיתונים נוספים). יתכן באמת שכך הדבר, אבל יש כאן עניין אחד נוסף הראוי לתשומת לב. הרבנות הראשית – וליתר דיוק נציגה, הרב רצון ערוסי, העומד בראש הוועדה למתן אישורין ועורכי חופות – שללה את רישיונו של בן הרוש לחתן זוגות בישראל. וכל כך למה? משום ש''הוא מקיים חופות במצב בו נשים לבושות בלבוש חושפני, מאפשר לכלה לתת טבעת לחתן, מאפשר לבני הזוג לומר את דברם מתחת לחופה ומקדש זוגות המגישים בחתונתם אוכל לא כשר בשעות הצהריים המאוחרות של יום שישי''. הייתי שמח אם ניתן היה להביא את המכתב הזה במלואו ולא רק להסתמך על הציטוט שמובא בכתבתה של סמדר שיר, אבל נסתפק בזה בינתיים.

במלים אחרות, בן הרוש אשם בכך שהוא אינו כופה על בעלי השמחה ואורחיהם את נורמות ההתנהגות של ערוסי ושאר החרדים המאיישים את מוסדות הרבנות הראשית. שהוא אינו מאלץ את הכלה לכסות את כתפיה או את שני בני הזוג לוותר על הקלמארי או על חזה אווז שלא הוכשר, רחמנא ליצלן, על ידי בד''צ העדה החרדית או על ידי מערך הכשרות בית יוסף. בן הרוש אפילו סיפר על מקרה בו זרקה חוזרת בתשובה צעיף שחור על מחשופה של הכלה והוא עמו התערב וביקש מהזורקת שתיקח את הצעיף ותירגע משום שהדבר מצער את הכלה.

הלכתי לבדוק מה חושב הרב ערוסי על עורכי חופה וקידושין. הציטוט שאני מביא כאן נטול היישר ממאמר שכתב במו ידיו. ''יש צורך בעורכי חופות וקידושין, הבקיאים בדיני חופה וקידושין...ומלבד ידיעתם, רכשו נסיון...ושיראתם קודמת לחכמתם (ההדגשה במקור)'', קובע ערוסי. שימו לב, הרב המחתן אתכם יכול שיהיה מטומטם גמור, חדל אישים וחסר כל בינה. הוא אינו חייב להיות רגיש לתחושותיהם של בני הזוג או להתחשב בהעדפותיהם. זה בכלל לא אמור לעניין אותו. אבל אם יהא מדקדק במצוות ומקיימן על שמאל ועל ימין וללא החסר מהן מאום, הוא הוא האדם המתאים אליבא דערוסי לערוך את טקס נישואיכם. רבנים חושבים אינם רצויים אצלו. כאלה המדקלמים כתוכים את נהלי הרבנות ומאיימים על כלה שאם תשחיל טבעת על אצבע אהובה הם הולכים הביתה ושמצידם תלך החתונה לכל הרוחות – ועוד איך. לבני הזוג תיהרס השמחה? זבש''ם. בפעם הבאה שילמדו היטב כיצד לא להרגיז את ערוסי וחבורתו. או, מוטב, כיצד להיות יהודים בדיוק כמותו.







למעשה, המקרה הזה – שאליו עוד אשוב מאוחר יותר – מייצג רק את אפס קצהו של מאבק אדירים על השליטה בסכומי העתק המוצאים מדי שנה על חתונות בישראל. במדינת ישראל רק נישואין אורתודוכסיים מקנים הכרה מיידית בזכויותיהם האזרחיות של הנישאים. חוק הרבנות הראשית קובע כי אחד מתפקידיה הוא ''מתן כשירות לרב לכהן כרב רושם נישואין ומינוי רושמי נישואין מבין הרבנים שקיבלו כשירות כאמור''. כלומר, ללא אישור הרבנות הראשית אין איש יכול לערוך חופה וקידושין. בשנים האחרונות הלכה וגברה חדירתם של גורמים חרדיים לא-ציונים ואנטי-ציונים אל הרבנות, וכיום היא נשלטת כמעט כולה על ידי גורמים אלה. די אם נציין שהרב הספרדי הראשי, שלמה עמאר, מקבל הנחיות ישירות מהרב יוסף שלום אלישיב, אולי הסמכות התורנית הגבוהה ביותר כיום ברחוב החרדי.

אלפי זוגות בישראל מעדיפים להתאחד זה עם זה פורמאלית שלא באמצעות נישואין רבניים. יש לכך כמה וכמה סיבות, אבל העיקריות שבהן הן התערבותו הגסה של המימסד הרבני בהעדפותיהם האישיות של בני הזוג וההבחנה שלפיה כפיית הטקס במתכונתו הדתית-חרדית אינה הפן היחיד של כפייה כזו בישראל וכזו קיימת גם בתחומים נוספים (התניית היתר כשרות למסעדה בשמירת שבת, אי-הפעלת תחבורה ציבורית וטיסות של אל-על בשבת ועוד) – ומכאן שיש למחות נגד תופעה זו באמצעות עריכת טקס אלטרנטיבי. הון רב מוצא על טקסים אלה, הון שחומק מידי המימסד הרבני ועובר ברובו לעיריות שונות בחו''ל. מקרה בן הרוש מראה כי גם אל תוך הפורמט האורתודוכסי פולשת הסובלנות כלפי רצונותיהם של בני הזוג. אם נוסיף על כך את האיום הממשי בהרבה בדמות רבני ארגון צהר (שמאפשרים בטקסי הנישואין שהם עורכים אמירה אישית מסוימת של בני הזוג), נקבל חרדה אמיתית מפני שבירה דה-פאקטו של כבלי הרבנות. כפי שאמרתי, התמוטטות כזו משמעה אובדן של לא מעט הכנסות. מקרה בן הרוש נועד אולי להראות שהרבנות יכולה גם להזיק למי שאינו הולך בתלם – אבל בפועל קיים סיכוי לא רע שיוליד תוצאה הפוכה.

(מ' ואני, למשל, נישאנו זה לזו בטקס אזרחי. למ' לא התחשק במיוחד לעבור את ההדרכה האינטימית הידועה אצל איזו גברת ברבנות. לי לא היה שום רצון לחתום על רכישתה של מ' בטקס ההוא. לשנינו היה רצון לבצע אקט סמלי שמעיד על הדדיות כלשהי, על יחס דו-צדדי בינינו. ושנינו מצאנו עצמנו מנוכרים לחלוטין מכל מה שקשור מהדרך בה מנהל המימסד הדתי כאן את הריטואלים הפולחניים הבסיסיים ביותר. דרך שיש בה אטימות, בוז והפחדה. נישאנו בדרום דקוטה בטקס אזרחי במהלך טיול (למעשה ירח דבש) במערב התיכון של ארצות הברית. למען האושר המשפחתי ערכנו גם חתונה קונסרבטיבית בעין יעל, שבה כתבנו יחד כתובה שוויונית וחתמנו עליה יחד, שברנו כוסות תחת רגלינו וענדנו זה לצוואר זו תליון עם לב חצוי. הרב אהוד בנדל, שערך את הטקס, שר את הברכות כה יפה שמאות הציפורים שעמדו על עצי הזית מסביב הצטרפו לזמרתו. )







כמו אצל פ' גם השקפת העולם של בן הרוש עוצבה במהלך שליחויות בקהילות יהודיות בחו''ל. הוא הבין שגם צורת פולחן לא-אורתודוכסית יכולה להתבסס על מקורות הלכתיים כשרים לחלוטין (למשל, העובדה שנשים מניחות תפילין בקהילות רפורמיות רבות – ממש כשם שעשו מיכל בת שאול וברוריה אשת רבי מאיר בזמנן; או עלייתן לתורה של נשים, המותרת גם על פי ה''שולחן ערוך''), גם אם אלה אינם קבילים על מורי ההלכה בישראל. שנושאים כמו שוויון בין המינים או הבעת הוקרה הדדית אינם אמורים לסתור את הזדהותם של בני הזוג עם הדת, ולכן יש לכבדם בהקשרים אלה. אולי כדאי לשגר לשליחויות כאלה עוד כמה רבנים אורתודוכסיים צעירים, כדי שהללו ילמדו עד כמה גישות אחרות תורמות ליהדותם של משתמשיהן ואולי ישובו משם עם תובנות סובלניות יותר.

בינתיים, עתר בן הרוש לבג''ץ בניסיון להביא לביטול ההחלטה האוסרת עליו לערוך חופות בישראל. אם יענה בית המשפט העליון בחיוב לבקשה, תהיה זו אמירה חשובה במיוחד. כדאי לעקוב אחרי מה שיתרחש שם.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
(ללא כותרת)   נתי יפת   יום א', 28/10/2007 שעה 2:24   [הצג]   [6 תגובות]
סופה של הרבנות הראשית?   nina   יום א', 28/10/2007 שעה 13:43   [הצג]   [2 תגובות]
הרב יוסי בן הרוש   רוטשילד   יום א', 28/10/2007 שעה 17:49   [הצג]   [6 תגובות]
הקרב של בן הרוש   שיר-דמע   יום א', 28/10/2007 שעה 21:48   [הצג]   [6 תגובות]
לרב יוסי היקר   כ.   יום ב', 29/10/2007 שעה 12:19   [הצג]
סליחה אבל....   יוסי   יום ג', 30/10/2007 שעה 13:16   [הצג]   [3 תגובות]
נא לא לערבב שמחה בשמחה   בן כלאיים   יום ג', 30/10/2007 שעה 18:29   [הצג]   [11 תגובות]
ומי משגיח על המשגיחים?   ינשוף   יום ד', 31/10/2007 שעה 13:58   [הצג]   [2 תגובות]
אז מה נסגר עם הרב?   המתחתנת   יום ה', 15/11/2007 שעה 21:54   [הצג]   [4 תגובות]
(ללא כותרת)   yush1503   יום ג', 27/11/2007 שעה 22:24   [הצג]
(ללא כותרת)   שם בדוי   יום ה', 28/06/2012 שעה 18:37   [הצג]
נא לא להעליב שום אדם   יצחק אסולין   יום ה', 05/07/2012 שעה 23:46   [הצג]
נא לא להעליב שום אדם   יצחק אסולין   יום ה', 05/07/2012 שעה 23:46   [הצג]
הרב הזה מחתן גויים .   ''''''''''   יום ד', 05/12/2012 שעה 16:36   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©