בגנות ההגזמה
יום א', 23/09/2007 שעה 23:10
השפה העברית הפכה בשנים האחרונות לנחלתם של מגזימנים כרוניים. אין מקום הביטוי הצנוע והרגיל תופסים ביטויים שנועדו להאדיר לא רק את המציאות אלא גם את הרושם שמתאר אותה מציאות מבקש לעשות על שומעיו. את מקום ה''יפה'', ה''נעים'' וה''נחמד'' תפסו ''מהמם'', ''מדהים'' ו''מטרף''. המציאות הזו, שבה נדיר כל כך למצוא תיאור של עצם או פעולה בלא שהמתאר ישתנק, ללעלע וינסה למצוא מילה שתבטא באורח גרנדיוזי ובומבסטי את התלהבותו - ובכן, מציאות זו היא עגומה למדי. היא משמשת כאחד האמצעים העיקריים המאפשרים למעצבי דעת הקהל במדינה לצייר לנו את החיים בצבעי שחור בוהק ולבן מסנוור. אם למישהו יש ספק, אני מאוד לא אוהב את זה ומעדיף את המציאות שבה משהו בלתי מובן הוא ''תמוה'' - ולא ''הזוי''. ממש כפי שמדברים ילדים שעדיין לא קלטו שאוצר המלים שלהם עומד לאבד ממשקלו הסגולי.











לפני זמן מה יצאתי ליום כיף שנתי יחד עם יתר העובדים. יום הכיף התבסס על עקרון הסתלבט: מקבלים שיעור בן שעתיים בגולף, אחר כך הולכים לחוף הים ושם יכול כל אחד להחליט מה ברצונו לעשות: לשחות במים החמימים, לקבל עיסוי לשחרור שריריו התפוסים, לשחק שש-בש עם חבריו, לקרוא עיתון או סתם לנמנם. גם ארוחת הצהריים הייתה טעימה למדי. על כולם שרתה אווירה רגועה ורבים החליפו בינם לבין עצמם הלצות וחידודים. בקיצור, יום נחמד לתת לראש לנוח מהפיצוצים ולתת ללב לנוח מהלחצים, כמאמר השיר. כשיצאנו מהחוף, הלכתי אל העובדת שארגנה את היום והחמאתי לה על העבודה היפה שעשתה.

- ''באמת? נהנית?''
- ''כן'', השבתי מניה וביה, ''היה נחמד מאוד''.
- ''אז אני מבינה שלא נהנית'', אמרה ופניה קדרו משהו.
- ''אני לא מבין'', אמרתי לה, ''הרי אמרתי שנהניתי והיה נחמד. מה לא בסדר בזה?''
- ''זה מה שאומרים כשלא נהנים''.
- ''אם לא הייתי נהנה הייתי אומר את זה במפורש. מה לא בסדר ב'נחמד'?''
- ''אם באמת היית נהנה היית אומר שזה היה משגע, מדהים, מגניב, משהו. אבל 'נחמד'?''

ילדה נחמדה, שיר יפה, פרחים ריחניים. תיאור פשוט ובלתי מתלהם (מקור: אלבום התמונות המשפחתי).

הדו-שיח הזה, שנשמע כמתנהל בין דוברי שפות שונות, הוא אופייני למדי למי שאינו דוגל בגישת התיאור המגזים. כשאדם מביע את דעתו הדבר אינו מתפרש עוד כהבעת דעה בלבד. הוא ''נכנס בו'' (ולעתים קרובות לא רק בו אלא גם ב''אמ-אמא שלו''), ''הראה לה'', ''קרע להם את הצורה''; מילולית, כמובן. כשבחורה קונה בגד היא אינה יכולה להסתפק בתיאורו כ''יפה''. המילה הזו כבר אינה מייצגת מחמאה מתקבלת על הדעת. לא, הבגד אינו יכול לעמוד ברף הנמוך מ''מטרף'', ''מטמטם'' או סתם ''מוציא לכולם את העיניים''. כשאוהד ספורט מבקש לתאר לחברו חוויה מאירת עיניים הוא אינו מסתפק בפחות מ''אדיר'', ''ענק'' או ''לא ייאמן''. אם יאמר שהסלאלום של רונאלדיניו היה מבצע בעל איכות יוצאת דופן, קיימת סכנה ששומעיו ירוצו למילון כדי לבדוק את משמעות הביטוי הזה. אמירה כזו, שפעם הייתה כמעט סטנדרטית, נשמעת בימים אלה כאילו יצאה היישר ממילון הביטויים הנמלצים של אבא אבן, אללה ירחמו.

אני לא מדבר כאן על גידופים אלא על הפרזות. הפכנו להיות מדינה של מגזימנים, של אנשים שאינם מסוגלים לתאר בביטוי מאופק אחד את אשר על ליבם. כולם ב''היי'' או ב''דאון''. אין אמצע. רק קצוות. אדם אינו יכול להיות עצוב; הוא ''הרוס'', ''גמור'' או ''בדיכאון טוטאלי''. לא תמצאו כמעט אירוע ''סתם'' עגום או מדכדך; אנחנו חיים בעידן הטראומות. כשמורה מעירה לתלמידה בשיעור האחרונה מספרת לחברותיה שהיא ''בטראומה''. כשקבוצת כדורגל באה למשחק גומלין נגד יריבה שנגדה כבר נחלה פעם תבוסה, היא אינה רוצה להחזיר לה אלא ''לנקום בה''. למה? כמובן, כי התבוסה ההיא ''הכניסה אותה לטראומה''. כך גם המצב עם ''טירוף חושים'', ''איבוד הצפון'' ושאר ביטויים מסוג זה. תשכחו מ''תמוה''; היום יש רק ''הזוי''. בהתאמה, אין יותר שירים מלנכוליים; יש רק שירי דיכאון. העצב כבר אינו חלק מן המנעד הרגשי הלגיטימי. כדי לתאר את עומקו והשלכותיו משתמשים כיום בביטויים עממיים מתחום הפסיכולוגיה הקלינית.

הדוגמאות שאני מביא כאן נטולות מחיי היומיום, אבל חישבו נא על השיח הציבורי אצלנו. הפוליטיקאים שלנו אינם מתבטאים באופן שטחי ורדוד רק משום שכך למדו לעשות. חלק מהשיח שלהם הוא אותו דיבר מוגזם הנובע מתפיסתם – המוצדקת, כנראה – שככל שהתבטאות תהיה חריפה יותר (גם אם היא עוסקת בסיטואציה רגילה לחלוטין, או כזו שהיה לה תקדים) כך רבים יותר סיכוייה ללכוד את תשומת הלב הציבורית ולהביא את אומרה אל מרכז ההתעניינות התקשורתית. התקשורת קונה את הסחורה הקלוקלת הזו. ולא זו בלבד, אלא שהיא אף מניחה עליה זכוכית מגדלת והופכת אותה למשפיעה הרבה יותר מכפי שראוי לה להיות.

ואילו הרשת לא זו בלבד שמנציחה את המצב הזה אלא אף מחמירה אותו. כדי שטוקבק יקבל את מלוא תשומת הלב בה חפץ כותבו, עליו להיות בעל כותרת מושכת במיוחד. מה שלא משיגים באמצעות שיטת ההאדרה משיגים בגידופים; ומה שלא משיגים בגידופים – מנסים להשיג באמצעות מלים ארוכות ומקושקשות וביטויים שכבר הפכו לחלק מהפולקלור של השיח הרשתי. המילה ''שולתתתתתתתת111'', על כל צורותיה, היא הידועה שבהם. הפנייה אל היצר ואל הרצון לתת לו תשובה חד ומהירה החליפה את הפנייה אל השכל ואל שיקול הדעת. גם אם מקטלגים את האבחנה הזו כחלק מדינמיקה השמורה לפורומים, לאתרים חברתיים, לפורטלים בעלי תעבורה משמעותית ולאתרי חדשות גדולים, הרי שברור שהדברים נכונים גם לגבי השיח המרוחק יותר ממרכזים אלה. בלוגים, למשל. גם הכותבים האינטליגנטיים והרהוטים ביותר שבין הבלוגרים מתבטאים לעתים קרובות על דרך ההפרזה במטרה להדגיש נקודה כלשהי בפני קוראיהם.

דיבור מרוסן יכול להוות נקודת מוצא ליצירה תרבותית נדירה. בבריטניה, למשל, נבנתה תרבות שלמה סביב אי-הרצון להיות גס רוח ובוטה (אין פירושו של דבר שהבריטים לא יודעים להיות גסים ובוטים; הם יודעים, ועוד איך. אבל זהו עם שפיתח את השיח המאופק לדרגת אמנות). סידרת טלוויזיה כמו ''כן, אדוני השר'' (שלטעמי היא אחת משלושת הסיטקומים הטלוויזיוניים הגדולים בכל הזמנים, יחד עם ''סיינפלד'' ו''הכול נשאר במשפחה'') שתסריטאיה קידשו את האנדרסטייטמנט והיא מלאה בדיאלוגים המבוססים על צורת הדיבור הזו, לא הייתה יכולה להיווצר בשום מקום אחר. תרבות דומה של לשון המעטה פרחה ושגשגה גם ביפאן.

יהיו כאלה שיאמרו שאנו במזרח התיכון החם והעצבני, במדינה שבה הדם עולה לראש במהירות גבוהה יותר ממהירות הקול. במקום שקרירות ויישוב הדעת אינם המאפיין המרכזי שלו. בארץ שבה ההתפתחויות האקטואליות הן כה מהירות וחדות שאי-אפשר שלא להתייחס אליהן – לפחות לחמורות שבהן – בהתפעלות מרקיעת שחקים, חמה שפוכה או בבוז קולני. אני לא מקבל את הטענה הזו. ענייניות ומתינות אינן חלק מהגנום הלאומי והן בנות השגה. מה שברור הוא שאמירה בקול מתון ובהבעה מאופקת אינה יכולה להיות מובנת במקום שבו הרמת הקול וההגזמה בדיבור הם הסטנדרטים המילוליים המקובלים.









סהר בת השלוש מזמרת להנאתה במסדרונות הבית את ''הילדה הכי יפה בגן''. כשאני משכיב אותה לישון, היא מבקשת ממני שוב ושוב להעביר ישירות לרצועה הרלוונטית בדיסק של ''הכבש השישה-עשר''. שאלתי אותה פעם מדוע היא כל כך אוהבת את השיר הזה. היא הביטה בי בהשתאות בעיניה הגדולות ואמרה בפשטות: ''כי זה שיר יפה''. כמה הגיוני, כמה צנוע, כמה סביר. לא ''מדהים'' ולא ''אדיר'', לא ''מטריף'' ולא ''מטמטם''. פשוט שיר יפה. והתואר הפשוט הזה, שכיום נעלם לגמרי ממקומותינו, מודבק, אני מזכיר לכם, לשיר שנכנס כבר לפני קרוב לשלושים שנה לקלאסיקה של שירי הילדים בשפה העברית.

הייתי שמח לראות בסביבתי יותר ויותר אנשים שהשפה בה הם מנהלים את השיח היומיומי שלהם דומה לזו: מתונה, הגיונית, בלתי מתלהמת. שניחוח פרח מוציא מהם את המלים ''ריח טוב'' או ''ריח נעים'', ולא ''משהו א-ל-ו-ה-י''. שלמראה צעירה טובת מראה הם מפטירים בהשתאות ''איזו נערה יפה'' ולא ''היא מ-ה-מ-מ-ת'' (או, בדרך הביטוי המקובלת, ''מ-א-מ-מ-ת''). זה עושה את אותה העבודה, תאמינו לי. וזה נשמע הרבה יותר טוב מאותן השתנקויות חסרות פרופורציה שנועדו לעשות רושם על שומעיהן.

עניין של טעם.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
נהדר   שרון   יום ב', 24/09/2007 שעה 1:24   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   דולב   יום ב', 24/09/2007 שעה 5:51   [הצג]   [3 תגובות]
פוסט נחמד   אלירם   יום ב', 24/09/2007 שעה 10:41   [הצג]
מסכימה חלקית   שיר-דמע   יום ב', 24/09/2007 שעה 11:13   [הצג]   [7 תגובות]
נכון אבל...   ועכשיו אבא   יום ב', 24/09/2007 שעה 11:43   [הצג]   [5 תגובות]
הזדהות מוחלטת   CrazyVet   יום ב', 24/09/2007 שעה 12:34   [הצג]   [2 תגובות]
איזה יופי...   אורחת לרגע   יום ב', 24/09/2007 שעה 15:32   [הצג]
מוכרות בחנות   Kitty Cat   יום ג', 25/09/2007 שעה 23:24   [הצג]
ההגזמה ההיסטורית   אורן צור   יום ד', 26/09/2007 שעה 13:26   [הצג]
פשוט 10   אריה קיזל   יום ד', 26/09/2007 שעה 13:32   [הצג]
מזדהה.   ילדה קטנה.   יום ד', 26/09/2007 שעה 14:27   [הצג]
בפרק על שפה בדוקטורט שלי אני מתייחסת להקצנה הזו   כרמל   יום ה', 27/09/2007 שעה 15:10   [הצג]   [6 תגובות]
נו, נו - אז זה לא כל כך נחמד, אז מה?   אילן   יום ה', 27/09/2007 שעה 16:34   [הצג]
לא רע   עמוס עצמוני   יום א', 30/09/2007 שעה 9:14   [הצג]   [4 תגובות]
שכחת ''הורס''   אורי דרור   יום ב', 01/10/2007 שעה 22:11   [הצג]   [2 תגובות]
קטסטרופה!!!   של ברמן   יום ג', 02/10/2007 שעה 12:31   [הצג]
פוסט מהמם!   נינה   יום ב', 08/10/2007 שעה 11:54   [הצג]
אני לא מבין את הבעיה   מונס   שבת, 03/11/2007 שעה 13:59   [הצג]
מילה בנוגע לתמונה   zosha   יום ב', 12/11/2007 שעה 18:45   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©