מכרה המלח של ז'אן בואיה/ חלק א'
יום ב', 10/09/2007 שעה 20:57
אפשר ללמוד לא מעט מספרי ילדים, כולל מאלה שאינם נחשבים בדיוק לקלאסיקה של היצירה העולמית. ברבים מספרים אלה משתדלים הכותבים להכניס פריטי טריוויה בתחומים שונים וכך מייצרים עבור הספר ערך מוסף שחורג מעלילתו ומאיכות הכתיבה שלה. אין פירושו של דבר בהכרח שכל ספר ילדים שלתוכו שורבבו פיסות מידע בגיאוגרפיה או היסטוריה הופך בשל כך לראוי לקריאה, אבל לעתים כדאי דווקא להבליט את הפריטים האלה בשל יופיים. כך, למשל, חשתי כאשר קראתי לפני שנים רבות את ''אורחי היידי'', אחד מספרי ההמשך על בת ההרים השווייצרית החיננית. בספר זה מובאת אגדה מקומית נאה המספרת על הנסיבות המפליאות בהן התגלו לראשונה מכרות המלח העשירים בעיירה השווייצרית סאלין דה בקס. לא צריך, כמובן, לקחת את הסיפור הזה יותר מדי ברצינות; ובכל זאת - ראוי לו שייקרא וייזכר.











כשהייתי ילד קראתי ללא הפסקה. גם היום אני משתדל לקרוא הרבה, אבל מטבע הדברים אותם ''עניינים של מבוגרים'' שאני נאלץ לעסוק בהם ביומיום מגבילים מעט את זמני הפנוי. כי זו דרכם של עיסוקי מבוגרים: מינון ה''צריך לעשות'' וה''רוצה לעשות'' משתנה באופן חד אצלם ביחס למה שהיה מקובל בעיסוקינו הילדותיים.

באותה תקופה האמינו חלק מהסופרים כי מטרת כתיבתם אינה רק להעשיר את דמיונם של הילדים ולספק להם חוויה מענגת כשלעצמה, אלא גם להרחיב את השכלתם. רבים מהם ניסו לדחוס לתוך העלילה פרטי היסטוריה, טבע וגיאוגרפיה. יש שעשו זאת באופן שהשתית על פרטים אלה את העלילה כולה (כמו ברוך נאדל בספרי ''חבורת נט''י'') ויש שהרכיבו עלילה מותחת והסתפקו בשיבוץ פרטים אלה פנימה באופן שלא יהפוך את הספר לדידקטי יתר על המידה.

וכך קרה שכאשר קראתי את סיפורי ''חסמבה'' של יגאל מוסינזון נתקלתי במנהגם של בני החבורה להעביר זמן באמצעות תחרויות מאולתרות בינם לבין עצמם בידע כללי. ב''חסמבה בשבי הלגיון הערבי'' עורכים שניים מהם תחרות כזו ביושבם אצל ספר ירושלמי הצובע את שערם. אחד מהשניים, עוזי הרזה, אף חושף בהזדמנות זו תחביב מיוחד ומונה רשימה אינסופית של סוגי פטריות. בהזדמנויות אחרות ניתן ללמוד מהידען של החבורה, משה ירחמיאל, על האיש שהמציא את מנגנון ההקשה של הפסנתר ב-‏1709 (ברתולומיאו כריסטופורי), על טיסתם של האחים מונגולפייה בכדור פורח ועל השנה בה פרצה מגיפת הדבר בעיר חברון. אפילו את אחת האגדות בהן עשיתי שימוש בימי כמדריך טיולים רכשתי שם; אותה אגדה המסבירה את ריבוי האבנים המעוגלות באזור שכונת אחוזה שבכרמל באליהו הנביא, שעבר בסביבה, ראה איכר המגדל אבטיחים, ביקש מקלט לילי לגופו הדווי ומשנתקל בסירוב נזעם – הפך את כל מקשת האבטיחים שלו לגל אבנים...

דוגמאות אחרות לא חסרות, אבל אחת המפתיעות שבהן היא דווקא ספרי ''צ'יפופו''. כזכור, זהו קוף מדבר הנמלט מהקרקס בו הוא עובד ופוגש באח ואחות, רותי ויוסי, המתגוררים בעין גנים. משם הוא יוצא עימם למסעות בעולם. בכל הרפתקה הם מתגלגלים למדינה אחרת ותוך כדי עלילה לומדים משהו על ההיסטוריה שלה ותרבותה. ''תמר (בורנשטיין-לזר, א.ק.) יצרה סידרה זו כדי להעביר לילדים מידע גיאוגרפי בצורה מעניינת'', כתב על כך אלי אשד בספרו מטרזן עד זבנג. ואכן עד היום אני זוכר את האגדה היפאנית על היווצרותה של אותה מדינת איים. מעשה בשני אלים, איזנמי ואיזגני, שהתחרו ביניהם בהטלת כידון לעומק המים. לאחר ששלפו את כידוניהם מהים טפטפו את הבוץ שדבק בהם אל תוך המים – וכך נוצרו איי יפאן. כך גם למדתי על הפוליטיקה הסבוכה של קונגו הבלגית: צ'יפופו וחבריו נקלעו למדינה זו בדיוק בימים בהם החליטה ממשלת בלגיה לפנות אותה מאזרחיה והאיצה בכך את פרוץ מלחמת האזרחים בין השבטים השונים.

אין כוונתי במאמר זה לומר שכל סידרה ראויה להיקרא חינוכית אם נכללים בה כמה פרטי טריוויה. אבל מהמידגם הבלתי מייצג שכולל את עבדכם הנאמן ואותו בלבד, מתברר שהשיטה נחלה הצלחה מסוימת.

ספר מפתיע נוסף שממנו ניתן ללמוד דבר מה הוא אורחי היידי. מדובר בספר שכתב אדם בשם רֵיאַ, שלצערי לא עלה בידי למצוא עליו כמעט שום פרט ביוגרפי. זהו אחד מהמשכיו של הספר הידוע אצלנו כהיידי בת ההרים, יצירתה הקלאסית יוהנה ספירי שהוצגה, צולמה והונפשה מאות פעמים. ריא, כמו גם צ'ארלס טריטן, סופר נוסף שכתב המשך לספר הראשון בסידרה, שמרו על אחד ממאפייניה החשובים ביותר: האהבה אל החיים בהרים השגיאים והמושלגים של שווייץ ולפשטות הכפרית הבריאה המאפיינת את הכפר הציורי (והדמיוני) דורפלי, בו גדלו היידי, בן זוגה פייר ושלושת ילדיהם.

במהלך העלילה מגיעים מרתלי, ביתה של היידי, ובני כיתתה, אל העיירה סאלין דה בקס. עיירה זו שבשווייץ ידועה במכרות המלח שלה שלפי אגדה מקומית התגלו על ידי חוטב עצים אחד, ז'אן בואיה (Jean Bouillet) שמו. מדריך הקבוצה מתאר בפני הבנות במשך שעה ארוכה את האגדה הנאה הזו, שזהו הנוסח המפורט ביותר שלה שאני מכיר. ומסיבה זו גם רציתי להביאו כאן בפניכם.








 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 










לחלק ב' של האגדה







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©