מי שמשתמט, מי שלא (חלק ג')
יום א', 05/08/2007 שעה 13:48
בשני חלקיו של הדיון שנערך עד כה באשר לנושא הגיוס לצה''ל - או יותר נכון, ההשתמטות ממנו - עסקתי עד עתה בלגיטימציה החילונית הגוברת להשתמטות ובחלקו של חוק טל (הפוטר, הלכה למעשה, חרדים מחובת גיוס) בגידול בתופעה הזו. הפינג-פונג המרתק שהתקיים כאן עם המאמרים בנושא זה שפורסמו על ידי יונית, אף הוסיף לדיון עוד יותר. אבל דומה כי נושא זה מוצה והגיעה השעה לדון לא רק בבעייה אלא גם בפתרונה. אילן בלומנטל העלה את נושא החלתו של שירות לאומי על כלל הצעירים בגיל גיוס. עקרונית, מדובר בהצעה חיובית. אבל כשפורטים אותה לפרטים מתגלות עשרות בעיות שמקורן בצורך להשוות בין משרתי השירות הלאומי לבין המתגייסים לשורות צה''ל ולהבטיח שהצטרפות לאחד המסלולים לא תהיה בהכרח על חשבון המסלול האחר. ובכן, הצעה ראויה - והנה כמה הערות והרהורים לגביה.









בשני חלקיו הקודמים של הפוסט המתמשך הזה עסקתי בשני צדדים של תופעת ההשתמטות מגיוס לצה''ל. בראשון, דנתי בנושא הלגיטימציה שניתנת להשתמטות בציבור החילוני, בעיקר על רקע החלטתם של אמנים מוכשרים (אבל לא רק הם) ששירות צבאי הוא עניין מיותר לגמרי ושממילא הוא רק מפריע לקידום הקריירה שלהם. צבא, במלים אחרות, נועד לאותם חסרי כישרון שלא הגיעו לשלבים המתקדמים ב''כוכב נולד''. בחלק השני של אותו פוסט כתבתי על ההשפעה המצטברת ההרסנית של חוק טל – החוק שפטר רבבות צעירים חרדים כשרים מגיוס לצה''ל – על חלוקת נטל השירות.

בשני מאמרים אלה התנהל דו-שיח נוקב ומרתק עם יונית, שמחזיקה בהשקפה שונה על המציאות הזאת. אבל הויכוח הזה, שעסק בחלקו גם בשאלות נרחבות יותר (כמו הטענה שישראל הולכת ומאמצת דפוסי התנהגות פאשיסטיים והאם יש דמיון בינה לבין משטרים מוכרים כאלה), עומד בפני מיצוי. לפיכך, בחרתי להפנות עתה את תשומת הלב אל נושא השירות הלאומי.

בנות שירות לאומי בנתיבות ב-‏1965. מסלול לא רק לבנות דתיות (מקור תמונה 1).

אילן בלומנטל, שהגיב באריכות למאמרים אלה, הציע להנהיג ''שנה אחת שרות אזרחי חובה לכולם: במשטרה, במכבי אש, ביד שרה, במגן דוד אדום, וכן הלאה והלאה; אין פטורים, אין שחרורים. לא לחרדים, לא לערבים, ולא לדוגמנים/זמרים/כדורגלנים/נגני פילהרמונית/רקדני בת שבע, ומאף סיבה, כולל נכים 50%. מי שמוכן להמיר שנה כזו בשלוש שנות צבא (או אפילו יותר, למסלולים מסויימים) - יקבל שכר הולם ו'מעטפת' תיגמול כמו של צבא קבע, על פי התפקידים/דרגות, וכנ''ל בעת מילואים.
זה נכון, הוגן, ובריא מאד מכל בחינה אפשרית לטווח הארוך. בהעדר פתרון כזה, כל אפשרות אחרת היא בוקי-סריקי''.

אילן בלומנטל, גילוי נאות, הוא מכרי משכבר הימים, איש רציני וחושב וכבר היה שותף בכיר להצעה לשינוי שיטת הבחירות שהעליתי כאן פעם. מבחינת אילן, יש להצעה זו כמה יתרונות. היא אמורה לחול על כל אחד, ללא יוצא מן הכלל. היא אמורה להביא לחלוקה צודקת יותר של עומס השירות החברתי המוטל על צעירים בגיל גיוס.

שירות לאומי (או אזרחי) משמש לרוב כשירות תחליפי לשירות צבאי. בחלק ממדינות העולם, במיוחד באירופה, ניתנת אפשרות לאזרחים הצעירים בשירות הקהילה שלהם במקום בשירות הצבאי. הסיבות לכך מגוונות: עודף כוח אדם במחזורי הגיוס עבור הצבא בשעה שלק קיים איום צבאי על המדינה; גישה אנטי-מיליטריסטית, במיוחד במדינות שהן בעלות עבר צבאי ניכר; רצון להקל על הקהילה באמצעות אספקת שירותים זולים; וחסכון בתקציב (התשלום עבור מי שעושה שירות לאומי נמוך במידה ניכרת משכירת כוח אדם חופשי). השירות הלאומי נעשה לרוב במסגרות חינוכיות, רפואיות או בפעילויות רווחה (לדוגמה, עזרה לקשישים). ברוב מהמדינות (למשל בגרמניה) השירות האזרחי ארוך מהשירות הצבאי (על מנת לעודד גיוס), כמו כן לרוב אין אפשרות להימנע הן משירות צבאי והן משירות לאומי (בגרמניה, מסיבות מובנות, היהודים פטורים משניהם).

במקור, נועד השירות הלאומי להתמודד עם רצונה של הציונות הדתית למצוא פתרון לקשייהן של בנות דתיות לשרת במסגרת צבאית מעורבת. בשנת 1953 נחקק חוק שירות לאומי, הקובע כי כל בת דתייה שקיבלה פטור משירות בצה''ל חייבת לשרת בשירות לאומי. הסעיף האחרון בחוק זה קובע ''ביצועו של חוק זה לא יחל, אלא לאחר שהממשלה תחליט על כך''. החלטה כזו לא נתקבלה מעולם, מטעמים פוליטיים, ולכן החוק אינו מיושם עד היום. מה שאילן מציע, למעשה, הוא להחיל את חוק השירות הלאומי על כל אחד, ללא יוצא מן הכלל. אני מניח שהוא מתכוון בכך לכך שמי שרוצה לוותר על שירות צבאי יוכל להמיר אותו בשירות אזרחי מקוצר.

כעיקרון, ההצעה הזו בהחלט ראויה ליישום. אלא שיש בה כמה בעיות, וכדי להכניס בה את התיקונים ההכרחיים, צריך לעמוד קודם כל על מהות הבעיות הללו.

ראשית, כוליות ההסדר אינה עניין ברור כל כך. במדינת ישראל, ערש הולדתו של הישראבלוף, כבר יימצא פתרון יצירתי למי שלא יכול/רוצה לשרת בצבא וגם לא בשירות לאומי. אם אני מכיר את החיים, עד מהרה נשמע על מאות, אחר כך אלפי ולבסוף רבבות צעירים שמחזיקים ביד פטור מוכר כלשהו. למי שמפקפק בגישה הפסימית הזו, אפשר להזכיר את קומץ האברכים שבהתבסס על השתדלות החזון איש אצל בן גוריון קיבלו בשנות החמישים פטור משירות על בסיס ''תורתו אומנותו'' – וכן את היקפו העצום של ההסדר הזה כיום. הפתרון שמציע אילן, במידה ורוחו תיושם בפועל, יצטרך להיות הרמטי ככל האפשר. צעיר בגיל גיוס לא יוכל להתחמק מאחד משני המסלולים הללו.

שנית, שנה של שירות אזרחי אינה שקולה לשלוש שנות שירות צבאי. מי שנוהה אחרי הטפותיו של אסף רותם ומעדיף לפתח את הקריירה הפרטית שלו על חשבון שירות צבאי כלשהו, לא יהסס לבחור באופציה הקצרה והנוחה יותר. ובאמת, מדוע שיעשה טירונות הנדסה קרבית או יתאמן כלוחם בחיל הים במשך שלוש שנים תמימות כאשר הוא יכול לסייע בהוראה במשך חמש שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, לא כולל חודשי הקיץ? מה רע? אחרי שנה שכזו הוא יהיה פטור מחובת גיוס כלשהי כלפי המדינה ויוכל לפנות לענייניו, שנתיים לפני בני מחזורו בבית הספר שנאלצים, עלובים שכמותם, לדחות את תחילת הקריירה שלהם לכשיסיימו סוף סוף את שירותם.

הפתרון לבעיה זו הוא להאריך את חובת השרות האזרחי כך שתהיה לפחות שווה לאורך השרות הצבאי (שלוש שנים לבנים, שנה ותשעה חודשים לבנות), ואף ארוכה ממנו. כך ייווצר מצב שבו השירות לתועלת המדינה או הקהילה מתבצע על ידי כל הצעירים בגיל גיוס במשך פרק זמן שוויוני ונקודת השחרור, שממנה יחלו החיים האזרחיים במסלול קבוע ומוגדר, תהיה זהה לחלוטין.

שלישית, עבודה בבית חולים, בסיוע אדמיניסטרטיבי למשטרה ובתחומים נוספים, אינה שקולה בהכרח לשירות צבאי קרבי. רמת הסיכון אינה דומה. הדבר האחרון שאני רוצה בו הוא שמתגייסים כשירים גופנית ומנטאלית יעדיפו לעבוד בחלוקת דואר על פני גיוס לגדוד שריון או לחטיבת חי''ר. לא, חלוקת דואר אינה עבודה שיש לבטלה בהינף יד, אבל אין היגיון בכך שאדם בעל פוטנציאל גבוה להגן על המדינה מפני אויביה החיצוניים ימלא תפקיד שאותו יכול גם לבצע מי שהפרופיל הרפואי שלו נמוך למדי.

הפתרון לבעיה זו הוא לקבוע מדרג ברור: הצבא ימיין את כוח האדם הדרוש לו מקרב הצעירים בגיל גיוס שהפרופיל הרפואי הגבוה שלהם מאפשר להם לשרת בתפקידים בעלי חשיפה קרבית ביחידות שדה. אם לא יתאים הממוין לצרכי הצבא, הוא יוכל לבחור אם לשרת בתפקיד עורפי או מנהלי בצה''ל או לעבור למסלול השירות הלאומי.

ויש מי שלא מוכן לבצע אפילו פטרול ברחובות כדי להגן על השכונה מפני גנבים. שאחרים יעשו זאת בשבילם (מקור תמונה 2).

אלה הן בעיות שניתן לפתור באופן שניתן לתכנן מראש. אלא שאותו מקדם פתירות גבוה אינו קיים בהכרח גם בהקשר של הבעיות הנוספות.

למשל, האכיפה השרות הלאומי. גם בהנחה שאחוזי ההצטרפות למסלול זה יהיו גבוהים במיוחד, הרי ברור שבניגוד לקיים בשירות הלאומי, בצבא חלה על המשרתים מערכת חוקים מסוימת, האוכפת כללי התנהגות ומשמעת. לכולם ברור שחייל שאינו מגיע לבסיסו ביום המיועד לכך הוא נפקד, ולאחר זמן מה הופכת הנפקדות לעריקות – שתי עבירות בדרגות חומרה שונות, אבל כאלה הטעונות משפט וענישה. אבל מה יהיה, למשל, דינו של מי שהתגייס לשירות הלאומי ולא הופיע יומיים רצופים במקום עבודתו, מבלי שיש לו סיבה ראויה לכך? האם יישפט? אם כן, על ידי מי? ואם יישפט, האם קוד השיפוט והענישה יהיו גזורים מאלה של המערכת הצבאית או שיהיו בעלי אופי נפרד ושונה? בקיצור, האם יוקם בשירות הלאומי מערך אכיפה מקביל לזה שקיים בצה''ל?

למשל, בעיית מערך המילואים. אזרח שמשתחרר משירות חובה אינו מסיים בכך את קשריו עם הצבא. הוא משרת לפחות עוד עשרים שנה במילואים. בחילו השדה ובחלק ממערך המודיעין מדובר בשירות של שלושים יום בשנה ואף יותר. הבעית הנטל המשותף מחמירה כאן, משום שרבים מאותם אנשי מילואים נגרעים במהלך השנים ממצבת הנקראים לשירות מילואים פעיל, בעיקר בשל סיבות משפחתיות, רפואיות ותעסוקתיות. יוצא שנטל השירות המבצעי במילואים אינו פוחת לאחר השחרור משירות חובה.

אבל מה יהיה דינו של איש השרות הלאומי? האם אחרי סיום תקופת השירות לא יידרש עוד המשתחרר ממנה לשרת את הקהילה בעתיד (הכוונה לשירות חובה לא להתנדבות)? האם מילואים יהיו חובתם של משוחררי צה''ל בלבד? ואם יוחלט להשוות בין שני המערכים, האם אפשרי להקים מערך של ''מילואים בקהילה''? ואם לא יוקם מערך כזה, האם ניתן לגייס לשירות מילואים צה''לי בעלי כושר קרבי שסיימו שירות לאומי חובה? ואם יגויסו, הרי ייועדו אף הם לתפקידי שדה – ובכן, מה תהיה הכשרתם הקרבית הראשונית? כלומר, האם יש צורך בקיום טירונות קרבית גם למתגייסים לשירות לאומי, כדי שלאחר השירות ניתן יהיה לגייסם לשירות מילואים צבאי?

ועוד לא הזכרתי את השפעת השירות הלאומי על כלל התעסוקה במשק. בהנחה שחלק מהמשרתים יעסקו, למשל, בהוראה – ברור כי עלותם תהיה כמעט זניחה בהשוואה לעלותו של מורה במשרה מלאה. ובכן, האם משמעות הדבר שבתי ספר יימנעו מקבלתם לעבודה של מורים מקצועיים? והרי הדבר נכון גם בתחומים אחרים: בנייה, חקלאות, שרותי חירום והצלה – כל תחום שבו ישולבו אנשי השירות הלאומי. כלומר, האם השירות יביא, בעקיפין, לגידול באבטלת בעלי מקצוע שמתחרים עם אנשי השירות הלאומי על מקום עבודתם? ואולי להיפך – אולי התחרות הזו תביא חלק מאותם בעלי מקצוע לבצע הסבה לתחומים בהם הביקוש המקצועי – ולכן גם התיגמול הכספי - גדול יותר?







אני מניח שקיימות בעיות רבות נוספות, כמו מימון השירות הזה (אפשר להפנות אליו לפחות את אותו חלק מתקציב הביטחון שייגרע מצה''ל לאחר שיוותר על חלק ממגויסיו שבהם אין לו צורך), הגדרת העיסוקים שאליהם יופנו המגויסים וכדומה. אבל גלישה לפירוט יתר רק תקשה כאן על הדיון. השורה התחתונה היא שמדובר ברעיון טוב. עכשיו יש לגבש את הפרטים כדי שניתן יהיה להקים מודל שגם יענה על דרישות הצדק החברתי וגם יהיה נוח ליישום ולתפעול.

הצעות ורעיונות יתקבלו, כמובן, בברכה.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מוסר של עבדים   אבי   יום א', 05/08/2007 שעה 14:01   [הצג]   [5 תגובות]
השיקול הכלכלי הוא המשמעותי ביותר   רוני ה.   יום א', 05/08/2007 שעה 14:58   [הצג]
אני חולק עליך אורי   שמאלני   יום א', 05/08/2007 שעה 15:50   [הצג]
יחיד מול קולקטיב   תראזימאכוס   יום ג', 07/08/2007 שעה 4:43   [הצג]
השתמטות OUT - סרבנות IN .   אליה   יום ג', 07/08/2007 שעה 19:58   [הצג]   [3 תגובות]
(ללא כותרת)   אילנה באום   יום ד', 08/08/2007 שעה 23:02   [הצג]
לגמור עם זה אחת ולתמיד   מואיז   יום ב', 27/08/2007 שעה 9:47   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©