הלו, קוד אתי זה עניין ו-ו-ל-ו-נ-ט-ר-י
יום ב', 25/06/2007 שעה 12:22
כנס משכנות שאננים בנושא ''קוד אתי לבלוגרים'' (היה גם סימן שאלה בסוף הכותרת הזאת, אבל הוא מיותר: עצם העובדה שמתקיים כנס כזה מייתרת את השאלה אם זה דבר שבכלל עומד על סדר היום או אם יש בו צורך) היה הזוי משהו. נדונו שם לא מעט שאלות, אבל רובן נסבו על היבטים תיאורטיים של הפעילות ולא על מהותה: האם הבלוגוספירה היא קהילה, האם ראוי שיהיה לה קוד אתי וכיצד אפשר לאכוף או לפקח על יישום קוד אתי. וכן הלאה. חברים, הגיעה השעה להתעורר: בבלוגוספירה פעלות עלפי קהילות. כל בלוג הוא מיני-קהילה. וכל אדם שמנהל בלוג ניחן באישיות שונה משכניו הבלוגרים ולכן צריך להבחין את כללי ההתנהגות במיקרו-קהילה שלו באמצעות כללים כאלה ואחרים. וקוד אתי - וזה בעיקר למשפטנים שבינינו - אינו משהו שניתן לאכוף בבלוגוספירה. לחנך - כן. לאכוף - לא. ועוד משהו: כשאין דיוןן על אתיקה - גם יורדת רמת המודעות הכללית לצורך באתיקה. ותחשבו על זה.










מקום יפה, משכנות שאננים, מה יש לדבר. בתי אבן ארוכים, שערים צרים, קימורים נאים, טחנת הקמח טעם של אמצע המאה התשע-עשרה. בערב ירושלמי נאה, לא חם מדי ולא קריר מדי, השכונה הזו אף עשויה להוות מקלט לא רע מתלאות היומיום. תארו לעצמכם את האפשרות להתרווח על כיסא, לפשוט רגליים קדימה, להרים כוסית קיאנטי, להניח לבריזה םרוע את השיער ולצפות בשלווה סטואית על חומותיה המוארות של העיר העתיקה לעת ערב.

אבל לא כדי לחוות את ירושלים של קיץ התכנסו אתמול כחמישים איש באולם הקטן שבמרכז קונרד אדנאואר במשכנות שאננים. הם באו לשם כדי לדבר על אתיקה ועל בלוגים.

הכנס שנערך במשכנות שאננים תחת הכותרת ''קוד אתי לבלוגרים'' היה אחד ההזויים שבהם הייתי בשנים האחרונות. לא בגלל העובדה שהוא ניסה לדון באתיקה בבלוגוספירה, כמו בגלל הדינאמיקה המשעשעת של הסתובבות אינסופית מסביב לנושא מבלי לגעת כמעט בו עצמו.

משכנות שאננים. שלווה ירושלמית נדירה (מקור תמונה 1)

הרבה שאלות שאלו שם. למשל, האם בכלל יש צורך בקוד אתי לבלוגרים. נעמה כרמי אמרה שקוד אתי מתאים לקהילה כלשהי, מקצועית למשל, אבל שללה את ההנחה שהבלוגוספירה היא קהילה. מסקנתה הייתה שזה לא מזיק, משום שזה משפר את איכות הבלוגים, אבל גם לא בטוח שזה המכשיר המתאים להעלאת הרף האתי בסביבה הזאת. דבורית שרגל אמרה שיש אתיקה עיתונאית ושחלק גדול מהסעיפים שבלוגרים מציעים כחלק מאותם קודים אתיים נכללים בה וממילא היא עצמה, וכנראה גם חלק גדול ממכריה, מקיימים את אותם כללים אתיים. דן אור-חוף שלל על הסף את נושא הקוד האתי לבלוגרים בטענה שאתיקה היא עניין מוסרי וזוהי משבצת שהוא לא היה רוצה להכפיף לרגולציה. מה בין אתיקה לרגולציה רק אור-חוף יודע.







נתחיל מההתחלה. האם יש בבלוגוספירה קהילה? בוודאי. הרבה יותר מאחת. יש אלפים כאלה. למעשה, כמעט כל בלוג שמקיים מנגנון של היזון חוזר עם מבקריו מייצר קהילה שכזו. הקהילה מחליפה מדי פעם מנהיג, אבל כללי ההתנהגות בה דומים. כשגדי שמשון מבקר אצל בועז כהן (סתם דוגמה מקרית, אל תיקחו אותה כמייצגת משהו), הוא מדבר על החיים באופן דומה לזה שבו בועז כהן מתנסח כשהוא מבקר אצל שמשון. אנשים הדומים זה לזה בהתנסחותם ובהתנהגותם מייצרים קהילות-בלוג בעלות מאפיינים דומים. לפיכך, כללי ההתנהגות בבלוג הראשון יהיו דומים לכללי ההתנהגות בבלוג השני. רמת ההתאמה שנדרשת מהאחד לבצע אל הכללים המקובלים בבלוג של חברו נמוכה למדי.

אבל גם ההיפך הוא הנכון: סביר להניח שזרובבלה, למשל, לא תרגיש בנוח אצל אלכסנדר מאן. בלי להתייחס להעדפות אישיות, כל בר-דעת מבין שמדובר באנשים בעלי סגנון שונה ומזג אחר. לפיכך, כללי ההתנהגות אצל מאן יהיו רלוונטיים מאוד עבור זרובבלה: היא אינה מורגלת בהם בבלוגים שבהם היא כותבת ומתארחת. הם שמרניים יותר, מוקפדים יותר, בררניים יותר. לפיכך, קהילת מבקרי מאן שונה מקהילת מבקרי זרובבלה. הם טיפוסים שונים, שמנהלים אתרים שונים ומייצגים מבנה אישיות שונה – ולפיכך כאשר מתרחש המקרה שבו מישהו ממבקרי האחד מתאחר אצל הבלוגר האחר עליו להתאים את עצמו למקובל שם.

אני מבין שההגדרה הקהילתית המיקרו-קוסמית שלי סותרת את התפיסה של כרמי שלפיה יש לבחון אם הבלוגוספירה כלל היא קהילה אם לאו. זה בערך כמו לשאול אם האנושות היא קהילה. היא לא. מרכיביה האנושיים צורכים משאבים דומים החיוניים לקיומם, אבל בינינו, אין הרבה מהמשותף בין בנקאי מעונב משווייץ לדייג עני ממאלי. איפה כן מתקיים מרחב משותף שכזה? במקומות בהם בוחרים בני אדם לבלות יחד באופן וולונטרי לאורך זמן ותוך קבלה עצמית של כללי התנהגות דומים או זהים. בבלוג ספציפי, למשל.

אם כל בלוג הוא קהילה בפני עצמו, ברור שלכל קהילה כזו דרושה הידיעה מהם כללי ההתנהגות שיבחינו המקובלים בה. את הכללים קובע הבלוגר המארח. זוהי הטריטוריה שלו, זהו ביתו הווירטואלי. אני, למשל, קובע את כללי ההתנהגות באפלטון משום שאפלטון הוא ביתי שלי. כל גידוף (למעט יוצא מן הכלל אחד שאותו השארתי על כנו כדי להראות משהו לגבי רמת הדיון של המבקרים שלי באותו פוסט ספציפי) - יימחק. מי שרואה בזה צנזורה, שיבושם לו. מצדי הוא יכול גם להגדיר את זה במלים יותר חריפות. אני מעודד מתדיינים להזדהות, אבל אינני מחייב איש לעשות כן – בתנאי שהוא שומר על סגנון אישי ראוי. כל אחד והגבולות שהוא מותח בביתו הווירטואלי.



-




בנקודה אחת לא נגעו כמעט בדיון במשכנות שאננים. קוד אתי הוא אלמנט מ-ח-נ-ך. חינוך הוא תהליך איטי, מנוגד מאודברוחו לתרבות הסיפוקים המהירים המקובלת אצלנו. עד שהוא חודר לנקבוביות, נכנס למחזור הדם ובסופו של דבר הופך לחלק מהחשיבה המובנית, עוברות שנים ארוכות. אפילו במונחי אינטרנט זה לוקח הרבה זמן. הילדים שקיללו, השפילו וטינפו את בלוג ה''שוקולד פרה'' של יונתן קסלר הצעיר לא יודעים כנראה מהו קוד אתי. כשיתבגרו ויבינו שעיסוק בהפקת אשפה מילולית אינו בדיוק משהו שהחברה מעריכה, אולי גם יתחילו לדבר על אתיקה. הם יוכלו לעשות זאת רק אם יראו אחרים עושים זאת. מישהו חייב להתחיל בכך.

ד''ר מיכאל בירנהק ועו''ד דן אור-חוף, שאלו אם יש בכלל צורך בקוד אתי. עצם העלאת השאלה מעידה, לטעמי, על סוג של ניתוק. הרי הנושא אינו עולה בפעם הראשונה לדיון. הוא עלה כאן לראשונה אשתקד, הוא עלה לדיון אצל מטר שמונים, שרית פרקול, יהונתן קלינגר ואחרים והוא תפס תאוצה בפרויקט מחולל הקוד האתי שהרים אפי פוקס. מעבר לאוקיאנוס העלה גורו האינטרנט טים או'ריילי את הצורך בקודיפיקציה אתית של הבלוגוספירה ואף ניסח טיוטה לקוד כזה בעצמו. מעמיתי המלומדים הייתי מצפה לפחות לתובנה הבאה: כשבבלוגוספירות שונות, כאלה הפועלות במקומות אחרים ובנסיבות שונות, עולה הצורך בקוד אתי במקביל – כנראה שיש צורך. יתר על כן, אם לא היה עולה הצורך בקוד אתי לא היה מתכנס יום העיון הזה, נכון?

אשר להערתה של דבורית שרגל לגבי יישום כללי האתיקה העיתונאית: זה יםה ונכון, אבל לא רלוונטי לגבי כולם. לא כל הבלוגרים הם עיתונאים ותיקים האמונים על אותם כללי אתיקה. הניסיון מלמד גם שלא רק שאין מספיק עיתונאים שמכירים את אותם כללים שאותם דבורית מיישמת בבלוג שלה, אלא שגם כשהם מודעים לקיומם, הם לעתים קרובות נוטים להפר אותם ברגל גסה או סתם להתעלם מהם. אחת הסיבות לכך שמועצת העיתונות ניסחה כללי אתיקה מצוינים אבל מעולם לא הצליחה לגרום למישהו להתייחס לכך ברצינות או לחשוש מאכיפה היה שהיא אינה רלוונטית לכל העוסקים במקצוע העיתונאי. היא אינה מעסיקה עיתונאים, אינה ממנה עורכים ואינה מפטרת משכתבים. למעשה, את הכללים הללו היה צריך לאמץ כל מדיום שאי-פעם היה בקשר מקצועי עם המועצה הזאת. אלא שהעיתונים, ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו לא עשו כן, או לפחות מעולם לא לקחו את המשימה הזאת ברצינות. יעקב הכט, שהביע חשש מפני תרגום קוד אתי לרגולציה נוסח מועצת העיתונות, יכול להירגע. למועצה הזו אין יותר עוצמה כלפי כלי התקשורת השונים משיש לתינוק בן שנתיים בקרב נגד ארנולד שוורצנגר.

ובאמת, בואו נדבר רגע על רגולציה. נעמה כרמי סברה שאין משמעות לקוד אתי בלא שיהיה מישהו שישגיח שהוא אכן יקוים ויכובד, שיפעיל סנקציות נגד מפריו וכדומה. אור-חוף ביקש להימנע מרגולציה בטענה שלפחות את העניין המוסרי יש להותיר מחוץ לאכיפה ממוסדת. חנן כהן הרהר בקול רם באפשרות לפתח טכנולוגיה שתמנע פרסום אוטומטי של טוקבקים לא-ענייניים (במקור כתבתי כאן שמדובר ב''הבלחה אורווליאנית משעשעת'', משום שברתי שהוא רוצה להפקיד את הטכנולוגיה הזו בידי רגולטור כלשהו; באחד הטוקבקים למטה הבהיר חנן שאין הדבר כך ושפיתוח זה אמור להיות כלי לניהול בידי הבלוגר הבודד. לפיכך, אני מתקן את הנאמר). אז חברים, שימו לב: אתיקה ורגולציה הן מושגים העומדים בסתירה זה לזה. אתיקה היא עניין וולונטרי, בעל אופי חינוכי. החוק, שהוא יסוד הרגולציה, אינו מכסה כל התנהגות אפשרית וכל אירוע פוטנציאלי. זה בלתי אפשרי. אין אפשרות – ולא כדאי שתהיה – למשטר את הרשת באופן שיהיה נוח למאן דהוא. לעומת זאת, יש אפשרות לנסות ולהעביר לרשת מסרים מחנכים שיאומצו ו-ו-ל-ו-נ-ט-ר-י-ת על ידי אלה הרוצים בכך.

קריקטורה המבקשת להמחיש, באופן אירוני, מה מקומו של קוד אתי בסדר העדיפויות של התקשורת הממוסדת. (מקור תמונה 2)

הלאה. כולם שאלו אם יש צורך בקוד אתי, אבל איש לא שאל מהו טיבו של הדיון בקוד אתי. ובכן, טיבו של דיון באתיקה שהוא מאלץ את משתתפיו – ותא קוראיהם, וכאן מדובר כבר באלפים – לדבר על נושאים אתיים. זה נשמע כמעט כמו הגדרה מעגלית, אבל זה לא. מספיק ששלושה-ארבעה בלוגים ינהלו דיון נלהב שכזה כדי ליצור דינאמיקה שתעבור גם למעגלים החיצוניים להם. אתמול, למשל, יצאה נעמה כרמי באמצע הדיון כדי להתראיין לערוץ הראשון על האתיקה בבלוגרים. בואו נניח שפרופיל הצופים של הערוץ הראשון – כבד הראש, הרציני, הממושקף, אפילו המיושן – לא בדיוק משתלב עם המאפיינים הצעירים למדי של הבלוגוספירה (הערת ביניים: אני עצמי, בן 39 בחודש הבא, כבר נחשב תרח של ממש בהשוואה לגיל הכותבים הממוצע ברשת). למישהו יש אשליה שהערוץ הזה היה מטפל בנושא האתיקה הבלוגרית אלמלא הוא עלה קודם לכן בדיונים שבהם השתתפו מאות גולשים שלפחות לחלקם יש השפעה במעגלים המקצועיים שלהם?

ולכן, דיון באתיקה בלוגרית כמוהו כאותה אבן המושלכת אל המים וגורמת למעגלים להתפשט סביבה. הדיון דורש משתתפים; המשתתפים משתפים בערוצי התקשורת שלהם את חבריהם; אחר כך מגיעה התופעה למדיה הממוסדת; משם היא עוברת לקהלים בעלי נגישות אינטרנטית נמוכה; בעוד כמה שנים היא כבר תהיה לא רק תופעה אלא חלק מהפראקטיקה שאותה מאמץ כל בלוג ראוי לשמו. מישהו – דומני שהיה זה אפי פוקס, אבל אינני בטוח – אמר שהדבר יהיה מקביל ל''אודות'' שיש כיום בכל בלוג כמעט. הוא צדק. דה מרקר, שהקים לנפי מספר חודשים רשת בלוגים משלו, כבר יוזם הנחתה של קוד אתי על כל מפעילי הבלוגים שלו.

אחד הנושאים שעלו לדיון הוא הכנסתו של תוכן שיווקי לבלוג. זרובבלה (אליזרין וייסברג), שעשתה פרסומת ל''פלפל'' וקיבלה בתמורה חמישה בגדי ים, הפכה שוב לדוגמה הבולטת ביותר. במקום שררה הסכמה כללית על הצורך בהודעה מפורשת של הבלוגר על כך שבבלוג שלו מתפרסם תוכן שיווקי. יש לכך רמות שונות של התייחסות, החל מהודעה כללית וכלה בהודעה ספציפית לגבי כל פוסט שהבלוגר ההוא מעלה (כלומר, לציין במפורש לידו אם הוא טקסט שהכותב מקבל עליו תגמול כלשהו אם לאו), אבל הסכמה על כך שצריך להיות בידול בין שני סוגי הטקסטים הייתה לכל רוחב החזית.







אז מה היה לנו כאן? קהילות יש? יש. יש להן מאפיינים שונים? יש. לפיכך, על כל אחת מהן להגדיר לעצמה את כללי ההתנהגות שלה, את הנורמות שהיא מבקשת להטמיע, את ההתנהגות האתית בתחומיה? כן. נו, אז יש מקום לקוד אתי? בוודאי. האם הוא צריך להיות אכיף? כן. באיזו רמה? קודם כל, ברמת הפרט.








והערה קטנה לסיום:

בשבוע הבא עומד להתקיים ''כנס בלוגרים בינלאומי'' במרכז הבינתחומי בהרצליה. הכנס הוא כל כך בינלאומי, שלמעט שתי הבלוגריות המשובחות המופיעות דרך קבע בכנסים מעין אלה (כרמל ויסמן ודבורית שרגל) אין בו כמעט אף מילה על הבלוגוספירה הישראלית. יש בו עיסוק בטכנולוגיות, אבל לא בתוכן. והגרוע ביותר הוא העיסוק הכמעט צדדי באותו נושא אופנתי-למחצה הקרוי ''קוד אתי לבלוגרים''. בפאנל המתוכנן יישבו, שימו לב: המנחה, ד''ר יובל קרניאל (משפטן), ד''ר נמרוד קוזלובסקי (עוד משפטן), אילנה תמיר (מנהלת ישראבלוג) וג'סיקה כהן, סגנית העורכת של גירסת האינטרנט של המגזין ''ואניטי פייר''. ההרכב הזה מעיד אולי יותר מכל על רצונם של המארגנים לראות את עצמם כחלק מהעולם הגדול, הדובר אנגלית, שכבר מצוי שנות אור ממרחץ הזיעה האינטרנטי של ישראל. הבעיה היא שהליהוק האומלל הזה כבר מלמד על ניתוק של ממש מהמתרחש כאן.

משפטנים, אם עדיין לא הבחנתם בכך, רואים את החוק היבש כאמת מידה לכל התנהלות שהיא. אינני מתווכח עם כישוריהם של השניים שבחבורה הזו, אבל דומה שבלוגים הוא לא בדיוק תחום העיסוק המרכזי שלהם. אילנה תמיר היא רגולטורית פרטית מטעם נענע. ג'סיקה כהן היא עיתונאית אמריקאית שפעם ניהלה בלוג, אבל כל קשר בינה לבין מה שמתרחש בבלוגוספירה הישראלית מקרי בהחלט.

מה חסר בהרכב הפארטאצ'י הזה? נכון, ילדים: בלוגרים. כאלה שכותבים בעברית, מנהלים חיים שלמים בבלוגים ומכירים את ההתפתחויות ברשת מקרוב. אפי פוקס, למשל, הקים מחולל קוד אתי שפועל על בסיס מודולארי, ויש לו עמדה מנומקת היטב בעניין. ואם כבר מביאים לכנס הזה את דבורית ואת כרמל – ולשתיהן יש עמדות מוצקות בנושא הקוד האתי – לא כדאי לשלב אותן גם בפאנל הזה?








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מסכים שאין לכפות את הקוד על אף אחד [חדש]
אבי   יום ב', 25/06/2007 שעה 12:29 אתר אישי
בנוסף, בסהתייחס לדברי נעמה כרמי (שאני לא קורא מאז שאסרה להגיב על הפוסטים שלה), אני כלל לא בטוח שצריך לשפר את איכות הבלוגים.
לבלוגים יש מדד אחד אובייקטיבי ובדרך כלל גלוי לכל: תדירות הפוסטים, מספר כניסות ומספר תגובות לפוסט.
כל השאר זה שטויות. ממילא כל אחד קורא מה שהוא מוצא לנכון, כך שאיכות היא הגדרה סובביקטיבית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אחותך הצולעת ''אורווליאנית'' (-; [חדש]
חנן כהן   יום ב', 25/06/2007 שעה 14:17 אתר אישי
כמו שהקוד-שמוד האתי הזה הוא עניין ו-ו-ל-ו-נ-ט-ר-י כך גם אפשרות טכנולוגית לזהות בעיות בטקסט (לא רק של מגיבים, אלא גם של בעלת הבלוג בעצמה) הוא עניין ו-ו-ל-ו-נ-ט-ר-י. אלא אם כן אתה מתייחס לבודק איות כתכונה אורווליאנית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אחותך הצולעת ''אורווליאנית'' (-; [חדש]
אורי קציר   יום ב', 25/06/2007 שעה 19:27
בתגובה לחנן כהן
אתר אישי
המממ...חשבתי שאתה רוצה להפקיד את הפיתוח הזה בידי איזה מפקח שיצנזר בלוגים על דעת עצמו.

מצטער. מייד אתקן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הסמנטיקה הרגה את הרוח [חדש]
אפי פוקס   יום ב', 25/06/2007 שעה 15:33 אתר אישי
אני שמח מכמה דברים שאירעו אתמול:
1. הנוכחות שלך והיכולת שלך להשפיע על פאנל שלא דיבר את השפה בכלל.

2. העובדה שהצלחתי להביא עוד כמה בלוגרים עינייניים משתי סיבות: שהבלוגרים יבינו מול אנחנו עומדים (ואלה עוד המלומדים והנחמדים, תחשוב מה עבר עליי בכנסת). שאלה שאנחנו עומדים מולם יראו בלוגרים שהם לא (רק)ילדות בנות 12 שרושמות על הווסת שלהן.

3. המועדות לזה שנוצר פה עולם חדש, ומדיה חופשית שצריך להתייחס אליה (כל אחד ורשמיו) נוצרת מכל כנס כזה.

4. הדברים שאני חושב על חלק גדול מהסדנאות בכנס בלוגפרנס הקרוב הם קשים מידי לכתיבה. בוא נאמר שמי שציינת שם בנוגע לקוד האתי הכיר אותו ממני. ודעתו בנושא רחוקה מלהיות קרובה למצב בשטח. אני כבר אותך ואת הצופים אישית להתבלבלות בין טוקבקים לבלוגים לקהילה לפורומים... וחבל.

* בלי קשר, אחרי שאני רואה את הסקירה אצלך ואצל דבורית על האירוע אתמול, הבנתי כמה שהכלל שלפיו הדובר הראשון לעולם לא מצוטט הוא נכון... (הייתי צריך להתעקש יותר מול בירנהק לא להיות זה שזורק את הכפפה למלומדים ושותק. ניסיתי להיות נשכן ועוקצני יותר לגבי השגיאות הסמנטיות והטעויות שנבעו מחוסר הכרות עם המדיה הזו לקראת סיום, וחבל לי שהמסר לא הועבר בסקירה... )
לפחות סתמתי את הפה לאיזה פרופ' :)

תמיד נעים לבקר
אפי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הסמנטיקה הרגה את הרוח [חדש]
Velvet   יום ב', 25/06/2007 שעה 15:59
בתגובה לאפי פוקס
אפי, נכון, לא בהרחבה, אבל סhפרתי את סיפורך.
לא רק זה, אם תשלח לי את דבריך, אוסיף פסקה, ומיד!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הסמנטיקה הרגה את הרוח [חדש]
אורי קציר   יום ב', 25/06/2007 שעה 19:14
בתגובה לאפי פוקס
אתר אישי
אפי, לצערי הרגשתי שלא השפעתי כלל. נכון, ניסיתי להבהיר כמה דברים, אבל התחושה הכללית הייתה שהיו כמה אנשים שבאו לדבר על בלוגים (דבורית, חנן, ולדי, אלי וכו') ועוד כמה שבאו לדבר על תופעה שהם לא ממש מכירים את מאפייניה. אין לי מושג מה עשה שם האנגלו-סכסי המבוגר שדיבר על תגובה ישראלית לעתמולה הערבית או ההוא ששאל את דבורית איך זה להיות בלוגרית ''כבדה''.

כשעורכי הדין והמרצים למשפטים התחילו להסביר לי על דיני חוזים ושאר עניינים מסוג זה, הבנתי שהעניין אבוד. כנס מסוג זה עדיף שיארח בעיקר בלוגרים, ורצוי שיהיו שם רבים מאלה שמתמחים ביותר מתחום אחד. דבורית יכולה תמיד לתת ערך מוסף תקשורתי (וכמוה גם עיתוטנאים אחרים כמו גלילי, שמשון, פויר וגלוברמן). כרמל יכולה תמיד לתת ערך מוסף מחקרי. חמיש ויואב גל יכולים תמיד לתת ערך מוסף בקשר לשיתוף במידע. חנן יכול תמיד לתת ערך מוסף של פיתוחים טכנולוגיים קלים לקליטה וליישום. אבל כל אלה באים מהכרה בלתי-אמצעית של הבלוגוספירה ולא מהמחקר התיאורטי שעושים אנשים שעיקר פעילותם היא מקצועית או אקדמאית ורק בזמנם הפנוי, או כחלק ממחקרם, הם מבקרים מדי פעם בבלוגים. אתמול זה פשוט לא היה זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הסמנטיקה הרגה את הרוח [חדש]
אפי פוקס   יום ג', 26/06/2007 שעה 3:56
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
בתור אחד שישב בזווית ההפוכה לאנגלוסקסי הזה... אני יכול להעיד, שהוא ישן (או מת קלינית) באופן מופתי מהרגע שאני הבאתי את הביס האחרון לרוגעלך (משמע, עוד לפני שהכנס התחיל). אז אל תקח אותו בפרופורציה.

אם בסוף הערב, הפרופ' המלומד שהתגרתי בו קצת (זה שאמר שבלוג זאת תופעה של שנתיים שלוש, ובלוג בלי תגובות הוא לא בלוג, כי ככה זה בספרות ואי אפשר להתווכח), לחץ לי את היד ואמר ''למדתי היום המון, ואני חושב שאתם עושה עבודה מבורכת''. אז אתה עשית את זה והשפעת. וגם עוד כמה אנשים שלא התנגחו הרבה, אבל קיבלו את המודעות לזה שיש פה מדיום חדש ומרתק.

אגב, אני חושב שאתה הסתכלת על מישהו מהם כ-בר סמכא או נפקות לגבי עתיד הבלוגוספירה, ולא כך הדבר, אין אף אחד כזה. ולכן, למרות שאלי המסתורי שדיבר מהקהל ונעלם, דירג בבלוג שלו היום את התוצאה של הפאנל אתמול כ- 4:1 לטובת מתנגדים. אני רואה בו 1:0 לטובת המדיום.

נקודה אחרונה בעיני היא הסוגיה של ה''קהילה'', שנדושה שם כל כך הרבה. לי באופן אישי יש כ10 מגיבים קבועים מתוך כ200-400 מבקרים שונים ביממה, חלקם אפילו יוצרים איתי קשר בדוא''ל. אני לא יודע ברוב המקרים מי הם, ואני גם לא מעוניין לדעת. אני לא חבר שלהם, אני לא רואה שום אחריות כלפיהם, ולא אכפת לי מי הם. הבלוג שלי הוא דברים שאני כותב לכל העולם, ומי שרוצה להגיב- מה טוב הדבר.
אגב, זה היחס שאני מצפה מבלוגר אחר שאני מבקר אצלו כקורא או מגיב. אצלך, אצל יובל דרור, ואצל דבורית, כמו בלוגים אחרים, סך הקבועים הוא גדול יותר, והיחס שאתם נותנים להם הוא שונה. מבחינתי- אני מכוון דווקא יותר לאלה שנחתו אצלי כשהם חיפשו משהו בגוגל.

לכן, אני הייתי שמח לבטל את כל מושג הקהילתיות. הן בתוך הבלוגים והן מחוצה לה (אגב, אני נוכחתי במסיבות בלוגרים, אני נפגשתי עם כמה אנשים שכותבים בלוגים בהקשרים כאלו ואחרים, אבל אני עדיין לא רואה בבלוגוספירה משהו חברתי/ קהילתי/ או אחר. אני לא מבדיל בינה לבין רחוב הומה אדם שבו עובר כל אחד. ויש כאלה שמסתכלים על חלון הראווה שלי באופן קבוע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הסמנטיקה הרגה את הרוח [חדש]
ארגונאוט   יום ד', 27/06/2007 שעה 9:54
בתגובה לאפי פוקס
אתר אישי
כתבת: ''נקודה אחרונה בעיני היא הסוגיה של ה''קהילה'', שנדושה שם כל כך הרבה. לי באופן אישי יש כ10 מגיבים קבועים מתוך כ200-400 מבקרים שונים ביממה, חלקם אפילו יוצרים איתי קשר בדוא''ל. אני לא יודע ברוב המקרים מי הם, ואני גם לא מעוניין לדעת. אני לא חבר שלהם, אני לא רואה שום אחריות כלפיהם, ולא אכפת לי מי הם. הבלוג שלי הוא דברים שאני כותב לכל העולם, ומי שרוצה להגיב- מה טוב הדבר.''

אם אינך רואה שום אחריות כלפי קוראיך, לשם מה בכלל קוד אתי?
ואם אתה כותב לכל העולם, בהליך שהוא בעיקרו חד סיטרי, מדוע קוד אתי של מועצת העיתונות אינו מספק אותך?

מה מיוחד בבלוגים, מה מבדיל אותם משאר הפלטפורמות הפובליציסטיות, שמצריך התייחסות אתית נפרדת? עד שלא נענה על השאלה הזו לא נוכל להתקדם.

התשובה שנתתי לעצמי - מודל חדש של קהילתיות שעדיין איננו מבינים לחלוטין. מודל שהפסבדונימיות מהותית לו ויוצרת קשיים מיוחדים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דעתי לגבי הקוד האתי [חדש]
רוני ה.   יום ב', 25/06/2007 שעה 19:19 אתר אישי
לדעתי, ברור שיש מקום לקוד אתי לבלוגרים.

המטרה בקוד אתי היא שהכותב יתאמץ, יעמיד בפני עצמו סטנדרטים גבוהים יותר ובכך ישפר את כתיבתו. למרות שקוד אתי מגביל את הכתיבה, המטרה היא שזה יתעל אותה לכתיבה איכותית יותר.

מעצם העובדה שלבלוגר עצמו יש מה להרוויח מקוד אתי, נובע לדעתי שאין צורך באכיפה. אין מניעה, כמובן, שאתר בלוגים, למשל, יכריז שבתחומו נאכף קוד אתי מסויים ויקים ועדה לטיפול בתלונות, אבל זאת לא האפשרות היחידה. אפשר למשל לתת לבלוגים מעוניינים לשים ''באנר'' שבו ייכתב ''אני כותב אתי'' וממנו לקשר למגילת האתיקה הרלווטית. זה אפשרי ויכול לעבוד גם בלי צורך באכיפה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קורא [חדש]
הצועד בנעליו   יום ב', 25/06/2007 שעה 23:36 אתר אישי
לזה כך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קורא [חדש]
אבי   יום ג', 26/06/2007 שעה 7:33
בתגובה להצועד בנעליו
אתר אישי
צודק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קורא [חדש]
אורי קציר   יום ג', 26/06/2007 שעה 8:45
בתגובה לאבי
אתר אישי
אין לי ויכוח עם איש מכם. אלא שאני סבור שהקוד האתי נדרש לא רק למען הבלוגר אלא גם - ובעיקר - למען אלה המבקרים בבלוג שלו. אפשר להבין שהוא יודע כיצד מתנהגים בביתו האינטרנטי; לא מיותר להניח שלא כל מבקר אינו מודע לכך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קורא [חדש]
האיל המקורי   יום ג', 26/06/2007 שעה 16:00
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
שמע, על פי הגיון זה אולי תדרוש מכל אדם שאתה פוגש באוטובוס/ברכבת/בקפה, בקיצור, בכל מקום שהוא במרחב הלא-וירטואלי (ממנו, אם אנחנו לא זוכרים, התחיל הכל), שיציג בפניך את הקוד האתי שלו להתנהגות בין בני אדם לפני שאתה מסכים לדבר איתו.
הרצון לכך ש''כולם יציגו את הקוד שלהם'' או ''לקבוע קוד גג'' משקף חוסר בטחון ציבורי מסויים, שהוא אגב מתאים בכל הדורות לאותם אנשים שיש להם גם תחושת הצורך להתמנות מטעם עצמם להיות מובילי העדר, אחרת מי יודע לאן הוא חס וחלילה יגיע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קורא [חדש]
אורי קציר   יום ג', 26/06/2007 שעה 16:17
בתגובה להאיל המקורי
אתר אישי
אף אחד כאן לא מנסה להוביל שום עדר. אם אתה כל כך סולד מכך שאנשים מדברים על מה ראוי ומה לא ראוי, אתה יכול בפשטות להימנע מכניסה לדיון הזה.

ואם כבר אתה מעוניין בתשובה של ממש: נכון, במרחב הציבורי יש כללי התנהגות אחרים מאשר במרחב הפרטי. בבית אתה יכול להסתובב עירום; בתחנת רכבת - לא. זה לא מקובל ונחשב לפוגעני בעיני לא מעט אנשים. בבית אתה יכול לתקוע גרעפס ליד השולחן; אבל בבית הספר, כשאתה יושב מול המורה למתמטיקה - לא. כללים כאלה קיימים בכל מקום ובכל צורה. איש אינו כותב אותם משום שהם מוסכמים, בדרך כלל, בעל פה.

המרחב הווירטואלי הוא הכול חוץ מפרטי. אין כמעט בלוג שאינו נגיש לכלל הגולשים, למעט בלוגים פרטיים מעטים מאוד שמתירים כניסה רק לפי סיסמה הניתנת מראש למבקרים. אם אכתוב כאן שהאייל המקורי הוא כינויו של גנב, אנס או רוצח והמידע הזה יופץ בקרב בלוגרים אחרים, אני בספק אם תוסיף לראות את הבלוג שלי כאתר פרטי בלבד. הוא ציבורי במובן זה שכל אחד יכול לראות מה כתוב בו, לקשר אליו, להעתיק ממנו וכדומה. הוא כלי תקשורת פרטי שיש אליו נגישות כללית ומתוקף זה הוא ציבורי. במובן זה הוא אינו שונה בהרבה מעיתון. אפשר לטעון שגם עיתון הוא, בסופו של דבר, מדיום בבעלות פרטית ולכן אין לכתוב בו אלא מה שנוח לאדוניו. זה לא נכון עקרונית וכל התייחסות כזו אף אינה מעשית בעליל.

אני בדיעה שכל אחד יקבע לעצמו את קוד ההתנהגות הנוח לו. ''קוד גג'' נשמע לי קצת מוזר, ואני מבין שמנסים להנהיג דבר כזה בדה מרקר קפה. אני לא מת על זה במיוחד, ולגבי נושא זה אתה יכול לפנות אליהם ולשאול בנפרד.

ולגבי חוסר הביטחון הציבורי: נכון, הוא קיים. אני יכול להראות לך מאות אתרים שמדי יום מתפרסמים בהם דברי בלע על אנשים פרטיים (כלומר, לא נבחרי ציבור) ללא סיבה מיוחדת. אם הרצון להגביל את המצב הזה הוא בעיניך תולדה של חוסר ביטחון, אולי אתה צודק. לו היה ביטחון ביושרם ובהגינותם של הכותבים, לא היה מתעורר כלל הצורך הזה. נכון?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קו [חדש]
האיל המקורי   יום ג', 26/06/2007 שעה 22:15
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני לא זוכר שטענתי שהמרחב הוירטואלי פרטי. אני בהחלט מסכים איתך שהוא ציבורי, ודווקא מתוך כך, כמו שלא היה נוח לך אם אנשים היו קמים למשטר אותך מעבר לכללים שכמו שכתבת מוסכמים בדרך כלל בעל פה (מה שיקרה במוקדם או במאוחר גם בבלוגוספירה הישראלית, ואולי בעצם כבר קורה, גם בלי שכל מיני מתקני עולם ירוצו לקלקל עם חסמים ומנעולים וירצפו בכוונותיהם הטובות את הדרך לגיהנום שכל מיני פוליטיקקים ואחרים טווים לנו עליו את חלומם הרטוב) כך לא נוח לי מההרגשה שיש אנשים שחסרים להם כללים שהם רצים להוסיף, דבר שיוצר חניקות מן הסוג של מה שקורה בקפה דה מרקר, שבעיני זה דבר שצריך לקפד אותו בעודו באיבו כי הוא מכניס טעם רע מאד לבלוגוספירה הישראלית, שחלק מהחן שלה הוא דווקא בחוצפתה המתפרצת והמשתלחת.

ובאשר לדברי הבלע, דומני שהדרך לפתור אותם היא בצינורות הרגילים של חוק לשון הרע, הנתונה בידי מי שנפגע מדברי הבלע, ולא על ידי הפיכת כל האחרים לחשודים פוטנציאליים שצריך בגלל זה לחנוק להם את מרחב היצירה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קו [חדש]
אורי קציר   יום ג', 26/06/2007 שעה 23:45
בתגובה להאיל המקורי
אתר אישי
אין שום חניקה. בבלוג שלי, שהוא ביתי הווירטואלי, אנא נהג לפי הכללים שקבעתי. אם לא מתחשק לך, אתה מוזמן להתכבד ולצאת. אם אתה מרגיש חנוק במרחב זר שלא מאפשר לך לנהוג בו באלימות - זו כבר בעייה הגדרתית שלך.

את מה שקורה בקפה דה מרקר גם אני לא אוהב. זו הסיבה שאני לא פותח שם בלוג. לכל אחד שמורה הבחירה הפרטית שלו כיצד לנהוג.

מה שברור הוא שאינך מבין את השיח שבו מדובר - או שלפחות לא טרחת לקרוא מה שנכתב בבלוג הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובה ארוכה, מנומקת ו... אפילו ברת משמעות [חדש]
אברום רותם   שבת, 30/06/2007 שעה 14:05 אתר אישי
אין לי זמן ואנרגיות להעיר עניינית, אך חש צורך בלתי נשלט לאמר יישר-כח/ שאפו/ כל הכבוד וכ'ו על ההתייחסות הרצינית והאיכותית, הסיכום, והצגת זוית הראייה האישית.
אפשר גם להתנחם בזה שאני מסכים עמך בגישה שלך של ''קהילה''.
אהבתי את ההצעה לאתיקה אישית בערב העיון הנדון על פי הצהרה מראש: ''זו היא האתיקה שלי'', למרות שניתן להתווכח אם הצהרה כזו היא בכלל אתיקה או מיני קוד כזה או אחר...
אבל נעזוב פלסף. כל הכבוד והתעשרתי מעט בנושא מורכב זה.
המשך לתרום ואנו ניתרם ואולי אף ההפך בהזדמנויות אחרות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©