היסטוריה קצרה של בגידת האינטלקטואלים/ יוסי גורביץ
יום ב', 18/06/2007 שעה 14:34
בשנים האחרונות, באיטיות אך בהחלטיות, מגבשים אינטלקטואלים בראשות פרופ' סו בלקוול מאוניברסיטת בירמינגהאם (ובשיתוף דמויות מוכרות בישראל כמו פרופ' חיים בראשית, לשעבר מרצה במכללת ספיר שבנגב) הטלת חרם אקדמי כולל על ישראל. חרם זה, כך הם מקווים, יתפשט לא רק למדינות אחרות אלא גם לתחומים שונים. זהו, כנראה, שיאה של תופעה הידועה כ''בגידת האינטלקטואלים'': נכונותם של משכילים להילחם בתופעות שהם רואים כשליליות באמצעות צידוד בפעולות אלימות ותוך שיתוף פעולה עם רודנים מהגרועים בהיסטוריה של העת החדשה. יוסי גורביץ, במאמר אורח, עומד על שורשיה וקורותיה של התופעה הזו. ''מי שסבור שג‘ורג‘ בוש גרוע מאוסמה בן לאדן...ושיש מעשים שהם מותרים למדוכאים אך אסורים על חברות נורמטיביות – איננו איש שמאל'' הוא כותב, ''...הוא עורג אל הדיקטטורה ואל הטוטאליות של האלימות, והוא משמש, כביטויו של לנין, 'אידיוט מועיל' של אויבי החברה החופשית''.










בעולם מושלם, לא היה אי צדק. בעולם מושלם, לא היו מלחמות. בעולם מושלם, לעולם לא היה צורך בשימוש באלימות. העולם לא מושלם. בני האדם הם גזע פגום קשות. אם לצטט את קיקרו, אנחנו לא חיים ברפובליקה של אפלטון, אלא בין החיריונים של רומולוס.

הפועלים רצו להפוך לבורגנים. אדוארד ברנשטיין (מקור תמונה 1)

אם הנטיה האינסטינקטיבית של הימין היא שימור הקיים, שמרנות - עמדתם של אלה שהסטטוס קוו נוח להם - - הרי שהשמאל, עוד מתקופת המהפכה הצרפתית, גרס שהעולם דורש תיקון.

אין גם ספק שבכך צדק השמאל. חלוקת העושר וחלוקת הכוח בחברה היתה מעוותת בקיצוניות לצד אחד. וזה בלי לומר מילה על הקולוניאליזם, ששעבד ארבע יבשות של העולם לצאצאיה של אחת הקטנות שביבשות.

התוצאה היתה שעם תחילת המאה ה-‏20, האינטלקטואלים השמאלנים, רבים מהם אכולי חרטה בשל הפריבילגיות של בני מעמדם, נקטו יותר ויותר בגישה של תיעוב כלפי כל מה שהוא מערבי.

המהפכה המיוחלת לא פרצה באירופה. ההמונים לא רצו בה. כפי שידע ברנשטיין עוד במאה ה-‏19, הפועלים לא רצו להיות פועלים.- הם רצו להיות בורגנים. במקום היחיד שבו פרצה מהפכה, ההמונים לא רצו בה. קבוצה קנאית תפסה את השלטון בשל נכונותה להשתמש בכל אמצעי כדי להחזיק בו. במשך כל שנות קיומה. תפסה עצמה ברית המועצות כנמצאת במלחמה מול אוכלוסייתה-שלה, ולא בחלה באמצעים כדי לנצח בה.

הגולאגים והטיהורים לא הצליחו לגרום לרוב השמאלנים להתפכח, ההערצה למהפכה ול“גן העדן הסוציאליסטי” נשארה בעינה עשרות שנים. עשרות, לפחות, מבין האינטלקטואלים ואנשי האליטות במערב בגדו במולדתם ושירתו את העריצות הסטליניסטית. הזיגזגים הקבועים של המדיניות הסטליניסטית, והצורך לעקם מחדש כל פעם את התיאוריה כדי שתתאים לתפנית החדה החדשה, הפריעו למעט מאד. הסכם ריבנטרופ-מולוטוב - שהביא לכך שברה“מ נכנסה למלחמת העולם השניה כבעלת ברית של הנאצים, עובדה שאוהבים לשכוח - גרם למשבר אמון בקרב האינטליגנציה, אבל היא התאוששה לאחר שהיטלר בגד בבעל בריתו ופלש לברית המועצות.

סטאלין חזר להיות שמש העמים, ונותר כזה גם לאחר שעבודה האלים של פולין, גם לאחר רצח מסריק ונפילתה של צ‘כוסלובקיה ב-‏1948, גם לאחר המצור על ברלין באותה שנה, בם אחרי שנת הטיהורים הנוראה 1949, גם אחרי המשבר עם טיטו, גם לאחר שהאנטישמיות הפכה למדיניות הרשמית של משטרו. חרושצ‘ב היה זה ששבר את קסמה של ברית המועצות: הוא חשף חלק מן האמת על סטאלין בנאום ב-‏1956, ובאותה שנה הוא דיכא באלימות את ההתקוממות ההונגרית.

אחרי חרושצ‘ב, אף אחד – פרט לעבדים הנרצעים שבמפלגות הקומוניסטיות - לא התייחס עוד לברה“מ כאל מאור העתיד, כיבושה השני של צ‘כוסלובקיה, ב-‏1968, סתם את הגולל על הטענה שאפשר להתייחס לאימפריית הרשע הזו כאל משהו מתקדם.

האינטליגנציה החלה, בשנות השישים, לחפש אליל אחר: חלק מצאו אותו במאו, שהתעלה אפילו על סטאלין במספר הביצים ששבר בדרך אל החביתה הבלתי קיימת. אחרים החלו להעריץ “שיטות אחרות“, שיובאו מן העולם השלישי. קובה, עוד דוגמא נהדרת לגן עדן סוציאליסטי שתושביו שואפים להמלט אל הגיהנום הקפיטליסטי, זכתה להערצתם של רבים. השוטים עדיין מסתובבים עם חולצה ועליה הדפס דמותו של אותו רוצח המונים, ארנסטה גווארה.

מחריב את ארצו. רוברט מוגאבה (מקור תמונה 29

בשנות השישים החלה הדה-קולוניזציה לתפוס תאוצה, ורבים ממנהיגיה הגדירו עצמם כסוציאליסטים או קומוניסטים, וזכו לאהדת השמאל ובדרך כלל גם לתמיכה סובייטית מאסיבית. כאן נפלו רוב אנשי השמאל למלכודת קלאסית - התפיסה שהמדוכא הוא גם צודק ונאור. לא היה שום דבר נאור ברוב הדיקטטורים שקמו בעקבות הדה-קולוניזציה. “היא רפובליקה עממית דמוקרטית“, אמר סר המפרי ב“כן, אדוני ראש הממשלה“, “וכמו כל הרפובליקות העממיות הדמוקרטיות, גם היא דיקטטורה קומוניסטית“.

אבל הם לא היו מערביים. וככל שקרסה האידיאולוגיה הקומוניסטית, כך התמקדו הקומוניסטים המאוכזבים והפוסט-קומוניסטים בשנאת המערב, ובמיוחד שנאת ארצות הברית. שנאה, כידוע, היא כלי מצוין לליכוד שורות. האויב הנוכחי של ארצות הברית או המערב יזכה לאהדה אוטומטית, או לפחות לשתיקה; ואם הוא גם “מדוכא“, או מדוכא בעברו, מה טוב.

כך ממשיכים אנשי שמאל רבים לעשות הנחות לדיקטטורים בשקל כמו קסטרו, מוגאבה, פוטין, נאצר, ולאחרונה צ‘אווז (ולפני שתתחיל המקהלה של “הוא לא דיקטטור” - הוא שוקל מינוי לתפקיד נשיא לכל החיים, העביר חוק שאוסר למתוח עליו ביקורת בפומבי, ועוסק במרץ בחקיקת חוק שישבור סופית את הפרלמנט ויעניק לו את הזכות לקבוע את חבריו. את בית המשפט העליון הוא כבר סירס. שאלה: איך היה השמאל הרדיקלי מתייחס לבוש, אילו היה נוקט בחלק מן הצעדים הללו?).

רבים בקרב האינטלינגציה והתקשורת נשארו אוהדים לברית המועצות בשנותיה האחרונות, ואף כיום. לא במודע; הם לא תמכו בברית המועצות. אבל, באורח מוזר, הם נטו להגן עליה. רוב העיתונות המערבית לא התייחסה אל ברז‘נייב, כובש ומחריב אפגניסטן, כמחרחר מלחמה או כפושע מלחמה, תואר שמיהרה להדביק לרונלד רייגן, שלא כבש אף מדינה. מני זהבי כתב כאן משפט בלתי נתפס לפני כחודש: “עבור הסובייטים, תקיפת ארצות שכנות, שלא היו מלכתחילה כפופות לשלטונם, הייתה פרקטיקה חריגה.” כלומר, הוא מכיר בזכותה של ברית המועצות לתקוף מדינות שהיו “כפופות לשלטונה” – כמו פולין, המדינות הבלטיות ויש להניח שמדינות ברית ווארשה. יש כאן שני טיעונים: האחד, שובניזם רוסי קלאסי, שמניח מרחב מחיה רוסי; השני, הטענה שמותר לברית המועצות לפלוש למדינות אחרות על פי שיקוליה והאינטרסים שלה. איך היה השמאל הרדיקלי מתייחס לפוליטיקאי אמריקני שהיה אומר שלארצות הברית מותר לפלוש למדינות אחרות, בהתאם לשיקוליה והאינטרסים שלה?

הרדיקלים העתיקו את תמיכתם, באופן משונה במיוחד, גם ליורשתה של ברית המועצות, רוסיה הפוטיניסטית. מלחמת ההשמדה שמנהלת רוסיה בצ‘צ‘ניה – גרועה בהרבה מהמלחמה המתרחשת בעיראק, גרועה לאין שיעור מהסכסוך הקליל בין הישראלים לפלסטינים – זוכה לשתיקה. הרדיקלים תמכו בצד הרוסי – סרביה – במלחמת האזרחים ביוגוסלביה, התנגדו למעורבות האמריקנית במלחמה שהפסיקה את רצח העם, והגורו הרדיקלי נועם חומסקי אף הכחיש את עצם קיומו של טבח סרברניצה. כשהתפרסמה העובדה הלא נעימה הזו – לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שבה חומסקי ינתק מגע עם המציאות – הוא פתח בקמפיין תקשורתי, שהצליח לגרום לגארדיאן הבריטי למשוך את הידיעה שפרסם. באותה הזדמנות, מחק הגארדיאן גם מכתב זועם של ניצול מחנה ריכוז סרבי. אגב, הראיון עם חומסקי נסב סביב הגנתו של חומסקי על זכות הדיבור של מכחיש שואה. מסתבר שלניצולי הטבח שחומסקי תמך בו אין זכות דיבור.

עיתונאית רוסית בכירה, אנה פוליטקובסקיה, נרצחה. ככל הנראה על ידי שלוחי פוטין. זה היה נסיון ההתנקשות השני בה. פוליטקובסקיה כתבה על זוועות השלטון הרוסי בצ‘צ‘ניה. השמאל הרדיקלי שתק. המחאות באו מן הליברלים, השמרנים והשמאל המתון. תחת שלטונו של פוטין, נרצחו עד כה 19 עיתונאים.

ממשל פוטין ביצע פיגוע גרעיני בלונדון ורצח מתנגד משטר, ויקטור ליטוויננקו. התביעה הבריטית דורשת את הסגרתו של בריןן ק.ג.ב. לשעבר. המעשה, אם יקושר ישירות לפוטין – ואני, אילו הייתי סוכן ביטוח, לא הייתי מוציא פוליסת ביטוח חיים לחשוד ברצח – הוא פעולת מלחמה, דומה לזו שביצע המוסד בירדן ב-‏1997. והשמאל הרדיקלי? שתיקה.

אינטלקטואל התומך ברודנות הוא 'אידיוט מועיל'. ולדימיר איליץ' לנין (מקור תמונה 3)

סין כובשת את טיבט מאז 1949, באלימות ואכזריות העולים על הכיבוש הישראלי בגדה וברצועה. הטיבטים, יש לציין, נמנעים מצידם מטרור. והשמאל הרדיקלי? שותק. סין תמכה במשטר החמר רוז‘ בקמבודיה, שהשמיד שלושה מיליונים מבני עמו, וגזר עונש מוות על חובשי המשקפיים. סין פלשה לוויאטנם כשזו פלשה לקמבודיה כדי להפסיק את שלטון החמר רוז‘ הקניבליסטי. והשמאל הרדיקלי? הוא מחה על כך שארה“ב בנתה טילים חדשים.

השמאל הרדיקלי מוחה על ההוצאות להורג בארצות הברית, במקרים רבים בצדק; אבל בסין מוציאים אנשים להורג ללא משפט כלל, ולעיתים כדי שהמדינה תוכל למכור את אבריהם; סין מייצאת מוצרים קוסמטיים העשויים מעור אסירים; והשמאל הרדיקלי שותק. הצבע האדום מחפה על הכל, גם על הקפיטליזם הפראי בתחום הרפואה הסינית.

מוגאבה, לוחם חירות בעבר, משמיד את ארצו, זימבאבוואה. השמאל הרדיקלי מסתכל הצידה. רצח עם מתרחש בדארפור, אבל הוא מתרחש על ידי האנשים הלא נכונים: מוסלמים ערבים. בניז‘ר עדיין יש עבדות, בפועל ממש, אבל הרדיקלים מעדיפים לדבר על העבדות שבתרבות הצריכה. תושביה של ניז‘ר הם אפריקנים ומוסלמים, וכידוע, אין שום קשר בין עבדות ובין אפריקנים ומוסלמים. מעולם לא היה. אם לשפוט על פי התיאולוגיה הרדיקלית, עבדות היא משהו שקרה בארצות הברית, ובה בלבד. ערבים מעולם לא סחרו בעבדים ואפריקנים מעולם לא מכרו את בני השבט הסמוך לעבדות.

מכאן ניתן להסביר את הברית המשונה כל כך בין אנשי שמאל ובין איסלמיסטים. פמיניסטיות צעדו לצד נשים רעולות, הומוסקסואלים לצד אימאמים שקוראים לסקילתם, כי היתה להם מטרה קדושה משותפת: התנגדות לארצות הברית. איזו מתנה גדולה נתנו לאנשים האלה ג‘ורג‘ בוש והקרקס המעופף שמשמש אותו כממשל!

את הטרוריסטים שפוצצו עצמם ברכבת התחתית בלונדון בשביעי ביולי צריך להבין, אבל שום הבנה שכזו אינה מוצעת לבלייר – ששגה, ושגיאה גדולה שגה, אבל טרוריסט בכל זאת איננו. איגודי האקדמאים הבריטים מחרימים את ישראל – אותה, ולא את רוסיה, אותה ולא את סין. אותה, ולא את מולדתם עצמה, שכובשת כרגע את עיראק.

אבל מי שסבור שג‘ורג‘ בוש גרוע מאוסמה בן לאדן, ושאהוד אולמרט גרוע מאיסמעיל הנייה, ושיש מעשים שהם מותרים למדוכאים אך אסורים על חברות נורמטיביות – איננו איש שמאל. הוא איננו מאמין בשוויון. הוא עורג אל הדיקטטורה ואל הטוטאליות של האלימות, והוא משמש, כביטויו של לנין, “אידיוט מועיל” של אויבי החברה החופשית.

להתפכחות מברית המועצות נדרשו 40 שנים. לא ברור כמה זמן יידרש להתפכח מרעל האנטי מערבי ומן התפיסה הפוסט-קולוניאליסטית השקרית. לא בטוח שיש לנו 40 שנים.


ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.








יוסי גורביץ הוא מתרגם ועורך. המאמר פורסם במקור בבלוג החברים של ג'ורג'.




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
בסדר, אבל... [חדש]
David   יום ב', 18/06/2007 שעה 15:15
אוסמה בן לאדן גרוע מג‘ורג‘ בוש, איסמעיל הנייה גרוע מאהוד אולמרט, החרם על האקדמאיה הישראלית הוא שגוי ולא מוצדק, אבל לא מוכרחים להתפס להשוואות דמגוגיות. אין טעם להחרים את האקדמיה ברוסיה או בסין שכן אין צל צילו של סיכוי שחרם כזה יוכל, בפועל, להחזיק מעמד או לקצור הישג כלהו. ההשוואה בין הכיבוש הבריטי בעירק לבין הכיבוש הישראלי ביו''ש ורצועת עזה מופרכת וסרת טעם. הצגת ההתנגדות האוטומטית לארה''ב, קל וחומר את התמיכה בעריצות במעשה או במחדל, באור המגוחך הראוי - מוטב לה שתעשה באופן ענייני.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסדר, אבל... [חדש]
אורי קציר   יום ב', 18/06/2007 שעה 22:43
בתגובה לDavid
אתר אישי
ממה שאני מבין ממך, אתה מוכן לקבל כעובדה את החלתן של אמות מידה שונות על שחקנים שונים המבצעים פעולות דומות. הצגתם של דברים במנותק מדוגמאות מקבילות אינה מאפשרת לייצר השוואתיות אצל השומעים ולפיכך היא אינה ישימה כמעט. יתר על כן, במו אוזני שמעתי אירופים המציגים את נוכחותה של ישראל בשטחים ככיבוש המזכיר את פלישת הלבנים לשטחי האינדיאנים ביבשת אמריקה. המשמעות היא כמובן שהישראלים מבקשים לגרש, להרעיב ואף להשמיד את הפלסטינים כקולקטיב. לפיכך, אם רוצים למנוע את התופעה - יש לחסל את הגורם לה ''כשהוא עדיין תינוק''.

ראה דויד, ההתמודדות מול דעת הקהל בחו''ל עברה זה מכבר את גבול השיח הענייני. חרם אינו דיון ענייני והמשמעות של הטלתו והתפשטותו מרחיקת לכת בהרבה ממה שנדמה. תנועות של אינטלקטואלים במערב אולי אינן משפיעות בטווח המיידי אבל לטווח הרחוק הן מייצרות תסיסה ואנטגוניזם המתפשטת מהחוגים האקדמאיים אל המרחב הפוליטי ואל השיח התקשורתי.

עובדתית, כשרבבות מפגינים במערב אירופה נגד ג'ורג' וו. בוש, משווים אותו להיטלר וקוראים לחיסולו, ובאותה נשימה מצדיקים פגיעה באזרחים בישראל כדי לפצות את הנכבשים על אותן שנות כיבוש - הסטנדרד הכפול הזה הוא גורם סיכון הולך וגובר. זה לא משהו ששיח בין אקדמאים בישראל ובאירופה יפתור. מי שדוגל בחיסולה של יישות שנתפסת בעיניו כניאו-היטלראית וכמקור צרותיו של העולם המערבי אינו מוכן להקשיב לטיעונים ענייניים. הוא את הבחירה שלו כבר עשה.

מבחינה זו אני דווקא תומך בהצגת הדברים של יוסי. הדוגמאות מוקצנות אמנם, אבל הן כאלה כדי להמחיש את האבסורד שבחשיבה הרדיקלית של זרמים בעלי השפעה ניכרת ביותר בשמאל המערבי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסדר, אבל... [חדש]
David   יום ג', 19/06/2007 שעה 12:14
בתגובה לאורי קציר
''ממה שאני מבין ממך, אתה מוכן לקבל כעובדה את החלתן של אמות מידה שונות על שחקנים שונים המבצעים פעולות דומות.''
חלילה. אני טוען שהפעולות אינן דומות, ושהטיעון היה יוצא נשכר מדוגמאות יותר ענייניות. האירופאים ששמעת חוטאים בחטא דומה, ואכן, דומה שאתה מתייחס בביטול לטיעונים שלהם (אם כי לא לאיום הנשקף מהם). תמונת הראי של ההשוואה המופרכת של בוש להיטלר היא ההשוואה המופרכת של הנוכחות הבריטית בעירק לנוכחות הישראלית ביו''ש. תמונת הראי של היחס שלך לסטנדרטים הכפולים של המפגינים ממערב אירופה הוא היחס שלהם לעיוורון שמשתקף מהצבת שני המקרים הנ''ל על מישור מוסרי אחד. מה לך כי תלין על חוסר נכונות להקשיב לטיעונים עניינים באותה נשימה בה אתה מסרב להציג את טיעוניך שלך באופן ענייני? לכאורה, חוסר שביעות רצונך מרמת ההקשבה לה אנחנו זוכים באירופה הייתה אמורה לחזק בך את הרצון לטעון באופן ענייני, ולו מהטעם הפשוט שהצעקנות בה ''התדיינו'' עד עתה לא קצרה הצלחות מרשימות.

''חרם אינו דיון ענייני והמשמעות של הטלתו והתפשטותו מרחיקת לכת בהרבה ממה שנדמה.''
אני חושב שאני הרחק בתחתית הרשימה של הנזקקים לשכנוע בנזקי החרם. כאמור, אני סבור שהחרם מאד לא מוצדק, ושפוטנציאל הנזק שלו הוא אדיר. אולם מנסיון, טיעונים דמגוגיים אינם יעילים להשקטת תסיסה המתפשטת בחוגים האקדמאיים, במרחב הפוליטי או השיח התקשורתי בחו''ל. הדיון הציבורי בישראל סובל מעודף ניכר בהתלהמות, כך שהטון בו נכתבו הדברים גם לא תורם לליבון פנימי של הבעיה שעל הפרק. הניצחון המוחץ שרשם יוסי בתחום הדוגמאות המוקצנות חיסל כל אפשרות לשכנע את מי שלא היה משוכנע בצידקתו מלכתחילה. חמור מכך, חוסר הסבירות של הדוגמאות עלול להרתיע ''קולות צפים'' מלתמוך בטיעון כולו. הקצנה עושה שירות דוב גם לטיעונים מוצדקים בבסיסם, ולכן יש להיזהר שבעתיים כאשר טוענים כנגד ''זרמים בעלי השפעה ניכרת ביותר בשמאל המערבי''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסדר, אבל... [חדש]
אורי קציר   יום ג', 19/06/2007 שעה 22:07
בתגובה לDavid
אתר אישי
זהן משחק בכללים שונים. כשמשווים את אולמרט להיטלר וטוענים שקיומה של ישראל הוא הוא הגורם לטרור האיסלאמי הבינלאומי אינך יכול להסתפק בהבהרת החלטת כ''ט בנובמבר ובוויכוח על מתיחת קו גבול כאן או שם. זהו שוני קונספטואלי, משום שצד אחד בוויכוח סבור שניתן לשכנע באמצעות טיעונים ענייניים ואילו הצד האחר עבר כבר מזמן את שלב ההתלבטות והוא נחוש עתה לפעול לחיסול קיומו המדיני של יריבו לוויכוח.

אשר לפעילות הסברתית באקדמיה, זה כבר עניין לשנים ארוכות. אקדמאים פועלים במוסדות שלהם במשך הרבה מאוד שנים ולכן הם מצליחים להעביר את המסר הן לבני חוגם והן לתלמידיהם. באוניברסיטת ברקלי, למשל, הפעילות הזו נמשכת כבר עשרות שנים. באוניברסיטאות מסוימות בבריטניה מרצים ישראלים מתקשים להתקבל לתוכניות אקדמיות. הסטודנטים שסופגים את האווירה הרדיקלית שם אינם מקבלים רטוריקה מתונה; היא ''כבדה'' מדי, ''זקנה'' מדי. הם רוצים פתרונות קיצוניים ופשוטים. ובהתאם לכך גם מתגבשת הרטוריקה שלהם. אם אולמרט הוא היטלר המודרני וחיסולו של היטלר וכיבוש מדינתו על ידי אויביה הצילו את אירופה כולה, שלא לומר את התרבות המערבית כולה - שומה עלינו להביא לאותה תוצאה גם לגבי אולמרט וישראל. זה, בערך, קו המחשבה שמתגבש שם.

ההיסטוריה מוכיחה שפעולה בכלים מתונים נגד דיקטטורה מחשבתית נדונה לכישלון. בשל כך אני סבור שבמקום שבו הדיקטטורה הזו כבר שולטת הלכה למעשה יש לפעול בכלים אחרים, נוקשים יותר. אני יודע שזהו קו מחשבה בלתי פופולארי, אבל דומני שאין ברירה אחרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסדר, אבל... [חדש]
David   יום ג', 19/06/2007 שעה 23:01
בתגובה לאורי קציר
כנראה שרק ההיסטוריה תוכיח אם פעולה בכלים אחרים, נוקשים יותר (דהיינו להלחם בדמגוגיה בעזרת דמגוגיה נגדית), לא נדונה לכישלון חרוץ יותר. תחרות הדציבלים הזאת מזכירה לי יותר נסיון לכבות אש בדלק מאשר אסטרטגיה מנצחת. מניסיוני, את הטיפוסים שאתה מתאר לא ניתן לשכנע, אבל יש קבוצה גדולה, קולנית פחות, שעדיין פתוחה לדיון בתנאי שהוא יהיה ענייני.

אגב, אני מניח שאתה לא חולק עלי לגבי מידת הנזק שגורמת הדמגוגיה ל''דיון'' הפנים-ישראלי. זו לבדה סיבה מספקת לשקול מילים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסדר, אבל... [חדש]
אורי קציר   יום ג', 19/06/2007 שעה 23:47
בתגובה לDavid
אתר אישי
בנדוקה אחרונה זו אני מסכים עימך לחלוטין. הדיון הפנים-ישראלי עוסק בשאלות שנובעות מקיומה של המדינה ולא מהשאלה אם קיומה הוא עניין מוחלט או שיש לערער עליו, וככה עליו להיות מתון וענייני בהרבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסדר, אבל... [חדש]
אמיר א   יום ב', 01/10/2007 שעה 14:11
בתגובה לDavid
''בסדר, אבל...

David יום ג', 19/06/2007 שעה 23:01

כנראה שרק ההיסטוריה תוכיח אם פעולה בכלים אחרים, נוקשים יותר (דהיינו להלחם בדמגוגיה בעזרת דמגוגיה נגדית), לא נדונה לכישלון חרוץ יותר. תחרות הדציבלים הזאת מזכירה לי יותר נסיון לכבות אש בדלק מאשר אסטרטגיה מנצחת. מניסיוני, את הטיפוסים שאתה מתאר לא ניתן לשכנע, אבל יש קבוצה גדולה, קולנית פחות, שעדיין פתוחה לדיון בתנאי שהוא יהיה ענייני. ''

הערה קטנה לגבי כיבוי אש: לפי הידוע לי, כשבאר נפט נדלקת ובוערת, הדרך בה משתמשים כדי לכבותה היא בגרימת פיצוץ בלב הבעירה. פיצוץ זה מכלה את החמצן ומביא לסיום הבעירה.
כך שאולי יש לשקול שימוש בדלק לכיבוי אש (ובחינה של משמעויות שנובעות מכך כמו שימוש בכוח למיגור כוח, שימוש בדמגוגיה להתמודד עם דמגוגיה וכו')
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסדר, אבל... [חדש]
David   יום ג', 19/06/2007 שעה 12:21
בתגובה לאורי קציר
נ.ב.
דוגמה נאה לערך המוסף השלילי של ההתלהמות מופיעה בדמות התגובה בעלת הכותרת ''אינטלקטואלים?'' (דודו, יום ג', 19/06/2007 שעה 0:06). המאמר מזמין תגרנות-של-בטוחים-בצדקתם-הבלעדית מהסוג הזה, וכל מילה נוספת מיותרת..
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא ,גובה ממש עניינית - [חדש]
אורן צור   יום ב', 18/06/2007 שעה 23:42 אתר אישי
ברוח הדברים ברשימה, לאחרונה התנהל מעל דפי הניו-יורק טיימס (ואני מניח שגם בעיתונים אחרים) קמפיין נגד החרם הבריטי.
בסדרה של מודעות, בכל מודעה תוארה בגדול איזו זוועה שמתרחשת בעולם - הרצח בדארפור, צ'וואס שסוגר תחנת טלויזיה פופולרית וכו' ובתחתית המודעה נכתב ''אבל הם מחרימים את ישראל''.
הנה אחת המודעות שמצאתי בחיפוש מהיר (דווקא בכתבה בג'רוסלם פוסט): http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=118157024...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אינטלקטואלים ? [חדש]
דודו   יום ג', 19/06/2007 שעה 0:06
יוסי גורביץ עושה לנו כאן שרות חשוב ומפשיט את השמאלנים מהכסות הכאילו אינטלקטואלית וכאילו תומכת בזכויות אדם. בחינה קצרה של ההיסטוריה האנושית במאתיים השנים האחרונות מראה שרעיונותיהם הביאו אך סבל להולכים אחריהם שלא לדבר על סביבתם. קומוניסטים ונאצים (כן, כן...) הם רק דוגמא קיצונית לאן זה עשוי להגיע. רק לא ברור לי למה בחר יוסי לקרוא להם אינטלקטואלים. קוצר ראיה והכחשה הן לא תכונות של אינטלקטואלים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שאלות ליוסי [חדש]
דוד סיון   יום ג', 19/06/2007 שעה 17:39
האם רק השמאל שותק לגבי רצח בדארפור?
האם רק השמאל שותק לגבי מעשיו של פוטין בצ'צניה?

היכן הם האחרים ששותקים ומעלימים עין מן העוולות שהזכרת?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שאלות ליוסי [חדש]
David   יום ג', 19/06/2007 שעה 19:51
בתגובה לדוד סיון
אין משמעות לשאלה ''היכן האחרים'' שכן העדר הסימטריה בין האינטלקטואלים של השמאל ל''אחרים'' הוא נקודת מוצא של הפוסט. דוקא בגלל שהשמאל היה אמור להוביל את המחאה האכזבה ממנו כה גדולה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בכל זאת יש משמעות [חדש]
דוד סיון   יום ד', 20/06/2007 שעה 6:31
בתגובה לDavid
כאשר אף אחד לא מוחה על אירועים והתרחשויות כמו המלחמה בצ'צ'ניה, רצח עם בדארפור ועוד, התלונה על ''הטובים'' מאבדת הרבה מאד מערכה. לצערי עוסקים לא מעט בלהזכיר לי-לנו על שתיקת ''הטובים'' ויוצא כאילו ''הרעים'' דוקא בסדר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בכל זאת יש משמעות [חדש]
אורי קציר   יום ד', 20/06/2007 שעה 6:43
בתגובה לדוד סיון
אתר אישי
זה לא מדויק, דוד. הרשימה של יוסי מכוונת לכך שאינטלקטואלים המשייכים עצמם לשמאל הסוציאליסטי ומאמציםף לפחות הצהרתית, אמות מידה מוסריות אוניברסליות, אינם מהססים לבצע הבחנות פרטיקולריות מחרידות כשזה מסתדר עם התיעוב הפוליטי שהם רוחשים כלפי ארה''ב וישראל, למשל. מי שטוען שהצבת מחסום בגדה היא מעשה נאצי באופיו אבל מצדיק פיגוע התאבדות בבית קפה במטרה לחסל נשים וילדים אינו יכול להיקרא אם שמאל - גם אם כך הוא מכנה את עצמו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בכל זאת יש משמעות [חדש]
דוד סיון   יום ד', 20/06/2007 שעה 18:38
בתגובה לאורי קציר
אורי, אני בהחלט מבין את כוונתו של יוסי. בניגוד לרבים אחרים הוא כותב טוב וברור. הוא כמובן לא יחיד בכך שעוסק בבעיה. יש לנו מלא מאמרים של אנשי ימין שכל הזמן עושים אותו דבר. אלא שהם בניגוד ליוסי לא טורחים להציג את יתר חלקי התמונה (שהבעיה קיימת אצלם בבית).

לכן מצאתי לנחוץ להזכיר שיוסי כאילו מצטרף לאנשי הימין שמטרתם לא ביקורת כי אם השמצה. הרי בימין סובלים מבעיות דומות מאד לאלו שיוסי מציג כאן: רבים מהם מאמצים לפחות הצהרתית אמות מידה מוסריות אוניברסליות (צדק, זכויות אדם ודמוקרטיה למשל) אבל לא מהססים להגדיר הבחנות פרטיקולריות שמתאימות לתיאוב שהם רוחשים, או לאינטרסים הפוליטיים שלהם.

ראה למשל איזה תגובות התקבלו מהם במקרה ה''ש-ר-מ-ו-ט-ה'' (http://www.faz.co.il/story?id=4078&base=&New...).
ראה למשל את התייחסותם של אנשי ימין לעובדות הקשורות בזכויות אדם ומטעי זיתים ביהודה ושומרון...
ראה מה כתב אחד העם בשנת 1891. הוא כאילו ניבא את התמונות שאנחנו רואים היום.

בקיצור שורשיה של הבעיה קיימים בכל מקום שאדם נתקל בסתירה בין ''עקרונותיו'' והאינטרסים הפוליטיים שלו. הם קיימים בימין ובשמאל באותה המידה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''הם קיימים בימין ובשמאל באותה המידה'' [חדש]
קרפד   יום ב', 25/06/2007 שעה 10:53
בתגובה לדוד סיון
הימין (''מספיק'' ימין) מתאפיין לכל אורך ההיסטוריה כגוש שמרני ודוגמאטי, כזה המונחה ע''י שיקולים אינטרסנטיים, שאינו מתעכב על מומיו באופן גורף לפחות כפי שהוא מתעכב על מומי מתנגדיו. תכונת ה'' סתירה בין עקרונות לאינטרסים'' היא כמעט תנאי לזהות הימנית. השמאל, לעומת זאת, התקדם לאורך תקופות מסויימות במגמה חיובית, השמאל הצעיר יותר באופיו מהימין, השמאל שנוטה לקלוט את רשמיו גם מתחת לפאסאד של זמנו, השמאל שאינו מעוגן באינסטינקט לבדו, ממנו נצפתה הישועה. הטענות כלפי השמאל העכשוויסטי, הצווחני, האופנתי ונטול הדקויות שמועלות במאמר הנדון, אינן, עד כמה שאני מבין, אלא גורסות ששמאל זה אינו אלא ימין באופיו,השוני הוא רק במושאים, ובהיותו כזה הוא בטל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רגש [חדש]
אלדד   יום ה', 21/06/2007 שעה 12:56
לעיתים רבות, כשאני נתקל בדיון מעניין שמותיר אותי עם ספקטרום של ספקות בלוגוספריות, אני פונה אל אחת מידידותי הטובות ביותר במרחב האינטרנט: ה-Wikipedia—אותו מאגר פלאי ואינסופי של ידע אנושי—האנציקלופדיה המקוונת. הערך שבדקתי הפעם הוא ''אינטלקטואל''. זהו הערך שבולט בכותרת מאמרו של יוסי גורביץ—''היסטוריה קצרה של בגידת האינטלקטואלים'', ודומני שזוהי נקודת המפתח להבנת שלל הלכי הדיון עד כה.

ובכן, Wikipedia, מגדיר את המונח אינטלקטואל כ''אדם אשר מנסה לעשות שימוש באינטלקט שלו לצרכי עבודה, לימודים, הרהורים ותהיות על שאלות המתקשרות למגוון רעיונות''.
מן הראוי לציין שבהחלט ניתן לעשות שימוש בהגדרות אחרות למונח אינטלקטואל'' אך, למען הפשטות, ובשל קוצר היריעה, הדיון ישען על ההגדרה זו.

כעת, אולי אפשר לשאול--מהו אותו אינטלקט שבעזרתו האדם מהרהר ועונה על מגוון קושיות ורוקם אידאות? Wikipedia פותחת בהגדרה הכוללנית והמקובלת למונח אינטלקט---''אינטליגנציה היא תכונה של המוח אשר מקיפה יכולות רבות כגון היכולת להיות רציונלי, לתכנן, לפתור בעיות, לחשוב באורח מופשט ולהבין רעיונות, שפות ולמידה.''
מיד לאחר הגדרה זו, יכול הגולש להבחין בהסתעפות והתרחבות ההגדרה אל שלל הגדרות שונות. כך, למשל, מציינת Wikipedia כי הפסיכולוגים רואים את האינטליגנציה באופן רחב יותר מן ההגדרה המקובלת דלעיל.

מדוע חשובה ההתעכבות על המונח ''אינטלקטואל''? האתנחתא הסמנטית על המונח ''אינטלקטואל'' חשובה משום שבמידה רבה, קיימת נטייה לראות את האינטלקטואל בעל האינטליגנציה במובנם המסורתי; היינו, האדם השכלתן והרציונלי. אך, מגוון ההגדרות הוויקפדיות האפשריות למונח, יכול ללמדנו על אופיו המתעתע של המונח ''אינטלקטואל''.

בכותרת ''היסטוריה קצרה של בגידתה האינטלקטואלים'' יש משום רמז לאיזושהי אכזבה מאותם אינטלקטואלים שכלתנים: כיצד יתכן שאתם (השמאלנים הקיצונים) ברי הדעת השכלתנים והרציונליים לוקים בעיוורון סלקטיבי תמוה? האם אינם יכולים להבחין בשוני שבין אוסמה בן לאדן לג'ורג' בוש? בין איסמעיל הנייה לאהוד אולמרט? ומן העבר השני של המתרס, אפשר לזהות איזשהו דמיון מעניין: ''יש לנו מלא מאמרים של אנשי ימין שכל הזמן עושים אותו דבר. אלא שהם בניגוד ליוסי לא טורחים להציג את יתר חלקי התמונה...אנשי הימין שמטרתם לא ביקורת כי אם השמצה.'' (דוד סיוון, יום ד', 20/06/2007 שעה 18:38).

שאלה אפשרית שיכולה להתעורר מדברים אלו היא—איזה מכנה משותף משתקף מן האינטלקטואלים השונים—הן משמאל והן מימין--? אפשר גם לשאול מדוע הן הימין והן השמאל לעיתים מציירים תמונת עולם חלקית של המציאות? כפי הנראה, קו הדיון בין השניים הוא רגש. לדוגמא, אדם כועס ונסער לא תמיד יראה את כל גווני המציאות. במידת מה, ניתן לומר שהדימוי הקלאסי של ה''אינטלקטואל'' מחמיץ את האספקט הזה שכן הוא מדגיש, יתר על המידה, את הפן השכלתני והרציונלי של האדם.

האם, אפוא, יתכן שהמינוח המסורתי של ''אינטלקטואל'' הוא זה שהוביל לפרץ התגובות המרתקות בעקבות מאמרו של יוסי גורביץ ואולי אף לאכזבתו מן אותם אינטלקטואלים?

האם, אם כן, עלנו, בתודעתנו, לצקת איזשהו תוכן רגשי אל המונח ''אינטלקטואל''?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רגש [חדש]
David   יום ו', 22/06/2007 שעה 0:43
בתגובה לאלדד
''כיצד יתכן שאתם (השמאלנים הקיצונים) ברי הדעת השכלתנים והרציונליים לוקים בעיוורון סלקטיבי תמוה? האם אינם יכולים להבחין בשוני שבין אוסמה בן לאדן לג'ורג' בוש? בין איסמעיל הנייה לאהוד אולמרט?''
This indeed is implausible. In real life you will not find many intellectuals that genuinely confuse Ben Laden and Bush. The only reason you are tempted to ask these questions is because, like many skillful demagogic pieces, the text erects a huge straw man (cheers, eldad, http://en.wikipedia.org/wiki/Straw_man) and then turns to mount a ferocious charge. In the heat of the battle the reader easily forgets that it all originated from a wooden dummy argument.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רגש [חדש]
אריק פורסטר   יום א', 29/07/2007 שעה 22:31
בתגובה לאלדד
בעולם המצומצם שלי אין אידיאליסט יכול להיחשב לאינטלקטואל. אדם שמוכן לקדם את האידיאה שלו מבלי לבחון את כל צדדיה כבר הוכיח, א-פריורי, שבמקרים מסויימים אין ברצונו להשתמש באינטלקט שלו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רגש [חדש]
אורי קציר   יום ג', 31/07/2007 שעה 12:00
בתגובה לאריק פורסטר
אתר אישי
ניסוח תמציתי של אבחנה נכונה. מסכים לכל מילה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חוסר פרופורציות [חדש]
אבי   יום א', 24/06/2007 שעה 20:51
מאמר זה כמו מאמרים אחרים לוקה בחוסר פרופורציות. מה שאתם קוראים השמאל הקיצוני הוא קטן ביותר וחסר השפעה ממשית. בישראל, לדוגמא, אין אף מפלגה שאפשר לשייך אותה לשמאל הקיצוני. מה שכן ימין קיצוני לא חסר אצלנו.
המאמר מזכיר לי את ספרו של אלחנן יקירה שמדבר על האנטישמיות ובעיקר על הכחשת השואה הגוברת בשמאל הצרפתי ו''שוכח'' להזכיר שאין אף מפלגה אחת בשמאל הצרפתי שמיוצגת בפרלמנט שהיא או הראש שלה מואשמים ע''י איזשהו גורם בהכחשת שואה, אולם לה-פן שהורשע בבית משפט בצרפת על הכחשת שואה ושתנועתו גדולה יותר מכל מפלגות השמאל המרקסיסטי ביחד משום מה לא מוזכר בכלל. יקירה מזכיר הוגים שוליים שמעולם לא שמעתי עליהם, אולם את מכחיש השואה המפורסם ביותר, דייויד אירווינג, ששייך לימין הקיצוני יקירה, עוד פעם, ''שוכח''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חוסר פרופורציות [חדש]
אוהד   יום א', 02/12/2007 שעה 15:51
בתגובה לאבי
כנראה לא הבנת, שהעובדה שבשמאל הקיצוני, שאוהב לכנות עצמו נאור ומתקדם יש את תופעת הכחשת השואה מראה על צביעות חמורה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באיחור... [חדש]
בעז   יום ג', 10/07/2007 שעה 11:30 אתר אישי
ההבדל בין הכיבוש ובין רצח העם בדראפור ועוד עוולות נוראות הוא שהכיבוש והגרורה האמריקאית שמכונה ישראל ממומנת לחלוטין על ידי כספי ציבור של העולם המערבי בצורה ישירה, אולי גם באיזורי סכסוך אחרים אפשר למצוא את הקשר בין הון מערבי להמשך הלחימה אך בצורה עקיפה בהרבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התקרנפות [חדש]
אורי מילשטיין   יום ו', 20/02/2009 שעה 13:18 אתר אישי
בגידת האינטלקטואלים מכוונת לתופעת התקרנפותם של אנשים המתחזים להיות אנשי רוח אך משרתים ממסד כלשהו, לרבות האוניברסיטה שבה רבים הם עובדים. הם מתקרנפים/בוגדים תמורת טובות הנאה לרבות פרנסה.מכאן מסקנה: רוב האינטלקלטאולים בהיסטוריה בגדו, בוודאי בימינו, בוודאי באקדמיה. אל רובם התכוון אלברט אינשטין כשאמר: ''העולם לא יושמד מאלו שעושים רע,הוא יושמד מאלו שמסתכלים מהצד ומסרבים להתערב!''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוסי גורביץ?! מה נסגר איתך לעזעזל? [חדש]
ריאליסט   יום ו', 27/04/2012 שעה 14:35
ימני או שמאלני? אבל לא בזה באתי לדון כאן. כל המאמר הוא דמגוגי ורצוף שקרים. בן לאדן לא יותר גרוע מבוש? בוש אחראי להרג גדול פי כמה מבן לאדן הארור רוצח ההמונים, שהראוי לגינוי בלי קשר. השמאל הרדיקלי תמך ותומך ברודנים מחלאת המין האנושי? אולי רק מיעוט ממנו, למעט עידן סטלין, שזהו ללא ספק פרק שחור בעלילת ההיסטוריה של האינטלקטואלים במערב, שלקחים רבים הופקו ממנו. אפילו נועם חומסקי שאתה ודאי מתעב גינה את סטלין, סין ואפילו את צ'אבז על המהלך שאתה בדיוק דיברת עליו. בנוסף, אתה לא עושה הפרדה בין התקשורת הממוסדת ל''שמאל הסהרורי''. אינך מבין שהתקשורת רחוקה מלהישלט על ידו! היא לא יותר מקונפורמיסטית בעלת נטיות ליברליות. לא זו בלבד שהיא גינתה, ובצדק גמור, מעשי זוועה שנטלו בהם חלק הרשעים הסובייטים או סתם רודנים זוטרים ברחבי העולם השלישי, היא התעלמה ומתעלמת ממעשי טרור שארה''ב נטלה בהם חלק באורח עקיף. האם ידעת, למשל, שרייגן שאתה כה מעריץ ארגן את ההפיכה נגד הדמוקרט ההומניסט סלוודור איינדה, ומינה במקום את פינושה, סדאם בגרסא הלטינית אם תרצה? לא, כי התקשורת לא טרחה להציג זאת, גם לא האקדמיה הממסדית. כך גם לגבי רצח העם במזרח טימור בידי אינדונזיה, שצבאה חומש על ידי הצורר הרפובליקני, ההתערבות הרצחנית בניקרגיאה, וזהו רק מדגם זעיר... נכון, אינטלקטואלים מערביים מוסריים (וישנם מעטים כלאו בימינו) נוטים לגנות יותר את ארה''ב, אבל זה לא נובע מהתכחשות לפשעי אחרים אלא מכלל מוסרי אלמנטרי: אין שום ערך מוסרי בלשפוט את מעשיהם של אחרים. יותר חשוב להעריך את המוסר של הפעולות שיש לך יכולת להשפיע עליהן במסגרת השיטה הדמוקרטית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©