שובו של הקוד האתי
שבת, 14/04/2007 שעה 19:08
טים או'ריילי, האיש מאחורי ''או'ריילי מדיה'', הגיע גם הוא למסקנה שקוד אתי לבלוגרים הוא צורך השעה. העובדה שדווקא אדם המזוהה עם התמיכה בקוד פתוח ובתרבות רשת חופשית תומך בכך, הביאה גם פעילי רשת בישראל לקחת את דבריו ברצינות. וכך, שנה לאחר שבלוגרית ידועה בישראל שמה קץ לחייה בעקבות דינמיקה עויינת בינה לבין בלוגרים אחרים, עולה הנושא לדיון מחודש גם אצלנו. כזכור, הצעתי פעם נוסח של אמנת בלוגרים. מי שרוצה מוזמן גם היום לבוא ולקחת ממנה רעיונות - או לנסות ולהציע לה עדכונים. הבלוגר אפי פוקס הציע עתה, בעקבות או'ריילי, לנסח קוד אתי. תומכים ומתנגדים יש בשפע. ובין כל אלה כדאי לזכור דבר אחד: העובדה שיש בכלל דיון בנושאים אתיים מהווה, כעלשצמה, ברכה לתרבות הדיון ברשת. היא אינה מגבילה אף כותב, אבל מייצרת אצל כל כותב מודעות שלמה יותר להתנהגות נאותה ולכיבוד האחר.









הקוד האתי חוזר לחיים: טים או'ריילי העלה את הרעיון בארצות הברית. העלאתו על ידי אדם המזוהה דווקא עם תמיכה בתנועות הדוגלות בתוכנה חופשית ובקוד פתוח הייתה כוח מניע להתייחסות רצינית אליו מצד פעילי הרשת בארץ הקודש. ואכן, גל מור דיווח ראשון על האירוע. אפי פוקס החליט לבנות קוד שכזה בבלוג שלו, בשיתוף עם גולשים אחרים. אחרים תומכים ומתנגדים מסיבות שונות והנושא שוב עושה גלים. הנה הזדמנות טובה לשוב ולהזכיר את חשיבותו של הנושא הזה.

ביוני 2006, לאחר התאבדותה של מירב קנר (''רפונזל'') ז''ל, החלטתי לנסות ולבנות קוד כזה ב''אפלטון''. כיום אולי קל לשכוח, אבל בזמנו עוררה ההתאבדות הזו – שהפרולוג אליה לווה בהתנצחויות עזות באינטרנט ולחלק מהמעורבים בה ייחסה קנר אפילו מעשים פליליים – גלי הדף עזים מאוד. העובדה שהיו בלוגרים שהיו מעורבים בהטחת האשמות עזה וחסרת מעצורים שלבסוף הסתיימה בהתאבדותה של אחת מהם, הביאה לסוג של חשבון נפש. הוא לא היה כללי, הוא לא היה מוחלט והוא גם לא היה תמיד חד-משמעי – אבל הוא התקיים. וזה היה, אולי, הדבר החשוב ביותר. ומכאן, כחלק מאותו תהליך (ולא, לא הכרתי את מירב קנר ולא הייתי מעורב בבלגאן הזה ישירות), נולדה ההצעה שלי.

טים או'ריילי. העובדה שדמות נחשבת כמותו, המזוהה עם מאבק למען תוכנה חופשית וקוד מקור פתוח, העלה את רעיון הקוד האתי, תרמה לתזוזה מחשבתית מבורכת אצלנו (מקור תמונה).

כצפוי, היו לא מעט תומכים וגם הרבה מאוד מתנגדים. הבולטים שבין אומרי הלאו לרעיון היו כרמית מזרחי, חיים רביה, שרית פרקול וסבסטיאן. כמעט כל המתנגדים ראו בהצעה הזו ניסיון יומרני של אחד שלא קיבל מינוי מאיש לאכוף על הבלוגוספירה את ערכיו הפרטיים ואת העדפותיו המוסריות. לעתים היה ברור שההתנגדות מתחילה מהבטן ושלא תשתנה גם אם כל טענה תקבל תשובה הולמת הפותרת את הבעיה שאליה התייחסה ההתנגדות, אבל נניח לזה כרגע.

הגיעה השעה לשרש את הנחת היסוד השגויה ביותר. הטעות הנפוצה ביותר ביחס לקוד אתי היא המילה ''אכיפה'' (או, לחילופין, ''הסדרה''). כמעט כל מי שמותח ביקורת על הרעיון שבניסוח קוד כזה עושה את הטעות הזו. אז הנה זה שוב: קוד אתי הוא אישי והוא וולונטרי. הוא אינו מחייב אפילו את מנסחו שלו (אם כי, ברמה המוסרית קצת קשה להבין כיצד אדם מנסח קוד אתי שיהיה רלוונטי לבלוג שלו אבל אינו מוכן לפעול על פיו) במובן זה שאיש אינו יכול לאכוף עליו לקיים את התחייבותו הפרטית. אחרי הכל, זה אינו חוזה מחייב. אין שום מימסד אפל ונכלולי שאורב בסתר ומבקש לשלוח את זרועותיו הארוכות כדי לעצור, לדכא ולהשליך לקלבוש בלוגר שלא מתחשק לו להיות מחויב לאתיקה כלשהי. בעברית עוד יותר פשוטה: מי שלא יכתוב טקסט כזה באתר שלו יכול להרגע: שום שוטרים נעולי מגפיים מסומרים לא יהלמו באישון לילה על דלת ביתו. איש לא יכפות אותו לכיסא ויכוון כלפיו זרקור מסנוור באיזה מרתף נסתר כדי לחקור אותו על ביצוע העבירה הזאת. לא יהיה מעצר מנהלי ולא מעצר ביטחוני. כל מתנגד לקוד אתי בבלוג שלו שרואה את עצמו כמרטיר הלוחם בהתארגנות החשוכה הזו יכול לשתות כוס מים ולהירגע: הוא לא מרטין לותר קינג, גם לא טלי פחימה.

למה קוד כזה כן חשוב? כי פרסומו יוצר אמת מידה מסוימת, הצהרתית לפחות, שממנה יהיה קשה למנסח הקוד להתעלם ובניגוד לה יהיה בעייתי מאוד מצידו לפעול. באופן תיאורטי יתכן שבהחלט שלכל בלוגר יהיה קוד אתי אינדיבידואלי, שינוסח אחרת וייבנה אחרת בהתאם לצרכיו ולאמונותיו. גם זה בסדר. כל מה שרציתי הוא ליצור את השלד האתי הפרטי שלי. אם מישהו רוצה לעשות קופי פייסט לטקסט הזה אל תוך הבלוג שלו – אהלן וסהלן. אני מתחייב מראש שלא אנקוט שום צעדים ביחס לזכויות היוצרים שלו נגד אף אחד שיצטט אותו אצלו (אשמח אם יהיה קרדיט - אבל גם זה לא חובה).

חלפה שנה (כמעט). היו לזה תוצאות. קודם כל אצלי. חלק מהדברים שאותם אני רואה בחיוב היו קיימים גם קודם לכן, אבל כיום אני רואה את קיומם באופן שאינו מעיד רק על העדפותי הפרטיות אלא גם על הרצוי ברשת כולה, לטעמי. לפוסט שכותרתו ''אמנת הבלוגרים'' אני מתייחס כקוד אתי של ''אפלטון'' וכטקסט המחייב אותי אישית. ולכן, ב''אפלטון'' אין גידופים והשמצות. ניסיונות למתוח גבולות בכיוון זה היו גם היו – ונגדעו לאלתר (כן, כולל תגובות שנמחקו). תרבות הדיון מתונה והגיונית. אין מחיקת תגובות אלא במקרים של פוגענות אישית או הפצת ספאם (כולל במקרה של תגובות אוהדות, אם המקור שלהן מזוהה כאתר מסחרי המבקש למכור מוצר כלשהו לכל דכפין). שגיאות מתוקנות מייד לאחר שמאן שדהוא מעיר עליהן. אני מציין בטקסטים שלי את מקורם גם כאשר לא ניתן לקשר למקור אינפורמטיבי ברשת (ספר כלשהו, עיתון בלתי מקוון וכדומה). אין תמונה שמופיעה מאז ב''אפלטון'' ושמקורה אינו מצוין במפורש, בין במלים (כשהיא נסרקת מתוך מקור בלתי מקוון) ובין בקישור ישיר. אני מעודד (אם כי לא מחייב) הזדהות אישית בטוקבקים. אין פרסום מטעה המוציא דברים מהקשרם במכוון. אני חש שהדיון בנושאים האתיים שיפר את המודעות שלי לכל אלה.

תוצאות קיימות גם ברשת כולה. מבלי להיכנס לשמות ולפרטים, חלק מהבלוגים שבהם סערו דיונים קשים במיוחד מיתנו מאוד את רמת ההתבטאות בהם. ככל שאני יכול לשפוט ממאות הבלוגים הפועלים כיום ברשת, הרי שממוצע הפוגענות של הטקסטים בהם ירד משמעותית. יותר מבקרים בבלוגים אוזרים אומץ להעיר על התנהגות מעליבה. וכל זה עוד לפני שמישהו בכלל פרסם אצלו קוד אתי. אם יש מתוק מסוים שיצא מהעז של אותה התאבדות הוא מתבטא, לפחות לעת עתה, בשיפור האווירה ברשת.

לרעיון של אפי פוקס, שהוא טוב ונכון כשלעצמו, לא חסרים מתנגדים גם עתה. כרמל וייסמן, למשל, מעדיפה להאריך את פרק הזמן שבין המפץ הגדול לבין התקררות קרום הבלוגוספירה. ''יש לי בעיה עם זה שלא נותנים לעולם חדש להיווצר מעצמו ורצים לעשות בו סדר, קידוד'', כתבה, ''מציעים לאנשים דברים לאמץ. אני חשה שיש צורך בעוד קצת זמן כאוטי, עוד כמה פערים של אי וודאות כדי לאפשר למשהו באמת חדש להיווצר מתוך החלל הריק''. אני חולק עליה וסבור שזוהי רומנטיזציה של מציאות בעייתית, אבל זו עמדה לגיטימית לגמרי. יתר על כן, חשוב עוד יותר שהיא עולה לדיון בקונטקסט הזה. בואו ונגדיר זאת כך: יש יותר סיכוי שמישהו שדן באתיקה יפעל בהתאם לדפוסים אתיים כלשהם מאשר שמי שסבור שאתיקה בלוגרית אינה עניין ראוי לעסוק בו יעשה זאת – גם אם המתדיין אינו מסכים לחלק מהנחות היסוד של הקוד הזה.

כפי שאמרתי, ''אמנת הבלוגרים'' היא הקוד האתי של ''אפלטון''. אם יצליח אפי לנסח קוד אתי עדכני יותר, זה יהיה צעד בכיוון הנכון משום שעוד בלוגר חשוב ימצא עצמו מחויב לסטנדרטים התנהגותיים מדידים וחשופים לביקורת (וכשלעצמי, אשמח ללמוד ממנו ואם יתיר לי - גם לשאול ממנו רעיון או שניים). אולי זה יעודד בלוגרים נוספים לבצע צעד דומה. מכל מקום, שיהיה לו בהצלחה.








ולמי שרוצה לחזור אל הדיון בעניין זה אשתקד - הנה, שוב, ''אמנת הבלוגרים''.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
שילובה של טלי פחימה [חדש]
סטיבי   שבת, 14/04/2007 שעה 21:38
בין גיבורי לוחמי האור היתה יכולה להיות מצחיקה אילו לא היו בארץ אי אלו הזויים שחושבים כך ברצינות, ואני לא חושב שהיית רוצה להצטייר כאחד מאלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שילובה של טלי פחימה [חדש]
אורי קציר   שבת, 14/04/2007 שעה 21:51
בתגובה לסטיבי
אתר אישי
לא, אינני חושב כך. אבל אני בהחלט מודע לכך שלא מעט בלוגרים היו רוצים לראות את עצמם כאותו מתפגין סיני בודד שניצב מול הטנקים בכיכר טיינאנמן ב-‏1989. זו הייתה דוגמה סתמית בלבד שבין היתר נשאבת מכמויות ההערצה שמופגנות כלפיה בחלק מהבלוגים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שילובה של טלי פחימה [חדש]
הצועד בנעליו   יום ג', 17/04/2007 שעה 6:16
בתגובה לסטיבי
אתר אישי
טלי פחימה הופכת להיות בין גיבורי לוחמי האור בייחוד על רקע הצטיירות אלה שחקרו ואסרו אותה, בדרך ההתנהלות שלהם, כגיבורי לוחמי החושך ואולי יותר טוב לומר גיבורי לוחמי הטיפשות.
לא יודע מה יותר קללה, להיות ''הזוי'' או בעל מנטליות של שב''כניק ו/או תומך השב''כ.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שתי הערות [חדש]
ולדי   יום א', 15/04/2007 שעה 1:22 אתר אישי
בזמנו, כאשר פרסמת את האמנה, אמנם בירכתי עליה, אך בסתר לבי חשבתי שמדובר בצעד שבא מהר מדי אחרי אותה התאבדות מדוברת של ''רפונזל'', ואולי כדאי שהאמנה הזו תוגש קרה בעתיד.

ואני מקבל את הצורך באמנה, אך אני חושב שיש כאן סכנה. חלקנו הגדול (ואני מודה שגם אני) פתחנו את הבלוג על מנת שישמש ערוץ להתפרעות, והאינטרנט, בהיותו מדיום חופשי יחסית, מאפשר את זה.

אני מאוד לא הייתי רוצה לראות רגולציה של תוכן באינטרנט, גם אם המחיר של הויתור על רגולציה הוא שאנשים מסוימים ייפגעו, כאשר יקחו ברצינות כל מיני דברים שכתובים פה. ואני חושש שגם אמנה כזו היא בסופו של דבר רגולציה, ואני אחשוש מלהצטרף לדבר כזה.

בבלוג שלי אני מסתמך על השכל הישר שלי, ואני מוכן לספוג את הביקורת במידה ומשהו לא יהיה כשורה. וזהו, לא צריך אמנות...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שתי הערות [חדש]
אורי קציר   יום א', 15/04/2007 שעה 21:52
בתגובה לולדי
אתר אישי
כן, רק שמה שברור לך לא בהכרח ברור לאלה שמבקרים אצלך. בכל אופן, זו אינה רגולציה. אתה שב וחוזר על טעות נפוצה. רגולציה היא כפויה, אמנה אתית - ומה גם שהיא אינדיבידואלית מאוד - היא בעלת אופי וולונטרי מובהק.

ערוץ להתפרעות? אני לא בטוח. ערוץ לביטוי יהיה קצת יותר מדויק, אני מניח. רובנו רוצים לראות בזה מגרש משחקים פרטי, אבל שוכחים שהוא פועל במרחב הציבורי ומשולב בו. מה תאמר על הבלוג שלי אם הוא יעסוק בגידופים ובנאצות כלפי ולדי דבוייריס, למשל? ובכל מיני הכפשות שכל קשר בינן לבין האמת הוא חסר כל סיכוי לכתחילה? ולא רק כלפי ולדי, אלא כלפי כל אחד שמעז לא להכיר בגאונותי? (לא שאני מייחס לך משהו כזה, כמובן. זוהי רק דוגמה ספונטנית).

העניין פשוט מאוד. מסכים עם תנאי האמנה? יופי. היה ברוך בבואך, דבר ופטפט כאוות נפשך ואל נא תפגע באיש. לא מסכים ומשתולל ומלכלך ומתנגד בניגוד לכללי הבית? אל תתפלא אם נקטע את ההשתוללות באיבה ונמחוק אותך מהטוקבקים. כללי התנהגות מינימליים, כבר אמרתי?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אתי נמצאת? [חדש]
הצועד בנעליו   יום ג', 17/04/2007 שעה 6:10 אתר אישי
Then came the churches then came the schools
Then came the lawyers then came the rules
(מארק קנופלר telegraph road)

כוונתך יתכן שהיא רצויה, ואף אחד לא חושד בך שאתה מעוניין לשלוח מחר משטרה לעצור בלוגרים ''מתפרעים''.
אבל את כוונתך המקורית למנוע פגיעה אישית בבלוגרים עשויים להוביל כל מיני ישראל-חסונים למיניהם השורצים באווירה הישראלית של ימים אלה בהמוניהם לכיוונים לא רצויים, ואני נמנע מלפרט דברים שעברו לי בראש, כדי לא לתת להם רעיונות.

אני בין הפסימים, או אולי הנכונים לראות את הרע תמיד, שחושבים שמדינת משטרה בבלוגוספירה עוד תקום. האינטרנט לא יישאר המקום החופשי, הבתולי והפרוע (שבוודאי היה עוד יותר ככה לפני שאני הגעתי, קרוב ל5 שנים) והספירה לאחור של גורלו הנחרץ החלה מרגע שממסדים שונים גילו את האפשרויות הטמונות בו. כל הבריחות שיש לנו בעולם הזה, עוד ייחסמו, או שהמאבק עליהן יהיה יקר. כמו העולם האמיתי יווצרו בו מעמדות של עשירים ועניים, והעשירים יגבילו את העניים בתקנות שונות ומשונות שלהם הן יהיו נוחות. אנשים עוד יצטרכו רשיון כדי לכתוב בלוג. למה לך לדחוק את הקץ? למה לעזור ל''כוחות הסדר'' (שלא ההגנה על החלש והפגיע היא בראש מעיניהם)?

אני מאמין שכל אחד, במודע או שלא במודע, כותב את האמנה שלו, את הקוד האתי שלו. אני לא חש צורך לנסח את שלי, מי שמתעניין בבלוג שלי יגלה אותו עם הזמן. אתה רוצה לכתוב ולספר לכולם על הקוד האתי שלך? סחתיין. אבל הקריאה שלך ''לכולם-להתפקד ולכתוב קוד-אתי/אמנה'' היא מיותרת, כי רוב האנשים כאמור, בצורה זו או אחרת, עושים את זה. אני, כאן, שלא כמו בנושאים אחרים, דווקא מאמין ב''יד הנעלמה'' ונותן קצת קרדיט לרצון של הגולשים בבלוגוספרה למצוא את האיזון בין האני-העצמי שלהם לבין החברה, קרדיט שמשטרות למיניהן אף פעם אינן נותנות אותו וזה מה שמצדיק את קיומן. אל תשחק לידיהן כי הן ממש ממש מעבר לדלת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אתי נמצאת? [חדש]
אורי קציר   יום ג', 17/04/2007 שעה 10:00
בתגובה להצועד בנעליו
אתר אישי
אני דווקא הרבה יותר אופטימי ממך בכל מה שנוגע למקדם החופשיות ברשת. בניגוד לעיתונים, תחנות רדיו וערוצי טלוויזיה, לאינטרנט אין מוקד אחד שחסימתו עלולה להוביל לשיתוק פעילותו. במערכת עיתונאים סטנדרטית, הידיעות שמעבירים העיתונאים עוברים דרך פילטר מצומצם של עורכים ולבסוף מסתיימת באחריותו של עורך ראשי יחיד. ברשת יש אינספור עורכים ראשיים, כך ששיתוקו של חלק מהם לא יביא בהכרח לשיתוקה של הרשות כולה, אפילו לא מקצתה.

ועכשיו לכללי האתיקה. אני, למשל, מעודד כותבים להזדהות. אם הם בוחרים שלא להזדהות, הם מצופים לפחות להיות ענייניים באמירתם. אתה, למשל, אינך מזוהה. אני מניח שהכללים בבלוג שלך בעניין זה שונים משלי. זה בסדר גמור, אבל דומני שצריך להבהיר זאת מראש לכל מבקר.

מבחינתי, כללי האתיקה הפרטיים של הבלוגר הם המקביל האינדיבידואלי לתנאי שימוש שיש באתרים ארגוניים רבים. ההבדל הוא שתנאי השימוש הפרטיים הם בעלי אופי יותר מוסרי (או אתי) ופחות משפטי. למעשה, אם תיץ בתנאי השימוש של ''אפלטון'' תוכל למצוא דמיון רב לקוד האתי שניסחתי.

ולא, אני לא סומך על האינטליגנציה של המבקר האקראי אצלי. בעבר, למשל, הושמצתי קשות בבלוג אחר שניהלתי. התעלמתי. האמנתי שמבקרים אינטליגנטיים יבינו שאלה שטויות חסרות בסיס. הם לא. הם פשוט לקחו את ההשמצות הלאה והפיצו אותם בבלוגים אחרים. לפיכך, הודעתי שאמחוק בבלוג שלי כל מי שמספר עלי שקרים, משמיץ, מקלל או כל אמירה אחרת מהסוג הנבזי הזה. על כך קיבלתי גידופים נוספים. התברר לי שבעלי הבית של אותה אכסניה לא היו מוכנים לנקוף אצבע בעניין זה ומבחינתם הקליינט שלהם יכול להיות מותקף ומושמץ בכל דרך שהיא ובכל מקום וצורה. זב''שו. אז עזבתי והלכתי למקום שבו אני קובע את הכללים.

אני מוכן לגלות תמיד רצון טוב ולהניח שהיד הנעלמה של הגולשים תבטיח שהסך הכל יהיה חיובי. אבל מניסיוני, זה אפשרי רק במקומות בהם הוכח שיד נעלמה כזו עולה כמותית על אלה המבקשים לגרום נזק. אם תכניס פרט שגוי בערך כלשהו בוויקיפדיה, למשל, יבואו אחרים ויתקנו אותך מייד. שם הצטבר ניסיון כזה. בבלוגים אני לא ממש משוכנע שהוא קיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אתי נמצאת? [חדש]
הצועד בנעליו   יום ה', 19/04/2007 שעה 9:09
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
דווקא הויקיפדיה הישראלית היא לא ממש הדוגמה הטובה של יד נעלמה. ממש לא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אתי נמצאת? [חדש]
אורי קציר   יום ה', 19/04/2007 שעה 13:59
בתגובה להצועד בנעליו
אתר אישי
ויקיפדיה אינה מושלמת, אבל היא דווקא דוגמה טובה. אנשים שמנסים לקלקל לא חסרים, אבל אני לא מצאתי שם יותר מדי ערכים שבזדון ובאופן מוסכם על הכלל הוכנסו לתוכם פרטים מטעים במתכוון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©