בלוגרים שרים יחד? (חלק א')
יום ה', 05/04/2007 שעה 1:36
זה החל כתרכובת של שתי סצינות שהופיעו במהלך שנת אחר צהריים שלווה ובהדרגה קרם עור וגידים לרעיון שגם עתה לא נראה הרבה יותר מאשר פנטזיה פרועה. בניתוח שלאחר ההברקה הרעיון הזה נראה קצת אחרת, על אף שגם עכשיו אין לי מושג כיצד ניתן - אם בכלל - להביאו לידי ביצוע. ובכן, שימו לב: בלוגרים נאספים יחד, מקליטים שיר בביצוע משותף, דוחפים אותו קדימה באמצעות התשתית הפרטית (קשרים) והרשתית (אתרים) העומדת לרשותם וומקדישים אותו למען מטרה טובה כלשהי. כסף כנראה לא יהיה אפשר להוציא מפרויקט שכזה, אבל אולי ניתן יהיה לפחות להעלות את המודעות לנושא שבו הוא יעסוק (ונושאים כאלה, לצערי, לא חסרים). כרגע זה בגדר רעיון בלבד, ואני לא בטוח שייצא מזה משהו בכלל, אבל אשמח לשמוע את דעתכם ולקבל מכם רעיונות.









חזרנו מטיול בבקעת הנזירים, אכלנו צהריים והשכבנו את הקטנה לישון. הגדול פנה לעיסוקיו (שכללו, בין השאר, העתקה של ציור מתוך ספר בדיחות לילדים; ניתוח השוואתי של קלפי יו-גי-הו שצבר באיסוף עמלני; ושמיעה של ''אלי ודליה ביער הקסום'', הדיסק האחרון שאבא קנה לו במהלך קניות בסופרמרקט). אמא ואבא הלכו לשלאף-שטונדה, מונח שהם זוכרים במעורפל שהוא קיים אבל לא זכו להתנסות בו משנת 1975 בערך. בשנה הזו, כדאי לזכור, הסקס פיסטולז נותקו מהחשמל כבר בהופעתם הראשונה, הנרי קיסינג'ר היה מזכיר המדינה של ארה''ב, בני תשחורת קראו בשקיקה את ''חיים על פי השכל'' השערורייתי של משה קרוי וליאונרדו דיקפריו הפעוט היה עדיין עסוק בבדיקה דקדקנית מקרוב של החזה הנשי הראשון בחייו (של אמא שלו). כך שבהחלט היה שווה ללכת על זה.

נרדמתי מהר מאוד. כשהתעוררתי, כמה שעות מאוחר יותר, מ' והילדים כבר היו אצל סבתא. זה מין מנהג כזה אצלנו, שבסופי שבוע מ'הולכת לאמא שלה, הילדים דוהרים לשם יחד איתה ואבא הולך למפגש הכדורגל השבועי שלו. שעתיים של ניקוי ראש. הפעם אבא החליט להישאר בבית וסתם לישון. השלמת שעות שינה היא מטרה ראויה בפני עצמה.

אני לא כותב כאן בדרך כלל על החלומות שפוקדים אותי. רבים מהם אישיים מדי, או סתם לא מעניינים. חלק מהם, כמו אצל כל אחד, נשכחים ממני מייד עם הקיצי מהשינה. אבל הנה אחד שאני מרגיש ששווה להנציח - ואולי דווקא מפני שאין בו סצינות ויזואליות יוצאות דופן או עלילה שהמפתח לחידתיות שבה נעוץ באישיותי הנפתלת או בקורות חיים הבעייתיות. האמת היא שכמו רבים מאיתנו אני גם נוטה לשכוח חלומות. ואם לקלף רגע עוד שכבה של אמת – גם את החלום הספציפי הזה אני לא זוכר במיוחד. הוא כנראה לא היה משמעותי מדי.

בלוגרים במקום זמרים, ממניעים דומים ובאופן דומה. USA for Africa (מקור תמונה)

אלא ששני קטעים קצרצרים בכל זאת נתקעו לי באחת האונות ומיאנו להסתלק משם. לכאורה לא היה ביניהם כל קשר. אחד מהם היה זמזום תמידי של השיר We are the World, אותו המנון שבוצע באמצע שנות השמונים כאמצעי לגיוס תרומות עבור מיליוני רעבים באפריקה. אני מניח שאתם מכירים את החוויה הזו: קמים מהשינה, לא זוכרים יותר מדי – ובכל זאת מתנגן בראש איזה לחן שיכול להיות שלא קשור לשום דבר שעובר עלינו ביומיום. זה בדיוק מה שקרה כאן. הקטע האחר היה התפקעות מצחוק בה נטלו חלק שלושה אנשים – עבדכם הנאמן הוא אחד מהם – באיזה בית קפה במדריד, אי-שם ב-‏1990. המשותף לי ולשניים האחרים (חוץ מאותו מפגש מטיילים מקרי) הוא שבשלב מסוים כולנו הפכנו למה שנקרא בלוגרים. לא שמרנו על קשר ולא ראיתי אותם כבר שנים ואינני יודע אם כיום הם כותבים משהו, אבל מכר משותף סיפר לי שבשלב מסוים בחייהם שניהם כתבו בלוגים.

ואז, כמו באותם סרטי בי בהם גורם חיצוני בלתי-תלוי (פיצוץ גרעיני?) יוצר מוטציה שמקבלת תכונות וחיים משל עצמה, זינקה מוטציה כזו ממעמקי תודעתי. מה יקרה, הרהרתי, אם בלוגרים יתאספו ויבצעו איזה שיר למען מטרה טובה כלשהי? משהו בנוסח We are the World של 1985 או Do they know it's christmas שבוצע בהצלחה רבה על ידי חבורת כוכבים שנה אחת בלבד קודם לכן?

הרעיון נראה לי בתחילה כל כך מגוחך שפרצתי בצחוק. אם מ' והילדים היו בבית ודאי היו חושבים שיצאתי מדעתי. ובאמת, מדוע שבלוגרים ישירו? הרי מי שמקצועם לשיר הם זמרים. בלוגרים תפקידם לכתוב. ובלוגים משותפים, במידה שיש כאלה הרוצים בכך, קיימים ממילא. מצד שני, איך יכולים בלוגרים לגייס יחדיו כסף עבור מטרה חיובית כלשהי? באמצעות הוצאת ספר של מבחר ממאמרי הרשות שלהם? והרי זה עניין ארוך ומסובך, ודורש סינון ועריכה והאחדה סגנונית והגהה וגרפיקה מתאימה והנשמה יכולה לצאת לפני שספר כזה יצא.

אז זהו זה, אמרתי לעצמי, ששיר הוא עניין מיידי. לכתוב שיר זו משימה קצרה בהרבה. להקליט אותו זה עניין של ימים ספורים (ואולי גם יום אחד בלבד; תלוי במחיר, בזמינות המשתתפים ובאנרגיות שיש להם). אורך ההקלטה אינו עולה על דקות ספורות. קל הרבה יותר לגרום לאדם ממוצע להאזין לחמש דקות שיר מאשר להקדיש כמה שעות, ימים או שבועות לקריאת ספר. אפשר רק לתאר מה הייתה הצלחת אותו מיזם של גיוס כספם למען רעבי אפריקה אילו היו טיפוסים כמו ברוס ספרינגסטין, טינה טרנר, הארי בלאפונטה וסטיבי וונדר מוציאים ספר ובו אסופת מאמרים שכתבו המנתחת את הסיבות להיווצרות הבצורת ביבשת השחורה, לסתימת דרכי האספקה של מזון לתושבי הכפרים ולאטימות ליבו של המין האנושי באופן כללי.

אחר כך חשבתי שממילא יש כבר בלוגרים שמזמרים להנאתם ולפרנסתם. בועז כהן מנגן ושר ב''פונץ''' וב''חשמליות''. דויד פרץ רושם בטור הזכות שלו הקלטות והופעות עם ''בלו בנד'' ו''המשפחה''. פויר וגלוברמן עושים רוקנרול ב''נאג' חמאדי''. עידן אלתרמן שר וניגן ב''לולה''. ובכן, מדוע לא לשלב בין הדברים תוך כדי הרחבת מעגל המשתתפים? ובכלל, באירוע מסוג זה גם ההתכנסות עצמה היא סוג של מסר (ולא רק הכישרון המוסיקלי). מדוע לא, בעצם?

מצד שלישי, בואו נהיה מציאותיים. הרי אף אחד לא ירכוש דיסק שעליו יצירה שבוצעה על ידי אנשים שברובם הגדול, לפחות, אינם זמרים, מה גם שחלקם אנונימיים לחלוטין לציבור הרחב. חשבתי שאולי אפשר להעלות את השיר על אתר כלשהו ולגבות עבור הורדתו עשרה שקלים או משהו דומה, אבל מהר מאוד ירדתי מזה. ובכן, גם אם כסף לא ייצא מזה לשום מטרה שהיא, אולי זה יעורר לפחות תשומת לב ציבורית כלשהי.







אז זהו זה, הנה הרעיון: בלוגרים מתקבעים על מטרה ראויה (סיוע לילדים בסיכון, תרומה למאמץ להרחיב את הטיפול בנשים מוכות ומותקפות, העברת סיוע לתושבי דארפור המעונים – וזו רשימה חלקית ומקרית שניתן להוסיף עליה כהנה וכהנה); מחליטים על יצירה שראוי לבצעה (מקורית או ממוחזרת); מארגנים בעצמם את כל מה שצריך (אולפן, נגנים וכדומה) ונרתמים בהתנדבות ובהתלהבות למשימה. אני מניח שניתן לשכנע גם כמה אנשי רדיו וטלוויזיה לשדר את ההקלטה ההיסטורית הזו. ו''היסטורית'' היא אכן המילה הנכונה: מתי, ככלות הכול, נרשם שיתוף פעולה בהיקף רחב בין חלקיקיה של הבלוגוספירה למען מטרה שאינה בהכרח פוליטית ואינה נוגעת באופן ישיר לענייני התוכן ברשת?

(במאמר מוסגר, אני חייב להוסיף שזו גם הזדמנות לבחון אם הבלוגוספירה יכולה לחצות את המחסום הפסיכולוגי של הסתפקות בעשיית באז תקשורתי – חרישי במקרה הגרוע, טורדני כעקיצת יתוש במקרה הטוב יותר – ומעבר להשפעה ממשית, בין אם באמצעות ההתגייסות עצמה ובין אם באמצעות העברת תנודות הקול אל מעגלים רחבים יותר. וזהו אתגר ששווה בדיקה כשלעצמו – בוודאי אם רוצים להתקרב לדוגמה האמריקנית של בלוגוספירה תוססת, תזזיתית ומשפיעה).

מה דעתכם?










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
נשמע מדליק   עמית   יום ה', 05/04/2007 שעה 1:57   [הצג]
כל מעשה צדקה - אני בעדו   בועז   יום ה', 05/04/2007 שעה 9:09   [הצג]   [2 תגובות]
בהחלט בלוגרים שרים יחד   יגאל   יום ה', 05/04/2007 שעה 11:10   [הצג]   [2 תגובות]
רעיון מצויין. תרשה לי להוסיף?   אלירם   יום ה', 05/04/2007 שעה 21:47   [הצג]   [4 תגובות]
(ללא כותרת)   סנדי ש   יום ה', 05/04/2007 שעה 22:17   [הצג]
(ללא כותרת)   ל.   יום ו', 06/04/2007 שעה 9:12   [הצג]
לכל הקוטרים   אורי קציר   יום ו', 06/04/2007 שעה 19:03   [הצג]   [2 תגובות]
count me in   ran_rimon@hotmail.com   יום ו', 06/04/2007 שעה 22:53   [הצג]   [4 תגובות]
בעניין השיר   יניב גבאי-מילר   יום ג', 10/04/2007 שעה 12:21   [הצג]
אני רוצה גם!   כרמל   יום ה', 12/04/2007 שעה 2:37   [הצג]   [2 תגובות]
יופי-יופי   Felisa   שבת, 14/04/2007 שעה 11:54   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©