האיש מארץ השקד
יום ג', 22/01/2008 שעה 19:32
הוא היה אחד מסמלי הזמר של ילדותי - ולא רק שלה. דומה שאין ישראלי שלא מכיר לפחות אחד משיריו. ברם, הוא עצמו לא שיחק מעולם את משחק התהילה, לא התרוצץ אחר כתבי רכילות וצלמי פפראצי, חזר אל קיבוצו ושם הוא מתגורר גם בימינו אלה. קולו החם, האבהי, המלטף, בוקע לעתים מזומנות בתוכניות המוסיקה שמשדרות שירים ישנים, אבל הוא עצמו מופיע לעתים נדירות בלבד. וכדי להוסיף על הצרה, הרי שבשוק מסתובב רק דיסק אוסף אחד שלו. האיש ששר על הרדופי נהר הירדן ועל פריחת השקדים בחלונו; האיש ששר על הרוגי הקרב במיתחם המבוצר של הגבעה הירושלמית וסיפר על החבר שאת גווייתו נשא במו ידיו משדה הקרב בואכה בית העלמין הכפרי - האיש הזה הוא אוצר מוסיקלי שאין לשכחו ויש לשמרו בכל מחיר. ולמי שעדיין לא מבין, אני מדבר על זכאי. דודו זכאי. האיש יצא לאחרונה בסדרת הופעות נדירה - וחובה לראותן.









רוני גלבפיש ''אשמה'' בכתיבת המאמר הזה. היא ולא אחרת. היא שהזכירה לי עד כמה אני אוהב אותו ומדוע חשוב לעשות עימו צדק. ''הזמר האהוב עלי ביותר בעולם הוא דודו זכאי'', כתבה בחמישיית הגילויים שלה (שנמחקה מהרשת זמן מה לאחר מכן), ''כשאני שומעת את ''דרך ארץ השקד'' או את ''חייכי לי בשירים'' אני בוכה. תמיד''.

''חייכי לי בשירים'', שכתב והלחין שייקה פייקוב. רומנטיקה ארצישראלית של פעם (מקור: דף המלים באלבום ''מישהו בא ואמר'')

אני מודה ומתוודה שאין זמר יחיד המככב בקטגוריית ''אהוב עלי ביותר'' (יש כמה כאלה), אבל אם להתייחס לווידוי הקצר של רוני, הרי שהאיש שהזכירה הוא בהחלט בשורה הראשונה של החביבים עלי. הבריטון שלו, הקטיפתי, החם, הנמוך, האבהי כמעט, הוא חלק מנוף ילדותי, מה שכרמל וייסמן כינתה פעם ''פסקול חיי'' – ממש כשם ששבילי קיבוץ מוריקים, שורות ישרות של מטעים ושלווה של שבת אביבית הם חלק מנופו שלו.

זו הייתה תקופה בה הטקסטים של השירים עסקו בארץ ישראל. ארץ ישראל של אז מצאה ביטוי בשירים ששוב אינו קיים עוד. היו בה מלחמות וחיילים שנהרגו וגם גילויי גבורה שהיום מזלזלים בהם כל כך ונוטים לשכחם ולהשכיחם. היו בה חקלאות והיסטוריה ונופים של עיר וכפר ובני אדם שנעו בין כל התמונות האלה ושוחחו וצחקו ואהבו ובכו והתאחדו ונפרדו וחיו ומתו. קילוח מים בצינור היה אירוע שכתבו עליו שירים. טיול בנוף שגיא ועוטה הוד היה סיבה מספקת להתלהבות פואטית מולחנת. הקיבוץ היה מודל ששאף לצדק חברתי (ועשה גם לא מעט טעויות בדרך), אבל גם סוג של שפיות, רוגע, מנוחה ממירוץ העכברים היומיומי שסיפקה העיר הגדולה. הצלחתו של אדם לא נמדדה בחמש עשרה דקות של תהילה טלוויזיונית אלא בפעילות לאורך שנים ובאיכות כלשהי המקופלת בפעילות הזו.

במונחים של אז דודו זכאי נחשב לסלבריטאי. במונחים של היום הוא דינוזאור מתבגר שנדחק אל פינת הזיכרון המוסיקלי שלנו. במונחים הפרטיים שלי האיש הוא דוגמה למה שאני מצפה מאמן: קול טוב ונעים, הופעה מתונה, בחירה נכונה של שירים – וצניעות אישית של ממש. בעידן בו כל זמר מנסה להידחק אל שולי עמודי הרכילות כדי לפצות על כך ששיריו לא שודרו מספיק, כמה זמרים מסתפקים בעבודה יומיומית בקיבוצם, ללא שואו-אוף?

כמעט ואין עליו חומר של ממש ברשת. ב''מומה'' מגדירים אותו כאחד הזמרים החשובים שיצאו מההתיישבות העובדת. חבורה שממנה באו גם עוזי מאירי, דורית ראובני, אסנת פז, רונית אופיר, חמישיית גלבוע, שלישיית המעפיל, הגבעטרון ואחרים. הוא עצמו נולד בקיבוץ עין השופט שבהרי מנשה. בצבא שירת בלהקת פיקוד המרכז והשתתף בתוכניתה ה– 15, ''העיקר להיות בריא''. את התוכנית עיבד יאיר רוזנבלום וביים דני ליטאי מלבד זכאי היו בין חברי ההרכב גם איריס יוטבת, מאיר אגסי, חיליק צדוק, נירה גל וקובי רכט. האחרון היה אז הכוכב הכריזמטי של הלהקה, נחשב ל''אירק איינשטיין השני'' ושני להיטיה הגדולים של התוכנית, ''גבעת התחמושת'' ו''קום לך אל נינוה'', היו סולואים שלו. זכאי היה אחד האהודים בין חברי ההרכב ובלי ספק גם אחד המוכשרים שבהם, אבל ליד רכט ניגן כינור שני.

חודש אחרי שהתוכנית יצאה לדרך, החליט אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי (''גנדי'') לפרק את הלהקה, על שום חוסר נכונותה להופיע בתנאי שדה. לפני הפירוק הספיקה הלהקה להקליט את האלבום איפה המרכז. עם צאת האלבום גרף השיר ''גבעת התחמושת'' את עיקר התהודה, הן משום ששילב ציטוטים מסיפורי הלוחמים שהשתתפו בקרב, והן משום חדשנותו המוסיקלית. המיקצב המונוטוני במכוון, הכמעט-קפוא; שילובם של קטעי דיבור על רקע נגינה; והעוצמה שבקטעים עצמם – כל אלה היוו חידוש מרעיש במוסיקה של אותה תקופה. מכל מקום, לאחר שהלהקה פורקה היה זכאי בין מקימי צוות ההווי של הצנחנים, שהתפרסם בשירים ''צנחן שלי'' ו''מזמור שיר ליום השבת''.

קולו הנפלא הביא אותו כמעט אל כל בית. הוא היה אחד מכוכבי תוכניות נוסח ''זמרת הארץ'' ששודרו בערוץ הבודד של אותה תקופה בתדירות קבועה. לעיקר הפופולריות שלוזכה בשנות ה– 70, במהלכן הוציא את מרבית אלבומיו והירבה להשתתף בפרויקטים מוסיקליים ובפסטיבלים. סגנונו המוסיקלי של זכאי הושפע מהמקום שבו גדל, ורבים משיריו נכתבו על ידי בני התנועה הקיבוצית בעבר ובהווה כמו שייקה פייקוב (במקור מאשדות יעקב), מתי כספי (חניתה), יורם טהרלב (יגור), מירה מאיר (נחשון), אברהם זיגמן, רחל שפירא (שפיים), יובל בן עוזר וכמובן נעמי שמר (כינרת).

אחרי שחרורו מהצבא חזר זכאי לקיבוץ דליה, עבד במטעים והשתתף במופעים ובהרכבים שונים של חברי קיבוצים. במופע ''ניחוחי חציר'', ב- 1971, למשל, שר במסגרת שלישיית דרך הגב, את השיר ''עד שיבוא המשיח''. שלוש שנים מאוחר יותר שר במופע השלישי של ''ניחוחי חציר'' את השירים ''אלעד ירד אל הירדן'' ו''מה עושים דגים בגשם'' ואת השיר ''הללויה'' ביצע יחד עם דורית ראובני והגבעטרון. באותו מופע הוא השתתף גם בביצוע השיר ''נחל נערן'' (שהפך לריקוד עם ידוע) ביחד עם להקת ניחוחי חציר.

בתקופת מלחמת יום הכיפורים הופיע זכאי בפני חיילים ותושבים בצפון. שיר הסולו הראשון שלו, ''נפגשנו שוב'', למילים של שייקה פייקוב, תיאר את האווירה בימיה הראשונים של המלחמה והופיע באלבום אוסף שיצא במהלך ימי הקרבות. בעקבותיו הקליט זכאי שירים רבים נוספים שכתב פייקוב, וביניהם ''חייכי לי בשירים'', ''שירי לי'', ''ארץ ישראל יפה'', ''ארץ ארץ'' ו''לחוף ירדן''. המעבדים העיקריים שאיתם עבד היו ירון גרשובסקי (לימים המנהל המוסיקלי של המנהטן טרנספר) ומתי כספי, שעיבד את שני אלבומיו הראשונים ''מישהו בא ואמר'' ו''בשדה תלתן'', שהוקדש לשירים עבריים ישנים בביצועים חדשים. זכאי גם הקליט שירים רבים עם אמנים נוספים שיועדו לאלבומי אוסף נושאיים שיצאו בשנות ה- 70, וביניהם כאלו שהוקדשו לשירי ירושלים, שירי ירדן וכינרת ושירי תנועות הנוער.

היחיד שעדיין קיים. עטיפת הדיסק ''השירים ההם'', האוסף היחיד של שירי דודו זכאי שניתן להשגה בפורמאט דיגיטאלי

שיריו של דודו זכאי אפופים ניחוחות של פעם. בעצם, חלק מאותם ריחות וצבעים קיימים גם כיום, אבל לא רבים טורחים לשים אליהם לב. שקד פורח בחצר, ליד שוקת שבורה. הרדוף פורח ליד הירדן, שערו. כשהוא חוזר להופעה בעין השופט, קיבוץ הולדתו, הוא נפגש עם אריה האופה ואיציק השרברב ואהוד הגנן, אותם בעלי מקצוע שהיו חלק מילדותו שלו והיום הם בעלי המלאכה של הקהילה הקטנה. וכשהוא שר לעמליה הוא מתפייט (למילותיו של אהוד מנור): הן את זורמת עם הנחלים לים/ ואת בחיק ענן לבן שבשחקים/ ועם הגשם את חוזרת לעולם/ פורחת בעלי כרכום בעמקים''. האיש מחובר אל הדאמה בעבותות שאין לנתקם והדימויים הרבים שבשיריו נגזרים ממנה ומן הצמחים הבוקעים ממנה והנחלים המפלחים אותה.

''אלעד ירד אל הירדן'', הנפתח בנגינת הנושא על ידי חליל צד, הוא אחד השירים המזוהים ביותר עם זכאי. אלעד הוא אלעד אופיר, בנו של שייקה אופיר ז''ל, מאבות ההומור הישראלי ומי שנחשב בעיני רבים לחקיין ולקומיקאי הגדול ביותר שצמח כאן. באחד הימים נסע אלעד לטיול בנהר הירדן. באותו יום פגש הפזמונאי אברהם זיגמן את שייקה אביו בתל אביב. ''איפה אלעד''? שאל אותו. ''אלעד?'' הגיב האב, ''אלעד ירד ל י-רדן (במילעיל)''. בהשראת משפט זה כתב זיגמן את אחד משירי א''י היפים ביותר. זכאי עצמו קיבל תגובות אינספור על השיר ועל השלכותיו. ''החלום שלי'', סיפר פעם דודו זכאי בתוכנית רדיו, ''הוא לערוך כנס של כל אותם ילדים שההורים שלהם פגשו אותי ואמרו לי שקראו להם אלעד על שם השיר המפורסם''.

''דרך ארץ השקד'', שיר יפהפה נוסף שלו, הוא חלק מהקיום היומיומי שלי בימי ט''ו בשבט. בנסיעותי היומיומיות לעבודה ובחזרה אני עובר דרך נופים מרובי שקדיות. פריחתן בחודשי החורף המאוחרים היא מהמראות היותר מלבבים שהעיניים יכולות לבקש. הפריחה הלבנה, הנקייה, הצפופה, הרוגעת, מהווה ניגוד מרתק לאספלט בגווני השחור-עכור ולצמחייה הירוקה המשתרעת על הרי ירושלים. בימי שישי, שעה שאני נוסע אל אחד המושבים בסביבת לטרון כדי לפגוש את עמיתי למשחק הכדורגל השבועי, אני חולף דרך פריחה שכזאת. וכשאני ומכוניתי נעים בין השדות המתולמים של עמק איילון, חולפים על פני החורשות השקטות והשקדיות מלבינות משני צידי המשעול דומני שאני מבין על מה בדיוק שר זכאי.

''חייכי לי בשירים'' הוא אולי השיר המושמע ביותר של זכאי כיום. זה קורה בעיקר באותם גטאות מוסיקליים של שעות אחר הצהריים בכמה תחנות רדיו. הפריטה על הפסנתר שאליה מתוסף כעבור חמש שניות קולה המרוחק של חצוצרה היוצרת מבוא נאות לשיר היא אחת הפתיחות היותר מוכרות בשירים של אותם זמנים. המלים, המספרות על גבר ששירים מסוימים מזכירים לו את אהבתו הישנה ומעוררים בו געגועים אליה, הם מהסוג שכמעט לכל אחד יש סיבה טובה להזדהות איתן.

הוא הקליט לא מעט גירסאות כיסוי לשירים של אחרים. את ''בשדה תלתן'', למשל, שיר שבמקור הוקלט על ידי להקת פיקוד צפון. אבל הקול הנמוך והחם, השירה המדודה, הכנה, והסקסופון האקספרסיווי שברקע, הופכים אותו לבלדה רומנטית יפהפיה שיכולה להתאים לכל זוג השקוע באהבותיו.

ב-‏77' הקליט, יחד עם הזמרת נתנאלה, את האלבום לילדים ''הציפור הכחולה - מיטב שירי אוריאל אופק לילדים''. רבים משיריו של זכאי זכו להשמעות רבות בתוכניות רדיו שעסקו בשירי ארץ ישראל, אבל הוא הצליח גם במצעדים, ובמיוחד עם השיר ''ציפורים'', שהגיע לראש המצעד ב- 1978. באותה שנה הוא יצא עם דורית ראובני במופע משותף, שנקרא ''לקום בשש בבוקר'' וכלל שירים שתיארו את הווי הקיבוץ. מהתוכנית הצליח במיוחד הדואט ''לילות'', שכתבו שני יוצרי הערב, יורם טהרלב ויאיר רוזנבלום.

ב– 1981 הועלה המופע ''שירים'', שבו שר זכאי, בליוויה של להקת הג'אז ''אדמה חמה'', שירים שאת חלקם כתב, בעיבודיו של אורי אופיר. בהמשך יצא אלבום משירי המופע, שהבולט ביניהם היה ''מעבר לתכלת'', שנכתב על ידי רחל שפירא וסשה ארגוב והוקלט מאוחר יותר על ידי מתי כספי. אחרי צאת האלבום יצא זכאי להפסקה ארוכה, שבמהלכה שימש מזכיר קיבוץ דליה. בשנת 2000 יצא אלבומו ''שיהיה בסדר'', שכלל שירי אהבה חדשים שכל מילותיהם נכתבו על ידי אהוד מנור.

דודו זכאי, תאמינו או לא, היה אחד מהמשתתפים הקבועים והמתמידים בפסטיבל שירי הילדים המיתולוגי. הוא נטל חלק בשמונה פסטיבלים כאלה, מתוכם שבעה ברציפות (ב-‏1983, בפסטיבל נשכח שאותו הנחו חווה אלברשטיין ויהורם גאון, ביצע יחד עם להקת סקסטה שיר בשם ''עמישראל''), ובהם ביצע את ''כששואלים אותי'', ''למה הגדולים לא לומדים מהקטנים'', ''שיר לשלום'' (עם ציפי שביט), ''יום הילד'', ''ילדים מפריחים בלונים'', ''כוכב מטייל'', ''קבלי נא את השיר'' ו''עוד יהיה טוב בארץ ישראל''. כמנהג התקופה, בוצעו חלק מהשירים ביצוע כפול, על ידי זמר בוגר ועל ידי ילד. את ''למה הגדולים לא לומדים מהקטנים'', שנכלל בפסטיבל של 1974, ביצע בנוסף לזכאי ילד בן תשע בשם דוד נחייסי שניחן בקול מיוחד במינו ובכישרון שירה נדיר. לימים יחליף הילד את שמו לדוד ד'אור ויהפוך לאחד מזמרי האיכות הבולטים ביותר בעולם המוסיקה המקומי. זכאי אינו מזוהה עם הפסטיבלים הנפלאים האלה כפי שמזוהים, למשל, מבצעים כמייק בורשטיין וציפי שביט. אולי זה בשל חזותו המבוגרת; אולי בגלל השירה הבלתי-מתיילדת שלו; ואולי בשל העובדה שהזיהוי שלו עם שירי ארץ ישראל וההתיישבות העובדת נצרב כה עמוק מתחת לעורנו עד ששוב איננו מסוגלים לחשוב עליו כעל חלק מתרבות הילדים דווקא.

סגנון רגוע, קול חם, מלודיות קליטות ונופים של פעם. דודו זכאי (מקור: עטיפת האלבום ''מישהו בא ואמר'')

היום יושב זכאי בקיבוץ דליה, עובד כמשווק חוץ של מפעל מקומי ולא מרכז יותר מדי תשומת הלב תקשורתית לעשייתו האמנותית דווקא. שלא כמו רבים אחרים מבני דורו הוא החליט להישאר במשק בו הוא מתגורר כבר עשרות שנים. אינשאללה, יחזור להופיע.







בהופעה של דודו זכאי הייתי, פרט לפסטיבלי זמר, פעם אחת בלבד, וזוהי פעם שראוי להזכירה. לא כל כך בשל הצד האמנותי שלה כמו בשל התקרית המביכה שקדמה לה.

זה היה סמוך לסיום שרותי הצבאי. הייתי אז מש''ק חינוך בחטיבה מרחבית בגבול הצפון. הסמח''ט, סא''ל אילן הררי (שבשעת כתיבת הדברים האלה מכהן כקצין חינוך ראשי בדרגת תא''ל), עמד לעבור לתפקיד בכיר אחר והחטיבה ארגנה לו מסיבת פרידה. המסיבה התקיימה באולם כלשהו במטולה והוזמנו אליה קצינים בכירים מפיקוד צפון וכל השמנא והסלתא של הסביבה – ראשי מועצות, קציני ביטחון, פעילים קהילתיים וכדומה. האולם, מכל מקום, היה מלא מפה לפה. אם זכרוני אינו מטעני, כמאתיים איש היו שם, רובם ככולם לובשי מדים. משרד החינוך של החטיבה התבקש לדאוג לאיזו תוכנית אמנותית והצליח להביא את דודו זכאי, שההופעה באירוע הייתה חלק משירות המילואים שלו.

זו לא הייתה מסיבה במובן המקובל אלא יותר עצרת פרידה. רבים מהנוכחים באו יותר כדי להפגין נוכחות ופחות כדי להיפרד אישית. היה חשוב להם שכאשר רמ''ט פיקוד צפון או מפקד האוגדה מדברים מעל הבמה, הם יוכלו לראות אותם יושבים בקהל. כפי שמקובל באירועים מסוג זה, היו גם לא מעט דיבורים. ראש מועצת מטולה וראש עיריית קרית שמונה וראש המועצה האזורית הסמוכה ואינספור קצינים עם פלאפלים ואיקסים על הכתפיים. כולם שיבחו את הקצין המבטיח, העלו על נס את תרומתו לביטחון השוטף ולתפקוד החטיבה, סיפרו קטעים מבדחים וקוריוזים למיניהם והודיעו שהוא בוודאי יהיה מח''ט מעולה בגולני. האווירה הייתה אינטימית, נעימה. אפשר היה להרגיש שהאנשים האלה מדברים באותה שפה וחולקים את אותן חוויות.

כשהסתיימה הברברת המקובלת, עלתה מש''קית החינוך שהנחתה את הערב על הבמה, הודתה לכל הדוברים וסיימה במלים: ''ועכשיו, אני מתכבדת להזמין לבמה את הזמר דודו זכאי''.

התגובה להזמנה הפורמאלית הזו הייתה מדהימה. כולם, כאיש אחד, קמו ויצאו מהאולם. בתוך שניות היה המקום ריק מיושב. זכאי ושיריו עניינו את הקצינים כשלג דאשתקד. את החובה הפורמאלית הם מילאו בעצם נוכחותם בטקס הפרידה, הייתה להם עבודה לעשותה בבסיסיהם ולא הייתה להם כל כוונה לבזבז זמן יקר על איזה קיבוצניק שבא עם הגיטרה שלו לחרטט להם כמה שירים ישנים. מתוך מאתיים הנוכחים נותרו באולם לא יותר מעשרה. ביזיון שבחלומותינו הגרועים ביותר לא תיארנו לעצמנו. המש''קית השנייה יצאה החוצה בדחיפות כדי לקרוא לכל הנמלטים שיחזרו אל האולם ולפחות לצמצם את הנזק.

זכאי לקח את העניין בחיוך, לפחות כלפי חוץ. הוא תלה את הגיטרה על כתפו, ניגש אל קדמת הבמה, הציץ באולם הריק ופתח בברכות. ''אדוני ראש המועצה, יוסי גולדברג; ראש העיר, פרוספר עזרן'', פתח. וכך מנה את רשימת הנכבדים שהגיעו למקום (ושרבים מהם כבר לא היו בסביבה). לאחר שסיים לקרוא בכל השמות סקר שוב את האולם הוסיף פנייה אל האלמנט הדומם הבולט ביותר בו: ''וכיסאות יקרים...''.

בתום השיר השני הצטמצם הנזק במידה מסוימת כשחלק מהבוחרים שבו לאולם. דומה שבמקרה הטוב ביותר ישבו שם ארבעים איש בערך. זכאי כמו החליט להתעלם מהנטישה, ביצע בחיוך את שיריו המוכרים ואני, בירכתי האולם, נהניתי מכל רגע. אני מניח שהייתי יכול להגנות בהופעה שהצופים בה לא היו מתנכרים בצורה בוטה כל כך לאמן המרכזי שבא להופיע מולם, אבל בפרספקטיבה של שנים זה בכלל לא משנה. החשוב הוא שנהניתי במידה כזו שאני רוצה לראות עוד כאלה.









באוקטובר 2007 יצא זכאי בסדרת הופעות חדשה. הופעות אלה תוכננו כולם על ידו וכל אחד מהם הוקדש לשני יוצרים. המופע הראשון, ''אגדת דשא'', התרכז ביצירתם של מאיר אריאל ושלום חנוך; השני, ''מעבר לתכלת'', לרחל שפירא ולסשה ארגוב; השלישי, ''אתם זוכרים את השירים'', ליהונתן גפן וליהודית רביץ; הרביעי, ''עטור מצחך'', ליוני רכטר וליורם טהרלב; והחמישי, ''הלילה הוא שירים'', לנתן אלתרמן ותרצה אתר. כל המופעים נערכים בלילות שבת בקיבוצי העמק ובמחיר סמלי למדי (30 שקל לכרטיס).

אוהב את הקיבוץ, למילותיו של אהוד מנור וללחנו של מתי כספי (מקור:דף המלים באלבום ''מישהו בא ואמר'')

את ההופעה הראשון החמצתי. לשנייה כבר החלטתי שאגיע בכל מחיר. ארזנו את הילדים, השארנו אותם אצל סבא וסבתא ונסענו לקיבוץ הזורע. זה היה לילה קר של ינואר וקצת פקפקתי אם יגיעו אנשים רבים להופעה שכזו. אבל בסופו של דבר מילאו שלוש מאות איש את האולם האינטימי. רובם היו מבוגרים, קיבוצניקים ומושבניקים מהסביבה. אבל הייתה שם גם קהוצה לא קטנה של צעירים שגילם לא עלה על שלושים. ובאיזשהו מקום קצת חימם את הלב לראות אותם שרים בהלתהבות את הקלאסיקות הללו. וזכאי, בחולצה ירוקה מחוץ למכנסיים שחורים, החל לשיר.

הוא נעזר בלפטופ כדי להקרין על שני מסכים, מימין ומשמאל, את מילות השירים. זו לא הייתה שירה בציבור במובן המקובל משום שההקרנה לא נועדה לגבש שירה אחידה של הקהל אלא ללמד את הקהל טקסטים מורכבים, או מעט פחות מוכרים. בנוסף, הביא זכאי לערב הזה זמרות צעירות כמו רויטל ויטיס, עמית פישביין וקרן שלום וקולגה ותיק מימי הזוהר של שירי ההתיישבות העובדת, הלא הוא אמיר גינת. מדי פעם תיבל את דבריו בהומור ובאנקדוטות משפחתיות.

קולו לא השתנה, אמרה הזוגה. הוא נשאר חם ונמוך, מהדהד וקטיפתי כפי שהיה. לידו עזר בנאמנות בנו, מתן, שלפי מיטב שיפוטי הוא אחד הפסנתרנים המחוננים ששמעתי לאחרונה. נהניתי מכל שנייה. ולא רק אני.

יומיים לאחר מכן, במשרד, סיפרתי היכן הייתי בליל שבת. התגובות היו מפתיעות. בחורה בת שלושים ומשהו דרשה מייד שאומר לה מתי ההופעה הבאה. אישה בת ששים קנתה כרטיסים לה ולביתה בת העשרים ומשהו, שלדבריה מתגעגעת מאוד לשיריו. מישהו אחר פקד עלי להודיע לו לפני ההופעה הבאה ושלא אעז לשכוח. איזה כיף.









לפני מספר שנים התחלתי לקנות דיסקים ישנים באמצעות החנות האינטרנטית שמפעיל נחום היימן. היימן עוסק כיום בשימור של פרויקטים מוסיקליים ותיאטרליים ישנים באמצעות העברתם מתקליטי ויניל לדיסקים בפורמאט דיגיטאלי. בין היתר מצאתי שם את ''השירים ההם'', אוסף שהוא בעצם הדיסק היחיד של דודו זכאי שמסתובב היום בשוק. למרות שהייתי שמח לרכוש את האלבומים שלו בנפרד, קניתי אותו בשמחה כי זה מה שיש. מתוך שבע עשרה הרצועות שיש שם רק שתיים לא עומדות בסטנדרטים המקובלים של הזמר הזה (''השירים ההם'' ו''שירים'', שהמנהל המוסיקלי אדי גרימברג רקח להם עיבוד רווי סינתיסייזרים שרחוק מאוד מהפשטות המוסיקלית המאפיינת את גוף היצירה המרכזי של דודו זכאי) ובעטיפה אין כמעט כל מידע על הזמר ושיריו ואף לא מצורף דף עם מילות השירים - אבל הוא עדיין שווה המון בשבילי.

באותה שיחה בה הזמנתי את הדיסק התעניינתי מדוע אין אלבומים ישנים של זכאי בשוק בגירסת דיסק. התשובה שקיבלתי הייתה שהזכויות לאותן הקלטות מצויות בידי חברת ויזארט, שמשום מה העדיפה להוציא אז רק את האוסף ההוא ולא את האלבומים כולם. בסוף 2007 גיליתי באתר החדש של ויזארט אוסף שני, ''עוד שירים'' שמו. יש שם פנינים כמו ''שירי לי'', ''הופעה בעין השופט'', ''חורף בהיר בגבעת חיים איחוד'' וגם ביצוע של ''עוד שיר אחד'' בלחן של מוני אמריליו (ולא בזה של נחום היימן, המוכר יותר בביצועו של משה דץ). קניתי מייד - ונהניתי מכל רגע.

לא שאני חושב שהמאמר שלי יעשה לחבר'ה של ויזארט משהו, אבל בחייכם תוציאו כבר את ''מישהו בא ואמר'', ''בשדה תלתן'', ''הציפור הכחולה'' והאחרים. זה בטח יהיה יותר כדאי לכם מאשר שאני ועוד כמה משוגעים כמוני נקנה פטיפונים כדי שנוכל סוף סוף לנגן את התקליטים הישנים האלה. אוספים זה נחמד, אבל הם אינם התמונה המלאה. ובכלל, בואו נלך בגדולות: מה דעתכם על קופסה גדולה שתכיל את כל תקליטיו על גבי דיסקים, כפי שהוציאה חוה אלברשטיין?









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
(ללא כותרת)   yigal laviv   שבת, 10/02/2007 שעה 9:56   [הצג]   [2 תגובות]
עוזי מאירי   מונס   שבת, 10/02/2007 שעה 12:27   [הצג]
מתוך סקרנות   מונס   שבת, 10/02/2007 שעה 12:29   [הצג]   [3 תגובות]
(ללא כותרת)   shin   שבת, 10/02/2007 שעה 14:24   [הצג]
גורם לי לחשוב על זמרים אחרים שנעלמו   אַטַלַנְטַה   שבת, 10/02/2007 שעה 15:09   [הצג]   [6 תגובות]
מאיר אריאל   שי   שבת, 10/02/2007 שעה 18:43   [הצג]   [2 תגובות]
גלולת זכרון נאה   הצועד בנעליו   שבת, 10/02/2007 שעה 21:18   [הצג]
כוכב דועך   דודו   יום א', 11/02/2007 שעה 0:03   [הצג]
כוכב דועך   דודו   יום א', 11/02/2007 שעה 0:03   [הצג]
ישר כוח גדול   בלק ממבה   יום א', 11/02/2007 שעה 9:09   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   עץ השדה   יום א', 11/02/2007 שעה 9:33   [הצג]
''מעבר לתכלת''   שפי   יום א', 11/02/2007 שעה 19:34   [הצג]   [4 תגובות]
איכות של זמר-דודו זכאי   יעקב   יום א', 25/02/2007 שעה 12:05   [הצג]   [2 תגובות]
DVD   עומר לביב   יום ה', 01/03/2007 שעה 13:46   [הצג]
זיכריני   רותי   יום ו', 02/03/2007 שעה 2:54   [הצג]
דודו זכאי היום ברשת ג'   אלמוני   יום ד', 14/03/2007 שעה 10:48   [הצג]
פנינה מאוחרת   קצה ההר   יום ג', 10/04/2007 שעה 10:39   [הצג]   [2 תגובות]
דודו מופיע..   רחלי   שבת, 06/10/2007 שעה 1:05   [הצג]   [9 תגובות]
מאוד נהניתי ממה שכתבת   מיכאל   יום ה', 11/10/2007 שעה 16:37   [הצג]
(ללא כותרת)   גילי   שבת, 26/01/2008 שעה 22:02   [הצג]   [3 תגובות]
זכאי לשבת   ירון   יום ג', 29/01/2008 שעה 8:38   [הצג]
קולות מן העבר   אלי - הר אדר   יום א', 17/02/2008 שעה 21:03   [הצג]
ההופעה הבאה - ביום שישי הקרוב   ערד   יום ב', 18/02/2008 שעה 1:02   [הצג]   [3 תגובות]
טעות קטנה במאמר גדול   Pizmona.com   יום ב', 03/03/2008 שעה 1:05   [הצג]   [2 תגובות]
קונצרט הצדעה בירושלים ומודיעין   אלי   יום ה', 06/03/2008 שעה 17:28   [הצג]
מופע מס 4- שיר ליל שבת   לירון זכאי   יום ד', 19/03/2008 שעה 23:34   [הצג]   [3 תגובות]
הופעה מעוררת השראה   אלי   יום ו', 21/03/2008 שעה 16:31   [הצג]
דודו זכאי-גדול   יעקב   יום א', 06/04/2008 שעה 16:26   [הצג]
שיעשה קמבאק   א.ש.   יום ב', 07/04/2008 שעה 19:23   [הצג]
ענקים   אורליאנה   יום א', 13/04/2008 שעה 16:55   [הצג]
לוח מופעים   אורליאנה   יום א', 13/04/2008 שעה 17:04   [הצג]   [3 תגובות]
דודו זכאי   יוסי   שבת, 24/05/2008 שעה 18:09   [הצג]
זמר מעולה   מעריץ   שבת, 28/06/2008 שעה 20:05   [הצג]   [2 תגובות]
אלבום נוסף-דוד זכאי-עוד שירים   מעריץ   יום ג', 01/07/2008 שעה 14:38   [הצג]
תודה על מאמר נפלא   ניר, בן 34   יום ג', 12/08/2008 שעה 15:37   [הצג]
לוח מופעי ''זיר ליל שבת'' לעונה הקרובה   ערד   יום ד', 17/09/2008 שעה 16:54   [הצג]   [2 תגובות]
מופע זמר של דודו ומתן זכאי ב-‏31/10/08   לירון   שבת, 25/10/2008 שעה 21:36   [הצג]
היי   חסוי   יום ב', 15/12/2008 שעה 15:04   [הצג]   [2 תגובות]
דודו מס' 1   בת 20 פלוס   יום ד', 28/01/2009 שעה 23:45   [הצג]   [2 תגובות]
דודו, זכאי! דינוזאור צעיר   רמי דקל   יום ג', 14/04/2009 שעה 19:06   [הצג]
הבהרה   שושנה שוייצר   יום ג', 28/04/2009 שעה 15:14   [הצג]   [3 תגובות]
(ללא כותרת)   אלמוני   יום ו', 25/09/2009 שעה 7:55   [הצג]
געגועים עזים!!!!!   בת שלושים וארבע   יום ג', 19/01/2010 שעה 20:46   [הצג]
דודו זכאי   רועי   יום ה', 25/03/2010 שעה 11:50   [הצג]
דודו זכאי   אור איזנברג   יום ה', 24/06/2010 שעה 13:31   [הצג]   [2 תגובות]
מקומות רגעים אנשים   יעקב   יום ד', 17/08/2011 שעה 12:56   [הצג]
מאמר יפה ומהנה - תודה   רגב פורת   יום ב', 02/01/2012 שעה 16:25   [הצג]
כיצד יוצרים קשר עם דודו זכאי עצמו?   אורי קליין   יום ב', 30/04/2012 שעה 14:40   [הצג]
פרס ישראל   גדי   יום ה', 01/11/2012 שעה 8:28   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©