שלווה ביער
יום ו', 19/01/2007 שעה 22:53
לפחות שש פעמים בשבוע אני מוצא עצמי נוהג בכביש המתפתל של יער ירושלים. בסיבוב מוצא אני פונה ימינה ונוסע לכיוון מושב בית זית, חולף על פני הכניסה למושב ועל פני המיתחם הישן שפעם שימש את בריכת השחייה שלו. ואז, כאילו משום מקום, צצים שורות של אורנים מחטניים משני צידי הכביש והמהמורות מתרבות ופס האספלט הופך לצר מאוד, לחד-סטרי ולמקום שסביבו יש הרבה קסם של שלווה. התנועה מתנהלת לאיטה, ברוגע, וכשהיא מואטת מאוד או נעצרת, אין טוב מפתיחת חלון כדי לנשום את האוויר הרענן של הבוקר, משיר שקט המתנגן ברקע ומפרישת עיתון בוקר על גבי ההגה. אל דאגה, הטלפונים הלחוצים והישיבות הסוערות עוד יגיעו במהלך היום; כך שלא כדאי להיכנס אליהם בבת אחת. עדיף לעשות בהדרגה, בניחותא, בכביש שאין בו עקיפות, צפירות, קללות ועצבים





כביש אספלט צר, מלא מהמורות, שאי אפשר לעקוף בו. מכונית נכנסת אל היער

- ''בוא ואראה לך דרך קיצור'', אמר אברם והיטה את מכוניתו ימינה. המכונית פנתה אל הכביש המוביל לכיוון מושב בית זית והחלה להעפיל במעלה גבעה קטנה, כשמימין מתפתל כביש ירושלים-תל אביב הנכנס אל תוך סיבוב מוצא. הלאה משם נראתה בקעה קטנה ושטוחה ששרידי מים שנשטפו אליה בחורף עדיין התקבצו בה בשלוליות ענק. זכרתי שעשיתי את הדרך הזאת בעבר, אבל מעולם לא שמתי אליה לב במיוחד. עתה, כשנסיעה ירושלימה עמדה להיות חלק מחוויות היומיום שלי, צפיתי בכביש בתשומת לב.

- ''נסעתי כאן בפעם הראשונה כשהייתי סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית'', נזכר, ''כביש הכניסה לירושלים היה אז צר יותר ותמיד היו בו פקקים. ואז גילה לי מישהו שאפשר לקצר דרך היער והחיים הפכו לקלים יותר''.

הוא צדק, אברם. תוך עשר דקות היינו בירושלים. חצי שעה אחרי שהגענו לכנסת פגשנו שם אחד מאנשי הסיעה שעצבי ההמתנה בפקק עוד ניכרו בו. ''לא תאמינו באיזה פקק נתקעתי בכניסה לירושלים'', פלט. ואז, כשהיה באמצע סיפורו קטע אותו אברם: ''את יער ירושלים אתה מכיר?''.





יער ירושלים הוא חוויית הבוקר הקבועה שלי מזה שנים. היער משתפל אל מורדותיו הדרומיים של כביש מספר אחת, הלא הוא כביש ירושלים-תל אביב. תמיד רגוע בו ושליו, אולי בגלל העובדה שרצועת האספלט המתפתלת בו צרה ומלאת מהמורות ואינה מאפשרת כמעט עקיפה של כלי רכב אחד על ידי אחר. הנסיעה בו מרגיעה במיוחד. מזכירה את המשפט היפהפה של יוסי בנאי במונולוג ''השעה שש'': ''שעה שמתנדנדת כמו בערסל ברגע של שקט. אחרי החגים, לפני הגזירות. אחרי היורה, לפני השפעת. אחרי המלחמה, לפני הפיגועים''. הדרך ביער ירושלים אינה שעה. היא בקושי עשר דקות או רבע שעה. אבל אלה דקות שמתנדנדות כמו בערסל ברגע של שקט. הן נותנות מעט מנוחה מהצפירות ומהפקקים, מהעקיפות ומהאיתותים.

זה קורה מייד לאחר שעוברים את הפנייה למושב הציורי בית זית, חולפים על פני המתחם ההרוס שהיה פעם הבריכה של המושב ולפתע הדרך הופכת להיות צרה מאוד. פס האספלט המשחיר חודר אל תוך החורשות של הרי ירושלים, חורשות שיש בהן עצי אקליפטוס חלקי גזע ואורני ירושלים עתירי מחטים וברושים מחודדי צמרת. אי פה אי שם מנמרים שולחנות פיקניק, מדרגות אבן ומתקני שעשועים לילדים את הסביבה.

ויש שקט באוויר. שקט נעים, מבורך, כזה ששונה כל כך מהדחיסות של שיירות המכוניות בכבישים של מרכז הארץ ושל ענני גזי הפליטה המיתמרים באוויר וחודרים אל חלון המכונית כל אימת שמאן דהוא פותח אותו כדי להתרענן במעט אוויר צח. ובשקט הזה נעים לנוע אט-אט בין שורות העצים, לפתוח חלון ולשאוף את הקרירות הירושלמית המוקדמת אל הריאות. ואז אני מוצא עצמי מכניס למערכת דיסק ג'אז איטי או איזה שיר של וילי נלסון, פרנק סינטרה או רוחמה רז ונהנה מכל שנייה. הרוגע, האיטיות, היכולת לשקול כל מילה כדי שמשמעותה תחדור אל תוכנו ונוכל לעבדה כהלכה, תואמים כל כך לשלוות השחר הפרושה על פני היער הזה.

בני הבכור, עוד מעט בן שבע, אוהב אף הוא את הכביש הזה. ממקומות מסוימים לאורכו ניתן לראות היטב את כביש תל אביב – ירושלים הגולש אל תוך סיבוב מוצא ונמתח משם במעלה ההר בואכה הבירה. באותן פעמים בהן המורים שובתים או שהוא בחופש מבית הספר ואני נוטלו עמי לעבודה, הוא פוקח עיניים גדולות, מציץ בנוף הנאה, עיניו מתרחבות והוא קורא: ''היי, אבא, תראה את המכוניות האלה! הן קטנות ממש כמו חיפושיות!''

קרני השמש חודרות אל היער הדליל של עצי האורן. בוקר בהרים





ליער הזה יש פולקלור משל עצמו, כזה שאותו מכירים רק הנהגים המבקרים בו באדיקות מדי יום ביומו. משפחה של צבאים גרה בו, השד יודע היכן. פעם בחצי שנה, בערך, יוצא לי להבחין בהם כשהם מסתובבים על גבי המדרונות המתונים או מלחכים עשב טרי באחת הגבעות. תמיד יש שם שלושה, ותמיד הם נראים כמו צבי בוגר אחד ושניים צעירים, ואני מוצא את עצמי מהרהר שוב ושוב בשאלה מדוע אינם גדלים והיכן, לכל השדים, מתחבא ההורה האחר ואיפה מתגוררת החבורה הקסומה הזו.

ויש את הדרבן שלי. אני קורא לו ''שלי'' למרות שמעולם לא גידלתי, טיפחתי או אימצתי אותו. פשוט מפני שכל כך נדיר לראותו שם ודווקא לי יצא להיתקל בו פעם או פעמיים. זה קורה בעיקר בערבים החשוכים, שעה שפנסיה הקדמיים של המכונית הם האור היחיד המפלח את האפלה ביער. מי שעיניו חודרות דרך המסך הכהה יכול להבחין בחיים הקטנים הרוחשים בו כמעט בגלוי, שעה שבני האדם הולכים הביתה ומתפנים לענייניהם הפרטיים. באחד מאותם ערבים הבחנתי לפתע בצרור הקוצים הגדול, בעל הגב המקושת, החוצה את הכביש במהירות. נעצרתי כדי שלא לפגוע בו. והוא, הדורבן הענק הזה, הרים לפתע את ראש ונראה היה לי שהוא נועץ מבטים בעצם הגדול והלבן ההוא שהגיח מתוך העלטה ושילח בו שתי קרני אור חזקות. ואז השיב את מבטו אל האספלט ואץ רץ אל השיחים שבשולי הדרך, ממהר למצוא מחסה במקום אליו לא יגיע האור המוזר. דרבנים, יצורים מונוגמיים מטבעם, חיים בדרך כלל בזוגות. גורים שמגיעים לבגרות יוצאים לחפש נקבות ליצירת קשר. כל לילה יוצא הרווק הצעיר לצעדה של לשמונה ק''מ, וכשהוא מוצא בת-זוג, הוא נשאר איתה בטריטוריה שלה. תהיתי אם מדובר בזכר צעיר שכזה, שמסכן את חייו בחציית כביש האספלט כדי למצוא דרבנית נאה ולהקים עימה בית בישראל. לחשתי לו ''לילה טוב'' חרישי והמשכתי בנסיעה.

ויש את אותו קשיש חובש כיפה, שזקנו הלבן מגיע עד חזהו, והוא עוסק מדי בוקר בהליכה מהירה במעלה הכביש המתפתל. לא תמצאו נוהגי בוקר במשעול הזה שאינם יודעים מיהו. על אוזניו רכובות זוג אוזניות ובחגורתו תקוע בקבוק מים. הוא לא מוותר לעצמו, ממשיך ללכת עוד ועוד, על אף שכנראה עלומיו כבר הרבה מאחוריו והכושר הגופני אינו הולך ומשתבח עם השנים. אבל ניכר בו שגופו אינו עבה ושהוא מתנהל כהלכה. מדי פעם הוא מושיט יד אל מותן ימין, שולף את בקבוק המים מנרתיק הבד שלו ולוגם, תוך שהוא ממשיך לצעוד. לעתים, כשהוא כבר ממש בעלייה הישרה המוליכה מן היער בואכה גבעת שאול, אפשר לראות אותו מבצע את אחד מהרגליו החביבים: צועד אחורנית במעלה הגבעה. יש הטוענים כי הליכה לאחור קלה יותר, במצבים מסוימים, מפסיעה קדימה.

ובעונות החורף הכביש מוצף ולעתים נקוות בו שלוליות גדולות ואז משתדלים לעקפן או להיכנס אליהן לאט ובזהירות. ומפלי מים קטנים דוהרים במורד מדרגות האבן שקבועות במורדות הגבעות. ובמקומות מסוימים, בהם הצוקים גבוהים ואין מדרגות, יורדים מפלים של ממש, בגובה מטר בערך, היישר אל התעלות הרדודות החפורות בצידי הכביש. ומי שלא נהג ביער ההוא כשהעצים בו עמוסים בפתיתי שלג ירושלמיים צחורים אינו יודע חוויית ירושלים במלואה מהי. שכן שלג ירושלים אינו דבר חדש, אבל כמה פעמים יצא לכם לנהוג בתוך יער מחטני שהפיסות הלבנות מרחפות מעליו כמו קונפטי שנשפך ממטוס ענק המרחף בין העננים?

לאחר כמה וכמה עיקולים נראה צידו הנסתר של בית העלמין בהר המנוחות משמאל. אני נזכר ב''עיר הלבנה המשגשגת במורדות הכרמל'', כפי שתיאר סמי מיכאל ב''חצוצרה בוואדי'' את בית העלמין החיפאי בכפר זמיר, מקום אליו הולכת הודא לבקר את קבר אהובה, אלכס, שנפל במלחמה. ''שורות נאות של מעונות קטנים עם פרחים. עיר למופת, נוף מרהיב של ים כחול, שמים זכים והר ירוק. ואין ריחות רעים ואין שכונות עוני ואין המולה המונית. ואף-על-פי-כן אין איש מתאווה לדור בה. היה צורך לקטול אותם תחילה כדי להובילם ולשכן אותם במעונות השיש היפים האלה האוצרים שמש כה רבה''. אבל בהר המנוחות הרושם שונה מעט – אין ים, והירק נדיר יותר וכל כולו נראה כמעין שער מקאברי לעיר שהמוות הוא אולי סמלה הבולט ביותר: אלה שבאים להילחם עליה ולמות למענה; אלא שתובעים את עלבונותיה ביצרים אלימים; אלה שנהרגים בשל מזימותיהם של אחרים החומדים אותה; וואלה שבאים מכל קצווי תבל כדי למות בה בשלווה ולהיטמן באדמתה המקודשת.

בחורף מזרזפים מפלי מים קטנים על גבי מדרגות האבן היורדות במדרון. פסטורליה אחרת

וכשאני מגיע אל העיקול המסוים הזה, שמעבר לוואדי שמשמאלו רובצת כתפו השחוחה של בית העלמין הענק הזה, אני יודע שהדרך – באופן סמלי כל כך - קרבה אל סיומה. שכן זמן קצר בלבד לאחר אותו פיתול נעלמים הקברים מעיני הנוסע ועוד עיקול או שניים ואני בישורת המטפסת אל הגבעה שעליה שרועה שכונת גבעת שאול.





ופעמים, כאמור, התנועה משתרכת לאיטה, כמעט זוחלת. ואם יש מקום בו אני מעדיף, כמעט אוהב, שלא לנסוע מהר, זהו המקום. כאן, כאשר המכונית שלפני ספק עומדת ספק נוסעת, ומלפניה תור ארוך של מכוניות, אני יכול לפרוש בהנאה את עיתון הבוקר על ההגה, להרגיש את צפרירי הבוקר חולפים ליד הזגוגיות ולהאזין בניחותא למוסיקה רגועה. תורם של הטלפונים הבהולים ושל הישיבות הסוערות יגיע ממילא וכדאי להיכנס אל היום הזה בהדרגה, בניחותא, ולהגיע עם חיוך שליו למשרד.

לעתים אני מוצא עצמי מהרהר בחוויות שצברתי במהלך מסעותיי במערב התיכון ובמישורים הגדולים של אמריקה. תארו לעצמכם אדם הנוסע לעבודתו וחולף בדרכו על פני כרי אחו מוריקים, הרים מושלגים, ערוגות פרחים ונחלים צלולים, ומגיע אליה בראש אחר לגמרי מכפי שאנו מתארים לעצמנו. ראש שונה לגמרי מזה שיש לאותם רבבות המשתרכים מדי בוקר בבוקרו בפקקי המרכז, שעה שהטוק שואוז הרדיופוניים מבשרים להם על פרשיית השחיתות החדשה, על הפוליטיקאי התורן שסרח, על התקרית האלימה של אתמול בלילה במועדון תל אביבי או בקסבה פלסטינית.

ישראל אינה דקוטה, ואיומינג, מונטנה או איידהו. אין לנו את כיפת השמיים הענקית שפרושה שם מעל לטבע ואת המרחבים העצומים שבתוכם יכול אדם לחוש עצמו רגוע בתכלית ולפנות לעצמו זמן לחשוב מעט. אבל באורח החיים האישי שלי נסיעת הבוקר ביער ירושלים היא הדבר הכי קרוב לזה. השקט שלפני הסערה, אם תרצו.





מקור התמונות: אתר JerusalemShots.





[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
יפהפה [חדש]
הופמן   יום ו', 19/01/2007 שעה 23:23 אתר אישי
פוסט יפהפה, פשוט ככה. גם התמונות. תודה...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יפהפה [חדש]
אורי קציר   יום א', 21/01/2007 שעה 10:16
בתגובה להופמן
אתר אישי
תודה, הופמן. תמיד כיף לשמוע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
ולדי   שבת, 20/01/2007 שעה 0:12 אתר אישי
גם אני מאוד אוהב את הכביש הזה, למרות שהתנועה הזוחלת בו הפכה גם אותו לקיצור לא ממש נוח...

חוץ מזה, שים לב שהתמונה העליונה בכלל לא מיער ירושלים, אלא מכביש אחר באיזור - ההוא שמחבר בין צומת הסטף לאשתאול, ושנחשב (בצדק) לאחד היפים בארץ, אם לא היפה שבהם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קיר המוות [חדש]
דודו   שבת, 20/01/2007 שעה 12:09
בתגובה לולדי
צודק ולדי. התמונה העליונה באמת לקוחה מקטע הכביש היורד מרמת רזיאל לאשתאול ומכונה בפי המקומיים ''קיר המוות''. הכינוי לא מוצדק כי אף אחד לא נהרג שם ומקור הכינוי כנראה במספרן הרב של מכוניות שדורדרו במצוק על מידי מי שרצו להפטר מהן. וגם אני שותף לדעתו וסבור שיש באזור עוד הרבה כבישים יפי נוף שצריך להאבק בכל דרך להשאירם ככאלו ולא לאפשר את התוכניות המגלומניות לסלילת כבישי ענק באזור. ומי שלא יודע היו ועדיין יש תוכניות לבניה במה שנשאר מיער ירושלים, כלל הכביש שבכתבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קיר המוות [חדש]
אורי קציר   שבת, 20/01/2007 שעה 12:37
בתגובה לדודו
אתר אישי
למרות שחשבתי שהכביש הזה עובר בנוף שבו אני נוסע לעתים קרובות מאוד, אני מקבל את הערתכם. התמונה הוחלפה, איפוא - ותודה על התיקונים.

ולמי שבכל זאת מעוניין לחזות בתמונה המקורית: http://www.jerusalemshots.com/Jerusalem_he82-949.htm...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

An even nicer road [חדש]
David   שבת, 20/01/2007 שעה 1:12
if you go to jerusalem through tzomet shimshon, and there take a right (towards cisalon) youwill find yourself ona road wich is also narrow, winding and even more beautiful. although a bit out of the way coming from tel-aviv, this detour (drive from jerusalem to cisalon and head down) is well worth the time.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

An even nicer road [חדש]
אורי קציר   שבת, 20/01/2007 שעה 12:38
בתגובה לDavid
אתר אישי
כביש יפהפה. אני זוכר פעם אחת שנסעתי בו ואי-שם, בדרך צרה לא הרחק מקיבוץ הראל, מצאתי את עצמי כמעט נכנס לתוך קשת בענן. היא הייתה עד כדי כך גדולה וקרובה שהרגשתי כאילו רק צריך לרדת מהרכב, לרוץ אל תוך היער הקרוב ולהחזיק בה טוב טוב כדי שלא תברח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
עודד   שבת, 20/01/2007 שעה 1:59 אתר אישי
הפעם הראשונה בה נהגתי בכביש הזה, מירושלים תל-אביבה, היתה בלילה. קיבלתי הוראות נסיעה משועלת פקקים ותיקה אחרי שברדיו הודיעו על פקק תנועה שמשתרך לו ביציאה מירושלים. הנסיעה היתה נהדרת והיות והצלחתי לפספס את הפניה לבית-זית, מצאתי את עצמי מקיף את כל היער וחוזר בחזרה לירושלים... מזל שנהניתי כל-כך מהיער הלילי, שעוד סיבוב אחד דווקא היה לי די נחמד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לקרוא בהנאה את עיתון הבוקר? [חדש]
דרור   שבת, 20/01/2007 שעה 13:14
איך אתה יכול לערבב את עיתון הבוקר עם יער ירושליים, זה כמו סוכר ומלח, שחור ולבן, חום וקור, אש ומיים, טוב ו... רע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לקרוא בהנאה את עיתון הבוקר? [חדש]
אורי קציר   שבת, 20/01/2007 שעה 13:31
בתגובה לדרור
אתר אישי
השאלה היא מה אתה קורא. אני מתמקד, בדרך כלל, בספורט או בחדשות חוץ, דברים שמעניינים אותי תמיד אבל קוצר הזמן שלי מאלץ אותי הרבה פעמים לחלוף עליהם ברפרוף קל בלבד. זה הולך ככה: את כותרות הכלכלה (שהן חלק מהעבודה שלי) אני קורא מייד עם קבלת העיתון בבוקר; את כותרות החדשות - עם הקפה; ואת היתר - ביער או בכל מקום אחר שבו מתהווה פקק לאורך הדרך. כך יוצא שבדברים המתסכלים באמת אני לא נוגע ביער עצמו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כביש מדהים!!! [חדש]
עידית גוטליב   שבת, 20/01/2007 שעה 19:32
אבל לגבי מהירות ההגעה מדובר בהימור.
קרה לי לא פעם שנתקעתי מאחורי משאית איטית במיוחד באזורים עם פס הפרדה רציף ומתמשך...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כביש מדהים!!! [חדש]
אורי קציר   שבת, 20/01/2007 שעה 22:25
בתגובה לעידית גוטליב
אתר אישי
פס ההפרדה הרציף אינו רלוונטי ביער עצמו משום שהכביש הוא חד-סטרי וממילא רוחבו אינו מאפשר עקיפות. אגב, בהקשר זה אני יכול רק לספר שתקופה מסוימת התגוררתי בזכרון יעקב ולמדתי באוניברסיטת חיפה. את הדרך לקמפוס הייתי עושה בכביש עתלית-בית אורן, שהוא כביש צר, תלול, מפותל ומסוכן - ויפהפה בדרכו ובנופיו. איטי? פחות חשוב. העיקר האווירה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שלווה בכביש מספר 1 [חדש]
זאב בק   יום א', 21/01/2007 שעה 10:46 אתר אישי
חן חן על שיתוף קוראיך בשלוות כביש יער ירושלים. אלא מאי ? שלווה זאת היתה נכונה לזמנה. בשנת 2007 עוקפים גם במקום שהעקיפה היא התאבדות, צופרים גם במקום שהצפירה כמוה כחילול הקודש, וכל ערך שלילי בתרבות החברתית הישראלית המזדהמת מתפשט כמו כתם דיו כהה תחת זכוכית מכתבה.
לפיכך הנני שומר לעצמי את השלווה בנהיגה בכביש הצפון, ואת עליותי התכופות, לדאבוני, לירושלים, אני מתחיל ב שש בבוקר. התנועה כבר כבדה למדי, אך עדיין זורמת במהירות סבירה.
תופעות האלימות המכערות את חיי היום יום שלנו כנורמה דוחה, והמונהגות על ידי דוגמה שלילית של שרי התחבורה ובטחון הפנים (אולי יום אחד אתרום לבלוג את הסיפור בו עצרתי פיזית את שר המשטרה בר לב שגנב את התור בנתיב, ואיך הגיב השוטר בצומת כשתפסתי את שר המשטרה שברח ממנו)
תופעות אלה הולכות ומתגברות ככל שהתנועה נפקקת והפרט בחברה נדרש להוכיח את היותו ראוי או בלתי ראוי להיות חלק מחברה מתוקנת.
למזלנו - אוהדי בית''ר ירושלים (באנלוגיה, כהגדרת Type) אינם קוראים את אפלטון ולכן לא ינתבו את דרכם אל יער ירושלים. אך גם כך - קסמו של היער שב אליו בימי חול, החל מהשעה אחת עשרה, כאשר מזג האויר גשום.

אז לא רק הדרבנים מהדסים ביער, אלא אפילו הזאבים הפעילים בלילות נצפים מדי פעם גם ביום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שלווה בכביש מספר 1 [חדש]
אורי קציר   יום א', 21/01/2007 שעה 12:03
בתגובה לזאב בק
אתר אישי
מעולם לא נתקלתי בעקיפה בתוך היער, משום שרוחב הכביש פשוט אינו מאפשר זאת. לא חסרים מטורפים בכבישים, אבל ביער עצמו - או לפחות בכביש שעליו אני מדבר - בדרך כלל הנסיעה היא איטית, רגועה ונקייה מצפירות עצבניות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איזו מן שלווה... [חדש]
אורחת לרגע   יום א', 21/01/2007 שעה 15:46
פוסט יפיפה, אני,שאחרי בערך 12 שנה של עבודה באיזור המרכז או ירושלים, ונסיעה מייגעת בתוך פקקי תנועה בלתי נגמרים וענני גזי פליטה של מכוניות, עובדת עכשיו באיזור ירוק ושקט, יודעת להעריך את השלווה המדהימה הזו של נסיעה בתוך נוף ירוק וקסום לפני הכניסה לבלאגן היומיומי.
תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מדהים [חדש]
עדו   יום א', 21/01/2007 שעה 17:43 אתר אישי
גם הכביש וגם הפוסט. תודה אורי.
וכן, אין הרבה דברים יותר כייפים מלעלות לירושלים באיזי באחת מן הדרכים המוזכרות לעיל, ולהנות מכל רגע בדרך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מדהים [חדש]
אורי קציר   יום א', 21/01/2007 שעה 19:37
בתגובה לעדו
אתר אישי
תודה, עידו. כיף לשמוע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ד''ש מהיער ומהאגם. [חדש]
אבי פירסט   יום ב', 22/01/2007 שעה 19:43
אז ככה, ידידי אלכס מאן הפנה את תשומת ליבי למאמר, ועל כך נודה לו.מאמר שחימם לו את הלב בשעת ההוריקאן.
לגופו של ענייו, זו בדיוק הסיבה שבגינה עברנו להתגורר במושב בית זית. מדי יום אני עולה לעיר דרך היער, בנסיעה איטית, מן שלב של מדיטציה בדרך לתלאות היום.
משפחת הצבאים: הבוקר ראיתי אותם ממרפסת ביתי משתעשעים על גדת האגם המלא - (ק''מ אורך, שיא עומקו: 13 מ'!!!). תשעה פרטים, שלושה זאטוטים חדשים. הדורבן מצא דורבנית. השבוע באחד הלילות ראיתי את שניהם מנסים לחצות את הכביש בכניסה למוצא. עצרתי את הרכב כדי לאפשר לזוג הקוצני לחצות. ולא הזכרנו את להקת התוכים הגדולה שאימצה את המקום, הבזים האדומים, הברכיות שבאות לשוט במימי האגם. שוויץ. חבל שבשנים הקרובות עתיד להבנות באזור כביש הטבעת המערבי לירושלים.
זה פחות או יותר סוף הסיפור של הטבע.
ואז כנראה נעבור לגור במקום אחר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ד''ש מהיער ומהאגם. [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 22/01/2007 שעה 22:26
בתגובה לאבי פירסט
אתר אישי
ראשית אפתח בכךל שההוריקאן ''קיריל'' עבר עלינו בשלום במהירות של 150 קמ''ש באיזור מגוריי; ביתינו בן 99 השנים עומד על תילו, כמו לועג לרוחות הצפון. היער כאן ממולי סבל מספר אבידות בדמות עצים שנעקרו ממקומם, אך לכל יושביו האחרים שלום.

אני שמח שבחרת להגיב על סיפור נחמד זה, שכן ידעתי שידבר לליבך: אתה הרי גר ממש במקום עצמו, וכירושלמי לשעבר שהלך תמיד ברגל לבריכת בית זית, חשבתי שיעניין אותך – ולא טעיתי; הדיווח שלך על המקום מזכיר ריחות ונופים של פעם, ממש כמו הסיפור של קציר שמעביר היטב את האווירה במקום, אשר לפי תיאוריך עומד להיעלם לרעת תכנית מתאר זו או אחרת.

נקודה אחרונה זו היא הנקודה הישראלית במלוא מכאוביה: כיבוש השממה והטבע, והפיכת כל דבר ירוק וסביר לשלמת בטון ומלט, עם או בלי כבישי טבעת. זהו כנראה המחיר של עיר-מדינה בדמות ישראל, אשר בולעת כל חלקה ושטח ירוק לטובת עתיד לוט בערפיח.

על דבר אחד אני מודה לך מראש: על כך שנמנעת משימוש בשם התואר ''מדהים'' בתגובתך זו. בישראל של 2007 זו נראית משימה כלל לא קלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ד''ש מהיער ומהאגם. [חדש]
אורי קציר   יום ב', 22/01/2007 שעה 23:38
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
שמחתי לקרוא את התגובות של שניכם, אבי ואלכס. אבי, תודה על העדכון בדבר התפתחות ממלכת החי ביער, באגם העונתי ובסביבותיהם. ואלכס, דומני כי הגיל המופלג של הבית בו אתה גר מצדיק את הפיכת 2008 לשנת המאה להיווסדו ולפוסט מיוחד שיוקדש לכך. בית מגורים סטנדרטי שגילו גבוה מזה של תל אביב...לא רע.

אגב, בעבר, חברתי ואני חשבנו אף אנו לעבור ולהתגורר בבית זית, ואף חיפשנו שם דירה. אבל המרחק הגדול יחסית ממקום העבודה, בתוספת לכך שאז היינו תפרנים ולא הייתה לנו אפילו אפשרות לקנות איזו טרנטה סבירה לנבוע זה, טירפדו את זה ולבסוף שכרנו דירה בירושלים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ד''ש מהיער ומהאגם. [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 23/01/2007 שעה 1:41
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
ובכן, הבית נבנה בשנת 1908 בסגנון ה-Jugendstil, הלוא הוא ה-Art Nouveau של תחילת המאה הקודמת. האמת היא שגילו כלל אינו מורגש, שכן איכות החומרים והטיב ממנו הוא בנוי, לא השאירו עליו שום חותם שלילי. המינוס הגדול שלו זה להסיק אותו, שכן התקרה גבוהה ביותר (4.5 מטר), אולם מעבר לכך נוח מאוד לגור בו, לאחר שהפכנו אותו למודרני במיוחד.

ועכשיו לבית זית; עקרונית זו כנראה פנינה אחרונה בעולם הולך ונעלם של בנייה מטורפת של טייקוני נדל''ן שבסופו של דבר ישתלטו גם על שטחים יחסית-ריקים אלה, שכן ישראל תהיה בשלב זה או אחר חייבת לעבור למודל מגורים א-לה סינגפור, שפירושו בנייה מכוערת לגובה (מה שכבר בעצם קיים במקומות רבים בה). אפשר לומר שהנוף הישראלי עובר שינויי סטרוקטורה בדומה למתרחש באיוריו של crumb האמריקני, אשר ממחיש כיצד פיסת אדמה היולית, חלומית ובתולית הופכת לקניון מכוער שמסביבו עמודי חשמל לרוב, עם מבנים מכוערים יותר מסביבו. אם תרצה, אחפש לך קישור מתאים לסדרות של ציורים-איורים אלה.

ובבניית צור קיומנו ננוחם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אולי [חדש]
שפי   יום ג', 23/01/2007 שעה 15:25
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
אולי היהודי הוא במהותו ישות אורבנית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אולי [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 24/01/2007 שעה 1:36
בתגובה לשפי
אתר אישי
כן, אבל לא היהודי החדש – שאמור להיות זקוף, שזוף, גאה ורצוי גם חקלאי במולדתו המתחדשת. חשוב מאוד שיהיה גם גיבור. בקיצור, ההומו ציוניוס (homo zionius) אמור לפתח תכונות אחרות מאשר אבותיו בגלות המיתולוגית, ורצוי גם שרירים.

apropos גיבור/גיבורים, קיבלתי איזה משהו משעשע-עד-גבה-גלי בנדון. אני ממליץ להדליק את הרמקולים: http://www.youtube.com/watch?v=4d2EFOUHgL8
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אולי [חדש]
שפי   יום ד', 24/01/2007 שעה 13:47
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
אני אוהב את האמירה ש''היהודי החדש'' הוא החמור של המשיח, או תחפושת, סוס טרויאני שמתוכו יפרצו יום אחד היהודים האמיתיים. למיצער נהיה כאן סתם עוד קהילה, עוד ''גלות''. עדיף. המשימה להתבולל-דה-פקטו היא בלתי אפשרית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ד''ש מהיער ומהאגם. [חדש]
פירסט   יום ד', 24/01/2007 שעה 0:27
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתה רואה אלכס. לא החזרתי לך טלפון - אבל בכל זאת מצאנו דרך לשוחח.ואפילו בזמננו הפנוי.אגב נדל''ן:בית זית הוקם כמושב חקלאי.אלא שהדבר היחיד שגדל כאן כבר שנים זה נד''לן, ושכר הדירה. שני אלה כל הזמן גדלים.אגב אפשר לעשות במושב הזה מחקר אנתרופולוגי - איפה בעולם המערבי אפשר למצוא פאודליזם חי ובועט? יש כאן בעלי חוות ואריסים. מזל שהם לא מממשים את זכותם על נשותינו הטריות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ד''ש מהיער ומהאגם. [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 24/01/2007 שעה 1:09
בתגובה לפירסט
אתר אישי
<נכתב תחת השפעת בירת-גויים, עם חשש עורלה ושביעית>

... זה בסדר, גם בסינגפור אין חקלאות, והראש היהודי ימשיך וימציא פטנטים אורבניים וקומבינות-נדל''ניות; מה פתאום שבית זית ימשיך ויהיה ישוב חקלאי? הרי יש לו פוטנציאל של מוצא-תחתית לפחות (חתיכת קומפוזיטום יש לשם הזה), עם נוף מסקרן פי כמה. לחילופין אפשר להקים אצלכם באיזור שיכונים רבים, ואז האיזור יהיה באמת פסטוראלי, מפוסטר ומפיסטוראלי מפריחת אבן ירושלמית בכל פינה רעננה. אני משער שיקראו לזה ''בית זית עילית'', או ''רמת בית זית'', או סתם ''צמרת בית זית''. זה יהיה נורא נחמד חוץ מזה שזה יקיף אותך מימינך, משמאלך, מאחוריך ומלפניך – ממש כמו במשחק המפורסם 123 דג מלוח.

ובכלל, לשוחח כאן בפלטפורמה של קציר ידידנו זה באמת נחמד, במיוחד עבור עצלן-כתיבה כמוני, שראשו כרגע ריק מרעיונות אך מלא בפתרונות שאינם אלא הזיות.

אני כבר אשלח לך סמ''ס בנדון, ועד אז חלומות-סונול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ד''ש מהיער ומהאגם. [חדש]
אורי קציר   יום ד', 24/01/2007 שעה 8:55
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
אם רוצים לשמור על מראית העין הפסטורלית וגם לשדר יוקרה נדל''נית אז ''סביוני בית זית'' הוא שם כמעט מתבקש. אלכס, זה לא ייגמר בבתי שיכונים אלא בהפשרה של קרקעות סביב המושב ובהקמה עליהן של וילות לבנות לנובורישים למיניהם. זה קרה במושבים כמו בצרה ובני ציון וחרוצים שליד רעננה; זה יקרה, לצערי, גם כאן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ד''ש מהיער ומהאגם. [חדש]
פירסט   יום ד', 24/01/2007 שעה 23:02
בתגובה לאורי קציר
חברה זה כבר כאן. מבלי ליחס לדבר אמירה ערכית, הנובורישים כבר כאן וגם כמה אוליגרכים ( ככה אנחנו לפחות מכנים אותם). ההרחבות במושב - לבנים הממשיכים (עוד קומבינה מצויינת) התרוקנו מהבנים הממשיכים שחלקם מעדיפים להמשיך במקום אחר עם כיס מלא בכסף. נבנות כאן מפלצות נדלני''ות של מאות מטרים רבועים כשמה שחשוב זה החלון הגדול הצופה אל הנוף הקסום ( לצבאים ולדורבנים)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ד''ש מהיער ומהאגם. [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ה', 25/01/2007 שעה 15:56
בתגובה לפירסט
אתר אישי
כן, זו רק שאלה של זמן שחלקים גדולים מיער ירושלים וחלק נכבד מהשטחים הריקים של עין כרם יעלמו להם בבנייה מאסיבית, ולאו דווקא צמודת קרקע. קצת לא נעים לומר, אך ישראל מפוצצת באנשים וענייה באדמה, וההתרבות הטבעית בה אכן מזכירה כמה פסוקים בתנ''ך המרמזים על הבטחות אלוהיות בנדון.

ארגו: ישראל נדונה להיות עיר-מדינה צפופה מריבוי טבעי ומוקפת בחומה, כאשר מאחורי החומה מחכים מליונים המבקשים להיכנס אליה (וכלל לא חשוב לאיזו מטרה). בקיצור, המדובר בגטו המבקש להיות אי, או אי המבקש להיות גטו. אפשר להוציא על זה פטנט, לדעתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בירת גוים, עורלה ושביעית : ) [חדש]
אורן   יום ה', 25/01/2007 שעה 11:43
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
אלכס, נדמה לי ששבירת גויים אין חשש עורלה ושביעית מאחר שאלו הן ''מצוות התלויות בארץ'' והן רלוונטיות רק לגידולים הגדלים בבעלות יהודית בארץ ישראל (כמו גם ''חדש'').
ועוד מילה על עורלה - חוששני שחשש העורלה אצל גויים קשור דווקא לעורלה אחרת...

ולגוף הרשימה המופלאה - כביש אחר (שכבר נפקק גם הוא) לעלייה לירושלים הוא כביש עין כרם שמתחיל במבשרת יורד לכיוון הסטף ממשיך לעין כרם ועולה בפיתול צר (חלומו של כל רוכב אופניים מתאבד) עד לקריית יובל בואכה ה'מפלצת'.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בירת גוים, עורלה ושביעית : ) [חדש]
אורי קציר   יום ה', 25/01/2007 שעה 15:02
בתגובה לאורן
אתר אישי
כביש יפהפה, אבל לא פרקטי מבחינות רבות - אלא אם כן אתה עובד בסביבת עין כרם, קרית יובל וכדומה.

ותודה על המחמאה, בלי קשר...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בירת גוים, עורלה ושביעית : ) [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ה', 25/01/2007 שעה 15:43
בתגובה לאורן
אתר אישי
לא ברור לי מהו ''חשש עורלה אצל גויים'' בהקשר למשקאות, אלא אם כן בני ישראל משערים שהגויים, רחמנא ליצלן, עושים משהו עם עורלתם בהקשר למשקה, והמבין ישתין. אני משער, אם כך, שהמדובר בעורלה אחרת, ולנביאים הפתרונים איזו עורלה זו.

הלאה; הכביש המטפס מעין כרם אל המפלצת אכן כביש יפה המזכיר בתלילותו את העיר סן-פרנסיסקו, אולם כאן מתחיל ונגמר הדמיון, שכן שורת השיכונים המכוערים הניבטים מלמעלה (אא''ט המדובר ברחוב שטרן או אולסוונגר) אכן מחזירה את המתבונן אל קרקע המציאות, שלעומתה שיכוני מזרח ברלין נראים כחלום רחוק. המפלצת, מבחינה זו, מצוייה בעיני המתבונן בעלייתו במכונית על כביש זה, ולא המפלצת התמימה מקריית יובל, שזכורה לי עד היום לטובה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אמת [חדש]
יעקב קלאר   יום א', 28/01/2007 שעה 8:23
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יעקב קלאר   יום א', 28/01/2007 שעה 8:33
---לפני שנים רבות ביןהשנים 1978 ל 1987 נסעתי רבות מת''א לי-ם ואם לא מיהרתי במיוחד הייתי נכנס לעיר דרך יער ירושלים, ולפעמים עוצר במקומות מצפור טובים עוצרי נשימה. עכשיו לכשראיתי את המאמר , הוחזרתי כ- 20 עד 30 שנה לאחור. תודה מקרב לב.

שלא לענין - ''נחתתי'' במקרה למקום הזה
אם אפשר לקבל עזרה-איך אני מגיע ב''נסיעה'' רגילה ולא בנחיתה ?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נסיעה רגילה [חדש]
אורי קציר   יום א', 28/01/2007 שעה 9:05
בתגובה ליעקב קלאר
אתר אישי
הנה הכתובת ל''נסיעה רגילה''. אתה מוזמן לבקר בקביעות:

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יער ירושלים [חדש]
מונס   יום ה', 01/02/2007 שעה 11:05
לאורי

במקרה או שלא במקרה, אני יושב עכשיו במקום העבודה שלי , והחלטתי להעניק לעצמי שעתיים של חופשה ממהלך העבודה, כך יצא שקראתי את המאמר על עץ הזית של הגנרל, מועמדים לנשיאות, ולבסוף לפני שאחזור לשגרת היום הלוחצת קראתי אתה מאמר הזה.

אהבתי את המאמר ואת הכתיבה, יחד עם זאת כפי שסיפרת לי ישנו כביש נוסף באזור יער ירושלים וזה הכביש שיורד מרחוב בית הדפוס בגעת שאול לכיוון כביש ירושלים תל אביב. אם אני מבין זהו הכביש המקביל לכביש שאתה מדבר עליו.

האם נסעת בו? והאם ההרגשה היא אותו הדבר? אני מתעתד לנסוע בכביש הזה ולהכיר אותו.

דבר נוסף, כמדריך טיולים לא מוסמך כפי שכתבת במאמרך על חמישה דברים שאף אחד לא יודע עליך, האם ישנם מקומות כדאי להתעכב בהם ביער ירושלים?

בברכה:
מונס
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יער ירושלים [חדש]
אורי קציר   יום ה', 01/02/2007 שעה 20:04
בתגובה למונס
אתר אישי
הכביש שמתחיל מרחוב בית הדפוס מתחבר לכביש שעליו אני מדבר קצת לפני בריכת המים הישנה והנטושה של היישוב בית זית. למעשה, זה אותו כביש, רק שבחלק אחד ממנו אתה יכול לעלות ובחלק האחר רק לרדת. כלומר, עד לנקודת החיבור שניהם חד-סטריים. במאמר התייחסתי לשני חלקי הכביש.

מקומות להתעכב עליהם? אני מניח שיש, אבל לא את כולם אני מכיר. זה מקום שליו ורגוע ושווה סתם לטייל שם בחורשות ולהקשיב לציפורים. הרחק למטה ניתן לראות, מנוקודת מסוימות, את נפתוליו של כביש מס' 1 ולהשוות בין ההמולה ששם לבין השקט שביער.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יער ירושלים [חדש]
מונס   שבת, 10/02/2007 שעה 12:36
בתגובה לאורי קציר
שלום אורי

יום שלישי 6.1.2007 , החלטתי לקחת חצי יום חופשה לפני שאני נוסע ללימודים בתל אביב, ואכן נסעתי בכביש היורד לכיוון בית זית מאזור רחוב בית הדפוס, כביש משובש, אבל יפה, עובר בין עצים ונופים, ובסיומו עצרתי בנקודת המפגש של שני הכבישים באזור השלט שמופיע במאמר שלך.

מא אוכל לומר לך ידידי, צדקתי כמעט בכל מילה, פתאום נראה שכל מסלול החיים המהיר נעצר, שלווה ושקט אופים את האזור, רק מדי פעם יורדת מכונית נוספת בשביל. מום מתאים לקחת אוויר, ולהתקדם הלאה.
מונס
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©