מה זה בלוג, לעזאזל?
יום ג', 02/01/2007 שעה 22:55
עשרים בלוגרים התכנסו בשבוע שעבר במלונית ''בינהרים'' כדי לדבר על שאלות שמטרידות אותם. במשך שמונה שעות הם ניסו לפענח את המהות החמקמקה הזו של הבלוג והבלוגר, לגדר ולהגדיר אותה ולבדוק איזו משמעות סוציולוגית יש לה. היו שדיברו על הבלוגוספירה כפלטרפורמה ליצירת שינויים חברתיים. היו שראו בה אמצעי לחיזוק הקשר בין הפוליטיקאים לבוחריהם. היו שניסו לבדוק מה תהיה השפעת הזרם העצום של בלוגריות בנות-עשרה על דמותה העתידית של הבלוגוספירה הזאת. אבל מעל לכל, ריחפה תמיד השאלה היסודית, הבסיסית ביותר: מהו בלוג. כלומר, עוד לפני שבודקים בשביל מה זה טוב, רצוי להגדיר מהו האמצעי הזה ואם יש לו מאפיינים אחידים וכיצד מתמודדים עם הדינאמיקה שמכתיבים הטוקבקיסטים ושאר שאלות שאתם פוגשים ביומיום. הצצה אל המושג הראשוני ביותר של המדיום הטכנולוגי האישי ביותר





מדברים על בלוגים. מפגש ב''בינהרים'' (צילום: יצחק שדמתי)

השאלה מהו בלוג טרדה את מנוחתם של עשרים בלוגרים, פלוס מינוס, במפגש שהתקיים ב''בינהרים'' שעל מורדות הגלבוע. ההגדרה של ייחודיות הבלוג, הקווים המפרידים בינו לבין כל מדיום אחר וכללי ההתנהגות של הבלוגר ושל המבקרים בבלוגו – כל אלה היוו חלק בלתי נפרד מהדיונים. מכל הדיונים.

(אני מתנצל מראש על האיחור היחסי בהעלאת הפוסט המתייחס לאירוע שהתרחש בשבוע שעבר. מטבעי אני מעדיף לחשוב על כנסים מסוג זה (אני יודע שמארגני המיפגש השתמשו במונח ''אל-כנס'', אבל לטעמי, לפחות, כשאנשים מתכנסים יחדיו זהו כנס לכל דבר) בפרספקטיבה של כמה ימים. מלבד היכולת לעבד את מה שראיתי ושמעתי שם בצורה טובה יותר, הדבר מאפשר גם לשקלל את מה שכתבו אחרים שנכחו שם. לפעמים טוב להיות אחרון.)

אחרי שבמשך שנים העליתי מאות פוסטים בכמה בלוגים שונים קצת מוזר לי לנסות ולחזור להגדרה הבסיסית של המושג הזה. אבל בני אדם, מעצם טבעם, אוהבים להגדיר תופעות. הבלוגיזם הוא תופעה. הוא כלי המשמש כאמצעי ביטוי ויצירת קשר בידי רבבות בני אדם במדינה ובידי עשרות מיליונים בעולם כולו. הוא החל כיומן אבל התפשט במהירות לביטוי נושאים לא-אישיים בעליל, לדיווח על אירועים חדשותיים ולאמצעי לחץ לגיוס משאבים (פיננסיים, אנושיים ותקשורתיים) לשינוי המציאות.

''אל תטרח להיות מודרני'', אמר פעם סלוודור דאלי, והסביר: ''כי להיות מודרני, למרבה הצער, זה אחד הדברים שלא משנה מה תעשה, לא תוכל למנוע מעצמך'' . יש הסבורים שבלוג הוא בסך הכול פורמט טכנולוגי המאפשר לנו להביא את הגיגינו אל באי עולם. כרמל וייסמן, למשל, סבורה שכמעט בלתי אפשרי להגדיר את מהות הבלוג בהתאם לפרמטרים של תוכן. אני סבור שהיא צודקת למחצה: אלמלא הזינוק הטכנולוגי שאיפשר את הבלוגוספירה רוב הבלוגרים היו עדיין כותבים למגרה או מנסים להעביר את הגיגיהם דרך הפילטרים של העורכים בעיתונות הכתובה, המשודרת והאלקטרונית.

אז בואו נלך על הגדרה אחרת. בלוג הוא כלי תקשורת אישי שמאפשר פרסום סלקטיבי המתבצע על פי פרמטרים אישיים ותודעה אישית של מפעילו. אני לא בטוח שהלכתי עד הסוף עם ההגדרה המוזרה הזאת, אבל דומני שהיא מספקת לא מעט תשובות.

בלוג הוא עניין אישי אבל גם ציבורי. הוא חי את המתח שבין שני הקצוות משום שגם המרחב האישי זקוק לשיח עם המרחב הציבורי כדי להמשיך ולשמר את רעננותו האינטלקטואלית. הבלוגר זקוק למרחב הבלוגוספירי, שבו פועלים בלוגרים כמותו, ממש כשם שאדם רגיל זקוק לתקשורת עם בני אדם במימד הפיסי של המציאות. אמצעי התקשורת עם המרחב הווירטואלי הם הטוקבקים. יש, כמובן, גם אימיילים וצ'אטים ופורומים ושאר תשתיות שיח ממוחשבות, אבל רק השיח שנובע מתוך המרחב חובק האישיות של הבלוג יכול לייצג את כל מגוון הצבעים של אישיותו של הבלוגר. במרחב הזה – בשונה מכל פורמט אינטרנטי אחר – יש מאמרים פרי עטו, אלמנטים גראפיים שהוא מייצר ומייבא, קישורים המעידים על העדפותיו האסתטיות ושאר מאפיינים אישיים. ולכן זהו בית שלום יותר מכל מקום אחר ברשת. רק הדיאלוג בין כלל הטוקבקיסטים לבין הבלוגר והמולטילוג (לא מונולוג, כלומר שיחת יחיד; ולא דיאלוג, כלומר דו-שיח; אלא רב-שיח) שנוצר בין המשוחחים לבין עצמם נותן תמונה שלמה של התכנסות בסלון הבית הווירטואלי.

כרזה הומוריסטית המבשרת על הרצאה של הבלוגר פיל וינדלי. יש מקומות בהם התכנסויות שנועדו לאפשר לבלוגרים להשמיע את דברם הם עניין נפוץ למדי (מקור תמונה)

ושוב: בלוג הוא מרחב אישי שמאפשר התכנסות ושיח ציבוריים. מי שטוען שמדובר במקום פרטי נטו אינו מבין את משמעות דבריו. תגובה בנוסח ''אם זה לא מוצא חן בעיניך אתה יכול לצאת מכאן'' לא זו בלבד שהיא ילדותית אלא שאף מעידה על אומרה (הבלוגר) שאינו מבין את מהות המדיום שאותו הוא מפעיל. שיח אינו יכול להיות חד-צדדי ואינו יכול רק להצטמצם לדברי שבח ולהחלפת מלים בעלמא. כל הגדרה של שיחה חייבת לכלול גם אלמנט של אמירה ביקורתית. כלומר, בהסכמה לפתוח את הבלוג לשיחה הבלוגר בעצם ''מזמין'' על עצמו ביקורת – ויוצר ציפייה שיתמודד איתה.

לפיכך, הבלוג ניזון מהשיח לא פחות מכפי שהוא ניזון מהתכנים. הנקודה הזו עלתה במהלך הדיון באותו מיפגש בלוגרים שנערך ב''בינהרים''. היא נגעה בעצב רגיש משום שחלק מרקמת החיים של כל בלוגר הוא ההתמודדות עם הטוקבקים ועם משגריהם. יש בהתמודדות הזו אינספור דילמות: האם להסתמך על הטוקבקים כמדד לפופולאריות הבלוג? האם כדי להמריץ את דינאמיקת הטיקבוק מוצדק לבצע פרובוקציות מילוליות? כיצד להתייחס למי שמפזר ארס בבלוג? האם למחוק את דבריו בשם השמירה על איכות הדיבור, או שמא להשאירם בנימוק של חירות הביטוי? כיצד להתמודד עם מצב שבו טוקבקיסט שמזהם את השיח ונדחה על ידי הבלוגר עובר לבצע מעשה דומה כלפי דוחהו בבלוג אחר?

לא כל הדילמות הללו עלו בדיונים. לא היה זמן לכך וממילא היו גם נושאים אחרים שמן הראוי היה לדון בהם. אבל אחת התגובות שכן הושמעה – ויסלחו לי המתכנסים על שאינני זוכר מי השמיע אותה – הייתה שאתר אישי המונע ממבקריו להגיב על תכניו אינו עומד עוד בקריטריון של בלוג. אני עצמי סבור שזו אבחנה שגויה. שהרי אם היא נכונה, הרי שנעמה כרמי, למשל, אינה מנהלת בלוג. ואם אתר כזה אינו בלוג, מה הוא בדיוק?

לשאלות אלה אין פתרון אחיד ומוסכם. במידה רבה הן מוגדרות באמצעות ההתפתחות ההולכת ונמשכת של הבלוג כפלטפורמה להבאת מידע. יש הטוענים כי בדומה להגדרה הליבראלית לשיוך אדם לקבוצה המגדירה עצמה כעם, כך גם הבלוגים. דהיינו, אם כל אדם המגדיר עצמו כשייך לקבוצה לאומית מסוימת ומזדהה עם שפתה, תרבותה וההיסטוריה שלה הופך לחלק מאותו עם, כך כל בעל אתר המגדיר את האתר שלו (שהוא חלק מה''אני'' שלו) כבלוג הוא, בעצם, בלוגר. אני מרגיש נוח יותר עם גישה זו מאשר עם האחרת.

מה הלאה? הבלוג הופך במהירות למחברת של הדור הזה. הוא מותיר טביעות אצבעות על תהליכים חברתיים דינאמיים. הוא מהווה אלמנט סוציולוגי ממדרגה ראשונה – כמקום מיפגש, כזירת ביטוי, כמוש למחקר, כצורת תקשורת שעוד מעט לא נבין איך הסתדרנו בלעדיה.

אשר אלי, את שלי כבר אמרתי. הבלוג, מבחינתי, הוא בראש ובראשונה אמצעי לשימור הזיכרון ולשיתופם של אחרים בו. זה יכול להיות זיכרון חביב עלי, כמו פרשיות היסטוריות מסוימות או ספרים ששוב אינם שכיחים על מדפינו. זה יכול להיות כל זיכרון שהוא בתנאי שהוא הזיכרון שלי ושאני הוא זה שבוחר אותו, מתאר אותו, מפרש אותו ומביא אותו בלבושו החדש בפני שלושת מבקריו הקבועים של הבלוג הזה. נדמה לי שזהו הבלוגיזם בהגדרתו הבסיסית ביותר.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מקום אישי ברשת   יגאל חמיש   יום ג', 02/01/2007 שעה 23:27   [הצג]   [179162 תגובות]
עניין קשה להגדרה   בלוגר זוטר   יום ד', 03/01/2007 שעה 8:26   [הצג]
''לשאלות אלה אין פתרון אחיד ומוסכם''   אבי   יום ד', 03/01/2007 שעה 13:49   [הצג]
''כיצד   קלמן   יום ד', 03/01/2007 שעה 14:54   [הצג]   [3 תגובות]
נלוג הוא דף כתיבה   yigal lsviv   יום ד', 03/01/2007 שעה 16:17   [הצג]   [493 תגובות]
פורסם בבלוגדיבייט   נדב פרץ   יום ד', 03/01/2007 שעה 22:42   [הצג]
מה בין מחברת לבלוג   י.ש.   יום ה', 04/01/2007 שעה 9:59   [הצג]
ההגדרה שלי   canna   יום ה', 04/01/2007 שעה 16:16   [הצג]   [6 תגובות]
ההגדרה תיקבע על ידי הזמן   יואב גל   יום ו', 05/01/2007 שעה 13:57   [הצג]   [4 תגובות]
אורי תקשיב לי רגע   שפי   שבת, 06/01/2007 שעה 2:10   [הצג]   [240 תגובות]
בלוג מלשון לוג   WOPA   יום ו', 15/06/2007 שעה 11:57   [הצג]
וואלה   נתנאל   יום ג', 23/10/2007 שעה 14:27   [הצג]
נחמד   דילים   יום ג', 08/02/2011 שעה 13:10   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©