סוף עונת התפוזים
שבת, 11/11/2006 שעה 23:39
לפני זמן קצר גילה בלוגר ערני סעיף בתקנון תפוז המפקיע את זכויות היוצרים על התכנים בבלוגיה מידי כתביהם ומאפשר לתפוז לעשות בו ככל העולה על רוחה, ללא מתן קרדיט או תשלום ליוצרים. הפרסום על סעיף זה עורר סערה בבלוגוספירה והציף שעוב את השאלה כיצד ניתן ליישב את המתח בין בעלי הפלטפורמות (שרוצים לעשות מהן כסף) לבין הכותבים (שאינם מוכנים לוותר על חירות הביטוי שלהם ועל התמורה שהן זכאים לה בגינה, לדעתם). הבלוגר יואב איתמר הלך רחוק עוד יותר והודיע לתפוז שאם לא ישנו את התקנון יעבור לפלטפורמה אחרת. ואני, ברשותכם, אומר שאין טעם לאיים. ממילא יציאה מחומות הפלטפורמה הממוסדת והקמת אתר עצמאי תבטיח לכם חירות יצירה וזכויות מלאות על התכנים. ובכן, מדוע לא ללכת בדרך זו?






''אנשי תפוז, הסטטיסטיקה לא משקרת. אני יודע מה אני שווה. אם אצטרך להתחיל מחדש, אתחיל מחדש. עשיתם שטות בכך ששיניתם את התקנון בתקופה שבה יש המון אלטרנטיבות חינמיות לכתיבה באינטרנט. מהמפץ שחוללתם כאן ירוויחו מתחריכם, כתבי עת חדשים שיצוצו וכתבי עת קיימים. לא חסרות לי הצעות לכתיבה במקומות אחרים. כיף לי לכתוב כאן. תמיד ראיתי במקום הזה בית. אני לא שובת. אני עושה. בעוד יומיים שלושה עולה בלוגיה חדשה של וורדפרס שמנהלים חברים שלי. הם יתנו לי את אותם חמישים מגה שאתם נותנים. הם יבנו לי כל תוסף שאבקש, והרווחים יתחלקו ביני לבין בעלי האתר בשיטת האד-סנס, אמיר גנס, נטו, או כל אלטרנטיבה אחרת שבעזרתה יכולתם לממש את ההבטחה שנתתם בקיץ - לשלם לנו, ולא קיימתם. אם לא תבטלו את האפלייה בין הבלוגרים, אם לא תתחילו לשלם, אני עובר. אני יודע שהמחיקה לא משנה מאום. שלמעשה יש לכם עותק מכל מאתיים הרשומות שפרסמתי עד כה. אם אתם לא רוצים להישאר רק עם תהילת עבר בידיכם, תתחילו לפעול. אני ממתין.''

המלים האלה שייכות ליואב איתמר, הידוע גם בכינויו ''האביר שלא היה''. יואב מנהל את הבלוג ''חלומות וסיוטים'' ונחשב לאחד מהכותבים האכפתיים ביותר בסביבה. האזהרה הגלויה שלו מביאה לשיא חדש את המהומה המתחוללת בבלוגיית תפוז מאז 4 בנובמבר (לעזאזל, שוב התאריך הארור הזה).

הפרשה החלה כשחשף חתול תעלול, בלוגר ערני ושנון, את העדכון האחרון לתקנון הבלוגיה של תפוז. ''הגולשת מצהירה ומתחייבת כלפי תפוז אנשים כי העלאת כל תוכן לאתר מהווה מתן, ללא כל תמורה, של רישיון בלתי חוזר, ארצי ועולמי ובלתי מוגבל בזמן לתפוז אנשים להשתמש בתכני הגולשת ולעשות בהם כל שימוש שתראה לנכון, על פי שיקול דעתה הבלעדי ומבלי לקבל הרשאה נוספת מן הגולשת, לרבות העברתם לצדדים שלישיים'', נאמר שם, ''לתפוז ניתנת הרשות להקליט, להעתיק, לשכפל, להפיץ, לשווק, להציג, למסור לציבור, לעבד, לערוך, לתרגם ולהשתמש בתכני הגולשת בכל דרך נוספת... ...לפי שיקול דעתה הבלעדי של תפוז אנשים. תפוז אנשים לא תחויב בתשלום עמלה ו/או תמורה ו/או תמלוגים מכל מין וסוג''. במלים אחרות, תפוז מודיעה לכם שאין לכם כל זכויות על הטקסטים שכתבתם, התמונות שהעליתם והפוסטים שפרסמתם. זו אותה תפוז שהבטיחה כבר לפני חודשים שתשלם לכל בלוגר על תכניו וטרם קיימה. באותו טקסט קרא החתול למאבק מאורגן של הבלוגרים נגד תפוז ואף הדגים שאפשר אחרת: הפניה לתקנון של LiveJournal, בלוגיה ותיקה אחרת, מראה כי שם נאמר במפורש כי כל התוכן המתפרסם בלייב ג'ורנאל הוא באחריות ובבעלות הכותב. נקודה.

הפוסט של החתול עורר תגובות רבות. חרמון החרה-החזיק אחריו ואף גילה כי אין זו הפעם הראשונה שתפוז מבצעת תרגיל תקנוני מסוג זה. תפוז הנבוכה הודיעה שהנושא בבדיקה, ואילו אביבה משמרי תהתה אם הסעיף הבעייתי הזה יהיה תקף גם רטרואקטיבית, דהיינו גם לגבי פוסטים שהועלו התקופה שקדמה לכניסת הסעיף הזה לתוקף. חתול תעלול לא ויתר. למרות שביתת הכתיבה שגזר על עצמו, הקפיד לעדכן לגבי פעולותיו בנושא הזה ובו בלבד. כך, למשל, פרסם פוסט שהוא ניוז עיתונאי בכל קנה מידה ובו דיווח על התארגנות תובענה ייצוגית נגד תפוז. עכשיו, כאמור, בא יואב איתמר ומציב אולטימאטום לתפוז.

אין זו הפעם הראשונה שבה מתבטאים בלוגרים באופן המעיד על חששותיהם לגורל יצירתם. במאי 2004 עברה בלוגיית ישראבלוג להתאכסן על שרתי נענע. בלוגרים רבים שנהנה לחסות תחת כנפיו של יריב חבוט, מייסד ישראבלוג, מצאו עצמם מעומתים עם עיצוב חדש של הבלוגים הסטנדרטיים, שהבליט את נענע וסמליה. כמה מהבלוגרים הפופולאריים ביותר בישראבלוג הביעו מחאה קולנית משום שראו בכך פגיעה בעצמאותם ויצירת חיבור כפוי עם חברה גדולה שנחשדת על ידם כמי שמבקשת לנצל את תכניהם לצרכים מסחריים. לפני שבועות אחדים מכר חבוט את ישראבלוג לנענע סופית.


גם בעיית ה''צנזורה'' העיבה על היחסים בין חבוט לבלוגריו. היא הגיעה לשיאה כשמחק חבוט את הבלוגים שהקימה מירב קנר, הידועה גם בכינויה האינטרנטי רפונזל. קנר חשפה בבלוגים אלה את שמותיהם של אנשים מוכרים שלהם ייחסה עבירות פליליות שבוצעו כנגדה. חבוט הודיע שאין לו כוונה לשאת באחריות משפטית כלפי האנשים הללו בגין פעולותיה של קנר ולאחר התדיינות חריפה עימה מחק את הטקסטים שלה. ביוני השנה קפצה מירב קנר אל מותה. האירוע הטראגי הזה עורר דיונים רבים בבלוגוספירה, אבל אחד המקומות שאליהם התפתחו הדיונים (שהוא חשוב לענייננו, אבל בוודאי אינו המרכזי שבהם) הוא השאלה מה זכותו של חבוט למחוק טקסטים שכתבו אחרים.

גם רשימות, שבעבר נהנתה מדימוי אליטיסטי משהו, אינה נקייה מבעיות. בניגוד לישראבלוג, בה ראה עצמו יריב חבוט כמי שנושא באחריות בגין פעולות הבלוגרים הכותבים על גבי הפלטפורמה שבנה, הרי שמנהלי רשימות, ירדן לוינסקי ואורי ברוכין, מסתפקים בבחירת האנשים שלהם הם מעניקים את האפשרות להשתמש במערכת הניהול האיכותית שבנו. מצד שני, הם מודיעים במפורש כי אין הם מתערבים בתכנים המתפרסמים באותם בלוגים. זו גם הסיבה לכך שברשימות (שבניגוד לישראבלוג, לתפוז ולפלטפורמות נוספות ההצטרפות אליה אינה פתוחה לכל דכפין) מתנהלים לעתים דיונים שאינם נופלים בחריפותם מההתנצחויות בישראבלוג.

במאמר מוסגר אני יכול לומר שאין טעם לבוא בטענות את מנהלי הבלוגיות. גם אם בנו מלכתחילה את הפלטפורמות שלהם כדי להעניק להם אפשרות להעלות את תכניהם בפורמט ידידותי ומושך, הרי שבסופו של דבר הם רוצים לעשות מזה כסף. מסיבה זו תפוז רוצה לעשות שימוש חופשי בתכני הבלוגים. מסיבה זו גם הודיעה תפוז – אותה תפוז שבתקנון שלה נאמר שהיא יכולה לעשות ביצירתם של רבבות בלוגרים וגולשים ככל העולה על רוחה – שתשלם לבלוגרים שימשכו קהל. למרות כל ההצהרות הפומביות, עד עכשיו אף בלוגר לא ראה מהם גרוש. אולי זה יקרה בעתיד, אבל לא קשה לדמיין שבלוג שירצה למשוך מספר מירבי של גולשים יכניס שם, איך לומר בעדינות, תכנים שרמתם בעייתית במקצת.





אדם קרוב אצל עצמו, ולכן אספר לכם מה עבר עלי. לפני כשנתיים פרשתי מרשימות. הייתי שם שנה, כתבתי הרבה, אבל מסיבות שלא אחזור עליהן כאן ביקשתי לצאת לדרך עצמאית. ניסתי את ישראבלוג (תפוז אנשים טרם הוקם אז), אבל לא השתגעתי על התוצאות. מכל מקום, הרצון שלא להיות תלוי במנהל-על היה אף הוא באוויר. לא היה לי מושג וחצי מושג בבניית אתר עצמאי. אחרי ניסיונות וטעיות הגעתי אל טל כהן, אחד מהאנשים שבנו את ''האייל הקורא''. על הפרק עמד השימוש במערכת ניהול אישית שטל פיתח ושבה כבר עשה הבלוגר אלכסנדר מאן שימוש מזה זמן מה. היא נראתה לי מתאימה לצרכי: פשוטה, לא יומרנית ויעילה לצרכי פרסום ודיון. באתי, ראיתי, ניסיתי, אהבתי והחלטתי בחיוב. בנוסף, גם היה ברור לי שהאתר הזה חייב להיות בעל דומיין עצמאי. אחרי כמה התלבטויות קניתי את aplaton.co.il, הכנתי את הלוגו הכי פשוט שאפשר, ההוא עם תמונת אפלטון ושני הפרתנונים, ויצאתי לדרך.

זה לא היה קל. בשנה שהייתי ברשימות עדכנתי 185 פוסטים – קצב מסחרר של מאמר ליומיים. אלה לא היו ויצים של שורה וחצי או שלוש מלים שמפנות לפוסט באתר אחר. נהפוך הוא: רובם היו מאמרים מושקעים, מאויירים ומלונקקים שלפרסומם קדם תחקיר קדחתני. באותם ימים (וליתר דיוק באותם לילות) אי אפשר היה לראות את חדר העבודה שלי מרוב ספרים, כתבי עת, מפות ושאר עזרים טקטיים. בתחילה העליתי את המאמרים הישנים מרשימות, אבל היה ברור לי שזה לא היה מובן לכל קורא. אחרי הכול, מי רוצה לקרוא את אותו המאמר פעמיים אצל אותו בלוגר. ובכל זאת, החלטתי שכל החומר שלי חייב להיות שם. היה צורך להתרגל לפורמט החדש, לעובדה שהעלאת תמונה היא עניין מורכב יותר במערכת החדשה מאשר ברשימות, לכך שכל הדגשה או מתיחת קו תחתי דורשת כתיבת סימנים מסוימים ואינה יכולה להיפתר רק על ידי לחיצת כפתור. אבל זו הייתה דרך שהייתי מוכן לעבור. וכך מצאתי את עצמי יושב בסופי שבוע ובלילות של ימי החולין ומעדכן ובודק ומנסה – עד שהתוצאה מצאה חן בעיני.


כל זה לא קורה בחינם. טל גובה ממני 500 שקל לשנה על השימוש במערכת, כך שלמעשה אני שוכר אותה ממנו. אבל לפחות כאן התנאים ברורים: החומר שייך לי ולי בלבד, אני קובע את כללי המשחק באתר וטל – איש מקצוע מיומן - מגיש לי שירותי תחזוקה ואכסון תמורת הסכום הזה. ואם אינני טועה, אלה 500 שקל יותר ממה שרוב הבלוגרים מוכנים לשלם תמורת האתר שלהם. ושוב: יתכן שגם בינינו יהיו חילוקי דעות בעתיד ואני אאלץ לפרוש. אבל עדיין אני נהנה מיותר עצמאות מאשר מרבית מפעילי הבלוגים שקוראים עכשיו את המאמר הזה.

אם להיות מעשיים, רוב הבלוגרים שאני מכיר לא יאמצו את דרכו של יואב איתמר. להעביר ערימה של תכנים – לעתים מאות אלפי מלים – ממערכת אחת לאחרת זה כאב ראש רציני. כשאדם פותח אתר אישי שיש לו משמעות עבורו הוא אינו עושה זאת לטווח קצר, ולכן חשוב לו לדעת שבעלי הפלטפורמה שלו מתכוונים לשמור איתו על יחסים יציבים לאורך זמן ולא להכניס מעת לעת שינויים שפוגמים באיכותה של אותה יציבות. לפי התנהגותה של תפוז בחודשים האחרונים אפשר להתרשם שזה בדיוק ההיפך ממה שהיא משדרת.

אני מציע לכל מי שיצירתו חשובה לו לעשות את אותו הדבר. אין טעם להתעמת שוב ושוב עם מנהלי הבלוגיות. עזבו את הבלוגיות החינמיות ופתחו אתר משלכם. אם יש לכם את הידע כיצד לעשות זאת בעצמכם, מה טוב. אם לא, ואם זה באמת חשוב לכם, אולי תהיו אפילו מוכנים להוציא לשם כך כמה שקלים מהכיס. אחרי הכול, הבלוג הוא חלק מתעודת הזהות שלכם - והנחת המוצא שלי היא שלאדם חשוב לבנות זהות ייחודית משל עצמו.





התמונות נטולות ממסכי הפתיחה של האתרים הבאים: הבלוגיה (תפוז), ישראבלוג (נענע) ורשימות.





[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
(ללא כותרת)   מרק ק.   יום א', 12/11/2006 שעה 6:42   [הצג]   [4 תגובות]
(ללא כותרת)   חתול תעלול   יום א', 12/11/2006 שעה 9:51   [הצג]   [2 תגובות]
כנראה שאתה צודק   שפי   יום א', 12/11/2006 שעה 13:09   [הצג]   [4 תגובות]
תפוז התקפלו   אורי קציר   יום ב', 13/11/2006 שעה 8:56   [הצג]   [10 תגובות]
אני, למשל, עברתי כבר.   יואב איתמר   יום ב', 13/11/2006 שעה 21:21   [הצג]
אתה צודק   קלמן   יום א', 19/11/2006 שעה 8:29   [הצג]   [4 תגובות]
(ללא כותרת)   יואב איתמר   יום ב', 20/11/2006 שעה 11:18   [הצג]
הסוגיה הטכנית היא בעייתית   חצישלישרבע   יום א', 26/11/2006 שעה 1:13   [הצג]
שיטת הנוכלות של תפוז   דור   יום ד', 14/07/2010 שעה 13:25   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©