אגדות ילדים למבוגרים בלבד/ אלכסנדר מאן
יום ג', 31/10/2006 שעה 17:28
דומה כי אגדות הילדים הגרמניות מתרחשות כולן אי שם בין בתי הכפר לשיפולי היער הגדול. מה יש בו ביער הגדול שמושך את סיפורי האגדות אל תוכו? מסתבר כי לא מעט חוקרים מתחומים שונים ניסו לענות על שאלה זו, תוך שהם מציעים תיאוריות שונות להבנת הקסם הטמון בחווייה זו. קריאת התיאוריות לצד זכרונות הילדות עוררו באלכסנדר מאן רצון לחוות זאת בשטח עצמו, וכך החליט לצאת אל יער האגדות הגרמני, כדי לבדוק ולחוש את הנושא מקרוב. מאן, במאמר אורח, יוצא למסע אל אגדת ילדות שאינה פוסחת כמעט על אף ילד בעולם המערבי ומנסה לפענח את האווירה ששימשה כרקע להולדתה ולהיווצרותן של רבות אחרות. המסקנות שאליהן הוא מגיע עשויות לעורר דיון בהשפעה שיש לאגדות אלה על הנפש האנושית ובהשלכת תכונות האופי שהן מטפחות על עתיד העממים שבקרבם הן נוצרות ומסופרות





היה זה ככל הנראה אליאס קאנטי (Elias Canetti), אשר היה הראשון שניסה לנסח חוק כללי לנסיון הבנת גרעינה של תרבות נתונה: עליך לנסות ולמצוא את סמל ההמון המשפיע על בני תרבות זו, קבע בפסיקה מפורסמת. קנאטי גרס במסגרת זו כי סמל השפע וסמל ההמון היהודי, לדוגמא, מתהווה ממארג האותיות של השפה העברית, שהן בבחינת המולדת היהודית האמיתית הנגלית לעין המבקר, אי שם בין ספרי החכמה היהודיים. היהודים, איפוא, אימצו לפיכך את האות והמילה כסמל שפע בה הם מצויים בבית, אולי כתחליף למולדת ולפיסת האדמה שלא תמיד היתה, הוסיף קנאטי ביבושת. אצל עמי אירופה היו הדברים מעט אחרים, ובמיוחד אצל הגרמנים: קנאטי לא היסס לקבוע שסמל השפע של הגרמנים הוא העץ, או יותר נכון העצים העומדים זקופים לאלפיהם בואכה אל תוך היער הגרמני. אי-שם בין עצים אלו מצוייה הנפש הגרמנית, גרס קנטי, אשר בניה עומדים זקופים מלאי הוד והדר, נטועים בתוך הטבע האפל והקודר, שמגלה ומפנים בתוכו את כל התכונות הפנתאיסטיות שהיו חביבות על שבטי הצפון, בהתמזגם עם אלי הטבע הקדומים.

פיסקה ראשונה זו אולי חשובה לנסיון הבנת החידה והדינמיקה הפנימית בחיפוש אחרי המיסתורין הטמון ביערות עד אלו. האם היה זה החיפוש אחרי 'הדבר הטבעי', כאלטרנטיבה לקיום ההדדי והמסוייג בחוקים מלאכותיים שנוצרו על ידי אדם?
 
הבית ביער האגדות. הפסולת הבלתי רצוייה מושלכת החוצה, או מומתת כלאחר יד (מקור תמונה)
 

מבט אפור אחד מגלה, כי את התשובה הישירה ביותר לשאלה זו מספקים עד היום האחים גרים, אשר לקחו על עצמם את המשימה של איסוף סיפורי ואגדות עם על מנת לקבצם יחדיו לאפוס אגדות ילדים, אשר ממנו נשקפים כל אותם אלמנטים רומנטיים של קיום בחיק הטבע, כמו גם האכזריות הטמונה בקיום זה. דומה כי אין הרבה עוררין על הדעה שסיפורי האחרים גרים אינם בדיוק מלבבים ואינם בוחלים באמצעי המחשה שונים, אולם מסתבר שיותר מכל קיבלו סיפורים אלו אינטרפרטציות חיוביות שונות בקרב חוקרי נפש האדם ובקרב חוקרי אגדות וסיפורת ילדים, שהקו הכללי המנחה אותם מתמקד בטענה שאגדות ילדים 'מעדנות' את נפש הילד, וגורמות לו לסיפוק רב על ידי ה'רוע' המופיע בהם, משמע היו אלו סיפורי פולקלור צבעוניים על תקן סיפורי-מתח לילדים. דוגמא טובה למגמה זו העלה ברונו בטלהיים (Bruno Bettelheim) בטיעוניו, שהסביר על ידי מחקריו מדוע ילדים זקוקים לאגדות, כמו גם הפסיכואנליטיקן אריך פרום (Erich Fromm), שניסה להאיר את הפן הנוסף הטמון באגדות ילדים. הדברים השונים ששני ענקי מחשבה אלו רשמו מקובלים עד היום על שורת חוקרים מודרניים, אשר מצידם מבינים כי בחומר שמצוי באגדות אלו ניתן לחפש את צדדיה השונים של הבנת הקולקטיב את עצמו, במיוחד בניסוח פחדיו המודעים והבלתי מודעים.

האחים גרים, כך עולה ממחקר שפורסם לפני שנים אחדות בגרמניה, אספו חומר רב לסיפוריהם לא רק בכפרים נידחים ובמקומות פסטוראליים בהם ביקרו, אלא גם ממעקב ומאיסוף חומר מבין כתלי בית המשפט בעילעול בתולדות מעלליהם של פושעים שונים, אשר העניקו נופך נוסף למעשי פשע וזוועה שקרו במקומות קטנים וציוריים אלו, כמו גם לדראמות אנושיות מקפיאות דם. נראה כי סיפורת האגדה שהאחים גרים הוסיפו לחומר שאספו לא גרעה מאמינות הדברים שאספו, וכך הצליחו שני אחים אלו לחדור בצורה שיטתית ומבוקרת אל תוך צפונות הנפש הגרמנית, בצורה שתוצאותיה הגלמיות יכולות אולי גם לעניין את האוזן והנפש היהודית.

הכניסה אל יער האגדות הגרמני בהרים, לא רחוק מקתדרלת אלטנברג (Altenberg) מספקת את האווירה המכושפת כבר מהדקה הראשונה בפתח. האיזור הנידח והיערות הצפופים באיזור כאילו ממחישים את אותנטיות החווייה עצמה, אשר דורשת מהמבקר לצעוד במעלה ההר בשביל צר אל פתח המקום, לאורך 20 תחנות שונות ורחוקות האחת מהשנייה.בשונה מסיפורי וולט דיסני ומהמחזת סיפורים אלו בדמות עולמו של וולט דיסני, הרי שיער האגדות הגרמני אינו מבקש להיות המוני או תיירותי, כי אם מקום של חווייה אישית מהמעלה הראשונה. העלים המרשרשים מסביב וקרני השמש הפוצעות מדי פעם את מסך העצים כאילו מוסיפים משהו למקום זה שהוקם אי שם בשנת 1931.

מטרתו של מייסד המקום, וילהלם שניידר (Wilhelm Schneider), היתה ליצור אווירה ציורית וחווייתית כפי שהדבר משתקף באגדות גרים, ובמשימה זו הצליח מעל המשוער. המבקר עובר במהלך צעידה ארוכה שורה שלמה של מבנים קטנים בהם הוא יכול להתבונן דרך החלון או במבט תצפיתי על אגדת ילדים מסויימת שנבחרה להמחשה ולהמחזה זו. הדמויות המצויות בתוך הבתים או אי שם בסצינות חיק הטבע דומות כשתי טיפות מים לציורים שאנו כולנו מכירים מספרי אגדות הילדים, ובכל זאת: הן אותנטיות יותר, ונוטות למלאנכולייה כללית. כך נראים שלגיה ושבעת הגמדים בבקתתם היפהיפיה, וכך גם נראית הנסיכה שמדברת אל הצפרדע המכוערת ליד חלוקי הנחל האמיתי שזורם במקום. כך גם נראית הבחורה רפונזל (Rapunzel) שמשליכה את צמתה הארוכה לאביר שיבוא להצילה, וכך גם נראים הדמיות האחרות שממלאות את המקום, שבחלקן אינן מוכרות בסיפורת ישראלית, כגון השולחן מלא הזמון הנופל מן השמיים, סיפורי עורבים שונים, החיות השונות מהאגדה על העיר ברמן , הגמד המכוער רומפלשטילצכן (Rumpelstilzchen) ועוד. זהו גם המקום בו מתחילים העצים מסביב לא רק לחסום את קרני האור שמקשות לחדור, אלא גם כאילו לאיים בחשיכה התמידית שבצמרותיהם. הם עומדים זקופים וגאים, כמביטים על ההתרחשות הארצית המתרחשת בין בני האדם לחיות היער, ובין בני האדם לבין עצמם או עם דמויות בלתי ברורות של רוע פסטוראלי.

הנקיון והסדר האורגני מהווים חלק בלתי נפרד מכל אגדה שמצוייה בתוך יער מוחשי ורעיוני זה, חשבתי לעצמי. הפסולת הבלתי רצוייה מושלכת החוצה, או מומתת כלאחר יד. הרוע, או הדבר שמוגדר בסיטואציה מסויימת כ'רוע' מעודו לא מובא לחקירה או משפט או להתדיינות כלשהי, והדברים היחידים המשפיעים עליו ועל קיומו הוא יכולת ההתמודדות הישירה בטבע, שבו כידוע מוסר יהודו-נוצרי חודר רק במעט מבעד לצמרות העצים הזקופים. הרוע מושמד באינסטינקט ראשוני של ''אנחנו או הם'' אשר כל אגדה מציעה בוורסייה הפרטית שלה, שהמטרה הנה בפירוש ''אנחנו''. אנחנו זה לא רק אנחנו נגד האוייב המשותף, אלא אנחנו זה גם הילדים הטבעיים שמעולם לא התבגרו או שסירבו להתבגר, כפי שמוכיח שפע הגמדים המופיעים באגדות השונות. היו אלו דווקא הגמדים שהבהירו לי את הקיבעון וחוסר הרצון לבגרות שמבטא ז'אנר זה, אולי כתמונת רקע וניגוד למעט ענקים שמסדרים ומארגנים את הכאוס הכללי ביקום ובפנתיאון ארצות הצפון. גם דמותן הבלתי ברורה והמעוותת של נשים רעות ובעלות שיער שחור שמופיעות בסיפורים השונים, כאילו מעצימה הרגשה כללית של פסימיזם תרבותי המחכה להתגלות של מעשה אלים כדי להשתחרר מחוקיות קבועה.

בשיחה מעמיקה בנושא שניהלתי לפני שנים עם פסיכואנליטיקן מישראל, אשר הגיע לכנס משפטנים שעזרתי בארגונו, ניסינו יחדיו לרדת לעומקה של הרגשת 'טבעיות' זו. בזמננו החופשי הסתובבנו רבות בעיר הציורית שנגלתה ונפרשה מול עינינו, כשאנו מנסים לפענח את הקוד הפנימי המצוי בנבכי ערכי תרבות זו. הפסיכואנליטיקן עצמו, אשר עצמו היה ניצול מחנות ריכוז, שב וחזר באוזניי על התפעלותו הבלתי אמצעית מהסדר והיופי הטבעי שמונחים באסתטיקה הגרמנית של כל עיר, כשהוא מגלה וחושף בפניי תיאוריה שלא פירסם ברבים, היות וחשב שהיא עלולה לעורר גיחוך מאשר מחשבה. לפי תיאוריה זו הנפיק הצוות גרים אגדות ילדים המיועדות למבוגרים, כשאגדה המפורסמת של הנזל וגרטל (Hänsel und Gretel) אינה אלא גולת הכותרת של סיפור ברמת תת המודע הקולקטיבי , אשר מסמל את ההתנגדות למודרניזם ולמודרנה בפרט.

לפי אינטרפרטצייה זו הרי שהילדים הנעזבים לגורלם חייבים להתגבר על פחדם ולמצוא בכל זאת את דרכם הביתה, אך הם נתקלים בפיתוי בדמות בית יפהיפה העשוי מסוכר וממתקים, אשר שייך למכשפה מנוולת המעוניינת להשמידם. הילדים הרכים והצעירים כמובן שאינם מודעים לסכנה זו, ונהנים עד למאוד מהרעיון המתיקות הנובע והמתקיים בבית זה, כמעין בבואה ליתרונות הכלליים הטמונים בקיום המודרני, שלפתע הם נאלצים להיות גם מודעים למחיר שקיום זה דורש: הנזל נאסר בכלוב, ומועמד להמתה ולאכילה על ידי המכשפה האכזרית, שאחותו גרטל נאלצת להאביסו על מנת שיהיה משביע ומדושן יותר עבור המכשפה. דומה כי מבחינה זו מצאה המכשפה המודרנית תכנית חלוקת עבודה נהדרת, לפיה הקורבן הראשון מקבל את מזונו מהקורבן הפוטנציאלי הבא, בעוד היא עצמה יכולה לנוח ולהקדיש זמנה לפתוי קורבנות חדשים, אולם לא כך הוא. הילדים, שחשים ומבינים את הסכנה, מחליטים להתגבר על המכשפה לפי הגשטאלט של ''אנחנו או הם'', ובמסגרת זו טומנים למכשפה הרעה מלכודת, אשר במסגרתה היא מועפת אל תוך התנור ונשרפת.
''האם התבוננת באיורים שונים שמלווים אגדה מפורסמת זו'' שאל אותי חוקר הנפש, בעוד אנו לוגמים את הקפה בחרישות במרכז העיר הציורי. ''האם שמת לב שבכל התיאורים האלו אפה של המכשפה עקום, ממש כפי שחוטמיהם של בני קבוצה אחרת התיימרו להיות עקומים'' הוסיף חוקר הנפש בזהירות, כשהוא מתבונן על הבעת פניי. מבטי האפור התייצב בו במבט חוקר. ''ואל תשכח שהמכשפה עפה אל תוך תנור גדול'' הוסיף חרישות. ''אנא בדוק בהזדמנות הבאה את האיורים בספרי הילדים, וראה כיצד בדיוק נראה תנור-אנושי זה''.

שיחה זו הדהדה במוחי בדרכי אל בית סיפור אגדת הנזל וגרטל; המכשפה שנשקפה דרך החלון היתה אכן עם אף עקום באופן מבהיל, ממש כפי ששני ילדים תמימים אלו נראו כפסגת החלום הבלונדיני בהתגשמותו. מאחורי המבנה הקטן, משמאל לפתח הכניסה אל בית המכשפה עמד מכסה התנור. הבטתי ארוכות במכסה, כשאני מכסה בזכרוני עשרות ביקורים מקצועיים במחנות ריכוז שונים באירופה: מכסה התנור ששרף את המכשפה היה אכן דומה בצורתו למכסה ששימש לתנורי הקרמטוריום, ממש כמו באיורי אוסף ספרי האגדות שנמצא ברשותי: מתוך פני המכשפה הזקנה מזדקר אף עקום ומכוער, והתנור אליו היא עפה נראה תמיד כתנור המשרפות. ''אנחנו או הם'' חלף לו הרהור בליבי, כשאני נזכר פעם נוספת בדברים ששמעתי, שמשמעותם הנלווית היא ''הכל או לא-כלום''. אכן משחק סכום אפס בין טוב לרע, חשבתי לעצמי, כשאני חושב על תרבות שלמה שאימצה מוטיב הרסני זה.

התחנות האחרות במסע נראו כולן לפתע כחסרות כל חשיבות.





המאמר ''אגדות ילדים למבוגרים בלבד'' פורסם במקור בבלוג של אלכסנדר מאן באפריל 2003. אלכסנדר מאן, פובליציסט, היסטוריון, עורך, מתרגם ובלוגר יליד ירושלים, נשוי ללא-יהודיה ומתגורר בגרמניה מזה שני עשורים.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
איזו הפתעה נעימה   אבי   יום ג', 31/10/2006 שעה 17:37   [הצג]   [2 תגובות]
היער האפל של הנפש   אילן   יום ג', 31/10/2006 שעה 19:32   [הצג]   [10 תגובות]
אבל מדוע שלא יהיה דומה התנור לתנור קרמטוריום?   מיצ   יום ד', 08/11/2006 שעה 15:47   [הצג]
Good info   Pharmb525   יום ב', 25/02/2013 שעה 22:53   [הצג]
Good info   Pharmb578   יום ב', 25/02/2013 שעה 22:53   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©