רשימת ה-‏25: גאוני הכדורגל שההיסטוריה השאירה מאחור
יום ד', 27/09/2006 שעה 0:22
כששואלים מי מאיתנו מיהו הכדורגלן הטוב בהיסטוריה, התשובה תהיה בדרך כלל שמם של שחקנים מסוגם של פלה, מראדונה או בקנבאואר. יש סיבה טובה לכך שאנו מעדיפים את השלישייה הזו על אחרים - כולם זכו לפחות פעם אחת בגביע העולם עם נבחרותיהם. אבל מה היה גורלם של כל אותם גאוני כדורגל שההיסטוריה לא הניחה להם להחזיק בגביע הנכסף ולהניפו אל על? האם משחקם היה פחות מהנה משל האחרים? ודאי שלא. ובכן, זהו ניסיון לעשות עימם צדק היסטורי ולהכניסם ברשימה שממנה ייעדרו, סוף סוף, הזוכים למיניהם. ובכן, הנה הם לפניכם: החבורה שלא זכתה אבל שהותירה בפינו טעם טוב לא פחות (ובמקרים רבים אף יותר) מאלה שעשו את זה. רשימה אישית מאוד וסובייקטיבית לחלוטין, עם דגש על כל מה שאני אוהב בכדורגל



עשיית צדק היא סוג של איזון, של הבאת צדדים מנוגדים לכדי שוויון. אם הטבע שואף לשוויון, הרי שהטבע – במובן מסוים – שואף לעשות צדק. ועדיין, צדק הוא מונח ערטילאי וחמקמק, בעיקר כשהוא נוגע לתחומים שבהם המדידה או הכימות אינם מספקים את כל התמונה.

פושקש (מימין) ודי סטפאנו (משמאל), ראש החץ ההתקפי של ריאל מדריד בשנות החמישים והששים. גאוני הכדורגל הללו לא זכו בגביע העולם, אבל תרומתם להיסטוריה של ענף הספורט הזה לא תסולא בפז (מקור תמונה)

כל אחד מאיתנו מכיר אנשים בעלי כישרון, הישגיים מאוד בתחומם, שנסיבות שלא היו בשליטתם הביאו לכך שלא מיצו את כישוריהם. כדורגל הוא אחת הדוגמאות המובהקות לכך שחשוב גם להיוולד במקום הנכון, בזמן הנכון ובחברה הנכונה – ולאו דווקא להיות בעל כישרון יוצא דופן. ההיסטוריה של הכדורגל מתעדת מאות מקרים של שחקנים שלא הצליחו להגיע לפסגה הגדולה מכולם. והפסגה הזו היא, ללא כל ספק, הזכייה בגביע העולם בכדורגל. זהו חלומו הגדול ביותר של כל כדורגלן באשר הוא.

כמו כל פרס נדיר, רק מעטים יכולים להתגאות בהישג שכזה. לעומת זאת, מספר השחקנים שנמנים על רשימת הטובים ביותר בכל הזמנים גבוה בהרבה. אלה שנחשבים באמת לטובים ביותר שמתוך הטובים ביותר הם אלה שהובילו את נבחרותיהם לזכייה בגביע העולמי. פלה בברזיל, דייגו מראדונה בארגנטינה, פרנץ בקנבאואר בגרמניה. אבל בהחלט ייתכן שפיתול קטן בתרחיש ההיסטורי היה יכול ליצור מציאות אחרת. אם, למשל, לא היה אדמיר פימנטה, מאמנה המבולבל של ברזיל ב-‏1938, משאיר את המבקיע המסחרר שלו, ליאונידס דה סילבה, למנוחה על הספסל בחצי הגמר נגד איטליה, יתכן וגביע ז'יל רימה היה נוחת בריו עשרים שנה מוקדם יותר ואותו ליאונידס עצמו היה נעדר מהרשימה. אלמלא החליט המגן הגרמני ורנר ליבריך לפצוע את פושקש, כוכבה של נבחרת הפלא ההונגרית, במשחק בין שתי הנחרות בשלב המוקדם, יתכן שההיסטוריה הייתה נראית אחרת לחלוטין והמגיארי הגוץ היה מתעלל בגרמנים בגמר. ההיסטוריה מלאה ב''אילו'' כאלה.

פושקש ולאונידס, ויחד עימם גם קרויף ופלאטיני ואחרים, הם דוגמאות טובות לשחקנים שהצליחו להפגין כישרון נדיר במעמדים בינלאומיים ובכל זאת לא זכו בתואר הנכסף. התוצאה היא שהם אינם נחשבים לטובים ביותר בכל הזמנים, משום שקטגוריה זו תפוסה על ידי שחקנים שהוכיחו כי נוסף על כישרונם הטבעי הם גם הצליחו להביא הביתה את הגביע היקר מכולם. לפיכך, החלטתי לעשות עמם צדק ולכנס אותם ברשימה מצומצמת אחת. זו רשימה שאין בה את כל אלה שזכו בגביע העולם; מסיבה זו נעדרים ממנה גרד מילר וג'וזפה מיאצה, בובי צ'רלטון וחואן סקיאפינו, דניאל פאסארלה וגורדון בנקס, חוזה אנדרדה וזינאדין זידאן, גארינצ'ה ורומאריו וכמובן פלה, מראדונה ובקנבאואר.

הצדק שאני עושה איתם הוא צדק אישי לחלוטין ולפיכך זו אינה – ולא יכולה להיות – בחירה אובייקטיבית. יש בה, למשל, משקל נכבד לשוערים ולשחקני קו קדמי. רוב החשקנים הם מאירופה ומדרום אמריקה; הרשיתי לעצמי לדלג על התכתיב הפוליטיקלי-קורקטי לשבץ שם שחקנים מיבשות אחרות, משום שאם הייתי נכנס לרשת הזאת לא הייתי יוצא ממנה. האם באמת אני סבור שהקוריאני צ'ה בום קון היה טוב מהשוודי לידהולם? לא. האם יש יסוד להניח שהליברי ג'ורג' וואה היה עדיף על הברזילאי ארתור קוימברה? שוב - לא.

הקריטריונים שלי נוסחו באופן גס, ולשיטתי יכולים להתאים ללא מעט שחקנים: שמירה על רמה גבוהה לאורך זמן; תרומה משמעותית בתפקיד בו שיחקו; זכייה בתארים משמעותיים. ושוב – לא כל מי שעומד בקריטריונים הללו נכלל ברשימה. לא קני דלגליש ולא תומאס נ'קונו; לא תאופיליו קוביאס ולא ארנסט וילימובסקי; לא אלן סימונסן ולא שאנדור קוצ'יש; לא יאן קולמאנס ולא רנאט דסאייב; לא אולג בלוחין ולא כריסטו סטויצ'קוב; לא הוגו סאנצ'ז ולא איאן ראש. אם אי-פעם תתפרסם רשימה מורחבת, סביר להניח שלפחות חלקם הגדול של אלה, כמו גם רבים אחרים, ייכללו בה.


כדרכן של רשימות המתפרסמות ב''אפלטון'', הן אינן מדורגות. ובכן, הרי היא לפניכם, לפי סדר אלפביתי עולה.





הכדורגלן הקבוצות בהן זכה לתהילה בכמה מילים
פרנץ בינדר ראפיד וינה, נבחרות אוסטריה וגרמניה חלוץ מדהים, אחד מהשלושה שהבקיעו אלף שערים בקריירה (האחרים הם פרידנרייך ופלה), אלא שבינדר עשה זאת ב-‏756 משחקים – הרבה פחות מהאחרים. הקריירה שלו שגשגה בשנים בהם פרח הכדורגל המרכז-אירופי ובינדר עצמו עבר לשחק בנבחרת גרמניה לאחר שמולדתו אוסטריה סופחה לרייך השלישי ב''אנשלוס'' של 1938. העובדה שפעילותו כמעט אינה מתועדת היא אחת ההחמצות הגדולות של היסטוריית הכדורגל.
ג'ורג' בסט מנצ'סטר יונייטד, נבחרת צפון-אירלנד אולי המייצג המובהק ביותר של סכימת ''מה היה קורה אילו'' (אילו לא היה שתיין, הולל, בזבזן ובעל מזג רתחני). מהיר, מתעתע, בעל יכולת כדרור ובעיטה בשתי הרגליים. המסירות שלו היו מדויקות כמעט לכל מרחק, מגעו בכדור עדין ורך ובד בבד לא חשש מתיקולים קשוחים ונוקשים. אמרו עליו שהגדיר מחדש את אמנות הכדרור. כששיחק במרכז השדה הצית את הדמיון. כשהיה ליד השער התגלה כקטלני. כדורגלן מושלם, אולי המוכשר ביותר שיצא מהאיים הבריטיים מאז ומעולם. נבחרת צפון אילנד, בה שיחק, הייתה קטנה וחלשה מכדי להגיע למשחקי המונדיאל, ואת עיקר הישגיו רשם עם היונייטד: שתי אליפויות, גביע אירופה לאלופות ותואר שחקן השנה (שני האחרונים ב-‏1968). חצי יובל שנים המתינו במנצ'סטר עד לשיחזור ההישגים הללו.
אלפרדו די סטפאנו הוראקן, ריבר פלייט, מיליונריוס, ריאל מדריד, נבחרת ספרד ''החץ הבלונדי''. אחד השחקנים הפוריים ביותר בהיסטוריה. שחקן קבוצתי בעל יכולת אישית גבוהה מאוד וכושר מנהיגות אדיר ששלט ברחבות הליגה הספרדית בשנות החמישים והששים. נאמר עליו שהיה ''אול אראונד פלייר'' מושלם - ידע להבקיע כגרד מילר, לנהל משחק כפלאטיני ולבצע תיקולים הגנתיים כפאקטי. מסיבות שונות נמנעה ממנו ההופעה בכל גביעי העולם בתקופתו. על אף שרבים אז ראו בו את הכדורגלן הטוב בתבל. עם זאת, הוא היחיד שהופיע במדי שלוש נבחרות לאומיות – ארגנטינה, קולומביה וספרד. היה שותף, יחד עם פושקש וקופה, לחמש הזכיות הרצופות של ריאל מדריד בגביע אירופה לאלופות. כבש שלושער בגמר 1960 בו הביסה ריאל את איינטרכט פרנקפורט 7:3.
מרקו ואן באסטן אייאקס אמסטרדם, מילאן, נבחרת הולנד חלוץ מהיר, חכם ואתלטי שקרע רשתות בקצב מסחרר בהולנד ולאחר מכן גם באיטליה. ניחן ביכולת טכנית מצוינת. הסמל המסחרי שלו היה בעיטות מדויקות לשער היריב דווקא תחת לחץ. השלושער נגד אנגליה ושער הניצחון נגד גרמניה באליפות אירופה ב-‏1988 היו מהגורמים העיקריים לזכייתה של הולנד באותו טורניר היסטורי. זכה במדי מילאן בשלוש אליפויות לאומיות, בשני גביעי אירופה לאלופות ובשני גביעים ביניבשתיים. בעונת 1992-3 לא הפסידה מילאן 58 משחקים רצופים וואן באסטן זכה בתארי שחקן השנה באירופה ובעלם וכן בתואר שחקן השנה של פיפ''א – כולם באותה עונה.
זיקו פלמנגו ריו, אודינזה, נבחרת ברזיל כונה על ידי רבים ''פלה הלבן'' ונחשב עד היום בברזיל לכדורגלן הטוב ביותר שצמח במדינה מאז פרש פלה. בעל שליטה מוחלטת בכדור, ראיית משחק ,בעיטת תותח וחוש מיקום מעולה, תכונות שהפכו אותו למבקיע בחסד עליון ולאחר הפוריים ביותר בעידן המודרני (826 שערים ב-‏1180 משחקים). הוביל את פלמנגו לזכייה בגביע הליברטדורס ב-‏1981 ויחסית לכוכבים במעמדו בילה זמן מועט בליגות היוקרתיות של אירופה. הישגו הטוב ביותר עם ברזיל היה המקום השלישי במונדיאל 1978.
רוד חוליט פיינורד, איינדהובן, מילאן, נבחרת הולנד הנהיג ב-‏1988 את הדור השני של נבחרת הולנד לתואר האירופי הראשון בתולדותיה. צעדי האיילה הרחבים שלו, תנועתו המהירה, ההטעיה האלגנטית ויכולת הסיום ליד השער הפכו אותו לחלוץ יעיל במיוחד. לא נרתע מתיקולים בהגנה ובמרכז השדה. יחד עם ואן באסטן ורייקארד נמנה על השלישייה ההולנדית המופלאה שהובילה את מילאן לסדרה של תארים באיטליה ובאירופה.
לב יאשין דינמו מוסקבה, נבחרת ברית המועצות השוער הטוב ביותר בכל הזמנים, כמעט על דעת כל מומחה כדורגל עלי אדמות. הניח את היסודות לשוערות המודרנית. היה השוער הראשון שכיוון באופן פעיל את חומת השחקנים החוסמת את בעיטות העונשין. שבר את המוסכמה שלפיה שוער חייב לקלוט את הכדור הנבעט אליו והעדיף, במקרים רבים, להדוף אותו חזרה אל שדה המשחק. מבנהו האתלטי, ביטחונו העצמי והרפלקסים המדהימים שלו הפכו אותו לכמעט בלתי ניתן להכנעה. היה מנהיג הנבחרת הסובייטית שזכתה במדליית הזהב במשחקי מלבורן (1956) והוביל אותה לזכייה באליפות אירופה לאומות (1960), לסגנות ב-‏1964 ולחצי גמר גביע העולם ב-‏1966 – ההישג הגדול ביותר שלה במסגרת זו. ''הפנתר השחור'', כפי שכונה אז, הוא השוער היחיד שזכה בתואר שחקן השנה באירופה בחמישים שנות קיום הפרס
יוזביו בנפיקה ליסבון, נבחרת פורטוגל ''היהלום השחור''. חזק, מהיר, מתעתע – בקיצור, חוליית התקפה של איש אחד: כבש בליגה הפורטוגלית 319 שערים ב-‏313 משחקים. הוביל את בנפיקה לתואר אירופי בלתי נשכח בגמר גביע האלופות של 1962 כשהפורטוגלים ניצחו את ריאל מדריד 5-3. זכה פעמיים בתואר ''מגף הזהב'' של אירופה. בגביע העולמי של 1966 הביא את פורטוגל למקום השלישי, תוך שהוא כובש תשעה שערים. ללא ספק, השחקן הפורטוגלי הגדול בכל הזמנים.
מיכאל לאודרופ יובנטוס, ברצלונה, נבחרת דנמרק יש הרואים בו את השחקן הדני הגדול ביותר בכל הזמנים. פלאטיני תיאר אותו כמוכשר ביותר שעלה אי-פעם על דשא. חורחה ולדאנו אמר שיש לו עיניים בגב. תנועה אלגנטית, מוסר מעולה, מכדרר בחסד. הסלאלום המדהים שלו בניצחון 6-1 על אורוגוואי במונדיאל 1986 הוא קלאסיקה של כדורגל. זכה באליפות, בסופרקאפ ובגביע הביניבשתי עם יובנטוס ולאחר מכן היה חלק מקבוצה מופלאה בברצלונה שזכתה בארבע אליפויות רצופות ובגביע אירופה לאלופות. סיים את הקריירה באייאקס עם אליפות נוספת. סכסוך עם מאמן הנבחרת הדנית מנע ממנו לשחק באליפות אירופה באומות ב-‏1992 – ודווקא בטורניר זה זכתה דנמרק באליפות היסטורית.
ליאונידאס ואסקו דה גמה, בוטאפוגו, פלמנגו ריו, סאו פאולו, נבחרת ברזיל היה אחד הראשונים ששברו את מחסום הגזע בכדורגל, כשהצטרף לפלמנגו ריו הלבנה והעשירה. הראשון בעולם דובר הפורטוגלית שכונה ''היהלום השחור''. אחרים קראו לו ''איש הגומי'', בשל גמישותו המדהימה. יש הטוענים שהמציא את בעיטת המספרת לאחור; הוא עצמו אמר שלמד אותה מאחר ורק שכלל אותה. האיש שהושבתו על הספסל בחצי גמר מונדיאל 1938 התבררה כאחת הטעויות הקשות ביותר של מאמן אי-פעם – ועלתה לברזיל בהפסד התואר.
נילס לידהולם נורקופינג, מילאן, נבחרת שוודיה המוח שמאחורי שלישיית גר-נו-לי (גונאר גרן, גונאר נורדאהל ונילס לידהולם) המפורסמת שסביבה נבנתה אגדת מילאן אחרי מלחמת העולם השנייה. קשר בעל סגנון משחק אלגנטי שמלבד יכולת הבקעה מרשימה התמחה בהפעלת החלוצים האחרים בקבוצותיו ביעילות רבה. עד כמה היו מסירותיו מדויקות תעיד העובדה שרק לאחר שנתיים במילאן החמיץ מסירה לשחקן. אחד הראשונים שהבינו את חשיבותו של הכושר הגופני בסגנון המשחק המודרני; התאמן שעות ארוכות במיאוצים, בהטלת כידון ובקפיצות. זכה עם מילאן בארבעה תארי אליפות. שיא הנצחונות הרצופים של קבוצתו בליגה האיטלקית הראשונה (10) עדיין שריר וקיים.
סטנלי מתיוס סטוק סיטי, בלקפול, נבחרת אנגליה מכדרר בחסד שזכה לכינוי ''הקוסם'' הרבה לפני שכינוי זה דבק באחרים. קשר יצירתי ומחונן שהעדיף ברוב המקרים לבשל לאחרים מאשר להבקיע בעצמו. מלחמת העולם השנייה שיבשה את הקריירה שלו, אך לאחריה חזר למגרשים והציג כדורגל מבריק. גמר הגביע האנגלי ב-‏1953, בו חזרה בלקפול בהנהגתו מפיגור 3:1 לניצחון 4:3 על בולטון, נחשב לאחד הדרמטיים בכל הזמנים וידוע עד היום בשם ''הגמר של מתיוס''. הראשון שזכה בתואר שחקן השנה באירופה. קריירת המשחק שלו נמשכה עד העשור השביעי לחייו. נחשב גם לאחד השחקנים ההוגנים שעלו אי-פעם על דשא אנגלי: אף שהשתתף בלמעלה משבע מאות משחקים בקריירה הארוכה שלו, מעולם לא נרשם בפנקס השופט
יוהאן נייסקנס אייאקס אמסטרדם, ברצלונה, קוסמוס ניו יורק, נבחרת הולנד אם יוהאן הראשון (קרויף) היה המאסטרו של הטוטאל פוטבול ההולנדי בשנות השבעים, הרי שיוהאן השני (נייסקנס) היה עוזרו הבכיר. נייסקס התמחה בעבודת מרכז שדה קשה, אפורה, שדרשה הרבה חילופי מקומות, ריצות לסגור פרצות באגפים ולעתים גם סיוע בבניית המשחק. במקביל, ניצל את משחק ההגנה המשובח שלו כדי לסייע לקו האחורי. התנועה הרחבה שלו על המגרש איפשרה לו להיות במספר רב של מקומות על המגרש והיוותה חלק חשוב בטקטיקה של רינוס מיכלס ובקבוצת הפלא של אייאקס שזכתה בשלושה גביעי אירופה לאלופות ברציפות. ב-‏1978 הפך תפקידו בנבחרת לחשוב אף יותר משום שקרויף נעדר מהמונדיאל של אותה שנה.
סוקרטס בוטאפוגו, קורינתיאנס, פיורנטינה, פלמנגו, נבחרת ברזיל נודע ביכולתו לתכנן את המשחק אך גם בשליטתו הווירטואוזית בכדור – ובמיוחד במסירות העקב המדויקות שלו שאותן היה מבצע בצורה עיוורת, כלומר ללא הפניית מבט אל מקבל הכדור. בעל תפקיד מפתח במרכז השדה של הנבחרת הברזילאית חסרת המזל מ-‏1982. שער השוויון הזמני שלו ברבע הגמר בו הפסידה ברזיל לאיטליה נחשב כיום לקלאסיקה של ממש. נחשב עד היום לאחד הכדורגלנים האינטליגנטיים ביותר בהיסטוריה.
ג'אקינטו פאקטי אינטר, נבחרת איטליה מגן שקט ויציב שכיסה שטחים גדולים וטאטא אינספור התקפות. עמד במרכז מערך ההגנה המחומש שבנה הלניו הררה באינטר של שנות הששים, כחלק משכלול שיטת ה''קאטאנאצ'יו'' של נרו רוקו. עם פאקטי זכתה אינטר בשני תארי אלופת אירופה ובגביעים ביניבשתיים. שימש בתפקידים דומים בנבחרת איטליה והוביל אותה לאליפות אירופה לאומות ב-‏1968 ולסגנות במונדיאל 1970. אחד השחקנים ההוגנים בהיסטוריה המחוספסת של הכדורגל האיטלקי: ספג כרטיס אדום פעם אחת בלבד בכל הקריירה הארוכה שלו.
פרנץ פושקש הונבד, ריאל מדריד, נבחרת הונגריה נחשב בעיני רבים לגדול הכדורגלנים שקדמו לפלה ולאירופי הגדול מכולם בכל הזמנים. בעל רגל שמאלית אימתנית ששלט בכדור כאילו היה צעצוע והנהיג את חבריו על המגרש. היה הציר המרכזי בנבחרת הפלא ההונגרית של שנות הארבעים והחמישים ומי שסימל יותר מכל אחד אחר את המחץ ההתקפי המדהים שלה. ''הברנש השמנמן'', כפי שכינו אותו האנגלים בלעג, הוביל את נבחרת המגיארים לניצחון היסטורי 6-3 בוומבלי, במה שזכה לתואר ''משחק המאה''. זכה עם נבחרתו במדליית הזהב במשחקי הלסינקי. פציעה קשה בקרסולו מנעה, לדעת רבים, את זכייתה של הונגריה בגביע העולמי של 1954, וזו נוצחה 3-2 על ידי גרמניה. הופעותיו בריאל מדריד הפכו לאטרקציה בינלאומית ובתקופתו זכתה הקבוצה בגביע אירופה לאלופות חמש פעמים ברציפות. גמר 1960 בו הבקיע ארבעה שערים בניצחון ריאל מדריד על איינטרכט פרנקפורט נחשב בעיני רבים לאחד המשחקים הטובים אי-פעם במפעל זה. הבקיע 83 שערים ב-‏84 משחקים של נבחרת הונגריה – שיא שלא נשבר קרוב ליובל שנים.
אליאס פיגרואה אינטרנציונל פורטו אלגרה, נבחרת צ'ילה מגן בלתי עביר שהיווה את החוליה הקבועה בהגנת נבחרת צ'ילה במשך קרוב לעשרים שנה ושיחק בחמישה מונדיאלים רצופים. ברומטר של הצלחות: כמעט כל קבוצה בה נחת זכתה מייד באליפויות וגביעים. נבחר שלוש פעמים ברציפות לכדורגלן השנה של דרום אמריקה.
מישל פלאטיני סנט אטיין, יובנטוס, נבחרת צרפת מהנדס כדורגל ממדרגה ראשונה. שחקן שידע לחזות את המתרחש כמה מהלכים קדימה. מבקיע בחסד ומומחה בביצוע בעיטות נייחות. יכולת המסירה הכמעט-מתמטית שלו שברה אינספור קווי הגנה. זכה עם יובנטוס בגביעי אירופה לאלופות ולמחזיקות גביע, בסופר קאפ ובגביע הבין-יבשתי. זכה שלוש פעמים בתואר ''שחקן השנה'' באירופה. הוביל את צרפת לזכייה היסטורית ראשונה באליפות אירופה לאומות, כשהוא עצמו מבקיע שמונה שערים. בהנהגתו שיחקה הנבחרת הצרפתית משחק צירופים מרהיב בגביעי העולם, אך פעמיים ברציפות נוצחה בחצי הגמר על ידי גרמניה. למרבה האירוניה, נבחרת צרפת זכתה בתואר העולמי הנכסף (1998) רק לאחר פרישתו של גדול שחקניה בכל הזמנים.
פרנטישק פלאניצ'קה סלאביה פראג, נבחרת צ'כוסלובקיה אחד השוערים הטובים בעולם, ויתכן שהטוב שבהם בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה. יציב ובעל כושר מנהיגות. זכה בתשע אליפויות ובשישה גביעים בארצו והיה אחד מעמודי התווך של זכיית הקבוצה בגביע מיטרופה, אחד המפעלים האירופיים הראשונים שהפגישו קבוצות ממדינות שונות להתמודדות. אחד ממנהיגי הנבחרת שהגיעה לגמר המונדיאל ב-‏1934. ארבע שנים מאוחר יותר, בשמינית גמר גביע העולם מול ברזיל, שבר את ידו אך סירב לעזוב את המגרש לפני הסיום; בעקבות תיקו באותו משחק נערך משחק חוזר ובו הפסידו הצ'כוסלובקים כשפלאניצ'קה החבוש יושב על הספסל. נחשב לשחקן הוגן במיוחד: לא קיבל אפילו כרטיס צהוב אחד במהלך למעלה מאלף משחקים בקריירה.
ארתור פרידנרייך ס.ק. גרמניה, איפירנגה, פאוליסטנו, סאו פאולו דה פלורסטה, פלמנגו ריו, נבחרת ברזיל חלוץ בעל שליטה מוחלטת בכדור ויכולת הבקעה פנומנאלית. בקופה בה לא הגנו חוקי המשחק על שחקנים טכניים נאלץ לפתח מיומנויות תנועה חתוליות כדי להתחמק מעבירות שומריו. זהר בשנים שלפני המונדיאל הראשון באורוגוואי. שער הניצחון שלו נגד אורוגוואי בקופה אמריקה של 1919 הוא היום אגדה בברזיל. הסופרסטאר השחור הראשון בספורט והיחיד בכדורגל שהבקיע יותר שערים מפלה. במספרים: 555 שערים ב-‏562 משחקי ליגה ו-‏1329 שערים בקריירה כולה. 13 פעמים היה מלך שערי הליגה. ולמרות זאת, רק באמצע שנות השלושים לחייו התוודעו האירופים לסגנונו המיוחד שעה שהיה חלק מנבחרת ברזילאית שערכה סיבוב משחקים בעולם הישן.
חוזה לואיס צ'ילאברט סאן לורנצו, ריאל סרגוסה, ולז סארספילד, נבחרת פרגוואי מנהיג גדול בארץ קטנה. שוער בעל אינסטינקטים חתוליים ששלט באופן מוחלט במשחקי קבוצותיו דווקא מעמדתו האחורית. בעזרת הכרזימה המפליאה שלו הנהיג במשך שנים את הנבחרת האלמונית של פרגוואי, שהצליחה לפלס דרך לרבע הגמר של מונדיאל 1998, שם נוצחה על ידי צרפת בשער זהב. אחד השוערים הבודדים בהיסטוריה שהתמחו בכיבוש שערים ממצבים נייחים: צ'ילאברט הבקיע בקריירה שלו 62 שערים, מתוכם שמונה במשחקים בינלאומיים.
אריק קאנטונה מנצ'סטר יונייטד, נבחרת צרפת השחקן המשפיע ביותר בכדורגל בשנות התשעים של המאה העשרים. טיפוס שונה מאוד מהכדורגלן המצוי (בין השאר עסק בהגות פילוסופית, בציור ובנגינה על כינור). גאון יצירתי שמסירותיו חתכו הגנות כמו סכין בחמאה. בעל מגע עדין בכדור, החל מרפרטואר של מסירות עקב, עבור דרך כדרורים מהירים בסיבוב וכלה בבעיטות פצצה ממרחק. מנהיג חם-מזג שנטל על עצמו אחריות להכרעת משחקים צמודים וניצל כל שבריר שנייה של רפיון בהגנות כדי לייצר מצבים ליד השער. ב-‏1988 זכה עם נבחרת צרפת באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21. בהנהגתו שברה מנצ'סטר יונייטד בצורת אליפויות של חצי יובל שנים וזכתה בארבעה תארי פרמיירליג בתוך חמש שנים בלבד. על אף שיכולתו הייתה בלתי מעורערת, לא זומן לסגל צרפת במונדיאל 1998 ולא היה שותף לזכייתה ההיסטורית בתואר.
ריימונד קופה ריימס, ריאל מדריד, נבחרת צרפת חלוץ בעל ראיית משחק של עושה משחק. הפך את ריימס האלמונית לקבוצת צמרת, כשהוא מהווה את חוד ההתקפה הפורה שלה. כשעבר לריאל מדריד היה תפקיד זה תפוס על ידי די סטפאנו והוא עבר לשחק בהצלחה רבה כקיצוני ימני וזכה עם הקבוצה בשלושה גביעי אירופה לאלופות. שעתו היפה ביותר באה במונדיאל 1958 כשריכז סביבו נבחרת צרפתית כשרונית שהבקיעה בצרורות. קופה היה המוח שמאחורי הצלחת הצרפתים, כשבישל חלק גדול משעריו של ז'וסט פונטיין וניהל את המשחק מעמדתו הקדמית.
יוהאן קרויף אייאקס אמסטרדם, ברצלונה, נבחרת הולנד נחשב בעיני רבים לשחקן האירופי הגדול בכל הזמנים. בעל שליטה אבסולוטית בכדור, יכולת לשנות במהירות את קצב המשחק וכישרון נדיר להפוך את חבריו לקבוצה לטובים יותר. הוביל את אייאקס לשלושה גביעי אירופה רצופים בשנים 1971-1973 והבקיע במדיה 250 שערים ב-‏318 משחקים. זכה שלוש פעמים בתואר ''כדורגלן השנה'' של פיפ''א. הוביל את נבחרת האורנג' לגמר העולמי הראשון בתולדותיה ב-‏1974. פרש זמן קצר לפני הגביע העולמי ב-‏1978; הולנדים רבים משוכנעים כי לו היה נשאר, הייתה נבחרתם זוכה סוף סוף בגביע המיוחל.
פרנק רייקארד אייאקס אמסטרדם, מילאן, נבחרת הולנד אחד הקשרים ההגנתיים הגדולים בכל הזמנים. בנוסף על יעילותו ההגנתית (שיחק פעמים רבות בשני תפקידי הבלם) ניחן גם בכישרון ניהול משחק וביכולת טכנית גבוהה. למרות שתפקידיו היו בדרך כלל בהגנה ובקישור היווה איום מתמיד על שער היריב. היה אולי הצלע היציבה ביותר בשלישייה שכללה גם את רוד חוליט ומרקו ואן באסטן, טריו שהיווה את הבסיס לנבחרת הולנד ולמילאן הגדולה של סוף שנות השמונים. זכה עם הולנד באליפות אירופה ב-‏1988, עם מילאן בשני גביעי אירופה ועם אייאקס בליגת האלופות ובגביע אופ''א.




אתם מוזמנים, כמובן, להציע מועמדים משלכם לרשימה מעין זו. תרומות והערות יתקבלו ברצון.




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
יש גם גדולים משלנו   יקיר אביב   יום ד', 27/09/2006 שעה 0:43   [הצג]
(ללא כותרת)   אלמוני   יום ד', 27/09/2006 שעה 2:21   [הצג]
או-וה.   יניב גבאי-מילר   יום ד', 27/09/2006 שעה 2:57   [הצג]   [12 תגובות]
יופי של רשימה   צביקה   יום ד', 27/09/2006 שעה 10:43   [הצג]   [2 תגובות]
התהילה פסחה על רבים.   גיורא.   יום ד', 27/09/2006 שעה 11:44   [הצג]   [2 תגובות]
כתבה נפלאה- קאנטונה היה יותר צבעוני ממוכשר   שי   יום ד', 27/09/2006 שעה 19:15   [הצג]
שמות נוספים   שלמה   יום ד', 27/09/2006 שעה 21:06   [הצג]   [4 תגובות]
לא היה גדול מבני טבק. אין מה לעשות   בועז כהן   יום ו', 29/09/2006 שעה 21:46   [הצג]   [3 תגובות]
יופי שציינת את רייקרד   שפי   שבת, 30/09/2006 שעה 1:29   [הצג]
באקהם   סורנטו   שבת, 30/09/2006 שעה 16:57   [הצג]   [2 תגובות]
שלום תקווה, ללא ספק   אדום בנשמה   יום ב', 02/10/2006 שעה 16:23   [הצג]
(ללא כותרת)   איציק   יום ו', 17/10/2008 שעה 22:17   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   אלמוני   יום ו', 24/10/2008 שעה 22:24   [הצג]   [2 תגובות]
הגדול מכולם ''ראש הזהב'' נחום סטלמך ז''ל   כחול אמיתי   יום א', 10/06/2012 שעה 13:14   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©