שלום לך, מר שיראק
יום ו', 14/07/2006 שעה 20:28
נשיא צרפת, ז'אק שיראק, מסתייג מפעילות צה''ל בלבנון. לא ברור מה אמורה בדיוק להיות הפרופורציה לירי מאות קטיושות מתחום לבנון ולחטיפת חיילים משטח ישראל. מכל מקום, התבטאותו של הנשיאה הצרפתי מעלה בזיכרון מדיניות צרפתית ארוכת שנים המשלימה עם מפגני קיצוניות ערביים ואיסלאמיים שבכל מדינה אחרת היו מוגדרים כטרור נטו - כולל סירוב מתמשך מצד שיראק עצמו להגדיר את החיזבאללה כארגון טרור. ובכן, הבנה הדדית בין שתי המדינות לא תתקיים כל עוד תאמין צרפת שהישראלים הללו הם אינפנטילים נטולי בינה שמיפגן זיקוקין די-נור מול חופי תל אביב מספיק לשפר את היחסים עימם. ושיהיה חג שמח לך, אדוני הנשיא, לרגל יום הבסטיליה החל היום. מכתב גלוי לנשיא צרפת, ז'אק שיראק



שלום לך מר שיראק,

אנחנו לא מכירים, אתה ואני. מעולם לא יצא לנו להיפגש אישית. ראיתי אותך מעל מסכי טלוויזיה ומעל דפי עיתונים ותמיד הצטיירת אצלי כמי שאינו מהסס למתוח ביקורת על דרכה של המדינה שבה אני חי. כמותי חושבים עוד כמה ישראלים, את חלקם אתה אפילו מכיר. בסדר, מותר לך שלא לסבול אותנו. אתה גם לא היחיד. הבעיה היא שאצלך, יותר מאצל כל מנהיג מערבי אחר, זה כבר הפך לשיטה. אנחנו תמיד אשמים.

ז'אק שיראק. הדיסוננס בין צרפת לישראל לא ייפתר באמצעות מיפגן מרהיב של זיקוקין די-נור מול חופי תל אביב (מקור תמונה 1)

היום, 14 ביולי 2006, הוא היום השלישי או הרביעי ברציפות שבו ארצי מופגזת על ידי ארגון טרור העושה בלבנון, שכנתנו הצפונית ובעלת חסותה של צרפת, כבתוך שלו. זה אולי נשמע מעט ילדותי בעיניך, אבל הפעם הם התחילו. כאשר הארגון הזה יוזם מתקפת רקטות וטילים על ישובים אזרחיים הוא עושה זאת מתוך טריטוריה שהריבונות עליה היא לבנונית. ממשלת לבנון היא האחראית. זו אותה ממשלה שמסרבת, פעם אחר פעם, לשגר את צבאה דרומה ולתפוס את המאחזים בצידו הצפוני של קו הגבות ישראל-לבנון. אני יכול להבין את הממשלה הזו, במידה מסוימת, משום שהחיזבאללה הוא גוף חזק ומזויין היטב; משום שהסתבכות עם החיזבאללה משמעותה הסתבכות עם סוריה ואיראן; ועד שהלבנונים הצליחו להיפטר מנוכחותו הפיסית של צבא סוריה הם לא ממש צריכים לתת לאסד עילה להתערב שם שוב.

אבל דווקא כאן אתה צריך להתערב. הפעל לחץ על ממשלתו של פואד סניורא שתעשה את הצעד המתבקש הזה. התקשר עם האמריקנים (כן, אפילו עם אותו ג'ורג' וו. בוש שהוא בעיניך בור וחסר דעה שאין שני לו) ותאם איתם לחץ משותף על סוריה ועל איראן. הסדר עימם מתן ערבויות משותפות של שתי מדינותיכם להשלטת ריבונותה של לבנון בדרום המדינה. זוהי שעת כושר נדירה, מר שיראק: ישראל מפעילה לחץ צבאי כבד; ארצות הברית תומכת בזכותה של ישראל להגן על עצמה באמצעים צבאיים; סוריה חוששת להסתבך בגלוי עם ישראל ומצויה תחת לחץ מערבי כבד בשל תמיכתה המתמשכת בטרור. אקלים נוח מזה קשה למצוא. אבל איכשהו, הרושם שלי הוא שתמיד יקנן בליבך החשש שאם תפעל נגד ארגונים איסלאמיים קיצוניים כאלה ואחרים תיאלץ מדריד לספוג פיגועים נוסח ניו יורק, לונדון ומדריד.

אחרי הכול, אדוני הנשיא, הגוליזם הצרפתי – שאתה רואה עצמך כנציגו הנאמן – גרס תמיד שצרפת היא אלטרנטיבה תרבותית ופוליטית לארצות הברית ולכן אינה יכולה לשתף עימה פעולה. מורך ורבך דה גול צוטט פעם כמי שקובע שתמיד יש לסרב לאמריקה, אפילו אם היא מציעה גפרור להדלקת סיגריה. אין לי מושג אם מדובר בציטוט מדויק, אבל אני מניח שאתה מבין את רוח הדברים. אותה אסטרטגיה עצמה גרסה גם שלצרפת יש אינטרס ברור בשיתוף פעולה עם מדינות ערביות. מאחר ולפחות חלק ממדינות אלה לא ממש מסתדרות עם קיומה של מדינת ישראל במרחב המזרח-תיכוני, האסטרטגיה הזו נתפסת אצלנו כבעייתית, בלשון המעטה.

עכשיו הודעת על התנגדותך לפעולה הישראלית בלבנון, או לפחות על כך שהיא חסרת פרופורציה. מה אמורה בדיוק להיות הפרופורציה לירי מאות קטיושות ולחטיפת חיילים משטח ישראל? שתי יריות מרגמה? טיסת סיור של חיל האוויר בשמי נבטייה? ואולי העברת בקשה מנומסת בכתב למסייה נסראללה כדי שיואיל בטובו להשיב את שני הבחורים לידינו ויעזוב את הגליל והכרמל בשקט?

ההתבטאות הזו עוררה אצלי זיכרון ישן נושן. ממשלות ישראל מנסות כבר שנים לשכנע את מדינות המערב להכניס את החיזבאללה לרשימת ארגוני הטרור. אתה מסרב לכך בתוקף, השד יודע למה. בוא נבהיר את הדברים: אנחנו מדברים על אותו ארגון המצהיר שיש להשמיד את מדינת ישראל. כנראה שלשיטתך מדובר בארגון שהשיטות שלו לגיטימיות למהדרין. ולהזכירך, זהו אינו ארגון הלוחם למען שחרור ארצו. בלבנון אין עוד נוכחות צבאית ישראלית והאו''ם כבר הכיר בקו הנסיגה של ישראל כקו הגבול הבינלאומי שמעבר אליו אין עוד לדרוש ממנה לסגת מילימטר. ועל העובדה שמדובר בטרוריסטים מהסוג הגרוע ביותר אין ויכוח, לא בישראל ולא במערב. רק אתה, מר שיראק, סבור כנראה שמדובר בחבורת מתנדבים העוסקים במתן צדקה ובהקמת מפעלי חסד.

נו, אז אחרי שאתה מסרב במשך שנים ארוכות להכיר בחיזבאללה כבארגון טרור קצת קשה להתפלא על שהפעולה הצבאית הישראלית אינה מוצאת חן בעיניך. אך טבעי הוא שכאשר מתרחש היפוך יוצרות כזה השחור הופך ללבן והלבן לשחור.

קח, לדוגמה, את ועידת המדינות הפרנקופוניות באוקטובר 2002. אמרת שם דבר חשוב: שצרפת תומכת במלחמה ''ללא רחמים בטרור'', אבל שמלחמה זו צריכה לכבד את זכויות האדם ואת העיקרון של חוק. מקובל. אבל באותה נשימה שמנהיג חיזבאללה, השייך חסן נסראללה, יוזמן לוועידה הזו כאחד מאורחי הכבוד. נסראללה, האיש העומד בראש אחד מארגוני הטרור הגדולים והמאורגנים ביותר בעולם, הושב בין אנשי הדת הבכירים שהוזמנו לטכס הפתיחה. אתה מבין, אדוני הנשיא,שמתן לגיטימציה למכונת טרור הכוללת, בין השאר, את עימאד מורנייה, אחד מאנשי הטרור המבוקשים ביותר בעולם (כולל באשמת מעורבות בפיגועי 9/11 בניו יורק ובוושינגטון) לא בדיוק מסתדר עם הטענה שלך שאתה ידיד גדול של ישראל.



אצלך, מר שיראק, מדובר בשיטה. לפני מספר חודשים תמכת בקיום דיאלוג ישיר עם החמאס. החמאס, אדוני הנשיא, הוא אותו ארגון שמבקש להשמיד אותי ואת ארצי ולמחותנו מעל פני האדמה. הוא אינו מתבייש בכך ואינו מהסס לומר זאת בגלוי. אם אתה באמת רוצה, אני מוכן לשלוח לך כמה כתבים נבחרים שמעידים על כך. אני משער שיש בקיי ד'אורסיי כמה אנשים הדוברים ערבית רהוטה; הם יוכלו לתרגם אותם עבורך לצרפתית.

חסן נסראללה. מנהיג ארגון טרור מוחרם ומנודה או שמא מנהיג דתי לגיטימי ? לצרפת פתרונים (מקור תמונה 2)

לחמאס ולחיזבאללה יש מקור ערכי משותף. שניהם ארגונים הרואים במזרח התיכון אדמה איסלאמית נטו. נוכחות זרים שם, בוודאי שכחלק מריבונות לא-איסלאמית, מעוררת אצלם אינסטינקטים רצחניים. הדחפים הללו מביאים אותם לביצוע פעולות של פגיעה בחפים מפשע, החל מחטיפת טרמפיסטים ורציחתם וכלה בשיגור פצצות אנושיות אל מרכזי אוכלוסיה אזרחית. יש גם כמה מדינות המעניקות חסות לפעילות הזו. אחת מהן גובלת בנו מצפון מזרח. אחרת, למעשה העיקרית שבהן, היא מדינה שבראשה עומד ברנש שמכחיש בראש חוצות את שואת יהודי אירופה ומצהיר שאינו רואה כל הצדקה לקיומה של ישראל ושיש להשמידה בהקדם. שם יושב העכביש ואת רשתו הוא פורש, באמצעות הארגונים הללו, ומנסה לכתר את ישראל מכל עבריה.

בהרבה מאוד הזדמנויות הודעת שאתה רואה את עצמך כידיד ישראל. הרשה לי לומר לך משהו על כך, אדוני הנשיא. אינני מכיר יותר מדי ארגונים הסבורים שיש להרוס את צרפת, לחסל את המדינה שיושבת על אדמתה ולהשמיד את תושביה עד האחרון שבהם. אבל אם יש ארגון כזה, אולי כדאי שממשלת ישראל תשקול להודיע על דיאלוג אסטרטגי איתו ותתנגד להכללתו ברשימת ארגוני הטרור. אחרי הכול, לפי הלוגיקה שאתה עצמך מזדהה עימה, אין סתירה בין הדברים. אין טעם להילחם במי שמבקש לרצוח את ידידך. עדיף להתיידד עימו, שהרי מחר יתכן ויבקש לחסל גם אותך. אולי לישראל אין יותר מדי משמעות עבורך, אבל אני יכול לתאר לעצמי איך היית מגיב לו אימצו כמה מדינות נוספות הצדקות דומות לטיעונים מעין אלה. ידיד אמיתי אינו תומך, לא במישרין ולא בעקיפין, באלה המבקשים לחסל את ידידיו. איני מכיר שום טיעון לוגי המתיישב עם הכתרת ההתנהגות הזו בתאר ''ידידות''.

זהו מופת של פחדנות פוליטית, מר שיראק. במקום לצאת לקרב על דמותו של העולם שבו אתה מבקש לחיות, אתה מניח לנו להבין שאתה תומך שאין מקום המצדיק מהחריגה המקודשת משיתוף הפעולה האסטרטגי של צרפת עם מדינות ערב. ועוד לא הזכרתי פרשיות עגומות נוספות בהן יצאת נגד המערב המעיז לבקר את ידידיך המוסלמים. זוכר את פרשת הקריקטורות בדנמרק? אז תבעת להתחשב בעלבונם של המוסלמים. העובדה שעלבון זה הביא לאיומים על חיי עורך העיתון ואחרים בו ולגל אלים נגד שגרירויות של מדינות מערביות שהעזו לתמוך בחופש הביטוי בדנמרק לא הייתה ממש רלוונטית לגביך.

אני מבין שיש לך אוכלוסייה מוסלמית גדולה בצרפת, מר שיראק, ושעליך להביא אותה בחשבון. אבל הצורך להתחשב ברגישויותיה של אוכלוסייה כזאת אינו יכול לגבור על כל שיקול דעת רציונאלי. באירופה הולך ומתעצם כוחם של בדלנים איסלאמיסטיים החשים את הלך הרוח הכללי ומנצלים אותו. ואני מתכוון לכך שהאלימות משתלמת להשגת מטרות פוליטיות ומדיניות. לטענתם, המהומות שפרצו בצרפת לפני מספר חודשים ושהתבטאו בשריפה מאסיווית של בתים ומכוניות, הם חלק מהג'יהאד העולמי שכולל גם את המהומות בשבדיה, דנמרק והולנד, את רצח תיאו ואן גוך ואת הפיגועים בלונדון.



הזכרתי את הבעייתיות של עמדתה הנוכחית של צרפת. הזכרתי את נטייתך ללטף כל איסלאמיסט באשר הוא באם אינו פועל נגד אינטרסים ישירים של צרפת. אבל עדיין לא הזכרתי את הבעיה המרכזית המטרידה אותנו, הישראלים, בכל מה שנוגע לצרפת.

יש לנו בעיה אתכם, אדוני הנשיא. מורך ורבך, הנשיא המנוח שארל דה גול, הפנה לנו גב לפני קרוב לארבעים שנה והותיר אותנו כמעט בודדים במלחמתנו מול מדינה שהצהירה בגלוי על כוונתה לחנוק אותנו, כלכלית ואסטרטגית, ומול כמה מבעלות בריתה. הטראומה שנטבעה בקולקטיב הישראלי לא ניטשטשה במאום עד היום. למדנו ממנה שצרפת מוכנה להפקיר בעלת ברית כדי לשמר יחסים טובים עם מדינה יריבה, ולפתע לא נראתה לנו משונה כל כך התנהגותו של ראש הממשלה דלאדייה שב-‏1938 חזר בו מהתחייבותו להגן על צ'כוסלובקיה, ויחד עם עמיתו הבריטי, נוויל צ'מברליין, הפקיר אותה למגפי הוורמאכט. כפי שהבינה צרפת בעצמה שנה אחת בלבד לאחר מכן, הפקרת צ'כוסלובקיה לא מנעה את הפגישה עם מגפיים אלה; היא רק דחתה אותה מעט.

צרפת של 1967 ראתה בכך חלק ממימוש האינטרסים הגיאו-פוליטיים שלה. אנחנו, הישראלים, ראינו בכך משהו שמזכיר את הסרט ''בצהרי יום''. אני יודע שאתה לא ממש חסיד של התרבות האמריקנית ושרבים מבני עמך אינם מוכנים כלל להגדיר את מה שמתרחש שם כז'אנר תרבותי, אבל אולי כדאי שתצפה בסרט הזה פעם נוספת. מסופר שם על שריף הגון שמתמודד בקרב חסר סיכוי מול חבורת פושעים הבאה לרוצחו נפש ועל תושבים הנוטשים אותו משום שאינם רואים טעם רב בהתמודדות מול כנופיה רצחנית שיעד הוא – איך לומר מעדינות – נקודתי וממוקד מאוד. שישבור השריף את הראש.

למרות שחלפו כמעט ארבעה עשורים, לא הרבה השתנה מאז, מר שיראק. התמיכה הכמעט-אוטומאטית של צרפת בכל יוזמה ערבית וההתנגדות לכל הגנה עצמית ישראלית מפני ארכי-טרוריסטים למיניהם הפכה את צרפת למדינה האירופית השנואה ביותר בישראל. המדיניות הזו, שמבחינתך היא סוג של ביקורתיות ומבחינת החברה הישראלית אינה אלא גילוי מתמשך של עוינות, הביאה לגלי אנטישמיות חסרי תקדים בצרפת. ועל אף שאני מאמין בלב שלם לכך שאתה מתנגד למגמה הזו ונלחם בה, הרי שקשה שלא לייחס את מקורה לגישה המקדשת ברית עם העולם הערבי והמוסלמי על חשבון היחסים עם ישראל. את זה לא ישנו בקלות המחוות שהרעפת על אריאל שרון כשאר ביקר אצלך בשנה שעברה וגם לא מאמציהם של שגרירים צרפתיים בישראל.

''אל תדחף את אפך!!'' רותח שיראק על שרון לאחר שזה קרא ליהודי צרפת לעלות לישראל. באופן לא מפתיע, זה בדיוק מה שחשים כיום ישראלים רבים כלפי ניסיונותיה של צרפת להתערב בתהליכים המדיניים במזרח התיכון (מקור תמונה 3)

אתה מבין, אדוני הנשיא, התחושה שלנו היא שאתם מתייחסים אלינו כאל חבורת אינפנטילים חסרי בינה. יתכן שמאן דהוא אצלכם (אולי אפילו אתה) סבור באמת ובתמים שסירובכם להתייחס אל ארגון המבצע פעולות נגד אזרחים ומצהיר על שאיפתו לצעוד עד ירושלים ולהקים חליפות איסלאמית שתקום על חורבות הישות הציונית יטושטש על ידי מפגן מרהיב של זיקוקין די-נור מול חופי תל אביב. ובכן, יש לי חדשות עבורך: זה לא יקרה.

אספר לך סיפור קטן, אדוני הנשיא. כמו בכל מקום, אוהדי הכדורגל בישראל מושפעים מהנטיות הסוציו-פוליטיות ומאירועים היסטוריים כאלה ואחרים כאשר הם באים לעודד נבחרת זרה. לא תמצא כמעט ישראלים המעודדים במונדיאלים השונים את נבחרת גרמניה, והסיבות לכך ברורות. לא תמצא גם יותר מדי תושבים כאן הסובלים נדודי שינה מתבוסותיה של נבחרת איראן, וגם כאן הסיבה ידועה ומובנת. והנה, בלילה בו התקיים גמר הגביע העולמי בכדורגל אירחתי בביתי כמה חברים. בנסיבות אחרות, אף אחד מהם לא היה מעלה על דעתו לעודד את נבחרת איטליה בעלת הכדורגל הטאקטי והמשעמם, אבל בפועל זה מה שכולם עשו. עבדך הנאמן מצא עצמו במצב בו הסבריו על כך שהוא מעודד את צרפת בשל עדיפותה הטכנית עוררו גלי צחוק בקרב הנאספים. למחרת למדתי שזה היה המצב בעוד בתים רבים אחרים בישראל.

השגריר שלך בישראל, ז'ראר ארו, איבחן בזעם שהישראלים לוקים באנטי-צרפתיזם. הוא צודק, מר שיראק, אבל זה לא מצב שורשי אצלנו. זה תהליך שנבנה במשך שנים רבות של ניתוק צרפתי מכוון מאינטרסיה של ישראל וממה שחשוב לאזרחיה. מי שבחר בדרך הזו אינו יכול להתלונן כיום שהוא אינו אהוד כאן. מי שהעדיף להתיידד עם משטרים רצחניים ולספק להם נשק גרעיני בל ילין כיום על שלישראל יש פטרונית מדינית אחרת המסייעת לה בעת מצוק. מי שמבקר הגנה עצמית ישראלית נגד מתקפות משחטה של מדינה שכנה מפחית בכך עד לאפס את הסיכוי שישראל תתייחס לניסיונות התיווך שלו ברצינות.



הלוואי והדברים היו אחרת, אדוני הנשיא. אבל עד שכל זה ישתנה לטובה, רציתי לברך אותך ביום הבסטיליה, הוא חגה הלאומי של צרפת. אני מאחל לצרפת שתפרח ותשגשג, שיהיו שלום במשכנותיה ושלא תדע עוד אלימות וטרור. ושתבין, אם אפשר, שמה שנכון לגבי עמך נכון לא פחות גם לגבינו.




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
לצערנו, אמת ואמיתה   ש.   יום ו', 14/07/2006 שעה 20:50   [הצג]   [7 תגובות]
שעה של זיקוקים   דודו   שבת, 15/07/2006 שעה 9:48   [הצג]
מילא ראציונליות   קרפד   שבת, 15/07/2006 שעה 14:20   [הצג]   [4 תגובות]
פוסט מעולה   נינה   יום א', 16/07/2006 שעה 10:33   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   יצחק שטיפמן   יום ב', 17/07/2006 שעה 11:02   [הצג]   [3 תגובות]
(ללא כותרת)   אליאנורה   יום ב', 17/07/2006 שעה 14:28   [הצג]
עוד נקודה מעניינת ונשכחת   איתן קופלר   יום ב', 17/07/2006 שעה 18:02   [הצג]
קורסיקה   דוד קסירר   יום א', 23/07/2006 שעה 9:42   [הצג]   [3 תגובות]
בן תרבות   אלמוני   יום ב', 31/07/2006 שעה 15:08   [הצג]   [3 תגובות]
אני מסכים איתך לכל דבר   ניקולא בגלין   יום ג', 08/08/2006 שעה 3:15   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©