הבלוג כמקור פרנסה
יום ד', 12/07/2006 שעה 16:53
הצעת פורטל ''תפוז'' לשתף בלוגרים בהכנסות המגיעות מהקלקות על פרסומות בבלוגים שלהם היא הצעה בעייתית מאוד. היא מדרבנת את הפיכת הבלוג לשטח פרסום אחד גדול ומייצרת תמריץ מועט מאוד, אם בכלל, להקפדה על איכות הטקסט. ובכל זאת, קשה שלא לראות בה מאפיינים חיוביים. בלוגרים רציניים, כאלה המשקיעים שעות ארוכות בחיפוש חמורים ובהצלבתם, בביצוע תחקירי עומק, בכתיבה רהוטה ומסוגננת ובעריכה והגהה קפדניות - כל אלה אינם מתוגמלים עדיין בשל כתיבתם. מצד שני, יש לא מעט קסם בהפיכת הבלוג למקור פרנסה. כל אחד יכול לכתוב, זה נכון - אבל לא כל אחד יכול לכתוב טוב. ובכן, מדוע שלא ימצאו הפורטלים המעוניינים בכך דרך שתשלב תימרוץ של כתיבה איכותית עם דרבון הגולשים לקרוא אותה?



הלוואי ומישהו היה משלם לי.

אני אומר את הדברים ללא כחל ושרק. ואני מתכוון בכך לנושא שעלה לסדר היום השבוע, כלומר ליוזמת ''תפוז'' לשלם לבלוגרים אחוז מסוים מהתשלום שיתקבל בגין הקלקה על פרסומות שיתפרסמו בבלוגים שלהם.

זו יוזמה שיש בה טוב וגם רע. טוב, משום שהיא מאפשרת לתגמל בלוגרים על כתיבה איכותית ומדויקת, על זמן המוקדש לבדיקת עובדות ולביצוע תחקירים, על עבודת עריכה קפדנית – על כל אותם פרמטרים שבמערכת של כלי תקשורת סטנדרטים מופקדים עליהם כמה וכמה עובדים. הבלוגר הוא איש תקשורת במלוא מובן המילה (שימו לב: לא עיתונות אלא תקשורת – ויש הבדל עמוק בין שני המונחים) והבלוג שלו הוא כלי תקשורת לגיטימי לחלוטין. ומאחר והבלוג כמדיום הולך ותופס בהדרגה מקום משל עצמו על מפת התקשורת הבינלאומית, הרי שהצעת ''תפוז'' כמוה כרכישה של חברה קטנה על ידי חברה גדולה ממנה. השאלה היא עד כמה תיתן החברה הרוכשת לחברת הבת החדשה שלה להמשיך ולמקד את מאמציה במוצר שהפך אותה לנחשקת כל כך.

הבלוג כמקור פרנסה. כרזה הומוריסטית המקדמת הרצאה של פיל וינדלי בנושא תרבות הבלוגים (מקור תמונה)

הצד הרע שבכך הוא הוא מקור ההכנסות. רן רימון מ''גלובס'' אמר את הדברים הנכונים בהקשר זה, וחבל שאתנסח אחרת, משום שכתיבתו אומרת הכול. במאמר שכותרתו ''כסף לבלוגרים? יוזמה הרסנית'' (''גלובס'', 11.7.2006) כתב רימון: ''ידוע, לדוגמא, שמין מוכר. ככה זה בעולם האמיתי, וככה זה במרחב הווירטואלי. יותר סקס יותר קוראים. יותר קוראים יותר כסף. משוואה פשוטה. ברגע שיתחילו לשלם לבלוגרים, הם כבר לא ירצו לשתף אנשים בהגיגיהם, הבלוג כבר לא יהיה היומן האישי שלהם. הוא יהיה שטח פרסום, עם פופוליזם, צהבהבות, וכל דבר אחר שיכול להביא לכמות הקלקות מקסימליות...כנראה שאיבדנו את המטרה. האיכות תלך ותרד, ככל שכמות ההקלקות תלך ותעלה. לא רק זה, כל פוסט שיעלה לאוויר מייד יזכה ל-SMS, מייל נלווה ותחינות מכל בנאדם שייכנס לרגע לבלוג. סביר להניח שבקרוב נשמע יותר ויותר את המשפט ''אחי, כנס שנייה, מה אכפת לך, אני מקבל על זה כסף''.

אני שותף, בהקשר זה, לדעתו של רימון. תשלום לפי מדד של פופולאריות בלבד הוא מירשם בטוח לסיאוב הבלוג. בהמשך לדבריו של רימון, לא מן הנמנע שבלוגרים יפעילו ''רובוטים'' המדמים כניסות לאתרים מסוימים, במטרה להגדיל את מספר הכניסות הנרשמות במונים של ''תפוז''. לא מן הנמנע שיפיצו דואר זבל בהיקפים עצומים. לא מן הנמנע שחברה ששמה הטוב נפגע תפרסם את מוצריה באמצעות הבלוג כדי לכסות על זהותה האמיתית. במלים אחרות, החדרת האלמנט הפינאנסי אל תוך הבלוגוספירה תייצר לנו אלף ואחת בעיות שלא היו קיימות עד כה ובטווח הארוך תפגע בכל חלקה טובה. במובן זה, יש ביוזמת תפוז יותר רע מאשר טוב.

ובכל זאת, יש אלמנטים חיוביים מסוימים בהצעה מעין זו – ובתנאי שתבוצע כהלכה. הבלוג אינו בהכרח רק יומן אישי המאפשר הצצה של הכלל את נבכי הפרט. הוא עבר את השלב המוקדם הזה כבר לפני שנים. הבלוג כיום משקף לא רק את קורותיו ותחושותיו של בעליו אלא מהווה מראה לסדר העדיפויות ולתחומי העניין שלו. ומכיוון שהבלוג אינו רק יומן, אלא גם במה לכתיבה בעלת מאפיינים אינטלקטואליים ופובליציסטיים וזירה שבה מופיעים תחקירים מושקעים ורהוטים, הרי שכתיבה כזו מן הראוי שתתוגמל.

אינני יכול להביא דוגמה אלא מעצמי. הבלוגרים המושכים את תשומת ליבי הם אלה שטורחים לייצר ערך מוסף עבור קוראיהם. כלומר, כאלה שאינם רואים את פועלם העצמי כעומד במרכז ההוויה הבלוגאית שיצרו ותחום העיסוק שלהם חורג מנושא ספציפי. בלוגרים כאלה אינם מבטאים רק את סדר העדיפויות הפוליטי או האידיאולוגי שלהם, אלא הם בעלי נטייה אנציקלופדיסטית – כותבים על מגוון רחב של נושאים ותופעות – ועושים זאת בשפה רהוטה וקולחת ותוך הקפדה על נקיון הטקסט. אלכסנדר מאן, יואב קרני ועמי בן בסט הם כאלה. יש עוד הרבה, אבל נקבתי רק בראשונים שעלו על דעתי. מרובם (ולא רק מהם) אני כמעט תמיד מוצא עצמי לומד משהו חדש.

לו הייתה לי מילה כלשהי בדיונים הנערכים ב''תפוז'' כך הייתי מציע למקבלי ההחלטות שם: ערכו רשימה של בלוגרים שיש להם איכות מוכחת. יש כמה עשרות כאלה בבלוגוספירה הישראלית, ללא כל ספק (ואם להסתמך על רשימת הבלוגים המתארכת שמספק חנן כהן במסגרת אתר Webster, קיימים אפילו יותר). פנו אליהם והציעו להם שיתוף פעולה על בסיס עקרון ההדדיות. במסגרת אותו שיתוף פעולה יתחייב הבלוגר לספק טקסטים בעלי מעניינים, כאלה שאינם ממחזרים את אותם נושאים הנדונים ממילא בכל האתרים הפופולאריים האחרים. פורטל ''תפוז'', מצידו, יתחייב לדרבן את הקריאה באותו מוצר איכותי באמצעות הצגתו במקומות בולטים, הפניות אליו מטקסטים קשורים אחרים וכדומה. הוא יוכל להפנות את כלי התקשורת האחרים למאמרים המתפרסמים באותם בלוגים ובכך להגביר עוד יותר את תפוצתם. אני חשדן לגבי פרסומות, אבל במידה ומכניסים אותן לבלוגים, הרי שיש לעשות זאת בעדינות ובצנעה, תוך הימנעות מכל אותם אלמנטים שיווקיים ההופכים את הקריאה לבלתי נסבלת (למשל, פופ אפים; למשל, הטריק המעצבן שבו בכניסה לאתר מופיעה מודעת פרסומת על פני מסך שלם ורק לאחר עשר שניות היא מואילה בטובה לפנות את מקומה לעמוד השער עצמו). הבלוגר יתחייב לתדירות עדכון מסוימת שלא תהיה יומיומית ואף לא קרובה לכך, במטרה להימנע מפגיעה באיכות הטקסט. הפורטל, מצידו, יתחייב שלא להתייחס אל הטקסטים האלה כאל עוד אייטם סתמי שעולה לראש הכותרות בבוקר ויורד מהן בצהריים. קניתם כישרון? תנו לקוראיכם זמן להתרגל אליו. זה יעזור להם ויעזור לכם.

לחילופין, תמיד ניתן לקנות את שרותיו של בלוג תמורת שכר חודשי רגיל. תשלום מעין זה ידרבן את החברה להבליט את הבלוג כדי שסך ההקלקות של הגולשים יביא לידיה סכום כסף גדול יותר, וממילא כל שקל שייכנס מעבר לסגום שישולם לבלוגר יישאר לה כרווח נקי.

הבלוגר האמריקני ג'ייסון קוטקה הודיע בשנה שעברה על התפטרותו מעבודתו ועל בחירתו לעבוד כבלוגר במשרה מלאה. קוטקה הצליח להרים תרומות בהיקף שסיפק לו אפשרות להתקיים במשך כשנה תמימה. דבר כזה הוא בלתי אפשרי כיום במקומותינו, בעיקר משום שברשת יש דומיננטיות רבה לציניות, לאלימות המילולית ולתפיסה שלפיה תרומה היא משהו השמור למוכי גורל בלבד (וגם אז, עדיף שמישהו אחר יתרום). יש בזה גם בעייתיות מסוג אחר: כותב אינו אמור להתפרנס מתרומות אלא משכר קבוע. האמת היא שאני לא בטוח שגם עבודה במסגרת ''תפוז'' – או כל אתר אחר – תביא לבלוגר הכנסה מכובדת, אבל זה הדבר הקרוב ביותר לפרנסה שבלוגר יכול להשיג כיום.

וכמו שאמרתי במשפט הראשון, יכול להיות מאוד נחמד אם מישהו יציע לי לכתוב את הבלוג שלי תמורת תשלום. אבל אם זה יקרה אי-פעם (ובהכירי את אישיותו של הכותב הסיכויים לכך קטנים למדי, להערכתי), אני מתחייב כאן קבל עם ועולם שלא אתיר לבלוג הזה להשתעבד לפרסום עד כדי אובדן חירות הביטוי שלו.




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
לדעתי   נטע יוסף   יום ד', 12/07/2006 שעה 21:32   [הצג]   [3 תגובות]
(ללא כותרת)   תראזימאכוס   יום ד', 12/07/2006 שעה 22:26   [הצג]   [2 תגובות]
לדעתי זה גרושים..   אילנהג   יום ה', 13/07/2006 שעה 8:56   [הצג]
אני לא מסכים עם הפסימיות של רן רימון   משה   יום ה', 13/07/2006 שעה 12:20   [הצג]   [3 תגובות]
(ללא כותרת)   שפי   יום ו', 14/07/2006 שעה 13:14   [הצג]
באותו עניין:   שפי   יום ב', 17/07/2006 שעה 20:04   [הצג]
זיו רייך   זיו רייך   יום ה', 26/06/2008 שעה 12:36   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©