בחזרה לאדמה
יום ב', 10/07/2006 שעה 15:06
בשנת 1981, במהלך הופעה משותפת עם ארלו גאת'רי, ביצע זמר העם האמריקני פיט סיגר את השיר ''In Dead Earnest''. את השיר כתב ידידו ושותפו הוותיק של סיגר ליצירה, לי הייז, שמת זמן קצר קודם לכן. השיר, שהביצוע שלו באותה הופעה הוא היחיד שהוקלט אי-פעם, מתאר את קורותיה של גופת אדם ואת תרומתה למחזוריות שבטבע. הוא בנוי, איפוא, על עקרון העומד בסתירה לתפיסה היודיאו-נוצרית שלפיה הרוח היא נצחית והגוף הוא זמני. אצל הייז ההיפך הוא הנכון. הומור מורבידי משובח מעורב באלמנטים של פילוסופיית הזן מביאים אותי לכתיבה על שיר יוצא דופן, מופלא בחדותו, שבנוי על מנטרה ומשקל שכמעט כל נוצרי מאמין מכיר איכשהו. וגם אתגר אני מניח כאן: בואו ונראה מי הזמר הישראלי הראשון שייאות לשיר את הגירסה המתורגמת של השיר הזה לעברית










אני אוהב מוסיקה. כל כך אוהב, שיש לי בבית כמה מאות דיסקים, וכל זה בנוסף על ערימות הקלטות ותקליטי הוויניל שהצטברו במשך השנים. צריך איזו מיני-ספריה רק כדי לשאת את כל הכבודה הזו, שחלקה הגדול מצוי בשימוש שוטף ולחלקה האחר יש ערך היסטורי של ממש. אני אוהב את הטקסטים כשיש בהם משהו; ויש, לציניקנים שבינינו, אפילו לא מעט יופי בבנאליות ובנאיביות של טקסטים רומנטיים שנשמעים שחוקים כאילו היו סלע בן אלפי שנים תחת מפלי הניאגרה. מדי בוקר מתחילה להתנגן מוסיקה בביתנו. כשהסטריאו התקלקל, עברתי לטלוויזיה: בערוץ 33 משודרים מדי לילה מופעי זמר ישנים שמביאים מוסיקה מעידן אחר, עידן שבו השיווק והדאווין היו פחות חשובים ולמוסיקה עצמה (ולטקסטים שהיא עטפה) הייתה משמעות קצת אחרת. כשבערוץ הזה משודרת מוסיקה שאינה לטעמי אני מחליף ל-‏88FM.

סיגר מימין, ארלו משמאל. עטיפת האלבום Precious Friend, שבו מצויה הגירסה המוקלטת היחידה של השיר In Dead Earnest (מקור תמונה 1)

הרבה מוסיקה אני שומע כשאני בנסיעה. מי שנוסע איתי רואה את זה לא מעט. בחלל האיכון שמתחת למשענת יד ימין מונחים להם דרך קבע בין שישה לעשרה דיסקים. בחלל הצר שבין המערכת למצית יש מקום לעוד שניים. לעתים אפשר למצוא כמה גם בתא הכפפות או בכיסא התינוקות של הצ'ופצ'יקית בת השנתיים. כך גם בתאי האיכסון שבדלתות הקדמיות. בניגוד, למשל, לאבי מולידי, אין לי חשק מיוחד להאזין לכל הברברת המתנהלת בערוצי הרדיו המרכזיים החל מקריאת העיתונים בשעה שש, עבור דרך יומי השעה שבע, הטוק שואוז והראיונות, יומני הצהריים ושאר ירקות. זה מעייף. לא שאני לא שומע מדי פעם, אבל ברוב המקרים אין שוני גדול בין הטקסטים שמושמעים בתוכניות אלה לבין עיתוני הבוקר (שאת כולם אני מקבל מדי שחר לתיבת הדואר שלי ועובר עליהם במהירות לפני היציאה לעבודה)- ולכן אפשר להתפנות למוסיקה.

אחד הדיסקים היותר אהובים עלי מתעד הופעה משותפת של זמרי העם פיט סיגר וארלו גאת'רי שהתקיימה ב-‏1981 ותועדה באלבום הכפול ''Precious Friend'', שיצא מספר חודשים לאחר מכן. ארלו הוא מוסיקאי מוערך בזכות עצמו וגם בנו של וודי גאת'רי, האיש שהפך את הפולק האמריקני לתופעה תרבותית בעלת הקשר פוליטי רחב ומי שאחראי – יחד עם סיגר – יותר מכל אחד אחר על קיומו של הז'אנר הזה בתרבות האמריקנית. כמעו על כל שיר שם יש סיפור בפני עצמו, החל מ''Old Time Religion'', שסיגר מבצע בגירסה האנטי-ממסדית, זו הרוחשת כבוד ואהבה גם לדתות הפגאניות העתיקות שהנוצרים הפונדמנטליסטיים בני זמננו בזים להן; עבור דרך ''Pretty Boy Floyd'', שירו הידוע של וודי גאת'רי על שודד הבנקים באותו שם שפעל בשנות השלושים באוקלהומה והמדינות הסמוכות לה ורכש את לב האיכרים העניים כששרף את שטרי המשכנתא שהיו בידי הבנקים ששדד; וכלה ב''I'm Changing my Name to Chrysler'', שיר המחאה הסאטירי שכתב זמר העם טום פאקסטון לאחר שהמימשל האמריקני אישר, בצעד חסר תקדים, מתן ערבויות פדראליות להלוואות ענק שנטלה חברת קרייזלר לצורך שיקומה הפינאנסי.

לקראת סיום ההופעה הצדיעו השניים בכמה משיריהם ללי הייז, מוסיקאי שאחראי בין השאר ל''Sloop John B'' (שהביצוע המוכר ביותר לו הוא דווקא של ה''ביץ' בויס'') ול''If I had a Hammer'', קלאסיקת הפולק שזכתה למאות ביצועים במהלך עשרות השנים האחרונות. הייז היה, יחד עם סיגר, הרוח החיה ב''אלמנק סינגרס'', להקת פולק משנות הארבעים שבגלגול מאוחר שלה הפכה ל''אורגים'' – הרכב הפולק הידוע ביותר בהיסטוריה של המוסיקה הפופולארית.

לי הייז הלך לעולמו ב-‏26 באוגוסט 1981, והוא בן 67. בשנותיו האחרונות סבל מסוכרת. במהלך ההופעה המשותפת שלו עם ארלו גאת'רי סיפר סיגר: ''לפני מספר חודשים שלח לי מכתב לאשתי שכמוהו כלי אהבה מאוד את הגינון. 'אינני יודע מהיכן, לכל הרוחות, באים רעיונות אלה. ככל שאני מזדקן, מוחי הופך למעניין יותר. לא תמיד אני מסכים איתו, אבל הוא הופך למעניין יותר ויותר'''.

הייז כיוון בדבריו לשיר הקצר שכתב על קורות גופו לאחר שייאסף לעולם שכולו טוב. כותרת השיר, In Dead Earnest, היא מעין משחק מלים. בשפת היומיום, משמעות הביטוי היא ''בשיא הרצינות''. מצד שני, ברור מהכותרת שהשיר עוסק גם במוות ובתופעות הנלוות אליו. הכותב, שניחן בחוש הומור בלתי מבוטל, ניסה לשוות בנפשו את התרחיש: הנה הוא נאסף אל אבותיו, ולאחר מכן מונח גופו בערימת הדשן כדי שיעבור שם את תהליכי ההתפרקות המקובלים. הנה הגוף כשהוא חשוף לשמש, למים ולתולעים והופך לפרודות קטנטנות של חומר אורגאני. הנה הוא נספג בעפר האדמה ומשמש כמזון לעצים ולפרחים. הנה הוא הופך לחלק מהתולעים, המשמשות בתורן כמזון לדגי הים. הנה הוא משמש כמצע הפורה שממנו צומחים ועולים קלחי תירס וצנוניות אדמדמות. הנה הירקות הללו עוברים את צלחתם של בני האדם, נאכלים בתיאבון ומוצאים את עצמם יוצאים, כדרך כל מזון, מפתחו האחורי של הגוף בואכה מי האפסיים של האסלה. והנה השיר בגרסתו המקורית:


If I should die before I wake,
All my bone and sinew take
Put me in the compost pile
To decompose me for a while.

Worms, water, sun will have their way,
Returning me to common clay
All that I am will feed the trees
And little fishes in the seas.

When radishes and corn you munch,
You may be having me for lunch
And then excrete me with a grin,
Chortling, ''There goes Lee again.''

'Twill be my happiest destiny
To die and live eternally.


את שתי השורות האחרונות לא ביצע פיט סיגר באותה הופעה שעליה סיפרתי. אולי סבר שגם בלעדי ההדגשה המפורשת הזו יבין הקהל שלו את המסר.

להקת ''האורגים'', אולי הרכב הפולק החשוב ביותר במאה העשרים. משמאל לימין: לי הייז, רוני גילברט, פיט סיגר ופרד הלרמן (מקור תמונה 2)

השיר הקצרצר הזה מתחבר, במובן מסוים, לפילוסופיית הזן. הקיום הביולוגי הוא בעל אופי מחזורי והוא שב ונוצר בצורות שונות גם לאחר מותו הפיסי של אדם ספציפי. הייז לא זו בלבד שאינו מנסה לקונן על מר המוות הממשמש ובא אלא אף משלים עימו בנימה מחויכת ובמעין הומור מורבידי. האמירה שלו שלפיה רוחו של האדם היא בעלת קיום מוגבל בעוד שגופו ממשיך לחיות, מנוגדת לחלוטין לפילוסופיה היודיאו-נוצרית המוכרת לנו.

ועם זאת, יש בשיר הזה מוטיב דתי נוצרי מובהק. דליה דינגוט, אשת אשכולות ירושלמית, הפנתה את תשומת לבי לכך שהבית הראשון בשיר נכתב לפי העיקרון שעליו בנויה התפילה הקצרה שאומרים ילדים נוצרים לפני לכתם לישון. שימו לב לשתי השורות הסוגרות:

Now I lay me down to sleep.
I pray the Lord my soul to keep.
If I should die before I wake,
I pray the Lord my soul to take.

מה שמתאים, אגב, לאישיותו של הכותב. לי הייז, יליד ארקנסו, היה בנו של מטיף מתודיסטי. ככל הנראה אמר את אותה תפילה פעמים רבות בילדותו. הוא למד בקומונוולת' קולג' שבארקנסו בתקופת המשבר הכלכלי הגדול של שנות השלושים. המכללה הכפרי הזו שמה לעצמה למטרה לסייע לפועלים באמצעות קידום התארגנותם באיגודי עובדים. הייז, שהושפע מהקשיים שהיו מנת חלקם של אותם פועלים עניים, האמין בלב שלם כי התאגדות עובדים פעילה היא בדיוק הדבר שלו נזקקה אמריקה יותר מכל. הוא לבש סרבלי עבודה, לקח קורסים שעסקו בלימודי עבודה ועבד עם חבריו בשדות. הוא ניצל את כישורי הכתיבה, ההלחנה והמשחק שלו כדי להפוך מזמורי תפילה לשירי פועלים. מאזיניו אהבו את התוצאות עד כדי כך שגייסו 65 דולרים כדי שיוכל לנסוע לניו יורק ולבצע את שיריו בפני קהל גדול יותר. בניו יורק פגש הייז את זמר העם העולה פיט סיגר. לשניים היה חלום משותף: לעשות שימוש במוסיקת הפולק כדי לקדם מטרות פוליטיות. הייתה זו תחילתה של ידידות מופלאה, שהניבה את אחד משיתופי הפעולה הידועים ביותר בתולדות המוסיקה הפופולארית.

יחד עם סיגר הפך הייז לאחד מעמודי התווך של סצינת הפולק הניו-יורקית. חוץ משני אלה היו שם גם וודי גאת'רי האגדי, לדבלי, ברל איווס וזמר הבלוז ג'וש וייט. ב-‏1940 הקימו את ה''אלמנק סינגרס'', להקת פולק מבטיחה שהתפרקה לאחר גיוסו של סיגר לצבא. ב-‏1948 הקימו השניים את ''האורגים'', יחד עם רוני גילברט ופרד הלרמן. הלהקה, שבחלק מהזמן פעלה בתנאי דלות ומחסור ולא פעם אף הגיעו חבריה אל סף רעב, הצליחה לבסוף לקצור הצלחות עם להיטים כמו '' Goodnight Irene'', '' On Top of Old Smoky'', '' So Long, It’s Been Good to Know Ya'' ו'' Kisses Sweeter than Wine''. סיגר והייז כתבו יחד את '' If I Had a Hammer'', אחד משירי הפולק הנודעים ביותר בכל הזמנים, במהלך אסיפה פוליטית בה העבירו את טיוטת הטקסט מיד ליד.

אלא שהצלחתם המסחרית של ''האורגים'' התרחשה בתקופת מקארתי. ''האורגים'', שלא הסתירו את נטייתם לשמאל הקומוניסטי, הוכנסו לרשימה השחורה של האמנים ה''בעייתיים'' ונמצאו תחת מעקב קבוע. הופעותיהם בטלוויזיה ובירידים בוטלו, חוזים שנחתמו עימם הושעו ותחנות רדיו סירבו לשדר את אלבומיהם. הלהקה התפרקה ב-‏1952, אבל התאחדה שלוש שנים לאחר מכן. מופע הפרידה שלהם התקיים בשיקאגו בדצמבר 1963. באותה תקופה כבר חלה הייז בסוכרת ומחלתו הלכה והחמירה עד שלרופאים לא נותרה ברירה אלא לקטוע את שתי רגליו. הוא מת, כאמור, באוגוסט 1981. בהתאם להשקפתו המיוחדת נשרפה גופתו ולאחר מכן נטלו חבריו הוותיקים את האפר, ערבבוהו בדשן ופיזרו את התערובת בגן ביתו.

נחזור, ברשותכם, לשיר עצמו. בדרך כלל אינני עוסק בתרגום, אבל דומה שמי שיבקש להקליט את השיר הזה בעברית יזכה ממני למלוא התמיכה, ובתנאי שישמור על רוחו העממית המקורית. ובכן, הנה אני מנסה את כוחי בתרגומו, למען הדורות הבאים ולמען הזמר שיבחר לעשות בו שימוש. כדי לבנות לי אליבי מוצק מראש אני מכריז בזאת שמדובר בתרגום חופשי, כלומר כזה שאינו הולך בדיוק יד ביד עם הטקסט – אם כי ניסיתי כמיטב יכולתי.

אם איאסף אל אבותיי,
טלו גידי ועצמותיי
והניחום בדשן חם
להתפורר שם עד תומם.

תולע, לחות וגם חמה,
ואהפוך לאדמה
כל שאני יזין עצים
ודגיגונים שבימים.

עם תירס וגם צנון או שניים,
תאכלוני לעת צהריים
ותפלטוני בחיוך:
''הנה שוב לי מחליף הילוך''.

זה גורלי המיוחד,
למות וגם לחיות לעד.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
החריזה   דודו   יום ב', 10/07/2006 שעה 23:05   [הצג]
An iteration   David   יום ג', 11/07/2006 שעה 3:38   [הצג]   [7 תגובות]
שלום, חברים. ריגשתם אותי.   אהוד בן-פורת   יום ה', 14/02/2008 שעה 11:36   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©