האניגמה של מייקרופט הולמס
יום ב', 26/06/2006 שעה 21:57
על שרלוק הולמס, אני מניח, שמעתם זה מכבר. אין כמעט חובב בילוש באשר הוא (או חובב ספרות בלשית) שאינו מכיר את הבלש המפורסם ביותר בהיסטוריה. הוא מפורסם יותר מהרקול פוארו, מאלרי קווין, מגברת מארפל ומהמפקח מגרה. הוא הפך להיות אחד ממייצגיה המובהקים ביותר של התקופה הוויקטוריאנית ודמותו והמקטרת שלו מוכרים יותר מכל סמל ספרותי בן המאה ה-‏19. אבל העובדה המוכרת אולי פחות להמונים (והרבה יותר לשרלוקיאנים שרופים) היא שלשרלוק הולמס היה אח בכור, מייקרופט שמו. ומייקרופט זה ניחן אף בכושר התבוננות העולה על זה של שרלוק. וכל זה לא היה בו דבר אלמלא לאבחנה הזו אחראי היה הבלש הדגול בכבודו ובעצמו. כמה עובדות על האח המוכשר











יצר סוגה בלשית חדשה שהזניקה את כתיבת ספרי המסתורין אל העידן המודרני. סר ארתור קונן-דויל

את שרלוק הולמס הכיר לי עידו פ., אי-שם בבית הספר היסודי. באותה תקופה כבר הייתי קורא נלהב של אלרי קווין ושל אגאתה כריסטי, אבל את הולמס עדיין לא יצא לי לפגוש. עידו פ., לעומתי, הגיע עוד מהבית עם רקע חינוכי מסודר יותר. הוא הצהיר על עצמו כקומוניסט, הרבה לפני שמישהו מהילדים בכלל הבין את משמעות המילה; הוא למד לנגן בכינור וקיווה להיות ממשיכם של חפץ, מנוחין ושטרן; והוא קרא בשקידה של תלמיד חכם את כל הספרות הקלאסית שהוריו החזיקו בבית. כשהזכיר לראשונה את השם ''שרלוק הולמס'' הדבר נשמע לי מוכר מאוד, ולאחר מכן גם הבנתי שראיתי איזה כרך מעוך בכריכת קרטון קרועה למחצה של עלילות הבלש האגדי בספריה השכונתית. אבל רק בהשפעתו של אותו עידו פ. גם שאלתי את הספר משם והתחלתי לקרוא בו בעיון. היה זה, אגב, ''כלבם של בני בסקרוויל'', ספר שכדרך הילדים שיבשתי את שמו במכוון ל''בסקם של בני כלברוויל''. אבל נעזוב את ההתחכמויות ונמשיך הלאה, ברשותכם.

מאז הפכתי לחסיד נאמן של סיפורי הולמס. היו בהם, בסיפורים הללו, כל מיני אלמנטים מושכי לב שכיום אולי דהה מעט קסמם, בעיקר נוכח אינספור החיקויים והזיופים שצצו מאז נכתבו לראשונה. כל סיפור, למשל, תוארך במדויק, החל מן הרגע בו נודע לבלש המפורסם ולעוזרו ד''ר ווטסון על התעלומה וכלה בשנייה בה סיים הולמס להסביר כיצד גילה את הפושע. מדע ההיקשים של הולמס הותיר אותי פעור פה כמעט בכל סיפור. הברנש היה מצליח להסיק מהדרך בה גזז מישהו את ציפורן קמיצתו השמאלית שהלה הוא רופא שיניים במקצועו, שהוא גר בכפר המצוי ברדיוס של ארבע מייל מתחנת רכבת, שבביתו מצוי פסנתר כנף של ''סטיינוויי'', שהוא מעשן טבק ''טריכונופוליס'', שאשתו נפטרה לפני ארבע עשרה שנה ותשעה חודשים בדיוק ושביתו היא מורה לספרות בבית הספר היסודי על שם המלכה ויקטוריה בניוקאסל. הוא יכול היה לפתור חלק גדול מהתעלומה במהלך ישיבה בסלון ביתו, כשענני העשן של מקטרתו ממלאים את הדירה בערפל סמיך. והוא גם ניחן בחוכמת החיים, ביצר הסקרנות, בסרקאזם התמידי ובהומור היבש שאני מחבב כל כך אצל בני אדם.

באמצע שנות השמונים, כש''זמורה ביתן'' הוציאה לאור את הסדרה כולה לפי סדרם הכרונולוגי של הסיפורים, הלכתי וקניתי את כל הסדרה. יחיעם פדן, שערך את ההוצאה המחודשת, עשה עבודה פנטסטית. שמונת ספרי הסדרה אורגנו בארבעה רומנים ובארבעה קבצי סיפורים. הרומנים היו ''חותם הארבעה'', ''עמק הפחד'', ''חקירה בשני'' ו''כלבם של בני בסקרוויל''. הם היו סיפורים ארוכים למדי, כאשר בדרך כלל הוקדשו ששים אחוז עד שני שליש מהספר להופעת התעלומה ולשיטות שהפעיל הולמס כדי לפתרה – ואילו בחלק הנותר סיפר הפושע את השתלשלות העניינים מנקודת מבטו שלו. ארבעה קבצי סיפורים נוספים כללו עלילות קצרות יותר, אבל מבטיחות ואיכותיות לא פחות. פדן הקדים לכל אחד משמונת הספרים הרצאה מלומדת שחשפה עוד פן במיתולוגיה ההולמסית. לקובץ ''תעלומת עמק בוסקומב'', למשל, קדם ניסיון לבדוק כמה נשים נשא ד''ר ווטסון במהלך חייו וכיצד השפיעו עזיבותיו (ווטקסון חלק עם הולמס את דירתו ברחוב בייקר בלונדון) על תיעוד חקירותיו של הולמס. בהקדמה ל''חותם הארבעה'' עסק פדן בבדיקת התמכרויותיו שחולפות של הולמס לסם הקוקאין – התמכרות שעליה העיד ווטסון בראשית עלילת אותו ספר עצמו.

במהלך אותם סיפורים מופיעות דמויות שונות ומשונות. אחת המסקרנות שבהן היא, ללא ספק, דמותו של מייקרופט הולמס. מייקרופט הוא אחיו הבכור של שרלוק וכפי שמודה הבלש עצמו – מוכשר אף יותר ממנו בהיקשים לוגיים מהירים. ולמרות זאת, אין דמותו של אותו מייקרופט נזכרת בסיפוריו של קונן-דויל אלא בשתי חקירות בלבד, ובשתיהן הפוטנציאל העצום שלו מרשים הרבה יותר מהתפקיד שהוא ממלא בפועל. למעשה, ניתן אף להעלות את התהייה מדוע לא זכה מייקרופט לסדרה משל עצמו; עד כדי כך גדול כישרונו.

בפעם הראשונה מופיע מייקרופט הולמס בסיפור הקרוי ''המתורגמן היווני''. סיפור זה מתוארך ליום רביעי, 12 בספטמבר 1888. הוא מוזכר לראשונה במהלך דיון שמנהל הבלש עם ד''ר ווטסון בנושא היחס בין ההשפעות שסופג אדם מסביבתו לבין אלה שניכרות בו בשל היותן תכונות גנטיות העוברות במשפחתו. הולמס מצדד בעליונותה של הגנטיקה, ''משום שאחי מייקרופט ניחן באותן תכונות – ובמידה רבה עוד יותר ממני''. באותה הזדמנות ממש מעיד הולמס שוב כי ''כישרון ההתבוננות של מייקרופט עולה על זה שלי''. לווטסון, שתוהה כיצד שמעו של אדם נוסף שניחן בסגולות נדירות מעין אלה לא הגיע לאוזניו, מספר הולמס כמה פרטים על אותו אח.

גדול בשבע שנים מאחיו, בעל כושר התבוננות מדהים ונטייה לסתגרנות בדירתו המרווחת. מייקרופט הולמס (איור: סידני פג'ט)

ובכן, מייקרופט הולמס מתואר כ''מגודל איברים ובריא בשר הרבה יותר משרלוק''. גופו שמן, אמנם, אבל עיניו ''הסגירו משהו מאותה הבעה שנונה שכה בלטה לעין בפניו של אחיו''. הוא מבוגר מאחיו בשבע שנים. בהתחשב בעובדה שחוקרי הולמס טוענים כי שרלוק נולד ב-‏6 בינואר 1854, הרי שאחיו נולד, ככל הנראה, ב-‏1846 או ב-‏1847. הוא מתגורר בלונדון ומשמש בתפקיד ממשלתי מעורפל למדי. ''הוא ניחן ביכולת מופלאה לחשב חשבונות, והוא משמש כמבקר חשבונות במשרדי ממשלה אחדים'', מספר עליו שרלוק. אליבא דשרלוק, ''אין בו כל שאפתנות ואף לא מרץ''. בבלשות אינו עוסק משום שזו דורשת, לעתים, מאמץ גופני העולה על זה שתובעת ישיבה בכורסא. את מרבית זמנו הפנוי מבלה מייקרופט במועדון דיוגנס, מוסד כמעט עלום שמאחר בין כתליו ''אנשים רבים בלונדון שאינם משתוקקים לחברתם של בני-אנוש אחרים – אם בשל ביישנות ואם מתוך שנאת-הבריות''. חברי המועדון, שמייקרופט הוא אחד ממייסדיו, אינם רשאים להתרועע זה עם זה, הדיבור במועדון נאסר באיסור חמור, פרט לחדר אחד בו מותר לחרוג מאיסור זה ושלוש הפרות של חוק הברזל הזה מביאות לגירוש מהמועדון.

פגישתם של שרלוק ומייקרופט בסיפור ''המתורגמן היווני'' מביאה כמעט מיד לסצנה מפתיעה שבה מתחרים השניים בדקות אבחנתם לגבי העוברים והשבים. כמודל לאותה דקות אבחנה משמשים שני עוברי אורח בהם צופיםם האחים מאחד מחלונות מועדון דיוגנס. ווטסון, הנוכח במקום, עומד משתאה מול השקיפות הכמעט-רנטגנית בה ניחן הצמד המבריק הזה.









''אם מישהו מעוניין לחקור בחקר המין האנושי – הרי זה המקום המתאים לכך'', אמר מייקרופט. ''הביטו בטיפוסים המרהיבים הללו! הביטו, למשל, בשני האנשים המתקדמים לעברנו''.
- ''סופר-הנקודות-בביליארד והשני?''
- ''בדיוק. מה הן מסקנותיך לגבי השני?''

שני האנשים נעצרו מול החלון. סימני-גיר אחדים מעל כיס-חזייתו של אחד מהם היו העדות היחידה לביליארד שהצלחתי להבחין בה. השני היה ברנש קטן ושחום-עור, כובעו מוסט לאחור, וחבילות אחדות תחובות תחת זרועו.

- ''חייל ותיק, סבורני'', אמר שרלוק.
- ''שרק באחרונה סיים את שרותו'', ציין האח.
- ''אני רואה שהוא שירת בהודו''.
- ''כמפקד-שאינו-קצין''.
- ''בחילת-התותחנים המלכותי, היית אומר'', אמר שרלוק.
- ''חוץ מזה, האיש הינו אלמן''.
- ''ואב לילד''.
- ''אב לילדים, בחורי היקר, לילדים''.
- ''נו, באמת'', אמרתי בצחוק, ''אתם קצת מגזימים, הייתי אומר''.
- ''הרי אין זה קשה כלל ועיקר'', השיב הולמס, ''להגיע למסקנה כי אדם בעל הליכה ויציבה כאלה, שפניו אומרות סמכות ועור צרוב-שמש – הינו חייל, בדרגה גבוהה יותר מטוראי, וכי זה לא כבר שב מהודו''.
- ''העובדה כי הוא עדיין נועל את נעליו הצבאיות, או 'מגפי-תחמושת', כפי שהם נקראים, מעידה על כך שרק לפני זמן קצר סיים את שרותו הצבאי'', העיר מייקרופט.
- ''אין לו הליכה של חייל בחיל הפרשים, ועם זאת הוא חובש את כובעו כשהוא נטוי לצד אחד, כפי שניתן להבחין על-פי גון עורו הבהיר יותר בצד זה של המצח. משקל-גופו מפריך את ההנחה כי הינו חפר בחיל-ההנדסה. האיש משרת, אם כן, בחיל התותחנים''.
- ''אווירת-האבל הכבדה האופפת אותו מעידה, כמובן, על כך שאיבד אדם היקר מאוד ללבו. העובדה שהוא עורך את קניותיו בעצמו מעידה על כך שמדובר באשתו. אתה בוודאי מבחין בכך כי קנה חפצים לילדים. קול הקרקוש העולה מאחת החבילות מבהיר כי אחד הילדים הינו צעיר מאוד. היאשה מתה, מן הסתם, בשעת הלידה. ספר-התמונות התחוב תחת זרועו מעיד על כך שישנו ילד נוסף במשפחה''.

עתה התחלתי להבין למה התכוון ידידי באומרו כי לאחיו חושים חדים אף מאלה שלו. הוא העיף לעברי מבט וחייך. מייקרופט נטל קמצוץ טבק-הרחה מקופסה דמוית שריון-צב, והבריש את הגרגרים שצנחו על מעילו בעזרת מטפחת-משי גדולה ואדומה''.

(סר ארתור קונן-דויל, ''המתורגמן היווני'', מתוך תעלומת עמק בוסקומב, הוצאת זמורה ביתן, בעריכת יחיעם פדן, 1985, עמ' 66-67)

שרלוק הולמס וד''ר ווטסון פוגשים את מייקרופט ב''פרשת תוכנית ברוס-פרטינגטון''. צוות בלשי שספק אם היה דומה לו אי-פעם (איור: סידני פג'ט)










בספטמבר 1888 הפגיש מייקרופט את שרלוק עם יווני בשם מלס, שנקלע להרפתקה מוזרה. מפגש זה הוביל לניסיונם העקר של השלושה ללכוד שני נוכלים שחטפו צעיר יווני, נניסו לאלצו להעביר לידיהם את רכושו תוך שהם מרעיבים אותו במשך ימים על ימים ובסופו של דבר נמלטו על נפשם. האחים הולמס פתרו, אמנם, את התעלומה , אך לא עלה בידם לתפוס את הפושעים. הפעם השנייה שלהם הייתה מוצלחת יותר.

נוסף על חקירה זו מופיעה דמותו של מייקרופט הולמס בשני סיפורים נוספים בלבד ובבשניהם כמי שמסייע לשרלוק ולא כמי שמסתייע על ידו. בסיפור ''הבעיה הסופית'', בו יוצא שרלוק הולמס למפגש הגורלי של עם יריבו, הארכי-פושע פרופסור מוריארטי, מתחפש מייקרופט לרכב במטרה להעניק לאחיו מסע בטוח מביתו אל תחנת הרכבת הקרובה ולסייע לו לחמוק ממעקב. בסופו של אותו סיפור נאבקים מוריארטי והבלש בקרב איתנים ולבסוף מוצאים את מותם, כביכול, בנופלם אל מפלי רייכנבאך האימתניים שבשווייץ. נפילה אחרונה זו התרחשה ב-‏4 במאי 1891, כלומר לפני פרשת תוכניות ברוס-פרטינגטון - הסיפור השני בו ממלא מייקרופט תפקיד חשוב.

לימים, תחת לחץ הקוראים והמו''ל, הקים קונן-דויל לתחייה את דמותו של הולמס. הסיפור הראשון בו שב הולמס לונדונה וחוזר את הקריירה הישנה שלו כבלש-מייעץ הוא ''תעלומת הבית הריק''. תעלומה זו מתרחשת באפריל 1894 (שוב – לפני פרשת ברוס-פרטינגטון). כאשר נחשף הולמס בפני ווטסון הוא מתאר בפניו את קורותיו באותן שלוש שנים שחלפו. לדבריו, ביים למעשה את נפילתו מהצוק ובפועל ירד אל מדף סלע נמוך יותר ומשם – לאחר שהיה בטוח כי אנשי מוריארטי הסתלקו ממעקבם אחריו – טיפס חזרה. בידעו כי כולם סבורים שמת, החליט לרדת למחתרת ולהיעלם מעין הציבור במטרה להסיר כל חשד שלפיהם הוא חי וקיים. כך יוכל לחמוק מניסיונות החיסול של אנשי מוריארטי. ''רק איש אחד היה שותף לסודי – אחי מייקרופט'', מספר הולמס לווטסון. מייקרופט גם שמר על דירתו של ווטסון ברחוב בייקר, דאג שהכול יישמר בה כסדרו וככל הנראה אף שילם בעצמו את שכר הדירה באותן שלוש שנים של הסתתרות מתמדת.

הפעם האחרונה בה הוזכרה דמותו האניגמאטית של מייקרופט בסיפורי שרלוק הולמס הייתה למעלה בנובמבר 1895. אם בפרשת המתורגמן היווני שימשה דמותו של מייקרופט בעיקר לצורך הפגשת אחיו עם תעלומה כלשהי, הרי שבפרשת תוכניות ברוס-פרטינגטון למייקרופט יש עניין אישי מובהק. לא זו בלבד, אלא שמדובר בשערורייה שיש לה השפעה על האינטרסים הצבאיים של האימפריה הבריטית כולה.

באותן שבע שנים, כך מתברר, עלתה השפעתו של מייקרופט באופן דרמטי. ווטסון נזכר כי למעשה הוא אינו יודע הרבה על עבודתו של האח המוכשר למעט זאת שהוא פקיד ממשלתי בכיר.









- ''...אתה צודק בהנחתך שהוא בממשלת בריטניה. במובן מסוים היית צודק גם אילו אמרת שלעתים הוא עצמו ממשלת בריטניה.''
- ''באמת, הולמס !''
- ''חשבתי שזה יפתיע אותך. מייקרופט משתכר ארבע-מאות וחמישים לירות לשנה. מסתפק במעמדו הנחות, אין לו כל שאיפות, הוא לא יזכה לכבוד או לתואר, אבל בכל זאת הוא האיש החיוני ביותר במדינה''.
- ''אבל – כיצד ?''
- ''ובכן, משרתו מיוחדת במינה. הוא יצר אותה לעצמו. לא הייתה משרה כזאת מעולם – ואף לא תהיה משרה כזאת. הוא ניחן במוח המסודר והמאורגן ביותר וביכולת הנדירה לאכסן עובדות; יכולת שאין כמוה לשום בן-אנוש. אותם כוחות שאני יישמתי בחקירות הפשע, ייחד הוא לעניין מיוחד זה. מסקנות של כל מחלקה מועברות אליו, והוא משמש צומת מרכזי ומסלקה שבה נערך המאזן. כל האנשים האחרים מתמחים בתחום מסוים, בעוד הוא מתמחה בידיעת הכול. נניח ששר זקוק למידע בשאלה שבה מעורבים הצי, הודו, קנדה ושאלת היחס בין זהב לכסף שבידי אחת הממשלות; הוא יכול לקבל המלצות שונות ממחלקות שונות בנוגע לכל נושא בנפרד, אבל רק מייקרופט מסוגל לרכז הכול ולהעיר בדרך אגב כיצד ישפיע גורם אחד על משנהו. הם התחילו לראות בו דרך קיצור, לנוחותם; והוא הפך עצמו לחיוני. במוחו הגדול מתויק הכול, וכול דבר יעול להימצא מייד. שוב ושוב משפיעה עצתו על המדיניות הלאומית. אלה חייו. הוא אינו חושב על שום דבר אחר, להוציא אותם מקרים שבהם הוא ניאות לצאת מהשבלול שלו לצורך תרגיל שכלי כשאני פוקד אותו ומבקש ממנו עצה באחת מבעיותיי...''.

(סר ארתור קונן-דויל, ''פרשת תוכניות ברוס-פרטינגטון'', מתוך פרשת נזר התרשיש, הוצאת זמורה ביתן, בעריכת יחיעם פדן, 1985, עמ' 152-153)


כך מנציחים אגדה ספרותית. בול בריטי המתאר את מפגש השלישייה ב''פרשת המתורגמן היווני''.





בפרשה שנייה זו מבקש מייקרופט את סיועו של שרלוק בגילוין של תוכניות לייצור צוללת חדישה. זהו הסוד הצבאי השמור ביותר בבריטניה, שמור עד כדי כך שראש הממשלה עצמו מעורב בחקירת היעלמן. מייקרופט עצמו אינו מעורב בחלק הארי של החקירה – את העבודה הזו הוא מותיר, כדבר שבשגרה, לאחיו הצעיר ולחברו הרופא – אבל נוטל חלק בהוצאה לפועל של התוכנית ללכידת האיש שגנב את המסמכים. סירובו של מייקרופט להצעת שרלוק לבצע את החקירה בעצמו (''...כוחותיך שווים לכוחותי'') מגובה בטענה הבאה: ''...הבעיה כאן היא באיסוף הפרטים. הבא לי את פרטים שלך, וממעמקי הכורסה אגיש לך חוות-דעת מקצועית מעולה. אבל להתרוצץ הנה ושמה, לחקור באש צולבת שומרי-מסילות ולשכב על פני כשזכוכית-מגדלת צמודה לעיני – זה לא בדיוק המטיה (métier = מקצוע, בצרפתית) שלי. לא; אתה האיש שיכול להבהיר את הסוגייה הזאת....

ווטסון רומז כי שירותיו של שרלוק הולמס בפרשה זו זכו להוקרה מצידה של ממשלת בריטניה הגדולה. שרלוק הולמס, מסתבר, קיבל בווינדזור סיכת-עניבה ובה משובצת אבן ברקת נהדרת והסביר לידידו שמדובר במתנה מגברת נעלה מסוימת, ששיחק מזלו לבצע למענה שליחות פעוטה. ''הוא לא אמר יותר'', מסכם ווטסון את העניין, ''אבל דומני כי יכולתי לנחש את שמה הנעלה של הגברת, ואין לי כל ספק שסיכת הברקת תזכיר לידידי תמיד את הפרשה של תוכניות ברוס-פרטינגטון''. ולמי שעדיין לא הבין את הרמז, ווטסון מכוון ישירות אל הסמכות הגבוהה ביותר בממלכה, הלא היא המלכה ויקטוריה בכבודה ובעצמה.

במאמר מוסגר, אני חייב לומר שהרבה פעמים קינאתי במייקרופט. העובדה שאדם יכול להסתמך על כישוריו השכליים בלבד כדי להרוויח את לחמו תמיד הייתה, מבחינתי, מעין מאווה כמוס. שוו בנפשכם – אדם שבקושי עוזב את ביתו ושכאשר הוא עושה כן הוא עוסק בחשיבה יצירתית ואינטגרטיבית המורכבת, רובה ככולה, מסודות הממלכה. במונחים של ימינו מייקרופט הוא מעין שילוב של יועץ לביטחון לאומי, ראש אגף תיכנון במטכ''ל ומנהל הארכיון הלאומי. אני מכיר כמה וכמה אנשים, שכישוריהם אינם מבוטלים כלל וכלל, שהיו מוכנים לתת הרבה כדי שניתן יהיה להם ליישם כישורים אלה בדרך בה עושה זאת אחיו של שרלוק הולמס.

מייקרופט הולמס הוא דמות רצינית מאוד, אבל כמה סופרים עשו עליו קילומטראז' הומוריסטי למדי. מימדי גופו, סתגרנותו הבולטת ומוחו המבריק מזכירים במידה רבה את הבלש כבד הגוף נרו וולף, אותו ברא ספור המתח האמריקני רקס סטאוט. ויליאם בארינג-גולד, שחקר את ההשפעות השונות של סיפורי שרלוק הולמס על הספרות הבינלאומית ואף כתב ''ביוגרפיות'' של הולמס ושל וולף, העלה את הסברה המשעשעת שלפיה וולף הוא בכלל צאצא יחסיהם החשאיים של שרלוק הולמס ואיירין אדלר (המאהבת-לשעבר של מלך בוהמיה ומי שהולמס כינה בהערכה ''ה-אישה''). השראה אחרת מופיעה אולי בסדרת הטלוויזיה ''מונק'', בה לגיבור הראשי, אדריאן מונק, יש אח מבריק אף יותר (וגם נאורוטי יותר), בשם אמברוז. כמו כן, משמשת דמותו של מייקרופט כנושא החוזר על עצמו בספרים שונים ומשונים, החל בסדרת ''Anno-Dracula'' של קים ניומן; עבור דרך ''The League of Extraordinary Gentlemen'' של אלן מור; וכלה ב''The Moon Is a Harsh Mistress'' לרוברט היינליין.

ועוד לא הזכרתי את מועדוני המעריצים, אתרי הסוגדים ושאר ירקות מעין אלה. העובדה שמייקרופט הולמס מופיע רק לפרקי זמן קצרצרים בכל סאגת סיפורי שרלוק הולמס מעוררת אצל קוראיו הנאמנים של קונן-דויל ציפייה בלתי-מסותרת לשובו. שרלוק הולמס אינו ידוע בדרך כלל כאדם צנוע במיוחד; ועל כמה בני אדם בהיסטוריה כבר נאמר, ועוד על ידי הולמס עצמו – הולמס! – שכושר ההתבוננות שלהם טוב משלו?










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
כתבה מרתקת   נתלי-מון   יום א', 02/07/2006 שעה 15:59   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   גיא פלד   שבת, 08/07/2006 שעה 13:54   [הצג]
מייקרופט   סוב   יום ו', 25/01/2008 שעה 18:47   [הצג]
שאלה   אילנה   יום א', 06/04/2008 שעה 23:47   [הצג]   [2 תגובות]
האח הגדול של האינטרנט   אביגיל   יום א', 12/10/2008 שעה 21:48   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   משה   יום א', 11/04/2010 שעה 14:22   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©