גולגולתו של גאון
שבת, 03/06/2006 שעה 1:38
ב-‏5 בדצמבר 1791 עצם וולפגנג אמדיאוס מוצארט את עיניו בפעם האחרונה. השאלה מה היה הגורם למותו טורדת מזה למעלה ממאתיים שנה את מוחם של היסטוריונים, פתולוגים, רופאים ומשפטנים ברחבי העולם כולו. אבל לא פחות מכך מעוניינים כל אלה לדעת למיש ייכת אותה גולגולת מפורסמת שהוצגה במשך עשרות שנים בבניין המוצארטיאום שבזלצבורג, עיר מולדתו של המלחין המהולל. במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים מספור לבדוק את הגולגולת ולאמת (או להפריך) את ההשערה שגולגולת זו, שהוצאה מקבר קהילתי על ידי הקברן יוזף רוטמאייר ב-‏1801, היא אכן המקום ממנה בקעה המוסיקה השמיימית והבלתי נשכחת של מוצארט



וולפגנג אמדיאוס מוצארט מת ב-‏5 בדצמבר 1791. הוא היה רק בן שלושים וחמש שנה. רבים סבורים שהוא היה המוסיקאי הגדול ביותר של תקופתו; רבים אחרים מאמינים כי אין מוסיקאי גדול ממנו בכל הדורות. גולגולתו, כמו זו של ידידו הטוב יוזף היידן, הפכה למשך שנים רבות למוצג מוזיאוני; למעשה, חלקים מאותה גולגולת מוצגים במוזיאון עד עצם היום הזה. לכל הפחות, ראשו של מאן דהוא מצוי במוזיאון של קרן המוצארטיאום הבינלאומית שבזלצבורג, אוסטריה. השאלה אם ראש זה היה מחובר פעם לגופו של מוצארט היא שאלה שבגינה מתחוללת עד היום מחלוקת קשה. כמה צוותי מדענים שבדקו את הגולגולת טוענים שהיא מקורית, בעוד שדווקא המוצארטיאום טוען שעדיין לא הוצגה הוכחה חד-משמעית התומכת בטענה זו.

וולפגנג אמדיאוס מוצארט. סיבת מותו המוקדם (35) לא הובררה עד היום

הבה נראה כיצד התגלגלה הגולגולת למוצארטיאום ובאילו נסיבות התעוררה אותה מחלוקת. ביום שלאחר מותו של מוצארט, נלקחה גופתו מביתו, טוהרה והונחה בכנסיית קראוזקאפל (Kreuzkapelle) שבקתדרלת סטפן הקדוש בווינה. רק מתי מעט חברים קרובים טרחו להגיע לטקס האשכבה. ביניהם, אגב, היה יריבו הגדול, אנטוניו סאליירי, אדם שקונספירטורים חובבים ומפיקים בברודוויי מאשימים לעתים קרובות בהרעלת הגאון הצעיר. אפילו אלמנתו של וופלגאנג, שהאבל והצער הביאו כמעט להתמוטטותה, החמיצה את ההלוויה.

מטעמים בריאותיים וסניטאריים, אסרו שלטונות הבריאות של בירת אוסטריה באותן שנים על העברת גופות מתים בשעות היום. מסיבה זו, לאחר סיום טקס האשכבה נותר ארונו של מוצארט בחדר המתים של הכנסייה, הקרוזיפיקסקאפל (Kruzifixkapelle) ושהה שם עד רדת הלילה. לאחר מכן העבירה כרכרת הקברן את הארון אל מחוץ לחומה המזרחית של העיר, בואכה בית קברות קטן ששכן ליד הכפר סנט מארקס. איש לא ליווה את הכרכרה בדרכה העצובה, ורק כלב רחוב אחד דידה אחריה את מרבית הדרך. אכן, סיום עגום למדי לקריירה מפוארת כל כך.

בבית העלמין של סנט מארקס עמד הארון – יחד עם כמה ארונות קבורה אחרים - עד לבוקר המחרת, ה-‏7 בדצמבר. באותו בוקר הגיעו הקברנים למקום, הוציאו את הגופות מארונותיהן וקברו אותן בקבר משותף. הארונות נועדו ממילא לשימוש חוזר. קבורה משותפת מעין זו הייתה מקובלת מאוד באותה תקופה; למעשה, לא היה אז כמעט איש שנהנה מהלוקסוס של מנוחה בקבר שנועד רק לו עצמו, ואילו הקמתן של מצבות נאסרה במטרה לחסוך בקרקע לקבורה ובהוצאות מיותרות.

על אף שאתר הקבורה לא סומן בשלט כלשהו, אחד הקברנים, יוזף רוטמאייר שמו, זכר כנראה לא רק את מקום חפירת הקבר אלא גם את מקומה של גופת מוצארט בין כל הנקברים בו. עשר שנים לאחר מכן, כאשר בית העלמין עבר את אחד מאותם ''ארגונים מחדש'' תקופתיים (כלומר, העברת עצמות מתים שנקברו לפני זמן רב כדי לפנות מקום לקבורת גופות חדשות), הוא הוציא ממנו את שאריותיה של גולגולת המלחין כדי לשמרן כמזכרת, וכך הציל אותן מהתפוררות מוחלטת. רוטמאייר, או אולי היה זה אדם אחר – כך התגלה בבדיקות שנערכו לגולגולת שנים לאחר מכן - הסיר את שאריות העור ואת המוח מהגולגולת. אבל האם הייתה זו בכלל גולגולתו של מוצארט או שמא היה זה ראשו של אדם אחר? את התשובה לכך ידע רק רוטמאייר עצמו.

רוטמאייר השאיר את הגולגולת ליורשו בתפקיד, יוזף ראדשופף. הלה העביר את הגולגולת ב-‏1842 למכר שלו, אדם בשם יעקב הירטל. כשמת הירטל ב-‏1868 ירש אחיו, יוסף, את הגולגולת. צירוף מקרים בלבד היה זה שאותו יוזף הירטל היה מומחה וינאי לאנטומיה ופרנולוג שברשותו אוסף בלתי מבוטל של ראשי אישים מפורסמים, כולל יציקות גבס של גולגולות מלחינים כבטהובן ושוברט. מי שקרא את המאמר ''ראשו של מלחין'', שפורסם אף הוא ב''אפלטון'', מבין אל נכון כי פרנולוגיה הייתה בגדר אופנה רפואית לוהטת בווינה של אותם ימים. מסיבות אסתטיות, כנראה, הסיר יוזף הירטל את עצם הלסת מן הגולגולת שבידיו. מאז נעלמה העצם ואין איש יודע היכן היא.

כשהלך יוזף הירטל לעולמו ירשה אלמנתו את אוסף הגולגולות המקאברי שלו (מה שמעורר תהיות מה עלה בגורל גולגולתו של הירטל עצמו, אבל נניח לכך לפי שעה); ב-‏6 באוקטובר 1901 הוקראה צוואתה של האלמנה עצמה, ובה נאמר כי היא מורישה את הגולגולת למוצארטיאום שבזלצבורג. מאז ועד היום נמצאת הגולגולת המפורסמת בידי אותו מוסד.

זלצבורג הייתה עיר מולדתו של מוצארט, כך ששנים הרבה לאחר מותו חזר המלחין הגאון (או לפחות חלק ממנו) הביתה. כל אותה עת הדהדה השאלה המציקה האם מדובר בכלל בגולגולתו של האיש. ואולי טעה הקברן, או אולי כיזב לחבריו על מנת לעשות עליהם רושם? ולי בכלל גולגולת זו, שתווית עם שמו של יוזף הירטל עדיין מודבקת על מצחה, שייכת בעצם לאדם אחר? ואולי אינה אלא גולגולתו של שוטה הכפר?

בגולגולת המפורסמת ביותר בעולם ההלחנה הקלאסית. האם היא שייכת למוצארט או שמא מדובר כאן בתרמית שהגה מוחו הקודח של קברן תאב בצע?

על אף שבידי מנהלי המוצארטיאום לא הייתה כל הוכחה מוצקת כי מדובר בגולגולתו של מוצארט, הם החלו להציגה ככזאת כבר ב-‏1902. בשנות החמישים הסירו מנהלי המוצארטיאום את הגולגולת ממדפי התצוגה הפומביים, בחלקו מפני שלא הייתה בידם – עדיין – כל ראייה כי הגולגולת אכן השתייכה לאדם שאת שמו מבקש המוזיאון להנציח; ובחלקו, משום שפריט כזה בתצוגה, שנחשב לקביל בשנת 1902, עורר לא מעט שאלות בדבר טעמו הרע של המוצארטיאום כחמישים שנה לאחר מכן. מנהלי המוזיאון נחרדו לא פעם נוכח התגובות הבלתי צפויות שהוציא המוצג הזה מהמבקרים במקום. חלק מאותם מבקרים נכנסו לסערת רגשות, ומהם שפרצו בבכי מר. מבקרים אחרים העדיפו לגחך ולטעון שאין זו אלא מתיחה.

בראשית המאה העשרים התבצעו כמה ניסיונות לבדוק את אותנטיות הגולגולת, אבל כל התוצאות לא היו חד-משמעיות. בשנות השמונים חקרה את הנושא קבוצה של אנתרופולוגים צרפתיים בראשות פייר פרנסואה פואש מאוניברסיטת פרובאנס, שקבעה, גם בהסתמך על תמונות, תיאורים ועל ההיסטוריה הרפואית של מוצארט, כי הזיהוי הוא חיובי בוודאות כמעט מוחלטת. החוקרים ביצעו ''שיחזור משפטי'', תוך שהם משתמשים בחימר רך כדי לשחזר את מאפייני קלסתרו של המנוח סביב העצמות, והוציאו מתחת ידם תוצאה קרובה מאוד למה שידוע לנו על מבנה פניו של מוצארט. לרוע המזל, באותה טכניקה השתמשו כמה שנים לאחר מכן ששה מדענים מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע בווינה כדי ליצור ראש משוחזר נוסף של המלחין, ועל אך העובדה שהשישה טענו כי התוצאה שהשיגו מזכירה מאוד את פניו של מוצארט, הרי שזו לא נראתה דומה כלל וכלל למודל שייצרה הקבוצה של פואש.

לקראת ציון יום הולדתו המאתיים של מוצארט (1991) הזמין הוועד המנהל של המוצארטיאום מחקר נוסף באותו עניין. הכוונה המקורית הייתה להפריך את מסקנות הצוות הצרפתי, אבל המוצארטיאום מצא את עצמו במצב מביך למדי שבו הוא נאלץ להכחיש את תוצאות מחקרו שלו. אליבא דחברי הקרן, שגישתם הייתה זהירה במיוחד, הן המחקר הצרפתי והן זה הווינאי אינם מוצקים דיים כדי להוכיח באורח חד-משמעי שמדובר בגולגולתו של מוצארט שלא רק שזו עשויה להיות גולגולתו. בצעד שפשוט התבקש נוכח הנסיבות הקים המוצארטיאום צוות מחקר חדש שהורכב משבעה אנתרופולוגים, חוקרי טבע ומומחים משפטיים – כולם מגרמניה ומשוויץ. הצוות בחן ביסודיות את מחקרי הצוותים הקודמים והביע את דעתו שחלק מאותן טכניקות בהן עשו צוותים אלה שימוש, ובמיוחד שיחזורי הפנים, הן בלתי קבילות כהוכחות.

המוצארטיאום ממשיך עדיין לבצע מחקרים שונים ומשונים שמטרתם לגבש דעה סופית באשר לאותנטיות הגולגולת. מאחר והטכניקות המדעיות משתכללות בלי הרף, גם המחקרים הופכים למורכבים יותר ויותר. בינתיים, עד שייפול דבר, עוסק המוצארטיאום גם בעריכתם ובמימונם של מחקרים המבקשים לקבוע את סיבת מותו של המלחין הדגול. בהקשר זה מספר התיאוריות הוא כמעט כמספר החוקרים. למשחק זה יש שני חוקים מרכזיים: לעולם אין לקבל את עדויותיהם של רופאים שטיפלו במנוח או ביצעו בגופו נתיחה שלאחר המוות, משום שהם לעולם טועים באבחנתם לגבי גורמי המוות; וכן, שלעולם אין לקבל את מסקנותיהם של חוקרים קודמים, אלא לבוא עם מסקנה מקורית לגבי סיבת המוות, כזו שלא נבחנה מעולם על ידי אחרים. המחלוקות המתבססות על שני החוקים הללו מפרנסות כבר מאות שנים את המו''לים, העיתונים והמומחים המשפטיים למיניהם ומעניקים להם תהילה קצרת ימים – עד אשר בא מאן דהוא ומפרסם תיאוריה חדשה שמטרתה להפריך את זו של קודמיו.

רופאיו של מוצארט תיארו את מחלתו האחרונה כ”Hitziges Frieselfieber”, או קדחת שאליה נתלוותה גם פריחה. תיאוריות אחרות שהועלו במשך השנים גרסו כי מוצארט מת משחפת, דלקת פרקים, זיהום שנגרם על ידי חיידק כלשהו, הרעלה שבוצעה על ידי יריבו סאליירי או רצח שבוצעה על ידי הבונים החופשיים. מחקר שערך הרופא הצרפתי ד''ר ז'. בארו (J. Barraud) ב-‏1905 הוביל לדיאגנוזה המודרנית לפיה מותו של מוצארט נגרם על ידי הרעלה שמקורה בכשל כלייתי. קרן המוצארטיאום הבינלאומית תומכת בתיאוריה שהעלה קארל בר (Carl Baer) שפורסמה ב-‏1972, ולפיה סיבת המוות האמיתית היא כשל בתפקוד הלב שהסתבך כתוצאה מקדחת השיגרון. הצוות הצרפתי בהנהגת פואש, שהסתמך על בדיקת הגולגולת, קבע שהמוות נגרם בשל שטף דם שמקורו בנזילת דם למרווח שבין המוח והגולגולת (בדומה לאירוע שעבר על אריאל שרון). סדק ברקתה השמאלית של הגולגולת, שנרפא חלקית בלבד בזמן המוות, מהווה, לטענת אותה קבוצה, הוכחה לתיאוריה שלה – בתנאי, כמובן, הגולגולת הזו שייכת למוצארט.

בשנת 1993 ניתח את הגולגולת מיילס דרייק מאוניברסיטת אוהיו סטייט. ממצאיו של דרייק הראו כי אכן אירע שטף דם בראשו של המנוח, אך שלא שטף דם זה הוא שהיה הגורם המרכזי למותו. המוות, לטענתו, נגרם על ידי רופאיו של מוצארט שהקיזו כמויות גדולות מדמו כדי להתגבר על קדחת השיגרון. כמות הדם שהוקזה גרמה, מסתבר, ללחץ דם נמוך במיוחד, וכתוצאה מכך – לשבץ מוחי.

המוצארטיאום בזלצבורג. המחקרים שמממן המוזיאון לא מצליחים להגיע למסקנה חד-משמעית ביחס לאותנטיות הגולגולת המוחזקת בו

באוקטובר 2004 פתחו ארכיאולוגים קברים באחוזת הקבר המשפחתית בזלצבורג, שבה חי המלחין רוב חייו, והוציאו שרידים של כמה מבני משפחתו. גרהארד רייטר, הארכיאולוג האחראי על החפירה באחוזה המשפחתית, אמר לאתר Salzburg.com שהוא מקווה לפתור את סוגיית האותנטיות של הגולגולת באמצעות השוואת את הדנ''א משרידי קרוביו של מוצרט לדנ''א מהגולגולת. מכיוון שהדנ''א הרלוונטי למחקר הועבר בין הנשים במשפחה, הזיהוי-לכאורה של שרידי האחיינית - בתה של נאנרל, אחותו של המלחין - הוא רב חשיבות. מחקר זה, שהתבצע במשותף על ידי המכון לרפואה משפטית באינסברוק ועל ידי המעבדות לזיהוי דנ''א של צבא ארצות הברית ברוקוויל, מרילנד, כלל בין השאר בדיקה של שתי שיניים בגולגולת שהושוו לעצמות ירך שניטלו מאותם קברי משפחה בזלצבורג. אבל גם בדיקה זו לא הביאה לתוצאה המקווה: היא הראתה כי אין כל קשר משפחתי בין העצמות שהוצאו מקברי משפחת מוצארט לבין בעליה של הגולגולת. מה שמותיר על כנה את השאלה האם זו אכן גולגולתו של המלחין.

הגולגולת השייכת, לכאורה, למוצארט, עודנה מצויה בידי המוצארטיאום בזלצבורג וממתינה למחקר הבא, ואחריו לזה שאחריה ולבא אחריו וכן הלאה. דומה שהדבר היחיד שעליו מסכימים כל החוקרים הוא שוולפגנג אמדיאוס מוצארט אכן הלך לעולמו. אבל המוסיקה השמיימית שלו עודנה חיה וקיימת, בלתי מושפעת בעליל מהגולגולת השותקת בזלצבורג שממנה (אולי) בקעה. מוצארט הלך לפגוש את בוראו ומסר את המוסיקה שלו לידי האנושות לנצח נצחים.




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מזכיר לי פוסט אחר.   אלכס ל'   שבת, 03/06/2006 שעה 20:58   [הצג]   [2 תגובות]
מרתק!   יניב גבאי-מילר   יום א', 04/06/2006 שעה 1:02   [הצג]   [3 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©