הקומוניסט של בית''ר
יום ה', 25/05/2006 שעה 19:00
יוסף טרומפלדור, ואת זאת כמעט ואין איש יודע כיום, לא היה רק לוחם עשוי ללא חת וחלוץ בפני מחנה ההתיישבות הציוני. הוא היה גם מתקן חברתי שכתב מסמכים מפורטים בהם גיבש את רעיון החברה האוטופית. עקרונותיה של חברה זו שוללים, אמנם, את עקרון מלחמת המעמדות, אבל מבוססים על הלאמה, שיתוף, השוואת שכר וושאר עיקרים המזכירים יותר את הקיבוץ המוכר לנו מאשר בורגנות ליברלית, למשל. זאב ז'בוטיסקי, שבחר לקרוא לתנועה שהקים על שם טרומפלדור, העדיף להעלים את הפן הסוציאלי-רדיקלי הזה באופיו של האיש. מבחינתו לא היה טרומפלדור אלא חלוץ ולוחם. כך משכתבים את ההיסטוריה










את יוסף טרומפלדור כולנו מכירים. מילדות התחנכנו על דמותו האלמותית, זו של הגיבור הגידם האוחז בידו האחת מחרשה ביום ואקדח בלילה. הוא הוא החייל שהפך לגיבורה היהודי של רוסיה הצארית בשנת 1904, כשאיבד את ידו בקרב נגד היפאנים בפורט ארתור. הוא האיש שהקים את גדוד נהגי הפרדות ושימש כסמג''ד שלו בקרבות גליפולי. הוא האיש שעלה ארצה ועבר דרך כל נקודות הציון של המפעל הציוני בראשית המאה העשרים עד שנפל בקרב ההירואי ההוא על תל חי.

יוסף טרומפלדור. גיבור המלחמה הגידם היה סוציאליסט בכל נימי נפשו. רעיונו היה להקים קהילות שיתופיות שלחאר תהליך התפשטות יכללו את כל תושבי ארץ ישראל

אבל יוסף טרומפלדור, ואת זאת כמעט ואין איש יודע כיום, היה גם מתקן חברתי. הוא היה יציר תקופה שבה לא הייתה הציונות רק בגדר תנועה המבקשת ליישב ארץ שבה ראתה את ערשה ההיסטורי אלא גם כוח המבקש לייסד סדר חברתי חדש, קהילה המבוססת על ערכים של שוויון סוציאלי ומחברת את הערך החברתי הנעלה הזה עם עבודת האדמה וההיאחזות בה.

טרומפלדור הפך לציוני עוד לפני מלחמת רוסיה-יפאן. הוא דבק בתורתו הפציפיסטית של טולסטוי. זה האחרון קרא לכל בני האדם שלא לקחת חלק מכל מוסד ממשלתי, והעדיף חיים המבוססים על השוק הפרטי. מתוך הבנה כי הדבר לא ניתן לביצוע על-ידי כל האנשים, טען כי על אדם לצמצם את מעורבותו בשלטון ככל הניתן, בהימנעות משירותים ציבורים, הימנעות ממשרות ציבוריות, העדפת משרה ציבורית נמוכה על גבוהה, וכו'. טולסטוי נחשב לפציפיסט, והיה מהראשונים לקרוא לסרבנות גיוס. לדעת טולסטוי, הפתרון למלחמות ולאלימות הממשלתית הינו תנועת התכחשות המונית לשלטון. עם זאת, הוא התנגד למאמצים לארגן תנועה שכזו, שכן אלו היוו לדעתו מקור לכפייה עתידית נוספת. הוא הקים בעירו חוג ציוני, אך פעילותו נפסקה עקב גיוסו לצבא. לאחר שחזר מהשבי ביפאן והלך ללמוד באוניברסיטה ספג טרומפלדור את השפעת כתביהם של הסופר הרוסי לב טולסטוי ושל אוטופיסטים כאטיין קבה. כמו הרצל בשעתו, הגיע טרומפלדור (בנפרד) לרעיון כי יש לחבר את רעיון התחייה הציונית עם רעיון התחייה החברתית והוא החל מגבש תוכניות להקמת מושבות קומוניסטיות שיתופיות בארץ ישראל.

''גם אני, גרישה חביבי, מציב לי מטרות גדולות'', כתב טרומפלדור ב-‏1908 לחברו הקרוב, צבי שץ, ''לא רק על פתרון שאלת היהודים אני אומר להקל במושבות הקומוניסטיות שלי. רעיון המושבות התחיל מתרקם במוחי לפני ימים רבים, עוד בהיותי רחוק ממחשבות ציוניות. מדוכא ומדוכדך מן המשטר הקפיטליסטי הזה, לא יכולתי להתנחם, כאשר יתנחמו אחרים, במין מלחמה ששני הצדדים נלחמים בה כשהם שקועים בזוהמה רבה''. יש בטקסט הקצר הזה משום הד נוסף למחשבותיו של טולסטוי. הלה האמין הממשלה מכוונת מלמעלה את הציבור ונוטעת בו אשלייה כי לא ניתן לנהל חיים אנושיים מהוגנים בלא להיעזר בה. השלטונות עמלים לשכנע את הפרט כי הוא בור, ואינו מסוגל לדאוג לענייניו, וזוהי, לדעתו, הסיבה היחידה להמשך קיומו של כל שלטון.טולסטוי האמין כי מודעות לאשלייה זו, ונסיון להימנע ממנה, תביא להכחדתו של המשטר ולמניעת האלימות הטמונה בו. עם זאת – וכאן אנו שבים ומתחברים למכתבו של טרופלדור אל שץ - טולסטוי סבר כי כל שימוש בכוח נגדי, דינו ליצור מצב זהה של כפייה אלימות, ועל כן התנגד לכל פעולה אקטיבית כנגד השלטונות.

במלים אחרות, טרומפלדור התנגד בחריפות רבה למלחמת המעמדות נוסח קארל מארקס וראה בו הידרדרות למאבק פנימי אכזרי ומכוער. הוא האמין בהקמתם של תאים שיתופיים, שלאחר מכן ישמשו דוגמה לרבים ויקיפו בהדרגה את החברה כולה. וכך, מתוך שלילת הקפיטליזם, הגיע טרומפלדור למסקנה הפוכה לזו של מארקס: את השינוי החברתי שמטרתו להקים את החברה האוטופית יש להתחיל מלמטה ולא מלמעלה. הוא האמין כי ארץ ישראל, טריטוריה מפגרת מבחינה חברתית, תוכל להיות המקום שבו יקומו הקומונות השיתופיות, משום שאין בה חברה בורגנית או קפיטליסטית שתמנע את התפשטות הקומונות הללו או את קיומן לאורך זמן. זה היה, מבחינתו, היתרון הגדול של ארץ ישראל כמעבדה חברתית על פני מדינות אחרות כמו בריטניה, צרפת או ארצות הברית.

בשנת 1911 ארגן טרומפלדור את ועידת רומני שבה נוסדה תנועת ''החלוץ''. בוועידה זו השתתפו שבעה אנשים בלבד, אבל בעקבותיה יצאה לאור החוברת האידיאולוגית הראשונה בדבר הקמת ''המושבות השיתופיות בארץ''. באותה ועידה הציג טרומפלדור את תכניתו לייסד בארץ ישראל קומונה כללית שתשלב חיים משותפים עם שמירה על חופש הפרט והתאמה של עבודת האדם לכישוריו ולנטיותיו. למעשה, היה זה תיאור של חברה אוטרקית, המספקת בעצמה את רוב צרכיה, משלבת משק חקלאי במשק תעשייתי, ואשר אין בה תחרות ואין בה רווחים, אלא רק רכוש משותף המתחלק שווה בשווה בין חברי הקומונה. תנועת ''החלוץ'' ריכזה את הצעירים המעוניינים לעלות לארץ ישראל ולהיות חלוצים. טרומפלדור עסק באינטנסיביות בניסוח תוכניות מעשיות להקמת קומונות בארץ ישראל, להקמת ארגון צבאי חלוצי, הסתדרות עובדים, ועליה לארץ. התנועה אימצה רבים מרעיונותיו של טרומפלדור. טרומפלדור ארגן בפטרוגרד ''הכשרה'' של עובדים חקלאיים, קופת מלווה, מועדון ומעון משותף. לאחר מכן יצא לחצי האי קרים וארגן גם בו פעילויות של החלוץ.

את הניסיון הראשון שלו להקים קומונה מעין זו בארץ ישראל עשה טרומפלדור במושבה הגלילית מגדל. הוא לא היה הראשון שהלך בכיוון של הקמת משק חקלאי שיתופי. קדם לו איש מפלגת ''הפועל הצעיר'' יוסף ויתקין, כמו גם הניסיון להקים משק שיתופי במרחביה על בסיס השקפותיו של הכלכלן והסוציולוג פרנץ אופנהיימר, שניסח שיטה של ''סוציאליזם ליברלי'' שבמרכזה התיישבות המונית-שיתופית והיה קרוב מאוד בהשקפותיו לתיאודור הרצל. קדם לו, כמובן, גם הניסיון החלוצי בדגניה, שבה קיבלו העובדים שכר שווה וחלק שווה ברווחים ובה הוקמה הקומונה הארצישראלית הראשונה. טרומפלדור חלק על ניסיונות אלה ודחה את העיקרון שלפיו ההסתדרות הציונית היא המממנת את הקומונות. לעומת זאת, טען כי על המושבה החקלאית השיתופית להוות יצירה עצמית של החברים שאינה תלויה בגרומים מבחוץ.

מגדל הייתה אז חווה חקלאית שאותה הקימו ציונים אמידים מרוסיה. את החווה ניהל משה גליקין. טרומפלדור וחבריו נקראו ''הקומונה המגדלאית''. חוות העבודה במגדל הייתה נגועה בבעיות חברתיות, אידיאולוגיות ואחרות. התנאים היו קשים, הפועלים לא התמידו בעבודתם והתפוקה הייתה נמוכה. לאחר שנת עבודה מפרכת בחווה התפרקה הקומונה; דרישותיו של טרומפלדור מעצמו ומאחרים היו חמורות וקשות, אולם התנאים היו מעל ומעבר לכוחם של הצעירים והקומונה התפזרה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

חוות מגדל, ניסיון באוטופיה חברתית. בעיות חברתיות, תפוקה נמוכה וקשיים פיסיים הביאו על הניסיון הזה את סופו לאחר שנה בלבד.

(טרומפלדור עצמו דווקא נהנה מהעבודה הקשה ומחיי הקומונה. יעל גורדון שהייתה תלמידה בחווה, בכיתת הבנות של חנה מייזל, ידעה לספר על מנהגיו של טרומפלדור בעבודה ולאחריה – כיצד לימדוהו הבנות את ריקוד ההורה אותה רקד בקלילות ובחן וכיצד היו מטיילים בשבתות לנחל עמוד והוא תמיד בראש, מטפס על הסלעים כנער ומתנצל על כושרו הפיזי, שנרכש בטיפוס על הרי הקווקז בעיר מולדתו פיאטיגורסק).

טרומפלדור לא התייאש. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזר וגיבש את רעיון חברת המופת שלו במאמר בשם ''החלוץ, מהותו ותעודתו''. היה זה מאמר פרוגרמטי בעל חשיבות היסטורית משום שמהרבה בחינות בישר את הקמתה של הסתדרות העובדים הכללית. טרומפלדור הניח שלוש הנחות, שהן בבחינת ''הנחות חובה'' לכל הנכנס ל''החלוץ'', עוד לפני שכונסה הועידה. הנחותיו היו:

א. הכרת הנחיצות להקים בארץ-ישראל מרכז לאומי, ארצי, מדיני העומד ברשות עצמו.

ב. את המרכז הלאומי יש לבנות בהתאמה גמורה לענייני העמלים, וחברים יוכלו להיות רק אנשים המקבלים עליהם לעלות לארץ-ישראל לשם חיים של עבודה עצמית רחוקים מניצול.

ג. רשות הכניסה להסתדרות נתונה רק לאלה החושבים כי הלשון הלאומית בארץ-ישראל צריכה להיות הלשון העברית.

''הנחות החובה'' הללו קבעו בעצם את אופיו האידיאולוגי של ''החלוץ'' כאופי לאומי, מעמדי ובעל תרבות עברית.

טרומפלדור שלל את המושגים ''אוונגרד'', ''קורבן על מזבח הרעיון והעם'' ו''אגודת נבחרים'', שנבעו לדעתו מנטייה הומניסטית שהובאה אל ''החלוץ'' על-ידי הנוער הלומד. טרומפלדור לא נלחם במושגים האלה מלחמה אידיאולוגית; לפי דעתו, חדירת רעיון ''החלוץ'' לרחוב היהודי על כל שכבותיו היא שגרמה לרוב החברים להניח ש''ההסתדרות צריכה להיות הסתדרות מקצועית כללית''. טרומפלדור הבין היטב שאסור ל''החלוץ'' להיות תנועת-עילית מכל סוג שהוא, ובייחוד היה ער לניסיונות הראשונים שנעשו כדי להפריד בין חברים העובדים עבודה פיזית לבין חברים ''העובדים במוחם''. ברור היה לו כי הניסיונות ליצור תנועת עילית ישללו מ''החלוץ'' את הבסיס המאסיבי של המוני העם ואת תמיכתו של הציבור היהודי על מפלגותיו המאורגנות, ולכן לדעתו רשאים להתקבל לתנועה כל האנשים המקבלים את ''הנחות החובה'', בין אם מתכוננים הם לעבוד בארץ-ישראל בשריריהם ובין אם במוחם.

בתוכנית על פעולות ''החלוץ'' שנתפרסמה החוברת שלו, קובע טרומפלדור כי מבנה ''החלוץ'' צריך להיות מכוון לתנאים הדרושים לכיבוש הארץ, ולכן יש לדעתו להתאים את ההכשרה ל''מהות החיים ומהות העבודה שהחלוצים צפויים להם בארץ-ישראל''. עבודות אלו מחייבות:

א. קבוצות עבודה מקצועיות, שתפקידן לעסוק בפעולות לטווח ארוך, כגון בעבודות תשתית של בניין והכשרת שטחים;

ב. קבוצות מיידיות שיעסקו בכיבוש שטחים ובהתנחלות חצי-צבאית;

ג. קבוצות קבע שיקבלו מידי הקבוצות הראשונות את המשק;

ד. פלוגות צבא שיגנו אל המשקים ואגודות של מורי-דרך.

טרומפלדור העביר למעשה את מרכז הכובד של המושג ''הכשרה'' מן התחום האינדיבידואלי אל התחום הקבוצתי, המתאים יותר למטרות של כיבוש הארץ לפי תפיסתו. מטרות אלה אינן יכולות להתגשם על-ידי הפרט, אלא רק על-ידי קבוצות של חלוצים. הוא קבע כי עקרונות היסוד של החיים בארץ ישראל צריכים לכלול הלאמת קרקע, יצירת ''חיל עובדים'' שיכבוש את כל סוגי העבודות בארץ ויצירת חברה שיתופית ללא רווחים ותחרות.

רעיונות אלה הוגשמו לימים, לפחות בחלקם, על ידי גדוד העבודה ע''ש יוסף טרומפלדור, שנוסד על ידי אנשי ''החלוץ'' בתקופת העלייה השלישית, מייד לאחר מלחמת העולם הראשונה. שלושת המטרות המוצהרות של הגדוד היו עבודה, התיישבות שיתופית והגנה. הניהול הכלכלי של הגדוד היה שיתופי: כל הכנסות החברים הופקדו בקופה ראשית, ששימשה את כולם. בין הקיבוצים (''פלוגות'') שהוקמו על-ידי חברי גדוד העבודה: כפר גלעדי (הוקם במקור בשנת 1916 אך ננטש לאחר קרב תל חי), רמת רחל (הוקם ב-‏1926), והמשק המשותף של עין חרוד ותל יוסף (1921). חברי הגדוד גם לקחו חלק בבניית יישובים אחרים, ועסקו בסלילת כבישים (כביש טבריה - טבחה), ייבוש ביצות, בניין, חקלאות, ועוד. אך המצב הכלכלי הקשה בשנת 1923 וחילוקי דעות אידיאולוגיים הוביל לפילוג. האוטופיסטים בגדוד נואשו מן האפשרות לממש את הדפוס הקומונלי-שיתופי על כלל העובדים בארץ ישראל. הגדוד התפלג בין ימין לשמאל. הזרם השמאלי היה מעוניין ליישם באופן מיידי את עקרונות הסוציאליזם והקומונה, ואילו תמיכת הזרם הימני הייתה נתונה ראשית כל לחלוציות ציונית. על רקע זה התפלג המשק המשותף של עין חרוד ותל יוסף לשני קיבוצים נפרדים. פילוג זה הוביל להקמת תנועת הקיבוץ המאוחד.

זאב ז'בוטינסקי. שותפו של טרומפלדור להקמת ''גדוד נהגי הפרדות'' בחר ''לנכש'' את מחשבתו החברתית של האיש ולהותיר על כנה, כמופת לרבים, רק את גבורתו הצבאית ואת ראשיוניותו בתחום ההתיישבות בספר

טרומפלדור עצמו כבר לא זכה לראות בהקמת גדוד העבודה: כדורי אויביו השיגו אותו בתל חי במרץ 1920. אבל התפרקותו המהירה יחסית של הגדוד הוכיחה כי לא ניתן ליצור קהילה שיתופית-שויונית כאשר זו אינה מקיימת צורת חיים יציבה (חברי הגדוד הועסקו בעיקר בעבודות ציבוריות ולפיכך עברו ממקום למקום בהתאם לעבודות שקיבלו). הקיבוץ, לעומת זאת, הוכיח כי ניתן להקים תא חברתי וולונטרי המקיים את סדר החיים האופטימלי, מבחינתו.

יתר על כן, כישלונו של גדוד העבודה חיזק את הדעה, שרווחה בקרב רבים ממנהיגיה הפרגמאטיים של תנועת הפועלים בארץ ישראל, לפיה אוטופיה חברתית עלולה לעתים להזיק יותר מאשר להועיל. האוטופיה נוצרת כתוצאה משרטוט תיאוריה חברתית אידיאלית שמפתחיה מבקשים לאכוף על המציאות. אלא שהמציאות איננה מניחה שייכפו עליה תוכנית מוכנה מראש, ולכן מוטב להניח לחברה לצמוח בצורה אורגאנית מתוך ההוויה החברתית הספונטאנית.

רעיונותיו של טרומפלדור קיבלו המשכיות משל עצמם גם לאחר מותו, כאשר משלחת של פועלי ציון בראשות נחמן סירקין הכינה תוכנית להתיישבותם המהירה של כמיליון יהודים ביישובים ובמפעלים שיתופיים. זאת, במטרה להקים חברה יהודית-לאומית שוויונית שאת היסודות לה יש להניח כבר בראשית הדרך, כמו הרצל וכמו טרומפלדור, האמינו גם פועלי ציון כי המפעל הציוני מעניק הזדמנות היסטורית להגשים את החזון החברתי הזה. התוכנית של פועלי ציון הייתה התוכנית האוטופית המפורטת ביותר שפורסמה בארץ ישראל. יותר מכל התוכניות לפניה, כולל אלו שגיבש טרומפלדור, היא הייתה מבוססת על בדיקה ממשית של התנאים בשטח. יסודותיה היו שבעה במספר: הלאמה כוללת של כל קנייני הציבור (האדמה, אוצרות הטבע, החופים, היערות, אמצעי ההובלה והקישור, מסילות הברזל, נמלים, טלפון, טלגרף, מפעלי התעשייה, בתי הספר, מוסדות התרבות וכדומה); כינון חברה קואופרטיבית שתקיף את כל ענפי המשק המוהלים בצורה אחידה; מבנה דמוקרטי-פירמידלי של החברה הקואופרטיבית, שתהיה בנויה מאגודות שיתופיות רבות בעיר ובכפר; פיקוח מרכזי על המשק, החברה, הייצור, השכר והשירותים; ביטול מנגנון השוק החופשי הקפיטליסטי וקביעת גובה שכר המינימום והמקסימום על ידי החברה; שוויון חברתי מוחלט בין כל החברים בנוגע לזמן העבודה, שכר העבודה ורמת החיים; וביטול החלוקה המעמדית. אם להיות הוגנים, סירקין ביטא את הרעיונות הללו כבר ב-‏1898, אולם רק ב-‏1920 – לאחר הניסיון המעשי של טרומפלדור וחבריו במושבות הגליל – הם נוסחו כתוכנית אופרטיבית והוגשו כמסמך רשמי של תנועה פוליטית גדולה וחשובה בארץ ישראל.

טרומפלדור היה, אפוא, סוציאליסט רדיקלי גם לפי המדדים הנוקשים של תקופתו. שלוש שנים לאחר נפילתו בתל חי הקים זאב ז'בוטינסקי תנועה אידיאולוגית שלה קרא, למרבה האירוניה, בית''ר (ברית יוסף תרומפלדור). ב-‏1935, במהלך כנס העולמי של בית''ר שנערך בקרקוב, נקבעו עקרונות היסוד של התנועה. אחד מהם היה עקרון החד-נס: דבקות בציונות כרעיון יחיד, בלא ערכים נלווים (כלומר, אנטיתזה לשאיפת המוסדות הקיימים של הציונות להפוך את המדינה היהודית, לכשתקום, למדינה סוציאליסטית). ז'בוטינסקי הכיר את אישיותו ואת עמדותיו של טרומפלדור וידע היטב כי הלה ראה בציונות וברעיון החברה השיתופית והשוויונית מיקשה אחת – ובכל זאת בחר להישען רק על הפן החלוצי והביטחוני של האיש. לו ידע טרומפלדור שז'בוטינסקי, הבורגני ברקעו והליברל בעמדותיו, עשה שימוש בשמו ובדמותו לשם קידום אידיאה כלכלית-חברתית הפוכה מזו שבה דבק הוא עצמו עד יום מותו, קרוב לוודאי שהיה מתהפך בקברו.

עד כמה בחר הימין הבית''רי להתעלם ממורשתו החברתית של טרומפלדור ניתן לראות באתר בית''ר גם בעצם הימים האלה. קריאה יסודית של הטקסט המספר על חייו ופועלו של טרומפלדור אינה מביאה אותנו לשום פריט מידע המעיד על תובנותיו החברתיות. טרומפלדור מוצג שם כגיבור מלחמה, כחלוץ המתיישב בארץ, כמארגן עלייה וכאיש ביטחון. הוא לוחם ביפאנים, בטורקים, בערבים, במי לא. קומונות שיתופיות – יוק. חברה שוויונית של חלוצים בארץ ישראל – נאדה. חלוקה שוויונית של הנכסים – חבל על הזמן. אפס ואין.

וכך, גבירותי ורבותי, משכתבים את ההיסטוריה.










[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
עיוות מסוכן   דודו בן עמי   יום ה', 25/05/2006 שעה 19:53   [הצג]
כך, גבירותי ורבותי, משכתבים את ההיסטוריה.   David   יום ו', 26/05/2006 שעה 6:00   [הצג]   [12 תגובות]
שאלה   מירי   יום ב', 29/05/2006 שעה 6:47   [הצג]
תל חי, איך שגלגל מסתובב לו   יואב   יום ה', 15/06/2006 שעה 11:40   [הצג]
כך בונים מיתוס   מונס   שבת, 10/02/2007 שעה 13:42   [הצג]
[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©