סוף העולם
יום ב', 24/04/2006 שעה 22:46
כשהייתי ילד סברתי שירושלים של ימי המנדט היא המקום המרתק ביותר לגדול בו. אחר כך הבנתי שהמקום שגדלתי בו בחיפה של שנות השבעים היה מעניין לא פחות. היה שם ואדי קטן וציורי שבו הסתתרו חורבות מנזר כרמליתי ומעיין ושרידי בוסתן פירות נאה. והיו שם מקומות מחבוא נסתרים וקטנים שביליתי שם שעות בקריאת ספרים להוטה. והיה גם את ''סוף העולם'', הנקודה בה הסתיים הכביש של רחוב שלומציון המלכה ב''אין מוצא'' ולעיני המגיע לשם נגלה נוף מרהיב. ''סוף העולם'' היה נקודת הסיום של מירוצי האופניים שניהלנו. ולא היה ילד או מבוגר בשכונה שלא ידע ''סוף העולם'' מהו. הניב הזה היה מוכר לכולם. כמה פיסות מילדות רחוקה שהייתה ואיננה עוד











יונתן שיריזלי היה אחד מגיבורי ילדותי. נתקלתי בו לראשונה באחד מקבצי הסיפורים נוסח ''מקראות ישראל'' שחולקו לנו בתיכון. בגלל שקריאתי מהירה, נהגתי לקרוא במהירות את הסיפור שעליו עברה המורה עם שאר הילדים, לקלוט אותו ואז להמשיך לסיפור אחר בספר. כך נתקלתי בדמותו הכריזמטית של הנער הירושלמי ההוא, גיבור ספריו של משה בן שאול, “ילדי הבית המוזר'' ו''רודפים אחריך יונתן'', מנהיגה של חבורת ''בני עוולה''. בהשראתו עקבו נומי ואדי וצרויה וחיים השמן ואביה ואפרים הגדול ואפרים הקטן ואחרים אחר רפאלו אלבנז המסתורי, אותו אדם מוזר שנהג לשוטט בבית המוזר שבחורשה היוונית.

יונתן הוא ה''אשם'' העיקרי בכך שבמשך תקופה מסוימת בילדותי האמנתי שהתבגרות בירושלים של תקופת המנדט היא אחד הדברים היפים והמרתקים ביותר שניתן להעלות על הדעת. מי שגדל על ספריהם של ירושלמים מובהקים וחי את סיפוריהם של טיפוסים כמו אברם סורמלו ויוסי בנאי ויהורם גאון ואברהם בן שחר ומערבב בכל אלה גם את סיפוריה של משפחתו, שחלק ממנה מוצאה מחברון ומהעיר העתיקה, לא יכול להימנע לחלוטין מכיסופים אל העולם הנמוג ההוא של פעם. ובמהלך כל אותם כיסופים כמעט חמקה ממני העובדה שבמובן מסוים העברתי את ילדותי שלי במקום מרתק לא פחות.









כשהייתי בן ארבע עברנו מהקריות לכרמליה. שכונה סטנדרטית של בני המעמד הבינוני: בתים בני שתיים-שלוש קומות עם רחבות-על-עמודים, דירות של ארבעה-חמישה חדרים, גינות מוריקות עם גדרות אבן התוחמות אותן מהמדרכה הסמוכה, כבישים המתפתלים מעלה-מטה במדרונות הכרמל, חורשות אורנים קטנות שניקדו את המיתחם, מרכז מסחרי צנוע (עד כמה שאפשר לקרוא לשתי חנויות ולספורמרקט קטן מרכז מסחרי) ולא הרבה יותר מזה.

אבל היתרון העיקרי של כרמליה היה המיקום המצוין שלה, על שפת ואדי שיח, נחל שרק חיפאים מכירים. אפשר היה לרדת אליו כמעט מכל מקום, והיו בו מכל טוב - עצים בעלי צמרות רחבות, שרידים של מנזר כרמליתי, מערות חצובות בסלע, שקתות מים השקועות בסלע הגיר הרך, מעיין שמימיו קרירים וצלולים וכפר ערבי קטן שעד היום אין איש יודע את שמו - וספק אם יש לו שם - שהייתה בו בריכה קטנה שאליה היטו התושבים את מי אחד המעיינות ועץ תות ענק שמתחתיו אפשר היה להשתרע בניחותא וליהנות מזמזום הצרצרים ומהשמש השוקעת וגם בוסתן קטן וציורי שרימונים ותאנים שימשו בו בערבוביה ושתמיד ניתן היה לקטוף ממנו משהו טעים. למטה מהכפר השתפלה הדרך הקצרה בואכה בית העלמין הישן של חיפה והלאה משם, לכיוון הים. לא היה ילד בכרמליה שלא הכיר את המקומות הללו, בין אם נקלע לשם בפעולה הצופים ובין אם בטיול משפחתי שליו.

בשיפולים היורדים אל עבר הוואדי אפשר היה למצוא פינות חמד נסתרות. כך גיליתי שם עץ שלא נראה גבוה במיוחד. כבר בשלב מוקדם מאוד של צמיחתו התפצל גזע העץ לכמה גזעי משנה ומשם צימח ענפים. בנקודת ההתפצלות הצטברה מעט אדמה שיצרה מעין משטח ישר בין גזעי המשנה. על המשטח הזה, שיכול היה להכיל בקלות את ישבנו ואת רגליו המשוכלות של ילד בן תשע, ביליתי לא מעט שעות, כשאני בולע ספרים ומכרסם את הלחם-עם-שוקולד שהבאתי מהבית בשקית ניילון קטנה. צמרתו הרחבה השרתה צל וקרירות גם בימים היותר חמים של הקיץ והגנה מפני אורה הזוהר והמסנוור של השמש. ונהגתי לפקוד את המקום הזה בקביעות עד שיום אחד גיליתי שם שני ילדים מהבית שממול והללו גירשו אותי בטענה שרק מי ששמו חרות על הגזע יכול ''להשתמש'' בעץ הזה. בפעם הבאה שביקרתי שם הבאתי את אבי, שחרת את שמי בגאון ובאותיות ישרות וזקופות ליד שמם. וכך, חשבתי לי, נוכל שלושתנו לחלוק בעץ הזה. אלא שבפעם הבאה בה נתקלתי בהם, ולאחר שהחוויתי בגאווה על שמי, נטלו הללו אולרים, וכיסו את שמי בחריטות מקושקשות ומכוערות כשהם לא משאירים לו שריד וזכר. כשאני על סף דמעות, ברחתי משם כל עוד רוחי בי וחיפשתי לי פינה אחרת.

מצאתי אותה בליבו של שדה קטן שהשתרע במרווח שבין כמה בתי מגורים. שם, בין קוצים גדולים, מצאתי פיסת עשב מוריקה, מנוקדת ברקפות ורודות. הצלחתי לארגן לי שם מקום קטן משלי ולהשתרע בנוחיות מבלי לפגוע בפרחים העדינים. והייתה החורשה שליד גן הילדים שעל אחד מעציה נוטפי השרף הדביק מיסמר מישהו שני קרשים ואליהם אפשר היה לטפס על גבי ענפים שעלו בסיבוב מתעגל אל חלקו המרכזי של העץ - ומשם אל נקודת התצפית. משם אפשר היה לראות את העוברים והשבים, לנסות לזכור את תיאורם ולהאמין שכך אנו מתאמנים בבילוש.


זה היה צד אחד של השכונה. צידה האחר השתרע על מדרונות אחד ההרים הצופים אל הים, איזור התעשייה שלידו ו''הכביש הישן'', הלא הוא כביש מס' 4, המחבר בין חיפה לתל אביב גם כיום. ממש מתחתיו שכן מגרש הכדורגל ''קצף'', שפעם הסבירו לי שנקרא כך משום שבעבר עמד עליו בית חרושת לסבון, ובימים כתיקונם שימש כמגרש האימונים של מכבי חיפה. ומכיוון ש''קצף'' היה תמיד פתוח לרווחה היינו גולשים מדי פעם במורדות, משחקים בין שעריו ומתבשמים מהאשליה שאנחנו ''כמו הגדולים''. לא עוד משחק עם שערים מאולתרים הבנויים משתי אבנים, אלא מגרש של ממש, ''כמו מכבי חיפה''. הדשא היה קשה ודוקרני, וככל שזכור לי מעולם לא היה נמוך ממחצית הדרך שבין הקרסול לברך, אבל למי היה אכפת. הברז הקרוב ביותר למגרש היה בתוככי בית העלמין של כפר סמיר ולשם היינו נכנסים כדי להתרענן. חלק מהילדים סירבו לשתות מהם. ''אלה 'מים של מתים''', אמרו בחשש. ואנחנו גיחכנו ושתינו. הן אחר כך צריך שנהיה רעננים מספיק כדי לטפס במעלה ההר התלול בדרך הביתה.

רחוב אלכסנדר ינאי, בו התגוררתי, ירד ישירות מערבה. כשהסתיים, פנה דרומה והפך לרחוב שלומציון המלכה. מי שהתגורר ברחוב שלי לא יכול היה לראות את הים, משום שבתי הרחוב האחר הסתירו אותם לחלוטין. רחוב שלומציון המלכה (או סתם ''שלומציון'', בפי הילדים) הסתיים באחת בבית או שניים שעמדו ממש באמצע המורד והשקיפו אל נוף נהדר שלא הופרע על ידי שם בית, עמוד או עץ. הוא גם לא התחבר לשום רחוב אחר. למקום הזה קראו הילדים ''סוף העולם''.

''סוף העולם'' היה אתר הסיום של כל תחרויות האופניים, בעיקר בתקופה התלת-גלגלית שלהם. מי שהיה מגיע לשם היה מנצח בתחרות. אחר כך, כשגדלנו מעט, הפכה התחרות ל''עד סוף העולם וחזרה''. לא היה מבוגר אחד בכל הרחוב (וכנראה גם בכל השכונה) שלא ידע ''סוף העולם'' מהו ואיך מגיעים אליו. רק יותר מאוחר למדנו שעבור חלק מהמבוגרים היה זה שם נרדף לאפוקליפסה מזעזעת; לילדים, לעומת זאת, היה זה יעד נכסף. ''מתחרה איתי עד סוף העולם''? היה ילד אחד מתגרה בחברו. והלה היה מעמיד את אופניו בתנוחת היכון, פולט ''יאללה'' והמירוץ היה יוצא לדרכו.

בדרך אל ''סוף העולם'' היינו חולפים על פני מיפגש הרחובות הרחב של המשולש אלכסנדר ינאי-שלומציון המלכה-ויצ''ו. על המגרש הזה היינו משחקים כדורגל, ילדים מגיל שש ועד גיל ארבע עשרה, יחדיו. אחר כך היינו פונים שמאלה ודוהרים. הנה אני מעיף מבט שמאלה, אל שדה הבור שהיה סמוך לביתי ושבינתיים נבנו עליו שלושה בניינים, וקולט את נצנוצן של ''אבני אליהו הנביא'', אותם סלעים שבהם מוכמנים מרבצי קוורץ עשירים. הנה אני חולף באופני האדומות על פני ביתו של יאיר, הלפלף הגאון של הכיתה ומי שהיה חברי הטוב ביותר באותן שנים. והנה, מייד לאחריו, ביתו של דורון, גם הוא בן כיתתי, שבגינת ביתו תלה אביו ערסל אמיתי, כזה שלא היה לאף אחד מאיתנו. ובמרווח שבין הבתים משתרע המרחב הכחול של הים. והנה אני דוהר בואכה העיקול והישורת האחרונה של הרחוב ובא עד לאותה נקודה הקרויה ''סוף העולם'' – נקודת ה''אין מוצא'' של הכביש שמתחתיו נוף מרהיב עין של ים וכבישים ושדות ובריכות דגים ומחנה צבאי ומכוניות חולפות והרבה הרבה שקט.









את חיפה עזבתי כבר לפני יותר מעשרים שנה, אבל מדי פעם אני שב לבקר בעיר הזו, שמבין שלוש הערים הגדולות היא החביבה עלי ביותר ושהותרתי בה חברים. להבדיל מנופי ילדות של אחרים, שום דבר לא השתנה ב''סוף העולם''. הוא עודנו דרך ללא מוצא המסתיימת בתצפית נוף יפה. ודבר אחד אני לא יודע, והוא שב ומסקרן אותי כשאני חולף שם: האם הילדים של היום, אלה שגדלים ברחובות חנה ולאה ורות ונעמי ואלכסנדר ינאי ושלומציון המלכה וגולשים במורדות הוואדי עודם מכנים כך את המקום הזה; או שמא הניב הקדום והתמים הזה חלף עבר לו מן העולם.


מישהו יודע?







מקור התמונות: האלבום המשפחתי.



----



[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
נפלא [חדש]
עמי   יום ג', 25/04/2006 שעה 13:59
אורי נהדר. אהבתי מאד. אפשר פעם לראות את המקום הזה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נפלא [חדש]
אורי קציר   יום ג', 25/04/2006 שעה 15:07
בתגובה לעמי
אתר אישי
ודאי. אם תרצה, אפילו אני מציע אפילו לערוך לשם טיול מאורגן ואני גם מתנדב להיות המדריך. למעשה, לקחתי כמה מחברי לטיולים כאלה ובלילה אפילו ישנו בשקי שינה באותו ואדי, סמוך למעיין וערכנו קומזיץ קטן. מקום יפהפה, ואפילו קל והליכה.

ובטיול כזה - ואני מתחייב על כך מראש - יהיה גם מסלול שיעבור דרך פינות החמד הגלויות והנסתרות של השכונה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נפלא [חדש]
עמי   יום ג', 25/04/2006 שעה 22:31
נתכנן משהו להגיע לעיר. נראה מגניב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עדיין קוראים כך למקום.... [חדש]
אלי   יום ד', 03/05/2006 שעה 17:10
התפלאתי לקרוא שכבר לפני 30 שנים קראו למקום ''סוף העולם'', הייתי בטוח שזה שם שחברים שלי המציאו....
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עדיין קוראים כך למקום.... [חדש]
אורי קציר   יום ב', 08/05/2006 שעה 12:03
בתגובה לאלי
אתר אישי
מעניין. פיסת פולקלור עירונית שעוברת מדור לדור ולא יוצאת ממתחם שכונת כרמליה. מעניין שגם המבוגרים קוראים למקום ההוא באותו שם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סוף העולם?? שם נברא העולם!! [חדש]
שפי   יום ד', 10/05/2006 שעה 2:23 אתר אישי
אם אתה מדבר על שנות ה-‏70 אז 10-15 שנים לפניך. ואין מבוגרים ממני, אני מהמייסדים, דור הילדים הראשון, אלה שהמציאו את השם ''סוף העולם'' ואת תחרויות האופניים ואת הירידה לואדי שיח ועוד כל מיני דברים שלולא מוחי הקודח לא היית זוכה בהם. שני המינימרקטים עדיין לא היו קיימים, מכולת היינו קונים בפינת צפרירים-מוריה ובשלב מאוחר יותר על יד בית-ספר הרצל. בשנותיי הראשונות (גם אצלי אחרי ארבע שנים בקריות! לא יאומן!) רח' בועז, למשל, עוד היה דרך עפר.
אין בי נוסטלגיה, עניין של אופי, אם הייתי מנסה לכתוב רשימה כזאת הייתי יורה בה סרקזם לכל הכיוונים, ובכל זאת התרגשתי עכשיו.
ובלי קשר לקשר האישי שלי, רק לעצם הכתיבה זוהי הרשימה הטובה ביותר שלך שקראתי עד היום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סוף העולם?? שם נברא העולם!! [חדש]
אורי קציר   שבת, 13/05/2006 שעה 19:24
בתגובה לשפי
אתר אישי
אנחנו עברנו לכרמליה ב-‏1972. אינני זוכר את רחוב בועז אז (וככל שאני זוכר הוא כבר היה כביש סלול), אבל שני המימרקטים הוקמו אולי שבע או שמונה שנים לאחר מכן, כך שהרשימה שלי לא התחילה מימיה הראשונים של השכונה אלא סתם ניסתה לשקף את אופייה במהלך כל השנים שהתגוררתי בה.

אף פעם לא חשבתי שאכתוב על כרמליה מתוך נוסטלגיה שכזו. גם קשה להסביר למטיילים שאני לוקח לשם מה ייחודה של שכונה שממבט ראשון נראית כמו עוד אוסף רחובות שקטים בעיר מחוז גדולה.

ותודה על המחמאה בשורה האחרונה, יצחק. כיף לשמוע זאת, במיוחד מכרמליסט שהרשימה נגעה גם להווי שחווה הוא עצמו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נוסטלגיה [חדש]
יוסי ב.   יום ו', 19/05/2006 שעה 22:42
היי אורי,
הייתכן שגרת בינאי 35 או קרוב, אח לורד (שנונה וחמודה) ונטשת ב-‏85 לזיכרון-יעקב?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נוסטלגיה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 19/05/2006 שעה 23:01
בתגובה ליוסי ב.
אתר אישי
למעט השנה (שהייתה, בעצם, 1984), הכל מדויק בתכלית. זה אני. יוסי בירמן, נכון?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

It is just...BEAUTIFULL [חדש]
Sari Schwarzschild   יום ה', 13/07/2006 שעה 15:11
Hi, I am Sari Schwarzschild. Do you remember me? I was going to school with your sister Vered. I read it over and over again and it was hard to stop the tears. And then I realized it was you. What a nostalgy.......wowwww....You made me miss Haifa so much, it looks so unique, and so far away from here. (I live in Madrid). Thank you so much, Ori. And greetings to Vered.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

It is just...BEAUTIFULL [חדש]
אורי קציר   שבת, 14/10/2006 שעה 20:27
בתגובה לSari Schwarzschild
אתר אישי
היי שרי. הפתעה נעימה, בחיי. בוודאי שאני זוכר אותך. גרת ליד המדרגות שירדו מרחוב בועז לרחוב בייליס. הייתי יורד שם תמיד בדרך הביתה. אני אפילו זוכר את הארנב שגידלת פעם.

לא היה לי מושג שאת גרה במדריד. הסתובבתי שם כמה פעמים בחיי הבוגרים אבל בפעם האחרונה הייתי שם לפני הרבה שנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפגוש מישהו מהשכונה [חדש]
אלעד לפידות   שבת, 26/05/2007 שעה 12:19
היום בבוקר התעוררתי בברלין עם פיסת חלום בראש. חלמתי שאני אוכל אפרסקים מתוקים מעץ בחצר אחד הבתים המדורגים היורדים מרחוב אלכסנדר ינאי אל תוך הואדי. ואז, בדמדומי ההתעוררות, שכבתי במיטה והרהרתי אחרי הרבה שנים בשכונת כרמליה. לאט לאט נרקמה לי בראש מפת זיכרון שלא דומה לשום גיאוגרפיה. פתאום נורא התחשק לי לפגוש מישהו מהשכונה.
שמחתי להפגש אורי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפגוש מישהו מהשכונה [חדש]
אורי קציר   שבת, 26/05/2007 שעה 18:43
בתגובה לאלעד לפידות
אתר אישי
תודה, אלעד. תמיד כיף לפגוש אנשים שיודעים ומבינים ומרגישים על מה אני מדבר.

אגב, האם הכרנו בכרמליה? אינני בטוח ששמך מוכר לי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפגוש מישהו מהשכונה [חדש]
אלעד לפידות   יום ו', 01/06/2007 שעה 11:10
בתגובה לאורי קציר
אורי,
נדמה לי שאצלי בראש השכונה היא מודל שנות ה-‏80, כלומר אם אני מבין נכון, כמה מחזורים מתחתיך. אולי אתם והחברים שלך העפתם אותי ואת החברים שלי פעם מהמגרש ברחוב לאה...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפגוש מישהו מהשכונה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 01/06/2007 שעה 13:36
בתגובה לאלעד לפידות
אתר אישי
גרנו בכרמליה עד 1984, כך שהיתקלות בינינו יתכן ואכן התרחשה. מצד שני, לא זכור לי-פעם העפתי מישהו מאיזשהו מגרש. הנורמה אצלי היתה שאם אני מגיע למגרש שמשחקים בו ילדים צעירים ממני אני בדרך כלל מבקש להצטרף אליהם. היו לא מעט פעמים ששיחקנו שם, אבל לפחות בשנים האחרונות שלי בכרמליה שיחקתי עם חברים שאינן בני כיתתי שטווח הגילאים שלהם היה 6-15 ושהתרכזו מידי אחר צהריים במפגש הרחובות אלכסנדר ינאי-שלומציון המלכה-ויצ''ו. יש שם רחבה גדולה למדי והתנועה הייתה דלילה יחסית, כך שלמעשה שיחקנו באמצע הכביש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפגוש מישהו מהשכונה [חדש]
אלמוני   שבת, 09/06/2007 שעה 17:44
בתגובה לאורי קציר
חס וחלילה לא התכוונתי לרמיזה אישית. פשוט בתור ילד, הסממן הכי בולט למה שבתור מבוגרים אנחנו מכנים ''ילדים יותר מבוגרים'' זה שהם פשוט פיזית ''גדולים''. וככה גם אתה קורא להם בתור ילד ''הגדולים''. וזה מעורר תמיד יראה, שבזכות ''גדולים'' שמתנהגים כפי שאתה התנהגת כלפי ה''קטנים'', אינה בהכרח פחד. בכל מקרה, אני יודע בדיוק על איזו רחבה אתה מדבר. אני השתייכתי לחבורת הילדים - באמת בטווח גילאים של 6-15 כמו שאתה אומר - ששיחקו למטה יותר באמצע רחוב שלומציון המלכה. לכיוון הרחבה שלכם היינו עולים כדי לרדת בחזרה את הירידה עם סקטבורד או אופניים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפגוש מישהו מהשכונ elad lapidot [חדש]
Yosi LEVI   יום ג', 10/03/2009 שעה 12:48
בתגובה לאלעד לפידות
You learn with my child LIHI in HERZEL school
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סוף העולם שלי [חדש]
אביגיל בכלר   שבת, 26/05/2007 שעה 19:01 אתר אישי
מוזר... אל סוף העולם אבי נהג לקחת אותי בטיולי השבת שלנו (כשאמא שלי היתה מעיפה אותנו מהבית, כך אני חושדת היום, כדי לנוח קצת ממני). לשם לא הלכתי ברגל, כי זה ממש ה-ר-ב-ה יותר דרומה ממקום מגורנו. אבל אני לא בטוחה שאנחנו מדברים על אותה הנקודה. נדמה לי שאני מדברת על ההר הבא בשרשרת. היה שם מבנה ורוד מסתורי לגמרי... אולי זה כן היה אותו ההר.
למה כפר סמיר? לא קראתם לו כבביר?
לא, זה משתבש לי. ואדי שיח היה אחד משני הואדיות הפרטיים שלי. לוטם מצפון ושיח מדרום.
התבלבלתי, אורי...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כפר סמיר [חדש]
אביגיל בכלר   שבת, 26/05/2007 שעה 19:12 אתר אישי
נו, טוב. אתה מדבר על בית העלמין.
סליחה.
קיאטביץ' בשפתנו.
''כפר סמיר'' זה כל כך אייטיז...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כפר סמיר [חדש]
אורי קציר   שבת, 26/05/2007 שעה 20:04
בתגובה לאביגיל בכלר
אתר אישי
קודם כל, גדלתי בסבנטיז. אני אומנם מהבייבי בומרס שנולדו אחרי ששת הימים, אבל ההווי החיפאי-כרמליסטי לא נעצר בשנות החמישים. שלא לדבר על כך שהורי הם צברים גמורים והניב הפולני-אידישאי כבר לא היה בדיוק אופן הדיבור המועדף עליהם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כפר סמיר [חדש]
אביגיל בכלר   שבת, 26/05/2007 שעה 22:14
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
תראה מה זה. קיאטביץ' נשמע לך כמו משהו פולני אידישאי.
זה בעצם כיאט ביץ' KAYAT BEACH שהיה שמו של חוף הים שנקרא היום חוף הכרמל. האמת היא שקראנו לו KAYABEACH בקיצור. אני בטוחה שעוד הספקת לשמוע את השם הזה. החוף היה שייך לאיזה טורקי מימי הטורקים ושמו היה KAYAT ובהשראת שם החוף נקרא גם בית העלמין.
אח''כ פתאום זה נקרא כפר סמיר, ידוע לך למה? היה שם כפר ערבי?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כפר סמיר [חדש]
אורי קציר   שבת, 26/05/2007 שעה 22:55
בתגובה לאביגיל בכלר
אתר אישי
אני מניח שכמו הרבה דברים באיזור הכרמל, המדובר במשפחת כיאט (מבוט בעברית כמו בעל המקצוע חייט). זו משפחה ערבית-נוצרית ותיקה ואמידה, שהשפעתה הורגשה בחיפה במשך דורות ארוכים. עד היום, אחד הרחובות בעיר התחתית קרוי על שם אחד מבניה. הבוסתן הקטן והציורי שבשיפוליו של ואדי שיח נקרא בוסתן כיאט. ואם אינני טועה, חלק מבני המשפחה שהיגרו לצפון אמריקה נכנסו לענף המלונאות והקימו רשת הנושא את שם המשפחה עד היום - הייאט.

אינני יודע מי היה סמיר שעל שמו נקרא הכפר, אבל דומני שזהו שמו המקורי של הכפר שלידו נבנה בית העלמין עצמו. כפר סמיר שוכן בפתחת ואדי שיח, מעברו השני של כביש הגישה אל בית העלמין. על גדתו הדרומית יושבת שכונת כרמליה, ומעברו הצפוני - איזור הרחובות קדימה ורענן ושכונת האחמדים כבאביר. הכפר נטוש כיום, אבל עדיין נעים מאוד לבקר בו ובסביבתו הקרובה. ואם נחזור לנושא המקורי - בית העלמין נקרא כפר סמיר על שם הכפר שלידו הוקם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כפר סמיר [חדש]
דודו   יום ג', 06/12/2011 שעה 14:50
בתגובה לאורי קציר
כפר סמיר במקור ישב לחוף הים בקטע המרכזי שמול חוף דדו כיום.
השם סמיר במקורו מגיע מהשומרונים שכנראה ישבו גם באזור זה(השומרונים הובאו לארץ ישראל אחרי גלות בבל, מאות שנים לפני הספירה).
כפר סמיר המוזכר לעיל בפתחו של ואדי שיח , כבר מיושב על ידי ערבים ויש שם להערכתי כ-‏5 משפחות ,
דרך אגב מומלץ לבקר בואדי שיח שבו שני מעיינות הנובעים כמעט כל השנה, ומסלול הליכה מקסים למיטיבי לכת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כפר סמיר [חדש]
דוד שליט   יום ג', 03/04/2012 שעה 19:55
בתגובה לדודו
אתר אישי
אני חיפאי במקור ומגיע מעת לעת ללוויות בבית הקברות מעל חוף הכרמל. ממזרח לכביש הגישה לבית הקברות החדש יש מבנה אבן או שניים, מאוכלסים, מה שנראה כמו שיירי כפר סמיר. אני זוכר שלחוף הכרמל ''הפתוח'', בתקופה שבסגור גבו כסף, קראו גם ''כפר סמיר'' (היום חוף דדו). האם יש באיזשהו מקום מפה, או מידע מפורט על כפר סמיר (ומקומות ערביים נוספים שהקיפו את חיפה ובתוכה)? צריך להיות איזה אלמאנאק פלסטיני שתורגם לאנגלית, למישהו ידוע משהו?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כפר סמיר [חדש]
בר   יום ה', 22/11/2012 שעה 16:40
בתגובה לדוד שליט
האם יש מפות או מידע ע לכפר סמיר? אם ידוע על משהו כזה אשמח לדעת אני סטודנטית ומחפשת חומר על האזור עבור עבודת חקר
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סוף העולם [חדש]
יובל   יום ה', 03/01/2008 שעה 22:48
וואו, אני גדלתי (ועדיין גדלה בעצם) בכרמליה.
נולדתי פה רק בשנות ה-‏90 אבל מדהים לראות איך שום דבר לא השתנה מאז.
למקום אנחנו עדיין קוראים ''סוף העולם'' (וגם אני הייתי בטוחה שאנחנו המצאנו את זה) כול מה שהזכרת עדיין קורה פה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סוף העולם [חדש]
אורי קציר   יום ו', 04/01/2008 שעה 19:20
בתגובה ליובל
אתר אישי
המון תודה על התגובה הזו, יובל. כיף לדעת שהשם עדיין נשאר ושגם היום מדברים על המקום הזה בחיבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
ד.   יום ה', 13/03/2008 שעה 0:01
עד היום זה בדיוק אותו דבר בכרמליה פשוט עם קצת חידושים ועוד רחובות. אני מבועז ונולדתי ב91 אהבתי איך שתיארת את כרמליה, הזדהתי עם הסיפור אבל יש כמובן תוספות משל עצמי לסיפור. אולי יום אחד אכתוב גם אני את הזיכרון שלי על כרמליה. היא באמת מקום מיוחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קדימה [חדש]
אורי קציר   יום ה', 13/03/2008 שעה 8:42
בתגובה לד.
אתר אישי
אתה מוזמן לכתוב. אני, אגב, מגיע לא מעט לבקר שם. בעיקר כאשר אני מטייל בכרמל, אבל גם מסיבות נוסטלגיות. ובמידה רבה אני שמח שהצדק עמך, ואכן רוב הדברים לא השתנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תושב כרמליה [חדש]
ע   יום ו', 24/10/2008 שעה 17:38
גם אני תושב כרמליה. מאוד אהבתי את איך שתיארת את השכונה... זה נראה כאילו שבתקופה שאתה גרת בכרמליה היא הייתה הרבה יותר שקטה ובייתית ממה שהיא עכשיו. סוף העולם עדיין נקרא ככה באותו המקום, אבל אני לא חושב שעושים לשם הרבה מרוצי אופניים. פשוט אין איפה.
רק לא מזמן ירדתי עם כמה חברים לואדי ועשינו על האש ליד המעיין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תושב כרמליה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 24/10/2008 שעה 18:36
בתגובה לע
אתר אישי
אני שמח שזה נשאר כך. חבל לגעת בפיסת הפסטורליה הזו. אגב, מגיבה בשם יובל טוענת שכל הדברים נותרו כשהיו, כך שאולי עדיין נערכים מעת לעת מירוצי אופניים ספונטאניים אל סוף העולם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מרגש ואדיר לקרוא את זה [חדש]
דרור באואר   יום א', 14/02/2010 שעה 13:44
מדהים! איזה כיף לשמוע על השכונה שלך, אני גם נולדתי ב90 ואדיר לשמוע שעוד בשנות ה70 קראו לסוף העולם ככה.
היום הייתי בואדי ובמעיין ועדין אדיר שם וזה באמת פנינה בתוך כל הזוהמה של חיפה.
רציתי לדעת, פשוט כי ההיתי מש''צ בשבט, הייתם בשבט''תדהר'' בשכונה, אתם מדברים על השנים שבו הוא הוקדם ומעניין אותי מאוד לדעת עם הייתם בו בשנים הראשונות?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מרגש ואדיר לקרוא את זה [חדש]
אורנה   יום ב', 07/05/2012 שעה 23:03
בתגובה לדרור באואר
אני גדלתי בכרמליה החל בשנת 1979 מגיל 12 והייתי במחזור הראשון של שבט תדהר , חניכה ומדריכה ואפילו רכזת שכבה. גדלתי באלכסנדר ינאי וזוכרת את סוף העולם- אפילו ירדתי משם לים דרך הואדי . אני זוכרת גם טיולים בואדי שיח למערה והמעין. שכונה מקסימה עם זכרונות יפים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פשוט קסום [חדש]
ר.צ.   יום ג', 19/06/2012 שעה 11:08
אורי תודה
התיאור שלך קסום, צבעוני וחי, ומרגש כל כך למי שגדלה שם כל ילדותה ועדיין מבקרת לא מעט בבית הוריה.

שלומציון נותרה ועודנה אותה פינת חמד (בתוספת שינויים קוסמטיים קטנים ואחרים) ועדיין נקראת ''סוף העולם'' בפי הילדים והמבוגרים גם יחד.

תודה על כתיבתך
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©