מיקרוגל לליל הסדר
יום ו', 14/04/2006 שעה 1:30
שבוע וקצת לפני ליל הסדר התקלקל לנו מיקרוגל ה''דלונגי'' שלנו. תעוד האחריות בישרה שטרם חלפו שלוש שנות ההתחייבות והבאתי אותו, אחר כבוד, למעבדת השירות. זו הייתה תחילתה של סאגה צרכנית מרגיזה שתחילתה בהתחייבות של מנהלת השירות שהמכשיר יהיה מוכן ימים אחדים לפני הפסח , המשכה בטענה שכדי לקבל מיקרוגל חליפי עלי לצאת, על חשבוני, למסע בן שעה לכל כיוון וסופה באי-ידיעה אם גם כאשר המיקרוגל מתוקן הוא באמת מתוקן. ושיהיה לכם חג פסח שמח


בדרך כלל אינני כותב כאן על נושאים שקשורים לצרכנות יומיומית. יש מספיק אתרים אישיים שעושים את זה ואני לא מרגיש שאני בקיא בתחום הזה באופן שייתן למאמר צרכני ערך מוסף כלשהו. אבל היום, ערב הפסח, כבר הרגשתי שאני לא יכול עם זה יותר.

הסיפור החל בערב אחד, לפני כשנתיים. מ' הכניסה משהו למיקרוגל ולחצה על כפתור ההפעלה. המיקרוגל סירב לעבוד. ניסיונות מספר שניים, שלושה וארבעה העלו תוצאה דומה. ''המיקרוגל התקלקל'', הפטירה לעומתי, ''צריך למסור אותו לתיקון''.


לא שזה היה בלתי צפוי. המיקרוגל הספציפי הזה היה אחד מידידי הטובים בערך מאז גיל שש עשרה - מה שאומר שהוא עשה את תפקידו ללא תלונות במשך עשרים שנה ויותר. במלים אחרות, הגיעה שעתו ללכת. המודלים המצויים בשוק משוכללים מעט יותר, הוחלט אחר כבוד לוותר על הידיד הוותיק. הורדנו אותו למחסן, מלווים את הטקס באמירה המתחייבת שפעם נסור אותו לתיקון ומודעים היטב לכך שהסיכוי שזה יקרה שווה, בערך, להסתברות שג'ודי מוזס-ניר-שלום תזכה בשנה הבאה בפרס נובל לפיסיקה. למחרת הלכנו לקנות מיקרוגל חדש. יצאנו מהחנות עם ''דלונגי'' חביב, בדיוק בגודל שמתאים לשקערורית שבתוכה ישב המיקרוגל הקודם. על תעודת האחריות של ה''דלונגי'' שלנו חתומה חברת ''ניופאן''.

שנתיים חלפו. בתחילת השבוע שעבר חזר הריטואל על עצמו. כשניגשה מ' להדליק את המיקרוגל, הודיע לה האחרון שהוא פותח בשביתה ומסרב לעבוד. מ' כבר חשבה על מיקרוגל שלישי, אבל אחרי בדיקה מהירה גילינו שנותרה לנו עוד שנת אחריות על המוצר הזה. בדיקה נוספת העלתה שבעיר מגורינו, מודיעין, אין שום סניף של ''ניופאן''. הוחלט, אפוא, שעבדכם הנאמן יפקיד את המכשיר לתיקון במעבדת השירות הירושלמית של החברה.


''תקבל אותו כבר בתחילת השבוע''

וכך היה. בתחילת השבוע שעבר טיפסתי ירושלימה, מצאתי את המעבדה והמתנתי. המעבדה הייתה אמורה להיפתח בשמונה וחצי ונפתחה בפועל בכמה דקות לתשע, אבל מה לא עושים בשביל מיקרוגל מקולקל. כשהשארתי אותו בידי איש השרות זכרתי לשאול מתי אקבל אותו חזרה. האיש משך בכתפיו. ''זה תלוי'', אמר בקול מנומנם, ''בדרך כלל זה שבוע, אבל אם יצטרכו להוריד אותו למעבדה הגדולה באשדוד זה יכול לקחת שבועיים''.
- ''אבל הבאתי את זה לכאן בדיוק כדי שזה יהיה מוכן לחג'', אמרתי, ''מה הטעם בחג פסח ללא אפשרות לחמם את האוכל בכמה דקות?''
- ''זה מה שיש''.

הבנתי שממנו לא תצמח לי הישועה. נכנסתי למכונית וטילפנתי למוקד השירות של ניופאן. לבחורה שענתה לי הסברתי שאני זקוק למיקרוגל לקראת פסח, שיש סדר ושצריך לחמם את האוכל לקראתו ולא בטוח שתמיד התנור והמחבת הם המקומות הכי מתאימים ומהירים לשם כך. ושבקיצור, אני זקוק למיקרוגל הזה לפני החג. היא אמרה שהיא מבינה ושתעשה כמה טלפונים ותחזור אלי עם תשובה. אחרי זמן מה היא באמת חזרה עם תשובה ואמרה שעדכנה את מנהלת השירות ושזו אמרה שתעשה מאמץ ושהיא תיצור איתי קשר בזמן הקרוב ביותר כדי לעדכן אותי. בספירה לאחרו אנחנו מדברים על יום שלישי, שבוע ויום לפני סדר הפסח.

ביום רביעי התקשרה אלי מנהלת השירות. היא הודיעה לי שהיא מטפלת בבקשתי ושלא אדאג: בתחילת השבוע הבא המיקרוגל יהיה מתוקן ואוכל לבוא לקחת אותו. הודיתי לה בנימוס על המאמץ ועל השירות ובכך סיימנו את שיחתנו. בסך הכול הייתי מרוצה: שלושה ימים לפני סדר הפסח יחזור ה''דלונגי'' לשכון בטח במטבח ביתנו.

''תחילת השבוע'' היא, לכל הדעות, יום ראשון. המתנתי בסבלנות כל אותו יום להודעה שהמיקרוגל מתוקן ונא לבוא לקחתו. הודעה כזו לא הגיעה. היו אמנם עשרות טלפונים אחרים באותו יום, אבל שיחה מ''ניופאן'' לא הייתה שם. אמרתי לעצמי שגם יום שני יכול לענות להגדרה של ''תחילת השבוע'' ולא יזיק אם אמתין יום נוסף.

ביום שני לא היה לי זמן לנשום. אינספור ישיבות, פגישות וטלפונים לא הותירו לי שום אפשרות להרים טלפון ולבדוק מה קורה עם המכשיר הארור. טלפון מ''ניופאן'' שוב לא קיבלתי. מ' כבר הייתה לחוצה מעט. היא הודיעה לי שחייבים את המכשיר בבית ויהי מה ולא – אללה יוסתור. מכיון שיחסי עם מ' קצת יותר חשובים לי מאשר מנוחתם של אנשי השירות ב''ניופאן'', החלטתי להתקשר אל החברה הזו כיום שלישי בבוקר. מדובר, אם לא אכפת לכם בשלושים שעות לפני ליל הסדר ובמועד שבו חלק מבני ישראל כבר פותחים בבישולי החג.

וזה מה שעשיתי. למרות שיום שלישי היה לחוץ בעבודה אף יותר מקודמו, התקשרתי והשארתי הודעה אצל המוקדנית התורנית. אחרי כמה שעות קיבלתי טלפון מסיגל. הודעתי לה שלמרות הבטחותיה היפות מיום רביעי שעבר, לא דובים ולא מיקרוגל. היא הביעה פליאה והודיעה שתבדוק. אחרי זמן מה חזרה אלי עם תשובה. ''מר קציר, אני מצטערת'', אמרה לי, ''אבל אל תדאג. אמרו לי שמחר בבוקר המיקרוגל יהיה מתוקן ותוכל לבוא לקחת אותו''. מדובר, כזכור, ביום אחד לפני ערב החג. ליתר ביטחון התקשרתי למעבדה שבה הפקדתי את המיקרוגל. שאלתי אותם עד מתי פתוח אצלם מחר. הם אמרו שעד אחת בצהרים.


''רשום לי כאן שקיבלת מיקרוגל חליפי''

יום רביעי הגיע. היום בערב חוגגים את הסדר ועדיין אין מיקרוגל. החלטתי לנסות שוב. התקשרתי למוקדנית השירות. שוב הצגתי בפניה את הבעייה, שוב מסרתי את מספר הטלפון שלי לצורך זיהוי ושוב קיבלתי את התשובה שהיא תבדוק. אחרי כמה דקות חזרה אלי בבהילות.
- ''רשום לי כאן שקיבלת מיקרוגל חליפי'', הודיעה.
הדם עלה לי לראש. אם שירות הלקוחות אינו יעיל, מילא. אבל להגיע לרמה כזאת של חוסר-יעילות – בשביל זה צריך כנראה לעשות קורס מיוחד.
- ''על מה את מדברת, לכל הרוחות?'', שאגתי, ''איזה מיקרוגל ואיזה חליפי? אני שומע על זה בפעם הראשונה! אף אחד לא הבטיח לי כלום, חוץ מזה שהיום בבוקר אני אמור לקבל את המיקרוגל שלי כשהוא שלם ומתוקן !!!''.
- ''אבל, אדוני...''.
- ''שום אבל. אני לא רוצה יותר לשמוע תירוצים. אני רוצה את המיקרוגל הארור כפי שהבטחתם לי ואני רוצה אותו עוד היום. זה ברור?''
- ''אני אבדוק, אדוני...''.

אין לי מושג מה היא בדקה שם, אבל כמה דקות לאחר מכן היא חזרה אלי.
- ''אדוני'', אמרה לי, ''המכשיר עדיין אינו מוכן. אתה יכול לקבל מיקרוגל חליפי''.
- ''שיהיה חליפי'', נאנחתי, ''מתי אתם מביאים לי אותו?''
- ''אז זהו, מר קציר, שאין לנו היום שירות שליחים למודיעין. תוכל לקבל את המיקרוגל הזה רק ביום שישי''.

כמעט הטחתי את הטלפון בקיר מרוב עצבים. החבורה הזו הוציאה אותי מכלי. מדברים איתם עברית והם שומעים טורקית.

- ''תשמעי'', צרחתי לתוך האפרכסת, ''שירות השליחים שלכם לא מעניין אותי !!! אני לא רוצה לשמוע יותר שום תירוצים. יש לי הבטחה מפורשת מכם שאקבל את המכשיר המתוקן כבר ביום ראשון. יום ראשון היה לפני שלושה ימים. ומאחר ואתם הורסים לי את סדר הפסח ומתנהגים בניגוד להבטחותיכם, אני מתכוון להגיע לדרגים הגבוהים ביותר בחברה עם הסיפור הזה. נמאס לי מהשטויות ומהתירוצים המטופשים האלה !!!''.
- ''אדוני, אני מבינה אותך, אבל אתה צריך להבין...''.
- ''לא, אני לא צריך להבין כלום'', פרצופי היה ודאי אדום מזעם, ''הדבר היחיד שאני יכול להבין הוא שאתם אינם מקיימים את ההתחייבויות שלכם כלפי הלקוחות. עכשיו תקשיבי לי טוב: יהיה לי מיקרוגל היום. את מבינה את זה? ה-י-ו-ם. לא מחר, לא ביום שישי ולא בעוד שבועיים. היום!''.
- ''אני אבדוק ואחזור אליך, אדוני...''.

אני יכול רק לשער שאם היו מצליחים לייצר מכשיר שיהפוך את אנרגיית הכעס שלי למשהו קצת יותר מועיל היו מקבלים כמות שיכולה להניע כור גרעיני. מ' כבר הייתה מודאגת באמת. מעולם עוד לא ראיתי אותה כוססת אצבעות בגלל מכשיר ביתי כלשהו, אבל הפעם זה הגיע. כעבור כמה דקות הגיעה שיחה נוספת.


...''רק אם תיקח אותו מהמעבדה שלנו באשדוד''

- ''מר קציר, זה שוב אני, מ'ניופאן''', עלה הקול באפרכסת. תיארתי לעצמי שהיא כבר די חוששת לדבר איתי, המסכנה. אבל לא התכוונתי לוותר. אפילו אם המוקדנית הזאת חפה מכל זדון, לחברה מגיעות הצעקות האלה ובריבית דריבית.
- ''אני שומע'', אמרתי.
- ''תראה, מר קציר. אתה יכול לקבל מיקרוגל חליפי עוד היום...''. נשמתי לרווחה. אבל אז באה ההשלמה המהססת: ''...אבל רק אם תיקח אותו מהמעבדה שלנו באשדוד...אתה יכול להגיע לשם?''
- ''די כבר!'' צרחתי, ''אין לי כוח לשטויות האלה שלכם. אני לא נוסע לאשדוד. אני לא אתרוצץ בכל המדינה בגלל חוסר היעילות שלכם. נמאסתם עלי לגמרי''.
- ''אדוני, אני יכולה להבין...''.
- ''לא, את לא יכולה להבין כלום!!! מנהלת השירות שלכם הודיעה לי שאני אמור לקבל את המיקרוגל הזה כבר ביום ראשון. היום יום רביעי ואת מספרת לי על מכשיר חליפי שעליו לא שמעתי מאולם. אני רוצה לדבר עם סיגל מייד, ברור?''
- ''אדוני, אני מבינה. אבל סיגל לא עובדת היום...היא בחופש''.
- ''לא מעניין אותי. תשיגי אותה מייד, או שאני עולה לרמות הכי גבוהות בחברה שלכם. בעצם, את יכולה להודיע להם שאני מתכוון לתבוע את החברה בית דין לתביעות קטנות ולפרסם את כל זה בעיתונים. זו ההתייחסות הכי מזלזלת שנתקלתי בה. את הבנת את זה?''
- ''אני אנסה לדבר איתה, למרות שהיא בחופש...''.
- ''כדאי שהיא תחזור אלי מייד'', הטחתי.

האומללה פנתה לעסוק בענייניו של הלקוח המיואש ואילו האחרון, מצידו, אכל את ציפורניו כמעט עד למרפק. דקות חלפו. ואז צילצל הטלפון שוב.

- ''מר קציר'', אמרה המוקדנית בחופזה, ''אני שמחה לבשר לך שהמיקרוגל שלך מתוקן. אתה יכול לקחת אותו מהמעבדה שלנו בירושלים''.
- ''תודה רבה לך'', אמרתי.

מ' ביקשה שאקח איתי את הילד כי היא מתכוונת להקדיש את הבוקר ואת הצהריים לבישול ומספיקה לה תינוקת אחת בסביבה שממילא מעסיקה אותה בכל מיני עניינים. שכנענו את הזאטוט שזה יהיה נורא כיף ושאחר כך אבא גם צריך לנסוע להחליף איזו נורה שנשרפה באוטו. המשא ומתן המהיר הסתיים בטרייד המקובל: אני אקח אותו למעבדה ולמוסך, אבל בתמורה אאפשר לו ביקור בחנות צעצועים. יצאתי מזה די בזול, במיוחד בהתחשב בעבודה שבהסכם לא נכללה התחייבות מפורשת לקנות לו צעצוע אלא רק לאפשר לו ביקור וסקירה מהירים של המלאי. הבחורצ'יק התלבש במהירות ויצאנו לדרכנו.


''...אל תיסע עדיין למעבדה''

דהרתי בכביש 443, תוך שאני מתברך בליבי על שערב חג היום ועל שהכביש פנוי למדי בשעות הבוקר. כשהיינו בגבעת זאב, צילצל הסלולרי. המספר שהופיע על הצג היה בלתי מוכר לי, אבל עוד לפני שהספקתי לענות חדל הצלצול. התקשרתי למספר שהופיע, אך איש לא ענה. כעבור דקה או שתיים צילצל הטלפון שוב. הפעם הספקתי להשיב.

- ''כן'', אמרתי.
- ''מר קציר'', עלה הקול מהדיבורית, ''מדברת סיגל מ'ניופאן'. אל תיסע עדיין למעבדה. אנחנו נודיע לך מתי המיקרוגל יהיה מוכן''.
- ''מה זאת אומרת?'', קצפתי, ''הרי כבר הודיעו לי שהמיקרוגל מוכן. כבר עברתי את מחצית הדרך לירושלים. אין לי כל כוונה לחזור הביתה ולהמתין עד שתסיימו את העניינים שלכם שם. אני נוסע למעבדה בירושלים ואני מציע שזה יהיה מוכן, ובזמן''.
- ''כן, אני מבינה'', אמרה סיגל, ''אבל עדיין לא סיימו לתקן אותו. אני אשתדל, בכל אופן, שיגמרו עם זה בהקדם ואודיע לך''.

צלצלתי למ' וסיפרתי לה על ההתפתחות החדשה. עכשיו גם היא התעצבנה. יש גבול למה שמסוגל זוג ממוצע עם שני ילדים לספוג בשל תיקון של מכשיר ביתי פשוט. ''אפשר לחשוב שהם מתקנים מנוע של מטוס'', ביצבץ הסרקאזם שלה מעבר לקו.
- ''אני יודע'', נאנחתי, ''מילא. ניסע קודם לתלפיות כדי למצוא מקום שבו אוכל להחליף את הנורה השרופה ונגיע למעבדה אחר כך''.

נסענו ישר לאיזור התעשייה של תלפיות. כלי רכב רבים היו בדרכים, מעין תזכורת לכך שדווקא בערבי חג בוחרים העירוניים לצאת לבלות בבתי קפה, לעשות קניות אחרונות ולהכביד על אנשים תמימים שרוצים לאסוף את המיקרוגל האומלל שלהם מתיקון. כמעט חצי שעה השתרכנו בעמק רפאים ובאיזור המושבה הגרמנית לפני שהצלחנו להבקיע אל איזור התעשייה בתלפיות ולהתחיל לתור אחר מקום בו ניתן להחליף את הנורה הארורה.

הסלולרי צילצל שוב.

- ''הלו''.
- ''מר קציר?'', כבר לא זיהיתי אם הייתה זו סיגל או שמא המוקדנית, ''המיקרוגל שלך מוכן. אתה יכול לקחת אותו עכשיו מהמעבדה''.

אמרתי יפה תודה ולחצתי על מקש הסגירה. החנקתי קללה (אסור שהילד ישמע את אבא מגדף, לא?). חציתי את ירושלים מצפון לדרום רק כדי שיגידו לי לשוב למרכזה. הסברתי לקטנצ'יק שאנחנו משנים תוכניות ושהמיקרוגל מוכן. הוא קיבל את זה בהבנה אבל הודיע שלא אכפת לו כלום, בחנות הצעצועים אנחנו נבקר היום. הסכמתי בלית ברירה. עשינו פניית פרסה וחזרנו על עקבותינו.

למרבה הפלא, במעבדה דווקא לא עשו לי בעיות. טכנאי ארוך זקן הוריד לי את המיקרוגל מסדנת התיקונים שבקומה השנייה ומסר אותו לידי. נוכחנו שהוא אכן פועל כהלכה. לקחתי אותו במהירות, שמתי בתא המטען ויצאנו לתחנה הבאה. למי שמעוניין, מצאנו נורה והחלפנו אותה ואפילו נפרדתי מכמה שקלים כדי לממן צעצוע לילד (כמו שאמרתי, חשבתי שיצאתי מההסכם איתו בזול. אז מה אם חשבתי...). כשהגענו הביתה והבאנו את ה''דלונגי'' הלבן יצאו כמעט עיניה של מ' מחוריהן מרוב אושר.


אפילוג

עד כאן גורלו של מיקרוגל אחד. מעניין כמה כאלה יש ב''ניופאן'' וכמה אנשים שרודפים אחריהם. אני מקווה, עבורם לפחות, שהם יודעים להפעיל את מיתרי הקול ואת כושר השכנוע באופן היעיל ביותר כדי לקבל את המכשיר שלהם בזמן. האלטרנטיבה היא לצאת לטיול לאשדוד כדי לאסוף שם מיקרוגל חליפי. מילא אני, אבל מה יעשה מי שגר בחיפה או בבאר שבע?




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
''ישראליות''   שיר לביא   יום ו', 14/04/2006 שעה 21:07   [הצג]   [9 תגובות]
אורח לרגע, רואה כל פגע   אלכסנדר מאן   שבת, 15/04/2006 שעה 3:44   [הצג]   [5 תגובות]
אני לא מבינה דבר אחד....   מ.א.   שבת, 15/04/2006 שעה 19:12   [הצג]   [2 תגובות]
מעניין מה אפלטון (המקורי) היה אומר   אלי תל אביב   שבת, 15/04/2006 שעה 19:55   [הצג]
תגובה לסיפור המיקרוגל   אנקה   שבת, 15/04/2006 שעה 20:40   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©